משחקים עושים את העבודה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
משחקים עושים את העבודה

משחקים עושים את העבודה

5 כוכבים (3 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

עבורי החיים הם משחק והמשחק הוא דרך חיים.

מילדות המילה משחק הציתה בי ניצוץ.

ניצוץ של הנאה, השראה, ניצחונות והפסדים. בעזרת משחק למדתי בעיקר כיצד לפתור בעיות. יצרתי והמצאתי במוחי אלפי משחקים, בזכותם הצלחתי להתמודד עם דיסלקציה, עודף משקל, הפרעות קשב, נטייה חד מינית, חרם חברתי ואף עם ניסיון כושל של מערכת החינוך להעביר אותי ל'בית ספר לילדים מפגרים', כפי שכונו מסגרות החינוך המיוחד באותם ימים.

כבר באמצע שנות העשרים לחיי, הפכתי את העיסוק המתמיד במשחקים למקצוע של ממש והקמתי את החברה הראשונה בבעלותי: 'משחק החיים'. בעזרת משחקים התוצאות העסקיות שלי היו טובות יותר והלקוחות שלי נהנו מערכים רבים, הטמונים בשילוב משחקיוּת בתהליכים ארגוניים. גיליתי עד כמה משחקים עושים את העבודה.

כעת, אני מרגיש שבשלה העת להפיץ את המשחקולוגיה ולהנגיש אותה לכל מי שחפצים ליהנות כל הדרך אל התוצאות. למעשה, זו השיטה היחידה בעולם שעיקרה מודל יישומי לפיתוח משחקים תוצאתיים בארבעה שלבים בלבד. השיטה משלבת תוצאות של מחקרים ומרכיבים ממודלים מוכרים בתחום, כמו גם מודלים ושיטות עבודה שפיתחתי לאורך השנים, תוך כדי ניסוי וטעייה.

במשך למעלה משני עשורים, 'שיחקתי' במאות ארגונים שונים. מאות אלפי אנשים 'שיחקו' במשחקים שפיתחתי והפכו את ימי העבודה שלהם למהנים, לשמחים ולאפקטיביים יותר. במהלך השנים, הכשרתי מאות משחקולוגים וחלקם הפכו את המשחקולוגיה לקריירה של ממש. לימים, גם הגשמתי את חלומי: ללמד ולהרצות באקדמיות שלא קיבלו אותי בעבר כסטודנט, משום שאין בידי תעודת בגרות. זכיתי לעמוד על במות גדולות בכנסים ובוועידות, ולהפעיל את בכירי המשק והכלכלה בישראל במשחקים משני עולם ומצילי חיים.

ומאחר וכולנו בסוף (קצת...) ילדים, אני מאמין שלאחר שתיחשפו לעולם המשחקולוגיה, גם אתם לא תוכלו להפסיק לשחק... שנתחיל?
בואו נשחק.

שלכם, אור ברנט שלו

פרק ראשון

אפשר לעצמך להרגיש חסר משקל

אושו (מתוך ספר הסודות)

העבודה צריכה להיחשב כמשחק,

כפעילות מהנה ומשעשעת, לא כעבודה.

אסור לך להיות רציני לגביה;

אתה צריך להיות כמו ילד שמשחק.

אין לזה חשיבות, אין שום דבר להשיג;

עצם העשייה עצמה, היא ההנאה.

כשאתה עובד, אם אתה רציני, יש עליך עומס,

אחריות, דאגות, חרדות

וזאת משום שהמוטיבציה היא התוצאות,

התוצאות הסופיות.

אין שום חשיבות להנאה מהעבודה עצמה.

הדבר האמיתי הוא רק בעתיד, בתוצאה.

במשחק אמיתי אין שום תוצאות.

התהליך עצמו הוא האושר.

ואתה לא מודאג, זה לא דבר רציני.

אפילו אם אתה נראה רציני,

זו רק העמדת פנים.

במשחק אתה נהנה מהתהליך עצמו;

אם בעבודה לא נהנים מהתהליך ורק המטרה, הסוף הם החשובים.

מוכנים לסבול, בינתיים מפספסים את התהליך בכל מקרה.

אם עושים רק מכיוון שצריך להשיג את הסוף.

ואם תוכל להשיג את הסוף בלי זה,

היית עוזב את העשייה וקופץ לסוף.

פספסת את הדרך

והחיים הם על הדרך ולא על התוצאה.

במשחק לא היית עושה כך.

תראה את העתיד, חייה את ההווה.

ואז, אז אתה תוכל להיות משועשע גם מבפנים,

אז אתה תוכל לקפוץ על המחשבות שלך,

לשחק איתן, לזרוק אותן לפה ולשם, לרקוד איתן

אבל לא להיות רציני לגביהן.

פרולוג

"לא באנו לשחק כאן. באנו לעבוד". לתפישתי, בבסיסו של משפט זה, השגור במקומות עבודה רבים, נמצאת תפישת עולם ברורה ומקובעת, לפיה עבודה היא ההיפך ממשחק. רבים מאיתנו ממתגים משחק כחוסר רצינות, פשטנות או אפילו ילדותיות. ברוח זו עבודה מוכרחה להיות עניין רציני, אחראי, תובעני וחסר הנאה או, חלילה, כיף. אם העבודה מהנה במקרה, הרי שמדובר בתופעת לוואי נחמדה, אך לא הכרחית. ספר זה נכתב, כדי להציע דרך להביט בדברים אחרת ויחד עם זאת, להשיג תוצאות טובות הרבה יותר מאלה שמשיגים בשיטות מסורתיות, המקובלות כיום במגזר העסקי ובכלל. זהו סיפורו של מקצוע חדש וגישה לחיים אותם המצאתי לפני למעלה משני עשורים: משחקולוגיה.

