פרח הלילך

הקדמה

זהו סיפור די רגיל על גבר ואשה ומה שבינהם שנפגשים בנסיבות אקראיות ויוצאים למסע יחד.

הוא זה סם ברייט גבר נאה אלמן עם בת בגיל העשרה. שיוצא למסע במכונית החשמלית שבנה במו ידיו על בסיס מכונית אמריקאית לינקולן מודל 70. במקצועו הוא מרצה על מדעי החיים בקולג' וכך הוא מציג את עצמו. אבל בנוסף הוא בעברו מהנדס אלקטרוניקה וממציא שפיתח חברה ששווה ביליונים. בקיצור ביליונר מוסווה וכך הוא מתנהג.

הוא עושה מסע מחוף אל חוף באמריקה להעביר את המכונית שהוא בנה ללקוח ששילם עבורה 300,000 דולר.

היא דונה מקניל שחקנית בסרטים נועזים ונקראת מלכת הסקס של הוליווד. היא יפה וחטובה, בלונדינית עם עיניים כחולות. היא בורחת מדירה אחרי לילה של אורגיה מטורפת, ללא טלפון וכסף. היא נעמדת בצד הדרך ומנסה לעצור טרמפים. סם עוצר והשאר היסטוריה.

פרק 1 סם

זה בוקר מיוחד עבורי. היום אני יוצא לנסיעה מחוף לחוף על פני כל ארה"ב והמטרה היא להעביר את המכונית החשמלית שבניתי במו ידי ללוס אנגלס. האדם שקנה ממני את המכונית הזאת שילם מחיר של 300,000 דולרים עבורה. ואכן זה לא סתם מכונית, זאת מכונית חשמלית שבנויייה על שילדה של לינקולן אינטרקונטננטל מרק 3 משנת שבעים שתי דלתות ענקיות ומקום לגלגל רזרבי בולט מתא המטען. הגודל של המכונית איפשר לי לצייד אותה בשתי בטריות נטענות כאשר כרטיס קטן שתוכנן על ידי איפשר טעינה מהירה של שתי הבטריות בפחות מ 10 דקות וגם הגדלת טווח הנסיעה ל 600 מיל לבטריה. בנוסף מכסה המנוע ומכסה של התא מטען בנויים עם קולטני שמש. אלה מאפשרים טעינה של הבטריות ויצירת חשמל מהשמש מה שהגדיל את טווח הנסיעה לכמעט אינסופי. הקולטנים האלה נתנו לרכב גוון אדום עמוק שאין כמותו (למעט אולי ביינות אדומים נדירים).

אני לקחתי חופשה בין גמר הסמסטר לבין מועדי הגשת הציונים לבחינות מועד א' בקולג' שבו אני מרצה. ההרצאות שלי הן בנושא שנקרא "החיים עצמם" זהו מקצוע שמוגדר הומניסטי אבל זה מקצוע חובה גם למהנדסים ומדענים. האולם שלי מפוצץ מקהל. אחת הסיבות אולי היא שהבחינות הסופיות קלות למדי ואני גם מקל בניקוד. למרות כל זאת אני מאמין שאני מקנה ערכים לאנשים שמגיעים לקורס הזה. ההשתתפות הערה של קהל הסטודנטים בשיעור מחזקת את האמון שלי בכך.

במקצועי אני מהנדס אלקטרוניקה ובעל יכולות תיכנות גם בשפות מתקדמות מעבר לפורטרן ופסקל הישנים והטובים. ומעבר לשפות האובג'קט אוריינטד כמו וויזואל סי/בייסיק. עשיתי כסף רב בזכות היכולות האלה שלי ועדיין עושה. כי אני מחזיק ברוב המניות של החברה שנקרת סמידור על שמי, סם ושם אשתי דורותי. דורותי הייתה איתי לאורך כל הדרך מייסודה של החברה ועד שהיא נפטרה לפני כחמש שנים מסרטן קטלני והשאירה אותי ואת הבת היפיפה דיאנה לבד. דיאנה הייתה בת 12 כשאמה נפטרה ואני משמש גם האבא וגם האמא מאז. וכן אני היום מבין עיניני נשים כולל גודל של טמפונים ביגוד איפור וכיו"ב

לאחר שדורותי נפטרה הורדתי הילוך בעבודה והלכתי להרצות על החיים כי הבנתי שהחיים קצרים ויש לי מה להגיד בנושא.לכן יצרתי את המקצוע ההומני שאני מעביר ושכנעתי את הנהלת הקולג' להכניס אותו לסילבוס של רשימת הנושאים ההומניים בקולג'. וככה נוצרה לי האפשרות להגיד את מה שיש לי להגיד בתקוה שזה יתרום לשיפור יחסים בין אדם לחברו ובן האדם לסביבה.

