משימה עולמית 22- אשלית ההשתקפות של האביר הקופטי (מצרים)
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
משימה עולמית 22- אשלית ההשתקפות של האביר הקופטי (מצרים)
מכר
מאות
עותקים
משימה עולמית 22- אשלית ההשתקפות של האביר הקופטי (מצרים)
מכר
מאות
עותקים

משימה עולמית 22- אשלית ההשתקפות של האביר הקופטי (מצרים)

4.3 כוכבים (8 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

גלילה רון־פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

רֶגַע, מָה זֶה, תּוֹם בֶּאֱמֶת מְחַבֵּק אֶת אוֹדֶלְיָה? וּמִי זֹאת מִרְיָם? אֵיךְ הִיא עוֹמֶדֶת מוּלִי וְלֹא מוּלִי?
מָה זֶה אַשְׁלָיַת הִשְׁתַּקְּפוּת? רֶגַע, וּמִי זֹאת הָאֲנִי הַזֹּאת (אֲבִיגַיִל) שֶׁבָּאָה מוּלִי?
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁלֹּא כָּךְ אֲנִי אֲמוּרָה לִכְתּוֹב פֹּה עַל גַּב הַסֵּפֶר, אֲבָל תִּסְלְחוּ לִי, מָה הוֹלֵךְ פֹּה? 
 
וְכָךְ הִגַּעְנוּ לְמִצְרַיִם. הַפַּעַם הָיִינוּ בִּמְשִׂימָה מְסֻכֶּנֶת בִּמְיֻחָד: נְעָרוֹת קוֹפְּטִיּוֹת נוֹצְרִיּוֹת נֶחְטְפוּ בְּמִצְרַיִם, כְּדֵי שֶׁיִּתְאַסְלְמוּ בְּנִגּוּד לִרְצוֹנָן. וּמִי אָמוּר לְחַלֵּץ אוֹתָן? אֲנַחְנוּ, שְׁנֵי יְלָדִים וְאַבִּיר אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁאָסוּר שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁהֵם יִשְׂרְאֵלִים.
חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה מְתֻחְכָּם מִדַּי? חַכּוּ וְתִשְׁמְעוּ אֵיךְ נְחַלֵּץ אוֹתָם:
אֲנַחְנוּ אֲמוּרִים לִגְרוֹם לַחוֹטְפִים לְהִשְׁתַּגֵּע - פָּשׁוּט לְהִתְחַרְפֵן - כְּשֶׁהֵם יִרְאוּ שֶׁמִּי שֶׁהֵם חָטְפוּ לֹא נֶחְטַף, שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא אֲנַחְנוּ וְשֶׁאֲנַחְנוּ גַּם אֲחֵרִים - שֶׁהַכֹּל אַשְׁלָיַת הִשְׁתַּקְּפוּת אַחַת גְּדוֹלָה. מוּזָר יוֹתֵר מִזֶּה יָכוֹל לִהְיוֹת?

פרק ראשון

1
 
״אֲבִיגַיִל, חַכִּי שְׁנִיָּה!״ זֶה תּוֹם שֶׁרוֹדֵף אַחֲרַי כְּשֶׁאֲנִי חוֹלֶפֶת עַל פְּנֵי הַמְּאַבְטֵחַ שֶׁנִּשְׁעָן עַל שַׁעַר בֵּית־הַסֵּפֶר וּמְשׂוֹחֵחַ עִם הַמּוֹרֶה לִסְפּוֹרְט.
אֲנִי עוֹצֶרֶת, וּמִזָּוִית הָעַיִן אֲנִי קוֹלֶטֶת אֶת נִיר. נִיר הוּא אַחַד הַבָּנִים הַמְּקֻבָּלִים בַּכִּתָּה שֶׁלָּנוּ, וְאִם עַד הַיּוֹם לֹא הִזְכַּרְתִּי אוֹתוֹ, זֶה רַק מִפְּנֵי שֶׁבְּעֵינַי הוּא לֹא מַמָּשׁ מוֹצֵא חֵן. אֲבָל מֵאָז שֶׁהוּא הִתְחִיל לְהוֹפִיעַ עִם הַגִּיטָרָה שֶׁלּוֹ בַּטְּקָסִים שֶׁל בֵּית־הַסֵּפֶר, הַרְבֵּה בָּנוֹת (וַאֲנִי לֹא בֵּינֵיהֶן) הֶחְלִיטוּ שֶׁהוּא מַמָּשׁ קוּל.
בֵּין הַבָּנוֹת הָאֵלֶּה נִמְצֵאת גַּם אוֹדֶלְיָה, אֲבָל זֶה לֹא מַפְרִיעַ לָהּ לְהַמְשִׁיךְ לִרְדּוֹף גַּם אַחֲרֵי תּוֹם. יֵשׁ לָהּ עֲצַבִּים מִבַּרְזֶל, לָאוֹדֶלְיָה הַזֹּאת. הִיא לֹא מְוַתֶּרֶת וְלֹא מִתְיָאֶשֶׁת. בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ תִּמְצְאוּ אֶת נִיר וְאֶת תּוֹם יַחַד, אֵין סִכּוּי שֶׁלֹּא תִּמְצְאוּ גַּם אוֹתָהּ. בִּכְלָל לֹא אִכְפַּת לָהּ שֶׁבָּנוֹת אֲחֵרוֹת צוֹחֲקוֹת עָלֶיהָ מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב, וְגַם לֹא אִכְפַּת לָהּ שֶׁשְּׁנֵיהֶם, גַּם נִיר וְגַם תּוֹם מִסְתַּלְבְּטִים עָלֶיהָ (אוֹ שֶׁזֶּה רַק נִדְמֶה לִי, כִּי הָיִיתִי רוֹצָה שֶׁהֵם יִצְחֲקוּ עָלֶיהָ).
מָה הַקֶּטַע שֶׁל נִיר אֲנִי לֹא יוֹדַעַת, כִּי לֹא דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ. לְעֻמָּתוֹ, תּוֹם אָמַר לִי בִּמְפֹרָשׁ שֶׁהַמְּשִׂימוֹת הָעוֹלָמִיּוֹת חֲשׁוּבוֹת לוֹ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוּת עִם בַּת, וְשֶׁבִּכְלָל בַּגִּיל שֶׁלָּנוּ זֶה דֵּי טִפְּשִׁי לִהְיוֹת קָשׁוּר לְבַת מְסֻיֶּמֶת. וּכְשֶׁהִזְכַּרְתִּי לוֹ שֶׁהוּא קָשׁוּר אֵלַי בִּגְלַל הַמְּשִׂימוֹת הָעוֹלָמִיּוֹת, הוּא חִיֵּךְ וְאָמַר שֶׁזֶּה מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְגַמְרֵי, וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי אִם אֲנִי אֲמוּרָה לְהֵעָלֵב מֵהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אוֹ לֹא.
״מָה?״ אֲנִי מִסְתּוֹבֶבֶת אֵלָיו.
״הַטֶלֶפוֹן שֶׁלָּךְ לֹא פּוֹעֵל?״ הוּא שׁוֹאֵל.
״לָמָּה?״ אֲנִי מוֹצִיאָה אֶת הַטֶלֶפוֹן מֵהַכִּיס.
״אֶתְמוֹל טִלְפַּנְתִּי וְטִלְפַּנְתִּי וְלֹא עָנִית,״ תּוֹם אוֹמֵר.
אֲנִי בּוֹדֶקֶת אֶת הַטֶלֶפוֹן, מְחַפֶּשֶׂת שִׂיחוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ וְלֹא נַעֲנוּ, אֲבָל לֹא מוֹצֵאת אַף שִׂיחָה כָּזֹאת. גַּם בַּטּוּר שֶׁבּוֹ מוֹפִיעוֹת הַשִּׂיחוֹת שֶׁנַּעֲנוּ, אֲנִי לֹא מְאַתֶּרֶת אֶת הַשֵּׁם שֶׁל תּוֹם. אֲנִי מַרְאָה לוֹ אֶת הַצָּג, אֲבָל הוּא אֲפִלּוּ לֹא מַבִּיט בּוֹ. בִּמְקוֹם זֶה הוּא מִתְקָרֵב אֶל הָאֹזֶן שֶׁלִּי.
