מארז המאבריקס
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מארז המאבריקס

מארז המאבריקס

4 כוכבים (150 דירוגים)

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

4 ספרים במארז

המאבריקס 1 - משחק פראי

מה היית עושה אם הבחור הזר, הסקסי והמסתורי שהכרת במקרה היה מתגלה כסלב?
קתרין ויילד עומדת לגלות את התשובה.

קווין ביילי הוא אחד מהקוורטרבקים הטובים ביותר במדינה, וברגע שהוא רואה לראשונה את קאט ויילד, הוא לא יכול לעמוד בפניה.
כשכוכב הפוטבול עולה על המטוס שבו קאט עובדת כדיילת אוויר, חייה השקטים מקבלים תפנית פתאומית. 
חיזורים בגובה שלושים אלף רגל ומרדף מאומץ כדי לזכות בליבה הם רק ההתחלה, ואליהם מצטרפות תשומת לב, תהילה, ואפילו חטטנות ציבורית. קאט מבינה שעליה ללמוד כיצד לנווט את דרכה בתוך העולם החדש והבלתי מוכר.

נשמע זוהר, נכון?
אז זהו שלא...
כי, בסופו של דבר, לא כולם שמחים לראות את הבחורה מהעיירה הקטנה זוכה בליבו של הכוכב הענק. 

מזל שקווין ביילי נחוש להילחם עד לניצחון.
המשחק מתחיל, בייבי.

"צמד הסופרות מקס מונרו עושות את זה ובגדול! קומדיה רומנטית לוהטת, מצחיקה וסקסית שאתם חייבים לקרוא!"  - קרלי פיליפס, סופרת

המאבריקס 2 - המשחק של סיקס

“גן עדן של הקומדיות הרומנטיות.” - גודרידס

שון פיליפס הוא חידה סקסית בטירוף.
שחצן. מופקר. הווייד רסיבר הכוכב של הניו יורק מאבריקס. 
באמצעות זריזותו וידיו החזקות, הוא כובש את מגרש הפוטבול — ואת חדר השינה. 
בטוח בעצמו ובכיוון שאליו מתפתחים חייו, שון משוכנע שהוא יכול להתמודד עם הכול. 
אבל כשסיקס מלון היפהפייה מעמידה בפניו אתגר שהוא מעולם לא עמד בפניו קודם לכן, הביטחון העצמי שלו מתחיל להתערער. 

סיקס מאלון היא בחורה מלאת עוצמה שאי אפשר להתעלם ממנה.
חצופה. מצחיקה. בעלת הוולוג הפופולרי ביו–קאם “פיק סיקס”.
האפשרות לעבוד עם המאבריקס על סדרה לוולוג בת שמונה פרקים היא הזדמנות של פעם בחיים, וסיקס יודעת את זה. 
אבל אחרי מפגש ראשון מעניין שהופך למאבק כוחות עם כוכב הפוטבול השחצן שון פיליפס, היא נאלצת להתמקד בדבר אחד — לא לאפשר לעצמה להתאהב. 
הבעיה היא שבילוי זמן רב עם חברי הקבוצה זה חלק מהעבודה שלה, ולשון יש ניסיון עשיר בלהשיג כל מה שהוא רוצה. 

המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי

“אם יש משהו בחיים שלי ששווה להילחם בשבילו, זו היא.”

אלכוהול, בחורות ואחוות אחים — כך הייתה אמורה להיראות מסיבת הרווקים של קווין, החבר הכי טוב שלי. 
אלכוהול, בחורה מסתורית אחת עם שיער ארוך, ומעצר — כך נראתה המסיבה באמת.
בתור קאם מיצ'ל, טייט אנד בקבוצת הניו יורק מאבריקס — אחד משחקני הקצה של קו ההתקפה הטובים ביותר בליגת הפוטבול המקצועית, רשימת המטלות שלי אמורה להיות די פשוטה.
לשחק. לזיין. ליהנות.
אך לאחר שעה אחת עם חשפנית בשם טריקסי, הרשימה שלי משתנה באופן קיצוני.
תגיד לקווין שיתקשר לעורך הדין שלי.
ושאלוהים יעזור לי, אני מקווה שלא יפטרו אותי מהמאבריקס.
אני נשבע, ניסיתי לעצור את זה שם.
עד שדבר אחד השתחל לראש הרשימה...
לגלות מי היא היפהפייה עם השיער הכהה והעיניים הכחולות הגדולות, ולהפוך אותה לשלי.
חבל שזה הרבה יותר מסובך מכפי שחשבתי.
איך אפשר להתאהב במישהי שאתה אפילו לא יודע את השם האמיתי שלה?
טוב, גבירותיי ורבותיי... אני עומד לגלות.

המאבריקס 4 - המשחק של ליאו

שמי הוא ליאו לנדרי, ואני אחד ממגיני הקצה הטובים ביותר במדינה, והבחירה הראשונה בדראפט של הניו יורק מאבריקס. השם שלי הולך לפניי.

גם אם ג'יימס בונד היה מקדיש ימים ולילות לאימונים ולחסימות של קוורטרבקים, הוא עדיין היה חולם להיות אני. 
אבל פוטבול מקצועני נמצא בדרגה אחרת לגמרי מפוטבול בקולג', ובתור הבחור החדש אני צריך להוכיח את עצמי.
אין בעיה.

כל מה שאני צריך זה רק להיות ממוקד, נכון?

רק חבל שלחיים יש תוכניות אחרות.

ומהן התוכניות האלה, אתם שואלים? שיער בלונדיני, ריסים ארוכים ועיניים כחולות מסוכנות - בחורה קטנה ולוהטת שאני לא יכול להפסיק לחשוב עליה.

אני אפילו לא יודע איך קוראים לה, אבל פעם אחר פעם היא משבשת את כל התכנונים שלי. עכשיו, אין לי זמן לבזבז. העיניים שלי על הפרס, ואני לא אתפשר על פחות מאשר ניצחון כובש.

הדאון הרביעי והמטרה היחידה שלי הם הבחורה היפה והמסתורית הזו.

למרבה המזל, אני מתפקד טוב תחת לחץ.

פרק ראשון

פרק 1

קווין

הטלפון שלי זמזם בדיוק כשהתכופפתי מעט כדי לעבור בדלת המטוס, והסתכלתי למטה כדי לראות מי זה.

בתוך שנייה עבר גל של כאב מעל העין שלי, והרגשתי שם את הדופק שלי הולם בקצב אחיד עם ליבי.

"אחחח, פאק," מלמלתי ושפשפתי את המקום שכרגע דפקתי על המתכת הקשה של המטוס. יום אחרי יום אכלתי בוץ ואדמה, באדיבות חלק מהגברים הכי גדולים בעולם כולו, וכעת עמדתי לסיים בבית החולים בגלל פעולה בנאלית כמו עלייה למטוס.

"ללכת ולסמס בו־זמנית," אמר לי אחד הדיילים באנחה כשהוא מניע את ראשו מצד לצד. "זה מסוכן לבריאות, אני אומר לך. רק בשבוע שעבר פספסתי מדרגה בכניסה לבלומינגדיילס."

"וואו," אמרתי כמי שמשתתף בצערו. "זה מבאס. נפצעת?"

בקול שלו היה מין שילוב של רצינות וצווחנות. "בזבזתי שם ארבע מאות דולר אחרי שנפלתי קורבן לסייל. ארבע מאות דולר שהיו אמורים להיות מבוזבזים על אוכל ועל תחזוקה אישית. היום הייתי צריך לדלג על ארוחת בוקר, והגבות שלי כבר מאיימות להפוך לאחת. תאמין לי, עדיין כואב לי."

צחקתי על סיפור חוסר המזל שלו ומייד החלטתי שאני מחבב אותו. הרמתי את מבטי שוב כדי לבחון את מראהו ושמתי לב שהוא היה מטופח מאוד – אפילו הגבות שהוא קרא להן מוגזמות – בעל לחיים עגלגלות ועיניים כחולות נוצצות.

מעניין אם הוא הטיפוס של אחי?

לקחתי סיכון והתמקדתי שוב בטלפון שלי, בזמן שניווטתי את דרכי במעבר הקצר עד למקומי בשורה השנייה.

הודעת טקסט מאחי חיכתה לי על המסך.

מדברים על החמור.

דנוור: כבר עלית על מלכודת המוות של החברה הלא מזוהה?

בעטתי את התיק שלי אל מתחת למושב, התמקמתי במושב העור והקלדתי תשובה.

אני: בדיוק התיישבתי. ולא נשארו טיסות בשום חברת תעופה

גדולה. אז הייתה לי האפשרות הזאת או פדקס, או שפשוט

לא היית רואה אותי.

דנוור: רויאל אייר... השם שלהם נשמע כמו חברה של איש

אחד עם תסביך של הנסיך הארי. פדקס היא לפחות חברה

בינלאומית. הם היו יכולים להכניס אותך לתא המטען שלהם.

הם בטוח רגילים למטענים חורגים, לא?

מתברר שאחי היה סנוב של חברות תעופה. אפשר היה לחשוב שהוא עובד של דלתא או משהו כזה. למען האמת, רויאל אייר הייתה חברת תעופה די נחמדה, חדשה בסצנת התעופה. נכון, המושבים שלהם יכלו להיות קצת יותר נוחים לגבר במידות שלי, אבל גם לחברות התעופה האחרות לא היו ממש כיסאות נוח מפנקים.

אני: חה חה. אני צוחק כל כך חזק, עד שכואבת לי הבטן.

ולחשוב שרציתי לסדר לך בחור נחמד שבדיוק הכרתי.

דנוור: אחי ההטרו בוחר לי גברים? העולם השתגע. תגיד לי, כמה גדול היה מאגר הגברים הזה שממנו שלפת אחד היום? מינוס אחד?

אני: אז מה אם הוא הזיווג הפוטנציאלי היחיד שפגשתי בשבילך היום? הוא עדיין יכול להיות נפלא. אתה לעולם לא יכול לדעת.

דנוור: כן, ממש.

אני: בסדר. אבל אתה מפסיד.

דנוור: נחמד מאוד. נקשרת להומו רנדומלי שראית.

אני: הוא מצחיק!