בתחילת דרכי, לא ידעתי להגדיר בדיוק את המקצוע החדש שהמצאתי או את מה שאני עושה בעבודה, פרט למשחק או להמצאת משחקים. לימים, כשחברתי לשותפות בקבוצת חברות ייעוץ מהגדולות והמובילות בישראל 'אנטרופי', ניסה יו"ר הקבוצה, גל סטאל, להסביר למנכ"ל של ארגון גדול, עמו הוא עבד, מי הוא השותף החדש ומה הוא מביא איתו לארגונים. בניסיון להסביר את שקשה היה להסביר, הצליח גל לשלוף את התשובה ולראשונה טבע את המונח משחקולוג. "הוא משתמש בפסיכולוגיה של המשחק כדי להניע תהליכים ארגוניים", הסביר גל למנכ"ל. כך נולד לו מקצוע חדש בישראל.

במהלך השנים, זכיתי ללוות מאות ארגונים וחברות עסקיות לשם הטמעת תרבות ארגונית בעזרת משחקים שעושים את העבודה. אני יכול לספר, למשל, שיש צוותים רפואיים המשחקים במניעת זיהומים, שיש בנקאים שמשחקים בהטמעת נהלים ורגולציות או שיש זכיינים של 'מפעל הפיס' המשחקים כדי ללמוד כיצד למכור בהתאם לתנאי ההיתר של משרד האוצר ולעודד את הלקוחות לשחק באחריות ובמידתיות. למרות הקושי להאמין, כדאי לדעת שמדובר בעבודה ובגישה חדשות בעולם הארגונים.

לפי אחת ההגדרות המקובלות למילה משחק, מדובר ב"פעולה הנעשית לשם הנאה ושעשוע, אגב למידה ופיתוח מיומנויות". מכאן, ניתן ללמוד, שמי שחוסמים את האפשרות לגישה משחקית בעבודתם, עובדים תוך כדי סבל או אפילו דיכאון, במקום להתפתח, ללמוד ולגדול, הם עושים את המוטל עליהם בלבד, אך לא מעבר לכך. תפישה קלוקלת זו, באשר לניגוד, לכאורה, שבין משחק לבין עבודה, שכיחה במרבית הארגונים ואצל רוב המועסקים. עם זאת, היא אינה מחויבת המציאות. אם משחק הוא "פעולה הנעשית לשם הנאה ושעשוע, אגב למידה ופיתוח מיומנויות", ואם החיים, לפי ההגדרה המילונית, הם "מכלול הפעולות שעושה אורגניזם מרגע לידתו עד רגע מותו", הרי שמי שמבצעים פעולות לשם הנאה, ותוך כדי לומדים ומתפתחים, הופכים את חייהם למשחק ואת המשחק לדרך חיים. כפי שהטיב לנסח זאת ג'ורג' ברנרד שו:

אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים, אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק.

ג'ורג' ברנרד שו

אם מביטים בילדים בשעת משחק, מגלים שהם שקועים לחלוטין בחוויה ושלצד ההנאה והכיף, היא חשובה ומשמעותית עבורם. כך, גם בחיים הבוגרים, ניתן לשלב משחק משמעותי בכל רגע, בכל פעולה ובכל מטלה, לא רק בזמן ובמקום מסוימים. כוונתי, שמשחקיות היא גישה לחיים ונקודת מבט, המאפשרות ליהנות מהדרך בכל התחומים, רציניים ככל שיהיו. אם ברצונכם לגלות את סודות המשחקולוגיה ולקבל כלים פשוטים ליישומה; אם חשקה נפשכם לגלות דרכים חדשות ליהנות כל הדרך להשגת התוצאות, תשמחו לדעת שספר זה נועד עבורכם. בשלב ראשון, שאלו את עצמכם, האם אתם בטוחים שמשחקים הם נחלתם של ילדים בלבד; האם משחקים יכולים להיות רציניים ומשמעותיים; והאם ניתן לשלב משחקיות גם בחייהם של אנשים בוגרים; בעבודה, בהדרכה והוראה, במטלות הבית, בשמירה על הבריאות, בתקציב המשפחה ואולי אף בארגונים עסקיים גדולים, כאמצעי לבניית הדנ"א הארגוני?

בספר זה אבקש להעניק גם לכם את מתנת 'המשחקולוגיה' ואסביר את עקרונותיה בשפה פשוטה. זאת, בתקווה שתקבלו כלים מעשיים למשחק, שיאפשרו לכם ליהנות כל הדרך אל התוצאות ושתשמרו על פתיחות מחשבה באשר לדרך שונה מעט. נקודת הפתיחה שלכם טובה מאוד, משום שרעיון המשחק וחווייתו אינם זרים לאף אחד או אחת מאיתנו. זאת, למרות שיתכן ולא למדנו להרחיב אותם אל מישורי החיים הבוגרים.

| מפעל הפיס לומד לשחק באחריות |

משחקי המזל של 'מפעל הפיס' זכורים לי מימי ילדותי. אבא ואני, נהגנו לנסוע בסתר לדוכן הפיס הקרוב, לקנות חבילה סגורה של מאה כרטיסי גירוד, לשבת ברכב ולגרד וכל זאת, בלי שאמא תדע. הייתה זו תקופה בה התמכר אבי לכרטיסי הגירוד ולמשחקי המזל. נדרשו מידות כבירות של כוח רצון ונחישות מצדו, ולא פחות מצד אמי, על מנת להשתחרר מסבך ההתמכרות. בניגוד לאחרים, שמזלם לא שפר עליהם, אבא הצליח לסיים את תקופת ההתמכרות ולוותר על התענוג המפוקפק שמספקים משחקים אלה, וזאת בלי לגרום לנזקים כלכליים משמעותיים או בלי להסתבך עם הימורים בלתי חוקיים שעלולים היו להפיל את כולנו איתו לתהומות של סבל.

