שנינו לחוד

פתח דבר

הסטטיסטיקות לא משקרות. למרבה הצער, נראה שלפחות שליש מהזוגות הנישאים כיום בישראל עתידים להיפרד ולהתגרש. מתוכם חלק ניכר מהזוגות יהיו הורים לילדים.

למרות שעל ההשפעות השליליות של הגירושים על בני הזוג וילדיהם נכתב כבר לא מעט, בחרנו לסכם בספר זה את המידע המחקרי הקיים והמעודכן על נושא הגירושים, השלכותיהם ובעיקר, להציע איך לצמצם את השפעותיהם השליליות על כל המעורבים בהם.

מטרתנו בספר לסייע לבני זוג המתגרשים, או השוקלים גירושים כדי שיוכלו להתמודד ביעילות עם הנסיבות המורכבות של תהליך הגירושים ולאחריו. בכוונתנו גם לספק סיכום מרוכז של המידע בתחום לשימושם של בעלי תפקידים במקצועות בריאות הנפש, המטפלים והיועצים למתגרשות, למתגרשים ולילדיהם.

אנו מעריכים שהספר יוכל לשמש כמקור מידע ולספק תובנות גם לסטודנטיות וסטודנטים הלומדים בחוגים במגוון מקצועות בריאות הנפש ועתידים לעבוד עם משפחות וזוגות.

קהל יעד נוסף לספר זה, הם עורכי הדין המייצגים בני זוג גרושים ומייעצים להם. כמו כן, השופטים והדיינים שמתוקף תפקידם עליהם לפסוק ולקבל החלטות בשאלות הכרוכות בנסיבות גירושי זוגות שהם הורים לילדים. הספר מיועד גם לבעלי תפקידים (רובם מתחום העבודה הסוציאלית ופסיכולוגיה) שחוות דעתם נדרשת בנושאי משמורת הילד במקרי גירושים.

הספר בנוי פרקים שכל אחד מהם מוקדש לנושא אחר בתחום הגירושים. הפרקים קשורים במידה מסוימת ביניהם ומשלימים אחד את השני, אבל מרביתם כתובים כך שכל פרק עומד בפני עצמו. לכן יש גם נושאים הנזכרים ביותר מפרק אחד, כשבכמה מקומות יש חזרה קצרה על דברים שכבר נכתבו. כך שאין חובה לקרוא את הספר ברצף.

השתדלנו לכתוב את הספר כשהוא מותאם לקוראים שאינם בהכרח אנשי מקצוע מתחומי מדעי החברה או בריאות הנפש. ניסינו לצמצם בהפניות למאמרים שאליהם התייחסנו כדי להקל על הקריאה השוטפת, אך גם סיפקנו פרוט ביבליוגרפי עבור מי שירצה להרחיב את הידע שלו בנושא הפרק.

למרבית פרקי הספר צרפנו כאילוסטרציה קטעי ספרות יפה רלוונטיים וכן ציטטות מראיונות שנערכו בנסיבות מחקריות וטיפוליות שונות עם גרושות וגרושים וילדים להורים גרושים. חשבנו ש"סיפור אישי" כפי שמצטייר בעיניו של מי שחווה את הגירושים, טוב, כמאמר הקלישאה, יותר מאלף מילים כדי להדגים רעיון או מצב מסוים. למרואיינים נתנו שמות בדויים, כך שהם מופיעים בעילום שם. טשטשנו פרטים אישיים, על מנת שלא ניתן יהיה לזהותם. זו גם הזדמנות להודות למרואיינים שתרמו לנו מניסיונם ותובנותיהם.

בחלק מפרקי הספר מוצעות תובנות מעשיות וכמה רעיונות והצעות לדרכי התמודדות, לפעמים בנוסח: של "עשה ואל תעשה". בנוסף למידע זה, בסוף הספר רכזנו כמה הנחיות וכללים שמטרתם העיקרית הפחתת ההשפעה השלילית של גירושי ההורים על "ילדי גירושים". לאורך הספר אנחנו משתמשים במושג זה כשאנו מתייחסים לילדים שהוריהם התגרשו.