זזתי והתפתלתי בניסיון למצוא מקום לכתפיים בתוך המושב המיניאטורי שלי, ומשכתי את אוזניות הביטס שהיו מונחות סביב צווארי כדי לשים אותן על אוזניי. חטיפי שוקולד, בקבוקי שמפו, אפילו סוסים – כל אלה יכולים להיות ממש מתוקים כשמקטינים אותם. אבל מושבים שבהם אני צריך להידחס במשך יותר מחמש דקות? פחות.

אפילו המושב של המחלקה הראשונה נאבק כדי להתאים את עצמו לרוחב של שחקן פוטבול מקצועי כמוני, אבל כמה שעות של אי־נוחות כדאיות למען המטרה הסופית – שלושה ימים מאושרים עם המשפחה שלי, לפני שהמכבש של העונה הבאה במאבריקס ישתלט על חיי.

ברגע שהעונה התחילה, לא שקלתי אפילו לטוס הביתה מחשש לאבד מיקוד. היה קל מדי להאט את הקצב ולהחליק אל תוך מסגרת מחשבתית אחרת ברגע שדרכתי בבון הילס. שעה וחצי דרומית לברמינגהם, עם אוכלוסייה של שלוש מאות איש, זה היה מקום קטן עם חיים פשוטים שנתן משמעות מדויקת למילים קטן ופשוט. בכנות, זה היה כל מה שאהבתי בחיים, אבל זה לא תרם לשמירה על המיקוד המנטלי שדרוש להובלת קבוצת פוטבול ברמה המקצועית.

הטלפון שלי רטט על ירכי.

דנוור: מצחיק באמת או רק נראה מצחיק? אני עדיין צעיר ויפה.

אני לא מוכן להסתפק במישהו עם "אופי טוב".

חייכתי לעצמי והנעתי את ראשי בקצב המוזיקה של פוסט מלון שהלמה בתוך אוזניי.

אני: אולי אתה צודק. זה לא רעיון טוב כל כך לקשר אותך מרחוק עם מישהו. אתה נשמע הרבה פחות נחמד בהודעות טקסט.

חייכתי כשחשבתי עד כמה זה נכון – במציאות, אחי דנוור היה נחמד באופן יוצא דופן. אני חייב להודות שהוא אחד האנשים הכי אהובים עליי בעולם כולו, ולא מזדמן לי לראות אותו מספיק. הוא עדיין סטודנט באוניברסיטת אלבמה, ולוח הזמנים שלי עם הניו יורק מאבריקס אינטנסיבי ועמוס. הביקורים שלי בבית היו מעטים ובהפרשים גדולים זה מזה, והביקור הזה אמור להיות האחרון למשך תקופה ארוכה. לעזאזל, את חג המולד הקודם ביליתי בבקתה בקטסקילס עם המאמן שלי, עם המשפחה והחברים הקרובים שלו, ועם עוד כמה שחקנים. עד כדי כך הייתי מחויב להימנע מהנוחות של ביתי במהלך העונה.

"סליחה," שמעתי לימיני. גבר בתחילת שנות השלושים שלו, עם חליפה יוקרתית ועם בלורית עמוסה בג'ל, שהישבן שלו עוד לא הספיק אפילו לגעת במושב, כבר נפנף לדיילים. לא הצלחתי לראות את מר בלומינגדיילס מאחורי טור האנשים שהוסיפו להיכנס למטוס, אבל אם לשפוט לפי הנפנוף חסר הסבלנות של האידיוט הזה, מייד ריחמתי על הדייל המצחיק.

חשכה עטפה אותי כשעצמתי את עיניי והנחתי את ראשי בחזרה על משענת הראש, עד כמה שיכולתי בהתחשב בגובה שלי, בזמן שניסיתי לגרום למוזיקה שלי להשתלט על הכול. 21 סבאג' דיבר בראפ על חניה לשתים־עשרה מכוניות, בזמן שיש לו רק שש, אחת השורות החביבות עליי בשיר, אבל הזמזום הטורדני של הגבר שלצידי הצליח להפריע לי ולהוציא אותי מהרגע. פקחתי עין אחת, רק קצת.

"ארבעים אחוז וודקה, חמישים אחוז חמוציות, עשרה אחוז מיץ לימון. ולא לנסות לחסוך בוודקה, בסדר, מותק? אני צריך פינוק כאן."

אלוהים אדירים. טיסה נעימה כבר לא תהיה לנו היום. טיסה מהגיהינום יהיה תיאור מתאים יותר.

עצמתי עיניים שוב, מנסה להתעלם ככל שאני יכול מההצגות של הגבר הזה שעף על עצמו.

לא ציפיתי לשמוע קול נשי, בעיקר לא כזה שרטט בתוך החזה שלי כאילו הוא ממש מתחכך בו. היה בו חספוס עדין, כאילו היא מאבדת את הקול שלה בגלל מחלה, אבל הסיומת של כל מילה יצאה ברכות ובחלקות של משי.

"אני מצטערת, אדוני, אין לנו כאן מיץ לימון. אשמח להכין לך וודקה חמוציות במקום זה."

באופן קצר וענייני היא עשתה כמיטב יכולתה להישאר מקצועית וכמו במין היפנוזה, זה משך את עיניי להיפתח שוב – את שתיהן.

עורה היה בגוון של שוקו חם כשהמוקה מסתובבת ברכות על פניו. הדבר היחיד שלא היה בה מושלם הן נקודות קטנות מפוזרות – נמשים חומים שהיו זרועים כמו קינמון על אפה – והחום העמוק שבעיניה ניסה להיראות חמים למרות הטמבל שאליו הן הופנו.

אלוהים אדירים, היא יפה כל כך.

פתאום, המותק של הבלורית מ־B2 נשמע לי הגיוני יותר. הוא יצא לציד.

"אז חצי־חצי, חמודה. וכדאי מאוד שתדברי עם הבוסים שלך כדי שיבואו יותר לקראת הלקוחות המיוחדים שלהם," הגבר אמר בקול מתנשא, כאילו אם הוא יגרום לה להרגיש שווה פחות, זה יעזור לו איכשהו.

לא הצלחתי להסיר את העיניים שלי מפניה כדי להביט בו והייתה לי הרגשה שאם אעשה זאת, החרא השחצן הזה ייראה לי כמו מישהו שחושב שהוא באמת יכול לדבר אליה ככה, ואחר כך להפיל אותה ברשת שלו.

מהניסיון שלי, אם אתה בן זונה מתנשא שקורא לאישה שמעולם לא פגשת "חמודה", זה אף פעם לא יעזור לך במשחק החיזור.

היא חייכה – חיוך שיכולתי לומר בוודאות שהוא מעושה – ונתנה לבן זונה את מה שהוא רצה, ולו רק בשביל לעוף משם. "אין בעיה, אדוני."

"לוק," הגבר אמר, מציין את שמו אבל לא טורח לשאול לשמה. היא הנהנה, והציפורניים בצבע טבעי שלה עם הפרנץ' הוורוד ננעצו חזק בעור של משענת הראש שלפנינו.

איפשהו, עמוק בתוך ראשי, עברה בי פתאום מחשבה מאכזבת שלא אראה יותר מהמינימום הדרוש את האישה היפה שלפניי במהלך הטיסה הזאת. לוקאס אידיוטוביץ' הזה דאג לכך.

ואז עיניה עברו אליי. הסרתי את האוזניות והנחתי אותן על צווארי כדי לשמוע אותה בזמן שדיברה אליי. "אפשר להציע לך משהו, אדוני?"

הבטתי אל הטלפון שלי כדי לבדוק את השעה. 19:55. אנחנו אמורים להמריא בעוד עשר דקות. כל מה שהייתי מבקש ממנה, היה דורש יותר מדי מזמנה לפני ההמראה.

חיפשתי את תג השם שלה ומצאתי אותו כמה סנטימטרים מתחת לכתפה, נח בתוך הבד הלבן הצח של חולצתה. עיניי פגשו את עיניה, וניסיתי לעטות הבעה ידידותית ככל האפשר כשהנעתי את ראשי לשלילה. "לא תודה, קתרין. אני בסדר בינתיים."

היא חייכה שוב, הפעם חיוך גדול שהעמיק את גומות החן שבלחייה, והכרת התודה הלא מילולית שלה שטפה את כולי.

אלוהים, למה אני מרגיש שהחיוך שלה אישי כל כך?

מבט מהיר בלוק הבהיר לי שהוא לא שם לב בכלל לעובדה שפניתי אליה בשמה הפרטי וקיבלתי חיוך חם בתמורה.

יש אידיוטים שלא לומדים.

הכרחתי את עצמי לשים שוב את האוזניות ולעצום עיניים בזמן שהיא התרחקה, אבל הדמיון שלי השלים בשבילי את התמונה באופן ברור כל כך, כאילו ראיתי את זה ממש. תנועת אגן ירכיה, הקווים הכחולים של הגרביונים הצמודים לשוקיה, השיער הכהה שלה שגלש על גבה – כל אלה צרבו את עפעפיי וחלחלו אל תוך בנק זיכרונות מיוחד.

מקום מאחורי מנעול ובריח – ואז קוד מוצפן ליתר ביטחון – שבו שמרתי דברים לא ראויים הרחק מעין הציבור.

כן, כן, קווין. קח איתך את האוסף הסקסי הזה לקבר.

את הטיסה הזאת – בדרך הביתה לבון הילס – עשיתי כבר אלף פעמים, כך נדמה לי. בדרך כלל טסתי עם אחת מחברות התעופה הגדולות, ולרוב מניוארק ולא מ־JFK, אבל הן כולן היו דומות. מזרזים את האנשים מהר ככל האפשר להיכנס למטוס, דוחפים את התיקים לתאים שמעל המושב, מפנקים את אלה מאיתנו שהתמזל מזלם לשבת בקדמת המטוס, עוברים על תקציר הוראות הבטיחות שאיש לא באמת מתייחס אליהן, מתרחקים מהשער כדי להתחיל בהצגה, ואז ציפור המתכת הגדולה עולה לאוויר.

קתרין הייתה יפה יותר מרוב הדיילות שראיתי בעבר, אבל היא גם הייתה רק עוד פנים בים הפרצופים הגדול. אחרי הטיסה הזאת, לא אראה אותה שוב. למען האמת, ברגע שהעונה מתחילה, רוב הפרצופים שאני רואה הם מכוערים, גבריים ושועטים לקראתי בשיא המהירות ובכוונה מלאה לשבור אותי לחתיכות.

