שעות התייחדות

פתח דבר
 
את ספרה של פאני נוידא פגשתי במהלך מסעות ממושכים בחיפוש אחר תפילות נשים.
"את מבזבזת זמן. אין כזה דבר, תפילות נשים. יש תחינות ובכיות של נשים, ואת - מה יש לך לחדש בנדון? התמקדי בתחום מחקרך והתמקצעי," יעצו עמיתַי וחברַי הקרובים. אך הידיעה שיש תפילות מיוחדות לנשים בערה בי ולא הניחה.
ואז, לאחר שנות מחקר ממושכות, התגלו לי תפילות נשים. תפילות שנכתבו על ידי נשים ובעבורן, ותפילות שנוצרו על ידי גברים שהיו רגישים למצוקת הנשים המתפללות. תפילות בשפות המוכרות לנשים בפזורה היהודית: תחינות ביידיש, תפילות בלָדינו, תפילות בספרדית ובערבית-יהודית, ובתוך כך גם ספר תפילות מיוחד ונדיר לנשים ולנערות שפורסם בשפה הגרמנית. כשאחזתי בספר הקטן בעל הדפים המצהיבים, שהדיפו ריח עתיק, עבר בי רעד. אצבעותי נצמדו לדפי הספר ששנים רבות לא נפרדו זה מזה ולבי פעם במהירות, כאילו שמרו דפי הספר את זיכרונותיה של האישה שלה היה שייך הספר ואצרו את תפילותיה. נרגשת דפדפתי בספר התפילות הכתוב בגרמנית באותיות גותיות קטנות וצפופות, כרוך בכריכה קשה ומאוירת. חיפושי הקודמים הובילו אותי מעת לעת לכתבי-יד נדירים, ואף הורשיתי לגעת בכתבי-יד עתיקים, להריחם ולמששם, ובכל זאת הפעם נעטפתי ברגש מיוחד בְּמקום כמוס בלב, עוד בטרם הבנתי מה כתוב בו.
ספר התפילות, שעות התייחדות, ספר תפילה ומוסר לנשות ישראל ולבנותיה לתפילה בציבור וביחידות ולכל הזדמנות בחיי אישה, פורסם לראשונה בפראג בשנת 1855 ונכתב כאמור בגרמנית. ואף שאיני שולטת בשפה כלל, הבנתי מיד את תוכן העניינים: הספר מכיל דברי מבוא של המוציא לאור, פתח דבר של המְחברת, ואת התפילות עצמן: כל תפילה נפתחת בציטוט, על פי רוב מפסוקי המקרא, אך גם מכִּתבי הוגים. בסוף הספר בחרה המחברת, פאני נוידא, לפנות בקריאה על-זמנית לאימהות, לחנך את בנותיהן להיות בנות נאמנות וגאות לעם ישראל.
לא יכולתי להניח את הספר מידי, אף שלא הבנתי את תוכנו - למעט מילים עבריות יחידות שנשזרו ברשימת התפילות: חלה, בר-מצווה, שבת, לולב ואתרוג, ועוד. חשתי בקשר בין-דורי מחייב שנטווה ביני ובינה, בין משימתי לכנס אסופת תפילות נשים שטרם הושלמה, ובין מפעלה החלוצי והנדיר של פאני נוידא.
שנים אחר כך למדתי שהספר היה רב-מכר במדינות דוברות גרמנית ובהמשך תורגם גם ליידיש ולאנגלית. המהדורה הראשונה הודפסה עד לשנים הראשונות של המאה העשרים ותורגמה גם ליידיש. מהדורה חדשה התפרסמה בברלין לאחר עלות הנאצים לשלטון, בשנת 1936, בפעם הראשונה בגרמנית מודרנית שיועדה לנשים יהודיות יודעות ספר ומשכילות. מי שקיבלה על עצמה להוציא מהדורה מותאמת לרוח הזמן והמקום היתה ד"ר מרתה ורטהיימר. היא ערכה את התפילות, צירפה הקדמה לספר ושינתה את שמו.
אותה מהדורה של ד"ר ורטהיימר הודפסה שוב כמה פעמים, מראשית שנות החמישים ועד לשלהי שנות השישים (ההדפסה האחרונה היא משנת 1968) בעיר בזל שבשווייץ.
 
