הקדמה
לכתיבתו של ספר זה, שעניינו בתחום הפילוסופיה של הטכנולוגיה, אני מגיע מרקע ארוך ומקיף של עיסוק בטכנולוגיה הן באקדמיה והן בתעשייה. באקדמיה: לימודים בתחומי ההנדסה, מדעי המחשב, מנהל עסקים ופילוסופיה של המדע במיקוד בפילוסופיה של הטכנולוגיה; ובתעשייה הביטחונית והאזרחית בארץ: במסגרת הפירמה הטכנולוגית־עסקית - פעילות במגוון תחומים ותפקידים שבהם יצא לי להכיר ולחוות לעומק את תהליכי המו"פ הטכנולוגי על כל מרכיביו, התהליכים העסקיים והניהוליים, ופעילות בשוק הבינלאומי. כעת, בפרספקטיבה של זמן, אני מבקש לדון בכך מההיבט הפילוסופי, ובשאלות בלתי פתורות שבהן נתקלתי במהלך הדרך הארוכה, ושלא היה לי עבורן מענה, כגון:
חברת IBM, מהחלוצות והגדולות בשוק המחשבים העולמי, במתן מענה לארגונים גדולים ובינוניים במשך עשרות שנים. בשנות ה־80 של המאה ה־20, כשהדרישה התרחבה למחשוב האישי, החברה כשלה באופן שגרם לה נזק רב, כלכלי ותדמיתי. מה ניתן ללמוד מהכשל הזה ברמה העקרונית בראייה כוללת?
תחום המעבדים הדיגיטליים העולמי - דוגמא זו מתייחסת לכלל החברות בענף המעבדים הדיגיטליים, כגון IBM, MOTOROLA, INTEL, AMD ועוד. בתחום זה, היה מקובל חוק מור שהתאפשר על ידי הקטנת עובי החומר של הטרנזיסטור. דא עקא, הגענו לנקודת קצה - עובי החומר הגיע לסדר גודל של גודל האטום של החומר, ואי אפשר להמשיך בתהליך הזה עוד זמן רב. בפיתוח המעבדים הדיגיטליים הושקעו סכומי עתק על ידי חברות הענק האלה. נשאלת השאלה: כיצד קרה שחברות הענק האלה לא ניסו לערער על האסטרטגיה הזו? והעולם כולו, עומד כיום בפני בעיה גדולה בתחום המחשוב. כנראה שהפתרון יהיה מחשוב קוונטי, אבל נצטרך להמתין עוד זמן רב לכך. מה עומד ברקע הכשל הזה ומה ניתן להסיק מכך?
בשונה מתחומי ההנדסה והניהול העוסקים בתכנים ובמתן פתרונות לבעיות ולצרכים, הפילוסופיה איננה עוסקת בתכנים ובמתן פתרונות, היא עוסקת במהות הדברים - בהטלת ספק, בדיון ביקורתי, בהעלאת שאלות, כגון מדוע וכיצד זה מן האפשר? והשאלות הענייניות בכל תחום שבו היא עוסקת הן החלק החשוב; גם אם אין תשובות, השאלות מאפשרות את הדיון, העלאת היפותזות, הפרכתן והעלאת היפותזות חדשות, וחוזר חלילה, כך שהדיון נותר מופרה והעניינים מתבהרים.
הפילוסופיה של הטכנולוגיה המתארת ומבקרת את הטכנולוגיה, נמצאת עדיין בראשית דרכה. מאמצע המאה ה־20 פילוסופים התחילו להתעניין בה, עקב ההתפתחות הטכנולוגית המואצת שנבעה בעיקר כתוצאה משתי מלחמות העולם. כיום, השפעתה של הטכנולוגיה ניכרת בכל המישורים, ותקציביה גדולים לאין ערוך מתקציבי המדע. יתרה מזו, חלק גדול מהמדע היום, הוא מדע יישומי שנגזר הן בדרישותיו והן בתקציביו, מהדרישות הטכנולוגיות ומהתקציבים הטכנולוגיים. במציאות עניינים זו, לשאלת הרציונליות בתהליך ההתפתחות הטכנולוגית על מאפייניו הייחודיים, יש חשיבות רבה, וטרם הוצגה לה הנהרה פילוסופית הולמת; ובמימד ההומני הדיון בתהליכי הבקרה והשליטה בטכנולוגיה עדיין נמצא בתחילת דרכו; ולא נראה באופק שהגורמים העיקריים העוסקים בטכנולוגיה - הממשלות, בתי הספר להנדסה ולניהול, ומנהלי הפירמות הטכנולוגיות־עסקיות בתעשייה, מקדישים לכך את מלא תשומת הלב הנדרשת; בהנדסה התפיסה מדעית בעיקרה, בניהול התפיסה ממוקדת ניהול מדעי־טכנוקרטי, והתפיסה בתעשייה היא של רציונליות אינסטרומנטלית, בראייה קצרת טווח.
כיום ישנה הבנה שנדרשים לימודי מדעים על מנת לקדם את ההבנה הטכנולוגית. לימודי ההנדסה מבוססי מדע, לפי התפיסה שהטכנולוגיה היא יישום מדעי, המיקוד במהלך הלימודים הוא מיקוד הנדסי בתחומי ההתמחות, והגישה היא בעיקרה מדעית, דבר שיש לו השלכות חברתיות. אין דיון פילוסופי השואל למה ומדוע ואיך, או מטיל ספק בגישות בתחומי הלימוד ובשיטות הלימוד, או באספקטים אחרים, כגון באספקטים ההומניים של הטכנולוגיה. המיקוד הוא באספקטים הפיזיקליים של הטכנולוגיה.
בלימודי הניהול, בתי ספר למנהל עסקים באוניברסיטאות נמצאים במעמד דומה לבתי הספר להנדסה. תפיסה של ניהול מדעי, שמעיקרה היא ניהול טכנו־חברתי, ניהול המכשיר יותר לכיוון הטכנוקרטיה. גם כאן, אף על פי שמדובר בתחום שאיננו הנדסי, אלא תחום הכולל גם את האספקטים האנושיים והחברתיים על כל מורכבותם, אין דיון פילוסופי מעמיק ששואל מדוע ואיך, או מטיל ספק, כגון באספקטים ההומניים של הטכנולוגיה. בסופו של יום אותם בוגרים העוברים הכשרה ניהולית בלימודים אלו, הם אלה המנהלים את התעשייה, ובכלל מנהלים את חיינו, בתפיסה טכנוקרטית בעיקרה. ניהול שכזה אינו ממצה את מה שניתן להשיג בתחום ההנדסי, ובוודאי בתחום הניהולי, ובעיקר איננו מקדם פתרון לסכנות ההולכות וגדלות לכלל המין האנושי מול הטכנולוגיה.
בפירמות בתעשייה, הגישה בעיקרה רציונליות אינסטרומנטלית, המנסה לעשות אופטימיזציה של כאן ועכשיו בכל רגע נתון ובכל אספקט, וזאת כאשר מדובר בתעשייה מתקדמת מאוד שמשאביה הם בעיקרם המשאב האנושי. כך, החל מחברי הדירקטוריונים, המשך במנהלי החברות, וכלה בדרגי הניהול לאורך שדרת הניהול בפירמות, ישנו דגש בעיקר על הרווחיות ברמה הרבעונית, בחינה במשקפיים תועלתניות ובראייה קצרת טווח. כשהניהול בעיקרו טכנוקרטי ובראייה קצרת טווח, וללא ראייה אסטרטגית וחזון, לא ניתן לבנות פירמות עסקיות גדלות ופורחות על פני טווחי זמן ארוכים של עשרות שנים, ולא לתת מענה כנדרש לאספקטים החברתיים של הטכנולוגיה.