״עָבַרְתִּי חֲוָיָה מְצַמְרֶרֶת,״ הוּא לוֹחֵשׁ לִי.
״מָתַי?״ אֲנִי לֹא מְבִינָה לְאֵיזֶה סוּג שֶׁל חֲוָיָה הוּא מִתְכַּוֵן.
״אֶתְמוֹל,״ הוּא עוֹנֶה.
״וּבִגְלַל זֶה נִסִּיתָ לְהִתְקַשֵּׁר אֵלַי?״
״לְגַמְרֵי,״ הוּא מְהַנְהֵן, ״וְלֹא הִצְלַחְתִּי.״
אֲנִי זָזָה הַצִּדָּה. יֵשׁ שָׁם עֵץ שִׁקְמָה עִם גֶּזַע עָבֶה, וַאֲנִי מְקַוָה שֶׁהַגֶּזַע יַסְתִּיר אֶת תּוֹם וְאוֹתִי, כִּי נִרְאֶה לִי שֶׁנִּיר נוֹעֵץ בָּנוּ עֵינַיִם.
״מָה הָיְתָה הַחֲוָיָה?״ אֲנִי שׁוֹאֶלֶת.
״נִסִּיתִי לְהוֹרִיד מִשְׂחָק,״ תּוֹם מְסַפֵּר, ״בַּהַתְחָלָה לַטֶלֶפוֹן וְאַחַר כָּךְ לַמַּחְשֵׁב...״
״נוּ?״
״וְכָל הַזְּמַן קָפַץ לִי מִשְׂחָק אַחֵר.״
 
״וְזֶה לֹא קוֹרֶה אַף פַּעַם?״ לָכֶם אֲנִי יְכוֹלָה לְסַפֵּר, שֶׁאֲנִי מַמָּשׁ לֹא מְבִינָה גְּדוֹלָה בַּמִּשְׂחָקִים הָאֵלֶּה. אוֹתִי מְעַנְיֶנֶת בְּעִקָּר קְבוּצַת הַוַוטְסַאפּ שֶׁאֲנִי מִשְׁתַּיֶּכֶת אֵלֶיהָ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. זוֹ קְבוּצָה שֶׁל בָּנוֹת מֵהַשִּׁכְבָה. בַּיָּמִים הָאֵלֶּה הַהִתְכַּתְּבוּת עוֹסֶקֶת בְּעִקָּר בְּנִיר וּבַקּוֹל הַמַּדְהִים שֶׁלּוֹ. יֵשׁ בָּנוֹת שֶׁמַּמָּשׁ לְחוּצוֹת מֵהָאֶפְשָׁרוּת שֶׁעוֹד מְעַט הַקּוֹל שֶׁלּוֹ יִתְחַלֵּף, וְאָז בִּמְקוֹם שִׁירָה מַגְנִיבָה שֶׁל זַמָּר מְיֻחָד בְּמִינוֹ, נִשְׁמַע חֲרִיקוֹת מְעַצְבְּנוֹת.
דֶּרֶךְ אַגַּב, אִם אַתֶּם סַקְרָנִים לָדַעַת אִם אוֹדֶלְיָה שַׁיֶּכֶת לִקְבוּצַת הַוַוטְסַאפּ הַזּוֹ, הַתְּשׁוּבָה הִיא לֹא. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאִם הִיא הָיְתָה מְנַסָּה לִהְיוֹת קְצָת יוֹתֵר נֶחְמָדָה, לֹא הָיְתָה לָנוּ בְּעָיָה לְצָרֵף אוֹתָהּ. הַבְּעָיָה שֶׁלָּהּ הִיא שֶׁחֲבֵרוּת עִם בָּנוֹת לֹא בָּרֹאשׁ שֶׁלָּהּ. הִיא רוֹצָה רַק אֶת נִיר, אוֹ אֶת תּוֹם, אוֹ אֶת שְׁנֵיהֶם יַחַד - וְלֹא שׁוּם דָּבָר אַחֵר.
״לִפְעָמִים קוֹפְצִים מִשְׂחָקִים, אֲבָל...״ תּוֹם לוֹחֵשׁ וְלֹא מַבִּיט בִּי. הוּא נִרְאֶה לִי מָה־זֶה לָחוּץ, כְּאִלּוּ חוֹשֵׁשׁ שֶׁעוֹקְבִים אַחֲרָיו. הוּא אֲפִלּוּ מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ וּבוֹחֵן אֶת עֵץ הַשִּׁקְמָה, וְלִי יֵשׁ הַרְגָּשָׁה שֶׁהוּא בּוֹדֵק אִם לֹא מִסְתַּתֵּר שָׁם מִישֶׁהוּ.
״אֲבָל מָה?״ אֲנִי דּוֹחֶקֶת בּוֹ.
״זֶה הָיָה מַשֶּׁהוּ אַחֵר. זֶה הָיָה מִשְׂחָק שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ, וְהוּא הָיָה מַמָּשׁ אַלִּים.״
״מִשְׂחָק אַלִּים?״
״מֻסְלְמִים נֶגֶד קוֹפְּטִים.״
״קוֹפְּטִים?״
״גַּם לִי לֹא הָיָה מֻשָּׂג מָה זֶה קוֹפְּטִים,״ תּוֹם אוֹמֵר. ״אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁשָּׁאַלְתִּי אֶת אַבָּא שֶׁלִּי, הֵבַנְתִּי שֶׁאֵלֶּה נוֹצְרִים שֶׁחַיִּים בְּעִקָּר בְּמִצְרַיִם.״
״שָׁאַלְתָּ אֶת אַבָּא שֶׁלְּךָ?״ הִתְפַּלֵּאתִי, ״לָמָּה לֹא בָּדַקְתָּ בְּגוּגֶל?״
״זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לְהַסְבִּיר לָךְ,״ תּוֹם נִרְאָה עוֹד יוֹתֵר לָחוּץ, ״הַמַּחְשֵׁב שֶׁלִּי נִתְקַע, וְהַטֶלֶפוֹן שֶׁלִּי נִתְקַע, וְרַק הַמִּשְׂחָק הַזֶּה הָיָה.״
״גַּם בַּמַּחְשֵׁב וְגַם בַּטֶלֶפוֹן???״ אֲנִי מַתְחִילָה לִקְלוֹט שֶׁתּוֹם חוֹשֵׁד שֶׁמְּדֻבָּר בְּאֵרוּעַ שֶׁקָּשׁוּר בְּדֶרֶךְ כָּלְשֶׁהִי לְאִרְגּוּן הָאַבִּירִים וְלַמְּשִׂימוֹת הָעוֹלָמִיּוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּתְּפִים בָּהֶן.
״לְגַמְרֵי...״
״וָואוּ!״ אֵין לִי שׁוּם דָּבָר אַחֵר לְהַגִּיד, וְטוֹב שֶׁכָּךְ, כִּי הִנֵּה אוֹדֶלְיָה מִתְקָרֶבֶת אֶל נִיר וְלוֹחֶשֶׁת לוֹ מַשֶּׁהוּ, וְנִיר מַצְבִּיעַ עָלֵינוּ, וְאוֹדֶלְיָה, עִם חִיּוּךְ מְלָאכוּתִי מֵאֹזֶן לְאֹזֶן מִתְרַחֶקֶת מִמֶּנּוּ וּפוֹנָה אֵלֵינוּ.
״הַיי!״ הִיא אוֹמֶרֶת.
״הַיי,״ אֲנִי עוֹנָה לָהּ.
״מָה קוֹרֶה?״ הִיא שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי.
״כְּלוּם,״ אֲנִי מִתְחַמֶּקֶת.
״הוּא דַּוְקָא נִרְאֶה כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ מֵת,״ אוֹדֶלְיָה מַצְבִּיעָה עַל תּוֹם.
״מִישֶׁהוּ מֵת?״ אֲנִי קוֹרֶצֶת לְתוֹם.