בשנים האחרונות, אני זוכה לסגור מעגל וליהנות מתיקון, במובן מסוים, עם 'מפעל הפיס'. אני מלווה את הארגון בתהליך שנקרא 'משחקים באחריות', שעיקרו הטמעת תרבות ארגונית, חברתית וערכית. שיתוף הפעולה נולד לפני מספר שנים, בעקבות היתר חדש שהוציא משרד האוצר. ההיתר מגדיר ל'מפעל הפיס' מה מותר ומה אסור לעשות, כיצד פועלים ומוכרים, מהי מידתיות, כמה יש להשקיע בתחום המחקר, בתמיכה במרכזי גמילה וכדומה. במילים פשוטות, ההיתר מגדיר כיצד מפעילי משחקי המזל ינהגו בדרך ערכית ומוסרית, אשר תהיה לעמוד השדרה שלהם.

כעת, עלה צורך להטמיע את ההיתר, בן עשרות עמודי הנהלים, שיטות העבודה והרגולציה החדשה, בקרב מאות עובדי המפעל ואלפי זכיינים מכל רחבי הארץ. מדובר במשימה מורכבת, שניסיונות לבצעה בדרכים רגילות יניבו תוצאות רגילות, אבל ל'מפעל הפיס' היו שאיפות אחרות. ראשי הארגון, בהובלתה של מנהלת אגף בקרה ורגולציה, עורכת הדין מירב ברנדפלד, ראו בנושא משמעות רבה ורצו להביא לתוצאות בלתי רגילות בהטמעת ההיתר, מכאן היה צורך לחפש דרכים בלתי רגילות שיניבו תוצאות בלתי רגילות. בנינו עבורם כנס משחקי בו למדו הזכיינים לקרוא את ההיתר ולהכיר אותו באמצעות תחרויות בין שולחנות, אתגרים וחידות, עם גרפיקה בהירה ותקצירים שהוכנו מראש. כעבור ארבע שעות של כנס היפראקטיבי על טהרת המשחקולוגיה, למדו הזכיינים להכיר את הנוהל, זכרו את תוכנו ואף הבינו כיצד עליהם לפעול בהתאם. הארגון השיג את המצב אליו שאף, מכאן והלאה, הפכנו שותפים לדרך ארוכה עם 'מפעל הפיס' בפרויקט 'משחקים באחריות', שעיקרו תוכנית הטמעה רב ערוצית ורב שנתית.

פיתחנו כלים משחקיים להטמעת התרבות הארגונית החדשה: החל בהנהלת הארגון והדירקטוריון ועד אחרון העובדים. במשך התהליך, התמודדנו עם אתגרים משמעותיים. כך למשל, הניגוד המובנה שבין האינטרס של הזכיין למכור יותר לבין הגבלת מכירה ללקוחות שמגלים סימני מצוקה והתמכרות או ללקוחות שגילם נמוך מ-18 שנה. כדי להתגבר על הקשיים, שילבנו, לדוגמא, פעילות הטמעה חווייתית במשחק דיגיטלי, בתוכו שזרנו סרטוני משחק שתעדו בקרות סמויות וחגיגת הצלחות, מלוות בפרסים לזכיינים שפעלו על פי הנהלים. כך למשל, שלחנו את יעל, יועצת ארגונית ופסיכולוגית חברתית, שללא ספק נראית צעירה לגילה וביקשנו לבדוק כמה מתוך עשרה זכיינים ביקשו ממנה תעודת זהות. למנחשים אני יכול לספר שהתוצאות היו מפתיעות מאוד לחיוב. במסגרת הפרויקט, בו השקיע 'מפעל הפיס' רבות בשנים האחרונות, הפקנו כנסים משחקיים עם תחנות בתחומי הלבנת הון, רגולציה, הוגנות צרכנית, כללי אתיקה, ניהול מכרזים, ביטחון ובטיחות ועוד. לאורך השנים, הפקנו מגוון פעילויות הטמעה ממשוחקות ומשחקים תחרותיים ונושאי פרסים, כולם באווירה נעימה ומהנה. הפנמת הדנ"א הארגוני החדש לא איחרה לבוא והשינויים ניכרים בכל הגזרות, ומאפשרים ל'מפעל הפיס' ולזכיינים שלו לפעול בהתאם לחוק ולרגולציה תוך שמירה על משחק אחראי ומידתי ככל שניתן.

עבורי, כילד שגירד כרטיסים בהיחבא עם אבא שהוגבל או הוזהר, מדובר על לא פחות מתיקון עולם. לפני זמן מה, כבעל מנוי ב'מפעל הפיס' קיבלתי כרטיס גירוד במתנה ליום ההולדת, וזכיתי בעשרה שקלים. באותו יום, הלכתי עם ילדיי וחלפנו על פני דוכן של 'מפעל הפיס' הסמוך לביתי. אמרתי לבני, זוהר, "קח את הכרטיס ותגיד לגברת הנחמדה שמגיעים לך עשרה שקלים". זוהר נתן לגברת בדוכן את הכרטיס, היא הביטה בנו ואמרה, "אדוני, אני ממש מתנצלת. אתה יכול להעביר לי את הכרטיס בעצמך? אסור לי לתת שירות לילדים. בכל מקרה, אני חושבת שלא כדאי שתלמד אותו את המשחקים האלה". חבל שאיש לא אמר את הדברים האלה לאבי לפני כשלושים שנה, חשבתי לעצמי. בתוך תוכי ידעתי והרגשתי שעשיתי את עבודתי נאמנה, ושאחרי שנתיים של תהליך הטמעה חוצה ארגון, התוצאות ניכרות בשטח. התרבות הארגונית של 'משחקים באחריות' מוטמעת ומיושמת מהלכה למעשים.