מצב זה מעלה תהיות חמורות לגבי הכיוון שאליו תהליכים אלו מובילים. כיום הטכנולוגיה הפיזיקלית ממשיכה להתפתח בקצב הולך וגדל, ולעומת זאת האספקטים החברתיים והפוליטיים בטכנולוגיה עדיין במצב אמבריוני, והמדד העיקרי הוא יעילות הפתרון, ערך כמותי הניתן למדידה, ולכך ישנן השלכות חברתיות קשות.1 במצב זה, בהחלט יש מקום לחזור לבראשית - למערכת החינוך. יש לוודא שלימודי ההנדסה יכללו לימודי פילוסופיה, דיוני עומק ותפיסות ביקורתיות סביב הטכנולוגיה, ולו באופן חלקי. הרי בסופו של יום הפתרונות ההנדסיים מפותחים ומיוצרים לצרכי האדם והחברה, קל וחומר בניהול, שלימודי הפילוסופיה צריכים להיות חלק ממנו.
מראשית דרכו יוחס המדע לתיאוריה ונתפס כרציונלי, ואילו חשיבותה של הטכנולוגיה, הנמצאת ברקע, משנית לזו של המדע, והדיון הפילוסופי בה מצומצם מאוד. תהליך ההתפתחות המדעית מתקיים ומנוהל לרוב במרחב חד־מימדי־פיזיקלי, שבו נבחנות תיאוריות אל מול העולם בתצפיות וניסויים. מאידך, תהליך ההתפתחות הטכנולוגית מתקיים במרחב רב־מימדי2 - המימד הפיזיקלי, והמימד ההומני שבו הגורם האנושי לוקח חלק מרכזי: תלות הטכנולוגיה בחברה - בצרכים, בסביבה, בתרבות, בפוליטיקה, במרחב שבו היא מפותחת, ובאלה המשתמשים בה; ואין שום גורם בדומה לקהילה המדעית המבקר את התהליך זולת צרכניה. כמו כן, הטכנולוגיה התפתחה למצב שבו מחד גיסא יעילותה לרווחת האדם והחברה ויכולותיה הולכות וגדלות, ומאידך גיסא הסכנות העולות ממנה לאנושות בכללה הולכות וגדלות, כגון מלחמה גרעינית, אקולוגיה, התפוצצות אוכלוסין; מצב זה אומר דרשני.
הפילוסופים של הטכנולוגיה התייחסו תחילה לטכנולוגיה כאל קופסא שחורה (Black Box), והתמקדו בהשפעותיה על האדם, החברה והתרבות (Humanities philosophy of technology),3 והזניחו את השאלות האפיסטמולוגיות והמתודיות ביחס לטכנולוגיה (Analytic Philosophy of Technology).4 במציאות עניינים זו, לשאלת הרציונליות בתהליך ההתפתחות הטכנולוגית במימד הפיזיקלי על מאפייניו הייחודיים ישנה חשיבות רבה, וטרם הוצגה לה הנהרה פילוסופית הולמת. במימד ההומני, הדיון בתהליכי הבקרה והשליטה בטכנולוגיה עדיין נמצא בתחילת דרכו.
מטרת הספר היא להרחיב מעט את היריעה בנושא זה, ברציונליות של תהליך ההתפתחות הטכנולוגי, תוך התמקדות באפיסטמולוגיה של הטכנולוגיה, ולבחון איזה סוג של רציונליות ניתן לייחס להתפתחות הטכנולוגית, בהתייחס להשערות הבאות:
א. תהליך ההתפתחות הטכנולוגי הוא קונטינגנטי - תלוי נסיבות ותנאים.
בניגוד למדע, שבו פועלת קבוצת מדענים קטנה מאוד ביחס לאוכלוסיית העולם, ופעילותה מבוקרת על ידי הקהילה המדעית, בטכנולוגיה פועל חלק הרבה יותר גדול של אוכלוסיית העולם, כמפתחים, מייצרים, מתחזקים ומשתמשים, ואין שום בקרה, הכול אפשרי וכל אחד מפתח כרצונו; לכאורה זה נראה כתהליך שבו פעילים בהיקף עולמי כמות גדולה מאוד של אנשים ללא שום תיאום, כך שהוא נתפס כתהליך חסר סדר ובקרה (המתפתח בכל מקום וזמן בהתאם לנסיבות), בהשוואה לתהליך בתחום המדע. על כן עולה השאלה: האם זה אכן המצב, או שמא ניתוח של התהליך ברמת המקרו יכול להראות לנו דפוסים אחרים של התנהלות התהליך?
ב. רציונליות מדעית - תהליך ההתפתחות הטכנולוגי דומה לתהליך הפיתוח המדעי.
מקדמת דנא, הטכנולוגיה נתפסת כיישום מדעי והמיקוד בה הוא במימד הפיזיקלי; כך לאדם מן היישוב, כך זה הלכה למעשה בחינוך ההנדסי והניהולי, וכן בפירמות הטכנולוגית־עסקיות בתעשייה. אם הטכנולוגיה מפותחת על בסיס תיאוריות וחוקים מדעיים, הרי שבהכרח גם הרציונליות החלה על המדע, יפה גם לה. לפיכך, עולה השאלה, כיצד נזנח ההבדל המהותי בתהליך הפיתוח בין המדע לטכנולוגיה? כיצד הגורמים האנושי, העסקי והחברתי - הדומיננטיים מאוד בתהליך הטכנולוגי - משפיעים על התהליך?
ג. רציונליות המבטאת מצב ביניים בין השערה א' (אין מסגרת, כל אחד מפתח מה שהוא רוצה איך שהוא רוצה), לבין השערה ב' (רציונליות מדעית קשיחה בהתאם לתפיסה המדעית). רציונליות מסוג אחר, המביאה בחשבון את המרחב הטכנולוגי הרב־מימדי הכולל גם את המרכיבים האנושי והחברתי על כל מורכבותם.
כאמור, תהליך הפיתוח הטכנולוגי הן במימד הפיזיקלי והן במימד ההומני מורכב מאוד, ולכן בנוסף לבחינת שתי ההשערות הראשונות, שנראות כשתי נקודות קיצון בין קונטינגנטיות לבין רציונליות מדעית קשיחה, נדרשת בחינה עמוקה של התהליך על כל מורכבותו. האם מתקיים דפוס אחר בהתנהלות התהליך, המשקלל את כל הגורמים הלוקחים חלק בתהליך?
חשיבותו של ספר זה נגזרת ממעמדה של הטכנולוגיה כיום: ההאצה בהתפתחות הטכנולוגית, התפשטותה וחשיבותה ההולכת וגדלה בכל בתחומי חיינו, מעלה את הצורך להרחיב בה את הדיון; מה היא? מה הם תהליכי התפתחותה? מה תחומי השפעתה? מה הם יתרונותיה ומה הן סכנותיה? על כך אומר יוסף אגסי: "הקושי הגדול הוא: שלטכנולוגיה היגיון פנימי משלה, ואנחנו עדיין איננו יודעים אפילו את תחומיה";5 "העובדה שאין אנו יודעים בדיוק מה היא טכנולוגיה ומה איננה טכנולוגיה; מתי תחליף לטכנולוגיה חדשה נחשב טכנולוגיה ומתי לא, כל אלה מעוררים בעיות כה רבות עד שאי אפשר להתייחס לכל אחת מהן לחוד, אלא יש צורך בתמונה כללית של העולם התעשייתי המודרני. לשם כך יש צורך בפיתוח פילוסופיה של הטכנולוגיה".6
הפילוסופיה של הטכנולוגיה, המתארת ומבקרת את הטכנולוגיה, נמצאת עדיין בחיתוליה. מאמצע המאה ה־20 פילוסופים התחילו להתעניין בה, עקב ההתפתחות הטכנולוגית המואצת שנבעה בעיקר כתוצאה משתי מלחמות העולם. כיום השפעתה של הטכנולוגיה ניכרת בכל המישורים, ותקציביה גדולים לאין ערוך מאלו של תקציבי המדע. יתרה מזו, חלק גדול מהמדע היום הוא מדע יישומי, שנגזר הן בדרישותיו והן בתקציביו מהדרישות הטכנולוגיות ומהתקציבים הטכנולוגיים.
