לפני שאתה מתיישב - תוודא שזה לא על קיפוד!
החברים שלי אוהבים לבלות אצלי בחדר. לזה כבר התרגלתי. לא חדש. לפעמים הם אפילו מבלים שם כשאני לא נמצא. גם עם זה אני מצליח להתמודד. אבל כשחזרתי הביתה אחרי הצילומים של ״אבירי הזמן״ עם דנה, ומצאתי את צחי יושב אצלי בחדר - זה כבר היה מוזר. לא בגלל שהוא היה שם. צחי הוא, ובכן, סוג של אח ואין לי בעיה עם זה שהוא פשוט מונח שם, בחדר שלי, שעות על גבי שעות, אוכל צהריים עם המשפחה שלי ולא מראה שום כוונה לנטוש.
לא. מה שהיה מוזר, אפילו עוד יותר מצחי, היו הערימות. ערימות של ספרים גדולים ומשונים. כי זה מה שראיתי כשנכנסתי לחדר שלי. את צחי מוקף בספרים המשונים האלה ושקוע כל כך בקריאה, עד שהוא אפילו לא שם לב שאני עומד שם איזה עשר דקות ובוהה בו.
״אז מה קורה, צחי?״ שאלתי, כשראיתי שאין שום מצב שהוא ינתק את המבט מהספר המשונה שהחזיק.
״אמא׳לה, יותם! לא לימדו אותך לדפוק? זה ממש לא בסדר להבהיל ככה אנשים!״ צחי קפץ במקום והביט בי בכעס.
״מצטער,״ מיהרתי למלמל ואז פתאום נזכרתי: ״רגע, בעצם זה החדר שלי...״
״שלי, שלך, אל תהיה קטנוני. חברים טובים לא עושים חשבון זה לזה, נכון, יותם?״ אמר צחי וחזר להתעמק בספרים שלו.
״אה... כן. אני מניח שאתה צודק,״ עניתי.
התבלבלתי. אני מודה. מימין לצחי היתה מונחת מחברת פתוחה ובה המון רישומים וטבלאות. משמאלו היה זרוק סנדוויץ׳ חצי-אכול עם הממרח האהוב עלי: אבוקדו עם חזרת. אל תגלו לאף אחד שזה הממרח האהוב עלי, בסדר? זה מה שחסר לי, שאורן טונה יגלה את זה ואז אני אמצא את עצמי בתוך פח זבל ענקי, קבור מתחת להרים של סנדוויצ׳ים עם אבוקדו וחזרת, שבטח כל התלמידים יזרקו לשם. ואז גם כל הבגדים שלי והפנים שלי יתלכלכו ואני לא אוכל להראות יותר את הפרצוף בבית הספר. אה, טוב, קצת סטיתי מהנושא. בקיצור, אל תספרו.
״אז מה בדיוק אתה עושה?״ התיישבתי לידו והתחלתי לעבור על ערימת הספרים שהיתה מפוזרת לי בכל החדר.
״סינדרלה? שלגייה ושבעת הגמדים? אתה מוכן להסביר לי למה אתה קורא אגדות ילדים דביקות, צחי? לא עברנו קצת את הגיל?״
״רגע, אני רק אסיים את השורה האחרונה ביפהפייה הנרדמת... ׳והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה׳... פשוט נהדר. מה שאלת?״
צחי סגר את הספר, לקח את המחברת והתחיל לכתוב כל מיני הערות מוזרות.
״שאלתי, מה לך ולסיפורי נסיכות?״
משכתי את המחברת מהיד של צחי והתחלתי לקרוא בקול רם: ״הצלת נסיכה. החומרים הדרושים: סנדוויץ׳. סחוג. מזנון. אבי-אבי. שוסטק. הגר או דנה? כוס מים. להתחמק מאורן טונה. נשיקה. המשימה הושלמה. צחי, אני לא מבין שום דבר חוץ מ׳להתחמק מאורן טונה׳. איזו נסיכה? איזה סחוג? איזה שוסטק? זאת אומרת, על איזו משימה אתה מדבר? ולמה כולם כתובים במשימה שלך חוץ ממני?״
המשכתי לדפדף במחברה ומצאתי עוד ועוד משימות מוזרות להצלת נסיכות.
״ובכן, ידידי, מצאתי את הדרך הכי טובה למצוא חברה ולהפוך לנסיך מהאגדות. ואתה לא כתוב בה כי ידעתי שתעשה לי בעיות, והנה - צדקתי.״
צחי משך את המחברת והצמיד אותה לחזה שלו.
״אבל עזוב, זה לא חשוב עכשיו, כי הרעיון שלי הוא פשוט גאוני,״ הוא הוסיף, נעמד על המיטה שלי והביט אל האופק.
״עוד ילמדו את זה באוניברסיטאות הכי נחשבות, יזמינו אותי להרצות בכל העולם, ייתנו לי תואר דוקטור של כבוד ואני אהפוך למלך צחי הראשון!״
הקשתי בשתי אצבעות מול פרצופו החולמני של צחי.
