למה אתה מצייר כל כך הרבה ראשים ולמה אתה מצייר בתוך הראשים האלה?
כדי באמת לענות לשאלת הראשים ה״מכוערים״ כתבתי מאמר שלם שנועד לתערוכתי במוזיאון הרצליה לאמנות, תערוכה שאצרתי ואירחתי בה את הצייר אוזיאש הופשטטר:
והֱיוּ לזנב בתוך הראש (עוד על הפרצופים או הראשים)
״אנרכיה היא כל מה שיש בראשו של איש רוח״.
לאורך השנים כתבתי לא מעט על עצמי ועל עבודתי וגם כאשר כתבתי על אמנים אחרים, לא סילקתי מכתיבתי זו את עצמי. לשמחתי אי אפשר לבנות מכל זה ביוגרפיה. כלומר, אני קבור בטקסטים האלה אך ללא מצבה. לו היה קם לי ביוגרף, הייתי מציע לו שיפתח במילים ״הצייר שמעולם לא היה לו יחס חיובי לעובדות״.
אני מנחש שאם תיכתב עלי ביוגרפיה — שמטבע הדברים אני אהיה הקורא הכי פסול שלה — גם אם תיכתב מתוך אהדה ומאמץ ואיסוף ומחקר, יהיו בה המוני פרטים חסרי שחר, מעשים ואירועים שלא היו ולא נבראו, לרבות ציוני תכונות טובות ורעות שלא ניחנתי בהן. כתיבה כזו עלולה לפגוע בשמי הטוב, אך לא בערכה ובמשמעותה של יצירתי. העיוותים, ואולי גם הרכילויות, הם מלט טוב ומדביק לחרסים הראויים להישמר ולהצטרף. עיוותים והטיות נמצאים בלב העיסוקים שלי.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