ברור לנו שאי אפשר לתת בספר "עצות" שיתאימו לכולם, לכן המלצתנו להתייחס אליהן יותר כחומר למחשבה, להצבעה על כיוון אפשרי וכתמרור האומר: 'סוף מעשה, במחשבה תחילה'. דהיינו, חישבו על השלכות עתידיות של אמירותיכם והתנהגויותיכם בהקשר המשפחתי. איפוק, וויסות עצמי, אמפתיה לזולת וגמישות הנחוצים לכולם לחיים בכלל, נדרשים עוד יותר במצבי משבר שהגירושים הוא אחד הבולטים שבהם.

אנו רואים את עניין ה"חומר למחשבה" כבעל חשיבות מעבר לעצות ספציפיות. למעשה כל הכתוב בספר זה נועד לספק מידע ובעיקר להעלות למודעות תהליכים, מחשבות ורגשות שיש להם השפעה על ההסתגלות של כל בני המשפחה המעורבים בגירושים (כולל בני הזוג המתגרשים עצמם). אנו מדגישים את הבנת התהליכים; לדעתנו זה המפתח להתמודדות יעילה והסתגלות מותאמת לנסיבות הגירושים. הלוואי והיה לנו פתרון קסם המייתר את הצורך בגירושים, ניתן היה לחסוך מועקות רבות והשלכות שליליות של התהליך. ברור שחינוך לזוגיות, ייעוץ זוגי בזמן וכמובן מודלים הוריים של זוגיות מוצלחת מהווים גורמים התורמים משמעותית להקטנת הצורך בגירושים. אבל, מאחר ואין לאיש שליטה בכל המשתנים, נראה שהגירושים ימשיכו ללוות את החברה האנושית. אנו מצידנו מנסים כאמור להציע ידע וכיווני פעולה שיקטינו את ההשפעות השליליות של גירושים על ילדי הזוג המתגרש ואף עליהם עצמם.

לסיכום מבוא זה, נציין שחשוב לתחזק זוגיות ולנסות למנוע גירושים (יש על זה לא מעט ספרים), ולעתים יש צורך במעורבות של מטפלים זוגיים ומשפחתיים. אבל אם לא צלח הדבר והזוגיות שלכם לא עלתה יפה והחלטתם להתגרש, חשוב לעשות את המירב על מנת להמעיט ככל הניתן את ההשפעה השלילית של הגירושים על כל בני המשפחה.

כפי שציינו, נראה שלא בכל מקרה ניתן למנוע גירושים. אבל כדאי להפחית את השפעתם השלילית. זאת ועוד, יש גם גירושים נחוצים וגירושים שמצליחים במובן שהם מסיימים סיפור לא טוב ומתחילים סיפור חדש ואופטימי עם התמודדות יעילה עם נסיבות הגירושים.

נדגיש שהספר מתמקד בהיבטים פסיכולוגיים בתחום הגירושים והזוגיות ואינו עוסק בהיבטים המשפטיים.

ומשפט סיום מתבקש: אין הספר בא להחליף ייעוץ מקצועי בעת הצורך.

