אסייתים עשירים מטורפים

1

ניקולאס יאנג ורייצ'ל צ'וּ
ניו יורק, 2010

"אתה בטוח בקשר לזה?" שאלה רייצ'ל שוב, נושפת בעדינות על פני התה המהביל בספל. הם ישבו בשולחן הקבוע שלהם ליד החלון ב"טי אנד סימפתי", וניק הזמין אותה זה עתה לבלות איתו את הקיץ באסיה.
"רייצ'ל, אני מת שתבואי," הרגיע אותה ניק. "לא תיכננת ללמד הקיץ, אז מה את דואגת? את חושבת שלא תצליחי להתמודד עם החום והלחות?"
"לא, זה לא העניין. אני יודעת שאתה הולך להיות עסוק נורא עם כל המטלות של השושבין, ואני לא רוצה להפריע לך," אמרה רייצ'ל.
"איך תפריעי? החתונה של קולין תופסת רק את השבוע הראשון בסינגפור, ואחר כך נוכל לבלות את שאר הקיץ בבטלה ברחבי אסיה. אני רוצה לקחת אותך לכל המקומות שאני אוהב."
"תראה לי את המערה המקודשת שבה איבדת את בתוליך?" הקניטה רייצ'ל, מקמרת את גבותיה בשובבות.
"בטח! נוכל אפילו לערוך שִחזור!" צחק ניק ומרח ריבה ושמנת על סקוֹן שעדיין היה חם מהתנור. "ואין לך איזו חברה טובה שגרה בסינגפור?"
"כן, פּייק לין, החברה הכי טובה שלי מהקולג'," אמרה רייצ'ל. "היא מנסה לשכנע אותי לבוא לבקר כבר שנים."
"אז בכלל יש לך סיבה. רייצ'ל, את תיהני מאוד, ואני פשוט יודע שתשתגעי על האוכל! את קולטת שסינגפור היא המדינה עם האובססיה הכי גדולה לאוכל בעולם?"
"לפי איך שאתה מכרכר סביב כל דבר שאתה אוכל, חשבתי שזה פחות או יותר הספורט הלאומי."
"זוכרת את הטור של קלווין טרילין ב'ניו יורקר' על אוכל רחוב בסינגפור? אני אקח אותך לכל הדוכנים המקומיים שאפילו הוא לא יודע עליהם." ניק לקח עוד ביס מהסקון הרך שלו והמשיך בפה מלא. "אני יודע כמה את אוהבת את הסקונס האלה. חכי שתטעמי את מה שאָה מָה שלי —"
"אָה מָה שלך אופה סקונס?" רייצ'ל ניסתה לדמיין סבתא סינית מסורתית מכינה את המטעם האנגלי המופתי הזה.
"טוב, היא לא בדיוק אופה אותם בעצמה, אבל יש לה את הסקונס הכי טובים בעולם — את תראי," אמר ניק והסתובב רפלקסיבית לוודא שאיש במקום הקטן והנעים לא שמע את דבריו במקרה. הוא לא רצה להפוך לאישיות לא רצויה בבית הקפה האהוב עליו בשל העובדה שהביע אמונים נמהרים לסקון אחר, ולו של סבתו.
בשולחן שכן, הבחורה המצונפת מאחורי דוכן שלוש קומות של כריכונים נמלאה התרגשות גדלה והולכת לאור השיחה שהגיעה לאוזניה. היא חשדה שזה עשוי להיות הוא, אבל עכשיו קיבלה את האישור הסופי. זה באמת ניקולאס יאנג. סֶלין לִים אמנם היתה אז רק בת חמש־עשרה, אבל היא מעולם לא שכחה את היום שניקולאס עבר על פני שולחנם ב"פּוּלאוּ קלאב"5 ושיגר את חיוכו ההורס לאחותה שרלוט.
5    הקאנטרי קלאב הכי יוקרתי בסינגפור (שחברות בו קשה להשגה יותר מתואר אבירות).

