ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה

הקדמה

ההתעוררות הגדולה והסוחפת של הפיוט בתרבות הישראלית של היום – עשרות אלפי הכניסות לאתרי הפיוט במרשתת, המסגרת של קהילות שרות פיוט ועשרות אמנים אהודים על הנוער ובני הדור הצעיר המוצאים צורך לשלב מבחר פיוטים כחלק מהופעתם – מציבה את הפיוט העברי במקום של כבוד בתודעה הציבורית. ההתעניינות בפיוט והרצון להכירו מקרוב על ידי חוגים רבים הביאו אותנו לחשוב על דרך נוחה להנחיל את הפיוט לאוהביו, על כן בחרנו להציג את הפיוט הספרדי ומורשתו במעגלי פרשת השבוע, ונמצאנו נשכרים על ידי העלאת סוגיות מרכזיות מן הפרשה כפי שהיא משתקפת בפיוט. זאת ועוד, מסגרת זו מזמנת לידינו גם כמה וכמה ענייני מנהגים בקהילות ישראל, כגון מנהגי שירת הבקשות בפרשת בראשית וכגון מנהגי שבת חתן המתוארים בפרשת חיי שרה בעקבות נישואי יצחק ורבקה. ספר זה הוא חידוש בנוף העיונים בפרשות השבוע באשר הוא ספר מחקר ועיון: הדיון בפרשה מסוימת משַלב מחקרים, עיונים וגילויים המחברים פיוטים ומנהגים לנושאי הפרשה ומדרשיה. לחלק גדול מן הפיוטים זו הפעם הראשונה והיחידה שהם מגיעים לידי עיון וניתוח. לחלק אחר זהו אף פרסום מדעי ראשון. חלק מן הדיונים האלה התפרסמו ב"דף השבועי" של אוניברסיטת בר־אילן וזכו לקהל קוראים מעריך ואוהד ביותר.

הפיוט הקדום בארץ־ישראל ובמזרח (מאות חמישית – אחת־עשרה) נסב, כידוע, סביב מועדים וחגי ישראל ומצוות היום. במשך השנה נכתבו פיוטים המבוססים על פרשת השבוע על פי הקריאה התלת־שנתית בארץ־ישראל בתקופה הקדומה. באסכולה זו אפוא השתלבו ענייני פרשת השבוע עם הפיוט, ובחינה מעמיקה של הפיוטים חושפת בפנינו את העיצוב המיוחד שהעניק הפייטן ללימוד הסדר, כפי שעשתה שולמית אליצור בספרה "שירה של פרשה – פרשות התורה בראי הפיוטים", ירושלים, תשנ"ט.

לא כן הדבר בפיוט הספרדי. עניין "פרשת השבוע" כנושא לא השתלב בפיוטים הספרדיים. אלה קישטו את ימי החג והמועד וקוננו בימי צום ותענית. פיוטים אחדים שנכתבו מדי פעם בפעם לשבתות רגילות אינם אלא היוצא מן הכלל המלמד על הכלל. שני פיוטים כתב רבי יהודה הלוי לפרשת "עקב", ועניינם מצוות תפילין שנזכרה בפרשה; מכאן שהנושא בפיוטים אלה הוא העיקר ולא ההליכה בעקבות הפרשה. עוד זאת, "שירת הבקשות" במנהגים השונים אינה מדגישה את ענייני הפרשה, אף על פי שהיא מתקיימת בשבתות החורף, משבת בראשית עד שבת זכור. יוצא מכלל זה מנהג שירת הבקשות של יהודי מרוקו, "שיר ידידות", שבו אחד העורכים, רבי דוד אלקיים, משורר מחונן בזכות עצמו, חיבר לצורך מהדורה מיוחדת זו פיוטים לפרשות התורה בתקופת הבקשות.

עם זה נושאים שונים מפרשות התורה עולים, בלא קשר לפרשה, בשירתם של משוררי ספרד והמשוררים ההולכים בעקבותיהם בארצות האסלאם. חשיבותם של פיוטים אלה רבה מאוד, ומחקרם יתרום רבות להעמקת ההבנה בסוגיות שונות בסיפורי התורה ובפרשיותיה. שירים אלה מתמודדים בצורה מקורית וייחודית עם הסוגיה המקראית תוך התייחסות ועיון מעמיק במדרשים ובפרשנות המקרא, ובעיקר משום שמשוררים אלה הם בעצמם היו פרשני מקרא, וההשוואה בין פרשנותם לשירתם היא בעלת ערך בל ישוער, שכן השירה מאירה את הפרשנות – והפרשנות מאירה את השירה. דוגמה מובהקת לכך היא שירת הקודש של רבי אברהם אבן עזרא (ראב"ע): מעל שש מאות שירי קודש כתב ראב"ע, והם מתייחסים בכיוונים שונים ובצורות מגוונות לענייני תורה ופרשנותה. דוגמה אחרת היא שירת רבי יהודה הלוי, שלא כתב פרשנות למקרא אך הגותו ב"ספר הכוזרי" ושירת הקודש שכתב מציעים פרשנות לסוגיות רבות במקרא. הוא הדין בנוגע למשוררים מאוחרים, שפעלו לאחר הגירוש והלכו בעקבות משוררי ספרד. פיוטים רבים מחוברים ישירות למנהגי קהילות ישראל באשר הן, וזימנו לנו אפשרות לדון במנהגים אלה, המציינים את מעגל השנה ומחזור הקריאה בתורה ואת מעגל החיים, תוך חיבורם לנושאי הפרשה ולפיוטים המלווים את העיון בהם. חלק נכבד ממנהגים אלה שייכים לקהילות בודדות ואינם מוכרים לכלל הציבור. הצגתם ותיאורם בספרנו תורמים להכרה הדדית בין כלל שבטי ישראל. כך בעיון בפרשת בראשית מוצג מנהג שירת הבקשות, בפרשת נח מוצע דיון על זמירות השבת, ובפרשת חיי שרה נסקרים מנהגי שבת חתן בקהילות ישראל.