״אֵיפֹה?״ תּוֹם מִתַּמֵּם.
״הוּא שׁוֹאֵל אֵיפֹה,״ אֲנִי פּוֹנָה אֶל אוֹדֶלְיָה, כְּאִלּוּ הִיא לֹא שָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים, וּכְאִלּוּ עָלַי לְתַוֵךְ בֵּינָהּ לְבֵין תּוֹם, וַאֲנִי בְּקֹשִי מַצְלִיחָה לְהִתְגַּבֵּר עַל הַצְּחוֹק שֶׁעוֹמֵד לִפְרוֹץ מִגְּרוֹנִי.
הַפָּנִים שֶׁל אוֹדֶלְיָה מַאֲדִימוֹת.
״אַתֶּם מַגְעִילִים!״ הִיא אוֹמֶרֶת.
״מָה כְּבָר עָשִׂינוּ?״ לְתוֹם יֵשׁ מַבָּט שֶׁל יֶלֶד קָטָן.
הָרַמְקוֹל מַשְׁמִיעַ אֶת הַמַּנְגִּינָה שֶׁל תְּחִלַּת יוֹם הַלִּמּוּדִים, וְקוֹטֵעַ אֶת הַשִּׂיחָה הַמְּגֻחֶכֶת הַזֹּאת. תּוֹם נִכְנָס לַבִּנְיָן רִאשׁוֹן, מַשְׁאִיר אוֹתִי עִם אוֹדֶלְיָה וְעִם הַסִּפּוּר שֶׁהוּא סִפֵּר לִי עַל הַמַּחְשֵׁב וְהַטֶלֶפוֹן שֶׁלּוֹ. נִיר מְמַהֵר אַחֲרָיו. אֲנִי מִשְׁתַּהָה, מוֹצִיאָה אֶת הַטֶלֶפוֹן שֶׁלִּי מֵהַכִּיס, כְּאִלּוּ יֵשׁ לִי הוֹדָעָה.
אֲבָל אוֹדֶלְיָה לֹא מְבִינָה אֶת הָרֶמֶז וְלֹא עוֹזֶבֶת אוֹתִי וְלָכֵן אֲנִי חַיֶּבֶת לְכַסּוֹת בְּכַף יָדִי אֶת הַצָּג, כְּדֵי לְהַסְתִּיר אוֹתוֹ מֵעֵינֶיהָ.
״בַּסּוֹף אֲנַחְנוּ נְגַלֶּה מָה הוֹלֵךְ בֵּינֵיכֶם,״ הִיא אוֹמֶרֶת לִי.
״אֲנַחְנוּ?״
״נִיר וַאֲנִי.״
״נִיר?״ אֲנִי מִתְפַּלֵּאת.
״גַּם הוּא חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה קֶטַע.״
אֲנִי שׁוֹתֶקֶת, מַעֲמִידָה פָּנִים כְּאִלּוּ אֲנִי מְעַיֶּנֶת בַּהוֹדָעָה, אֲבָל עַל צַג הַטֶלֶפוֹן שֶׁלִּי לֹא מוֹפִיעָה שׁוּם הוֹדָעָה. גַּם תְּמוּנַת הָרֶקַע הָרְגִילָה אֵינֶנָּה. בִּמְקוֹמָהּ עוֹלָה תְּמוּנָה שֶׁל אִישׁ בִּגְלִימָה כֵּהָה שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ כֹּמֶר שֶׁל כְּנֵסִיָּה. הוּא מְחַיֵּךְ אֵלַי כְּאִלּוּ הוּא רוֹאֶה אוֹתִי.
״בְּדָבָר אֶחָד אֲנַחְנוּ כְּבָר בְּטוּחִים,״ אוֹדֶלְיָה אוֹמֶרֶת.
״מָה?״ אֲנִי מַחְזִירָה אֶת הַטֶלֶפוֹן לַכִּיס.
״שֶׁאַתֶּם לֹא זוּג,״ הִיא קוֹרֶצֶת לִי.
״אוֹקֵיי...״ אֲנִי לֹא חוֹלֶקֶת עָלֶיהָ.
״אֲנַחְנוּ לֹא מְטֻמְטָמִים,״ אוֹדֶלְיָה נִצְמֶדֶת אֵלַי כְּשֶׁאֲנִי נִכְנֶסֶת לַבִּנְיָן, ״אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת אֶחָד וְעוֹד אֶחָד.״
״כָּל הַכָּבוֹד,״ אֲנִי מַחְמִיאָה לָהּ.
״אִם הֲיִיתֶם זוּג, כֻּלָּם הָיוּ יוֹדְעִים אֶת זֶה,״ הִיא מַסְבִּירָה.
״אוּלַי אֲנַחְנוּ זוּג סוֹדִי?״ אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהִתְאַפֵּק וְזוֹרֶקֶת אֶת הָאֶפְשָׁרוּת, בְּלִי לַחְשׂוֹף אֶת הַסּוֹד.
״בְּדִיּוּק!״ אוֹדֶלְיָה מַפְתִּיעָה.
״מָה בְּדִיּוּק?״ אֲנִי נִבְהֶלֶת מֵהָאֶפְשָׁרוּת שֶׁחָשַׂפְתִּי מַשֶּׁהוּ שֶׁהָיָה אָסוּר לִי לַחְשׂוֹף.
״אַתֶּם זוּג סוֹדִי,״ הִיא אוֹמֶרֶת, ״וְעַכְשָׁיו נִיר וַאֲנִי בּוֹדְקִים מָה הַסּוֹד שֶׁלָּכֶם.״
״סַבָּבָּה...״ אֵין לִי מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְהַגִּיד.
״אָז מָה הַסּוֹד?״ הִיא חוֹפֶרֶת.
״אָמַרְתְּ שֶׁאַתֶּם בּוֹדְקִים, לֹא?״ זוֹ הַתְּשׁוּבָה שֶׁלִּי.
״הַשְּׁאֵלָה שֶׁלִּי הִיא חֵלֶק מֵהַבְּדִיקָה,״ הִיא לֹא מְוַתֶּרֶת.
״תִּשְׁאֲלִי אֶת תּוֹם,״ אֲנִי נִכְנֶסֶת לַכִּתָּה.
אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁלֹּא אַפְתִּיעַ אֶתְכֶם אִם אֲסַפֵּר לָכֶם שֶׁבְּשִׁעוּר חֶשְׁבּוֹן לֹא הִקְשַׁבְתִּי לְאַף מִלָּה שֶׁהַמּוֹרֶה אָמַר. שׁוּב וָשׁוּב הוֹצֵאתִי אֶת הַטֶלֶפוֹן וּבָדַקְתִּי אֶת הַצָּג, וְשׁוּב וָשׁוּב הוֹפִיעַ הַכֹּמֶר הַמְּחַיֵּךְ. בֵּין חִיּוּךְ לְחִיּוּךְ הוּא אֲפִלּוּ קָרַץ לִי כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בְּשִׂיחַת סְקַיְיפּ.
וְאָז הֶחְלַטְתִּי לְנַסּוֹת לְהַעֲלוֹת אֶת גוּגֶל. הָיִיתִי בְּטוּחָה בְּמֵאָה אָחוּז שֶׁלֹּא אַצְלִיחַ, כְּמוֹ שֶׁתּוֹם לֹא הִצְלִיחַ. אֲבָל לְהַפְתָּעָתִי גוּגֶל עָלָה, וּכְשֶׁכָּתַבְתִּי ״קוֹפְּטִים״ וְשָׁלַחְתִּי אֶת גוּגֶל לְחַפֵּשׂ לִי מֵידָע, מִיָּד הוֹפִיעָה עַל הַמָּסָךְ רְשִׁימָה אֲרֻכָּה שֶׁל אֲתָרִים, וְלַמְרוֹת שֶׁאֶחָד מֵהֶם כִּוֵן אוֹתִי לְ״רֶצַח הַקּוֹפְּטִים״, הֶחְלַטְתִּי לֹא לְקַצֵּר אֶת הַדֶּרֶךְ וּבָחַרְתִּי בָּאֲתָר שֶׁל וִיקִיפֶּדְיָה.