| משחקיות מאז ולתמיד |

יתכן ונקודת הפתיחה שלי באשר למשחקים הייתה טובה יותר במעט מאשר זו של מרבית האנשים. זאת, משום שבילדותי אובחנתי עם הפרעת קשב וריכוז, דיסלקציה וקשיי למידה נוספים. הישיבה בכיתה הייתה עינוי עבורי ולימוד פסיבי, מדפי עבודה ומספרים, היה בלתי אפשרי כמעט. אני מכיר היטב את המעגל השלילי של ילדי הפרעת הקשב, עם חוויות הכישלון, המסרים השליליים מהסביבה, הפגיעה בדימוי העצמי, התסכול, הכעסים וכן הלאה. למזלי, הוריי בחרו בגישת הפסיכולוגיה החיובית. הם דאגו להדגיש את יכולותיי, את סגולותיי ואת היתרונות המובילים להצלחה שיש בי. זאת, בלי קשר לציונים שקיבלתי על מבחנים בבית הספר או לדרכי במערכת החינוך. יתר על כן, לימיני עמדה אהבתי למשחקים, שהייתה ידועה לכל מכריי. תמיד העדפתי לשחק עם חברים ברחוב מאשר לצפות בטלוויזיה החינוכית. תמיד היו משחקי השכונה ברמת גן עולם ומלואו של המצאות, הפתעות, ריגושים וגילויים. גם בבית הספר המצאתי לעצמי שיטות ומשחקים על מנת להתמודד עם גישות הלימוד, שכלל לא התאימו לי. כאשר נזקקתי לעזרה, לקחו אותי הוריי אל אחד המטפלים הראשונים בישראל בתחום קשיי הלמידה, הפסיכולוג מוטק'ה פומרנץ ז"ל. שיטת הטיפול שלו הייתה משחקית לחלוטין.

המשחקים של מוטק'ה אפשרו לי להתמודד עם האתגרים שניצבו בפניי בדרך שונה לגמרי. לפתע, דברים שלא הצלחתי להבין, ללמוד או להטמיע הפכו לברורים. יכולתי ליהנות ממשחקי מילים ולשנות הרגלים, בלי איומי המורות וגערותיהן, שממילא לא הועילו. כך, משנות ילדותי ועד היום, מהווה המשחק עבורי דרך חיים. זאת, בעודי חוקר ומפתח את התחום בחיי האישיים והמקצועיים.

אפשר ורצוי לראות את החיים כמשחק ואת המשחק כדרך חיים.

אור ברנט שלו

במהלך למעלה מעשרים שנה, עבדתי עם מאות חברות וארגונים, גופים ציבוריים ומשרדי ממשלה, ומאות אלפי אנשים השתתפו במשחקים שהמצאתי במסגרת תהליכי הטמעה ארגוניים, קורסים, כנסים היפראקטיביים, הכשרות, הרצאות, סדנאות וימי עיון, משחקים דיגיטליים, חדרי בריחה, משחקים ארגוניים, משחקי שולחן ולוח, משחקי O.J.P - playing On the job, תחרויות ארגוניות, אפליקציות ממושחקות וכן הלאה. פגשתי עובדים ומנהלים מכל התחומים: החל בעולם הרפואה, דרך שוק ההון וכלה במורים ואנשי אקדמיה ורוח. המשותף לכולנו היה הקסם שמציע עולם המשחק לכל אחד ואחת, בכל תפקיד ועיסוק. לימדתי מנהלים בכירים כיצד להשתמש במשחקים ככלי עבודה שמוביל לשיפור עצום במכירות; הפעלתי עובדים במשחקים המתקיימים בסביבת העבודה; המצאתי מערכי שיעור ממושחקים לארגונים ביטחוניים ולחברות תקשורת; הפכתי כנסים לחגיגה של משחקי למידה; הכשרתי מורים, יועצים, מדריכים ומרצים, להיות שגרירים של עולם המשחק בדרכם הייחודית; וראיתי כיצד ארגונים נעזרים בגישה המשחקית לשינוי הדנ"א שלהם והתנהלותם השוטפת.

| משחק או קסם |

למרות שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים להרגיש מתי הם משחקים, ולמרות שמשחק נחשב לעניין פשוט ומובן, מאחורי האינטואיציה מסתתרים כמה וכמה עקרונות. ישנן גם לא מעט הגדרות למשחק. על עקרונות והגדרות שמאחורי הקסם ארחיב בהמשך. קודם, אציג מספר דוגמאות, כדי להסביר מדוע משחק לא מוכרח להגיע בתוך קופסה או במשחק דיגיטלי בעיצוב מרהיב ומלא השקעה. לפעמים משחק הוא רק משחק; הוא כולל מספר חוקים פשוטים שעושים את העבודה ואת הכיף כולו. כך, למשל, מרצה שמנסה לגרום לקבוצת סטודנטים להתעניין בחומר תיאורטי, אך ההיענות נמוכה והשיעורים זוחלים, עבורה ועבורם. יום אחד, מחליפה המרצה את ההרצאה הפרונטלית והניסיון לייצר דיון, במשחק קבוצתי פשוט. במסגרת המשחק, כל קבוצה מקבלת פרק לקריאה וצריכה להכין עשר שאלות על אודותיו. על השאלות ישיבו חברי קבוצות אחרות. קבוצה שתצליח להשיב על השאלות, תקבל ניקוד. אם הקבוצות האחרות לא הצליחו להשיב על שאלה כלשהי, הקבוצה שהכינה את השאלה, תקבל ניקוד. "נסו למצוא את השאלות שהאחרים לא ידעו להשיב עליהן ואתם תדעו", מסבירה המרצה, "מומלץ לקרוא את הפרקים של הקבוצות האחרות, כדי שתוכלו להשיב עליהם בהמשך".

כך, מילאה המרצה את זמן השיעור, שנמשך 45 דקות ויותר, באמצעות שלושה חוקים קצרים ופשוטים. בסטודנטים מתעוררת סקרנות והם מתגייסים, מבינים את החומר ומלמדים אלה את אלה, כדי שיוכלו לעמוד באתגר המשותף, כאשר החלשים נתמכים על ידי החזקים. לפתע, נוצר אתגר משותף שמעודד מוטיבציה. הסטודנטים חווים לימוד תוך כדי הנאה בפשטות. למרצה נותר להתבונן בהנאה בכולם משחקים ולומדים, כמו גם לסייע למי שזקוקים לכך.