להלן שתי הבהרות:
• ספר זה מתמקד בהיבט האפיסטמולוגי של הפילוסופיה של הטכנולוגיה, בתהליך ההתפתחות הטכנולוגית ובראייה המערכתית שלה: מערכת היחסים ההדדיים בין הטכנולוגיה לגורמים המשפיעים עליה והמושפעים ממנה, תוך מיקוד במפתחיה וצרכניה.
• כמודל לדיון במרחב שבו מפותחת הטכנולוגיה, מאומץ מודל הפירמה העסקית ממוקדת הטכנולוגיה,7 זאת מאחר שכיום ההתפתחות הטכנולוגית מתבצעת בדרך כלל בפירמות טכנולוגיות־עסקיות, ומושפעת ממכלול רב של משתנים הנגזרים מתוך הפירמה ומסביבתה.
הספר כולל ארבעה חלקים: החלק הראשון עוסק בהבהרות מושגיות: טכנולוגיה, בין המדע לטכנולוגיה, ורציונליות; החלק השני עוסק בבחינת סוג הרציונליות לבחינת ההתפתחות הטכנולוגית, ופונה לפילוסופיית המדע של קרל פופר; החלק השלישי בוחן את הרציונליות בטכנולוגיה על בסיס פילוסופיית המדע של פופר; החלק הרביעי מציג ניתוח פופריאני של דוגמאות מעשיות במימדים הפיזיקלי וההומני של הטכנולוגיה.
הפנייה לפילוסופיית המדע של קרל פופר, מבשרת הנאורות החדשה, נעשית מכמה סיבות: א. התגברותה על הכשלים שעלו בפילוסופיית המדע בנאורות המסורתית (תפיסת הוודאות וההוכחה); ב. תפיסת היסוד שלה, המזהה רציונליות עם ביקורתיות וקיומה עם פתרון בעיות; ג. תהליך הניסוי והטעייה, העומד ביסודה של התפיסה הפופריאנית, כפי שהוא בא לידי ביטוי בסכמה ההתפתחותית, תואם את תהליך הפיתוח הטכנולוגי; ד. תפיסתה הרחבה באספקט המדעי ובאספקט החברתי (על פי הגדרתו של פופר, "הנדסה קמעונאית"), מאפשרת דיון בשני מימדי הטכנולוגיה - הפיזיקלי וההומני.
פופר ממקד את הדיון שלו במדע. דא עקא, במרחב הטכנולוגי מדובר במכלול מורכב וגדול של משתנים כמותיים ואיכותיים עם תלות הדדית במרחב רב־מימדי, כולל הגורם האנושי על כל מורכבותו. לכן לצורך הדיון בהתפתחות הטכנולוגית נדרשת הרחבת המודל הפופריאני. ואכן, הספר מציע הרחבה למודל בדיון במושגי הבעיה, הביקורת, הפתרון והסכמה ההתפתחותית. על פי המודל המוצע, נבחנת סוגיית הרציונליות הטכנולוגית על שני מימדיה - הפיזיקלי וההומני, ומוצג תיאור שונה מהמקובל באשר לטבעה ואופייה של הטכנולוגיה: במימד הפיזיקלי - בניגוד להנחה הרווחת שהטכנולוגיה מיוחסת לטכניקה וכלים, נתפסת כיישום מדעי ורציונליות מדעית, או תהליך התפתחות קונטינגנטי, מוצעת תפיסה של רציונליות גמישה יותר מהרציונליות המדעית הקשיחה - רציונליות המושתתת על פילוסופיית המדע הפופריאנית; ועל סמך הדיון, הספר מציע אופן התנהלות רציונלית בצמתי החלטה חשובים, במסגרת הפירמה הטכנולוגית־עסקית. במימד ההומני - בתהליכי הבקרה והשליטה שאינם מטופלים כיום, עולה הצעה לבחון כפתרון חלקי וזמני את המודל הפופריאני למרחב החברתי - "הנדסה קמעונאית" - תהליך של יישום פתרונות באופן מתון ומבוקר, עקב בצד אגודל, בחינה של כל שלב, ותיקון את הדרוש תיקון.
הספר כולל גם שני נספחים: נספח א - המתאר את הפירמה הטכנולוגית־עסקית, המשמשת כמודל לדיון במרחב שבו מפותחת הטכנולוגיה כיום. מאחר שהפילוסופיה של הטכנולוגיה ובעיקר האפיסטמולוגיה של הטכנולוגיה נמצאת רק בראשית דרכה,8 הספרות בנושא זה עדיין איננה נפוצה מספיק. לאור זאת, מצאתי לנכון להציג את הנספח הזה, המתאר סכמתית וכללית את הפירמה הטכנולוגית־עסקית במיקוד בתהליכי הפיתוח העיקריים, ההווי בפירמה, והאינטראקציה סביבה; נספח ב - מתאר תהליך תכנון מערכתי בפיתוח פרויקט הנדסי. התהליך (המתואר סכמתית) נועד להציג את מורכבותו של תהליך הפיתוח בפירמה הטכנולוגית־עסקית. מורכבות זו נגזרת לא רק מהפיתוח ההנדסי הנדרש בכל אחד מהתחומים שבהם עוסק הפרויקט והאינטראקציה ההנדסית ביניהם, אלא בעיקר מורכבות האינטראקציה בין חברי הקבוצות הלוקחות חלק בפרויקט.
הערות
1. הבנה דומה לביקורת שאני מעלה כאן מניסיוני האישי על מציאות זו, מצאתי אצל סוציולוגים ופילוסופים של המדע והחברה. אציין כאן שניים מהם: פרופ' יוסף אגסי ופרופ' יהודה שנהב, ראו: Joseph Agassi, Technology: philosophical and social aspects, p. 28.; יהודה שנהב, אידיאולוגיות ניהול בעידן הרציונליות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1991, עמ' 14.
2. יוסף אגסי, הפילוסופיה של הטכנולוגיה, עמ' 22: "יש הכרח לראות את הטכניקה ראייה כוללת, כחלק ממערכת חברתית. יש לראות את הקשר בין טכנולוגיה, דת, פילוסופיה, מדע, סוציולוגיה ופוליטיקה. אם לא ננסה לשרטט תמונה כוללת, לא נצליח להעמיד את הטכנולוגיה לשירות המין האנושי".
3. Mitcham. Thinking through technology.
4. ביקורת חברתית יכולה לבוא רק לאחר הבנה לעומק את הממד האפיסטמולוגי של הטכנולוגיה. Pitt J. Thinking about technolgy, p. 27.
5. אגסי, הפילוסופיה של הטכנולוגיה, עמ' 12.
6. שם, עמ' 14; גלבוע, פילוסופיה של הטכנולוגיה.
7. מודל הפירמה הטכנולוגית־עסקית מתואר בנספח א - הפירמה הטכנולוגית־עסקית ותהליך הפיתוח הטכנולוגי.
8. Walter Vincenti, What engineers know and how they know it, p. 3.
חלק ראשון
הבהרות מושגיות
1
טכנולוגיה
הטכנולוגיה נתפסת לרוב כיישום מדעי, כתחום הקשור יותר למדע מאשר לאמנות, וכמנוהלת על ידי טכנוקרטים אליטיסטים, והעוסקים בטכנולוגיה מתקדמת (High-Tech) נחשבים לבעלי מעמד חברתי גבוהה. פרק זה דן במשמעות המונח "טכנולוגיה" ובנקודות העיקריות הנגזרות ממונח זה: מהי הגדרתה של הטכנולוגיה? האם הטכנולוגיה היא יישום מדעי בלבד? מהו המרחב שממנו נגזרת הטכנולוגיה? מהו המרחב המושפע מהטכנולוגיה? מה מצב הבקרה על הטכנולוגיה? מהם מאפייניו של תהליך הפיתוח הטכנולוגי?