אָז הִנֵּה מְעַט מֵהַמֵּידָע שֶׁהוֹצֵאתִי: הַקּוֹפְּטִים הֵם קְבוּצָה שֶׁל נוֹצְרִים מִצְרִים. בְּעֶצֶם, אִם אֲדַיֵּק יוֹתֵר, הַקּוֹפְּטִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ קְבוּצָה שֶׁל יְהוּדִים שֶׁבָּרְחָה בְּרֵאשִׁית הַסְּפִירָה מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם. אֲנִי מַנִּיחָה שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים כָּמוֹנִי, שֶׁיֵּשׁוּ (יֵשׁוּעַ) מְיַסֵּד הַנַּצְרוּת הָיָה יְהוּדִי, וְלָכֵן זֶה דֵּי הֶגְיוֹנִי. כִּי אִם, כְּמוֹ שֶׁקָּרָאתִי, בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל יֵשׁוּ בָּרְחוּ מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם כִּי הַמֶּלֶךְ הוֹרְדוֹס רָדַף אוֹתָם, וְאִם בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, כְּלוֹמַר לֹא הַרְבֵּה שָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁיֵּשׁוּ נִצְלַב, עֲדַיִן לֹא הִבְדִּילוּ לְגַמְרֵי בֵּין יְהוּדִים לְנוֹצְרִים, יוֹצֵא שֶׁהַקּוֹפְּטִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ חֲצִי יְהוּדִים חֲצִי נוֹצְרִים.
אֲבָל הַמַּצָּב לֹא נִשְׁאַר כָּזֶה. לְאַט לְאַט הִצְטָרְפוּ אֶל הַקּוֹפְּטִים הָרִאשׁוֹנִים הַרְבֵּה עוֹבְדֵי אֱלִילִים מִמִּצְרַיִם שֶׁקִּבְּלוּ עַל עַצְמָם אֶת הַדָּת הַחֲדָשָׁה. בִּגְלַל רְדִיפוֹת אַכְזָרִיּוֹת, רַבִּים מֵהֶם בָּרְחוּ לֶהָרִים וְנִהְיוּ נְזִירִים שֶׁחָיוּ בַּמְּעָרוֹת. וְאִם לְרֶגַע הִתְבַּלְבַּלְתֶּם וַחֲשַׁבְתֶּם שֶׁאוּלַי אֵלֶּה שֶׁרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם הָיוּ מֻסְלְמִים, אֲנִי חַיֶּבֶת לְהַזְכִּיר לָכֶם שֶׁהָאִסְלָאם עֲדַיִן לֹא הָיוּ קַיָּם, וְלָכֵן לֹא הָיוּ בָּעוֹלָם מֻסְלְמִים.
אָז אֵיפֹה הָיִינוּ?
אֲהָהּ, בָּרְדִיפוֹת. מִי שֶׁרָדַף אַחֲרֵיהֶם הָיוּ כַּמּוּבָן עוֹבְדֵי אֱלִילִים. נְזִירִים מֵאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁבִּקְּרוּ בְּמִצְרַיִם וְהִתְרַשְּׁמוּ מֵהַנְּזִירִים הַקּוֹפְּטִים שֶׁחָיוּ בִּצְנִיעוּת בַּמִּדְבָּר, חָזְרוּ לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם וְהֵפִיצוּ אֶת הָרַעֲיוֹן וְ...
בְּדִיּוּק כְּשֶׁאֲנִי מַגִּיעָה לַקֶּטַע הַזֶּה, אֲנִי רוֹאָה כַּף יָד מֻנְחֶתֶת עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁלִּי.
״אֲבִיגַיִל!״ זֶה הַמּוֹרֶה לְחֶשְׁבּוֹן.
״מָההההה???״ אֲנִי מְנַסָּה לִדְחוֹף אֶת הַטֶלֶפוֹן לַכִּיס שֶׁלִּי.
״עִם מִי אַתְּ מִתְכַּתֶּבֶת בְּאֶמְצַע הַשִּׁעוּר!״ הַמּוֹרֶה מִתְכּוֹפֵף וְחוֹטֵף, מַמָּשׁ בְּכֹחַ, אֶת הַטֶלֶפוֹן מִיָּדִי.
בִּמְקוֹם לַעֲנוֹת לוֹ, אֲנִי קוֹלֶטֶת אֶת הַחִיּוּךְ שֶׁל נִיר. זֶה חִיּוּךְ נָעִים, חִיּוּךְ שֶׁכְּאִלּוּ שׁוֹאֵל אוֹתִי: ׳אֲנִי יָכוֹל לַעֲזוֹר לָךְ בְּמַשֶּׁהוּ?׳
אֲנִי נִהְיֵית נְבוֹכָה. אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁאֲנִי מַסְמִיקָה, עֻבְדָּה שֶׁחַם לִי בַּלְּחָיַיִם. אֲנִי קָמָה וּמְנַסָּה לְהַחְזִיר אֶת הָרְכוּשׁ הַפְּרָטִי שֶׁלִּי (כְּלוֹמַר הַטֶלֶפוֹן) שֶׁנִּגְזַל מִמֶּנִּי, אֲבָל הַמּוֹרֶה יוֹתֵר זָרִיז. הוּא מִתְרַחֵק. הוּא מוֹרִיד אֶת מִשְׁקָפָיו מֵהַמֵּצַח אֶל עֵינָיו וּמְעַיֵּן בְּצַג הַטֶלֶפוֹן שֶׁלִּי.
״הַמּוֹרֶה!״ נִיר קוֹפֵץ, ״אֲנִי אָשֵׁם! אֲנִי סִמַּסְתִּי לָהּ. קַח אֶת הַטֶלֶפוֹן שֶׁלִּי—״ וְהוּא מוֹשִׁיט לוֹ אֶת הַטֶלֶפוֹן.
אֲבָל הַמּוֹרֶה אֲפִלּוּ לֹא מַבִּיט בּוֹ.
״הַקּוֹפְּטִים בְּמִצְרַיִם?״ הַקּוֹל שֶׁלּוֹ מוּזָר, ״זֶה מָה שֶׁמַּטְרִיד אוֹתָךְ?״
״קוֹפְּטִים?״ נִיר נִשְׁמָע נָבוֹךְ, ״מָה זֶה?״
״אִם אַתָּה סִמַּסְתָּ לָהּ, אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ מָה סִמַּסְתָּ?״ תּוֹם מִתְעָרֵב.
״זֹאת בֶּטַח מִלַּת קוֹד!״ אוֹדֶלְיָה מַכְרִיזָה.
״הַכְּנֵסִיָּה הַנּוֹצְרִית הַמִּצְרִית שֶׁהַיּוֹם הִיא בַּת כְּ-1900 שָׁנִים...״ הַמּוֹרֶה קוֹרֵא מֵהַוִיקִיפֶּדְיָה, כְּלוֹמַר מִצַּג הַטֶלֶפוֹן שֶׁלִּי. ״מְעַנְיֵן מְאוֹד,״ הוּא מְמַלְמֵל, ״אִם יֵשׁוּ נוֹלַד בִּשְׁנַת 0 לַסְּפִירָה, וְהַיּוֹם אֲנַחְנוּ בִּשְׁנַת אַלְפַּיִם וְ...״ וּפִתְאוֹם הוּא מַחְזִיר לִי אֶת הַטֶלֶפוֹן וְנִגָּשׁ לַלּוּחַ, ״מִי יַעֲשֶׂה לִי אֶת הַחֶשְׁבּוֹן הַמְּשֹׁעָר, כַּמָּה שָׁנִים אַחֲרֵי לֵדָתוֹ שֶׁל יֵשׁוּ הוּקְמָה הַכְּנֵסִיָּה הַקּוֹפְּטִית?״
אֲנִי מְמַהֶרֶת לְסַלֵּק אֶת וִיקִיפֶּדְיָה מִצַּג הַטֶלֶפוֹן שֶׁלִּי וְלִדְחוֹף אוֹתוֹ לַכִּיס. נִיר מַבִּיט בִּי בִּפְלִיאָה. תּוֹם נוֹעֵץ בִּי מַבָּט כּוֹעֵס, כְּאִלּוּ מַאֲשִׁים אוֹתִי בַּחֲשִׂיפַת סוֹד כָּמוּס. אֲנִי מִתְעַלֶּמֶת מִמֶּנּוּ וּמִשְׁתַּדֶּלֶת לְהֵרָאוֹת כְּאִלּוּ אֲנִי מְחַשֶּׁבֶת אֶת הַשָּׁנִים שֶׁחָלְפוּ מֵאָז לֵדָתוֹ שֶׁל יֵשׁוּ וְעַד שֶׁהוּקְמָה הַכְּנֵסִיָּה הַקּוֹפְּטִית.