שער ראשון

תופעת הגירושים והשלכותיה

פרק ראשון
תמונת מצב: נישואים וגירושים כיום

שינויים חברתיים והשלכותיהם על הנישואים ועל הגירושים

במהלך העשורים האחרונים אנו עדים לשינויים סוציו-תרבותיים משמעותיים אשר השפיעו רבות על מבנה התא המשפחתי (Fine & Harvey, 2013). שינויים אלו, אשר מכונים "המעבר הדמוגרפי השני", כוללים, בין היתר, את דחיית גיל הנישואים והפריון, עלייה בהיקף המגורים המשותפים, עלייה באחוז הנשים אשר לוקחות חלק בכוח העבודה ועלייה בשיעור הגירושים (Sokol, Stevenson, & Braver, 2017). אם בעבר חלוקת התפקידים במסגרת התא המשפחתי הייתה ברורה - הגבר שימש כמפרנס העיקרי והאישה הייתה אחראית על ניהול משק הבית וגידול הילדים, הרי שהמעבר הדמוגרפי השני הוביל לערעור חלוקת התפקידים המסורתית בנישואים ולצמצום התלות ההדדית בין בני הזוג. כתוצאה משבירת התפקידים המסורתיים, גברו הסיכויים לחוסר התאמה בין בני הזוג ומערכת הנישואים הפכה שבירה יותר. כחלק מערעור התא המשפחתי המסורתי אנו עדים לשתי תופעות מרכזיות הנוגעות לתפקידו של האב במשפחה: מחד-גיסא, נרשמת עלייה במעורבות אבות נשואים בחיי המשפחה ובגידול הילדים, ומאידך-גיסא, חלה עלייה במספר האבות הגרושים הלא-משמורנים, אשר נעדרים מחיי ילדיהם (Kitson, 2013).

שיעור הגירושים החל לעלות באופן עקבי מתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת. במהלך העשורים שחלפו הוכפל שיעורם, ואף מעבר לכך. יתר על כן, מגמת העלייה בשיעור הגירושים נמשכת אל תוך האלף הנוכחי: על-פי הערכות עדכניות, בחלק ממדינות המערב כמחצית ממערכות הנישואים יסתיימו בגירושים. על-אף שבהשוואה למדינות מערביות אחרות שיעור הגירושים בישראל נמוך יותר, עדיין ניתן להבחין בעלייה של פי שלושה ויותר בשיעור הגירושים מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת.

גורמים שהביאו לפיחות שחל במעמד מוסד הנישואים וביציבותו. החיים המודרניים מאפשרים לפרט חופש פעולה ומגוון רחב יותר של אפשרויות בחירה. החברה המודרנית נתונה פחות ופחות לדפוסי חשיבה והרגלים חברתיים מסורתיים, ולאדם במובנים רבים היכולת לפעול כיחידה העומדת בפני עצמה.

בעשורים האחרונים חלו תמורות בתפיסת אושרו של הפרט ורווחתו, כמו גם, בתפיסת הנישואים והאימהות, כבחירה ולא כגורל. בנישואים כיום מושם דגש על אושר אישי, על חברות וביטוי עצמי, כמו גם על הדדיות בחלוקת תפקידים ובקבלת החלטות. ניתן לצפות כי שינויים אלו ישפיעו בהכרח על הסיבות להתחתן ולהתגרש. מדובר בבחירה משמעותית ביותר בחיים. ניתן לכן לצפות, כי בעידן זה שבו מתעצמות הציפיות מחיי הנישואים ובה בשעה גדלים חופש הבחירה ומגוון האפשרויות, יגברו הקונפליקטים בחיי הזוגיות והדחף להתגרש. וזאת, בעקבות ציפיות שלא התממשו והעמדה שנישואים הם לא בהכרח בחירה לכל החיים.

במשך שנים נחשבו הגירושים כנסיבות עגומות. אך, שכפי שקורה במרבית השינויים החברתיים, לגירושים לא רק היבטים שליליים, ולעיתים טמונות בהם הזדמנויות חדשות בעבור האנשים המעורבים. גם הסטיגמה השלילית הקשורה לגירושים הולכת ומצטמצמת במרבית החברות.

יפה (40) מסכמת: "בואי אני אגיד לך משהו, גירושים זה לא כייף, התהליך, לא כייף. התוצאה, לא כייף כלום, אבל בסך הכול יש סיטואציות שצריך לעשות את זה. עכשיו אם אני שוקלת רווח והפסד, אז הרווח יותר גדול. לי אישית ולילדים, לכולם, גם לו אני מניחה. יש סיטואציות שלא צריך לרוץ להתגרש כי באמת זה לא כייף".