הגדרה
מקור המונח "טכנולוגיה" (Technology)9 בפילוסופיה היוונית, והוא נוצר משילוב של שני מונחים: "Techne"10 ו־"Logos".11 בדרך כלל, הגדרת הטכנולוגיה נגזרה מכך שהיא נתפסה בעיקר במימד הפיזיקלי שלה, כתחום המספק את הכלים הנדרשים לאדם ולחברה; דיסציפלינה הכוללת את פעילותו של האדם להשגת מטרות פרקטיות על ידי איסוף וארגון ידע, תהליכים, ושימוש בציוד, כלים, מכונות ודומיהם.
אחד התחומים שניסה להתמודד עם הגדרה מדויקת יותר של המונח "טכנולוגיה" הוא התחום המשפטי בדיון אודות הגנה של זכויות פטנטים. אחד המאפיינים של הטכנולוגיה המתקדמת הוא הגידול בכמות רישום הפטנטים, הבא לידי ביטוי בתחום המשפטי, בתיחום גבולות ההגדרה של המונח "טכנולוגיה" בהגנה על פטנטים. בית המשפט העליון בארה"ב נדרש לכך, וגם שם ההגדרה לא הייתה חדה מספיק. המערכת המטפלת בנושא הפטנטים הגדירה זאת כך: תוצר המשלב את יציר כפיו של האדם (ולא מהטבע) ופעולה אקטיבית כל שהיא של האדם.12
הבעיה בהגדרה כזו היא היותה כללית מדי ומזניחה את מטרת השימוש בחפצים. איננו יכולים להגדיר טכנולוגיה או טכניקה באופן כללי, אלא רק בהתאם לנושא שאליו מתייחסים ולתחום שבו עוסקת הטכנולוגיה המדוברת, ביחס למטרה, לאמצעים ולטכניקות, כגון טכנולוגיית תחבורה. לגבי אמצעים - יכול אותו אמצעי לשמש בו זמנית למספר מטרות; כגון אמצעי לבקרת ילודה - משמש מדינות לבקרת כמות האוכלוסייה, משמש קהילות לבקרת גודל הקהילה, משפחות לבקרת גודל המשפחה, וכן את הנשים לבקרת הגוף שלהן.
במדע, הגדרת התחומים היא בדרך כלל סטאטית ומתאימה למדע ה"נורמלי" כפי שהוגדר על ידי תומס קוהן.13 כאשר מתחוללת מהפכה מדעית, יש צורך לעדכן את התחום שאליו היא שייכת. בטכנולוגיה, הגדרות התחומים אינן מקובעות כפי שנהוג במדע. ישנה התחדשות מתמדת, וטכנולוגיות שונות נזנחו עקב פיתוחן של טכנולוגיות חדשות שהחליפו אותן. כאשר השינוי הוא רדיקלי, ייתכן מצב שבו טכנולוגיות ישנות יישארו כאבן שאין לה הופכין, וזאת חרף העובדה ששירתו את החברה האנושית שנים רבות. לעיתים התהליכים הללו הם רק מודיפיקציה, כאשר ישנו עדכון של טכנולוגיה קיימת למתקדמת יותר, אך פעמים רבות מדובר בהחלפה של הטכנולוגיה.
הגדרת הטכנולוגיה רק בהיבט המדעי איננה מדויקת. התחום האמנותי נתפס כתחום רך, המאופיין באסתטיקה, רגישות ואינטואיטיביות. לעומתו, התחום המדעי נתפס כנוקשה העוסק בתחום ההיגיון הקר, מתמטי ועובדתי. חלוקה כזו מאפשרת להציג את מדעי החברה כשייכים לשתי הקבוצות הללו: החלק ה"רך" - אמנות, והחלק ה"נוקשה" - סטטיסטיקה חברתית. מאידך, ניתן לטעון שבמדע ובטכנולוגיה ישנה יצירתיות לא פחות מאשר באמנויות, וכן שבאמנויות ישנן טכניקות לא פחות מאשר במדע ובטכנולוגיה. אדריכלות לדוגמא שייכת גם למדע וגם לטכנולוגיה, וניתן לומר שהטכנולוגיה משותפת לשני התחומים - הן המדעי והן החברתי. תפיסת ה"נאורות" במאה ה־18 לפיה המדע הוא תכלית הכול והוא יפתור את כל בעיות העולם, הובילה לחשיבה הליברלית הקלאסית, שהביאה לתפיסה של הטכנולוגיה הפיזיקלית המערבית, ולחינוך מדעי לכול - אידיאל של טכנולוגיה פיזיקלית טהורה. לכן אנו במערב מתייחסים לטכנולוגיה כטכנולוגיה פיזיקלית, על פי התפיסה הנהוגה במאה ה־18. בתרבות המזרחית לעומת זאת, לדוגמא ביוגה, יש גם אספקט רוחני וגם תרגול טכני.
המזרח מאמץ את התרבות המערבית הרבה יותר מהר מכפי שהתרבות המערבית מאמצת את המזרחית, וייתכן שבכך המערב חווה הפסד גדול. ככלל, אנו רוצים את המדעים והאמנויות קרובים אלו לאלו, וכן את המזרח והמערב קרובים זה לזה; דהיינו תרבות גלובלית, אבל תוך שמירה על שונות ופלורליזם. המגן הגדול של הפלורליזם הוא הזרם הפילוסופי הפרגמטיסטי. טכנולוגיה היא בהגדרה אמצעי ולא מטרה, ולכן היא פרגמטית. המיתוס של הגולם הקם על יוצרו יהיה בלתי אפשרי כל עוד המדע ימשיך לחפש את האמת. אנו רוצים את הטכנולוגיה הפיזיקלית והחברתית משולבות; גם שונות וגם שאיפה למטרות משותפות - "אמת" ועולם בטוח. את הקונפליקט בין השניים ניתן לנהל מאחר שהטכנולוגיה מאפשרת יותר גמישות ושונות ביחס למדע.
הגדרה המשמרת את המצב הקיים כיום, כלומר מביאה בחשבון רק את המימד הפיזיקלי של הטכנולוגיה כאשר הוא מתקדם מאוד, ואילו המימד ההומני - הבקרה והשליטה בטכנולוגיה - אינו מטופל, היא בעייתית; עליה להיות מאוזנת יותר ולהכיל את שני המימדים. לדברי אגסי,14 נדרשת הגדרה אינטגרטיבית יותר של הטכנולוגיה, כזו שתקיף את כל האספקטים שלה. טכנולוגיה ניתנת להגדרה בדרכים שונות, והגדרות שונות בנסיבות שונות עשויות להוביל דעות בסיסיות שונות. הדעה הבסיסית החשובה ביותר היא הרעיון שההישרדות האנושית היא באחריותנו, ושהיא יכולה להתקיים באופן מיטבי בתפיסה דמוקרטית שמזמינה פיתוח טכניקות ממשל ושליטה טובות יותר, טכניקות של שיתוף הציבור בבקרה ובשליטה. עד כה, חשיבה טכנולוגית הובילה טכנוקרטיות אנטי־דמוקרטיות; אבל היא יכולה להתפתח בהמשך כדי לסייע ביצירה הדמוקרטית, מעין תרופה נגד הטכנוקרטיה. במקרה כזה, הטכנולוגיה יכולה להיות מוגדרת כ"דמוקרטית", כזו שתכיל גם אמצעי בקרה ביישום החברתי.
עם טכנולוגיה והנדסה ליברליות וחופשיות לחלוטין מערכים, וללא בקרה עצמית וחברתית, אנחנו יכולים להגיע לכך שהטכנולוגיה תשמש גם לדברים שטניים. לכן עדיף להתמודד עם הגדרת הטכנולוגיה בכנות כפי שהיא, בידיעה שזו האפשרות, מאשר חיים עם טכנולוגיה נטולת ערכים והגדרות, בהם הכול נראה כביכול מושלם, אבל במציאות המימד האנושי אינו מקבל את ההתייחסות הנדרשת.