אחח, פוטבול. הזמנים הטובים.

רשימת השירים שלי גלשה לשיר של סלינה גומז, והרגשתי שהלחיים שלי נמשכות למעלה בחיוך. שון פיליפס, אחד השחקנים בקבוצה וחבר טוב מאוד שלי, תמיד גונב לי את הטלפון ומוסיף מוזיקה רנדומלית לרשימת ההשמעות שלי. הדבר המצחיק הוא שלרוב אהבתי את מה שהוא הוסיף. בריטני, סלינה, ביונסה, קאשה, ליידי גאגא – כולן היו נשים חזקות. ונשים חזקות שיודעות מה הן שוות תמיד עשו לי את זה. כמובן, לא שיתפתי את שון במידע הזה – הוא לא היה מעשיר את אוסף המוזיקה שלי אילו חשב שאני באמת נהנה מזה.

חשתי נוכחות חוזרת וגופי נדרך. החזה שלי היה מתוח ומכווץ וידיי מאוגרפות – סימנים של תשוקה ושל סקרנות – ניסו לשכנע אותי להיכנע לדחף ולהציץ.

האם קתרין חזרה עם המשקה? האם היא תחייך אליי שוב? האם אצליח לשמור על הלשון המשוחררת שלי כדי שלא תברח לי ותגיד משהו מביך?

זה היה מאבק רציני, מלחמה שבה עמדו לרשותי רק ייאוש והישרדות מהצד שלי, אבל הצלחתי לשמור על עיניי עצומות. בקושי.

כן הנמכתי את עוצמת המוזיקה שלי כדי שאוכל לשמוע. היי, אני בסך הכול בנאדם.

הקול ששמעתי הפתיע אותי. הוא היה קשה, ממוקד ובוודאי לא שלה.

"המשקה שלך, אדוני."

פקחתי את עיניי וראיתי את מר בלומינגדיילס רוכן ומגיש את המשקה הפוגעני ללוק כמו גביע זכייה. הכמעט־חבר של אחי היה התגלמות הנינוחות כשעל פניו הבעה של כמעט־חיוך. ושלא תטעו, לא היה בהבעה הזו שום דבר ידידותי.

בדיוק כפי שצפיתי, לא אזכה לראות הרבה את הדיילת היפה. ולמרות האכזבה שלי, הרגשתי גם שמחה. שמחה על שהיא הייתה מספיק חכמה כדי להתעלם מבחור כמו לוק, למרות הכסף שכנראה היה לו, ושִמחה על שהיו לה חברים שהיו מוכנים לעזור לה לעשות את זה.

יכולתי להרגיש את החיוך שנפרש על פניי בדיוק כשהדייל הביט אליי וקרץ.

החיוך שלי התרחב.

הוא נראה מופתע לשבריר של שנייה, ואז הסתובב ופנה לקדמת המטוס. הוא דיבר במהירות עם קתרין, ואני התבוננתי בה מוקסם בלי יכולת להסיט את עיניי. עיניה רפרפו בהפתעה ואז פגשו בעיניי.

כל מה שיכולתי לעשות היה להמשיך להביט בהן.

הרגעים חלפו והזמן האט את מהלכו, והמבט המופתע שלה יצר בינינו קשר וירטואלי בעודה מנסה לחדור אל תוך מוחי, ואני ניסיתי לחשוב על הכול כדי להיות על־אנושי ולאפשר לה.

לעזאזל עם העובדה שאני רק אנושי. יכולתי לשחק אותה סופרמן ברגע הזה ולפתוח את הראש שלי.

בדיוק כשהריכוז שלי התחיל להזכיר לי תחושה של עצירות, והיכולות שלי לאפשר למוח שלה להתערבב עם מוחי נתקלו במגבלות של משהו שנקרא מדע, הרמקול חרק וקטע את הקשר. כשהשתחררתי מהאחיזה שלה, העברתי את המבט החוקר שלי אל הדייל שעמד בקדמת המטוס, בדיוק לפני דלת תא הטייס. שפופרת טלפון מיושנת בצבע בז' צמודה לאוזנו.

"שלום, שמי קייסי," הוא הודיע במערכת הכריזה בקול שהיה עליז פי מאה מכפי שהיה לפני רגע, כשפנה לשכני לוק. "אני שמח להיות הראשון לברך אתכם בטיסה 2107 של רויאל אייר. אם פניכם מועדות לברמינגהם, אתם במקום הנכון. אם פניכם אינן מועדות לברמינגהם, צפוי לכם ערב ארוך מאוד." הוא גיחך אל הטלפון בזמן שקתרין עברה אל מרכז המעבר ופנתה אל שאר יושבי המטוס. היא הסיטה מעט את ראשה כדי להביט בו. שערה הארוך והגלי כיסה את פניה כווילון.

"בעזרתה של קתרין המקסימה, אנחנו רוצים להציג בפניכם כמה הנחיות בטיחות לגבי המטוס הזה," הוא המשיך. קתרין חייכה אלינו, מקפידה על ארשת מקצועית.

היה לי רגע של חרדה כשדמיינתי אותה מחייכת רק בשבילי, ממרכז המיטה שלי.

אלוהים אדירים, חשבתי וסטרתי לעצמי מנטלית בעודי מפשיט אותה במוחי. כדאי מאוד שתתאפס, קווין. אל תהיה סוטה.

ראשי החולם בהקיץ ציית עד מהרה, סגר לה את החולצה וכפתר את הכפתורים. עם זאת, המוח שלי היה מרדן ולא משנה עד כמה ניסיתי, לא הצלחתי לסגור את הכפתור האחרון.

קתרין המסכנה, לעד היא תצטרך להיות חשופה חלקית במוחי.

לעזאזל, אני אידיוט.

למען האמת, פנטזיות על נשים רנדומליות היו דחף אמיתי של המין הגברי, שהביולוגיה כפתה עליו. הקווין שבמכנסיים שלי היה תמיד מוכן לתת עבודה – תוכנית גאונית של הבורא כדי להבטיח את המשכיות הגזע, אבל האינטראקציה בין זכר לנקבה לא הייתה תמיד פשוטה כל כך.

"אמצעי הבטיחות החשוב ביותר על המטוס הזה הוא... הדיילות. תתנהגו אליהן יפה, ואז יהיה לכם סיכוי הרבה יותר טוב לצאת מהטיסה הזאת בחיים. בבקשה, שימו לב כעת ליפה שעומדת במרכז המטוס."

קתרין חייכה אלינו, וזיק של סומק כיסה את גון המוקה של לחייה למשמע האזכור של יופייה.

קתרין.

אלוהים אדירים. חשבתי עליה כאילו ממש הכרתי אותה. אל תיקשר לדיילת שאתה לא מתכנן לראות שוב לעולם.

"יש חמש יציאות חירום במטוס הזה – שתיים קדימה, שתיים מעל הכנפיים, ואחת בירכתי המטוס," קייסי המשיך בזמן שהדיילת – גלגלתי עיניים... ניסיון נחמד, קווין, אבל רק משום שאתה לא משתמש בשם שלה במחשבות שלך, לא אומר שיצאת מזה – השתמשה בשתי אצבעות בכל יד כדי לסמן בחינניות את היציאות. "אנא, קחו רגע כדי להביט סביבכם ולמצוא את היציאה הקרובה אליכם. במקרה שיהיה לכם צורך לגלות זאת, תאמינו לי, אתם תשמחו שמצאתם אותה, גם אם זאת היציאה האחורית."

זו הייתה רוטינת הסטנד־אפ שלהם, שאותה הם ביצעו באופן קבוע כדי לגוון קצת את השגרה.

גיחכתי לעצמי.

רוטינת טרום המשחק שלי הייתה לאגדה בין חברי הקבוצה שלי, נושא לרכילויות במגזינים וחותמת לדרך הלא שמרנית שבה חייתי את חיי.

נשמות תאומות, קתרין ואני.

נו, באמת, קווין, תפסיק. זאת לא תוכנית היכרויות.

"יש לנו אורות נוצצים ויפים על הרצפה, שינצנצו בכיוון של היציאות. אורות לבנים ליד השורות הרגילות, ואורות אדומים ליד שורות היציאות." קולו של קייסי שלף אותי מתוך ההזיות שלי.

קתרין צחקקה וגיחכה לעבר עמיתה והצביעה על האורות, ואז לקחה מסכת חמצן מאחד המושבים הריקים והציגה אותה לראווה כדי שכולם יראו.

ניסיתי לבלוע רוק וכמעט נחנקתי. אלוהים, הצחוק הזה. הוא היה מוזר באופן מושלם.

"במקרה שלחץ האוויר ירד במטוס, השק הקטן הזה שקאט מחזיקה יהיה תלוי מעל הראש שלכם. אתם תצטרכו להניח אותו על האף ועל הפה, כפי שהיא עושה עכשיו. השקית לא תתנפח, אבל יש שם חמצן, אני מבטיח." הוא חייך. "אם אתם יושבים ליד ילד קטן..." הוא העביר את מבטו אליי באופן מכוון והדגיש, "או ליד מישהו שמתנהג כמו ילד קטן, אנא – תעשו לנו טובה ושימו קודם את המסכה עליכם."

גיחכתי ותקעתי את מרפקי בעדינות בלוק. "אני אסדר את שלך ברגע שאסיים עם שלי, בסדר, אחי?"

הגבות שלו נצמדו זו לזו. "אני מכיר אותך מאיפשהו?"

השאלה הזאת לא הייתה לגמרי מופרכת. כקוורטרבק מקצועי בניו יורק מאבריקס, אנשים זיהו אותי כל הזמן. אם כי נראה לי שהבחור הזה הבין בפוטבול כמו שאני הבנתי בסריגה – לא הרבה.

"אני בספק."

קתרין גיחכה בשקט, וקצות פיה התעקלו למעלה בתיאום מושלם לאלה שלי, עד שכמעט הרגשתי בהם, ואז הרכינה את ראשה והניחה את המסכה בצד.

"אם אתם טסים עם שני ילדים או יותר, קחו לכם רגע כדי להחליט מי האהוב עליכם ביותר. תעזרו קודם לו, ואז תתקדמו לאחרים לפי הסדר," קייסי הוסיף בזמן שקאט החליפה את מסכת החמצן בעלון הבטיחות.

