אישה ובנה
אישה ובנה חלפו ליד סניף הדואר המרכזי – צוחקים.
דומים ומתרוננים כאילו הרגע הזה לעולם הוא או לפחות ישוב שוב. תמיד שם.
תמיד יהיה ילד קטן ותמיד תהיה לצידו אימא צעירה ומתרוננת.
שכחו, איך רק אתמול היה תינוק מחותל, אבל עכשיו הרי האתמול איננו, אתמול לא היה, והרגע הזה מולך במוחשיות בהירה וניצחת.
נראה כאילו האתמולים שהיו, נפלו אמנם קורבן למוראות הזמן, אבל העכשיו הזה ניצל מכל מה שהיה. כה ברור כי העכשוויים האתמולים היו רק חזרה, אולי גנראלית, והיום זה היום. הוא לא יעזוב עוד, הוא כאן כדי להישאר.
וכל הזמן שניהם ימשיכו לעבור ליד סניף הדואר צוחקים ומאושרים.
ברגע הזה בו חלפו צוחקים – הכול היה יצוק ומקובע לכלל תחושה עזה של תמידיות.
היא לעולם תישאר צעירה, תמיד ליד בנה, והוא לעולם לא יתבגר ואפילו יזדקן חלילה.
רגע שביר, כה שביר. הרגע הזה, ליד סניף הדואר הזה, החיוך הזה, האושר הזה, הצמידות הזאת שלהם ועם זאת, הכול נע, הכול זז, הכול מתחלף, לאט.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