שורשיה של טכנולוגיה חופשית מערכים נעוצים בשאיפה לעסוק באמצעים וטכניקות, ולא במטרות, שהן בפועל מטרות חברתיות בדרך כלל. לכן ניתן לומר שטכנולוגיה או טכניקה חייבות לערב גם את האספקט החברתי.
מרכיבי הטכנולוגיה
בחיי היומיום, המונח "טכנולוגיה" מייצג את יצירי כפיו של האדם ומערכות השימוש בהם: חפצים, פעולות, תהליכים, שיטות, מערכות, שם תואר לפרוצדורות עבודה חשובות, התקדמות, חדשנות, ועוד; ונראה שנדרש לעשות סדר בבליל הגדול הזה. הטכנולוג והפילוסוף סטפן קליין (Kline)15 מחלק את מרכיבי ה"טכנולוגיה" לשתי קטגוריות ראשיות:
הראשונה היא האובייקטים עצמם: התוצרים, והמערכות הסוציו־טכניות של ייצור התוצרים, הנתונים, הידע, הכישורים, המתודולוגיות והתהליכים הנדרשים לפיתוח וייצור התוצרים. על מנת לכסות את משמעות המונח "טכנולוגיה", יש להוסיף את השימושים הנעשים על ידי האובייקטים, ואת ההשלכות שלהם על חיי האדם; שימושים שעבורם מפותחים האובייקטים הטכנולוגים - הרחבת יכולותיו של האדם לבצע משימות ותהליכים מעבר ליכולותיו כבן אנוש, כמותית ואיכותית.
הקטגוריה השנייה היא המערכות הסוציו־טכניות בשימוש האדם והחברה.16
מרכיב הולך וגדל בטכנולוגיה הוא התהליכים השונים, כגון תהליכי ייצור התוצרים, תהליכי הפעלתם והשימוש בהם, לדוגמא טכנולוגיית המחשוב, שהיא אבן בנייה יסודית בכל המוצרים בחיינו כיום. ללא תהליכי הייצור המסיבי וההתייעלות המתמדת בתהליכים אלו, הפצת הידע הכרוך בשימוש בהם, והפצתו לחברות תעשייתיות שמשתמשות בו לפיתוח מוצרים ושיווקם לתעשייה ולקהל הרחב - המצאת הטכנולוגיה הזו לא הייתה באה לידי ביטוי. מאחורי כל התהליכים הטכנולוגיים עומדים בני אדם, שהם חלק אינטגרלי בהם. לכל מוצר ולכל תהליך טכנולוגי יהיו בדרך כלל גם תולדות של תוצרים ותהליכים טכנולוגיים חדשים שייגזרו מהם, מתוך משוב מקהל המשתמשים, ופיתוח של צרכים חדשים שיעלו כתוצאה מחשיפתו של המוצר או התהליך; וכן מתהליכי התייעלות, שיפור ותיקון של תקלות וחסמים שעולים כתוצאה מתהליכי הייצור, הפיתוח והשימוש. התהליכים הטכנולוגיים כורכים בתוכם את העובדה שבכל תהליך כזה מעורב האדם, בין כחלק מהפעלת התהליך ובין כמשתמש בתהליך, בין כיחיד ובין כקבוצת אנשים.
ישנם בעלי חיים נוספים שבונים כלים לצרכיהם, כגון הנמלים והדבורים, אך רק בני האדם עוסקים בחדשנות, בשיפור מתמיד של כליהם על פי צרכיהם, ובקצב שינויים הולך וגדל. בכוח המערכות הטכנו־חברתיות, האדם משנה את העולם ושולט בו.
מאפייני הטכנולוגיה
א. מתן פתרונות לצרכים/בעיות של האדם והחברה:
הטכנולוגיה כחומרה: אוסף של חפצים, כלים, מכונות ותוצריהם, כגון מחשבים, תחנות כוח, כלי מלחמה ומפעלים, שפותחו על ידי האדם ונמצאים בשימוש האדם והחברה.
טכנולוגיה התנהגותית (כגון דרכי פעולתם של הפסיכולוגים): תוצאות לפעולות ולא בהכרח על ידי כלים ומכונות. ניתן לראות באינטרפרטציה של מילים המשפיעה על התנהגות, כטכנולוגיה שאיננה כוללת כלים ומכונות.17
הטכנולוגיה כאוסף כללים - טכנוקרטיה:18 אוסף של כללים (המגדירים טכניקה), במקום אוסף של חפצים. טכנולוגיה הכוללת דפוסי התנהגות של אמצעים ומערכות יחסים. לדוגמא: בצמיחתו והתפתחותו של המערב בתחומי הממשל, המדע, המשפט והביורוקרטיה לא עמדו הכלים והמכונות במרכז, אלא דווקא דפוסי ההתנהגות החברתית שהתפתחו, והם אלה שתרמו את המרב. הכלים והמכונות סייעו להתפתחות התהליכים.
קיברנטיקה: מאחר שהתוצרים/מערכות/פתרונות הטכנולוגיים הם כלים בשירות האדם, מאפיין אותם בהכרח קיומם של מרכיבי ממשק אדם־מכונה (MMI - Man Machine Interface) ומערכת משוב ובקרה, על פי תכונות המערכת; כך שתכנון של פתרון טכנולוגי כלשהו חייב להביא בחשבון את המרכיבים הללו, הווה אומר שהפתרון הטכנולוגי כולל בתוכו מרכיבים שהם מעבר למרחב הפיזיקלי בלבד.
הטכנולוגיה כמערכת: לטכנולוגיה שלא בהקשר האנושי למעשה אין משמעות. את הטכנולוגיה לסוגיה השונים מגדירים, יוצרים, מתקנים, משווקים, קונים וצורכים בני אדם. ללא ההקשר האנושי לא ניתן להבין את משמעות השימוש בטכנולוגיה. מטוס על כל מורכבותו, ללא האדם המפעיל אותו, הוא בסך הכול אוסף של חומרה. מטוס שהתרסק ביער במקום נידח של שבט שהציוויליזציה עדיין רחוקה ממנו, יכול להיתפס על ידי בני אותו שבט כמשהו אחר - "ציפור" גדולה.19 כמו כן, במוזיאונים מערביים ניתן לראות מוצרים קדומים שאינם נתפסים כטכנולוגיות, אולם הבנה של אופן השימוש בהם ותפעולם על ידי התרבויות הקדומות מוכיחה שהן אכן טכנולוגיות שהיו מועילות ומתקדמות בזמנן.
הטכנולוגיה היא למעשה מערכת הכוללת את ההתקנים, הכישורים האנושיים הנדרשים, והארגונים העומדים מאחוריהם לתפעולם, תחזוקתם והשימוש בהם. האדם הוא חלק אינטגרלי עם הטכנולוגיה. ניתן אם כן לומר שהטכנולוגיה היא ידע פרקטי מערכתי המבוסס על ניסיון, ידע מדעי תיאורטי וידע אחר, המשפר את יכולת החברה על ידי ייצור מוצרים ושירותים, ומגלם בתוכו כישורים אנושיים פרודוקטיביים, ארגונים ומכונות.
ב. חלוקה פונקציונלית
כאמור, כל מערכת טכנולוגית באה כפתרון לצורך/בעיה מסוימים בשירות האדם והחברה (כגון יישומים עסקיים ויישומים חברתיים). הפתרון נבחן מארבעה אספקטים עיקריים:
האספקט הפיזיקלי: הפתרון הנגזר מחוקי הטבע כפי שהם ידועים לנו ומתבסס על חוקי הפיזיקה.