בחרתי מתוך ספרה של פאני נוידא ארבע-עשרה תפילות ושזרתי אותן בספרי תפילת נשים (2005). מאה וחמישים שנה לאחר כתיבתן, תורגמו לראשונה תפילותיה של פאני נוידא לעברית, על ידי המתרגמת קטיה מנור.[1]
מטבע הדברים התפילות עוררו, והן ממשיכות לעורר, עניין רב. נשים ונערות רבות בישראל ובעולם מאמצות את תפילותיה של פאני נוידא. יצירותיה נוכחות בטקסים פרטיים רבים - בת-מצווה, חתונה, ברית-מילה, ובטקסים ציבוריים וקהילתיים - אזכרות וטקסים, ומלוות בשעות קשות ובשמחות. אחת התפילות זכתה אפילו ללחן, החזנית חגית כפיר הלחינה, עיבדה ושרה את "תפילה לאם שבנה משרת בצבא".[2]
לא רק נשים אימצו את פאני נוידא אל לִבּן, גם גברים שלא הורגלו בתפילה, שסידור התפילה נתפשׂ בעיניהם כמאיים עד אז, גם מתפללים שמצאו את התפילה שבסידור חסרה.[3]
התפילות כאילו זירזו יוזמות רוחניות, תרבותיות ודתיות ונעשו מקור השראה לפעילויות שונות במקומות מרוחקים זה מזה. הן מככבות במעגלים רוחניים, במפגשי ראש חודש, בתהליך ההיריון, בקרב יועצות רוחניות, מדריכות כלות, ועוד.
את תפילתה של פאני נוידא, "תפילת אֵם על קבר ילדה", כללה השופטת חנה קיציס, שופטת לענייני משפחה בפסק דין (מפברואר 2006), והפכה אותה בכך לקלאסיקה, לנכסי צאן ברזל של החברה הישראלית.[4]
מסרון קצר מחברתי אושרה קורן, מנהלת מת"ן השרון, היה לגבי משמעותי ביותר. "אני באזכרה," כתבה, "זו פעם ראשונה שבת דודתי מדברת ליד קבר בנה מאז שאיבדה אותו לפני כמה שנים. היא מתפללת בקול את תפילתה של פאני נוידא לאם על קבר ילדה."
לימים סיפרה לי בת הדודה, רינה מקיבוץ טירת צבי, ששכלה את בנה מתניה ז"ל במבצע "חומת מגן" בג'נין ב-2002, על האופן שבו הביאה את "תפילת אם על קבר ילדה", תפילה שהיא אומרת שנה-שנה על קבר בנה, גם ליערות פולין הרחוקים:
 
זכיתי לצאת במשלחת "עדים במדים" של צה"ל. הם מצרפים הורים שכולים לכל משלחת. לי היה ברור שאני רוצה להתחבר למתניה גם בפולין ולא כל כך ידעתי איך. ואז פתאום חשבתי על התפילה של פאני נוידא "תפילת אם על קבר ילדה" שאני אומרת ביארצייט [אזכרה] של מתניה. אני לא יכולה לתאר לך את ההתרגשות במקום והתגובות של החיילים. עמדנו מסביב לאחד הבורות והקראתי את התפילה. היתה דממה ועוצמת רגש שאני מתקשה לתאר. חייל צעיר ניגש אלי, חיבק אותי ובכה.
 
את ההחלטה להוציא את ספרה של פאני בעברית במלואו ולהתחקות בקפידה אחר סיפור חייה המרתק, קיבלתי בערב יום הכיפורים תשס"ח, בקבוצת גבע. בדרך מירושלים להרצאה בגבע עצרתי כדי להשתתף בחתונה. בן דודי מושיק קליין מדגניה א' חיתן את בכורתו נופר. אשתו איה בחרה לומר את "תפילה לאם ביום נישואי בתה" שכתבה פאני נוידא. כשסיימה איה בקול חנוק מדמעות את תפילתה של פאני, התפילה הראשונה שנשאה בחייה, ידעתי איך אתחיל את המפגש בגבע.
בקבוצת גבע, שנוסדה בשנת תרפ"ב (1921) דיברתי אל מול נשים בנות ארבעה דורות - ממשיכות, בנותיהן, נכדותיהן והנינות. ראיתי את הכוח שהיה לתפילות הנשים לחדור לעומק נשמתן, לגעת במקומות כמוסים ובאזורים כואבים, וידעתי: ספרה של פאני נוידא חייב לשוב לנשים, חייב לחזור אל ארון הספרים היהודי, להיות נחלתם של רבות ורבים. כך גמלה בי ההחלטה לעשות חסד עם פאני נוידא ועם תפילותיה - ולהשיבן אלינו בעברית.
 
עליזה לביא
ערב פסח, תשע"ד