״לפני שאתה מתיישב על כס המלכות ולובש גלימה וכתר, אתה יכול פשוט לספר לי במה מדובר?״
״אין שום בעיה, יותם. על סינדרום הנסיכה שמעת?״
צחי חזר לשבת, וחיוך גדול נמרח על פניו.
״זה לא על בנות מפונקות שחושבות שהכול מגיע להן ומתנהגות כמו נסיכות?״ תשמעו, הסקרנות שלי הלכה וגדלה.
״אה... זאת תסמונת הנסיכה. אני שדרגתי את זה לסינדרום, אז כל הזכויות שמורות. סינדרום הנסיכה אומר, שכל הבנות רוצות שנסיך יפה תואר יבוא להציל אותן מצרה. כאות תודה הן יעניקו לו נשיקה, יתאהבו בו, והנסיכה והנסיך, שזה כמובן אני, יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה,״ אמר צחי בדרמטיות, מחא לעצמו כפיים, השתחווה והביט בי בגאווה. ״אז זה מה שאני הולך לעשות, יותם, אני הולך להציל נסיכות.״
״וואו... צחי... זה באמת...״ מלמלתי. הייתי המום.
״גאוני?״
״אה...״
״מדהים?״
״יותר...״
״יותר נפלא ממה שחשבת?״
״לא!״ קטעתי אותו במהירות, אחרת היינו ממשיכים ככה כל היום. ״זה... רעיון מוזר, צחי.״
צחי הביט בי במבט הכי נעלב שלו והתחיל לאסוף את הספרים.
״אני כמובן אשמח מאוד אם זה יעבוד,״ מיהרתי להגיד. ״אבל יש הרבה חורים בתיאוריה שלך.״
״כמו למשל?״ שאל צחי והביט בי בזעף.
״קודם כול, אני לא בטוח שכל הבנות רוצות שנסיך רכוב על סוס לבן יציל אותן. אתה יודע כמה פעמים דווקא דנה הצילה אותי מצרות? והגר? מה שאומר, שאני בכלל הנסיכה בכל הסיפור הזה, וזה קצת מוזר. ואל תחשוב אפילו להציל אותי, שמעת?״ נופפתי מולו באצבע תקיפה.
״טוב, נגיד, בסדר. אז לא כולן רוצות שיצילו אותן. אז מה? יש כמה שכן רוצות, אני בטוח בזה. יש בנות שאוהבות אגדות ואותן אני אציל בשמחה. אי-שם יש נסיכה יפה שנקלעה לצרה, וזקוקה לנסיך מהחלומות,״ ענה צחי בנחרצות, וראיתי שמצב הרוח שלו מתחיל להשתפר.
״כן, אתה לגמרי נסיך, צחי,״ אמרתי בחיוך מעודד. ״אבל אנחנו לא מכירים אף נסיכה, חוץ מ...״
״תות!״ קראנו ביחד.
״אתה השתגעת לגמרי...״ נעמדתי בחדר והתחלתי להסתובב בעצבנות. ״תות לעולם לא תיתן לך להתקרב אליה, שלא לדבר על להציל אותה. ואתה עוד חולם על נשיקה? תשכח מזה, צחי. עדיף לך כבר עכשיו לגנוז את התוכנית, לפני שתות תעשה ממך חטיף לדרקונים.״
״תות זה רעיון נהדר! אני אתחיל בלהציל את תות ואז כולן יֵדעו שאני הנסיך הגיבור שתמיד מוכן לעזור. יותם, אתה גאון! לא כמוני, כן, אז אל תתלהב, אבל לפעמים יש לך רעיונות מצוינים.״
מיליון מחשבות רצו לי בראש עד שבסוף אמרתי: ״זה נשמע לי רעיון מסוכן, צחי, ואני אוהב את זה!״
״יש!״ צחי קפץ בשמחה. ״ידעתי שבסוף לא תעמוד בפיתוי ותצטרף למשימה!״
״אני מקווה שלא אתחרט,״ מלמלתי.
צחי נִפנף בידו כאילו החששות שלי הם זבוב טורדני וחזר לרשימות שלו.
״עכשיו צריך רק להחליט עם איזו משימת הצלה להתחיל ומי יעזור לי להפוך לנסיך.״
״הֵיי, איך אני אוהב את הסיפור על סינדרלה!״ שוסטק נכנס ומיד תפס ספר והתיישב על הספה. ״פעם אפילו התחפשתי לנסיכה. תום, מלך הכיתה, אמר לי שיש תחרות תחפושות ושכולם מתחפשים לנסיכות. אז הגעתי לבית הספר עם שמלה ועם כתר והסתבר שאף אחד אחר לא התחפש, אז אני זכיתי בתחרות.״
צחי ואני הבטנו זה בזה בחיוך גדול וקראנו: ״שוסטק!״
״כולם במקומות? כל אחד יודע מה הוא עושה? כולם מוכנים?״ שאל צחי וסקר אותנו במבטו.
״כן!״ ענינו שוסטק ואני, נרגשים ומתוחים גם יחד.
תות עמדה להגיע למזנון של אבי-אבי ומשימת ההצלה הראשונה עמדה להשתגר לעולם.