כְּשֶׁאוֹדֶלְיָה חוֹזֶרֶת וְטוֹעֶנֶת שֶׁהַקּוֹפְּטִים זוֹ מִלַּת קוֹד, הַמּוֹרֶה לְחֶשְׁבּוֹן מְאַבֵּד אֶת הַסַּבְלָנוּת וּמוֹצִיא אוֹתָהּ מֵהַכִּתָּה בְּטַעֲנָה שֶׁהִיא לֹא מַפְסִיקָה לְהַפְרִיעַ.

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

משימה עולמית 22- אשלית ההשתקפות של האביר הקופטי (מצרים) גלילה רון־פדר עמית
1
 
״אֲבִיגַיִל, חַכִּי שְׁנִיָּה!״ זֶה תּוֹם שֶׁרוֹדֵף אַחֲרַי כְּשֶׁאֲנִי חוֹלֶפֶת עַל פְּנֵי הַמְּאַבְטֵחַ שֶׁנִּשְׁעָן עַל שַׁעַר בֵּית־הַסֵּפֶר וּמְשׂוֹחֵחַ עִם הַמּוֹרֶה לִסְפּוֹרְט.
אֲנִי עוֹצֶרֶת, וּמִזָּוִית הָעַיִן אֲנִי קוֹלֶטֶת אֶת נִיר. נִיר הוּא אַחַד הַבָּנִים הַמְּקֻבָּלִים בַּכִּתָּה שֶׁלָּנוּ, וְאִם עַד הַיּוֹם לֹא הִזְכַּרְתִּי אוֹתוֹ, זֶה רַק מִפְּנֵי שֶׁבְּעֵינַי הוּא לֹא מַמָּשׁ מוֹצֵא חֵן. אֲבָל מֵאָז שֶׁהוּא הִתְחִיל לְהוֹפִיעַ עִם הַגִּיטָרָה שֶׁלּוֹ בַּטְּקָסִים שֶׁל בֵּית־הַסֵּפֶר, הַרְבֵּה בָּנוֹת (וַאֲנִי לֹא בֵּינֵיהֶן) הֶחְלִיטוּ שֶׁהוּא מַמָּשׁ קוּל.
בֵּין הַבָּנוֹת הָאֵלֶּה נִמְצֵאת גַּם אוֹדֶלְיָה, אֲבָל זֶה לֹא מַפְרִיעַ לָהּ לְהַמְשִׁיךְ לִרְדּוֹף גַּם אַחֲרֵי תּוֹם. יֵשׁ לָהּ עֲצַבִּים מִבַּרְזֶל, לָאוֹדֶלְיָה הַזֹּאת. הִיא לֹא מְוַתֶּרֶת וְלֹא מִתְיָאֶשֶׁת. בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ תִּמְצְאוּ אֶת נִיר וְאֶת תּוֹם יַחַד, אֵין סִכּוּי שֶׁלֹּא תִּמְצְאוּ גַּם אוֹתָהּ. בִּכְלָל לֹא אִכְפַּת לָהּ שֶׁבָּנוֹת אֲחֵרוֹת צוֹחֲקוֹת עָלֶיהָ מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב, וְגַם לֹא אִכְפַּת לָהּ שֶׁשְּׁנֵיהֶם, גַּם נִיר וְגַם תּוֹם מִסְתַּלְבְּטִים עָלֶיהָ (אוֹ שֶׁזֶּה רַק נִדְמֶה לִי, כִּי הָיִיתִי רוֹצָה שֶׁהֵם יִצְחֲקוּ עָלֶיהָ).
מָה הַקֶּטַע שֶׁל נִיר אֲנִי לֹא יוֹדַעַת, כִּי לֹא דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ. לְעֻמָּתוֹ, תּוֹם אָמַר לִי בִּמְפֹרָשׁ שֶׁהַמְּשִׂימוֹת הָעוֹלָמִיּוֹת חֲשׁוּבוֹת לוֹ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוּת עִם בַּת, וְשֶׁבִּכְלָל בַּגִּיל שֶׁלָּנוּ זֶה דֵּי טִפְּשִׁי לִהְיוֹת קָשׁוּר לְבַת מְסֻיֶּמֶת. וּכְשֶׁהִזְכַּרְתִּי לוֹ שֶׁהוּא קָשׁוּר אֵלַי בִּגְלַל הַמְּשִׂימוֹת הָעוֹלָמִיּוֹת, הוּא חִיֵּךְ וְאָמַר שֶׁזֶּה מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְגַמְרֵי, וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי אִם אֲנִי אֲמוּרָה לְהֵעָלֵב מֵהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אוֹ לֹא.
״מָה?״ אֲנִי מִסְתּוֹבֶבֶת אֵלָיו.
״הַטֶלֶפוֹן שֶׁלָּךְ לֹא פּוֹעֵל?״ הוּא שׁוֹאֵל.
״לָמָּה?״ אֲנִי מוֹצִיאָה אֶת הַטֶלֶפוֹן מֵהַכִּיס.
״אֶתְמוֹל טִלְפַּנְתִּי וְטִלְפַּנְתִּי וְלֹא עָנִית,״ תּוֹם אוֹמֵר.
אֲנִי בּוֹדֶקֶת אֶת הַטֶלֶפוֹן, מְחַפֶּשֶׂת שִׂיחוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ וְלֹא נַעֲנוּ, אֲבָל לֹא מוֹצֵאת אַף שִׂיחָה כָּזֹאת. גַּם בַּטּוּר שֶׁבּוֹ מוֹפִיעוֹת הַשִּׂיחוֹת שֶׁנַּעֲנוּ, אֲנִי לֹא מְאַתֶּרֶת אֶת הַשֵּׁם שֶׁל תּוֹם. אֲנִי מַרְאָה לוֹ אֶת הַצָּג, אֲבָל הוּא אֲפִלּוּ לֹא מַבִּיט בּוֹ. בִּמְקוֹם זֶה הוּא מִתְקָרֵב אֶל הָאֹזֶן שֶׁלִּי.
״עָבַרְתִּי חֲוָיָה מְצַמְרֶרֶת,״ הוּא לוֹחֵשׁ לִי.
״מָתַי?״ אֲנִי לֹא מְבִינָה לְאֵיזֶה סוּג שֶׁל חֲוָיָה הוּא מִתְכַּוֵן.
״אֶתְמוֹל,״ הוּא עוֹנֶה.
״וּבִגְלַל זֶה נִסִּיתָ לְהִתְקַשֵּׁר אֵלַי?״
״לְגַמְרֵי,״ הוּא מְהַנְהֵן, ״וְלֹא הִצְלַחְתִּי.״
אֲנִי זָזָה הַצִּדָּה. יֵשׁ שָׁם עֵץ שִׁקְמָה עִם גֶּזַע עָבֶה, וַאֲנִי מְקַוָה שֶׁהַגֶּזַע יַסְתִּיר אֶת תּוֹם וְאוֹתִי, כִּי נִרְאֶה לִי שֶׁנִּיר נוֹעֵץ בָּנוּ עֵינַיִם.
״מָה הָיְתָה הַחֲוָיָה?״ אֲנִי שׁוֹאֶלֶת.