"זה אחד מהאחים ליאונג?" שאלה אִמן אז.
"לא, זה ניקולאס יאנג, בן דוד של הליאונגים," ענתה שרלוט.
"הבן של פיליפ יאנג? אחח, מתי הוא צמח ככה? הוא בחור כל כך נאה עכשיו!" קראה גברת לִים.
"הוא בדיוק חזר מאוקספורד. מסלול דו־חוגי בהיסטוריה ומשפטים," הוסיפה שרלוט, צופה את השאלה הבאה של אמה.
"אולי תקומי לדבר איתו?" אמרה גברת לים בהתרגשות.
"למה לי לטרוח אם את מבריחה כל בחור שמעז להתקרב," ענתה שרלוט בבוטות.
"אלאמאק, טיפשה שכמותך! אני רק מנסה לשמור עלייך מרודפי ממון. את זה יהיה לך מזל גדול אם תשיגי. על זה את יכולה צֵ'יאוֹנג!"
סלין פשוט לא האמינה שאמא שלה ממש מעודדת את אחותה הגדולה לקפוץ על הבחור. היא נעצה מבט מסוקרן בניקולאס, שצחק עכשיו צחוק נלהב עם חברו ליד שולחן מתחת לשמשייה כחולה־לבנה ליד הבריכה. אפילו מרחוק הוא התבלט מאוד. בשונה משאר הבחורים, שהסתובבו עם תספורת סטנדרטית מבית היוצר של מספרות הודיות, לניקולאס היו שיער שחור פרוע מושלם, תווי פנים קנטונזיים מפוסלים של אליל פופ וריסים עבים בצורה לא סבירה. הוא היה הבחור הכי חמוד וחלומי שראתה מימיה.
"שרלוט, אולי תיגשי להזמין אותו לנשף ההתרמה שלך בשבת?" המשיכה אמן.
"די כבר, אמא." שרלוט חייכה דרך שיניים חורקות. "אני יודעת מה אני עושה."
בדיעבד שרלוט לא ידעה מה היא עושה, שכן ניקולאס לא הגיע לנשף ההתרמה, לאכזבתה הנצחית של אמן. אבל אותו אחר צהריים ב"פולאו קלאב" הוא הותיר רושם בל יימחה בזיכרונה המתבגר של סלין, עד כדי כך ששש שנים לאחר מכן ומעברו האחר של כדור הארץ, היא עדיין זיהתה אותו.
"האנה, אני רוצה לצלם אותך עם הפודינג טופי הדביק הטעים הזה," אמרה סלין והוציאה את מצלמת הטלפון שלה. היא כיוונה אותו לעבר חברתה, אבל בסתר מיקדה את העדשה בניקולאס. היא צילמה את התמונה ומיד שלחה אותה במייל לאחותה, שגרה עכשיו באַתֶרטון, קליפורניה. הטלפון שלה ציפצף דקות לאחר מכן.
אחותגדולה: אומייגאד! זה ניק יאנג! איפה את?
סלין לים: ט&ס.
אחותגדולה: מי זאת איתו?
סלין לים: חברה לדעתי. נראית אמסית.6
6    אמריקאית ממוצא סיני.