הספר מאתר את הפיוטים המתאימים לכל פרשה ופרשה תוך גיוון רב של מרכזים ופייטנים, כך שהקורא יוצא נשכר בהכרת המפה הפייטנית הן בספרד והן בשלוחותיה. דגש מיוחד ניתן לפיוט בדורות האחרונים ולמנהגי קהילות ישראל הקשורים לפיוטים השונים בפרשות המתאימות.

בפרשות מסוימות ביקשנו להדגים את השתלשלות ענייני הפרשה מן הפיוט הקדום לפיוט המאוחר, והצענו מבט משווה בין דורות, אסכולות ומרכזים. קנה המידה המרכזי בבחירת הפיוטים היה בראש ובראשונה האיכות הספרותית, אך התחשבנו גם בגיוון המשוררים ובמרכזי השירה.

הספר כולל מבוא לענייני הפרשה, המבוא מוביל לפיוט מתאים, הפיוט מוצג בצירוף פירוש מלא עם ציוני המקורות הנדרשים, לאחריו מוצג הפייטן, ובעקבות סעיף זה בא סעיף של עיון ודיון בפיוט על היבטיו השונים תוך שימת דגש בהיבט הפואטי. בספר מיוצגים מיטב משוררי ספרד וכן הפייטנים ההולכים בעקבותיהם במרכזי השירה בצפון אפריקה, בארץ־ישראל, בתימן ועוד. הספר מציע אפוא פנורמה נרחבת של הפיוט הספרדי ושלוחותיו, וכולל בתוכו מעל אלף שנה של פיוט עברי.

תודה מיוחדת לתלמידתי, ד"ר רות ביתן־כהן, אשר ריכזה את המפעל המיוחד הזה, קראה והעירה, וסייעה רבות הן בצד הטכני והן בצד התוכן. כאמור, מאמרים לפרשות שונות פורסמו ב"דף השבועי" מטעם אוניברסיטת בר־אילן. תודה וברכה לחברים הרבים שקראו, העירו בעניינים שונים, ובמיוחד לחבריי בנימין בר־תקוה, שמואל ורגון, משה חלמיש ואמנון ששון. תודה לישראל כרמל לאי"ט ולבית הוצאת כרמל (משׂכל), שכללו ספר זה בין פרסומי ההוצאה. תודה וברכה לעורך הלשון והמתקין, בני מזרחי, על עריכה מקצועית ומוקפדת. תודה גם לחזי ועקנין על עימוד הספר בטוב טעם ודעת ועל הערותיו והארותיו. תודה גם למעין אל־און פדר שליוותה את הספר בנועם ובחן.

תודה של הכרת הטוב אני חב לביתי האקדמי, אוניברסיטת בר־אילן, המחלקה לספרות עם ישראל, שעמדו לצדי וסייעו בהוצאות ההדפסה: לשכת הרקטור, קרן עקביהו, קרן סגל והקרן לחקר שירת הקודש, מרכז סלטי לחקר הלאדינו ולשכת דקן הפקולטה למדעי היהדות – יבואו כולם על הברכה.

אני נרגש להקדיש ספר זה לרעייתי נוות ביתי, חוה טובה מב"ת, העומדת לימיני בדרך הארוכה שעשינו יחדיו, כבר מעבר ליובל שנים, תומכת ומעודדת בכל דבר ועניין, וכדברי רבי עקיבא לתלמידיו, "שלי ושלכם – שלה הוא". בהצלחת הספר ובהמשך היצירה והעשייה נבורך כולנו.