״נִסִּיתִי לְהוֹרִיד מִשְׂחָק,״ תּוֹם מְסַפֵּר, ״בַּהַתְחָלָה לַטֶלֶפוֹן וְאַחַר כָּךְ לַמַּחְשֵׁב...״
״נוּ?״
״וְכָל הַזְּמַן קָפַץ לִי מִשְׂחָק אַחֵר.״
 
״וְזֶה לֹא קוֹרֶה אַף פַּעַם?״ לָכֶם אֲנִי יְכוֹלָה לְסַפֵּר, שֶׁאֲנִי מַמָּשׁ לֹא מְבִינָה גְּדוֹלָה בַּמִּשְׂחָקִים הָאֵלֶּה. אוֹתִי מְעַנְיֶנֶת בְּעִקָּר קְבוּצַת הַוַוטְסַאפּ שֶׁאֲנִי מִשְׁתַּיֶּכֶת אֵלֶיהָ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. זוֹ קְבוּצָה שֶׁל בָּנוֹת מֵהַשִּׁכְבָה. בַּיָּמִים הָאֵלֶּה הַהִתְכַּתְּבוּת עוֹסֶקֶת בְּעִקָּר בְּנִיר וּבַקּוֹל הַמַּדְהִים שֶׁלּוֹ. יֵשׁ בָּנוֹת שֶׁמַּמָּשׁ לְחוּצוֹת מֵהָאֶפְשָׁרוּת שֶׁעוֹד מְעַט הַקּוֹל שֶׁלּוֹ יִתְחַלֵּף, וְאָז בִּמְקוֹם שִׁירָה מַגְנִיבָה שֶׁל זַמָּר מְיֻחָד בְּמִינוֹ, נִשְׁמַע חֲרִיקוֹת מְעַצְבְּנוֹת.
דֶּרֶךְ אַגַּב, אִם אַתֶּם סַקְרָנִים לָדַעַת אִם אוֹדֶלְיָה שַׁיֶּכֶת לִקְבוּצַת הַוַוטְסַאפּ הַזּוֹ, הַתְּשׁוּבָה הִיא לֹא. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאִם הִיא הָיְתָה מְנַסָּה לִהְיוֹת קְצָת יוֹתֵר נֶחְמָדָה, לֹא הָיְתָה לָנוּ בְּעָיָה לְצָרֵף אוֹתָהּ. הַבְּעָיָה שֶׁלָּהּ הִיא שֶׁחֲבֵרוּת עִם בָּנוֹת לֹא בָּרֹאשׁ שֶׁלָּהּ. הִיא רוֹצָה רַק אֶת נִיר, אוֹ אֶת תּוֹם, אוֹ אֶת שְׁנֵיהֶם יַחַד - וְלֹא שׁוּם דָּבָר אַחֵר.
״לִפְעָמִים קוֹפְצִים מִשְׂחָקִים, אֲבָל...״ תּוֹם לוֹחֵשׁ וְלֹא מַבִּיט בִּי. הוּא נִרְאֶה לִי מָה־זֶה לָחוּץ, כְּאִלּוּ חוֹשֵׁשׁ שֶׁעוֹקְבִים אַחֲרָיו. הוּא אֲפִלּוּ מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ וּבוֹחֵן אֶת עֵץ הַשִּׁקְמָה, וְלִי יֵשׁ הַרְגָּשָׁה שֶׁהוּא בּוֹדֵק אִם לֹא מִסְתַּתֵּר שָׁם מִישֶׁהוּ.
״אֲבָל מָה?״ אֲנִי דּוֹחֶקֶת בּוֹ.
״זֶה הָיָה מַשֶּׁהוּ אַחֵר. זֶה הָיָה מִשְׂחָק שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ, וְהוּא הָיָה מַמָּשׁ אַלִּים.״
״מִשְׂחָק אַלִּים?״
״מֻסְלְמִים נֶגֶד קוֹפְּטִים.״
״קוֹפְּטִים?״
״גַּם לִי לֹא הָיָה מֻשָּׂג מָה זֶה קוֹפְּטִים,״ תּוֹם אוֹמֵר. ״אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁשָּׁאַלְתִּי אֶת אַבָּא שֶׁלִּי, הֵבַנְתִּי שֶׁאֵלֶּה נוֹצְרִים שֶׁחַיִּים בְּעִקָּר בְּמִצְרַיִם.״
״שָׁאַלְתָּ אֶת אַבָּא שֶׁלְּךָ?״ הִתְפַּלֵּאתִי, ״לָמָּה לֹא בָּדַקְתָּ בְּגוּגֶל?״
״זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לְהַסְבִּיר לָךְ,״ תּוֹם נִרְאָה עוֹד יוֹתֵר לָחוּץ, ״הַמַּחְשֵׁב שֶׁלִּי נִתְקַע, וְהַטֶלֶפוֹן שֶׁלִּי נִתְקַע, וְרַק הַמִּשְׂחָק הַזֶּה הָיָה.״
״גַּם בַּמַּחְשֵׁב וְגַם בַּטֶלֶפוֹן???״ אֲנִי מַתְחִילָה לִקְלוֹט שֶׁתּוֹם חוֹשֵׁד שֶׁמְּדֻבָּר בְּאֵרוּעַ שֶׁקָּשׁוּר בְּדֶרֶךְ כָּלְשֶׁהִי לְאִרְגּוּן הָאַבִּירִים וְלַמְּשִׂימוֹת הָעוֹלָמִיּוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּתְּפִים בָּהֶן.
״לְגַמְרֵי...״
״וָואוּ!״ אֵין לִי שׁוּם דָּבָר אַחֵר לְהַגִּיד, וְטוֹב שֶׁכָּךְ, כִּי הִנֵּה אוֹדֶלְיָה מִתְקָרֶבֶת אֶל נִיר וְלוֹחֶשֶׁת לוֹ מַשֶּׁהוּ, וְנִיר מַצְבִּיעַ עָלֵינוּ, וְאוֹדֶלְיָה, עִם חִיּוּךְ מְלָאכוּתִי מֵאֹזֶן לְאֹזֶן מִתְרַחֶקֶת מִמֶּנּוּ וּפוֹנָה אֵלֵינוּ.
״הַיי!״ הִיא אוֹמֶרֶת.
״הַיי,״ אֲנִי עוֹנָה לָהּ.
״מָה קוֹרֶה?״ הִיא שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי.
״כְּלוּם,״ אֲנִי מִתְחַמֶּקֶת.
״הוּא דַּוְקָא נִרְאֶה כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ מֵת,״ אוֹדֶלְיָה מַצְבִּיעָה עַל תּוֹם.
״מִישֶׁהוּ מֵת?״ אֲנִי קוֹרֶצֶת לְתוֹם.
״אֵיפֹה?״ תּוֹם מִתַּמֵּם.
״הוּא שׁוֹאֵל אֵיפֹה,״ אֲנִי פּוֹנָה אֶל אוֹדֶלְיָה, כְּאִלּוּ הִיא לֹא שָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים, וּכְאִלּוּ עָלַי לְתַוֵךְ בֵּינָהּ לְבֵין תּוֹם, וַאֲנִי בְּקֹשִי מַצְלִיחָה לְהִתְגַּבֵּר עַל הַצְּחוֹק שֶׁעוֹמֵד לִפְרוֹץ מִגְּרוֹנִי.
הַפָּנִים שֶׁל אוֹדֶלְיָה מַאֲדִימוֹת.
״אַתֶּם מַגְעִילִים!״ הִיא אוֹמֶרֶת.
״מָה כְּבָר עָשִׂינוּ?״ לְתוֹם יֵשׁ מַבָּט שֶׁל יֶלֶד קָטָן.
