יוצאת לאור

הקדמה: המסע אל הספר

המסע שלי אל הספר

הרעיון לספר הזה התפתח מתוך מסע אישי ומקצועי עמוק, שנבנה לאורך השנים, דרך חוויות, אתגרים ותובנות שהפכו למודל חיים. המסע החל מתוך חיבור לעולם הפסיכולוגיה החיובית עוד מנעוריי – תחום שחוקר את האושר, ההתפתחות וההגשמה העצמית. גישתו ריתקה אותי, ומצאתי את עצמי קוראת בשקיקה כל ספר, חוקרת, ומיישמת בחיי. גיליתי את הכוח הטמון במטרה ברורה, התמקדות בעשייה ובשיפור עצמי, ואת התובנה המנחה, שכאשר אנחנו מתמקדים בעשייה והתפתחות, אנחנו מוצאים את האושר האמיתי שלנו.

עם הזמן, הגישה הפכה לשיטה. בעזרת הכלים האימוניים שפיתחתי – חלקם מבוססים על כלים שלמדתי בקורסים לאימון אישי, וחלקם מתוך פיתוח וצורך אישי שלי. בכל הכלים התנסיתי עם מתאמנים ומתאמנות ויחד עברנו תהליכי התפתחות – בהם הבנתי כמה חשוב לשאול את השאלות הנכונות, בזמן הנכון, כדי להוביל לתובנות משנות חיים.

את תפיסת העולם הזו עיצב גם עולם הספורט, שהיה לי בית לאורך שנים – תחילה ככדורסלנית חובבת וכיום כשחקנית כדורשת. מהספורט למדתי שצוות מנצח נבנה משילוב היכולות האישיות של כל חבריו. למדתי איך שיפור עצמי מתמשך – מתוך תהליך של ניסוי, טעיה ותיקון – הוא המפתח להצלחה, וכי המטרה האמיתית היא לא לנצח את היריב, אלא את עצמנו, להמשיך לשפר ולהשתפר.

הספר הזה גם נושא את חותם הניסיון המקצועי שלי בעולם הפוליטי ובניהול פרויקטים בינלאומיים. גישת ה-win:win, שנשענת על מציאת פתרונות בהם כולם מרוויחים, מלווה אותי לאורך חיי המקצועיים. למדתי שוויתור על ניצחון אישי לטובת מטרה גדולה יותר עשוי להוביל לתוצאות משמעותיות הרבה יותר. גם שנותיי כמדריכת נוער, שבהן שכללתי יכולות לכתיבת מערכים ותהליכי למידה, העניקו לי כישורים חשובים, והכרה בחשיבות והיכולת של עיצוב תודעה באמצעות הגברת תהליכי התפתחות ומיקוד.

תובנותיי עוגנו גם מתוך שנים של חקר, למידה וניסיון מעשי – החל מלימודיי באוניברסיטה העברית ועד לעבודה עם אנשים מגוונים בכל העולם. כל אלה, לצד אתגרים אישיים ואירועים מעצבים, הביאו אותי לנקודת החיבור – המקום שבו כל הנקודות מתלכדות לכדי ייעוד ברור.

הניסיון, המיומנויות והידע שצברתי במהלך חיי, כמו גם ההצלחות והכישלונות, חברו יחד לייעוד שלי – להיות מאמנת אישית להצלחה, כמו בנאום "לחבר את הנקודות" של סטיב ג'ובס.^[1] הבנתי שכל מה שעברתי, כל התקופות הקשות, האתגרים, העליות החדות והירידות התלולות והחלקלקות, הכול הכין ולימד אותי, העשיר אותי, דייק אותי להיות מי שאני היום. האמונה שמה שאני עושה כעת יתחבר, בסופו של דבר, לכדי הייעוד שלי, העניקה משמעות לדרך שלי, חשיבות להחלטות שקיבלתי. קיבלתי נקודת מבט חדשה על הכישלונות והבנה שבסך הכול הם היו התמודדות, הזדמנות ללמידה וצמיחה וניסיון שצברתי בדרך להצלחה והגשמה – להגיע לייעוד שלי.

כאשר הנקודות הללו החלו להתחבר, גם התובנות שלי מהמסע החלו להתחבר לכדי נוסחה למסע חיים של עשייה והתפתחות – ומשם למודל. לא יכולתי לשמור זאת לעצמי והתחלתי לחפש את הדרך הנכונה ביותר לשתף את הגישה. כך החל להתגבש הרעיון לספר הזה, החל להירקם חלום.