״בואו נחזור על עיקרי הדברים, רק ליתר ביטחון,״ לחש צחי לפני שהתפזרנו לעמדות.
״בשעה 12:28 בדיוק אני אבקש מאבי-אבי שיביא לי את הרוטב המיוחד שהוא מוסיף לסנדוויץ׳ - סרדינים וסוכריות קופצות. בזמן שהוא ילך למטבח, אני אכנס מאחורי המזנון ואתכונן להגעתה של תות. היא תמיד מגיעה ב-12:30, כי היא טוענת שזו השעה שבה התאורה במזנון הכי מחמיאה. היא תמיד מזמינה טוסט גחלים עם כורכום, שזה הטוסט האהוב עליה. עד פה ברור?״
שוסטק ואני הסכמנו בלי קול. צחי יכול להיות די מלחיץ כשהוא באמצע משימה.
״בשלב זה אני אעניק לתות את הטוסט,״ המשיך צחי. ״הכנתי אותו מראש והוספתי לו המון סחוג. היא תיקח ביס גדול והלשון שלה תשרוף. כל כך תשרוף, שהיא לא תוכל לדבר. אני אקפוץ מעל המזנון ואנסה לעזור לה בעזרת טפיחות קלות על הגב. שוסטק!״ קרא צחי ושוסטק מיד קפץ במקום, הזדקף והצדיע.
״כן, הנסיך המפקד?״
״אתה תגיע מאחוריה בלי שהיא תשים לב ותעביר לי כוס מים, שאותה אתן לתות, שתשתה אותה עד שהחריפות תירגע ותעבור,״ צחי פתח את הבקבוק שבידו ומזג מים לתוך כוס פלסטיק. הוא עמד למסור את הכוס לשוסטק ופתאום נעצר.
״מה יש לך ביד, שוסטק?״
״בקבוק חלב,״ ענה שוסטק ולקח לגימה.
״המשימה הזאת עושה אותי צמא ואני לא אוהב מים. אז חשבתי לשתות מיץ, אבל לא ידעתי איזה מיץ כדאי, תפוזים או תפוחים או אולי מיץ עגבניות. אז החלטתי שחלב יהיה הבחירה הנכונה.״
צחי לקח נשימה עמוקה ואמר באיפוק מרבי: ״שוסטק, תניח את הבקבוק על השולחן, כי אני צריך שהידיים שלך יהיו פנויות בשביל כוס המים.״
צחי מנסה כנראה לתרגל ממלכתיות, חשבתי לעצמי.
״תות תהיה כל כך אסירת תודה, עד שלא תהיה לה ברירה אלא לנשק אותי,״ אמר צחי בשביעות רצון והוסיף: ״יותם, אתה כמובן תצלם הכול, כדי שיהיה תיעוד לדורות הבאים.״
״אני מוכן עם המצלמה,״ עניתי והתחלתי לכוון את הפוקוס, כשפתאום ראיתי את אורן טונה במרחק מילימטרים ספורים מהעדשה.
״ראית את שקד במקרה?״ הוא שאל.
הורדתי את המצלמה בזהירות ובלעתי את הרוק.
״אני חושב שהיא נשארה בכיתה, כמחאה על כך שהטמפרטורות גבוהות היום וחם מדי לאזוב המצוי.״
״אה,״ ענה אורן טונה, המשיך להביט בי במשך כמה שניות שנראו כמו נצח ולא אמר מילה. שוסטק התחבא מאחורי צחי, שנראה לחוץ והביט ללא הרף בשעון הקיר. השעה היתה 12:24 וכל המשימה היתה תלויה בי. הייתי מוכרח לגרום לאורן טונה לעזוב את המקום בשקט, לפני שהוא יחליט לתפוס אחד מאיתנו בצווארון של החולצה, רק בשביל הכיף.
״אתה... אתה צריך עוד משהו?״ גמגמתי בחצי-קול.
״כן. אתה יודע איזו חיה זו? היא נורא מגרדת,״ אורן טונה הרים את החיה שהיתה בידיו לכיוון הפנים שלי.
״זה קיפוד,״ עניתי וניסיתי לא לזוז, כי הקיפוד היה ממש קרוב למשקפיים שלי.
״אה, תודה. שקד ביקשה שאני אשמור עליו,״ אורן טונה הוריד את ידיו שנראו מעט פצועות וחבולות והסתובב לכיוון הדלת. ״אני אלך עכשיו לחפש אותה,״ הוסיף ויצא.
שוסטק, צחי ואני מחינו את אגלי הזיעה ונשמנו לרווחה.
״כולם לעמדות,״ אמר צחי בקול רועד וניגש לקדמת המזנון.
הפעלתי את המצלמה וחיכיתי דרוך לכניסתה של תות. שמעתי את צחי מתפעל מרוטב הסרפדים המיוחד של אבי-אבי, שמיד מיהר למטבח להכין מנה סופר-מושקעת עבור התלמיד המפרגן. אין הרבה מנות אכילות במזנון של אבי-אבי, כך שכל בקשה מיוחדת מתקבלת בברכה.
״זוז, חנון, אתה מסתיר לי את האור,״ שמעתי את תות פוקדת על צחי ומיהרתי ללחוץ על כפתור ההפעלה במצלמה.