היא החזיקה בו מולה והחלה להשתמש בו כבמניפה, בעודה מצחקקת.

"בכיס המושב שלפניכם תוכלו למצוא עלון בטיחות עם הפרטים לגבי המטוס הזה. אני משתמש בזה בדרך כלל כמניפה כשאני חווה את הקיץ האישי שלי, בדיוק כמו שקאט מדגימה עכשיו עבורכם," הוא אמר בגיחוך עדין. "אנא, הוציאו אותו עכשיו ושחקו בו."

"אסור לעשן בתא הנוסעים או בשירותים. אם נראה עשן עולה מתא השירותים, ניאלץ להניח שאתם נשרפים ואז לכבות אתכם. אל תדאגו, זה שירות שאנחנו מעניקים בחינם ואנחנו מומחים בשמירת הקצף של מטף הכיבוי הרחק מאיתנו," הוא התבדח, וקתרין הנהנה לעברנו בעיניים רחבות ומשועשעות.

"בעוד רגע נכבה את האורות במטוס ויהיה חשוך מאוד. אם אתם פוחדים מהחושך, זה זמן מצוין לשלוח יד וללחוץ על הכפתור הצהוב. הכפתור הצהוב ידליק את מנורת הקריאה שלכם. בבקשה לא ללחוץ על הכפתור הכתום, אלא אם כן אתם חייבים בהחלט. הכפתור הכתום הוא הכפתור של כיסא המפלט."

הבטתי למעלה אל הכפתור הכתום, שהיה כמובן כפתור הקריאה לצוות הדיילים, וצחקוק קטן בקע מפי. כנראה טעיתי. הטיסה הזאת שונה. השניים האלה היו חידוש מרענן לעומת הטיסות המשעממות שבהן הייתי מורגל.

"אני יכול לומר בשמי, בשם קאט ושאר אנשי הצוות – אנחנו שמחים מאוד לארח אתכם על סיפון המטוס. תודה שבחרתם ברויאל אייר ונתתם לנו את האמון שלכם... ואת כספכם." הוא חייך. "אם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי שהטיסה שלכם תהיה נוחה יותר, אל תהססו לבקש מאיתנו," הוא סיים, חייך ואז קרץ אלינו כשהוסיף הערה אחת קטנה, "אבל קודם תבקשו מקאט."

כל אחד מנוסעי המטוס חייך ואז, באופן מפתיע, מחא כפיים לצמד הדינמי.

שיט. אפילו אני צחקתי ומחאתי כף. זה היה נדיר להצליח לספק מטוס שלם של ניו יורקרים, ויותר מזה, לגרום להם ממש להקשיב להוראות הבטיחות.

עקבתי אחרי קאט וקייסי שעסקו בהכנות האחרונות לפני שחגרו את עצמם במושבים המיוחדים שלהם בקדמת המטוס, ואחר כך לקחתי את הטלפון שלי כדי לשלוח לאחי הודעה אחרונה.

הייתה שם הודעה שחיכתה לי ממנו מהחלפת ההודעות האחרונה שלנו. איכשהו, פספסתי אותה. האשמתי את האידיוט שיושב לידי, אבל המוח שלי לחש לי משהו אחר, דעתך הייתה מוסחת בגלל הדיילת היפה.

דנוור: זה משום שבמציאות אפשר לראות את החיוך המקסים שלי. זה עוזר קצת.

אני: אז טוב שאני עומד לראות אותך בקרוב. אתה יכול להזכיר לי למה אני אוהב אותך. עומדים להמריא. ניפגש בעוד שעתיים וחצי בערך.

"ערב טוב, כאן הקברניט. תודה רבה שבחרתם לטוס עם רויאל אייר. אנחנו גאים להעסיק כמה מהדיילים והדיילות הטובים והמקצועיים ביותר בתעשייה אבל כפי שאתם רואים, אף אחד מהם לא על הטיסה הזאת..."

קאט גיחכה וקייסי גלגל עיניים, אבל לא הצליח למחוק את החיוך המרומז שעל שפתיו.

"אנחנו נתקדם לכיוון מסלול ההמראה במשך שתי דקות נוספות," הוסיף הטייס, "ואז נמריא לכיוון ברמינגהם. אנא שבו במקומותיכם, תירגעו ותיהנו מהטיסה."

אחרי מבט אחד אחרון בקתרין, החלטתי לעשות בדיוק מה שהקברניט ביקש. עצמתי את עיניי וישבתי בנוחות בכיסא, נעלתי את העולם בחוץ ואפשרתי לעצמי להתרגש לקראת ההגעה הביתה – גם אם זה רק לזמן קצר.

עוד על המארז

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
150 דירוגים
69 דירוגים
37 דירוגים
22 דירוגים
15 דירוגים
7 דירוגים
שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
9/5/2025

הרעיון של העלילה בפוטנציאל להיות וואו הביצוע מאכזב כי לא יותר מנחמד לא באמת נרקמת מערכת יחסים בין קאם ולנה למרות שהם בפני עצמם נשמעים אחלה הסמאט גם לא ממש קיים ומה שכן משעמם בקיצור 2 הספרים הקודמים וואו הספר הזה ממש לא שווה את ה- 44₪ שהוא עולה, גם לא חצי מזה בספק אם אמשיך לספר הרביעי שרק יצא.. (דירוג ה-5 כוכבים ניתן רק שתקראו את זה)

2
שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
17/7/2023

סופית - מאוהבת בסופרת האלו ספר מושללללללללם 🔥🔥🔥🔥🔥❤️❤️❤️

1
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
17/7/2023

סופית - מאוהבת בסופרת האלו ספר מושללללללללם 🔥🔥🔥🔥🔥

1
שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
3/4/2025

אויש שבם חמודים הזוג הזה!!!!! כייף גדול לקרוא נהנתי מכל רגע

שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
21/2/2025

מהמם ומצחיק,פשוט מעולה.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
11/2/2024

מההמם וסוחף

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
10/12/2023

ספר מושלםםם. כבר בתחילת הסיפור צחקתי בקול מההברקות וקומדיות מצבים שהדמות הנשית יצרה. הדמות הנשית הייתה מושלמת מבחינתי, מצחיקה, שנונה וקל מאוד להזדהות איתה. * הערה: הספר הזה הגיע בזמן ושחרר לי את ה"צ'קרות" אחרי קריאה מוטרפת של דואט (האוקיינוס שביננו)מטריף על גבול "מחסום קריאה". מומלץ בחום.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
1/12/2023

אחד הספרים היותר מתוקים שקראתי. בדיוק מה שכל אחת צריכה לפעמים. חובה

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
2/10/2023

מושלם מתוק ומרפא את הספרים עם הדרמות....קליל ממליצה מאוד

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
19/9/2023

ספר קורע מצחוק!!! אהבתי מאוד. ממליצה בחום, גם על הראשון.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
14/9/2023

וואי איזה ספר מקסים! אני מאוהבת. ממשיכה לספר הבא. ממש אהבתי את הכתיבה.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
28/8/2023

הספר אחד הכי טובים שקראתי

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
2/8/2023

ספר רומנטי ממש חמוד :) שימו לב שזה ספר קליל בלי יותר מידי דרמות. אבל לגמריי מקבל 5 כוכבים בג׳נר של הספרים הקלילים

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
21/7/2023

חמוד ומתקתק, לא עמוק אבל זורם נחמד.

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
7/7/2023

ספר כייפי , חמוד וקליל קראתי בכמה שעות - ממש זרם לא עמוק מידי אבל גורם לחיוכים רבים . מומלץ בכייף

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
6/7/2023

מושלם ומצחיק . מומלץ בחום!!!!

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
1/7/2023

אחד הטובים שקראתי.. נהנתי לקרוא וב ו זמנית צחקתי.

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
1/7/2023

חמוד!! לפעמים מה שצריך זה קומדיה רומנטית קלילה ומתוקה

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
1/7/2023

מהמם, קליל, זורם, קולח. אהבתי כמו גם את הקודם. מומלץ.

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
30/6/2023

מקסים מצחיק סקסי

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
29/6/2023

פשוט ספר מושלם.... לא יותר מדי דרמה פשוט אהבה ממבט ראשון, חיזורים מרגשים ואהבה טהורה. נהנתי מאוד מאיך שביילי מתאר את קייטי קט..

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
25/6/2023

יש ספרים שפשוט כיף לקרוא! מהקלילים שנגמעים בשלוק, הממתקים המשובחים שנזללים בקריאה, תוך כדי חיוך ענק על הפרצוף, כאלה שהלב מפרפר מרוב אושר, השניים האלה התאימו לי בול זה היה בפירוש עונג צרוף. אני נהניתי במיוחד, מזמינה גם אתכם יפעת ארניה

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
25/6/2023

טוב, אתם כבר יודעים שאני שרופה על ממתקים, הרגשתי בפירוש כמו ילדה קטנה וחמדנית, שמחזרת אחרי מתוקים בליל כל הקדושים. ספרים שנקראו תוך כדי חיוך ענק שמרוח על הפנים, אהבתי שמדובר פה בנשים חזקות ונגעו בקלילות בנושאים רגישים. הסיפורים מסופרים בגוף ראשון מפי הגיבורים. תחיו את החיים בלי חרטות, אל תלכו בעקבות הגורל שלכם, בחרו אותו! אני נהניתי במיוחד, מזמינה גם אתכם יפעת ארניה

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
21/6/2023
שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
20/6/2023

ספר כיפי והדמות הנשית קורעת באמת הצחוק בקול, ספר מושלם להרמת המורל

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
18/6/2023

גרוע ביותר לצערי. בום טראח וגמרנו. כאילו מישהו מיהר לקפוץ שלבים בעלילה...בלי שום קסם,בלי שום תוכן.לא הצלחתי להבין מה קורה,מי נגד מי,הגעתי לסוף הספר אין עלילה,יש ריצת מרתון.חבל

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
15/4/2023

ואווו. סוחף. נהדר. אהבתי את העלילה בטירוף.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
31/3/2023

עם אתם אוהבים את עצמכם תקראו את זה.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
17/1/2023

