איך אתה מתייחס אל הזקנה? - מתוך יפה נורא

מה יחסך אל הזקנה? אל הסיכום ואל הסיום?
מה יחסה של הזקנה אליך?

לא מזמן, כמעט חצי שנה בתוך המלחמה, ביקרתי בחנות לחומרי ציור ושוטטתי בין המדפים הכמעט ריקים. המראה הכללי היה עלוב ועצוב, ממש כמו לפני נעילת העסק לתמיד. אני משוכנע שלו היו בחנות מכחולים משומשים הייתי רוכש אך ורק אותם — מכחולי זִקנה. נקל להבין שממחשבות שכאלה אי אפשר שלא להגיע לזקנה עצמה ואפילו לאופציה שאולי מוטב היה אילו היינו נולדים חכמים ומשומשים, זקנים ובעלי ניסיון, מצומצמים ומרוטי שערות. זה מאוד לא ילדותי לחבב את פגעי הגיל.

חשבתי על העובדה שבשל הזקנה אני נאלץ וגם מעדיף להתקרב; לקרב את האוזן כדי לשמוע היטב... לקרב את העיניים כדי לראות פרטים בחדות... לקרב את הידיים לשם מישוש והכרה והיזכרות... לנוח בין מעשה למעשה... ללוות את המחשבות באנחות... להתפעל מידיעותיהם וגמישותם של הכאבים... להיות רב־רצונות וחשקים וקמצן במאמצים. לנצל את ניסיון החיים כדי להידמות לנביא בעיני צעירים בתוליים. בסך הכול נבואה איננה אלא סוג מאוד מפותח של תבונה ולחלופין היא איננה אלא הכרה כואבת במציאות. עיני הקהות רואות מציאות שעיני צעירים וחדים ממני טחו מלראותה. בגילי הרי גם חזאי לחוזה ייחשב.