בכל מפגש שאני עורך עם מרצים, מורים ואנשי הדרכה בארגונים, עולה שוב ושוב החשש מכמות ההשקעה הנדרשת, כדי להעביר ידע במשחק. אנו מדמיינים את עצמנו משקיעים שעות ארוכות, מכינים, גוזרים, מדביקים, מעצבים ויוצרים משחק הטמעה; משחק שיניב, במקרה הטוב, ערך לחצי שעת פעילות בכיתת הלימוד ולעשר דקות פעילות במקרה הפחות טוב. אך בפועל, כפי שניתן לראות, הדברים יכולים להיות פשוטים הרבה יותר. ישנם אין ספור משחקים ועקרונות משחקיים, בהם ניתן להשתמש באפס מאמץ, ללא הכנה מוקדמת וללא שימוש בעזרים שנדרש להכין מראש. בהמשך אציג את העקרונות האלה ואסביר כיצד ניתן להמציא משחקים תוצאתיים לכל מטרה וללא הכנה או עזרים מורכבים. פשוט, פשוט, פשוט. הרי מה שלא יהיה פשוט, פשוט לא יהיה.

אם כן, ניתן להפוך את המשחק לדרך חיים, ולשלב אותו בכל פעולה כמעט; בכל מטלה ובכל אתגר בחיי היומיום. מי שלא נהנה לשטוף כלים, למשל, יכול לשלב במטלה אתגר, כגון לשטוף ביד אחת; להשתמש בכמות מוגבלת של סבון; לנסות לשטוף תוך כדי שירה או ריקוד וכן הלאה.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*

עוד על הספר

משחקים עושים את העבודה אור ברנט שלו

אפשר לעצמך להרגיש חסר משקל

אושו (מתוך ספר הסודות)

העבודה צריכה להיחשב כמשחק,

כפעילות מהנה ומשעשעת, לא כעבודה.

אסור לך להיות רציני לגביה;

אתה צריך להיות כמו ילד שמשחק.

אין לזה חשיבות, אין שום דבר להשיג;

עצם העשייה עצמה, היא ההנאה.

כשאתה עובד, אם אתה רציני, יש עליך עומס,

אחריות, דאגות, חרדות

וזאת משום שהמוטיבציה היא התוצאות,

התוצאות הסופיות.

אין שום חשיבות להנאה מהעבודה עצמה.

הדבר האמיתי הוא רק בעתיד, בתוצאה.

במשחק אמיתי אין שום תוצאות.

התהליך עצמו הוא האושר.

ואתה לא מודאג, זה לא דבר רציני.

אפילו אם אתה נראה רציני,

זו רק העמדת פנים.

במשחק אתה נהנה מהתהליך עצמו;

אם בעבודה לא נהנים מהתהליך ורק המטרה, הסוף הם החשובים.

מוכנים לסבול, בינתיים מפספסים את התהליך בכל מקרה.

אם עושים רק מכיוון שצריך להשיג את הסוף.

ואם תוכל להשיג את הסוף בלי זה,

היית עוזב את העשייה וקופץ לסוף.

פספסת את הדרך

והחיים הם על הדרך ולא על התוצאה.

במשחק לא היית עושה כך.

תראה את העתיד, חייה את ההווה.

ואז, אז אתה תוכל להיות משועשע גם מבפנים,

אז אתה תוכל לקפוץ על המחשבות שלך,

לשחק איתן, לזרוק אותן לפה ולשם, לרקוד איתן

אבל לא להיות רציני לגביהן.

פרולוג

"לא באנו לשחק כאן. באנו לעבוד". לתפישתי, בבסיסו של משפט זה, השגור במקומות עבודה רבים, נמצאת תפישת עולם ברורה ומקובעת, לפיה עבודה היא ההיפך ממשחק. רבים מאיתנו ממתגים משחק כחוסר רצינות, פשטנות או אפילו ילדותיות. ברוח זו עבודה מוכרחה להיות עניין רציני, אחראי, תובעני וחסר הנאה או, חלילה, כיף. אם העבודה מהנה במקרה, הרי שמדובר בתופעת לוואי נחמדה, אך לא הכרחית. ספר זה נכתב, כדי להציע דרך להביט בדברים אחרת ויחד עם זאת, להשיג תוצאות טובות הרבה יותר מאלה שמשיגים בשיטות מסורתיות, המקובלות כיום במגזר העסקי ובכלל. זהו סיפורו של מקצוע חדש וגישה לחיים אותם המצאתי לפני למעלה משני עשורים: משחקולוגיה.

בתחילת דרכי, לא ידעתי להגדיר בדיוק את המקצוע החדש שהמצאתי או את מה שאני עושה בעבודה, פרט למשחק או להמצאת משחקים. לימים, כשחברתי לשותפות בקבוצת חברות ייעוץ מהגדולות והמובילות בישראל 'אנטרופי', ניסה יו"ר הקבוצה, גל סטאל, להסביר למנכ"ל של ארגון גדול, עמו הוא עבד, מי הוא השותף החדש ומה הוא מביא איתו לארגונים. בניסיון להסביר את שקשה היה להסביר, הצליח גל לשלוף את התשובה ולראשונה טבע את המונח משחקולוג. "הוא משתמש בפסיכולוגיה של המשחק כדי להניע תהליכים ארגוניים", הסביר גל למנכ"ל. כך נולד לו מקצוע חדש בישראל.

במהלך השנים, זכיתי ללוות מאות ארגונים וחברות עסקיות לשם הטמעת תרבות ארגונית בעזרת משחקים שעושים את העבודה. אני יכול לספר, למשל, שיש צוותים רפואיים המשחקים במניעת זיהומים, שיש בנקאים שמשחקים בהטמעת נהלים ורגולציות או שיש זכיינים של 'מפעל הפיס' המשחקים כדי ללמוד כיצד למכור בהתאם לתנאי ההיתר של משרד האוצר ולעודד את הלקוחות לשחק באחריות ובמידתיות. למרות הקושי להאמין, כדאי לדעת שמדובר בעבודה ובגישה חדשות בעולם הארגונים.