בראש השנה 2023 (תשפ"ד) החלטתי שהשנה תהיה עבורי שנה של צמיחה והתחדשות, שבה אשתחרר מכל העוגנים ואצא לדרך החדשה שלי. ב-7 לאוקטובר בבוקר, לקראת שמחת תורה, לא הגיעה השמחה ובמקום לקום לדרך חדשה של צמיחה והתחדשות, יחד עם כל עם ישראל התעוררתי באותו בוקר להלם, תחושה של אובדן ויגון, פחד, אכזבה וגזל של תחושת הביטחון האישי. יחד עם החדשות הקשות והדאגה הלאומית, הפרוּד ממני גויס למילואים באותו יום. למוחרת לא נפתחו מסגרות הלימודים, והבנתי ששוב אנחנו נכנסים ל"מתכונת קורונה".

הודות לניסיון מתקופות הַסְּגָרִים, הוצאנו לסלון את הלוח המחיק ובנינו סדר יום לימים הקרובים. הוא כלל ארוחות, ומה נבשל יחד, שעות משחק ושעות לימוד. בכל יום שילבנו גם פעילויות גופניות מגוונות. כמו כל הורה במדינה, הרגשתי שאני שוב עוטה מסיכה, הפעם עבור הבריאות הרגשית של בנותיי בנות שלוש ושמונה, כאשר בפנים הלב מתפוצץ מכאב, מדאגות למצב בגבול הדרומי, לרשימת הנרצחים והנרצחות הגדלה, וכמובן לביטחון האישי שלנו ושל יקירינו.

כשבוע לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, כאזרחיות הולנדיות, הוצע לנו מהשגרירות לעלות על הטיסה האחרונה שיוצאת מישראל להולנד עוד מספר שעות. היה עלינו לקבל החלטה מהירה. באווירת המלחמה והמתיחות באותה העת, היה חשש גדול שיסגרו את השמיים אם נמתין ולא יהיו עוד טיסות. הפרוּד, שהיה בגבול עזה, אמר שנראה שזו הולכת להיות תקופה ארוכה ועדיף שאוציא את הבנות מהארץ כמה שיותר מהר, וכך עשינו.

בחודשיים הראשונים למלחמת "חרבות ברזל" התארחנו ביחידת שני חדרים של דוד של אימא שלי באמסטרדם. את הבנות רשמנו למסגרות שנפתחו בצל ההגעה של הרבה ישראלים־הולנדים כמותנו. החודשיים הללו אפשרו לי את הרוגע והשקט שאחרת לא הייתי מקבלת. למרות כל מה שקרה בישראל, התקופה הזו אפשרה לי את הצמיחה וההתפתחות שייחלתי לה. יכולתי להתנתק, להתרחק, להיות במציאות אחרת, לקבל פרספקטיבה אחרת. זו גם הייתה קריאת השכמה להיות זהירה בבקשות שלי, כי אני לא יודעת איך הן יתממשו. רציתי לצאת לדרך חדשה של התפתחות וקיבלתי אותה, אבל לא בדרך שחשבתי.

ממשבר ושבר, מלחמה, שברון ואובדן מצאתי את עצמי פתאום בסְפֵרָה אחרת, בעולם שבו המציאות שלי רחוקה ממני. למרות הנסיבות, ואולי בגללן, יש לי הזדמנות לחלום, להתעצם, ללמוד וליצור, למצוא את הדרך להפוך את העולם למעט טוב יותר, או לכל הפחות את העולם שלי. שם, במרפסת של דוד שלי באמסטרדם, על גדות נהר האמסטל, הרבה תובנות מהדרכים שבהן בחרתי ובהן צעדתי התחברו להן למודל.

"מודל שמש העשייה"

"מודל שמש העשייה" מורכב משש קרנות. המודל הוא מחזורי ולכן אין לו נקודת התחלה. כמו הכוכבים במערכת השמש, כאשר אנחנו נמצאים בעשייה אנחנו סובבים סביב השמש, כל אחד בזמן שלו ובדרכו שלו. לרוב אנחנו פועלים בלי לחשוב על כך, אך כאשר אנחנו פועלים במודעות ומתוך משמעות, ניהנה יותר מהדרך, נחווה יותר הצלחות ושלווה פנימית. כאשר פועלים לפי המודל, יש מיקוד במה שחשוב, וידיעה שאצליח להשיג את המטרות שהצבתי לעצמי, יש חיבור לעצמי ולייעוד שלי. אין צורך להבין זאת כעת, עד סוף הספר הכול יהיה ברור ופשוט ליישום.