חוקרים רבים מציינים, כי לשינוי שחל באידיאולוגיה ולאימוץ זו המדגישה אינדיבידואליזם יש השפעה רבה על המחויבות למסגרת המשפחתית. הלך רוח זה, המעמיד את צרכיו של הפרט במרכז, גורם לשינוי בעמדותיו כלפי הנישואים ולרמת המחויבות להם, וגורם לנטייה לפרוש מהנישואים כל אימת שצרכים אינדיבידואליים אינם מסופקים. הגישה, שמשמעה שימור הנישואים בכל מחיר כאידיאל בפני עצמו, הוחלפה בגישה שעל הנישואים לספק את הצרכים האינדיבידואליים. הגישה הפרמננטית רואה בנישואים ערך בפני עצמו, ואילו על-פי הגישה הפרגמטית הנישואים הם כלי לסיפוק הצרכים האינדיבידואליים ולמימוש הרצונות והמאוויים האישיים.

ורדה (47) מציגה את המאזן: "בשורה התחתונה אני חושבת שגירושים זה דבר ממש לא טוב ולא רצוי. אף אחד לא מתחתן בשביל להתגרש. אבל אם תשאלי אותי יש הרבה מצבים שעדיף שהורים יתגרשו מאשר שיישארו ביחד וגם בשביל הילדים. זו קלישאה, אבל אני אומרת מתוך אמונה אמיתית ולא רק בגלל הצד האישי שלי, אני באמת חושבת שדפוס של זוגיות שילדים רואים בבית שאין בו יחסים טובים בין ההורים יוביל אותם בסופו של דבר לדפוס כזה בעצמם, לחוסר ביטחון להרגשה של אני לא אבנה את החיים שלי ככה כי אני לא רוצה שהם יהיו ככה, לא רוצה לחיות ככה, והגירושים במידה מסוימת נותנים לבנות חיים אחרים... השתדלנו לא לערב את הילדים בכלל בקטע הזה, וגם אחרי הגירושים אני לפחות זוכרת, לא יודעת מה היה בצד השני כי אני לא נכנסת לשם... אני אף לא ניסיתי להסית את הילדים לא נגדו ולא נגד אשתו. תמיד עודדתי את זה שילכו לשם שיהיו בקשר שיבקרו. ובאמת, מהבחינה הזאת רציתי שלא תהיה הרגשה אפילו פעם אחת שאני מסיתה נגדו, כי זה אבא שלהם".

זוגות לא נשואים החיים יחד שכיחים כיום בחברה המערבית המודרנית ברוב חלקי העולם. "תקופת ההמתנה" עד למיסוד הקשר, שעימה עלה גיל הנישואים, התארכה בעשורים האחרונים באופן משמעותי נוכח התמורות האמורות. בעת האחרונה זוגות צעירים מאריכים בהרבה את תקופת חייהם המשותפים יחדיו בטרם יקבלו את ההחלטה להינשא.

גורמים רבים לשינוי בתפיסת הגירושים (Demo & Buehler, 2013) - מצד אחד, החיים בחברה שהיא פחות דתית/מסורתית, ולפיכך מגבילה פחות, בעיקר ביחס לנשים, יציאה מוגברת של נשים לעולם העבודה המשפיעה על תפקודן ועל תפקידיהן, על תפיסתן העצמית ועל יכולתן להתפרנס, לחצים רבים יותר ביצירת האיזון בין הבית, המשפחה והקריירה - כל אלה משפיעים על חיי הנישואים ויוצרים לעיתים צבר לחצים בלתי נסבל מבחינת בני הזוג.מן הצד האחר, החשיבות הניתנת לאושר ולמימוש עצמי, ההפחתה בנכונות להתפשר עם מערכות יחסים בלתי מספקות, הגישה של "חיים רק פעם אחת" ותוחלת החיים הארוכה יותר, מקשות על התפשרות והשלמה עם מצב מעיק. מספר קטן יותר של ילדים גם הוא מקל על ההתמודדות עם הגירושים הן מבחינה כלכלית ותפקודית והן מבחינת ההתמודדות הרגשית.