האספקט הטכנוקרטי: הנהלים והמסגרת הרגולרית בה מתאפשר השימוש בפתרון הפיזיקלי המוצע, במרחב האישי ובמרחב החברתי.
האספקט ההומני: ההשפעות של שני האספקטים הקודמים על האדם והחברה במגוון רחב של תחומים.
השפעה הדדית: שלושת האספקטים לעיל מקיימים השפעה הדדית ביניהם בכל חתך והרכב אפשרי.
ג. הטכנולוגיה כיישום מדעי
אמנם זהו אחד האופנים שבו נתפסת הטכנולוגיה, אך למעשה כבר שנים רבות שהטכנולוגיה איננה יישום מדעי יותר מאשר המדע הוא יישום טכנולוגי, וכיום במקרים רבים הטכנולוגיה אף מקדימה את המדע עקב משאביה וצרכניה הרבים ביחס למדע. כפי שצוין לעיל, בפועל רובו של המדע הוא מדע יישומי בשירותה של הטכנולוגיה. לכן תפיסה כזו, לפיה הטכנולוגיה היא יישום מדעי, רחוקה מאוד מלהיות ממצה ומכילה את המונח טכנולוגיה.20
ד. בקרה של הטכנולוגיה:
תוצריה של הטכנולוגיה יכולים לשמש לשיפור חיי החברה או להשחתתם (לדוגמא, טכנולוגיית הגרעין: ניתן לייצר פצצות גרעין וניתן לבנות תחנות כוח גרעיניות). כלומר תוצריה של הטכנולוגיה תלויים בשימושים שעושים בהם בני האדם. לשימוש נכון בטכנולוגיה, ובעיקר למניעת קטסטרופות אפשריות, ישנו צורך בפיתוח בקרה על הטכנולוגיה, תחום שבו ישנו חוסר גדול כיום.
טכנולוגיה וחברה
ההשפעה הגדלה והולכת של הטכנולוגיה על החברה מחדדת את שאלת "הדטרמיניזם הטכנולוגי", השילוב המעגלי האינסופי בין פיתוח פתרונות לבין צרכי האדם והחברה. היישום הטכנולוגי של הפתרונות והשפעתו על החברה, העלאת צרכים נוספים רחבים יותר, מתן פתרונות משופרים וחדשים יותר מהקודמים המרחיבים את מגוון אפשרויות השימוש וההשפעה זוהי מערכת בלתי נשלטת של פתרונות וצרכים, עם לוגיקה מערכתית פנימית. מרכיב הרציונליות בתהליך המעגלי הזה הוא בעיקרו אינסטרומנטלי ובעל דפוס כלכלי קפיטליסטי, הן מצד מציעי הפתרונות הטכנולוגיים ומפתחיהם והן מצד המיישמים אותם. כאשר לכל בעיה שעולה, הפתרון הראשון שנבחן הוא הפתרון הטכנולוגי, כיצד טכנולוגיה מתקדמת יותר תיישב את הבעיה. לדברי חנה ארנדט,21 השפעת הטכנולוגיה כל כך חזקה, עד שאנו ממפים את ההיסטוריה על פי הטכנולוגיה הדומיננטית בכל תקופה, כגון תקופות האבן, הברזל, הקיטור והמחשב; וכן מאפיינים את המדינות על פי הטכנולוגיות המאפיינות שלהן, כפי שאופיינו בעבר: יפן - מיקרו אלקטרוניקה, הולנד - טחנות רוח, ארה"ב - מכוניות.
כיום השפעת הטכנולוגיה הולכת וגדלה עד כדי סיכון של הקיום האנושי, מצב שמחייב דיון נחרץ בבחינת היישומים במרחב החברתי; לא יישום בכל מה שהטכנולוגיה מאפשרת, אלא רק במה שצריך, ובקרה ושליטה בתהליכים. 22
ההוגים של הנאורות בראשית המאה ה־18 ראו בטכנולוגיה יישום מדעי, וזנחו לחלוטין תפיסות מסורתיות, כולל בקרה חברתית של הטכנולוגיה (כגון: פרנסיס בייקון ור'נה דקארט). במאה ה־19, התמקדו ההוגים של הריאקציה לנאורות בתופעות השליליות שנגרמו מהתעשייה וקראו לשימור המסורת והחיים החברתיים השיתופיים. בשנים האחרונות עולה תפיסה חדשה המציגה את השילוב והאינטראקציה בין האספקטים החברתיים והפיזיקליים של הטכנולוגיה. להשגת שביעות רצון בקשר אדם־מכונה, נדרשת טכנולוגיה חדשה שתפקידה לתאם וליצור הרמוניזציה חברתית עם טכנולוגיה פיזיקלית.
טכנולוגיה ופוליטיקה
טכנולוגיות עתיקות הביאו להשמדת החברות שלא יכלו לבקר אותן ולשלוט בהן. כיום הטכנולוגיות מאיימות להשמיד את המין האנושי, וזו הסיבה לכך שהמשימה של בקרת הטכנולוגיות החדשות מעניינת ודחופה כל כך. בראייה זו אנחנו צריכים לשים דגש על יישום טכנולוגיות במיקוד בצד החברתי, ולתת עדיפות תמידית לאספקט החברתי של הטכנולוגיה על פני עוד יכולת פיזיקלית כלשהי. לכן יש ללמוד ולהכיר את תופעות הלוואי של חידושים טכנולוגיים, ונדרשות החלטות פוליטיות; והשאלה היא - מהו המבנה הפוליטי הנדרש על מנת לבצע בקרה שכזו? על פי אגסי, התשובה היא מבנה פוליטי דמוקרטי.23 במעגל טכנולוגיה־חברה עולה השאלה: האם הכלים מכילים כוח פוליטי? לכאורה, כוח פוליטי הוא תכונה אנושית שאינה שייכת לעולם החפצים; אבל במציאות הטכנולוגיה מכילה יכולות פוליטיות הולכות וגדלות. העניין הוא לא הטכנולוגיה עצמה, אלא השילוב שלה בחברה ובכלכלה, מה שמוביל לתפיסה של - "דטרמיניזם טכנולוגי", השפעה משולבת מעגלית עם דינמיקה חברתית־טכנולוגית.
לטכנולוגיה ישנם שני סוגי יכולות פוליטיות: א. הכוח הפוליטי שלה מוכל בתוכה, כגון תחנת כוח גרעינית, הדורשת מערכת ניהול ובקרה מרכזיים ואוטוריטה היררכית, לעומת טכנולוגיות של אנרגיית שמש, שאותה כל אחד יכול לרכוש ולהתקין לעצמו, והיכולות הפוליטיות מבוזרות; ב. כאשר נעשה שימוש בטכנולוגיה כמנוף ליכולות פוליטיות, כגון הגשר בין לונג איילנד לניו יורק נבנה כך שלא איפשר מעבר של אוטובוסים גדולים דרכו, ובכך מנע גישה מנוסעי האוטובוסים, שהיו ברובם בעלי מעמד סוציואקונומי נמוך, ואיפשר אותה בעיקר לבעלי מעמד סוציואקונומי בינוני וגבוה.24
כאמור, הטכנולוגיה המודרנית יצרה את האמצעים שבהם האדם יכול להשמיד את העולם, או למצער להביא לקץ קיומו של המין האנושי. הטכנולוגיה מחזקת וממנפת את כוחם ויכולותיהם של האדם והחברה באופן גדל והולך. אלו מאפשרים שלטון כוח ויכולות שהולכים וגדלים גם הם, ומכאן שככל שאופיו של השלטון ריכוזי יותר ודמוקרטי פחות, כך מצבם של האזרחים הולך והופך רע יותר (לדוגמא, היכולות המתוארות בספרו של ג'ורג אורוול 1984 קיימות כבר מזמן), ומצב היחסים הבינלאומיים אף הוא נעשה מתוח ומסוכן יותר.
