פתיחה: היסטוריה שבעל פה של סינדרום היידן
לפני עשרים וחמש שנים, רופאים ובתי חולים קיבלו את המקרים הראשונים של מחלה שאובחנה בתחילה בשוגג כזן של וירוס שפעת מסוג A, זן H5N1, שלזמן קצר נקראה "שפעת הסופרבול" ו"השפעת הגדולה", ולבסוף, לאחר שנחשף מלוא הנזק שהיא יכולה לגרום, זכתה לשם "סינדרום היידן". המחלה עלתה למיליונים בחייהם, וגזרה את דינם של מיליונים אחרים ל"נעילה", שיתוק של הגוף שמותיר את המוח פעיל לחלוטין.
בין ההופעה הראשונה והיום, האומה והעולם שלנו חוו את הטרגדיה של הופעת המחלה, ניצחון התגובה הטכנולוגית והחברתית אל מול האתגרים שהיא הציבה, וההשלכות של שניהם – חיוביות ושליליות – על תרבותנו ועל העולם שבו אנו חיים.
המסמך הזה הוא תוצאה של ראיונות עם רבים מהרופאים, המדענים, הפוליטיקאים והאנשים הרגילים ששיחקו תפקידי מפתח הן בהבנתנו את סינדרום היידן והן בתגובה הלאומית והעולמית לסינדרום. אף מסמך יחיד לא יכול לתעד באופן מקיף את ההשפעות והשינויים שנגרמו לעולם שלנו על ידי הסינדרום, אבל מטרת המסמך הזה היא לתת לאלה שנולדו לאחר הופעתו – שחלקם מבוגרים כיום – צילום מסך של האופן שבו הדור לפניהם הגיב למה שנחשב כיום לאתגר הבריאות הציבורית הגדול ביותר שכוכב הלכת חווה.
המסמך נועד גם להזכיר להם שאף על פי שכבר אין הידבקות בסדר גודל עצום בסינדרום היידן, הוא עדיין אחת מסוגיות הבריאות הגדולות של כוכב הלכת, עם עשרות אלפי מקרים חדשים מדי שנה בארצות הברית לבדה. רק ערנות וכבוד למחלה עומדים בינינו לבין התפרצות נוספת של המגפה.
בעוד האומה שלנו מתכוננת ליישם את מה שכונה בעבר חוק אברמס-קטרינג, וכעת מכונה חוק "קדמה בשגשוג", ומאפשר ליזמים פרטיים להמשיך את העבודה עם סינדרום היידן שמומנה במקור על ידי המגזר הציבורי, הבה נזכור שתמיד צריך להיות מקום למחקר ומניעה בסיסיים שיכולים להתבצע רק על ידי ארגון ממשלתי ממומן היטב המתמקד באזרחים, כמו המרכזים לבקרת מחלות. המב"מ שמח לממן את ההיסטוריה שבעל-פה הזאת.
ד"ר איווט הנרי, דירקטורית
המרכזים לבקרת מחלות ולמניעתן