אפרים חזן

אוניברסיטת בר־אילן

חומש בראשית

פרשת בראשית

סִדְרֵי בְרֵאשִׁית יֻצָּרוּ / וּבְיוֹם שְׁבִיעִי נִגְמָרוּ

שבת בראשית פותחת מחזור חדש של קריאת התורה, ומשלימה את חגיגות שמחת תורה, שבהן כבר קראו את תחילת בראשית בסמוך לסיום התורה ולקריאת וזאת הברכה. שבת זו היא שבתו המיוחדת של חתן בראשית, שהתחיל את קריאת התורה מיד לאחר סיומה. הוא מכבד את הקהל ב"קידושא רבא" כאות תודה על הזכות המיוחדת שנפלה בחלקו. פרשת בראשית נקראת בשבת האחרונה של חודש תשרי, וכך היא סוגרת את מעגל הבריאה, המתחיל בראש השנה, הוא יום "הרת עולם", והוא יום "תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון", ומסתיים בפתיחה "בראשית ברא אלוקים". מחזור קריאת התורה מתחיל מחדש בסיפור הבריאה ובתולדות האדם לדורותיו עד לדור המבול ולנֹח אשר "מצא חן בעיני ה'".

עם התחלת המחזור החדש של קריאת התורה מתחילה גם שירת הבקשות בכמה מקהילות ישראל. המונח "בקשה", בשימושו המאוחר, מציין פיוט הבא קודם התפילה וכולל בתוכו מִיסוֹד התפילה, הבקשה וההכנה לתפילה. הבקשות הן בנושאים שונים ומגוונים, ולעתים נכללים ביניהן פיוטים קדומים השייכים לסוגים שונים.

פיוטי הבקשות כפיוטי הכנה לתפילה צמחו על רקע מנהגי הקבלה באמירת "תיקון חצות". יסוד זה של אמירת פיוטים פיתח לו מסורת לעצמו, וכך נוצרו קבוצות של מְזַמְּרים ושרים שהיו משכימים קודם התפילה ועוסקים בשירי שבח ובקשה. לימים אף נערכו קובצי שירה מיוחדים למטרה זו. כך הם קובצי הבקשות כמנהג יהודי חלבּ, היא ארם צובא, המושרים בבתי כנסת שונים בירושלים, כגון "ספר שירי זמרה השלם" בעריכת רח"ש עבוד, ירושלים תשכ"א.1 כך הוא גם הקובץ "שיר ידידות" – שהתקבל כקובץ פיוטים מרכזי בשירת הבקשות של יהודי מרוקו (מראכש תרפ"א); ובמהדורה ערוכה למופת, מנוקדת ומבוארת בשם "אעירה שחר' – מאת הרב ח"ר שושנה ז"ל, באר־שבע (תשל"ט-תשמ"א) ועוד. הקבצים כוללים משיריהם של משוררי תור הזהב בספרד, משירי ר' ישראל נג'ארה ומשיריהם של משוררי צפון אפריקה ובקבצים "החלבּיים", פיוטים מֵעֵטָם של פייטני המקום.

השילוב של שירת הקודש העברית עם המוזיקה הוא הגורם המרכזי במנהג שירת הבקשות,

השיר דלהלן הוא אחד הפיוטים הנפוצים ביותר בקובצי הפיוטים מן המאה ה־16 ועד ימינו אלה. והוא כלול בשירת הבקשות של יהודי מרוקו בסדר הבקשות לשבת פרשת בוא. מצד תוכנו, הפיוט מתאים ביותר לפרשת בראשית. למעשה, לפנינו זמר לשבת, המעמיד במרכזו את השבת כתכלית מעשה שמים וארץ, וסיום מעשה בראשית, מחבר את הבריאה עם השבת ומקשר אותם לגאולת הפרט והכלל. זהו פיוט לשבת מאת פייטן אנונימי, מימי הראשית של שירת "מעוררי השחר", והוא מגיע אלינו בתפוצה רבתי של שירות הבקשות למנהגיהן ולמחוזותיהן בדפוס ובכתבי היד. דוידזון2 ב"אוצר השירה והפיוט" מונה קרוב לשלושים מקורות לשירנו3 בדפוס מן המאה ה־16 עד למאה ה־20. תפוצה זו היא בעקבות המנהג לפתוח במזמור זה את תפילת השחר של שבת.

עדות מעניינת מציג י. רקנטי במאמרו במרשתת4 בשמו של יהודה הצבי על חבורות השירה בבתי הכנסת הסלוניקאיים בתל־אביב: "הצבי מביא את 'קמתי להלל' כדוגמה לפיוט ייחודי. זוהי למעשה הקדמה ל'מזמור שיר ליום השבת' (תהלים צ"ב) ששרו בטנדה5 בבית הכנסת 'בית תפילה'".

קַמְתִי לְהַלֵּל לְשֵׁם הָאֵל הַנִּכְבָּד

שֶׁיָּצַר כֹּל וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת

וַאֲזַמֵּר לוֹ / בְּעוֹד בִּי הִלּוֹ / מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת

בְּרֵאשִׁית כֹּל בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם

5.   אֵשׁ וַאֲוִיר הָאָרֶץ וְהַמַּיִם

וְאָמַר יְהִי אוֹר / וַיְהִי אוֹר / בֹּקֶר וְצָהֳרָיִם

וְגַם בָּרָא אֶת שְׁנֵי הַמְּאוֹרִים

לְאוֹר עוֹלָם וּלְתוֹעַלְתּוֹ הֵם מְאִירִים

וְאָמַר לִהְיוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת / טְמֵאִים גַּם טְהוֹרִים