״הַיי, תות, צהריים טובים. איך אני יכול לעזור לך היום? אולי תרצי טוסט גחלים וכורכום?״ שאל צחי נרגש.
״כן, בבקשה,״ ענתה תות וחזרה להתעסק בסלולרי שלה. ואז היא סובבה את הראש והִכתה בידה על השולחן.
״רגע, איך ידעת שזה מה שאני רוצה לאכול?״
צחי בלע את הרוק אבל לא התבלבל לרגע.
״לא ידעתי. פשוט זו מנת הספיישל של היום, זה הכול. מכיוון שאת מלכת הכיתה, אבי-אבי החליט להוציא את כל שאר המנות מהתפריט ולהשאיר רק אותה.״
״טוב...״ ענתה תות בחשדנות. ״אז לְמה אתה מחכה? תכין לי את הטוסט ותניח אותו על המזנון. אני מעדיפה לעשות קרחת ולא לגעת בידיים של חנון.״
צחי מיהר לשלוף את הטוסט שהכין מראש והניח אותו בזהירות מול תות.
״בבקשה, טוסט על גחלים ליפה בנסיכות.״
״מה אמרת?״ שאלה תות ופערה את עיניה.
״מפיות!״ ענה צחי במהירות ושלף כמה מפיות מהערימה שעל הדלפק. ״שאלתי אם תרצי מפיות?״
״למה אתה עדיין כאן, חנון?״ תות הביטה בצחי במבט קשוח והוא התרחק מעט, כשחיוך שובב על שפתיו.
תות לקחה את הטוסט, הביטה בו לרגע ואז נגסה. צחי, שוסטק ואני המתנו בציפייה לרגע שהסחוג ימצא את דרכו לבלוטות הטעם של תות, ואחרי שני ביסים זה קרה. הפנים של תות נעשו אדומות, דמעות זלגו לה מהעיניים והמצח שלה התחיל להתכסות בזיעה. היא הביטה ימינה ושמאלה בחוסר אונים ואז הסתכלה על צחי והחלה לאותת לו בידיים.
צחי מיהר לקפוץ מעל המזנון. הקפיצה היתה יכולה להיות ממש מושלמת, רק שהרגל שלו נתקעה בטוסטר והפילה אותו ברעש גדול, יחד עם כל המפיות והסכו״ם שהיו על הדלפק. בסוף הוא הצליח לקום, ומיהר לקחת משוסטק את כוס המים, ותוך כדי שהוא שופך חצי ממנה על החולצה של תות, הוא נתן לה את הכוס. תות שתתה את המעט שנותר, אבל בניגוד לתכנון המקדים זה ממש לא הרגיע אותה והחריפות לא עברה. להפך, הפנים של תות נעשו אדומות יותר ויותר, ואני יכול להישבע שראיתי גם אש יוצאת לה מהפה. טוב, אולי לא אש. אבל היא בהחלט נראתה מפחידה.
הרעש של הטוסטר שנפל הוציא את אבי-אבי מהמטבח במהירות והוא צעק לצחי שיחזור מיד לסדר את הבלגן. צחי לא ידע מה לעשות. מצד אחד הוא היה חייב להציל את תות, ומצד שני אבי-אבי גרר אותו באוזן והוא נאלץ לאסוף את כל המפיות שהיו על הרצפה.
תות המשיכה לעמוד שם והפה שלה בער. היא הסתובבה וראתה מולה את שוסטק, שעמד המום. תות סימנה לו בידיים שיעזור לה, ושוסטק, שהיה מבועת, מיהר להגיש לה את בקבוק החלב שממנו שתה קודם.
תות שתתה את כולו בלגימה אחת. לאט-לאט שבו הפנים שלה לגוון הטבעי שלהן והבעירה הלכה ונעלמה.
תות ניגבה את הדמעות והחזירה לשוסטק את הבקבוק הריק.
״איך קוראים לך?״ שאלה בקול רועד.
״לי?״ שאל שוסטק ולא המשיך. אני לא יודע אם הוא פחד להגיד לה את שמו או שהוא פשוט לא האמין שהיא בכלל פנתה אליו.
״לא משנה. תודה שעזרת לי,״ אמרה תות בקול חלש ומיהרה להוסיף: ״ואם תספר למישהו על מה שקרה כאן עכשיו, אני אדאג שתעבוד ברפת כל החיים שלך!״
תות יצאה בסערה מהמזנון ואני מיהרתי לכבות את המצלמה. צחי, שידיו היו עדיין מלאות במפיות נייר מלוכלכות, ניגש לשוסטק וצעק עליו.
״מה עשית?! אני הייתי אמור להציל אותה! זה לא פֵיר!״
״לא הצלתי אותה,״ ענה שוסטק, שעדיין היה מבולבל. ״רק נתתי לה מהחלב שלי.״
״בוא הנה, חנון, יש פה עוד מלא בלגן מאחור,״ קרא אבי-אבי, ולצחי לא נותרה ברירה אלא לחזור אל מאחורי הדלפק ולהמשיך לנקות.