לפי אחת ההגדרות המקובלות למילה משחק, מדובר ב"פעולה הנעשית לשם הנאה ושעשוע, אגב למידה ופיתוח מיומנויות". מכאן, ניתן ללמוד, שמי שחוסמים את האפשרות לגישה משחקית בעבודתם, עובדים תוך כדי סבל או אפילו דיכאון, במקום להתפתח, ללמוד ולגדול, הם עושים את המוטל עליהם בלבד, אך לא מעבר לכך. תפישה קלוקלת זו, באשר לניגוד, לכאורה, שבין משחק לבין עבודה, שכיחה במרבית הארגונים ואצל רוב המועסקים. עם זאת, היא אינה מחויבת המציאות. אם משחק הוא "פעולה הנעשית לשם הנאה ושעשוע, אגב למידה ופיתוח מיומנויות", ואם החיים, לפי ההגדרה המילונית, הם "מכלול הפעולות שעושה אורגניזם מרגע לידתו עד רגע מותו", הרי שמי שמבצעים פעולות לשם הנאה, ותוך כדי לומדים ומתפתחים, הופכים את חייהם למשחק ואת המשחק לדרך חיים. כפי שהטיב לנסח זאת ג'ורג' ברנרד שו:

אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים, אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק.

ג'ורג' ברנרד שו

אם מביטים בילדים בשעת משחק, מגלים שהם שקועים לחלוטין בחוויה ושלצד ההנאה והכיף, היא חשובה ומשמעותית עבורם. כך, גם בחיים הבוגרים, ניתן לשלב משחק משמעותי בכל רגע, בכל פעולה ובכל מטלה, לא רק בזמן ובמקום מסוימים. כוונתי, שמשחקיות היא גישה לחיים ונקודת מבט, המאפשרות ליהנות מהדרך בכל התחומים, רציניים ככל שיהיו. אם ברצונכם לגלות את סודות המשחקולוגיה ולקבל כלים פשוטים ליישומה; אם חשקה נפשכם לגלות דרכים חדשות ליהנות כל הדרך להשגת התוצאות, תשמחו לדעת שספר זה נועד עבורכם. בשלב ראשון, שאלו את עצמכם, האם אתם בטוחים שמשחקים הם נחלתם של ילדים בלבד; האם משחקים יכולים להיות רציניים ומשמעותיים; והאם ניתן לשלב משחקיות גם בחייהם של אנשים בוגרים; בעבודה, בהדרכה והוראה, במטלות הבית, בשמירה על הבריאות, בתקציב המשפחה ואולי אף בארגונים עסקיים גדולים, כאמצעי לבניית הדנ"א הארגוני?

בספר זה אבקש להעניק גם לכם את מתנת 'המשחקולוגיה' ואסביר את עקרונותיה בשפה פשוטה. זאת, בתקווה שתקבלו כלים מעשיים למשחק, שיאפשרו לכם ליהנות כל הדרך אל התוצאות ושתשמרו על פתיחות מחשבה באשר לדרך שונה מעט. נקודת הפתיחה שלכם טובה מאוד, משום שרעיון המשחק וחווייתו אינם זרים לאף אחד או אחת מאיתנו. זאת, למרות שיתכן ולא למדנו להרחיב אותם אל מישורי החיים הבוגרים.

| מפעל הפיס לומד לשחק באחריות |

משחקי המזל של 'מפעל הפיס' זכורים לי מימי ילדותי. אבא ואני, נהגנו לנסוע בסתר לדוכן הפיס הקרוב, לקנות חבילה סגורה של מאה כרטיסי גירוד, לשבת ברכב ולגרד וכל זאת, בלי שאמא תדע. הייתה זו תקופה בה התמכר אבי לכרטיסי הגירוד ולמשחקי המזל. נדרשו מידות כבירות של כוח רצון ונחישות מצדו, ולא פחות מצד אמי, על מנת להשתחרר מסבך ההתמכרות. בניגוד לאחרים, שמזלם לא שפר עליהם, אבא הצליח לסיים את תקופת ההתמכרות ולוותר על התענוג המפוקפק שמספקים משחקים אלה, וזאת בלי לגרום לנזקים כלכליים משמעותיים או בלי להסתבך עם הימורים בלתי חוקיים שעלולים היו להפיל את כולנו איתו לתהומות של סבל.

בשנים האחרונות, אני זוכה לסגור מעגל וליהנות מתיקון, במובן מסוים, עם 'מפעל הפיס'. אני מלווה את הארגון בתהליך שנקרא 'משחקים באחריות', שעיקרו הטמעת תרבות ארגונית, חברתית וערכית. שיתוף הפעולה נולד לפני מספר שנים, בעקבות היתר חדש שהוציא משרד האוצר. ההיתר מגדיר ל'מפעל הפיס' מה מותר ומה אסור לעשות, כיצד פועלים ומוכרים, מהי מידתיות, כמה יש להשקיע בתחום המחקר, בתמיכה במרכזי גמילה וכדומה. במילים פשוטות, ההיתר מגדיר כיצד מפעילי משחקי המזל ינהגו בדרך ערכית ומוסרית, אשר תהיה לעמוד השדרה שלהם.

כעת, עלה צורך להטמיע את ההיתר, בן עשרות עמודי הנהלים, שיטות העבודה והרגולציה החדשה, בקרב מאות עובדי המפעל ואלפי זכיינים מכל רחבי הארץ. מדובר במשימה מורכבת, שניסיונות לבצעה בדרכים רגילות יניבו תוצאות רגילות, אבל ל'מפעל הפיס' היו שאיפות אחרות. ראשי הארגון, בהובלתה של מנהלת אגף בקרה ורגולציה, עורכת הדין מירב ברנדפלד, ראו בנושא משמעות רבה ורצו להביא לתוצאות בלתי רגילות בהטמעת ההיתר, מכאן היה צורך לחפש דרכים בלתי רגילות שיניבו תוצאות בלתי רגילות. בנינו עבורם כנס משחקי בו למדו הזכיינים לקרוא את ההיתר ולהכיר אותו באמצעות תחרויות בין שולחנות, אתגרים וחידות, עם גרפיקה בהירה ותקצירים שהוכנו מראש. כעבור ארבע שעות של כנס היפראקטיבי על טהרת המשחקולוגיה, למדו הזכיינים להכיר את הנוהל, זכרו את תוכנו ואף הבינו כיצד עליהם לפעול בהתאם. הארגון השיג את המצב אליו שאף, מכאן והלאה, הפכנו שותפים לדרך ארוכה עם 'מפעל הפיס' בפרויקט 'משחקים באחריות', שעיקרו תוכנית הטמעה רב ערוצית ורב שנתית.