10.   דָּגִים וְעוֹפוֹת וְכָל רֶמֶשׂ אֲדָמָה

וְגַם יָצַר אָדָם בְּצֶלֶם וְחָכְמָה

וְהִמְשִׁילוֹ עֲלֵי כֻּלּוֹ / תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה

וּבַשְּׁבִיעִי שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ

אֲשֶׁר עָשָׂה לִהְיוֹת הַכֹּל מֶמְשַׁלְתּוֹ

15.   וּבֵרְכוֹ וְהִמְלִיכוּ מִכָּל יוֹם / וַיְבָרֶךְ אוֹתוֹ

שַׁבָּת וְדִינִין נָתַן לָנוּ בְּמָרָה

וּבְהַר סִינַי הִנְחִילָנוּ הַתּוֹרָה

וְשַׁבָּת לִשְׁמוֹר / זָכוֹר וְשָׁמוֹר / אָמַר לְאֻמָּה טְהוֹרָה

1. קמתי... הנכבד: פתיחה זו מצוטטת בשו"ת המבי"ט, יליד שאלוניקי, (חלק א, סימן ק) "קמתי להלל לשם האל הנכבד", עדות להתקבלותו של הפיוט כבר במאה ה־16. 2. וביום השביעי שבת: על פי שמ' לא, יז "... כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ". 3. בעוד בי הלו: הלשון על פי איוב כט, ג, והעניין, כל עוד אור בקרבי ונשמתי בי; על פי משלי כ, כז "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל־חַדְרֵי־בָטֶן". 4. בראשית... השמים: על פי בר' א, א. 5. אש... והמים: הם ארבעת היסודות שמהם נברא העולם, על פי התפיסה המדעית בימי הביניים, וכפי שהיה מקובל אז בין חכמי ישראל. 6. ואמר... אור: על פי בר' א, ג. בקר וצהרים: על פי תה' נה, יח, וציין את זמני האור. 7. וגם... המאורים: כיוון שפתח ב"אור", המשיך לבריאת המאורות ביום ד. 8. לאור עולם: להאיר לעולם, על פי יש' ס, יט-כ "... וְהָיָה־לָךְ ה' לְא֣וֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ", ורמז לאור הגאולה לעתיד לבוא. 9. ואמר: על דרך מאמרות הבריאה "ויאמר אלהים..." ואמר... טהורים: דילג לבריאה מן היום השישי, על פי בר' א, כד. 10. דגים... האדמה: חזר לבריאת היום החמישי, על פי בר' א, כ-כב, ובכך צירף את שלוש הבריאות שזכו לברכה. 11. וגם... בצלם: על פי בר' א, כו-כז. 12. והמשילו עלי כלו: על פי בר' א, כח. תולה... בלימה: כינוי לבורא עולם, על פי איוב כו, ז. 14-13. בשביעי... עשה: על פי בר' ב, ב. 15. וברכו... אותו: על פי בר' ב, ג. "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" 16. שבת... במרה: על פי בבלי סנהדרין נו, ע"ב, בדרשה לפסוק בשמ' טו, כה "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ", וראו פירש"י על אתר. 18-17. ובהר... ושמור: על פי שמ' כ, ח-יא, דב' ה, יב, וכמדרשם, כגון בבלי ראש השנה כז ע"א, "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו". אמה טהורה: כינוי לכנסת ישראל.

בסופו של דבר, נתפשט המנהג של ההשכמה בלילי שבתות החורף הארוכים (משבת בראשית ועד שבת זכור), והוא מתקיים עד ימינו אלה.

שירת הבקשות של יהודי מרוקו מבוססת על שילוב בין המוזיקה האמנותית של חצרות האצולה המקומית במרוקו, היא המוזיקה המכונה "האנדלוסית", ובין מסורת השירה העברית הספרדית. לפנינו, אם כן, שילוב בין מוזיקה נוכרית חילונית לשירת קודש עברית. ההתייחסות של הממסד הרבני לשילוב שירת קודש ומוזיקה נוכרית הייתה חיובית. זאת, משום שמסורת של כתיבת פיוטים על פי לחנים זרים קיימים הייתה מושרשת אצל יהודי ספרד כבר מימי תור הזהב. בנוסף, השפעת הקבלה מצפת, שראתה בשימוש בלחנים זרים העלאה של המוזיקה מטומאה לקדושה.

במרכז ביצוע שירת הבקשות עומד הפייטן אשר לעתים מילא תפקיד כפול: הוא היה המשורר, מחבר הפיוטים, והמבצע בפועל של פיוטים – שלו ושל אחרים – בבית הכנסת ובשמחות פרטיות.

השילוב של שירת הקודש העברית עם המוזיקה האנדלוסית הוא גורם מרכזי במנהג שירת הבקשות במרוקו, שנעשה למנהג דתי מובהק והיה לחלק בלתי נפרד מן השבת המסורתית בעונת החורף.