״מה בשם הגלקסיה קרה פה?״ שאלה הגר שנכנסה למזנון והביטה בפרצופים המבוהלים שלנו.
סיפרנו לה בשקט את כל השתלשלות העניינים, בלי להחסיר אף פרט.
״ואז שוסטק נתן לה חלב וכבר לא היה לה חריף בפה,״ סיכמתי.
״נו, ברור,״ ענתה הגר. ״לא רק שלשתות מים לא עוזר להעביר חריפות, זה אפילו מגביר אותה. אם רוצים שלא יהיה חריף בפה צריך לשתות או לאכול מוצרי חלב.״
״איפה היית כשהיינו צריכים אותך?״ שאלתי וקרסתי על כיסא באפיסת כוחות.
״השתגעת? שאני אסתבך עם תות?״ הגר נראתה מפוחדת רק מהמחשבה. ״אבל כל הכבוד, שוסטק, הצלה יפה,״ הוסיפה.
״מה זה עוזר לי עכשיו?״ ענה שוסטק בפנים נפולות.
״מה יש, למה אתה עצוב?״ שאלתי.
״בגלל שאני צמא. תות שתתה לי את כל הבקבוק,״ ענה שוסטק.
למחרת בבוקר צחי ביקש משוסטק וממני להגיע מוקדם לבית הספר. חשבנו שהוא עדיין כועס, אבל צחי הגיע רענן וריחני וחיוך גדול על שפתיו.
״אתה כבר לא עצבני?״ שאל שוסטק בחשש.
״אולי קצת,״ ענה צחי והוסיף: ״אבל החלטתי שנסיכים אמיתיים לא נשברים ואני מוכן למשימת ההצלה הבאה.״
ראיתי שהוקל לשוסטק וגם אני חשתי הקלה. האמת, אני לא אוהב שהשניים האלה רבים.
״יותם,״ צחי קטע את מחשבותי. ״אתה תעמוד מול הלוקרים עם המצלמה ותדאג שהמשימה תצולם כהלכה.״
״מה המשימה הפעם?״ הסתקרן שוסטק.
״אתמול, כשתות לא שמה לב, העלמתי את ערכת האיפור שלה והדבקתי את המכסה בדבק שלוש שניות,״ סיפר צחי בעיניים בורקות.
״אבל אז היא לא תוכל לפתוח את הערכה,״ אמר שוסטק וניסה להבין לאן צחי חותר.
״בדיוק. היא תנסה לפתוח אותה, אבל ללא הצלחה. ואז, אני, הנסיך החזק והגיבור, אפעיל את השרירים שלי, אפתח לה את המכסה ואציל את המצב. ואז לא תהיה לה ברירה...״
״והיא תיתן לך נשיקה,״ שוסטק ואני השלמנו את המשפט ששמענו עשרות פעמים ביממה האחרונה.
״נכון מאוד!״ צחי התעלם מהייאוש הקטן ששמע בקולנו והמשיך בהכנות.
״אז כמו שאמרתי, יותם, אתה תעמוד כאן עם המצלמה...״
״רגע, מה אני אמור לעשות?״ קטע שוסטק את השיחה.
״אתה תעמוד כאן ותהיה מוכן למקרה חירום,״ ענה צחי וכיוון את שוסטק למקום קצת יותר מרוחק.
״איזה מקרה חירום?״ נזכרתי בבעתה במשימה הכושלת של אתמול. לא התחשק לי להסתבך שוב עם תות מלכת הכיתה.
״ובכן, אני אמנם חזק וגיבור, והפעם עשיתי הכנה טובה יותר למשימה, אבל לא כל הניסיונות שלי לפתוח קופסאות עם מכסים מודבקים הצליחו. אז, שוסטק, אם אני מסתובב אליך עם הערכה - זה סימן שאתה צריך להתקרב אלי ולעזור לי למשוך. אני משוכנע שיחד נפתח את זה בלי בעיה.״
אני לא יודע למה המשימה הזאת נראתה לי עוד יותר מסובכת ומסוכנת מזאת של אתמול. אבל צחי היה כל כך נלהב, שלא רציתי להרוס לו את הסיכוי להציל נסיכה.
צחי המשיך להעמיס הסברים על שוסטק, ובמקביל פתח בסדרת מתיחות לכפות הידיים. ״אחרי שאנחנו פותחים את הערכה, אתה חוזר למקום שלך ואז אני אסתובב ואעניק לתות את ערכת האיפור הפתוחה. האם זה ברור?״
״כן, הנסיך המפקד!״ שוסטק הזדקף ונראה נחוש להצליח במשימה.
״מה אתם עושים פה?״
הו, לא. זה שוב אורן טונה. המשימה שוב בסכנה. צחי ושוסטק הביטו בי בבהלה והבנתי שאני מוכרח להציל את המצב. שוב.
הסתכלתי עליו וראיתי שהוא עדיין מחזיק את הקיפוד והפעם בידיים חבושות.
״אה, אנחנו מחפשים את הקיפוד שלנו. הוא הלך לאיבוד.״
״מה, גם לכם יש קיפוד?״ אורן טונה נראה שמח. זאת אומרת, הגבה שלו קצת עלתה למעלה. אני חושב שככה אורן טונה נראה כשהוא שמח.