רוב העבודה בחברה נשארה בידי אנשים שלי שבנוסף הם גם החברים הטובים שלי. אנחנו קבוצת מנהלים של ארבע זוגות עם שבעה אנשים עכשיו כבר 5 שנים. אני כרגע נושא את התפקיד של המנהל הכללי כי אני מחזיק ביותר מ 50% מהמניות. אבל החברים שעושים את העבודה הם לא מיסכנים, להערכתי הם צברו במשך קיום החברה בערך עשרה ביליון דולר כל אחד. אני צברתי קצת יותר.

עכשיו אני מתכונן לצאת לדרך, לקחתי טרול קטן עם קצת ביגוד ולבנים, שמתי על עצמי טריקו נוח, מכנסים קצרים, נעלי ספורט, משקפי שמש וכובע. עכשיו קייץ כמובן שיש במכונית מזגן אבל בנוסף לכל השנויים שעשיתי ברכב יש לו גם גג נפתח מודרני וגם זה היה תכנון והמצאה שלי.

דיאנה באה אלי להפרד " לקחת כל מה שאתה צריך? יש לך את הכתובת של היעד? אל תסע מעל 5 שעות ביום, תתקשר אלי יום יום בערב שאני לא אדאג וחוץ מזה הגיע הזמן שתמצא כבר משהי שתחמם לך את המיטה." אני נותן לה נשיקה ואומר " נראה שיש לי את כל מה שצריך ואם לא, אקנה בדרך. יש לי את הכתובת ויש לי את המוסיקה שלי מקלסיקה ועד מטליקה אז אני לא צריך יותר ולא מתכונן לעצור לאף אחד מההומלסים שעוצרים טרמפים. ואת שתשמרי על הבית שלנו. בלי מסיבות פרועות והשתכרויות ובלי שבירה של הבית. אל תשכחי להאכיל את הצבאים, הסנאים, הצפורים ושאר חיות הבר שמגיעות לבקר." כן אנחנו גרים במזרח, מה שנקרא איזור השעון המזרחי, בבית המשקיף מצוק על הפוטומק והרבה חיות בר באות לביקור.

לקחתי את הטרול ושמתי אותו בתא המטען הוצאתי שני בקבוקי מיים שהיו שם מתוך מקרר שהכיל כארבעים בקבוקי מים שהכנתי מראש לדרך, התנעתי את הרכב ורק מכך שנורית החיווי נדלקה הבנתי שהמנוע אכן דולק. פתחתי את הגג בלחיצת כפתור והפעלתי את המוזיקה שלי שנפתחה עם יוהנס פסיון של בך והקולות הצלולים של המקהלה העירו את היום בעוד השמש מאירה מלמעלה. יום קיץ יפה. יצאתי לדרך.

פרק 2 דונה

התעוררתי עם הרגשה מזופתת ומועקה קשה ואז הסתכלתי מסביבי ותחלתי להבין למה. במיטה הענקית שהייתי עליה היו שבעה גברים ערומים ישנים שנת ישרים ואז נזכרתי. אתמול בלילה היייתה כאן מסיבה ואני הייתי ארוע המרכזי שלה. זה התחיל בשתיה ועישון. ההמשך היה שכולם נותרו ללא בגדים אחרי משחק פוקר סטריפ. והסוף היה שזיינתי את כל החבורה הזאת בכל הצורות האפשריות. בקבוצה היו כוכבי אקשן של הוליווד שני שחקני בייסבול ובמאי אחד — המשותף לכולם היה שכולם ידעו אותי בלילה והדבר המשותף השני שאף אחד לא הצליח להביא אותי לאורגמה. אני דונה שנחשבת למלכת סרטי הסקס ה"רך" של הוליווד הייתי צריכה לפברק אורגזמות לכל השבעה. בשלב זה נכנסה לי התובנה שזהו, נגמר הכיף מהאורגיות האלה. ההבנה שהאקט המכני ללא רגש זה דבר מגעיל היכה בי בפתאומיות והבנתי שאני לא יכולה להסתכל על קבוצת הגברים האלה מבלי לקבל גועל. אני יודעת הם לא לגמרי אשמים, זה אני שבניתי את הקריירה של על סרטי של פורנו רך, הייתי נועזת וחסרת בושה וברוב הסרט חסרת בגדים.אני מעריכה שלפחות בליון איש ראו אותי ללא בגדים, וכן זה הביא לי עושר ותהילה ורבים רצו את חברתי ורבים גם נהנו ממנה. היו גם שמועות שבסרטים מסויימים הפורנו לא היה כל כך רך ואכן השמועות היו נכונות כאשר השחקן הראשי מצא חן בעיני לא נתתי לדברים פשוטים כמו צניעות או אנשים נוכחים להפריע לאקט אמיתי. הקטעים האלה, או שנעשו מתחת לכסוי או שנחתכו בעריכה אבל זה הביא את הדברים לכך שנחשבתי לשחקנית מעולה.