למרות האמור לעיל, גירושים עדיין נתפסים כאחד מהאירועים הקשים ביותר בחיים. זהו אירוע בלתי מתוכנן במעגל החיים, ללא לוח זמנים קבוע מראש, וללא טקסים מיוחדים שתפקידם מתן לגיטימציה לתהליך ותמיכה בו. הגירושים מביאים לידי ביטוי רגשות שונים וסותרים, התנגשות של רצונות, תחושות של בלבול ואובדן והתמודדות עם לחצים ועם סטיגמה. עם זאת, הגירושים יכולים להיתפס גם כמעבר המאפשר הזדמנות לשינוי ולצמיחה - מעבר ממסגרת משפחתית קונפליקטואלית למסגרת חדשה, אופטימית ומסתגלת יותר. לגירושים השלכות ארוכות טווח על ילדותם ועל מהלך התפתחותם של הילדים במישורים הרגשי, הקוגניטיבי, ההתנהגותי והתפקודי (Fine & Harvey, 2013).

כיום כמעט כל סיבה טובה היא עילה לגירושים. לרם (39) יש דעה: "להגיד לך שאני חושב שזה מייצג את כל הגברים שהתגרשו, אני לא בטוח. לכל אחד זה בעצם מה שהעיניים רואות אצלו. מישהו ראה איזה יפהפייה ברחוב וזה הסתדר לו וזה מספיק בשבילו לזרוק את הילדים, הנסיבות שלי היו אחרות".

מאז סוף שנות ה-60 ועד שנות ה-70 המוקדמות השתנה ההיבט המוסדי של הגירושים, מתהליך שיש בו דופי לכזה שמידת הדופי שבו פחותה בהרבה. יש הטוענים שהגירושים הפכו מבעיה במישור החברתי לתופעה מקובלת. מחסומים שונים אשר שימשו מגן מפני גירושים בעבר, נחלשו כיום. עם "הלגיטימציה" שניתנה לגירושים כיום חלו אף תמורות בסיבות לגירושים. עמדה ליברלית שאינה רואה בנישואים התחייבות לכל החיים מאפשרת גירושים ביתר קלות.

כפועל יוצא מהפיחות שחל במעמד הנישואים וביציבותם התרחבה תופעת הגירושים בעשורים האחרונים בעולם כולו, וכך גם בישראל. אנו עדים בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט, לתופעות של ירידה בשיעורי הנישואים, עלייה בגיל הנישואים ועלייה במספר הזוגות החיים ללא נישואים. בעשורים האחרונים חלה עלייה הדרגתית במקרי הגירושים בישראל. משיעור של כ-9% של זוגות שהתגרשו מתוך הזוגות שנישאו בשנת 1970, דרך 15%, 20%, 27.6%, 27.2% בשנים 1980, 1990, 2000 ו-2010, בהתאמה (לפי השנתון הישראלי לסטטיסטיקה 2016). בשנת 2021 נישאו בישראל 51,605 זוגות והתגרשו 16,300 זוגות. כלומר, שיעור של 31.6% (על-פי נתוני השנתון הסטטיסטי לישראל 2023). 

