סוד הרוח

ההיפך מלשכוח זה לרשום, כך אמרת וגם רשמת.

כמה עדויות כתובות השארת לנו.

כמה נכסים משמעותיים ומרגשים הענקת לנו בכתביך, אלה רסיסי טל.

רסיס היא מילה מטעה.

כביכול מדובר בשבריר של משהו גדול שאולי אפילו קשה להבחין בו, אבל ההשפעה של רסיס היא מאוד דרמטית;

רסיס של טיל יכול לגרום לנזק גדול ומצד שני רסיסי זיכרון שלך יודעים לייצר געגוע עצום בצד גאווה ענקית.

בספר הזה איגדנו כתבים שלך, אספנו בשקיקה מילים, משפטים, פיסקאות, שירים, ואפילו שילבנו איורים מקוריים מהמחברות שלך, שעזרו לנו לחבר את כל הרסיסים של היותך לכדי סיכום מעורר השראה של אדם, שקצת קשה להאמין שהיה רק בן 26 בנופלו.

זאת במטרה שכל רסיסיך ימשיכו לייצר השפעה ושינוי חיובי בעולם.

רסיסי טל אלה יהפכו לאור גדול.

טל אהובנו,

חי בלבבות.

מאז ולתמיד!

אבא ואמא: יוסי ואדוה גרושקה

סבא: אברהם פיינגולד

האחים: איתי ביכלר, הדר סיטון, איתי גרושקה ויעל שקד

הגיסים: אריאלה ביכלר, איתי סיטון ויערית קליין

הדודים: דודה גילת, דוד רענן, גל, יובל ורוני
האחיינים: יואב, מאיה, הילה, עופרי, ירדן, גבע, אלונה, הראל, גיא, אפרת, רועי ועומר

מילים על טל 

טל (טלוש) גרושקה, נולד ב- 21 בנובמבר 1997, בכפר סבא להוריו - אדוה, אשת חינוך מוערכת, ויוסי, מוזיקאי וירטואוז.

טל גדל והתחנך בבית ספר בן גוריון, בחטיבת בר לב ובתיכון כצנלסון, שם למד במגמת תיאטרון. מגיל צעיר החל לנגן, כיאה לבית המוזיקלי בו גדל. די מהר התגלה כפסנתרן מחונן, שזכה להוקרה בקונצרטים ובתחרויות. טל היה גם ספורטאי מצטיין ואהד את קבוצת הכדורגל ברצלונה. 

טל היה הדבק המשפחתי ואהב יותר מכל את המפגשים המשפחתיים המורחבים. במיוחד היה חשוב לו הקשר עם סבא וסבתא. כמפקד הנחיל את המורשת הזאת לחייליו: בכל תדרוך יציאה, רגע לפני ששחרר אותם, היה מבקש מהם להוציא טלפונים ולהתקשר לדרוש בשלומם של הסבים והסבתות. בהמשך ישיר לפועלו, וכחלק מצוואתו, נרקם מיזם המעודד חיילים ובני נוער להתקשר לסבא וסבתא לברכת שבת שלום. 

טל התגייס לנח"ל בשנת 2015. הוא החל את שירותו בסיירת עורב נח"ל ושירת שמונה שנים במגוון תפקידי פיקוד וקצונה בחטיבה. את כל הקורסים שעבר במהלך תפקידיו השונים סיים בהצטיינות שלוותה בשפע צניעות ובהתלהבות רבה. בשנתיים בהם היה במלט"ק, המכללה לפיקוד טקטי, למד לתואר ראשון בחינוך והתפתחות האדם באוניברסיטת חיפה.

תפקידו האחרון היה מ"פ 931 של חטיבת הנח"ל. הוא יועד לחזור להיות מ"פ ביחידת העורב אותה כל כך אהב, כשבועיים לאחר נפילתו, תפקיד שנותר עבורו כחלום שלא התממש. 

טל היה לוחם אמיץ אך גם, ואולי לפני הכול - איש חינוך בנשמתו. כמפקד כריזמטי וקשוב הוא גילה רגישות חברתית יוצאת דופן, לצד אינטליגנציה רגשית גבוהה. פקודיו זכו למפקד רך ואנושי, שלא פעם כינו אותו "אבא גרושקה", והוא היה קשוב לצורכיהם לצד דרישה בלתי מתפשרת למצוינות. 