השיר לשבת זו, המוצג להלן, כלול בשירת הבקשות של יהודי מרוקו, והוא מתאים ביותר לפרשת בראשית, שכן הוא מפרט את מעשה הבריאה ועניין השבת, ומקשר אותם לגאולת הפרט והכלל. זהו פיוט מאת פייטן לא מוכר, בן לקהילה שפיוטיה ופייטניה אינם מוכרים דיים, הפייטן ר' סעדיה שוראקי הוא בן לקהילת אלג'יריה.

הנה לנו הפיוט "סדרי בראשית יוצרו" – פיוט המתאר על דרך השיר את בריאת העולם. אמנם, הפיוט משובץ בתוך סדרת הפיוטים לשבת "וישלח", אך כפי שרמזנו, ענייני שבת, ובכללם שירים בתיאור הבריאה, הם חלק נכבד מכלל שירת הבקשות, המושרת בשבת.

סִדְרֵי בְרֵאשִׁית יֻצָּרוּ,   וּבְיוֹם שְׁבִיעִי נִגְמָרוּ.

עֶלְיוֹן בְּיוֹם רִאשׁוֹן בָּרָא   מִזִּיו כְּבוֹדוֹ הָאוֹרָה,

חֹשֶךְ בְּשֵׁם לַיְלָה קָרָא,   גַּם אוֹר בְּשֵׁם יוֹם יֻזְכָּרוּ.

דּוֹד מִמְּכוֹנוֹ הוֹפִיעַ,   עַל מִפְלְשֵׂי עָב הִצִּיעַ.

5   בָּרָא בְּשֵׁנִי רָקִיעַ,   אֵשׁ וּמַיִם בּוֹ נִקְשָׁרוּ.

יוֹם הַשְּׁלִישִי בִּגְבוּרוֹת   בָּרָא לְעֵשֶׂב טַל אוֹרוֹת,

אֶרֶץ וְעֵץ עֹשֵׂה פֵרוֹת,   וּנְאוֹת דְּשָׁאִים נֶהְדָרוּ.

הִוָּה מְאוֹרוֹת בִּרְבִיעִי,   נִתְלוּ לְהָאִיר בִּרְקִיעִי,

יִהְיוּ לְאוֹתוֹת חַג יִשְׁעִי,   יוֹמָם וְלַיְלָה יָאִירוּ.

10   שֶׁרֶץ וְכָל נֶפֶשׁ חַיָּה,   גַּם עוֹף יְעוֹפֵף בִּנְשִׁיָה

עִם כָּל דְּגֵי הַיָּם הָיָה,   יוֹם הַחֲמִישִׁי בּוֹ פָּרוּ.

וּבְמַחֲשָׁב רִאשׁוֹן נִקְרָא,   הוּא אַחֲרוֹן בָּא בִּיצִירָה,

אָדָם בְּיוֹם שִׁשִּׁי נִבְרָא,   בִּדְמוּת אֱלֹהִים וַהְדָרוֹ.

רִאשׁוֹן וְאַחְרוֹן, צוּר עוֹלָם,   בָּרָא בְּשִׁשָּׁה וַיִּשְׁלַם,

15   וּבְיוֹם שְׁבִיעִי שִׁכְלֵלָם,   גָּמַר, וְלֹא עוֹד יֶחְסָרוּ.

אֶדֶר יְקַר עֹז יוֹם שַׁבָּת,   כִּי בוֹ גְּדוֹל עֵצָה שָׁבַת,

מִכָּל מְלָאכָה בּוֹ נִשְׁבַּת,   לוֹ שִׁיר קְרָבַי יָעִירוּ.

קֶדֶם וְאָחוֹר צַרְתָּנִי,   וּבְכַף זְכוּת בּוֹ דַּנְתָּנִי,

וּבְתַעֲנוּג אוֹר רוּחָנִי,   פָּנַי בְּךָ לֹא יֶחְוָרוּ.

20   יִרְפָּא לְמַחַץ מַכָּתִי,   אֵל יֶאֱסוֹף אֶת חֶרְפָּתִי,

יִצְרוֹר בְּחַיִּים נִשְׁמָתִי,   אוֹתִי חֲסִידִים יַכְתִּירוּ.

חַרְשֵׂי אֲדָמָה בִּמְסִבִּי   שָׂמוּ מְרֵעִים עַל גַּבִּי

בַּלַּיְלָה עַל מִשְׁכָּבִי,   לִשְׁאוֹל עֲצָמַי נִפְזָרוּ.

זֵדִים תְּנָה לַמַּטָּרָה,   יִהְיוּ לְזַעַם וּלְעֶבְרָה,

25   בֵּיתָם לְזֶפֶת בּוֹעֵרָה,   תָּמִיד כְּמוֹקֵד נִחָרוּ.

קֶטֶב מְרִירִי אֵל יַרְאֵם,   יִסַּח יְיָ בֵּית גֵּאִים,

יִהְיוּ מְמוֹתֵי תַחְלוּאִים,   הֶפְקֵר שְׁבִיעִית יֻפְקָרוּ.