ניתן לסכם ולומר, כי התמורות שגרמו לפיחות במעמדו של מוסד הנישואים ויציבותו הם: תהליך הדמוקרטיזציה וגישת הליברליזם האינדיבידואלי, שמשמעה העמדת הפרט וצרכיו במרכז. תהליך זה מיקד ונתן לגיטימציה לערכים כמו מימוש עצמי, אושר היחיד וחופש הפרט על פני ערכים מסורתיים של שמירת התא המשפחתי בכל מחיר. בתהליך נוצרו נורמות חדשות בהתייחס לאיזון בין צורכי הפרט (כולל צרכים פסיכולוגיים) לצורכי המשפחה, פחת כוחה של הסמכותיות ושל הפיקוח החברתי לנוכח הלגיטימציה למתירנות, השתנה המערך החברתי והכלכלי בתהליך התיעוש, מוסדו ופותחו שירותי הרווחה והחינוך והשתנה מעמד האישה, התחוללה מהפכה מינית, ליברליזציה, הכוללות זמינות ואמצעי מניעה. כל אלה הביאו לשינויים ובמידה מסוימת לפיחות במעמד מוסד הנישואים ובחשיבותו. מובן מאליו, כי תמורות אלה לא השפיעו באופן שווה על תחושת המחויבות של אנשים שונים כלפי מוסד הנישואים המושפעת גם מהנורמות של סביבתם החברתית הקרובה, ממערכת הערכים והאמונות של הפרט, מחינוך, סוציאליזציה וממודל משפחת המוצא. יש לסייג שמדובר בעולם המערבי, ובחברות שמרניות כמו המגזר החרדי בישראל המגמות הללו ניכרות פחות.

למרות הפיחות שחל במעמד הנישואים ובחשיבותם והקלות שבה בוחרים זוגות להתיר את "ברית נישואיהם", אין מחלוקת באשר לצורך הבסיסי ההישרדותי ממש של הפרט ליצור קשר זוגי בר-קיימא.

בחירת בן הזוג

לא ניתן לדבר על הסיבות לגירושים מבלי להתחקות תחילה אחר הסיבות לנישואים בכלל ועל הסיבות לבחירת בן הזוג הספציפי - בחירה ולא גורל; מתוך תפיסה, כי בגין אותן סיבות יחדיו נוצר מפגש רצונות שהפועל היוצא שלו הוא ההחלטה להינשא. מכאן יש לגזור גזירה שווה ביחס לגירושים - מכלול של סיבות שהביאו להחלטה להינשא משמעו, כי בהיעדרם של אותם מניעים עשויה להתקבל ההחלטה על גירושים, ומכאן החשיבות העצומה שיש להבנת הסיבות לנישואים ככלי לניתוח הסיבות העשויות להביא לגירושים; בחירת בן הזוג היא חלק מתפיסת עולמנו המעוגנת במבנים חברתיים. מבנים חברתיים אלה מפקחים על הפרט מאז לידתו, מעצבים את עולם ערכיו וציפיותיו ומכתיבים לו מילדות את דפוסי בחירת בן זוגו לנישואים. יש קשר בין מבנה חברתי לבין תפיסת עולם, למערכת הערכים והעמדות ולדפוסי ההתנהגות של הפרט. בתרבות המערבית רווחת ההנחה שגברים ונשים נישאים משום שהם מאוהבים זה בזה. האהבה הרומנטית אומנם נושאת עימה הילה מסתורית שכולם משתוקקים לחסות בצילה ולחוש בטעמה, אולם, בדיקה מדויקת של "מי נישא למי" מצביעה בסופו של דבר על כך, שההתאהבות תלויה אף היא בגורמים חברתיים מוגדרים מאוד של מעמד, הכנסה, השכלה, גזע ודת. מערכת הגורמים המשפיעה על תהליך הבחירה מחולקת אם כן לשני מישורים עיקריים: המישור החברתי והמישור האישי - הקשור למבנה אישיותו של האדם ולמערכת צרכיו.

קיימות תיאוריות רבות בנוגע לבחירת בן הזוג וביניהן:

התיאוריה הפרוידיאנית המבוססת על הרעיון, שהגורם הדומיננטי בבחירת בן הזוג הוא הפנמת הדימוי של ההורים. ההנחה הבסיסית של תיאוריה זו היא, כי גברים ונשים מחפשים חליפים להוריהם מהמין השני. אך כיום ישנם מחקרים רבים שאינם תומכים בגישה זו.