אחותגדולה: הממ... רואה טבעת?
סלין לים: אין טבעת.
אחות גדולה: תרגלי לי פליז!!!
סלין לים: את חייבת לי ביג טיים!!!
ניק השקיף החוצה מחלון בית הקפה והתפעל מהאנשים עם הכלבים הזעירים שצעדו בקטע זה של שדירת גריניץ', כאילו היה מסלול תצוגה לגזעים הכי אופנתיים בעיר. לפני שנה בולדוג צרפתי היה הצעקה האחרונה, אבל עכשיו נראה שגרייהאונד איטלקיים נותנים לצרפתיים פייט רציני. הוא הסתובב בחזרה לרייצ'ל וחידש את הקמפיין. "הדבר הכי טוב בלהתחיל בסינגפור זה שהיא בסיס מושלם. מלזיה פשוט מעבר לגשר, וקפיצה קטנה ואת בהונג קונג, קמבודיה, תאילנד. אפשר אפילו לצאת לסיבוב באיים מול אינדונזיה —"
"זה נשמע מדהים לגמרי, אבל עשרה שבועות... אני לא יודעת אם אני רוצה להיעדר כל כך הרבה זמן," הירהרה רייצ'ל בקול. היא הרגישה את להיטותו של ניק, והרעיון לבקר שוב באסיה מילא אותה התרגשות. היא בילתה שנה כמורה בצֶ'נגדוּ בין הקולג' לאוניברסיטה, אבל לא היה ביכולתה להרשות לעצמה לבקר בשום מקום מעבר לגבולות סין באותה עת. בתור כלכלנית, היה לה ידע לא קטן על סינגפור — האי הזעיר והמסקרן הזה בקצה חצי האי המלאי, שבתוך עשורים ספורים הפך ממושבה בריטית נחשלת למדינה עם ריכוז המיליונרים הגבוה בעולם. יהיה מרתק לראות את המקום מקרוב, במיוחד כשניק משמש לה מורה דרך.
אבל משהו בנוגע לביקור הזה עורר ברייצ'ל דאגה, ולא היה ביכולתה שלא להרהר בהשלכות העמוקות יותר. ניק שיווה לזה מראה ספונטני כל כך, אבל בהכירה אותו, היא ידעה שהשקיע בזה מחשבה רבה בהרבה מכפי שהסגיר. הם יחד כבר כמעט שנתיים, ועכשיו הוא מזמין אותה לביקור ארוך בעיר מולדתו, לחתונה של החבר הכי טוב שלו, לא פחות. האם זה אומר את מה שהיא חושבת שזה אומר?
רייצ'ל התבוננה בספל התה שלה והשתוקקה לנבא משהו על סמך העלים התועים שנחו בקרקעית האסאם הזהוב העמוק. מעולם לא היתה מאותן בחורות שנכספות לסוף מהאגדות. בגיל עשרים ותשע, לפי הסטנדרטים הסיניים, כבר נחשבה מזמן לרווקה זקנה, ולמרות שקרוביה החטטניים ניסו ללא הרף לסדר לה מישהו, היא בילתה את חלק הארי של שנות העשרים לחייה בהתמקדות בלימודי הדוקטורט, כתיבת הדיסרטציה והתנעת הקריירה האקדמית שלה. אבל ההזמנה המפתיעה הזאת עוררה לחיים איזה אינסטינקט בה. הוא רוצה לקחת אותי הביתה. הוא רוצה להכיר לי את המשפחה שלו. הרומנטיקנית הרדומה־משכבר בתוכה החלה להתעורר, והיא ידעה שיש רק תשובה אפשרית אחת.
"אני צריכה לבדוק עם הדיקן מתי צריכים אותי בחזרה, אבל יודע מה? בוא נעשה את זה!" הכריזה רייצ'ל. ניק רכן מעבר לשולחן ונישק אותה בצהלה.
דקות לאחר מכן, עוד לפני שרייצ'ל עצמה ידעה בבירור מה תוכניותיה לקיץ, פרטי שיחתה כבר החלו לפוץ לכל עבר, חגו סביב הגלובוס כמו וירוס ששוּלַח לחופשי. אחרי שסלין לים (סטודנטית לאופנה בבית הספר לעיצוב "פרסונס") שלחה אימייל לאחותה שרלוט לים (שהתארסה לא מזמן למשקיע הנרי צ'יו) בקליפורניה, שרלוט התקשרה לחברה הכי טובה שלה דפני מָה (בתו הצעירה של סר בנדיקט מָה) בסינגפור ועידכנה אותה קצרת נשימה. דפני שלחה הודעות לשמונה חברות, ובהן כרמן קוֶוק (נכדתו של רוברט "מלך הסוכר" קווק) בשנגחאי, שבת דודהּ אמליה קווק למדה באוקספורד עם ניקולאס יאנג. אמליה פשוט היתה מוכרחה לצ'וטט עם חברתה ג'סטינה וֵיי (יורשת אטריות האינסטנט) בהונג קונג, וג'סטינה, שמשרדה בהצ'יסון ואמפּוֹאה שכן ממש מול זה של רודריק ליאנג (מהליאנגים של הקבוצה הפיננסית ליאנג), פשוט היתה מוכרחה לקטוע את שיחת הוועידה שלו כדי לחלוק את הידיעה העסיסית. רודריק מצדו יצר קשר בסקייפ עם חברתו לורן לי, שנפשה ב"רויאל מנסור" במראקש עם סבתה גברת לי יוֹנג צ'יאֶן (אין צורך להציגה) ודודתה פטסי טֶאוֹה (מיס טייוואן לשנת 1979, כיום אשתו לשעבר של איל הטלקום דיקסון טֶאוֹה). פטסי התקשרה משפת הבריכה לז'קלין לינג (נכדתו של הפילנתרופ לינג יִין צ'או) בלונדון, ביודעה היטב שלז'קלין יש קו פתוח לקסנדרה שאנג (בת דודה שנייה של ניקולאס יאנג), שבילתה כל אביב באחוזה המשפחתית רחבת הידיים בסארי. פיסת הרכילות האקזוטית נפוצה אפוא במהירות ברחבי הרשתות הלבנטיניות של חוג הסילון האסייתי, ובתוך שעות ספורות כמעט כולם במעגל האקסקלוסיבי הזה ידעו שניקולאס יאנג מביא הביתה בחורה לסינגפור.
וְ, אלאמאק! אלה הן חדשות מרעישות!