פיתחנו כלים משחקיים להטמעת התרבות הארגונית החדשה: החל בהנהלת הארגון והדירקטוריון ועד אחרון העובדים. במשך התהליך, התמודדנו עם אתגרים משמעותיים. כך למשל, הניגוד המובנה שבין האינטרס של הזכיין למכור יותר לבין הגבלת מכירה ללקוחות שמגלים סימני מצוקה והתמכרות או ללקוחות שגילם נמוך מ-18 שנה. כדי להתגבר על הקשיים, שילבנו, לדוגמא, פעילות הטמעה חווייתית במשחק דיגיטלי, בתוכו שזרנו סרטוני משחק שתעדו בקרות סמויות וחגיגת הצלחות, מלוות בפרסים לזכיינים שפעלו על פי הנהלים. כך למשל, שלחנו את יעל, יועצת ארגונית ופסיכולוגית חברתית, שללא ספק נראית צעירה לגילה וביקשנו לבדוק כמה מתוך עשרה זכיינים ביקשו ממנה תעודת זהות. למנחשים אני יכול לספר שהתוצאות היו מפתיעות מאוד לחיוב. במסגרת הפרויקט, בו השקיע 'מפעל הפיס' רבות בשנים האחרונות, הפקנו כנסים משחקיים עם תחנות בתחומי הלבנת הון, רגולציה, הוגנות צרכנית, כללי אתיקה, ניהול מכרזים, ביטחון ובטיחות ועוד. לאורך השנים, הפקנו מגוון פעילויות הטמעה ממשוחקות ומשחקים תחרותיים ונושאי פרסים, כולם באווירה נעימה ומהנה. הפנמת הדנ"א הארגוני החדש לא איחרה לבוא והשינויים ניכרים בכל הגזרות, ומאפשרים ל'מפעל הפיס' ולזכיינים שלו לפעול בהתאם לחוק ולרגולציה תוך שמירה על משחק אחראי ומידתי ככל שניתן.

עבורי, כילד שגירד כרטיסים בהיחבא עם אבא שהוגבל או הוזהר, מדובר על לא פחות מתיקון עולם. לפני זמן מה, כבעל מנוי ב'מפעל הפיס' קיבלתי כרטיס גירוד במתנה ליום ההולדת, וזכיתי בעשרה שקלים. באותו יום, הלכתי עם ילדיי וחלפנו על פני דוכן של 'מפעל הפיס' הסמוך לביתי. אמרתי לבני, זוהר, "קח את הכרטיס ותגיד לגברת הנחמדה שמגיעים לך עשרה שקלים". זוהר נתן לגברת בדוכן את הכרטיס, היא הביטה בנו ואמרה, "אדוני, אני ממש מתנצלת. אתה יכול להעביר לי את הכרטיס בעצמך? אסור לי לתת שירות לילדים. בכל מקרה, אני חושבת שלא כדאי שתלמד אותו את המשחקים האלה". חבל שאיש לא אמר את הדברים האלה לאבי לפני כשלושים שנה, חשבתי לעצמי. בתוך תוכי ידעתי והרגשתי שעשיתי את עבודתי נאמנה, ושאחרי שנתיים של תהליך הטמעה חוצה ארגון, התוצאות ניכרות בשטח. התרבות הארגונית של 'משחקים באחריות' מוטמעת ומיושמת מהלכה למעשים.

| משחקיות מאז ולתמיד |

יתכן ונקודת הפתיחה שלי באשר למשחקים הייתה טובה יותר במעט מאשר זו של מרבית האנשים. זאת, משום שבילדותי אובחנתי עם הפרעת קשב וריכוז, דיסלקציה וקשיי למידה נוספים. הישיבה בכיתה הייתה עינוי עבורי ולימוד פסיבי, מדפי עבודה ומספרים, היה בלתי אפשרי כמעט. אני מכיר היטב את המעגל השלילי של ילדי הפרעת הקשב, עם חוויות הכישלון, המסרים השליליים מהסביבה, הפגיעה בדימוי העצמי, התסכול, הכעסים וכן הלאה. למזלי, הוריי בחרו בגישת הפסיכולוגיה החיובית. הם דאגו להדגיש את יכולותיי, את סגולותיי ואת היתרונות המובילים להצלחה שיש בי. זאת, בלי קשר לציונים שקיבלתי על מבחנים בבית הספר או לדרכי במערכת החינוך. יתר על כן, לימיני עמדה אהבתי למשחקים, שהייתה ידועה לכל מכריי. תמיד העדפתי לשחק עם חברים ברחוב מאשר לצפות בטלוויזיה החינוכית. תמיד היו משחקי השכונה ברמת גן עולם ומלואו של המצאות, הפתעות, ריגושים וגילויים. גם בבית הספר המצאתי לעצמי שיטות ומשחקים על מנת להתמודד עם גישות הלימוד, שכלל לא התאימו לי. כאשר נזקקתי לעזרה, לקחו אותי הוריי אל אחד המטפלים הראשונים בישראל בתחום קשיי הלמידה, הפסיכולוג מוטק'ה פומרנץ ז"ל. שיטת הטיפול שלו הייתה משחקית לחלוטין.