ישנם כמובן אלה המנסים להעלות את הבעיה הזו לסדר היום הפוליטי, אבל הפאניקה סביבה יוצרת עוינות כלפי הטכנולוגיה. אנחנו זקוקים בדחיפות לטכנולוגיה שתמציא או תפתח אמצעי בקרה שימנעו קטסטרופה גרעינית או אחרת. אמצעי בקרה אלו נראים בעיקרם פוליטיים, ובתוך הפוליטיקה הפתרון הנראה הוא כאמור מבנה דמוקרטי, שיוביל ויאפשר בקרה דמוקרטית על הטכנולוגיה. לכן כיום, יותר מתמיד, למערכת פוליטית דמוקרטית עם ביזור סמכויות וניהול דמוקרטי ישנה חשיבות רבה ביותר.
טכנוקרטיה היא בירוקרטיה המתנהלת ללא לקיחת אחריות על הטכנולוגיה הפיזיקלית, ורצה קדימה באופן פראי בלי שאף אחד ידע כיצד לעצור אותה. דא עקא, הגענו למקום שבו הטכנוקרטיה מחלחלת למכלול החיים החברתיים והפוליטיים המודרניים, וזה מחייב התייחסות. לטכנולוגיה פיזיקלית אין צרכים, רצונות או משאלות; אבל הלוגיקה הפנימית של החברה משתלבת עם הטכנולוגיה הפיזיקלית, וזה יוצר לטכנולוגיה לוגיקה הנגזרת מהלוגיקה של הסיטואציה שבה כל שחקן אינדיבידואלי משפיע, ובעיקר השחקנים הפוליטיים. בהיעדר בקרה, נוצרות בעיות.
מי הם השחקנים הפוליטיים האחראים לאינטרסים החברתיים בטכנוקרטיה? ישנם מצבים שבהם האדמיניסטרציה הציבורית מאוישת על ידי ביורוקרטים מומחים המנהלים את ענייני המדינה. אבל ביורוקרטים הם במקרה הטוב יעילים כאמצעי, והטכנוקרטים אינם מוסמכים להחליט על מטרות, כי מצב שכזה יהיה סממן של שלטון דיקטטורי. אפשרות אחרת היא שהשחקנים נקבעים באופן דמוקרטי, במקרים שבהם המערכת היא דמוקרטיה יעילה יותר מאשר טכנוקרטיה.
מאחר שהטכנוקרטיה מנוהלת בדרך כלל על ידי מומחים, היא מטבעה ממוקדת בצרכים/בעיות המיידיים, הדחופים והמקומיים. במציאות, הבעיות באופק הלא קרוב הופכות להיות בעיות קיומיות, כגון משברים אקולוגיים ופיצוץ אוכלוסין, והופכות מבעיות מקומיות לבעיות כלל־עולמיות. טיפול בבעיות הנמצאות בטווח הזמן המיידי ומקומי אינו עונה על טיפול הבעיות ארוכות הטווח. מאידך, לא קיימים בנמצא משאבים לטיפול מלא הן בבעיות המיידיות והן בארוכות הטווח והעולמיות. לכן צריכים למצוא את "שביל הזהב" ולשמור על גמישות הנגזרת משינויים לא מתוכננים שתמיד מתרחשים במהלך הדרך.
מאחר שאין לנו כיום שום תיאוריה של טכנולוגיה חברתית המקבילה לרמת ההתפתחות של הטכנולוגיה הפיזיקלית. הטכנוקרטים היו אלה שיצרו את הגופים החברתיים והפוליטיים ליישום הטכנולוגי לשירות החברה. לרוב הם לא באים מרקע מדעי טכנולוגי, ולכן נדרשים מומחים שיסייעו להם. כבר משלהי המאה ה־20 המומחים החדשים היו בעלי מומחיות ניהולית. הדבר בישר את תחילתה של הטכנולוגיה החברתית המדעית - בתי ספר למנהל עסקים באוניברסיטאות במעמד דומה לבתי הספר להנדסה, המנסים לדמות אותם מאוד. הניהול המדעי היה מתחילתו ניהול טכנו־חברתי, פסבדו־מדעי. למעשה, המוסדות הללו מכשירים יותר לכיוון הטכנוקרטיה.
מאחר שאנחנו נמצאים בעידן של התגברות התפיסה המדעית והטכנולוגית, יותר ויותר מומחים טכניים מנהלים את חיינו. אם לא נפעל רדיקלית לשינוי המערכות שלנו, ובעיקר המערכת החינוכית, נקבל דמוקרטיה שהופכת לטכנוקרטיה. דרכם של הפקידים הטכנוקרטים תרוצף מעלה על ידי הישגיהם הטכנולוגיים. זהו חוק פרקינסון (לפיו הבירוקרטיה הופכת להיות המטרה ולא רק האמצעי למטרות הארגון) בהתגלמותו והתעצמותו; פקידים טכניים המבינים אפס קצם של התחומים המדוברים הם אלה המנהלים את העניינים. מאחר שניהול טכנוקרטי מטבעו ממוקד בטווח הקצר וזונח את הטווח הארוך, השקפתו החברתית מאופיינת בתועלתניות, וכל דבר נבחן במשקפי היעילות (מעין תוכנית עסקית). מצב שבו הטכנולוגיה מאפשרת לאליטיזם להתנהל כטכנוקרטיה מוביל למדינה של רובוטים.
כיום ניתן לראות שאנחנו מתקרבים למצב שבו הכל מנוהל טכנולוגית מדעית, המומחים מקבלים את כל ההחלטות עבור כל האנשים, והאנשים הם מעין חפצים. לא נשאר מקום לדמוקרטיה, וגם הפוליטיקה הופכת להיות אדמיניסטרטיבית. כשיש קונפליקטים בין המומחים למיניהם, הם פונים למומחה־על.
בחינוך הטכנולוגי ישנה הבנה שנדרשים לימודי מדעים על מנת לקדם את ההבנה הטכנולוגית, ועל ידי כך ליצור מדינה באוריינטציה טכנולוגית יותר. זה יוצר מספר בעיות:
א. לסטודנט הממוצע, לימודי המדעים נתפסים כקשים, דבר שמרתיע אותו.
ב. בלימודי ההנדסה, המדעים הם רק "גרורה" של ההנדסה, שנתפסת כעיקר.
ג. בהדרכת המהנדסים הגישה היא בעיקרה מדעית ללא הקשר חברתי, ויש לזה כמובן השלכות חברתיות. הכול נוטה לכיוון הטכנוקרטי, כולל התהליכים החברתיים והפוליטיים ופוגע בתפיסה הדמוקרטית, שהופכת להיות נסמכת יותר על מומחים ופחות על רצון העם. הטכנולוגיה הפיזיקלית ממשיכה להתפתח בקצב הולך וגדל, ולעומת זאת האספקטים החברתיים והפוליטיים עדיין במצב אמבריוני. זהו מצב בעייתי בעל השלכות חברתיות קשות, כאשר המדד העיקרי הוא יעילות הפתרון, ערך כמותי הניתן למדידה. הגישה של כימות מובילה לתכליתיות ומיידיות של כאן ועכשיו בכל תחום שהוא. כיום ברור שהמיתוס הזה איננו נכון ושנדרשת חשיבה מחדש אודות החינוך.