תיאוריית דמיון הערכים. הבסיס לגישה זו הוא התפיסה, כי בחירת בני הזוג נעשית על-ידי הדמיון בערכים או באמונות בין בני הזוג. תיאוריה זו אינה מביאה בחשבון גורמים נוספים שמשפיעים על הבחירה כמו: משיכה פיזית, התאמה מינית, לחץ הורים וגורמים אחרים.

תיאוריית הצרכים המשלימים. לפיה, צורכי היחיד יבואו על סיפוקם אם ימצא בן זוג אשר אפיוני אישיותו וצרכיו נוגדים אולם משלימים את צרכיו שלו. כל יחיד מחפש את האדם אשר יעניק לו את ההבטחה המרבית לסיפוק צרכים מקסימלי.

על-פי תיאוריית גירוי הרושם הראשוני מנותחת התפתחות מערכת היחסים כתהליך בן שלושה שלבים: גירוי ראשוני, ערכים ותפקיד. בשלב הראשון בוחנים בני הזוג את החיצוניות על כל מרכיביה, ועורכים השוואה בין היחיד הנבחר לאחרים. בשלב הערכים נבחנות עמדות, ובשלב התפקיד נבחנות התאמה תפקידית, התאמה אישית והתאמה מינית.

הגורמים המנבאים גירושים

למרבית ההתנהגויות החברתיות יש יותר מסיבה אחת, כך גם ביחס לגורמים המשפיעים על קבלת ההחלטה להתגרש ועל עצם התפתחות תהליך הגירושים. ניתן אפוא למנות מאפיינים דמוגרפיים, כלכליים, וכן מאפיינים התפתחותיים ואישיותיים של כל אחד מבני הזוג, הקשורים לתהליך הגירושים ולהסתגלות אליו.

גילה (34), מודה בטון עצוב: "כמו כולם, התחתנתי וזרמתי כמו כולם. התגרשתי כי החיים היו רעים מאוד. היו לי חיים קשים רעים לא אמיתיים, הרבה שקרים, הרבה נפילות כלכליות ו...לא הייתה חברות, לא היה שום דבר שקשור לזוגיות. לא הייתה זוגיות, חיינו ביחד גידלנו ילדים ביחד, עבדנו אחד על השני. הוא שיקר לי. אני מניחה שגם אני שיקרתי לו מדי פעם, לא היה כלום, שום כייף ו...נגמר".

מחקרים בתחום הזוגיות והנישואים שבהם נעשה ניסיון לזהות גורמי סיכון ומשתנים המנבאים את הסיכוי להתגרש, מתמקדים בדרך כלל במאפיינים דמוגרפיים וסוציו-אקונומיים מחד-גיסא ובמאפיינים בין-אישיים מאידך גיסא. נמצא, שסיכוייהם להתגרש של ילדים להורים גרושים, למשל, גבוהים יותר בהשוואה לילדים שהוריהם נשואים, גם אם נישואים אלו הוגדרו כבעייתיים. נישואים בגיל מוקדם ורמת השכלה נמוכה גם הם משתנים המנבאים גירושים. בספרות המחקר מציינים גורמים דמוגרפיים וסוציו-אקונומיים נוספים אשר מנבאים גירושים כגון מצב סוציו-אקונומי נמוך, אבטלה, הולדת ילד לפני הנישואים, או נישואים עם ילד ממערכת יחסים קודמת. כמו כן, ישנן עדויות שאמונה דתית רופפת וגירושים קודמים גם הם גורמים נוספים המנבאים גירושים.