המשחקים של מוטק'ה אפשרו לי להתמודד עם האתגרים שניצבו בפניי בדרך שונה לגמרי. לפתע, דברים שלא הצלחתי להבין, ללמוד או להטמיע הפכו לברורים. יכולתי ליהנות ממשחקי מילים ולשנות הרגלים, בלי איומי המורות וגערותיהן, שממילא לא הועילו. כך, משנות ילדותי ועד היום, מהווה המשחק עבורי דרך חיים. זאת, בעודי חוקר ומפתח את התחום בחיי האישיים והמקצועיים.

אפשר ורצוי לראות את החיים כמשחק ואת המשחק כדרך חיים.

אור ברנט שלו

במהלך למעלה מעשרים שנה, עבדתי עם מאות חברות וארגונים, גופים ציבוריים ומשרדי ממשלה, ומאות אלפי אנשים השתתפו במשחקים שהמצאתי במסגרת תהליכי הטמעה ארגוניים, קורסים, כנסים היפראקטיביים, הכשרות, הרצאות, סדנאות וימי עיון, משחקים דיגיטליים, חדרי בריחה, משחקים ארגוניים, משחקי שולחן ולוח, משחקי O.J.P - playing On the job, תחרויות ארגוניות, אפליקציות ממושחקות וכן הלאה. פגשתי עובדים ומנהלים מכל התחומים: החל בעולם הרפואה, דרך שוק ההון וכלה במורים ואנשי אקדמיה ורוח. המשותף לכולנו היה הקסם שמציע עולם המשחק לכל אחד ואחת, בכל תפקיד ועיסוק. לימדתי מנהלים בכירים כיצד להשתמש במשחקים ככלי עבודה שמוביל לשיפור עצום במכירות; הפעלתי עובדים במשחקים המתקיימים בסביבת העבודה; המצאתי מערכי שיעור ממושחקים לארגונים ביטחוניים ולחברות תקשורת; הפכתי כנסים לחגיגה של משחקי למידה; הכשרתי מורים, יועצים, מדריכים ומרצים, להיות שגרירים של עולם המשחק בדרכם הייחודית; וראיתי כיצד ארגונים נעזרים בגישה המשחקית לשינוי הדנ"א שלהם והתנהלותם השוטפת.

| משחק או קסם |

למרות שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים להרגיש מתי הם משחקים, ולמרות שמשחק נחשב לעניין פשוט ומובן, מאחורי האינטואיציה מסתתרים כמה וכמה עקרונות. ישנן גם לא מעט הגדרות למשחק. על עקרונות והגדרות שמאחורי הקסם ארחיב בהמשך. קודם, אציג מספר דוגמאות, כדי להסביר מדוע משחק לא מוכרח להגיע בתוך קופסה או במשחק דיגיטלי בעיצוב מרהיב ומלא השקעה. לפעמים משחק הוא רק משחק; הוא כולל מספר חוקים פשוטים שעושים את העבודה ואת הכיף כולו. כך, למשל, מרצה שמנסה לגרום לקבוצת סטודנטים להתעניין בחומר תיאורטי, אך ההיענות נמוכה והשיעורים זוחלים, עבורה ועבורם. יום אחד, מחליפה המרצה את ההרצאה הפרונטלית והניסיון לייצר דיון, במשחק קבוצתי פשוט. במסגרת המשחק, כל קבוצה מקבלת פרק לקריאה וצריכה להכין עשר שאלות על אודותיו. על השאלות ישיבו חברי קבוצות אחרות. קבוצה שתצליח להשיב על השאלות, תקבל ניקוד. אם הקבוצות האחרות לא הצליחו להשיב על שאלה כלשהי, הקבוצה שהכינה את השאלה, תקבל ניקוד. "נסו למצוא את השאלות שהאחרים לא ידעו להשיב עליהן ואתם תדעו", מסבירה המרצה, "מומלץ לקרוא את הפרקים של הקבוצות האחרות, כדי שתוכלו להשיב עליהם בהמשך".

כך, מילאה המרצה את זמן השיעור, שנמשך 45 דקות ויותר, באמצעות שלושה חוקים קצרים ופשוטים. בסטודנטים מתעוררת סקרנות והם מתגייסים, מבינים את החומר ומלמדים אלה את אלה, כדי שיוכלו לעמוד באתגר המשותף, כאשר החלשים נתמכים על ידי החזקים. לפתע, נוצר אתגר משותף שמעודד מוטיבציה. הסטודנטים חווים לימוד תוך כדי הנאה בפשטות. למרצה נותר להתבונן בהנאה בכולם משחקים ולומדים, כמו גם לסייע למי שזקוקים לכך.

בכל מפגש שאני עורך עם מרצים, מורים ואנשי הדרכה בארגונים, עולה שוב ושוב החשש מכמות ההשקעה הנדרשת, כדי להעביר ידע במשחק. אנו מדמיינים את עצמנו משקיעים שעות ארוכות, מכינים, גוזרים, מדביקים, מעצבים ויוצרים משחק הטמעה; משחק שיניב, במקרה הטוב, ערך לחצי שעת פעילות בכיתת הלימוד ולעשר דקות פעילות במקרה הפחות טוב. אך בפועל, כפי שניתן לראות, הדברים יכולים להיות פשוטים הרבה יותר. ישנם אין ספור משחקים ועקרונות משחקיים, בהם ניתן להשתמש באפס מאמץ, ללא הכנה מוקדמת וללא שימוש בעזרים שנדרש להכין מראש. בהמשך אציג את העקרונות האלה ואסביר כיצד ניתן להמציא משחקים תוצאתיים לכל מטרה וללא הכנה או עזרים מורכבים. פשוט, פשוט, פשוט. הרי מה שלא יהיה פשוט, פשוט לא יהיה.

אם כן, ניתן להפוך את המשחק לדרך חיים, ולשלב אותו בכל פעולה כמעט; בכל מטלה ובכל אתגר בחיי היומיום. מי שלא נהנה לשטוף כלים, למשל, יכול לשלב במטלה אתגר, כגון לשטוף ביד אחת; להשתמש בכמות מוגבלת של סבון; לנסות לשטוף תוך כדי שירה או ריקוד וכן הלאה.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*