האם אפשר להיות אמן מעולה,
לא בינוני אלא מעולה, אבל רע ונחות מבחינה מוסרית? האם אתה קושר בין אמנות טובה לבין עמדה מוסרית?
זו שאלה יפה ומעציבה הנסמכת על מאגרי אופטימיות ונשענת על תקוות שווא. האם אני קושר בין עמדה מוסרית לבין אמנות טובה? לא אכפת לי להגיד שהייתי רוצה מאוד לקשור בין השתיים, אלא שאז באה המציאות יחד עם טבע האמנות ומבטלים את רצוני. הם מנתקים את הקשר שקשרתי… ראשית מתנתק בקלות הקשר בין אמנות לבין שמירת חוק ומשם, קצת יותר בקושי, מתנתקת האמנות מהקשר הישיר והפשוט למוסר. היצירה האמנותית מכתירה את עצמה כחסינה ומתעלמת מהתהליכים ומהתקוות המלווים אותה ורואה בהם לא יותר משלב לגיטימי. עם זה ראוי לציין שיש כל כך מעט אמנים חשובים עד שכמעט מיותר לדאוג שהם אלה אשר ירעו במיוחד את מצבו הסטטיסטי של המוסר.