חמוד. קליל. קצת מטופש. אבל ממש מה שהייתי צריכה כדי להעביר את הזמן בכיף.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
26/8/2022

ספר מקסים מהמם נוגע בנושא חשוב מאד של גזענות שווה לקרוא

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
24/7/2022

ספר פשוט מקסים

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
30/6/2022

הספר קליל נעים לקריאה

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
22/6/2022

איזה ספר מקסים!! וממש מצחיק, צחקתי בקול כמה פעמים אני מאוהבתתתת בדמות הגברית!! אל תשפטו את הספר הזה על פי הכריכה שלו , כי זה ספר משובח

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
17/5/2022

מושלם

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
29/4/2022

אתנחתא קומית נהדרת לאמצע השבוע, ממתק מלא באהבה הומור וקצת גזענות דרומית טיפוסית,אבל הכל משולב בכל כך הרבה הומור ואהבה שזה בלתי מורגש ממש... הנאה מובטחת

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
20/4/2022

חמוד בטירוףף נהנתי ממש לקרוא. קליל סקסי ומצחיק

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
18/4/2022

מתוק

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
16/4/2022

מתיקות צרופה!!! דמויות מקסימות עם אהבה טהורה ומתוקה

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
11/4/2022

תענוג

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
10/4/2022

חמוד ומתוק, קצת מהחיים ועל השאר היסטריה של אהבה. תודההה

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
9/4/2022

מקסים.סוף סוף ספר בלי שחוזרים לעבר והוא מתרחש רק בהווה

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
7/4/2022

מקסים מתוק מהנה וכייפי ❤️‍🩹❤️‍🩹❤️‍🩹❤️‍🩹

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
29/3/2022

מהמם! מעלה חיוך ואופטימי

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
26/3/2022

ספר מקסים קליל לא ספר שנמתח סתם נהנתי מאוד אהבתי את הכתיבה מחכה לעוד ספרים

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
26/3/2022

סוחף, קליל ונקרא ביום אחד.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
26/3/2022

ספר על אהבה שנבנית לאט לאט, על גזענות, פשוט כיף של ספר

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
24/3/2022

ממתק

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
24/3/2022

ספר מהמם!! התאהבתי קשות בקווין ביילי ובקתרין ויילד ) חמוצי וקיט קט) מומלץ!!

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
24/3/2022

ספר מושלם, כל אישה צריכה גבר כזה בחיים שלה

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
6/4/2022

ספר קליל ביותר נהנתי מסיפור אהבה פשוט וקל ודמויות שקל לאהוב

1
שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
24/5/2025

חמוד וקליל

שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
2/3/2025

פספוס,אכזבה,השניים הקודמים היו מעולים,זה פשוט גרוע.כתוב היטב אמנם אבל רוב הספר זה בכלל עלילה בלשית,ציפיתי שהעניין ייפתר אחרי מספר פרקים מועט ויתעסק בזוג,ממש מבעס

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
25/2/2025

חמוד אבל לפרקים משעמם

שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
22/2/2025

הביקורת מכילה ספוילר לספר ספר שונה מאחרים על חשפנית ששחקן כדורגל מתאהב בה אבל הי חוקרת משטרתית סמויה

שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
21/2/2025

חמוד ומתוק מאוד!! קליל , ספר להעביר את הזמן לא יצירת מופת

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
10/7/2024
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
10/5/2024

חביב וקליל

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
2/11/2023

ספר חמוד וקליל

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
17/10/2023

ספר פשוט וכיפי שזורם לקרוא סתם ככה, מהסוג שתוקע אותך עם חיוך על הפרצוף ממליצה

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
30/8/2023

ספר קליל מצחיק ומתוק ממש❤️

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
5/8/2023

ארבעה כוכבים בקטגוריית קומדיות רומנטיות קלילות. במיוחד למי שמחפש לנקות את הראש

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
11/7/2023
שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
22/6/2023

ספר חמוד, הגיבורים מצחיקים ולא לוקחים עצמם ברצינות , גיבורה חזקה שלא מאפשרת לאף אחד להקטין אותה .

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
20/6/2023

חמוד וקליל, רענן וזורם, דמות נשית ראשית עם חוט שידרה, מצחיקה ונועזת.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
13/1/2023

ספר ממש חמוד קליל זורם ומצחיק, כיף להעביר את הזמן קצת נמרח בין לבין בתיאורי עלילה מיותרים אבל זה לא הורס במיוחד, עדיין שווה קריאה

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
21/7/2022
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
14/5/2022

חביב ביותר מדבר על נושא הגזענות חשוב ביותר

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
23/4/2022

חמוד מאוד

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
27/3/2022

נחמד, המון המון תאורים ומחשבות.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
24/3/2022

ספר חמוד שגרם לי להתרגש בכמה וכמה קטעים והעלה לי חיוך ברובו :) האפילוג קיטשי בקטע מזעזע (כל הספר דיי קיטשי אבל האפילוג אפילו יותר), אז מי שאלרגית לרמות גבוהות של קיטשיות... תתכוננו.

שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
14/4/2025

ספר נחמד אבל פחות מקודמיו שהיו טובים יותר. הייתה חסרה לי יותר האינטראקציה עם הקבוצה. כן מחכה לספר הבא בסדרה.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
26/3/2025

התחיל ממש טוב, המשיך פשטני מדי.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
10/4/2024

טוב זה אחד הספרים הנמרחים בעולם לא מבינה מה ההתלהבות הגיבורה לא מעניינת מה נדלק עליה רק כי היא יפה לא יודעת שוקלת לפרוש באמצע

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
20/3/2024

מעייף מרוב דביקות

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
17/2/2024

חביב סיפור חמוד ותו לא.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
23/1/2024

הקצב מאוד איטי וכמעט ואין התפתחויות בעלילה. דשדוש במים רדודים

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
5/8/2023

קליל, קצת משעמם

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
22/6/2023

בינוני לגמרי פחות טוב מהראשון

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
10/6/2022

סתמי, קליל, קצת מטופש. מתאים להעביר כמה שעות בלי לחשוב יותר מדי

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
25/5/2022

חמוד, קליל. קצת ארוך מידי ונמרח מידי.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
7/5/2022

קליל, חביב ומעביר את הזמן. יש ספרים הרבה יותר טובים שמשלבים ספורט.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
30/4/2022

נחמד לא יותר מזה

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
29/3/2022

קליל, חמוד.. דיי משעמם, לא קורה שום דבר וכבר שכן קורה, זה נפתח מהר מאוד. אפשר לוותר

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
25/3/2022

ספר שמתאים לצעירות עם הרבה מידה על פוטבול ועל מטוסים. אבל גם משעשע.

שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
29/3/2025

נפילה רצינית

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
25/2/2025

די סתמי אין איזשהי התפתחות בעלילה

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
18/1/2024

התחיל אחלה התקדם מהר מדי, לא היה בכלל בשר ובסיס ולהתאהבות שלהם באופן כללי מאכזב ולא מומלץ לקנות בזבוז מוחלט של כסף אפילו לא סיימתי לקרןא את הספר

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
18/7/2022
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
11/5/2022

ספר חלש מלל ללא תוכן שחוזר על עצמו...חבל שהוזכר נושא מאד חשוב כמו גזענות שלא קיבל יותר מקום וכמה שאין לזה מקום בימינו.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
9/5/2022

לא היתה עלילה כמעט, לא ממליצה

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
7/5/2022

ילדותי. אין דיאלוגים שנונים. אין מתח מיני. אין טיפול בגזענות. בקיצור, לא אמין.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
30/4/2022

סתמי ורדוד. יש פוטנציאל גדול אבל לצערי הוא לא...

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
1/4/2022

מכירים את הספרים החינמיים האלה באמאזון, שהכל נחמד נחמד ובעיקר משעמם..? אז כזה. עד שנהיה טיפה עניין, הספר נגמר. מצאתי את עצמי מדלגת המווון. בקיצור, מיותר. נא להשקיע בתרגומים של ספרים יותר איכותיים, תודה.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
29/3/2022

רומן רומנטי מתוק וילדותי. לעיתים אפילו על גבול הנמרח והמשעמם. יש לציין לטובה את התרגום העריכה וההגהה..

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
27/3/2022

רדוד, דמויות לא עמוקות, לא הבנתי איך הם התאהבו. בקיצור סתם ספר לא ממליצה.

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
25/3/2022

התחיל חמוד ממש.. המשיך בנאלי והסתיים בצורה מייגעת....

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
1/3/2025

אחד הספרים הכי מייגעים שאי פעם יצא לי לקרוא!! וכשהבנתי ששתי סופרות עסקו במלאכת הכתיבה, זה רק הסביר את התיאורים האינסופיים וההתלבטויות הלא נגמרות. מעולם, כאילו כל אחת מהסופרות הרגישה צורך להעמיס את התיאורים שלה בנוסף לתיאורים שכתבה השנייה. כמעט באף ספר שקראתי, לא מצאתי את איזכורי הסקס כה מוזרים על סף המביכים... לעיתים נשמע כמו דיבוב שתעשה ילדה חרמנית בעודה מחזיקה בובות של קן וברבי בידה... אני חובבת גדולה של רומני ספורט על כל סוגיו. אבל פה, הגיבור גם היה יכול להיות סוחר מכוניות, זה ממש לא שינה או תרם לעלילה משהו. בקיצור, אם לא חייבים, ממש מומלץ לדלג לספר אחר.

שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
1/3/2025

ממש נהנתי משני הספרים הראשונים בסדרה אז לגמרי התבאסתי…. לא הצלחתי להגיע לסוף ( מה שלא קורה לי כמעט בכלל)😖

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
1/3/2025

נמרח סתם,משעמם

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
5/2/2024

עלוב, מוגזם ולא אמיתי וכתוב ממש גרוע

שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
12/8/2022

אין קונפליקט, אין התפתחות, תוך שנייה מתאהבים, אין שום מתח או סיפור בכלל. הפסקתי באמצע. מאכזב

שם הספר: המאבריקס 4 - המשחק של ליאו
4/6/2025
שם הספר: המאבריקס 4 - המשחק של ליאו
1/6/2025

שם הספר: המאבריקס 4 - המשחק של ליאו
31/5/2025
שם הספר: המאבריקס 4 - המשחק של ליאו
31/5/2025
שם הספר: המאבריקס 4 - המשחק של ליאו
31/5/2025
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
31/5/2025
שם הספר: המאבריקס 4 - המשחק של ליאו
27/5/2025
שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
12/5/2025
שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
30/4/2025
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
24/3/2025
שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
19/3/2025

שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
16/3/2025
שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
13/3/2025

שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
8/3/2025
שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
5/3/2025
שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
3/3/2025
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
3/3/2025
שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
2/3/2025
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
2/3/2025

שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
1/3/2025
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
28/2/2025
שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
27/2/2025
שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
25/2/2025

שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
21/2/2025
שם הספר: המאבריקס 3 - המשחק של טריקסי
21/2/2025
שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
21/2/2025
שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
29/1/2025
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
31/8/2024
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
17/8/2024
שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
5/10/2023
שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
27/8/2023
שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
7/7/2023
שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
18/6/2023
שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
18/6/2023
שם הספר: המאבריקס 2 - המשחק של סיקס
18/6/2023
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
16/1/2023
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
10/11/2022
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
22/10/2022
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
11/5/2022
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
16/4/2022
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
31/3/2022
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
30/3/2022
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
27/3/2022
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
27/3/2022
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
26/3/2022
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
26/3/2022
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
25/3/2022
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
25/3/2022
שם הספר: המאבריקס 1 - משחק פראי
24/3/2022
מארז המאבריקס מקס מונרו

פרק 1

קווין

הטלפון שלי זמזם בדיוק כשהתכופפתי מעט כדי לעבור בדלת המטוס, והסתכלתי למטה כדי לראות מי זה.

בתוך שנייה עבר גל של כאב מעל העין שלי, והרגשתי שם את הדופק שלי הולם בקצב אחיד עם ליבי.

"אחחח, פאק," מלמלתי ושפשפתי את המקום שכרגע דפקתי על המתכת הקשה של המטוס. יום אחרי יום אכלתי בוץ ואדמה, באדיבות חלק מהגברים הכי גדולים בעולם כולו, וכעת עמדתי לסיים בבית החולים בגלל פעולה בנאלית כמו עלייה למטוס.

"ללכת ולסמס בו־זמנית," אמר לי אחד הדיילים באנחה כשהוא מניע את ראשו מצד לצד. "זה מסוכן לבריאות, אני אומר לך. רק בשבוע שעבר פספסתי מדרגה בכניסה לבלומינגדיילס."

"וואו," אמרתי כמי שמשתתף בצערו. "זה מבאס. נפצעת?"

בקול שלו היה מין שילוב של רצינות וצווחנות. "בזבזתי שם ארבע מאות דולר אחרי שנפלתי קורבן לסייל. ארבע מאות דולר שהיו אמורים להיות מבוזבזים על אוכל ועל תחזוקה אישית. היום הייתי צריך לדלג על ארוחת בוקר, והגבות שלי כבר מאיימות להפוך לאחת. תאמין לי, עדיין כואב לי."

צחקתי על סיפור חוסר המזל שלו ומייד החלטתי שאני מחבב אותו. הרמתי את מבטי שוב כדי לבחון את מראהו ושמתי לב שהוא היה מטופח מאוד – אפילו הגבות שהוא קרא להן מוגזמות – בעל לחיים עגלגלות ועיניים כחולות נוצצות.

מעניין אם הוא הטיפוס של אחי?

לקחתי סיכון והתמקדתי שוב בטלפון שלי, בזמן שניווטתי את דרכי במעבר הקצר עד למקומי בשורה השנייה.

הודעת טקסט מאחי חיכתה לי על המסך.

מדברים על החמור.

דנוור: כבר עלית על מלכודת המוות של החברה הלא מזוהה?

בעטתי את התיק שלי אל מתחת למושב, התמקמתי במושב העור והקלדתי תשובה.

אני: בדיוק התיישבתי. ולא נשארו טיסות בשום חברת תעופה

גדולה. אז הייתה לי האפשרות הזאת או פדקס, או שפשוט

לא היית רואה אותי.

דנוור: רויאל אייר... השם שלהם נשמע כמו חברה של איש

אחד עם תסביך של הנסיך הארי. פדקס היא לפחות חברה

בינלאומית. הם היו יכולים להכניס אותך לתא המטען שלהם.

הם בטוח רגילים למטענים חורגים, לא?

מתברר שאחי היה סנוב של חברות תעופה. אפשר היה לחשוב שהוא עובד של דלתא או משהו כזה. למען האמת, רויאל אייר הייתה חברת תעופה די נחמדה, חדשה בסצנת התעופה. נכון, המושבים שלהם יכלו להיות קצת יותר נוחים לגבר במידות שלי, אבל גם לחברות התעופה האחרות לא היו ממש כיסאות נוח מפנקים.

אני: חה חה. אני צוחק כל כך חזק, עד שכואבת לי הבטן.

ולחשוב שרציתי לסדר לך בחור נחמד שבדיוק הכרתי.

דנוור: אחי ההטרו בוחר לי גברים? העולם השתגע. תגיד לי, כמה גדול היה מאגר הגברים הזה שממנו שלפת אחד היום? מינוס אחד?

אני: אז מה אם הוא הזיווג הפוטנציאלי היחיד שפגשתי בשבילך היום? הוא עדיין יכול להיות נפלא. אתה לעולם לא יכול לדעת.

דנוור: כן, ממש.

אני: בסדר. אבל אתה מפסיד.

דנוור: נחמד מאוד. נקשרת להומו רנדומלי שראית.

אני: הוא מצחיק!

זזתי והתפתלתי בניסיון למצוא מקום לכתפיים בתוך המושב המיניאטורי שלי, ומשכתי את אוזניות הביטס שהיו מונחות סביב צווארי כדי לשים אותן על אוזניי. חטיפי שוקולד, בקבוקי שמפו, אפילו סוסים – כל אלה יכולים להיות ממש מתוקים כשמקטינים אותם. אבל מושבים שבהם אני צריך להידחס במשך יותר מחמש דקות? פחות.

אפילו המושב של המחלקה הראשונה נאבק כדי להתאים את עצמו לרוחב של שחקן פוטבול מקצועי כמוני, אבל כמה שעות של אי־נוחות כדאיות למען המטרה הסופית – שלושה ימים מאושרים עם המשפחה שלי, לפני שהמכבש של העונה הבאה במאבריקס ישתלט על חיי.

ברגע שהעונה התחילה, לא שקלתי אפילו לטוס הביתה מחשש לאבד מיקוד. היה קל מדי להאט את הקצב ולהחליק אל תוך מסגרת מחשבתית אחרת ברגע שדרכתי בבון הילס. שעה וחצי דרומית לברמינגהם, עם אוכלוסייה של שלוש מאות איש, זה היה מקום קטן עם חיים פשוטים שנתן משמעות מדויקת למילים קטן ופשוט. בכנות, זה היה כל מה שאהבתי בחיים, אבל זה לא תרם לשמירה על המיקוד המנטלי שדרוש להובלת קבוצת פוטבול ברמה המקצועית.

הטלפון שלי רטט על ירכי.

דנוור: מצחיק באמת או רק נראה מצחיק? אני עדיין צעיר ויפה.

אני לא מוכן להסתפק במישהו עם "אופי טוב".

חייכתי לעצמי והנעתי את ראשי בקצב המוזיקה של פוסט מלון שהלמה בתוך אוזניי.

אני: אולי אתה צודק. זה לא רעיון טוב כל כך לקשר אותך מרחוק עם מישהו. אתה נשמע הרבה פחות נחמד בהודעות טקסט.

חייכתי כשחשבתי עד כמה זה נכון – במציאות, אחי דנוור היה נחמד באופן יוצא דופן. אני חייב להודות שהוא אחד האנשים הכי אהובים עליי בעולם כולו, ולא מזדמן לי לראות אותו מספיק. הוא עדיין סטודנט באוניברסיטת אלבמה, ולוח הזמנים שלי עם הניו יורק מאבריקס אינטנסיבי ועמוס. הביקורים שלי בבית היו מעטים ובהפרשים גדולים זה מזה, והביקור הזה אמור להיות האחרון למשך תקופה ארוכה. לעזאזל, את חג המולד הקודם ביליתי בבקתה בקטסקילס עם המאמן שלי, עם המשפחה והחברים הקרובים שלו, ועם עוד כמה שחקנים. עד כדי כך הייתי מחויב להימנע מהנוחות של ביתי במהלך העונה.

"סליחה," שמעתי לימיני. גבר בתחילת שנות השלושים שלו, עם חליפה יוקרתית ועם בלורית עמוסה בג'ל, שהישבן שלו עוד לא הספיק אפילו לגעת במושב, כבר נפנף לדיילים. לא הצלחתי לראות את מר בלומינגדיילס מאחורי טור האנשים שהוסיפו להיכנס למטוס, אבל אם לשפוט לפי הנפנוף חסר הסבלנות של האידיוט הזה, מייד ריחמתי על הדייל המצחיק.

חשכה עטפה אותי כשעצמתי את עיניי והנחתי את ראשי בחזרה על משענת הראש, עד כמה שיכולתי בהתחשב בגובה שלי, בזמן שניסיתי לגרום למוזיקה שלי להשתלט על הכול. 21 סבאג' דיבר בראפ על חניה לשתים־עשרה מכוניות, בזמן שיש לו רק שש, אחת השורות החביבות עליי בשיר, אבל הזמזום הטורדני של הגבר שלצידי הצליח להפריע לי ולהוציא אותי מהרגע. פקחתי עין אחת, רק קצת.

"ארבעים אחוז וודקה, חמישים אחוז חמוציות, עשרה אחוז מיץ לימון. ולא לנסות לחסוך בוודקה, בסדר, מותק? אני צריך פינוק כאן."

אלוהים אדירים. טיסה נעימה כבר לא תהיה לנו היום. טיסה מהגיהינום יהיה תיאור מתאים יותר.

עצמתי עיניים שוב, מנסה להתעלם ככל שאני יכול מההצגות של הגבר הזה שעף על עצמו.

לא ציפיתי לשמוע קול נשי, בעיקר לא כזה שרטט בתוך החזה שלי כאילו הוא ממש מתחכך בו. היה בו חספוס עדין, כאילו היא מאבדת את הקול שלה בגלל מחלה, אבל הסיומת של כל מילה יצאה ברכות ובחלקות של משי.

