
ביי, נינטנדו!
היי כולם,
זה אני, ניב מחבורת כוח המוח.
כן כן, מפתיע, הא? זוכרים מה קרה בספר הקודם? למי שלא קרא, אגלה לכם. אייל וליטל רבו מי משניהם יהיה ראש חבורת כוח המוח.
אז... יש פתגם כזה:
שניים רבים — השלישי לוקח!
והשלישי הוא אני!
ניב הזדוני, כמו שאייל נוהג לקרוא לי.
בספרים הקודמים אייל היה ראש החבורה, אבל עכשיו אין תעלומה, והראש שלו עסוק בדברים אחרים כמו למשל להתאמן לקראת משחק הגמר של שכבת ו' בכדורסל, אז אל תגלו לו, אבל לקחתי לו את התפקיד מתחת לאף.
רציתי להרגיש, לפחות לכמה ימים, איך זה להיות ראש חבורה אמיתי. לפתור תעלומה אמיתית. לנצח באמת! לא במשחק רשת שבו אני בכלל דמות אחרת. רציתי לנצח ולעלות שלבים במציאות.
אז זהו! אמרתי לנינטנדו: "ביי!" ויצאתי לשטח!
החלטתי להיות מנהיג החבורה, אבל מהר מאוד הבנתי שזה ממש נורא. לא תאמינו אבל מצאתי את עצמי בחורשה, בחושך, לבד, רטוב, יחף ופצוע, מסביבי נביחות ויללות של חיות, עומד רועד וחושב לעצמי, לאן עוד כל זה יכול להידרדר?!
לפני שאספר לכם איך הגעתי למצב הזה, אציג את בני החבורה.
חוץ מאייל יש את ליטל, ששווה כמו שלושה בנים לפחות, ופעם אהבתי אותה, אבל הכרחתי את עצמי להפסיק, כי היא חברה של אייל.
אריק הגאון וטוב הלב, שאוהב בעלי חיים והכי אוהב אוכל.
וגם גל, המרגל הסודי, שנסע עם המשפחה שלו לאמריקה אבל נשאר איתנו בקבוצת הוואטסאפ.
בהתחלה עוד האמנתי שאסתדר בלעדיהם.
הגעתי לבית הספר וחיפשתי תעלומה. חיפשתי גם ילדה שאולי תתאים ואצרף אותה לחבורה שלנו, לתוספת עניין.
אפילו הייתה לי מישהי על הכוונת.
אֶמָה מכיתה ו'4.
אֶמָה היא מפונה מהצפון, שהצטרפה לא מזמן לבית הספר שלנו. ישר כשראיתי אותה נדלקתי. קודם כול יש לה שיער קצר, שזה כבר מיוחד, ויש לה גם חיוך רחב מלא שיניים גדולות ולבנות. אני אוהב לראות את החיוך שלה, במיוחד כשהוא מכוון אליי. פעם, בהפסקה, ראיתי אותה מחלקת לילדים שוקולד, והבנתי מזה שהיא נדיבה, ובאינסטגרם שלה ראיתי מלא תמונות של דובֵּי פַּנְדָּה חמודים, ומזה הבנתי שהיא חמודה.
באותו בוקר, ראיתי אותה יושבת על ספסל המִתְבּוֹדדים עם ספר ביד. הייתי עם נעלי האייר ג'ורדן החדשות שלי. נראה לי שזה נתן לי אומץ לגשת אליה.