אתמול בלילה מאחר ששתתי הרבה, נרדמתי לפתע על המיטה אבל עכשיו כשהתעוררתי יצאתי במהירות המיטה והלכתי לחפש את חלקי הלבוש שלי. מצאתי את השמלה ואת הנעלים, חזייה לא הייתה לי, יש לי גוף מדהים אני בלונדינית עם עיניים כחולות גדולות ושדיים מוצקים טבעית כך שחזיה זה לא דבר הכרחי אבל התחתונים שכן נחוצים נעלמו. הלכתי למקלחת ותליתי את השמלה על קולב קרוב לאמבטיה. במקלחת קיצפתי את עצמי בחוזקה כאילו רציתי להוריד מעצמי את כל הגועל נפש מליל אמש. יצאתי ורציתי לקחת את השמלה כדי ללבוש אותה ופתאום הרגשתי זין מנסה לחדור לנרתיק שלי. קפצתי בבהלה ופגעתי באחד משחקני הבייסבול ישר במבושיו, הצרחות שהשמיע העירו את שאר החבורה ולפני שהם יצאו מהמיטה שמתי על עצמי את השמלה לקחת את הנעליים וברחתי החוצה. על המדרכה נעלתי את הנעליים ואז נוכחתי שהשארתי את הארנק שלי בדירה. שקלתי לחזור לדירה אבל הרגשת הגועל שהייתה בי גרמה לכך שהחלטתי לא לחזור. מאד לא רציתי לפגוש יותר את החבורה הזאת. החלטתי ללכת במורד הרחוב ותוך כדי לעצור טרמפים. תכננתי להגיע למרכז מסחרי שבטח ישנו בסביבה ושם אגש לחנות כלשהי ואתקשר לסוכן שלי שישלח רכב או הליקופטר ויחלץ אותי. זה בשלב בשלב ראשון, ובשלב שני ויטיס אותי חזרה מערבה לביתי בלוס אנג'לס מהחור על גדות נהר הפוטומק במזרח. על הדרך גם יכנס לדירה וייקח את הארנק עם הכסף וכרטיסי האשראי שלי והכי חשוב את הטלפון.

השעה הייתה עדייין שעת בוקר מוקדמת, ומעט מאד מכוניות עברו ואלה שעברו לא עצרו. אני חושבת שעברתי כשני מייל במורד הרחוב כשהרגשתי שהנעליים לא עושות לי טוב. חלצתי אותם, החזקתי אותם ביד אחת ובשניה נפנפתי למכוניות לעצור. אחרי מייל נוסף של הליכה יחפה כאשר אני על סף דמעות וצמאה בצורה מטורפת, ראיתי מכונית גדולה, כזאת מאלה שהיו בשנות השבעים והשמונים עם צבע אדום עמוק כמו יין ישן, מתקרבת ומאותתת לעצור לידי. רק זה חסר לי, אני חושבת, מכל המכוניות שבעולם המכונית היחידה שנענתה לי זאת הגרוטאה הענקית המוזרה שמתקרבת אלי עכשיו. בטח גם הנהג הוא איזה טיפוס שלא כדאי להתקרב אליו אבל עניים לא יכולים בררנים. אסע איתו עד המרכז המסחרי הקרוב ואז אסתלק. במשך 10 דקות עד רבע שעה אצליח לעמוד במשימה מבלי לברוח. המכונית נעצרה, הסתכלתי על הנהג, לא הוא לא נראה זקן, בין ארבעים לחמישים, אבל נראה ממש כמו אחד שיצא מהסרט revenge of the nerds מסודר מאד כובע מצחייה עם המצחייה קדימה ומשקפי שמש גדולים. ואז הוא הסיר את המשקפים וזוג עיניים כחולות להפליא הביטו בי והוא שאל "האם אפשר להציע לך הסעה" — איזה נרד! מי מדבר בשפה כזאת ! אבל נראה מנומס ולא מכוער מדי דווקא עינים יפות. אני חושבת שלא יהיה נורא לעלות על הגרוטאה הזאת. אולי יש מצב שתצליח לעבור מייל אחד או שנים לפני שתתפרק ואני אצליח להגיע לאיזה מרכז מסחרי קרוב.אני מזהה את הגרוטאה כמכונית לינקולן משנות השבעים ( אני מכורה למכוניות מכל המודלים ומכל השנים ומזהה את הרכב הזה לפי הסמל והתא עבור הגלגל ספר) ועוד נוסעת? רק סופר עניים או סופר משוגעים אולי נוסעים בדבר כזה. ומה הנהג יכול לעשות? לאנוס אותי באור יום עם גג פתוח? לא סביר.לשדוד אותי? אין מה. מקסימום יוכל לקחת את השמלה ולהשאיר אותי ברחוב ערומה, מאחר שרוב העולם כבר ראה אותי ככה אז עוד מספר קטן של אנשים יתוסף לרוב הזה זה לא אסון גדול.