"אני מצטערת, אדוני, אין לנו כאן מיץ לימון. אשמח להכין לך וודקה חמוציות במקום זה."

באופן קצר וענייני היא עשתה כמיטב יכולתה להישאר מקצועית וכמו במין היפנוזה, זה משך את עיניי להיפתח שוב – את שתיהן.

עורה היה בגוון של שוקו חם כשהמוקה מסתובבת ברכות על פניו. הדבר היחיד שלא היה בה מושלם הן נקודות קטנות מפוזרות – נמשים חומים שהיו זרועים כמו קינמון על אפה – והחום העמוק שבעיניה ניסה להיראות חמים למרות הטמבל שאליו הן הופנו.

אלוהים אדירים, היא יפה כל כך.

פתאום, המותק של הבלורית מ־B2 נשמע לי הגיוני יותר. הוא יצא לציד.

"אז חצי־חצי, חמודה. וכדאי מאוד שתדברי עם הבוסים שלך כדי שיבואו יותר לקראת הלקוחות המיוחדים שלהם," הגבר אמר בקול מתנשא, כאילו אם הוא יגרום לה להרגיש שווה פחות, זה יעזור לו איכשהו.

לא הצלחתי להסיר את העיניים שלי מפניה כדי להביט בו והייתה לי הרגשה שאם אעשה זאת, החרא השחצן הזה ייראה לי כמו מישהו שחושב שהוא באמת יכול לדבר אליה ככה, ואחר כך להפיל אותה ברשת שלו.

מהניסיון שלי, אם אתה בן זונה מתנשא שקורא לאישה שמעולם לא פגשת "חמודה", זה אף פעם לא יעזור לך במשחק החיזור.

היא חייכה – חיוך שיכולתי לומר בוודאות שהוא מעושה – ונתנה לבן זונה את מה שהוא רצה, ולו רק בשביל לעוף משם. "אין בעיה, אדוני."

"לוק," הגבר אמר, מציין את שמו אבל לא טורח לשאול לשמה. היא הנהנה, והציפורניים בצבע טבעי שלה עם הפרנץ' הוורוד ננעצו חזק בעור של משענת הראש שלפנינו.

איפשהו, עמוק בתוך ראשי, עברה בי פתאום מחשבה מאכזבת שלא אראה יותר מהמינימום הדרוש את האישה היפה שלפניי במהלך הטיסה הזאת. לוקאס אידיוטוביץ' הזה דאג לכך.

ואז עיניה עברו אליי. הסרתי את האוזניות והנחתי אותן על צווארי כדי לשמוע אותה בזמן שדיברה אליי. "אפשר להציע לך משהו, אדוני?"

הבטתי אל הטלפון שלי כדי לבדוק את השעה. 19:55. אנחנו אמורים להמריא בעוד עשר דקות. כל מה שהייתי מבקש ממנה, היה דורש יותר מדי מזמנה לפני ההמראה.

חיפשתי את תג השם שלה ומצאתי אותו כמה סנטימטרים מתחת לכתפה, נח בתוך הבד הלבן הצח של חולצתה. עיניי פגשו את עיניה, וניסיתי לעטות הבעה ידידותית ככל האפשר כשהנעתי את ראשי לשלילה. "לא תודה, קתרין. אני בסדר בינתיים."

היא חייכה שוב, הפעם חיוך גדול שהעמיק את גומות החן שבלחייה, והכרת התודה הלא מילולית שלה שטפה את כולי.

אלוהים, למה אני מרגיש שהחיוך שלה אישי כל כך?

מבט מהיר בלוק הבהיר לי שהוא לא שם לב בכלל לעובדה שפניתי אליה בשמה הפרטי וקיבלתי חיוך חם בתמורה.

יש אידיוטים שלא לומדים.

הכרחתי את עצמי לשים שוב את האוזניות ולעצום עיניים בזמן שהיא התרחקה, אבל הדמיון שלי השלים בשבילי את התמונה באופן ברור כל כך, כאילו ראיתי את זה ממש. תנועת אגן ירכיה, הקווים הכחולים של הגרביונים הצמודים לשוקיה, השיער הכהה שלה שגלש על גבה – כל אלה צרבו את עפעפיי וחלחלו אל תוך בנק זיכרונות מיוחד.

מקום מאחורי מנעול ובריח – ואז קוד מוצפן ליתר ביטחון – שבו שמרתי דברים לא ראויים הרחק מעין הציבור.

כן, כן, קווין. קח איתך את האוסף הסקסי הזה לקבר.

את הטיסה הזאת – בדרך הביתה לבון הילס – עשיתי כבר אלף פעמים, כך נדמה לי. בדרך כלל טסתי עם אחת מחברות התעופה הגדולות, ולרוב מניוארק ולא מ־JFK, אבל הן כולן היו דומות. מזרזים את האנשים מהר ככל האפשר להיכנס למטוס, דוחפים את התיקים לתאים שמעל המושב, מפנקים את אלה מאיתנו שהתמזל מזלם לשבת בקדמת המטוס, עוברים על תקציר הוראות הבטיחות שאיש לא באמת מתייחס אליהן, מתרחקים מהשער כדי להתחיל בהצגה, ואז ציפור המתכת הגדולה עולה לאוויר.

קתרין הייתה יפה יותר מרוב הדיילות שראיתי בעבר, אבל היא גם הייתה רק עוד פנים בים הפרצופים הגדול. אחרי הטיסה הזאת, לא אראה אותה שוב. למען האמת, ברגע שהעונה מתחילה, רוב הפרצופים שאני רואה הם מכוערים, גבריים ושועטים לקראתי בשיא המהירות ובכוונה מלאה לשבור אותי לחתיכות.

אחח, פוטבול. הזמנים הטובים.

רשימת השירים שלי גלשה לשיר של סלינה גומז, והרגשתי שהלחיים שלי נמשכות למעלה בחיוך. שון פיליפס, אחד השחקנים בקבוצה וחבר טוב מאוד שלי, תמיד גונב לי את הטלפון ומוסיף מוזיקה רנדומלית לרשימת ההשמעות שלי. הדבר המצחיק הוא שלרוב אהבתי את מה שהוא הוסיף. בריטני, סלינה, ביונסה, קאשה, ליידי גאגא – כולן היו נשים חזקות. ונשים חזקות שיודעות מה הן שוות תמיד עשו לי את זה. כמובן, לא שיתפתי את שון במידע הזה – הוא לא היה מעשיר את אוסף המוזיקה שלי אילו חשב שאני באמת נהנה מזה.

חשתי נוכחות חוזרת וגופי נדרך. החזה שלי היה מתוח ומכווץ וידיי מאוגרפות – סימנים של תשוקה ושל סקרנות – ניסו לשכנע אותי להיכנע לדחף ולהציץ.

האם קתרין חזרה עם המשקה? האם היא תחייך אליי שוב? האם אצליח לשמור על הלשון המשוחררת שלי כדי שלא תברח לי ותגיד משהו מביך?

זה היה מאבק רציני, מלחמה שבה עמדו לרשותי רק ייאוש והישרדות מהצד שלי, אבל הצלחתי לשמור על עיניי עצומות. בקושי.

כן הנמכתי את עוצמת המוזיקה שלי כדי שאוכל לשמוע. היי, אני בסך הכול בנאדם.

הקול ששמעתי הפתיע אותי. הוא היה קשה, ממוקד ובוודאי לא שלה.

"המשקה שלך, אדוני."

פקחתי את עיניי וראיתי את מר בלומינגדיילס רוכן ומגיש את המשקה הפוגעני ללוק כמו גביע זכייה. הכמעט־חבר של אחי היה התגלמות הנינוחות כשעל פניו הבעה של כמעט־חיוך. ושלא תטעו, לא היה בהבעה הזו שום דבר ידידותי.

בדיוק כפי שצפיתי, לא אזכה לראות הרבה את הדיילת היפה. ולמרות האכזבה שלי, הרגשתי גם שמחה. שמחה על שהיא הייתה מספיק חכמה כדי להתעלם מבחור כמו לוק, למרות הכסף שכנראה היה לו, ושִמחה על שהיו לה חברים שהיו מוכנים לעזור לה לעשות את זה.

יכולתי להרגיש את החיוך שנפרש על פניי בדיוק כשהדייל הביט אליי וקרץ.

החיוך שלי התרחב.

הוא נראה מופתע לשבריר של שנייה, ואז הסתובב ופנה לקדמת המטוס. הוא דיבר במהירות עם קתרין, ואני התבוננתי בה מוקסם בלי יכולת להסיט את עיניי. עיניה רפרפו בהפתעה ואז פגשו בעיניי.

כל מה שיכולתי לעשות היה להמשיך להביט בהן.

הרגעים חלפו והזמן האט את מהלכו, והמבט המופתע שלה יצר בינינו קשר וירטואלי בעודה מנסה לחדור אל תוך מוחי, ואני ניסיתי לחשוב על הכול כדי להיות על־אנושי ולאפשר לה.

לעזאזל עם העובדה שאני רק אנושי. יכולתי לשחק אותה סופרמן ברגע הזה ולפתוח את הראש שלי.

בדיוק כשהריכוז שלי התחיל להזכיר לי תחושה של עצירות, והיכולות שלי לאפשר למוח שלה להתערבב עם מוחי נתקלו במגבלות של משהו שנקרא מדע, הרמקול חרק וקטע את הקשר. כשהשתחררתי מהאחיזה שלה, העברתי את המבט החוקר שלי אל הדייל שעמד בקדמת המטוס, בדיוק לפני דלת תא הטייס. שפופרת טלפון מיושנת בצבע בז' צמודה לאוזנו.

"שלום, שמי קייסי," הוא הודיע במערכת הכריזה בקול שהיה עליז פי מאה מכפי שהיה לפני רגע, כשפנה לשכני לוק. "אני שמח להיות הראשון לברך אתכם בטיסה 2107 של רויאל אייר. אם פניכם מועדות לברמינגהם, אתם במקום הנכון. אם פניכם אינן מועדות לברמינגהם, צפוי לכם ערב ארוך מאוד." הוא גיחך אל הטלפון בזמן שקתרין עברה אל מרכז המעבר ופנתה אל שאר יושבי המטוס. היא הסיטה מעט את ראשה כדי להביט בו. שערה הארוך והגלי כיסה את פניה כווילון.