לאחר שרעיון המודל התבהר לי, ידעתי שאני חייבת לשתף אותו, כדי שלכל מי שרוצה תהיה את ההזדמנות ללמוד את השיטה שגיליתי להגשמה, הצלחה ואושר. תחילה פרסמתי את המודל ברשתות החברתיות, אך הבנתי שהוא מורכב מדי מכדי להסביר אותו בפוסט אחד עם תמונה של המודל. התעורר בי צורך לכתוב את התובנות, כך שאוכל להמשיך לנסות ולשפר. חיפשתי את הדרך הנכונה והטובה להנגשת המודל כדי להסביר אותו באופן הטוב והברור ביותר. ככל שעברו הימים, ולאחר שיחות עם מביני עניין, היה ברור שרק ספר יכול להסביר את המודל, אז התחלתי לכתוב.

בין הרעיון המקורי לבין הספר הזה עברתי תהליך למידה. הטיוטה הראשונה הייתה כמעין מאמר לימודי, ומהביקורות עליו עלה שאם אני רוצה להסביר את המודל, עליי לעשות זאת דרך המסע האישי שלי, באמצעות הניסיון שהוביל אותי לכתיבתו. עברו עוד כמה חודשים, וטיוטות רבות נוספות, כדי להגיע לגרסה שניתן לשלוח לבית הוצאה לאור. הספר הזה נכתב ונמחק, נכתב מחדש ונערך במשך כמה חודשים, עד שהחלטתי לתת לרעיון לנוח קצת, להבשיל, לתפוח, לנשום.

ידעתי שזה לא קץ החלום להוציא את המודל לעולם. הכרתי בכך שכאשר אהיה מגובשת עם הרעיון ומוכנה לשתף, יהיה לי ברור יותר איך הספר צריך להיכתב. המודל היה ברור, אבל הספר ואני עדיין לא היינו מוכנים לספר את סיפור הכישלון של נישואיי ומה שקרה בעקבותיו. הייתי צריכה עוד זמן לעבד את התובנות והתחושות, כדי שאוכל לשתף.

כפי שקיוויתי, יום אחד, בלי שום הסבר, ברגע אחד, הכול התחבר, ידעתי שהגעתי לנקודה שבה אני צריכה להתחיל לכתוב. לפתע היה לי ברור בדיוק מה אני רוצה שהספר יהיה, מה יהיה בו ומה לא ואיך אני רוצה להעביר את המודל והגישות אל המילה הכתובה.

התחלתי לכתוב לתוך המודל את הסיפור שלי, ומנקודה זו הספר כתב את עצמו.

איך לקרוא את הספר?

הספר נכתב כמפה ליציאה למסע. כל פרק יתמקד בקרן של "מודל שמש העשייה", ויסופר דרך המסע האישי שלי. הספר מציע את הכלים למי שמעוניינים לצאת לדרך חדשה, ומפרט את הדרכים להתמיד בצעדים בטוחים בדרך לאושר.

בסוף כל פרק, בהתאם לקרן העשייה, יופיע כלי אימון בר־ביצוע ויישום, כצעד נוסף בהכנה למסע. הכלים האימוניים ששילבתי בספר נגזרים מעקרון המסע. אלו כלים שיצרתי במיוחד עבור הספר, חלקם מתבססים על כלי אימון קיימים ששכללתי, וחלקם כלים שיצרתי על מנת לייצר סדר ומיקוד. התנסיתי בעצמי בכל הכלים, והם כלֵי־מפתח בתהליכי האימון וההדרכה שאני מלווה. הכלים הללו עזרו לי לדייק את המודל והשיטה.

שום צעד לא שלם ללא מודעות, ואותה ניתן להשיג ביתר קלות על ידי מיומנות שאילת שאלות מעצימות ותהליכי למידה מודעת. לצורך כך, כל פרק יסתיים בשאלות בנושא הפרק להגברת המודעות וההשראה. השאלות יסייעו לנו לגבש תחושת שליטה ולקיחת אחריות אישית לגבי הבחירות שלנו וכן לחיבור עצמי והצלחת מסע החיים. לכל אחד יתאימו שאלות אחרות והתשובות יהיו מגוונות. החשיבות היא בעצם התובנות האישיות שעולות בעקבות שאילת השאלות.

אני מעודדת לקחת מהספר רק את התובנות שמתחברות אליך ומזמינה לסמן את הדברים שהתחברת אליהם. אני מבקשת, כן, מבקשת ממך למלא את הספר בתובנות שלך. כך אני עושה בכל ספר שמעורר בי השראה, ולכך נועד ספר זה, להפוך עבורך למדריך אישי להמשך הדרך שלך.

ההגשמה של החלום שלי נמצאת כעת בידיך. עצם הרעיון מרגש אותי, ואני מקווה כי המסע שלי לאושר והגשמה, יהיה השראה עבורך לצאת לדרך, לעבר הפסגות הבאות במסע החיים שלך.

הערות

1 סטיב ג'ובס, לחבר את הנקודות, נאום שנשא באוניברסיטת סטנפורד, 2005