״כן,״ אמרתי בקצת יותר ביטחון, אבל עדיין רעדתי מבפנים. ״שקד נתנה לנו אותו.״
״שקד תכעס עליכם,״ אורן טונה הביט בי במבט מלחיץ.
זהו, זה הסוף שלי. כל חיי חלפו לנגד עיני. כמעט פצחתי בנאום פרידה מהעולם, כשלפתע הוא המשיך: ״אולי אני אשחרר את הקיפוד שלי והוא ימצא לכם אותו?״
מיהרנו להנהן.
אורן טונה הניח את הקיפוד שלו על הרצפה והתחיל ללכת אחריו לכיוון החצר, תוך שהוא מעודד אותו לאתר את הקיפוד שלנו.
״זה היה קרוב,״ אמר צחי בהקלה.
אבל ההקלה היתה קצרה. כי עוד לפני שהספקנו להתאושש, שמענו את קולה של תות הולך ומתקרב אלינו.
״חנון, מה אתה עושה עם ערכת האיפור שלי? חיפשתי את זה כל הבוקר,״ תות חטפה את הערכה מידיו של צחי, ושוסטק ואני מיהרנו להתרחק לעמדות שלנו.
צחי הזדקף, יישר את הבגדים שלו וענה בביטחון גמור: ״הערכה היתה על הרצפה. מזל שעברתי פה בסביבה ומצאתי אותה, לפני שמישהו דרך עליה ושבר אותה.״
״אם מישהו היה שובר אותה - זה היה הסוף שלו,״ ענתה תות בטון מאיים. תוך כדי שיחה היא ניסתה לפתוח את המכסה. היא סובבה ימינה ואז שמאלה, אבל שום דבר לא קרה. צחי הסתכל אלי, או יותר נכון אל עדשת המצלמה - וקרץ.
״אולי את רוצה שאני אעזור לך?״ שאל בקול מתחנחן.
״שום סיכוי,״ השיבה תות והמשיכה לנסות, ואפילו ניערה את הערכה והפכה אותה. ״חבל שתום לא כאן, הוא בטח היה מצליח לפתוח אותה,״ מלמלה לעצמה.
״אבל אני פה!״ קפץ צחי וניסה לקחת את הערכה מהיד של תות.
״תעזוב את זה, חנון! אל תיגע בערכה!״ צעקה תות.
״תני לי אותה,״ צעק צחי בחזרה. ״אני נסיך חזק וגיבור, אני אפתח אותה!״
״עזוב!״
״תני לי!״
״זה שלי!״
״תני את האיפור!״
צחי ותות המשיכו להיאבק על הערכה. כל אחד משך אותה לכיוון אחר, כשלפתע המרפק של תות פגע בראש של צחי והוא נפל על הרצפה. הערכה התעופפה באוויר, אבל שוסטק הרים יד ותפס אותה. כנראה מרוב לחיצות ומשיכות הדבק הצליח להשתחרר, כי כשהערכה נחתה בידיו של שוסטק היא נפתחה בצורה מושלמת.
תות מיהרה אליו וחטפה את האיפור. ״גיבור שלי!״ היא קראה ומיד הוסיפה: ״זאת אומרת, חנון, מה אתה שוב עושה פה? אם תספר על זה למישהו אני אדאג שתיראה כמו ליצן!״
תות יצאה לחצר ואני מיהרתי לעזור לצחי לקום.
״שוסטק! אני לא מאמין ששוב הרסת לי את המשימה!״ צחי רתח מזעם וסירב לקבל את העזרה שהצעתי.
״אבל לא עשיתי כלום!״ התגונן שוסטק.
זה לא עזר. צחי המשיך לכעוס.
״תפסיק להציל במקומי את הנסיכה! זה התפקיד שלי!״
צחי צלע לכיוון הכיתה והמשיך לדבר לעצמו. לא הבנתי מילה ממה שהוא אמר, אבל שמעתי מילים כמו ״נסיכה״, ״דבק״, ״ממלכה״, ״עונשים״ ו״המבורגר״. אה, אני לא בטוח בקשר למילה האחרונה, יכול להיות שסתם נעשיתי רעב.
״הוא לא התכוון, שוסטק,״ ניסיתי לעודד. ״הוא סתם כועס בגלל שהתחבולה עם הדבק לא הצליחה.״
״אני יודע,״ ענה שוסטק. ״אני לא עשיתי כלום. אני רק...״ הוא השתתק ועמד בלי לזוז במשך כמה שניות.
״הכול בסדר?״ הסתכלתי עליו בדאגה.
שוסטק ניער את הראש מצד לצד וחזר להביט בי בחיוך מבויש.
״אתה חושב שתות התכוונה לזה?״
״למה? לזה שאתה גיבור?״ שאלתי.
״לא, לזה שהיא תהפוך אותי לליצן. אני אוהב ליצנים.״
כשראיתי את צחי במסדרון, מחזיק כיסא וקופסה, הבנתי שלפנינו משימת הצלה נוספת.