הָרַמְקוֹל מַשְׁמִיעַ אֶת הַמַּנְגִּינָה שֶׁל תְּחִלַּת יוֹם הַלִּמּוּדִים, וְקוֹטֵעַ אֶת הַשִּׂיחָה הַמְּגֻחֶכֶת הַזֹּאת. תּוֹם נִכְנָס לַבִּנְיָן רִאשׁוֹן, מַשְׁאִיר אוֹתִי עִם אוֹדֶלְיָה וְעִם הַסִּפּוּר שֶׁהוּא סִפֵּר לִי עַל הַמַּחְשֵׁב וְהַטֶלֶפוֹן שֶׁלּוֹ. נִיר מְמַהֵר אַחֲרָיו. אֲנִי מִשְׁתַּהָה, מוֹצִיאָה אֶת הַטֶלֶפוֹן שֶׁלִּי מֵהַכִּיס, כְּאִלּוּ יֵשׁ לִי הוֹדָעָה.
אֲבָל אוֹדֶלְיָה לֹא מְבִינָה אֶת הָרֶמֶז וְלֹא עוֹזֶבֶת אוֹתִי וְלָכֵן אֲנִי חַיֶּבֶת לְכַסּוֹת בְּכַף יָדִי אֶת הַצָּג, כְּדֵי לְהַסְתִּיר אוֹתוֹ מֵעֵינֶיהָ.
״בַּסּוֹף אֲנַחְנוּ נְגַלֶּה מָה הוֹלֵךְ בֵּינֵיכֶם,״ הִיא אוֹמֶרֶת לִי.
״אֲנַחְנוּ?״
״נִיר וַאֲנִי.״
״נִיר?״ אֲנִי מִתְפַּלֵּאת.
״גַּם הוּא חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה קֶטַע.״
אֲנִי שׁוֹתֶקֶת, מַעֲמִידָה פָּנִים כְּאִלּוּ אֲנִי מְעַיֶּנֶת בַּהוֹדָעָה, אֲבָל עַל צַג הַטֶלֶפוֹן שֶׁלִּי לֹא מוֹפִיעָה שׁוּם הוֹדָעָה. גַּם תְּמוּנַת הָרֶקַע הָרְגִילָה אֵינֶנָּה. בִּמְקוֹמָהּ עוֹלָה תְּמוּנָה שֶׁל אִישׁ בִּגְלִימָה כֵּהָה שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ כֹּמֶר שֶׁל כְּנֵסִיָּה. הוּא מְחַיֵּךְ אֵלַי כְּאִלּוּ הוּא רוֹאֶה אוֹתִי.
״בְּדָבָר אֶחָד אֲנַחְנוּ כְּבָר בְּטוּחִים,״ אוֹדֶלְיָה אוֹמֶרֶת.
״מָה?״ אֲנִי מַחְזִירָה אֶת הַטֶלֶפוֹן לַכִּיס.
״שֶׁאַתֶּם לֹא זוּג,״ הִיא קוֹרֶצֶת לִי.
״אוֹקֵיי...״ אֲנִי לֹא חוֹלֶקֶת עָלֶיהָ.
״אֲנַחְנוּ לֹא מְטֻמְטָמִים,״ אוֹדֶלְיָה נִצְמֶדֶת אֵלַי כְּשֶׁאֲנִי נִכְנֶסֶת לַבִּנְיָן, ״אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת אֶחָד וְעוֹד אֶחָד.״
״כָּל הַכָּבוֹד,״ אֲנִי מַחְמִיאָה לָהּ.
״אִם הֲיִיתֶם זוּג, כֻּלָּם הָיוּ יוֹדְעִים אֶת זֶה,״ הִיא מַסְבִּירָה.
״אוּלַי אֲנַחְנוּ זוּג סוֹדִי?״ אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהִתְאַפֵּק וְזוֹרֶקֶת אֶת הָאֶפְשָׁרוּת, בְּלִי לַחְשׂוֹף אֶת הַסּוֹד.
״בְּדִיּוּק!״ אוֹדֶלְיָה מַפְתִּיעָה.
״מָה בְּדִיּוּק?״ אֲנִי נִבְהֶלֶת מֵהָאֶפְשָׁרוּת שֶׁחָשַׂפְתִּי מַשֶּׁהוּ שֶׁהָיָה אָסוּר לִי לַחְשׂוֹף.
״אַתֶּם זוּג סוֹדִי,״ הִיא אוֹמֶרֶת, ״וְעַכְשָׁיו נִיר וַאֲנִי בּוֹדְקִים מָה הַסּוֹד שֶׁלָּכֶם.״
״סַבָּבָּה...״ אֵין לִי מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְהַגִּיד.
״אָז מָה הַסּוֹד?״ הִיא חוֹפֶרֶת.
״אָמַרְתְּ שֶׁאַתֶּם בּוֹדְקִים, לֹא?״ זוֹ הַתְּשׁוּבָה שֶׁלִּי.
״הַשְּׁאֵלָה שֶׁלִּי הִיא חֵלֶק מֵהַבְּדִיקָה,״ הִיא לֹא מְוַתֶּרֶת.
״תִּשְׁאֲלִי אֶת תּוֹם,״ אֲנִי נִכְנֶסֶת לַכִּתָּה.
אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁלֹּא אַפְתִּיעַ אֶתְכֶם אִם אֲסַפֵּר לָכֶם שֶׁבְּשִׁעוּר חֶשְׁבּוֹן לֹא הִקְשַׁבְתִּי לְאַף מִלָּה שֶׁהַמּוֹרֶה אָמַר. שׁוּב וָשׁוּב הוֹצֵאתִי אֶת הַטֶלֶפוֹן וּבָדַקְתִּי אֶת הַצָּג, וְשׁוּב וָשׁוּב הוֹפִיעַ הַכֹּמֶר הַמְּחַיֵּךְ. בֵּין חִיּוּךְ לְחִיּוּךְ הוּא אֲפִלּוּ קָרַץ לִי כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בְּשִׂיחַת סְקַיְיפּ.
וְאָז הֶחְלַטְתִּי לְנַסּוֹת לְהַעֲלוֹת אֶת גוּגֶל. הָיִיתִי בְּטוּחָה בְּמֵאָה אָחוּז שֶׁלֹּא אַצְלִיחַ, כְּמוֹ שֶׁתּוֹם לֹא הִצְלִיחַ. אֲבָל לְהַפְתָּעָתִי גוּגֶל עָלָה, וּכְשֶׁכָּתַבְתִּי ״קוֹפְּטִים״ וְשָׁלַחְתִּי אֶת גוּגֶל לְחַפֵּשׂ לִי מֵידָע, מִיָּד הוֹפִיעָה עַל הַמָּסָךְ רְשִׁימָה אֲרֻכָּה שֶׁל אֲתָרִים, וְלַמְרוֹת שֶׁאֶחָד מֵהֶם כִּוֵן אוֹתִי לְ״רֶצַח הַקּוֹפְּטִים״, הֶחְלַטְתִּי לֹא לְקַצֵּר אֶת הַדֶּרֶךְ וּבָחַרְתִּי בָּאֲתָר שֶׁל וִיקִיפֶּדְיָה.
אָז הִנֵּה מְעַט מֵהַמֵּידָע שֶׁהוֹצֵאתִי: הַקּוֹפְּטִים הֵם קְבוּצָה שֶׁל נוֹצְרִים מִצְרִים. בְּעֶצֶם, אִם אֲדַיֵּק יוֹתֵר, הַקּוֹפְּטִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ קְבוּצָה שֶׁל יְהוּדִים שֶׁבָּרְחָה בְּרֵאשִׁית הַסְּפִירָה מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם. אֲנִי מַנִּיחָה שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים כָּמוֹנִי, שֶׁיֵּשׁוּ (יֵשׁוּעַ) מְיַסֵּד הַנַּצְרוּת הָיָה יְהוּדִי, וְלָכֵן זֶה דֵּי הֶגְיוֹנִי. כִּי אִם, כְּמוֹ שֶׁקָּרָאתִי, בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל יֵשׁוּ בָּרְחוּ מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם כִּי הַמֶּלֶךְ הוֹרְדוֹס רָדַף אוֹתָם, וְאִם בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, כְּלוֹמַר לֹא הַרְבֵּה שָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁיֵּשׁוּ נִצְלַב, עֲדַיִן לֹא הִבְדִּילוּ לְגַמְרֵי בֵּין יְהוּדִים לְנוֹצְרִים, יוֹצֵא שֶׁהַקּוֹפְּטִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ חֲצִי יְהוּדִים חֲצִי נוֹצְרִים.
