נשבר לי הלב, תעזרו לי

הקדמה

ד"ר מרים פסקין

נטע ענבר-סבן היא פסיכולוגית קלינית, בעלת שנים רבות של ניסיון באבחון ובטיפול בילדים, במבוגרים, בהורים ובמשפחות, במסגרות שונות ומגוונות וגם בייעוץ לגופים שונים. היא "אשת ספר" המכירה היטב את הספרות המקצועית הקלאסית והאקטואלית. בשנים האחרונות חוותה "קפיצה התפתחותית" והחלה לכתוב ספרים, המבוססים על ניסיונה הרב. כך נולדו ב-2019 ספרה הראשון "פסיפס אנושי - מבט פסיכולוגי על הגוונים המרכיבים את עוצמתו של עם ישראל", ב-2022 יצא לאור ספרה השני "מחול התודעה והנפש - מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית", וכעת ספרה השלישי "נשבר לי הלב, תעזרו לי - טיפול פסיכולוגי בילדים ובנוער".

כמי שזוכה ללוות את נטע בהתפתחותה המרשימה כפסיכולוגית וכסופרת, ראויה לציון עוצמת המוטיבציה שלה להתקרב למטופלים הצעירים ולהוריהם עם הסיוע האנושי והמקצועי שברשותה. לכן הספר הנוכחי כתוב ישירות עבורם. בגובה העיניים ובשפה ברורה וקולחת עוסקת נטע בקשת רחבה של נושאים אודות בריאות הנפש והקשיים בדרך אליה כדי להנגיש תרגום בחיי היום-יום של שאלות / תהיות / סימפטומים / התנהגויות / בעיות וכן הגדרות אבחנתיות ופתרונות.

הורות היא טבעית ואינה נובעת ממידע, ממיומנויות או מרגולציות, היא תוצר של יכולת ביולוגית וצורך פסיכולוגי וחברתי. הפער בין היכולות הבסיסיות למשימה הנעלה הוא גדול. ההורים האמיצים ניצבים בפני תפקיד קשה ביותר (אומנם גם החשוב ביותר ולרוב המהנה ביותר), והאחריות שלהם כבדה. ללא ספק, המידע והמיומנויות נחוצים ומצפים למענה אמין.

בצד ההורים, בני ובנות הנוער מחפשים גם מענה לאין-ספור דילמות, לכלים להתמודדות עם מציאות פנימית לא שקטה ועם מציאות חיצונית לא ברורה, שעלולה להיות פוגענית והרסנית.

הורים וילדים מוזמנים למצוא מענה בספר זה, שמוקדש לכם על ידי נטע מתוך דאגה לשלומם ולבריאותם הנפשית. הספר מלמד על האופן שבו מומלץ לגשת לתופעות של ילדים.ות ונערים.ות, כגון שקרים או התמכרות למסכים והוא מהווה מדריך לרכישת השפה של אנשי המקצוע: מה זה סימביוזה? הגנות? תהליכים פסיכוסומטיים? ספר זה יעזור להבין מתי יש צורך בפנייה לאבחון ומה אפשר לצפות מטיפול.

נטע התחילה בכתיבה הספר הנוכחי לפני ה-7 באוקטובר 2023, יום "השבת השחורה" והנוראית. מאז, בעקבות ההתרחשויות בעוטף עזה, הלב נשבר עוד יותר. בהתחשב בהתנסויות הקליניות הנוספות שנטע קשורה אליהן, נוספו אליו חומרים רלוונטיים לתקופה המאתגרת ביותר שידענו בתחום של בריאות הנפש. איך מתווכים לילדינו את מה שהתרחש? את מה שעובר עליהם? איך עונים לשאלותיהם? איך משחקים איתם? מהו הפירוש לחלומותיהם?

לפניכם ספר שהוא מדריך אמפתי וידידותי, רגיש וחכם, שיחבור להורים בייעודם החשוב של גידול ילדיהם, ולילדים.ות ולנערים.ות במסעם אחר חיפוש העצמי והמשמעות של חיפוש זה.

תודה לך נטע על ליבך הרחב, שהביא אותך לחלוק את האוצר שצברת במשך השנים עם הקוראים שלך. תודה לך על ההשקעה הרבה שהיית מוכנה לה על מנת לסייע להורים, לילדים.ות ולנערים.ות בהבנה ובהכוונה שכל כך נחוצות להן.