אוֹרִי וְיִשְׁעִי, אֵל נוֹרָא,   קוֹמֵם דְּבִיר וַעְזָרָה,

הַשְׁפֵּל בְּנֵי הַמַּעְטִירָה   הָאוֹמְרִים עָרוּ עָרוּ.

30   מִן כָּל קְצוֹת פִּנּוֹת אַרְבַּע,   בִּקְעָה וְהָר עִם כָּל גֶּבַע,

קַבֵּץ לְקִרְיַת הָאַרְבַּע   בָּנִים בְּלֶחֶם נִשְׂכָּרוּ.

נוֹרָא תְהִלּוֹת וָפֶלֶא,   חַסְדָּךְ לְעַם נִכְאֶה הַפְלֵה,

וּלְקֵץ יְשׁוּעָתָךְ גַּלֵּה   אֶל עַם בְּלֹא הוֹן נִמְכָּרוּ.

וּבְנֵי אֲמָתִי נִקְהָלוּ   עָלַי, וְעַל גַּבִּי עָלוּ,

35   כִּי מִנְּשָׁרִים הֵם קַלּוּ,   גַּם מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ.

נִיבִי יְהִי לָךְ כִּזְבָחִים,   שַׁוְעִי כְּמוֹ עוֹלוֹת מֵחִים,

שִׁירִי כְּאִשֵּׁי נִחוֹחִים,   וּכְשִׁיר לְוִיִּם יָשִׁירוּ.

צוּרִי יְחוֹנֵן אֶת אַרְצוֹ,   עַל צַר יְעוֹרֵר מִפְרָצוֹ,

יָחִישׁ יְשַׁדֵּד אֶת רִבְצוֹ,   וּשְׂדֵה בְלִילוֹ יִקְצוֹרוּ.

40   חַנּוּן, רְאֵה נָא אֶת עָנְיִי,   וּתְצַו סְלִיחָה אֶל מִרְיִי,

וּשְׁלַח רְפוּאָה אֶל חָלְיִי,   תָּאִיר לְעֵינַי, יֵאוֹרוּ.