אֲבָל הַמַּצָּב לֹא נִשְׁאַר כָּזֶה. לְאַט לְאַט הִצְטָרְפוּ אֶל הַקּוֹפְּטִים הָרִאשׁוֹנִים הַרְבֵּה עוֹבְדֵי אֱלִילִים מִמִּצְרַיִם שֶׁקִּבְּלוּ עַל עַצְמָם אֶת הַדָּת הַחֲדָשָׁה. בִּגְלַל רְדִיפוֹת אַכְזָרִיּוֹת, רַבִּים מֵהֶם בָּרְחוּ לֶהָרִים וְנִהְיוּ נְזִירִים שֶׁחָיוּ בַּמְּעָרוֹת. וְאִם לְרֶגַע הִתְבַּלְבַּלְתֶּם וַחֲשַׁבְתֶּם שֶׁאוּלַי אֵלֶּה שֶׁרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם הָיוּ מֻסְלְמִים, אֲנִי חַיֶּבֶת לְהַזְכִּיר לָכֶם שֶׁהָאִסְלָאם עֲדַיִן לֹא הָיוּ קַיָּם, וְלָכֵן לֹא הָיוּ בָּעוֹלָם מֻסְלְמִים.
אָז אֵיפֹה הָיִינוּ?
אֲהָהּ, בָּרְדִיפוֹת. מִי שֶׁרָדַף אַחֲרֵיהֶם הָיוּ כַּמּוּבָן עוֹבְדֵי אֱלִילִים. נְזִירִים מֵאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁבִּקְּרוּ בְּמִצְרַיִם וְהִתְרַשְּׁמוּ מֵהַנְּזִירִים הַקּוֹפְּטִים שֶׁחָיוּ בִּצְנִיעוּת בַּמִּדְבָּר, חָזְרוּ לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם וְהֵפִיצוּ אֶת הָרַעֲיוֹן וְ...
בְּדִיּוּק כְּשֶׁאֲנִי מַגִּיעָה לַקֶּטַע הַזֶּה, אֲנִי רוֹאָה כַּף יָד מֻנְחֶתֶת עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁלִּי.
״אֲבִיגַיִל!״ זֶה הַמּוֹרֶה לְחֶשְׁבּוֹן.
״מָההההה???״ אֲנִי מְנַסָּה לִדְחוֹף אֶת הַטֶלֶפוֹן לַכִּיס שֶׁלִּי.
״עִם מִי אַתְּ מִתְכַּתֶּבֶת בְּאֶמְצַע הַשִּׁעוּר!״ הַמּוֹרֶה מִתְכּוֹפֵף וְחוֹטֵף, מַמָּשׁ בְּכֹחַ, אֶת הַטֶלֶפוֹן מִיָּדִי.
בִּמְקוֹם לַעֲנוֹת לוֹ, אֲנִי קוֹלֶטֶת אֶת הַחִיּוּךְ שֶׁל נִיר. זֶה חִיּוּךְ נָעִים, חִיּוּךְ שֶׁכְּאִלּוּ שׁוֹאֵל אוֹתִי: ׳אֲנִי יָכוֹל לַעֲזוֹר לָךְ בְּמַשֶּׁהוּ?׳
אֲנִי נִהְיֵית נְבוֹכָה. אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁאֲנִי מַסְמִיקָה, עֻבְדָּה שֶׁחַם לִי בַּלְּחָיַיִם. אֲנִי קָמָה וּמְנַסָּה לְהַחְזִיר אֶת הָרְכוּשׁ הַפְּרָטִי שֶׁלִּי (כְּלוֹמַר הַטֶלֶפוֹן) שֶׁנִּגְזַל מִמֶּנִּי, אֲבָל הַמּוֹרֶה יוֹתֵר זָרִיז. הוּא מִתְרַחֵק. הוּא מוֹרִיד אֶת מִשְׁקָפָיו מֵהַמֵּצַח אֶל עֵינָיו וּמְעַיֵּן בְּצַג הַטֶלֶפוֹן שֶׁלִּי.
״הַמּוֹרֶה!״ נִיר קוֹפֵץ, ״אֲנִי אָשֵׁם! אֲנִי סִמַּסְתִּי לָהּ. קַח אֶת הַטֶלֶפוֹן שֶׁלִּי—״ וְהוּא מוֹשִׁיט לוֹ אֶת הַטֶלֶפוֹן.
אֲבָל הַמּוֹרֶה אֲפִלּוּ לֹא מַבִּיט בּוֹ.
״הַקּוֹפְּטִים בְּמִצְרַיִם?״ הַקּוֹל שֶׁלּוֹ מוּזָר, ״זֶה מָה שֶׁמַּטְרִיד אוֹתָךְ?״
״קוֹפְּטִים?״ נִיר נִשְׁמָע נָבוֹךְ, ״מָה זֶה?״
״אִם אַתָּה סִמַּסְתָּ לָהּ, אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ מָה סִמַּסְתָּ?״ תּוֹם מִתְעָרֵב.
״זֹאת בֶּטַח מִלַּת קוֹד!״ אוֹדֶלְיָה מַכְרִיזָה.
״הַכְּנֵסִיָּה הַנּוֹצְרִית הַמִּצְרִית שֶׁהַיּוֹם הִיא בַּת כְּ-1900 שָׁנִים...״ הַמּוֹרֶה קוֹרֵא מֵהַוִיקִיפֶּדְיָה, כְּלוֹמַר מִצַּג הַטֶלֶפוֹן שֶׁלִּי. ״מְעַנְיֵן מְאוֹד,״ הוּא מְמַלְמֵל, ״אִם יֵשׁוּ נוֹלַד בִּשְׁנַת 0 לַסְּפִירָה, וְהַיּוֹם אֲנַחְנוּ בִּשְׁנַת אַלְפַּיִם וְ...״ וּפִתְאוֹם הוּא מַחְזִיר לִי אֶת הַטֶלֶפוֹן וְנִגָּשׁ לַלּוּחַ, ״מִי יַעֲשֶׂה לִי אֶת הַחֶשְׁבּוֹן הַמְּשֹׁעָר, כַּמָּה שָׁנִים אַחֲרֵי לֵדָתוֹ שֶׁל יֵשׁוּ הוּקְמָה הַכְּנֵסִיָּה הַקּוֹפְּטִית?״
אֲנִי מְמַהֶרֶת לְסַלֵּק אֶת וִיקִיפֶּדְיָה מִצַּג הַטֶלֶפוֹן שֶׁלִּי וְלִדְחוֹף אוֹתוֹ לַכִּיס. נִיר מַבִּיט בִּי בִּפְלִיאָה. תּוֹם נוֹעֵץ בִּי מַבָּט כּוֹעֵס, כְּאִלּוּ מַאֲשִׁים אוֹתִי בַּחֲשִׂיפַת סוֹד כָּמוּס. אֲנִי מִתְעַלֶּמֶת מִמֶּנּוּ וּמִשְׁתַּדֶּלֶת לְהֵרָאוֹת כְּאִלּוּ אֲנִי מְחַשֶּׁבֶת אֶת הַשָּׁנִים שֶׁחָלְפוּ מֵאָז לֵדָתוֹ שֶׁל יֵשׁוּ וְעַד שֶׁהוּקְמָה הַכְּנֵסִיָּה הַקּוֹפְּטִית.
כְּשֶׁאוֹדֶלְיָה חוֹזֶרֶת וְטוֹעֶנֶת שֶׁהַקּוֹפְּטִים זוֹ מִלַּת קוֹד, הַמּוֹרֶה לְחֶשְׁבּוֹן מְאַבֵּד אֶת הַסַּבְלָנוּת וּמוֹצִיא אוֹתָהּ מֵהַכִּתָּה בְּטַעֲנָה שֶׁהִיא לֹא מַפְסִיקָה לְהַפְרִיעַ.