בשבעה באוקטובר, טל, שתפס קו עם פלוגתו ביישוב כרמי צור שבאיו"ש, הוזעק עם שבעה מחייליו ליישובי העוטף. בדרכו לדרום הספיק לשלוח הודעות מרגיעות לבני משפחתו, בלי לדעת שבכך הוא נפרד מהם. בנחישות ובגבורה יוצאת דופן הוא חבר לכוח מגלן ויחד הם נסעו בכביש 232 לכיוון כפר עזה. בדרך הם נתקלו במארב, כחמש מאות מטרים מקיבוץ מפלסים, ליד אנדרטת 'חץ שחור'. לאחר מאבק עיקש תחת אש תופת שנורתה מכל הכיוונים, טל נפגע מכדור בודד שחדר מתחת לבית השחי, במקום בו האפוד הקרמי לא נתן הגנה, ופילח את ליבו. 

רס"ן טל גרושקה היה בן 26 במותו. הוא הותיר אחריו בני משפחה גאים, כואבים ומלאי געגועים, מעגלי חברים, שרבים מהם ראו בו את חברם הקרוב ביותר, פקודים ומפקדים מעריצים, שמתקשים להשלים עם לכתו. 

מהרגע בו למד לכתוב, טל כתב ללא הפסקה. הוא כתב ברכות, שירים, סיפורים והגיגים והיה אומן בהעברת מסרים בכתב ובעל פה. "ההיפך מלשכוח - הוא לרשום"- כך לימד אותו סבו, ואכן טל רשם ורשם.

גם בתקופת שירותו הצבאי טל לא הפסיק לכתוב, וכמפקד נשא עימו תמיד מחברת ועט. פק"ל. פקודיו היו סקרנים באשר למחברת איתה הסתובב מפקדם בכל עת.

לאחר מותו, התגלו המחברות הללו כאוצרות של ממש: נמצאו בהן עוד ועוד טקסטים מעוררי מחשבה, קטעי הגות ותובנות לגבי מהות הפיקוד, הזהות הציונית, מיהו מנהיג ומהי טיבה של הרוח המפעמת בכול.

טל הותיר לנו מתנות כתובות רבות, שרק חלקן מצאו דרכן לספר זה. הדברים שכתב מעניקים הצצה לאישיותו הממגנטת ומעוררת ההשראה, אך בעיקר מהווים דברים חיים המאפשרים למפקדים, בהווה ובעתיד, להעמיק את זהותם ולשאול את השאלות הנכונות שיסייעו להם להיות הגרסה הכי טובה שלהם ולהביא את עצמם במלוא הפוטנציאל שלהם. 

אנו תקווה כי ספר זה יגיע לכל חייל, חיילת, קצין, קצינה, מפקד ומפקדת אשר מובילים או עתידים להוביל חיילים, ויעורר בהם השראה ללכת בדרכו ולאורו של טל.

מנהיגות

כמובן שאלך

פוסט שנכתב בעקבות הארוע בו איציק סעידיאן הצית את עצמו | 2021

אמרו לי — בוא תתגייס

כי זה מה שמצופה מאזרח.

וכמובן שאלך,

כי ככה חינכו אותי, להגן על המדינה.

אמרו לי - בוא רק לקרבי, כמו ישראלי, זו מסורת,

כמו שצריך.

וכמובן שאלך.

מוותר על נוחות, על הבית, על החיבוק החם של אימא,

על הבירה ביום רביעי עם החברים.

טובי בנינו משרתים כלוחמים — כך אמרו לי,

והרגשתי גאווה.

אמרו לי בוא תצא לקצונה

כדי לנצח במלחמה הבאה.

וכמובן שאצא,

כי שליחות. כי תורי. כי אני יכול. כי אין לנו ארץ אחרת.

'ממני תראו וכך תעשו' — כך כתוב על הקיר בבה"ד 1. דוגמה אישית.

אמרו לי - בוא תמשיך בצבא כמ״פ,

וכמובן שאמשיך.

כי צריך להגן על בית, להוביל לוחמים אחריי, לחנך לערכים, לנצח.

יאמרו לי בוא תיכנס לעזה.

וכמובן שאלך,

כי זה תפקידי, כי לשם כך התגייסתי. להילחם ולפקד ביום פקודה, להוביל, למסור את נפשי אם צריך.

ואם אחד מחייליי ייפצע, בגופו או בנפשו, מקווה שיאמרו לו — בוא, נדאג לך. ולא יאמרו — לך.