1. סדרי בראשית: הבריאה, על פי בבלי, שבת נג ע"ב. יצרו: על פי תה' קלט, טז: "ימים יֻצרו ולו אחד בהם". וביום שביעי נגמרו: על פי בר' ב, ב: "ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה", וראו רש"י שם. 2. עליון... האורה: הקב"ה ברא ביום ראשון את האור, על פי בר"ר ג, ד: "מהיכן נבראת האורה, א"ל מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו". עליון: כינוי לקב"ה, על דרך דב' לב, ח: "בהנחל עליון גוים". 3. חשך... יזכרו: על פי בר' א, ה: "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה". יזכרו: ייקראו בשם, יכונו, על דרך תה' כ, ה: "ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר". 4. דוד... הציע: על פי איוב לז, טו-טז: "התדע בשום אלוה עליהם והופיע אור עננו, התדע על מפלשי עב מפלאות תמים דעים". דוד ממכונו הופיע: על דרך תה' נ, ב: "מציון... אלהים הופיע". דוד: כינוי לקב"ה, על פי כינויו בשה"ש. ממכונו: כינוי לשמים, על פי בבלי חגיגה יב ע"ב. על מפלשי עב: על העננים הפרושים בשמים. הציע: שָׁטח, פרשׂ. 5. ברא בשני רקיע: על פי בר' א, ז: "ויעש אלהים את הרקיע". מים בו נקשרו: על פי בר"ר ד, ז: "ויקרא אלהים לרקיע שמים... נטל הקב"ה אש ומים ופתכן זה בזה ומהן נעשו שמים". נקשרו: התחברו. 7-6. יום... נהדרו: על פי בר' א, יב: "ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו". בגבורות ברא לעשב: הקב"ה הצמיח בגשם את העשב, על פי בבלי ר"ה יא ע"א: "ואותו הפרק זמן רביעה היתה, וירדו גשמים וצימחו, שנאמר (בר' ב, ו) ואד יעלה מן הארץ". בגבורות: כינוי לגשם, על פי תענית א, א: "גבורות גשמים". טל אורות: יש' כו, יט, וברד"ק שם: "אורות הם ירקות, כמו ללקוט אורות" (מל"ב ד, לט). ארז ועץ: על פי וי' יד, ד: "ועץ ארז". ונאות דשאים: על פי תה' כג, ב: "בנאות דשא". 8. הוה... ברקיעי: על פי בר' א, טז: "ויעש אלהים את שני המארת הגדלים... ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ". הוה: יצר, אמר "ויהי". נתלו: על פי בבלי חגיגה יב ע"א (הביאו רש"י לבר' א, יד): "הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי". 9. יהיו... יאירו: על פי בר' א, יד: "יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים". 10. שרץ... בנשיה: על פי בר' א, כ: "ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים". בנשיה: כינוי פייטני לארץ, על פי תה' פח, יג. 11. עם... פרו: על פי בר' א, כא: "פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ". עם... היה: העוף נברא עם הדגים. 12. ובמחשב... ביצירה: על פי בר"ר ח, א: "אחור וקדם צרתני (תה' קלט, ה)... אחור למעשה יום האחרון וקדם למעשה יום הראשון", וראו גם בר"ר א, ד: "האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח עלו במחשבה להבראות". נקרא: זומן, עלה (במחשבה). 13. אדם... והדרו: על פי תה' ח, ו: "וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ". 14. ראשון ואחרון: כינוי לקב"ה, על פי יש' מד, ו: "אני ראשון ואני אחרון". צור עולם: על פי יש' כו, ד: "כי ביה ה' צור עולמים". עולם: נראה שהיא משמשת לאחור ולפנים, כלומר "צור עולם" וגם "עולם ברא". וישלם: שלמה והסתיימה מלאכת העולם. 15. וביום שביעי: על פי בר' ב, ב: "ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה", ובבר"ר י, ט: "משל למלך שעשו לו טבעת מה היתה חסירה חותם, כך מה היה העולם חסר שבת". שכללם: את השמים והארץ, על פי תרגום "ויכֻלו" (בר' ב, א): "ואשתכללו". "שכלֵלם" תמורת "שכלְלם", לתקנת המשקל. גמר... יחסרו: אין חסרים השמים והארץ כלום. 16. אדר... שבת: על פי בר' ב, ג: "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו", ועל פי בר"ר יא, ב: "בקש הקב"ה לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת, הה"ד ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו". אדר יקר: על פי זכ' יא, יג: "אדר היקָר". יקר עז: על פי תה' כט, א: "כבוד ועֹז". 17-16. כי... נשבת: על פי בר' ב, ג: "כי בו שבת מכל מלאכתו". נשבת: כאן פירושו "שָׁבַת". 17. לו... יעירו: על פי תה' קג, א: "ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו", ועל פי שופ' ה, יב: "עורי עורי דברי שיר", וראו בר"ר כב, יג: "מיד עמד אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת" (תה' צב, א). 18. קדם ואחור צרתני: על פי תה' קלט, ה: "אחור וקדם צרתני". ובכף... דנתני: על פי בר"ר ח, א: "אחור וקדם צרתני וגו', א"ר יוחנן אם זכה אדם אוכל שני עולמות שנאמר אחור וקדם צרתני, ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי כפכה", וכן על פי בר"ר ח, ד: "א"ר ברכיה בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם הראשון ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו, אמר אם אני בורא אותו רשעים יוצאים ממנו, ואם לא אברא אותו היאך צדיקים יוצאים ממנו, מה עשה הקב"ה הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו, ושיתף בו מדת רחמים ובראו". בו: בכף הזכות. 