"בעזרתה של קתרין המקסימה, אנחנו רוצים להציג בפניכם כמה הנחיות בטיחות לגבי המטוס הזה," הוא המשיך. קתרין חייכה אלינו, מקפידה על ארשת מקצועית.

היה לי רגע של חרדה כשדמיינתי אותה מחייכת רק בשבילי, ממרכז המיטה שלי.

אלוהים אדירים, חשבתי וסטרתי לעצמי מנטלית בעודי מפשיט אותה במוחי. כדאי מאוד שתתאפס, קווין. אל תהיה סוטה.

ראשי החולם בהקיץ ציית עד מהרה, סגר לה את החולצה וכפתר את הכפתורים. עם זאת, המוח שלי היה מרדן ולא משנה עד כמה ניסיתי, לא הצלחתי לסגור את הכפתור האחרון.

קתרין המסכנה, לעד היא תצטרך להיות חשופה חלקית במוחי.

לעזאזל, אני אידיוט.

למען האמת, פנטזיות על נשים רנדומליות היו דחף אמיתי של המין הגברי, שהביולוגיה כפתה עליו. הקווין שבמכנסיים שלי היה תמיד מוכן לתת עבודה – תוכנית גאונית של הבורא כדי להבטיח את המשכיות הגזע, אבל האינטראקציה בין זכר לנקבה לא הייתה תמיד פשוטה כל כך.

"אמצעי הבטיחות החשוב ביותר על המטוס הזה הוא... הדיילות. תתנהגו אליהן יפה, ואז יהיה לכם סיכוי הרבה יותר טוב לצאת מהטיסה הזאת בחיים. בבקשה, שימו לב כעת ליפה שעומדת במרכז המטוס."

קתרין חייכה אלינו, וזיק של סומק כיסה את גון המוקה של לחייה למשמע האזכור של יופייה.

קתרין.

אלוהים אדירים. חשבתי עליה כאילו ממש הכרתי אותה. אל תיקשר לדיילת שאתה לא מתכנן לראות שוב לעולם.

"יש חמש יציאות חירום במטוס הזה – שתיים קדימה, שתיים מעל הכנפיים, ואחת בירכתי המטוס," קייסי המשיך בזמן שהדיילת – גלגלתי עיניים... ניסיון נחמד, קווין, אבל רק משום שאתה לא משתמש בשם שלה במחשבות שלך, לא אומר שיצאת מזה – השתמשה בשתי אצבעות בכל יד כדי לסמן בחינניות את היציאות. "אנא, קחו רגע כדי להביט סביבכם ולמצוא את היציאה הקרובה אליכם. במקרה שיהיה לכם צורך לגלות זאת, תאמינו לי, אתם תשמחו שמצאתם אותה, גם אם זאת היציאה האחורית."

זו הייתה רוטינת הסטנד־אפ שלהם, שאותה הם ביצעו באופן קבוע כדי לגוון קצת את השגרה.

גיחכתי לעצמי.

רוטינת טרום המשחק שלי הייתה לאגדה בין חברי הקבוצה שלי, נושא לרכילויות במגזינים וחותמת לדרך הלא שמרנית שבה חייתי את חיי.

נשמות תאומות, קתרין ואני.

נו, באמת, קווין, תפסיק. זאת לא תוכנית היכרויות.

"יש לנו אורות נוצצים ויפים על הרצפה, שינצנצו בכיוון של היציאות. אורות לבנים ליד השורות הרגילות, ואורות אדומים ליד שורות היציאות." קולו של קייסי שלף אותי מתוך ההזיות שלי.

קתרין צחקקה וגיחכה לעבר עמיתה והצביעה על האורות, ואז לקחה מסכת חמצן מאחד המושבים הריקים והציגה אותה לראווה כדי שכולם יראו.

ניסיתי לבלוע רוק וכמעט נחנקתי. אלוהים, הצחוק הזה. הוא היה מוזר באופן מושלם.

"במקרה שלחץ האוויר ירד במטוס, השק הקטן הזה שקאט מחזיקה יהיה תלוי מעל הראש שלכם. אתם תצטרכו להניח אותו על האף ועל הפה, כפי שהיא עושה עכשיו. השקית לא תתנפח, אבל יש שם חמצן, אני מבטיח." הוא חייך. "אם אתם יושבים ליד ילד קטן..." הוא העביר את מבטו אליי באופן מכוון והדגיש, "או ליד מישהו שמתנהג כמו ילד קטן, אנא – תעשו לנו טובה ושימו קודם את המסכה עליכם."

גיחכתי ותקעתי את מרפקי בעדינות בלוק. "אני אסדר את שלך ברגע שאסיים עם שלי, בסדר, אחי?"

הגבות שלו נצמדו זו לזו. "אני מכיר אותך מאיפשהו?"

השאלה הזאת לא הייתה לגמרי מופרכת. כקוורטרבק מקצועי בניו יורק מאבריקס, אנשים זיהו אותי כל הזמן. אם כי נראה לי שהבחור הזה הבין בפוטבול כמו שאני הבנתי בסריגה – לא הרבה.

"אני בספק."

קתרין גיחכה בשקט, וקצות פיה התעקלו למעלה בתיאום מושלם לאלה שלי, עד שכמעט הרגשתי בהם, ואז הרכינה את ראשה והניחה את המסכה בצד.

"אם אתם טסים עם שני ילדים או יותר, קחו לכם רגע כדי להחליט מי האהוב עליכם ביותר. תעזרו קודם לו, ואז תתקדמו לאחרים לפי הסדר," קייסי הוסיף בזמן שקאט החליפה את מסכת החמצן בעלון הבטיחות.

היא החזיקה בו מולה והחלה להשתמש בו כבמניפה, בעודה מצחקקת.

"בכיס המושב שלפניכם תוכלו למצוא עלון בטיחות עם הפרטים לגבי המטוס הזה. אני משתמש בזה בדרך כלל כמניפה כשאני חווה את הקיץ האישי שלי, בדיוק כמו שקאט מדגימה עכשיו עבורכם," הוא אמר בגיחוך עדין. "אנא, הוציאו אותו עכשיו ושחקו בו."

"אסור לעשן בתא הנוסעים או בשירותים. אם נראה עשן עולה מתא השירותים, ניאלץ להניח שאתם נשרפים ואז לכבות אתכם. אל תדאגו, זה שירות שאנחנו מעניקים בחינם ואנחנו מומחים בשמירת הקצף של מטף הכיבוי הרחק מאיתנו," הוא התבדח, וקתרין הנהנה לעברנו בעיניים רחבות ומשועשעות.

"בעוד רגע נכבה את האורות במטוס ויהיה חשוך מאוד. אם אתם פוחדים מהחושך, זה זמן מצוין לשלוח יד וללחוץ על הכפתור הצהוב. הכפתור הצהוב ידליק את מנורת הקריאה שלכם. בבקשה לא ללחוץ על הכפתור הכתום, אלא אם כן אתם חייבים בהחלט. הכפתור הכתום הוא הכפתור של כיסא המפלט."

הבטתי למעלה אל הכפתור הכתום, שהיה כמובן כפתור הקריאה לצוות הדיילים, וצחקוק קטן בקע מפי. כנראה טעיתי. הטיסה הזאת שונה. השניים האלה היו חידוש מרענן לעומת הטיסות המשעממות שבהן הייתי מורגל.

"אני יכול לומר בשמי, בשם קאט ושאר אנשי הצוות – אנחנו שמחים מאוד לארח אתכם על סיפון המטוס. תודה שבחרתם ברויאל אייר ונתתם לנו את האמון שלכם... ואת כספכם." הוא חייך. "אם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי שהטיסה שלכם תהיה נוחה יותר, אל תהססו לבקש מאיתנו," הוא סיים, חייך ואז קרץ אלינו כשהוסיף הערה אחת קטנה, "אבל קודם תבקשו מקאט."

כל אחד מנוסעי המטוס חייך ואז, באופן מפתיע, מחא כפיים לצמד הדינמי.

שיט. אפילו אני צחקתי ומחאתי כף. זה היה נדיר להצליח לספק מטוס שלם של ניו יורקרים, ויותר מזה, לגרום להם ממש להקשיב להוראות הבטיחות.

עקבתי אחרי קאט וקייסי שעסקו בהכנות האחרונות לפני שחגרו את עצמם במושבים המיוחדים שלהם בקדמת המטוס, ואחר כך לקחתי את הטלפון שלי כדי לשלוח לאחי הודעה אחרונה.

הייתה שם הודעה שחיכתה לי ממנו מהחלפת ההודעות האחרונה שלנו. איכשהו, פספסתי אותה. האשמתי את האידיוט שיושב לידי, אבל המוח שלי לחש לי משהו אחר, דעתך הייתה מוסחת בגלל הדיילת היפה.

דנוור: זה משום שבמציאות אפשר לראות את החיוך המקסים שלי. זה עוזר קצת.

אני: אז טוב שאני עומד לראות אותך בקרוב. אתה יכול להזכיר לי למה אני אוהב אותך. עומדים להמריא. ניפגש בעוד שעתיים וחצי בערך.

"ערב טוב, כאן הקברניט. תודה רבה שבחרתם לטוס עם רויאל אייר. אנחנו גאים להעסיק כמה מהדיילים והדיילות הטובים והמקצועיים ביותר בתעשייה אבל כפי שאתם רואים, אף אחד מהם לא על הטיסה הזאת..."

קאט גיחכה וקייסי גלגל עיניים, אבל לא הצליח למחוק את החיוך המרומז שעל שפתיו.

"אנחנו נתקדם לכיוון מסלול ההמראה במשך שתי דקות נוספות," הוסיף הטייס, "ואז נמריא לכיוון ברמינגהם. אנא שבו במקומותיכם, תירגעו ותיהנו מהטיסה."

אחרי מבט אחד אחרון בקתרין, החלטתי לעשות בדיוק מה שהקברניט ביקש. עצמתי את עיניי וישבתי בנוחות בכיסא, נעלתי את העולם בחוץ ואפשרתי לעצמי להתרגש לקראת ההגעה הביתה – גם אם זה רק לזמן קצר.