פתיח

הַיְּלָדִים / ג'ובראן חליל ג'ובראן

יַלְדֵיכֶם אֵינָם יַלְדֵיכֶם
אֶלָּא פְּרִי גַּעְגּוּעֵי הַחַיִּים אֶל עַצְמָם:
בָּאִים הֵמָּה דַּרְכְּכֶם אַךְ לֹא מִכֶּם,
חַיִּים עִמָּכֶם אַךְ אֵינָם שַׁיָּכִים לָכֶם.
תְּנוּ לְיַלְדֵיכֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם אַךְ לֹא אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם,
כִּי לָהֶם הֲגִיגֵיהֶם.
גּוּפָם יִשְׁכֹּן בְּבָתֵּיכֶם, אַךְ לֹא נִשְׁמָתָם
כִּי נִשְׁמָתָם מִסְתּוֹפֶפֶת בְּבֵית הַמָּחָר -
שָׁם לֹא תּוּכְלוּ לָבוֹא אַף בַּחֲלוֹמוֹתֵיכֶם.
אֶפְשָׁר לָכֶם לַחְפֹּץ לִהְיוֹת כְּמוֹתָם אַךְ אַל לָכֶם לַעֲשׂוֹתָם כְּמוֹתְכֶם,
כִּי הַחַיִּים פְּנֵיהֶם קָדִימָה לֹא אָחוֹר, וְהֵם לֹא יִתְרַפְּקוּ עַל הָאֶתְמוֹל.
אַתֶּם הַקֶּשֶׁת מִמֶּנָּה, כְּחִצֵּי חַיִּים, יַלְדֵיכֶם שְׁלוּחִים:
הַקַּשָּׁת מַבְחִין בַּשֹּׁבֶל עַל פְּנֵי נְתִיב הַנֶּצַח,
בִּרְצוֹתוֹ כּוֹפֵף קַשְתְּכֶם לְמַעַן חִצָּיו הַנּוֹרִים לַמֶּרְחַקִּים -
הִתְרַצּוּ לְיָדָיו הַמּוֹתְחוֹת קַשְתְּכֶם,
כִּי אוֹהֵב אוֹ אֶת הַחִצִּים בִּמְעוֹפָם
גַּם אֶת הַקְּשָׁתוֹת הַנַּעֲנוֹת לְיָדוֹ.
 

© כול הזכויות שמורות למחברים ולאקו"ם.

ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן בשירו "הילדים" מיטיב להביא את הקונפליקט הקיים מרגע הלידה בין ההתפתחות לעצמאות של הילד לבין הרצונות של הוריו לגביו. קונפליקט הצובע את כול חיינו כילדים, כמתבגרים, כמבוגרים, כהורים וכסבים וכסבתות.

מרגע לידתנו אנו במסע התפתחות בלתי פוסק. לעיתים הוא מעניין ומאתגר, לעיתים נפלא ולעיתים קשה מנשוא. כול אדם הולך במסעו הפרטי, פוגש אחרים במהלכו, מתחבר או מתרחק מהם, וביחד כולנו מתחברים למסע חברתי ואנושי מורכב ומרתק.

ספר זה יפרוש את המסעות, שעוברים ילדים ומתבגרים וילדות ומתבגרות בתוך נפשם, עם הוריהם ואחיהם, עם המשפחה המורחבת, עם חברים ומורים ועם כול הרשת האנושית-חברתית שתקיף אותם עד לגיל 18. אז יפתחו בשלב אחר במסעם כמבוגרים צעירים וימשיכו לצעוד במסע החיים שנים ארוכות.

הצורך בעצמאות ובבניית הזהות האינדיוידואלית המיוחדת של כול ילדה וילד עומד בסתירה לתלות שלהם בחברי הלהקה הנמצאים סביבם: המשפחה, הגן ובית הספר, החוגים והחברים. קונפליקט תמידי זה המלווה אותנו כול חיינו מחייב כול ילדה וילד, כול מתבגר ומתבגרת להתמודד עם השאלה עד כמה היא תישאר נאמנה לעצמה, לפנימיותה, לנפשה ועד כמה עליו לוותר על ביטוי והגשמת ייחודיותו ולהיענות לדרישות הסביבה. לטעמי זו ליבת המצוקה המלווה את הגדילה וההתפתחות שלנו.

בספר הנוכחי אביא את תהליכי ההתפתחות שילדינו עוברים, את המצוקות האפשריות העולות בתוכם ואת הביטוי שלהן אל מולנו, ההורים ואל מול הסביבה האנושית שבה הם חיים.

מסע הגדילה וההתפתחות אינו קל וילדינו חווים את הקשיים ומנסים למצוא להם פתרונות. לעיתים הפתרונות יעילים וטובים עבורם ולעיתים אינם מביאים את ההקלה המיוחלת. קיימים מצבים שבהם הפתרונות שמוצאים הילדים והוריהם אף מקשים על המשך ההתפתחות התקינה ומזיקים לה. הדיון בספר יעסוק במנגנוני התפתחות פסיכולוגיים תקינים ובאלה שלא, יביא את הסיבות האפשריות להן ויציע פתרונות הן להורים והן לילדים ולמתבגרים עצמם.