״יופי, הגעת בזמן. הבאת איתך את המצלמה? אנחנו חייבים להתחיל.״
צחי הניח את הכיסא ועליו את הקופסה, וניגש אלי.
״חשבתי שביקשת שאצלם אותך מתנצל בפני שוסטק,״ ניסיתי להביע את מחאתי, שעה שצחי ניסה לכוון אותי לעמדת הצילום הטובה ביותר לדעתו.
״כן, כן, נעשה את זה אחר כך. עכשיו נתרכז במשימה, בסדר?״ השיב צחי בביטול והמשיך בהכנות.
הסתכלתי מסביב וחיפשתי את שוסטק. אם ממשיכים במשימות, גם הוא חייב להיות פה.
״איפה שוסטק? לא הזמנת אותו?״ שאלתי.
״בשביל מה?״ השיב צחי בזעם. ״כדי ששוב הוא יגנוב לי את התהילה?״
״אבל הוא לא התכוון,״ ניסיתי להסביר.
״אתה עוזר לי או לא? תכף מתחיל השיעור ותות בדרך לכאן.״
צחי היה חסר סבלנות. החלטתי לשתף פעולה, אבל החלטתי גם שאחרי שנסיים, אצלם אותו לסרטון התנצלות.
״טוב,״ אמרתי, ״אבל זאת המשימה האחרונה!״
״בסדר. עכשיו תעמוד פה,״ צחי הרים את הקופסה מהכיסא והסביר לי בשקט מה עומד לקרות.
״ברגע שתות נכנסת, אני פותח את הקופסה ומשחרר מתוכה ג׳וק שלקחתי מחוות הג׳וקים של שקד. תות תיבהל ומיד תקפוץ על הכיסא, ואני כמובן אתפוס את הג׳וק ואחזיר אותו לקופסה. אחרי שהיא תבין שהצלתי אותה, לא תהיה לה ברירה...״
״והיא תיתן לך נשיקה...״ השלמתי את המשפט בלי חשק.
״נכון מאוד!״ אישר צחי. ״אתה מוכן? היא מגיעה!״
הפעלתי את המצלמה בדיוק כשתות צעדה אל צחי. הוא פתח את הקופסה ושחרר את הג׳וק.
״אוי, מה זה הדבר הזה על הרצפה? כמעט דרכתי על זה,״ אמרה תות.
״הקטן? השחור?״ השיב צחי בתמימות. ״זה ג׳וק!״
״ג׳וק?״ צעקה תות. ״ג׳וק!!!״ היא הביטה סביבה וזו היתה הפעם הראשונה שהוכח מדעית שאדם יכול לרוץ בו-זמנית לכמה כיוונים. ואז היא ראתה את הכיסא. היא עלתה עליו והמשיכה לצרוח.
״אמא׳לה! ג׳וק! שמישהו יעזור לי! הצילו!״
״אל תדאגי, נסיכה. כשאת בצרה - צחי בא לעזרה!״ צעק צחי.
אבל תות לא שמעה. היא המשיכה לצעוק ולצרוח ולקפוץ על הכיסא.
צחי ירד על ברכיו וניסה לתפוס את הג׳וק, ללא הצלחה. ניסיתי לעקוב אחר ההתרחשויות עם המצלמה, אבל לא יכולתי לראות מה קורה וגם לא לשמוע מה שנאמר. לפתע מבטו של צחי נעצר על זוג נעלי ספורט מוכרות.
״מה בדיוק אתה עושה, חנון?״
הנעליים היו מחוברות לרגליים של אולגה, המורה לספורט, שעמדה והביטה בצחי מלמעלה למטה, כשבידה כדור.
״קום מהר, חנון, לפני שאני הופכת אותך לסמרטוט רצפה.״
צחי מיהר לקום וניסה להסדיר את הדופק. הוא חייך לאולגה, אבל מיד הפסיק כשראה את המבט המזועזע שלה.
״אתה מאחר לשיעור שלי, חנון? אתה יודע מה היו עושים למי שמאחר כשאני הייתי תלמידה? היו מעירים אותו כל יום בארבע בבוקר עם מוזיקה של תינוקות צורחים, עד שהוא היה לומד לא לאחר.״
צחי הלך כמה צעדים לאחור והתקרב לתות, שעדיין עמדה על הכיסא וצעקה - כעת בלי קול - ״ג׳וק! ג׳וק!״ אולי היא פוחדת מג׳וקים אבל מאולגה היא פוחדת הרבה יותר.
״תפוס את הכדור, חנון, ורוץ לכיתה,״ אמרה אולגה וזרקה את הכדור לצחי. הוא ניסה לתפוס אותו, אבל תפיסת כדורים לא היתה הצד החזק שלו. הוא פִספס את הכדור ונפל לאחור, תוך שהוא פוגע בתות, שאיבדה את שיווי המשקל ונפלה מהכיסא.
צחי היה מבוהל. הדבר האחרון שהוא רצה זה לפגוע בנסיכה שלו. הוא התרומם והסתובב במהירות, רק כדי לגלות שתות נחתה היישר בזרועותיו של שוסטק.
״חנון, הצלת אותי! אתה הנסיך שלי!״ אמרה תות והביטה בשוסטק במבט מעריץ.