19. בתענוג אור רוחני: ברוח הפרשנות לכתוב "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בר' א, כו) והתכוון לערך הרוחני של הנשמה. פני... יחורו: לא אבוש בך, על פי יש' כט, כב: "ולא עתה פניו יחורו". 20. ירפא למחץ מכתי: יגאלני מצרותיי, על פי יש' ל, כו: "ומחץ מכתו ירפא". אל... חרפתי: על פי בר' ל, כג: "אסף אלהים את חרפתי". 21. יצרור בחיים נשמתי: יזכרני לחיים, על פי שמ"א כה, כט: "והיתה נפש אדנִי צרורה בצרור החיים". אותי חסידים יכתירו: יתפארו בי, או יקיפו אותי, ואהיה בסביבתם, על פי תה' קמב, ח: "בי יכתִּרו צדיקים". 23-22. חרשי... נפזרו: נראה שמחרוזת זו על פי תה' כב, טו-יז: "כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותי... יבש כחרש כחי... כי סבבוני כלבים עדת מרעים...". חרשי... משכבי: אויביי, בעת חשכת הגלות ופחד הלילה, שפכו עליי ועל מקומי עפר ואדמה. חרשי אדמה: יש' מה, ט. במסבי: במקום מושבי, או במקום מסיבת שמחתי, על דרך שה"ש א, יב: "במסִבּוֹ". שמו... גבי: על פי תה' קכט, ג: "על גבי חרשו חֹרשים". בלילה על משכבי: על פי שה"ש ג, א: "על משכבי בלילות". לשאול עצמי נפזרו: על פי תה' קמא, ז: "נפזרו עצמינו לפי שאול". 24. תנה למטרה: לְחֵץ, כלומר הַעֲנִישֵׁם, על פי איוב טז, יב: "ויקימני לו למטרה". יהיו לזעם ולעברה: על פי תה' עח, מט: "ישלח בם חרון אפו עברה וזעם". 25. ביתם... נחרו: על פי יש' לד, ט-י: "והיתה ארצה לזפת בֹּעֵרה, לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה עשנה". כמוקד נחרו: יבשו כמוקד אש, על פי תה' קב, ד: "ועצמותי כמוקד נחרו". 26. קטב... יראם: על פי איוב ג, ה: "יבעתהו כמרירי יום" והמפרשים שם, ועל פי במ"ר יב, ג: "קטב מרירי עשוי קליפין קליפין... וכל מי שהוא רואה אותו אין לו חיים מעולם". קטב מרירי: על פי דב' לב, כד. יסח... גאים: יעקור ה' את ביתם, על פי מש' טו, כה: "בית גאים יסח ה'". 27. יהיו ממותי תחלואים: כמו ימותו מתחלואים, על פי יר' טז, ד: "מְמוֹתֵי תַחֲלֻאִים ימֻתו". הפקר שביעית יפקרו: כפי שפירות שנת השמיטה מופקרים לכול, כך יהיו אויביי, שהכול ירדו בהם. 28. אורי וישעי: תה' כז, א, והוא כינוי לה'. אל נורא: על פי דב' ז, כא: "אל גדול ונורא". קומם דביר ועזרה: בנה את בית המקדש, על פי יש' מד, כו: "האֹמר לירושלם תושב... וחרבותיה אקומם". 29. השפל בני המעטירה: הגויים אשר עתה הם רמים ומכובדים, השפל את כבודם. המעטירה: על פי יש' כג, ח: "צֹר המעטירה". האומרים ערו ערו: תה' קלז, ז, כלומר הקוראים להשמיד את ישראל. 31-30. מן... קבץ: על פי תפילת העמידה: "וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ". מן... ארבע: על פי יר' מט, לו: "והבאתי אל עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים". בקעה... גבע: בכל מקומות הארץ, על פי יח' לד, ו-יג: "ישגו צאני בכל ההרים ועל כל גבעה רמה ועל כל פני הארץ נפצו צאני... והוצאתים מן העמים וקבצתים מן הארצות והביאתים אל אדמתם". בקעה והר: על דרך דב' ח, ז: "בבקעה ובהר". 31. לקרית הארבע: לחברון, כסמל לארץ־ישראל, על פי בר' לה, כז: "קרית הארבע". והרב שושנה (אעירה שחר) הוסיף כי ארץ־ישראל מכונה כך על שם ארבע ערי הקודש שבה. בנים בלחם נשכרו: המתפרנסים בדוחק, על פי שמ"א ב, ה: "שבעים בלחם נשכרו". 32. נורא תהלות ופלא: על פי שמ' טו, יא: "נורא תהלת עשה פלא". חסדך... הפלה: גלה את חסדך לעם ישראל, על פי תה' יז, ז: "הפלה חסדיך מושיע חוסים". נכאה: שבוּר (תה' קט, טז). 33. ולקץ ישועתך גלה: על דרך בבלי פסחים נו ע"א: "לגלות לבניו קץ הימין". אל... נמכרו: על פי תה' מד, יג: "תמכֹּר עמך בלא הון". 34. ובני אמתי: כינוי לבני ישמעאל, על פי בר' כא, יג: "וגם את בן האמה לגוי אשימנו". נקהלו עלי: לרעה, על דרך במ' כ, ב: "וַיִּקָּהֲלוּ על משה ועל אהרן". ועל גבי עלו: על פי תה' קכט, ג: "על גבי חרשו חֹרשים". 35. כי... גברו: על פי שמ"ב א, כג: "מנשרים קלו מאריות גברו", ומוסב על האויבים, שהם בעלי יכולת, על דרך יר' ד, יג: "קלו מנשרים סוסיו". 37-36. ניבי... נחוחים: על פי הו' יד, ג: "ונשלמה פרים שפתינו". עולות מחים: תה' סו, טו, כלומר קורבנות שמנים. כאשי נחוחים: על פי וי' א, ט: "אשה ריח ניחוח לה'". 37. וכשיר לוים ישירו: וכמו השיר ששרו הלוויים בבית המקדש. 38. יחונן את ארצו: יגלה אהבתו לארצו, על דרך תה' קב, יד: "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יְחֹנֵנוּ". יעורר מפרצו: יביא הרס וחורבן, על דרך יש' י, כו: "ועורר עליו ה' צבאות שוט", ועל דרך שמ"ב ו, ח: "על אשר פָּרַץ ה' פֶּרֶץ". ואולי נכון יותר לקרוא: "מִפִּרְצוֹ". 39. יחיש... רבצו: ימהר וייקח את ארצו מידו, על פי מש' כד, טו: "אל תשדד רבצו". ושדה בלילו יקצורו: יגזלו ויעשקו את יבול שדהו, על פי איוב כד, ו: "בַּשָּׂדֶה בלילו יקצורו". 41-40. חנון... חליי: על פי שלוש מברכות תפילת העמידה הסמוכות זו לזו: "סלח לנו אבינו כי חטאנו... חנון המרבה לסלוח... ראה נא בעניינו... רפאנו ה' ונרפא". ושלח... חליי: על פי תפילת "אבינו מלכנו": "שלח רפואה שלמה לכל חולי עמך". 41. תאיר לעיני: על פי תה' יג, ד: "הביטה ענני ה' אלהי האירה עיני". יאורו: תהיינה נְאוֹרוֹת.

המשך בספר המלא