הפתרון שמציע אגסי למניעת נטיות טכנוקרטיות הוא דמוקרטיזציה של האוניברסיטאות ושל כל הארגונים והשירותים הציבוריים, איחוד הרציונליות עם רעיונות של סובלנות וזכות ויכוח: דמוקרטיה ורציונליות צריכות להיות מאוחדות בתוך פילוסופיה ליברלית של האנושות. הצעד הראשון בכיוון זה הוא ההבחנה בין חירויות מחשבה לחופש פעולה: חופש מחשבה צריך להיות בלתי מוגבל ולכלול את המדע, אך חופש הפעולה חייב להיות מוגבל, אם כי המגבלה שלו צריכה להיות קטנה ככל שאנו לומדים למזער אותו, והאחראים על כך צריכים לפקח עליו ולהגבילו כשנדרש. 25
הבקרה של הטכנולוגיה
הבקרה והשליטה ביישום הטכנולוגיה, פירושם בראש בראשונה דאגה להישרדותו ולרווחתו של המין האנושי. בפועל, ההתפתחות הטכנולוגית ומנופיה ההולכים וגדלים מחייבים לתת את הדעת, ראשית כול לפוטנציאל הנזק שהיא טומנת בחובה, ושנית, לניצול יעיל שלה לרווחת האנושות. בניגוד להשקעות האדירות בתהליך הפיתוח הפיזיקלי של הטכנולוגיה, טכנולוגיית הבקרה והשליטה בטכנולוגיה היא נושא רחב, שבפועל איננו מטופל כיום. אם חפצי חיים אנו, ובעלי רצון לתעל את הטכנולוגיה לצדדיה המועילים ולהימנע מנזקיה הפוטנציאלים, התחום הזה חייב להתחיל להיות מטופל ברמה עולמית ובאופן מקיף.
כיום, בעוד שבעיה מקומית בכל תחום טכנולוגי שהוא תמיד ניתנת לפתרון באופן כזה או אחר, בעיית הבקרה הטכנולוגית באופן כללי חלה על כלל תחומי הפעילות האנושית, והיא בעיה פילוסופית. במציאות, בעיות אינן מטופלות בדרך כלל במרחב הציבורי, אלא אם כן קרו בעקבותיהן קטסטרופות שהעלו את מודעות הציבור. בכך טמונה חשיבות העיסוק בפילוסופיה של הטכנולוגיה, שצריכה להקדיש לנושא חלק ניכר ובעדיפות גבוהה מאוד.
הדרך לטפל בבקרת הטכנולוגיה היא בגישה דמוקרטית, לגבי כל הגופים העוסקים בכך. נדרשת גישה דמוקרטית של שיתוף פעולה ודעות, ולא היררכיה של מעמדות הפועלת בצורה של הוראות וכפיפויות - מפתח התיאוריה והמשתמש בתיאוריה, התיאוריה והפרקטיקה שלובים זה בזה יחד. הפילוסופיה יכולה להציע תפיסה של חברות, בקרה קונסטרוקטיבית ושיתוף פעולה.
בתוך הארגונים אכן עדיפה גישה דמוקרטית, אך חלק ניכר מהדברים יחייב גם קווים מנחים, רגולציה וחקיקה קפדנית, שתצטרך להתעדכן תדיר באופן דינמי בהתאם להתפתחויות, ולהיאכף.
הערות
1. הבנה דומה לביקורת שאני מעלה כאן מניסיוני האישי על מציאות זו, מצאתי אצל סוציולוגים ופילוסופים של המדע והחברה. אציין כאן שניים מהם: פרופ' יוסף אגסי ופרופ' יהודה שנהב, ראו: Joseph Agassi, Technology: philosophical and social aspects, p. 28.; יהודה שנהב, אידיאולוגיות ניהול בעידן הרציונליות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1991, עמ' 14.
2. יוסף אגסי, הפילוסופיה של הטכנולוגיה, עמ' 22: "יש הכרח לראות את הטכניקה ראייה כוללת, כחלק ממערכת חברתית. יש לראות את הקשר בין טכנולוגיה, דת, פילוסופיה, מדע, סוציולוגיה ופוליטיקה. אם לא ננסה לשרטט תמונה כוללת, לא נצליח להעמיד את הטכנולוגיה לשירות המין האנושי".
3. Mitcham. Thinking through technology.
4. ביקורת חברתית יכולה לבוא רק לאחר הבנה לעומק את הממד האפיסטמולוגי של הטכנולוגיה. Pitt J. Thinking about technolgy, p. 27.
5. אגסי, הפילוסופיה של הטכנולוגיה, עמ' 12.
6. שם, עמ' 14; גלבוע, פילוסופיה של הטכנולוגיה.
7. מודל הפירמה הטכנולוגית־עסקית מתואר בנספח א - הפירמה הטכנולוגית־עסקית ותהליך הפיתוח הטכנולוגי.
8. Walter Vincenti, What engineers know and how they know it, p. 3.
9. Oxford Dictionary, "Technology": "מהמונח היווני טכנולוגיה (tekhnologia) שמשמעותו 'טיפול שיטתי', מהמילים טכנה (tekhnē) שמשמעותה 'אמנות' ולוגיה (logia) שמשמעותה 'דיבור, שיח'. המילה 'טכניקה' מהמאה ה־19 הגיעה דרך הצרפתית". תרגום שלי.
10. Oxford Dictionary Techne: "מקור - סוף המאה ה־19. מהמונח היווני העתיק τέχνη שמשמעותו אמנות או מלאכה. משמעות: אמנות, מיומנות או מלאכה; טכניקה, עקרון או שיטה שבאמצעותם משיגים או יוצרים משהו." תרגום שלי.
11. Oxford Dictionary, "Logos": "מקור - יוונית, 'מילה, תבונה'". תרגום שלי.
12. Emily Michiko Morris, "WHAT IS 'TECHNOLOGY'?", p. 24.
13. תומאס קוהן, המבנה של מהפכות מדעיות, מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, 1970.
14. Agassi, Technology: Philosophical and social aspects, pp. 10-11.
15. Stephen J. Kline, Bull. Sci. Tech. Soc., Vol. 1, pp. 215-218.
16. Ibid.
17. בתקופות היסטוריות קדומות, "המכונות" היו ארגון של קבוצות עובדים גדולות לצורך בנייה והקמה של מיזמים גדולים. "טכנולוגיית" הארגון של קבוצות עובדים אלו הייתה טכנולוגיה ללא כלים ומכונות כפי שמקובל בימינו, אלא אינטרפרטציה של מילים, כללים וחוקים שהפעילה את קבוצות העובדים.
18. Cambridge Dictionary, "Technocracy": "a government or social system that is controlled or influenced by experts in science or technology; the fact of a government or social system being influenced by such experts".
19. ציוד טכנולוגי מתקדם, כגון מערכות ממוחשבות שאין את כוח האדם המתאים לתפעולם ולתחזוקם, יהיו בסופו של יום כאבן שאין לה הופכין. תופעה נפוצה, במדינות שאינן מערביות ובעלות עושר פיננסי כגון מדינות עשירות בנפט שרכשו כמויות גדולות של ציוד טכנולוגי מערבי מתקדם, אך חוסר בכוח אדם מיומן להפעלה ותחזוק, גורם לכך שחלק ניכר מהציוד איננו כלל בשימוש, וחלק אחר שכן בשימוש, אינו ממצה את הפוטנציאל הגלום בו.
20. בראשית, הטכנולוגיה קדמה למדע. כדוגמא לטכנולוגיות מהפכניות שתרמו רבות להתפתחות הציוויליזציה עוד בטרם דובר על פילוסופיה ומדע בכלל, ניתן לראות את: טכנולוגיית הזמן - שבה החלו לוחות הזמנים, שעוני השמש והמים; טכנולוגיית המרחב - שאפשרה הניווט והמסעות וקביעת גבולות מדיניים; וטכנולוגיית השפה - שאפשרה כתיבה וביצוע חשבונות והעברת ידע.
21. Sally Wyatt, "technological determinism is dead; long live technological determinism", p. 167.
22. Langdon Winner, "Do Artifacts have politics?", Daedlus, Vol. 109. No. 1. p. 125.
23. Agassi, Technology: philosophical and social aspects, pp. xiii - xv.
24. Langdon Winner, "Do Artifacts have politics?", Daedlus, Vol. 109. No. 1, p. 123.
25. Agassi, Technology: philosophical and social aspects, p. 76.
המשך הפרק זמין לקריאה בספר המלא
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