מחקרים מצאו קשר בין מגורים משותפים לפני החתונה לגירושים. דהיינו, מגורים משותפים עם בן זוג לפני החתונה מגבירים את הסיכוי לגירושים בהמשך. אולם, קיימת מחלוקת רבה ביחס לאופן שבו יש לפרש ממצאים אלו. יש שסבורים, כי הקשר החיובי לתופעה הפרדוקסלית לכאורה (הרי דווקא הזדמן להם להכיר מקרוב עוד לפני הנישואים) נובע מהעובדה, כי זוגות רבים אשר גרים יחד לפני החתונה מתקשים להתמודד עם הפרידה, ועל כן מתחתנים מכוח האינרציה והחשש מהשלכות הפרידה. בהתאם לכך, במחקר חדש נמצא, כי זוגות שעברו להתגורר יחד לאחר שהתארסו לפני החתונה, מדווחים על נישואים יציבים יותר ובעייתיים פחות, בהשוואה לזוגות שלא התגוררו יחד לפני החתונה.

קיימת ספרות מחקרית ענפה העוסקת גם במאפיינים אישיותיים

ובנסיבות המשקפים הבדלים אינדיבידואליים המנבאים גירושים

(Rodrigues, Hall, & Fincham, 2013).

דינה (39) מתארת תהליך: "בגדול, הגירושים היו יותר יוזמה שלי, מי שבעצם יזם, אי-אפשר להגיד יזם, בעצם מי ששבר את הכלים בקטע הזה זו אני, לא מתוך מצב של אלימות במשפחה ולא שנאה גדולה. פשוט, שני אנשים שבאיזשהו שלב, אני הרגשתי, הולכים בקווים מקבילים, שאנחנו לא מתאימים אחד לשני מבחינת האישיות שלנו. הכרנו בגיל מאוד צעיר, 20 משהו כזה, ובאיזשהו מקום הרגשתי שמבחינה אישית אנחנו כבר לא פרטנרים אחד לשני. קדמו לזה כמה שנים של החיים המשפחתיים שלא היו כמו שהם היו צריכים להיות. היה פער מאוד גדול בינינו, דרך אגב גם עד היום, זה שאני מאוד שכלתנית אבל אני עובדת מאוד גם על הצד הרגשי של יחסים במיוחד במשפחה, והפרטנר שלי היה מאוד לא כזה, ובאיזשהו מקום חל ריחוק גדול מבחינה רגשית בין הצרכים של אדם שמתבגר ולא רק הצרכים הבסיסיים היום-יומיים של לנהל משפחה, וזה גרם לאיזשהו ריחוק, ובאיזשהו מקום זה הוביל לגירושים".

ממחקרים עולה, כי שכיחות גבוהה של קונפליקט וחוסר אמון, חוסר אהבה, מחויבות נמוכה, בגידה ותקשורת לקויה בין בני הזוג הם מגורמי הסיכון לגירושים, לפעמים עוד לפני שבני הזוג נישאים. גורם נוסף, שנמצא כמנבא גירושים, קשור לחלוקת העבודה במטלות הבית: ככל שבני הזוג תפסו את חלוקת עבודות הבית כפחות שוויונית, כן עלה הסיכוי להתגרש. במחקרים שונים נבדקו המאפיינים של זוגות שהתגרשו. החוקרים מצאו, כי ניתן לסווג את הזוגות על רצף בין שתי קבוצות מרכזיות עיקריות. הזוגות בקבוצה הראשונה דיווחו על מצוקה רבה במהלך הנישואים - ויכוחים רבים, אלימות פיזית, אינטראקציה מעטה בין בני הזוג וכדומה. לעומתם, הזוגות בקבוצה השנייה התאפיינו ברמת מצוקה בינונית/סבירה - קונפליקטים מוחצנים מעטים, מיעוט יחסי של מחשבות על אודות גירושים ואינטראקציה בין-אישית סבירה. לכאורה הכול נראה ביניהם תקין. ולפתע מתחולל משהו בלתי צפוי שמתפרץ בגירושים. במילים אחרות, לא כל הזוגות שהתגרשו הפגינו דפוס יחסים בעייתי.

המשך הפרק בספר המלא