״זה אומר שתיתני לי נשיקה עכשיו?״ שוסטק עצם עיניים ושרבב שפתיים לכיוונה.
״השתגעת!״ תות קפצה מזרועותיו של שוסטק ומיהרה לברוח, לא לפני שצעקה לעברו: ״אם תספר על זה למישהו, אני אדאג שתנשק צפרדע!״
צחי הביט במתרחש ונראה עצבני מתמיד.
״צחי, לא התכוונתי...״ מלמל שוסטק. ״אני סתם עברתי פה בדרך לשיעור...״
צחי פתח את הפה כדי להגיד משהו, אבל יצאה לו רק צווחה דקה. הוא הסתובב והתחיל ללכת לשיעור הספורט.
כיביתי את המצלמה וטפחתי על גבו של שוסטק.
״זאת לא אשמתך.״
שוסטק הביט בי בעצב.
״הרסתי לו את כל המשימה.״
״הוא יירגע ויבין שלא עשית שום דבר בכוונה,״ ניסיתי לעודד.
״אני מקווה,״ משך שוסטק בכתפיו והוסיף: ״אתה חושב שתות התכוונה למה שהיא אמרה?״
״שאתה נסיך?״ שאלתי.
״לא, שאני אצטרך לנשק צפרדע. כי שמעתי שהם הופכים לנסיכים ואני לא רוצה שצחי שוב יכעס עלי.״
״מצאתי ג׳וק!״
זה היה קולו של אורן טונה. שוסטק ואני קפצנו בבהלה.
״מה אתם עושים פה?״
הפעם כבר לא היו לי תירוצים, אז פשוט הסתכלתי על שוסטק והוא מיד הבין. במקום לענות התחלנו לרוץ מהר ולא הבטנו לאחור.
״לאן אתם הולכים? ראיתם אולי את הקיפוד שלי?״ המשיך אורן טונה לקרוא, אבל אנחנו כבר היינו רחוקים.
בהפסקת הצהריים ניסיתי לשכנע את צחי שזאת לא היתה אשמתו של שוסטק. זה היה פשוט חוסר מזל ולא יותר מזה. אבל שום דבר שאמרתי לא הצליח לשכנע אותו.
שוסטק התקרב לשולחן שלנו וניסה להתנצל, אבל צחי קם ועבר לשולחן אחר.
״הוא עדיין כועס עלי,״ אמר שוסטק בכאב. ״אני בכלל לא רציתי להיות נסיך גיבור.״
הבטתי בשוסטק ואז בצחי והחלטתי שאני שם קץ לריב המטופש הזה.
״חכה פה, שוסטק,״ אמרתי בהחלטיות. ״אני אדאג להשלים ביניכם, ואפילו אדאג שצחי יתנצל.״
ניגשתי לשולחן של צחי. הוא ניסה ללכת, אבל עצרתי אותו.
״צחי, רצית להיות נסיך, נכון? אבל בינתיים אתה מתנהג כמו ילד קטן. אני ושוסטק ניסינו לעזור לך עם משימות ההצלה, וזו לא אשמתנו שהן הסתבכו. ומה יותר חשוב? להציל נסיכה שאתה בכלל לא אוהב ושלא יודעת להגיד תודה כמו שצריך, או להיות חבר טוב? אז עכשיו תהיה גיבור אמיתי ותבוא לשבת איתי ועם שוסטק ותפסיק עם השטויות. ברור?״
״לאאאא!״ צעק צחי.
לא הבנתי כלום.
״אתה רציני? אתה לא רוצה להשלים עם שוסטק ולשבת איתנו?״
צחי כבר לא הקשיב לי. הוא זינק לעבר שוסטק, שבדיוק התכונן לשבת, ודחף אותו הצִדה.
זה כבר היה יותר מדי. צחי הולך מכות עם שוסטק? בגלל ריב קטן? רגע. מה זה הדבר הזה על הכיסא? התקרבתי וראיתי את הקיפוד של אורן טונה.
״הצלת אותי!״ שמעתי את שוסטק אומר לצחי, כששניהם מרוחים על הרצפה ומנסים להתרומם. ״אתה באמת נסיך אמיתי.״
צחי הסמיק וחייך במבוכה. ״נו, בסדר. אני נסיך. אם אתה אומר.״
״שנינו נסיכים,״ הוסיף שוסטק.
״לא בדיוק,״ השיב צחי. ״אני באמת הצלתי אותך, אתה לא באמת הצלת את תות, כי הכול היה מתוכנן ואני הייתי אמור...״
ראיתי שהשניים שוב מתחילים לריב, אז מיהרתי להגיד: ״טוב, חבר׳ה, בואו נחזיר את הקיפוד לשקד, לפני שאורן טונה מגיע ומגלה שכמעט הרגנו לו אותו.״
״ומה נעשה אחרי זה?״ שאל שוסטק וניסה להחזיק את הקיפוד בלי להידקר.
צחי חייך ואמר, ״האמת, יש לי רעיון לעוד משימת הצלה...״
שוסטק ואני הבטנו בצחי וקראנו ביחד: ״לא!״