תכונה חשובה ביותר להתפתחות תקינה ולבריאות נפשית היא היכולת להיות גמיש. כול התנהגות תקינה ומפתחת מורכבת מטווח הנע בין קצוות. בכי והתפרצויות, התעקשות, מנוחה ו'עצלנות', סירוב לפעול או שקדנות יתר – כול אלה צריכים להיות חלק מתפקוד גמיש כדי להיות יעילים ולהביא להתפתחות. השאלה אינה איך נשמרים מ'נפילות' במצב אלא איך קמים מהן. חוסן נפשי ובריאות נפשית מתגבשים מתוך גמישות וכוח להתמודד. אם נהיה גמישים מספיק, נמצא דרך לשנות מנגנוני הגנה מקובעים ולמצוא חדשים, מסתגלים יותר. כפי שילד שרב עם חבר טוב יתרגז, ייעלב, ייקח מרחק, ואז יתגמש וימצא את הדרך להשלים איתו ולהמשיך בחברות. אם יהיה מקובע וחסר גמישות, הוא יישאר ללא חברים.

ספר זה נכתב על מנת לענות על שאלות העולות אצל ילדים וילדות והוריהם בתהליך ההתפתחות, תוך התמודדות עם מצוקות תוך-אישיות וחברתיות שהם חווים במהלך חייהם. בספר אביא סוגיות תיאורטיות הנוגעות לתהליכי התפתחות נפשית אצל ילדים ומתבגרים ואציג את המצוקות העיקריות מהן הם עלולים ועלולות לסבול, את הסיבות למצוקה ואת דרכי ההתמודדות תהליכי הטיפול בילדים ובילדות, במתבגרות ובמתבגרים שלנו.

בחרתי להכניס את גילי בית הספר היסודי ואת גילי ההתבגרות בספר אחד. אומנם המאפיינים שונים לעיתים על פי הגיל אך אבני הדרך ההתפתחותיות המשפיעות על מי שהם ולאן יתפתחו משותפות – החל מלידה ועד גיל 18. מרגע הלידה מתחילה ספרציה, היפרדות ואיתה תהליך הגדרת זהות עצמית תוך התנגדות ומאבקי כוח עם 'האחרים'. בכול שלב וכול העת תהליך ההתפתחות מוכתב על ידי אותם העקרונות, שאותם אפרוש בהרחבה בספר. לעיתים הם מתממשים תוך מאבק, לעיתים בשמחה ובתחושת מימוש. התוכן משתנה אבל אותו התינוק/פעוטה/ילד/ מתבגרת נשארים עם אותה הליבה. אותם מאפייני אישיות ייחודית מובילים את ההתפתחות ובצד השינויים שומרים על ליבה קבועה, כך שדרך ההתפתחות היא ספירלית.

השער הראשון בספר יביא את התיאוריות העוסקות בנושאי התפתחות נפשית אצל ילדים.ות ומתבגרות.ים, בתוך עצמם ובהתייחס ללהקות האנושיות שבהן כולנו חיים. השער השני יענה על השאלה מהו טיפול נפשי ויפרוש את המטרות, התהליכים והטכניקות שפוגשים במהלך הטיפול. השער השלישי יביא את הביטויים האופייניים למצוקה המופיעים בגיל הילדות וההתבגרות ואת השפעותיהם על ההורים והאחים ויתווה דרכי התמודדות וטיפול בילדים ובמשפחות.

חשוב לציין כי הספר נועד לתת מידע על תהליכי התפתחות אצל ילדים ומתבגרים ועל הקשיים, שאיתם הם מתמודדים במהלך שנותיהם עד גיל 18. בכול מקרה, שבו יש חשש כלשהו למצוקה נפשית, יש לשקול פנייה לאשת או איש מקצוע שיאבחנו את המצב ובמידת הצורך ימליצו על טיפול. הספר לא יעסוק במחלות נפש או בהפרעות פסיכיאטריות קשות כמו הפרעות אישיות. בכול מקרה, שבו מתקיימים סימפטומים בעוצמה גבוהה, יש לפנות לפסיכיאטרית או לפסיכיאטר מורשה.

דבר חשוב נוסף: הכתוב בספר פונה לילדים ולילדות, למתבגרות ולמתבגרים כאחד. ברוח התקופה והפנייה לקורא.ת ניסיתי להתייחס ככול יכולתי לשוויון המגדרי. אם לא צלח הדבר בידיי, אנא התייחסו לדברים כפי שהם נכתבו באמת: פונים אל כול הילדות והילדים, המתבגרים והמתבגרות מתוך כוונה לספק להם ולהוריהם ידע וליצור שיח מיטיב בין ההורים לילדיהם.

הנחיות קריאה להורים ולילדיהם

לילדים ולילדות שאלות רבות על מה מפריע להם, מדוע זה קורה ואיך ניתן לפתור את הבעיות. מתבגרים ומתבגרות פונים לאתרי האינטרנט לקבלת מידע ומקבלים מידע לעיתים מוטעה, לעיתים חלקי ולא תואם למצבם ובשפה שאינה מתאימה לגילם.

לשם כך בחלק מהפרקים פניתי אל הילדים והמתבגרים להסביר להם בשפתם את הנושא. את החלקים האלה שבהם מופיע איור מקורי של זוג הורים עם ילדם יש לקרוא עם הילד.ה והמתבגר.ת ולענות על שאלות שיעלו.

שער ראשון:

התפתחות ועיצוב האישיות

כיצד אנחנו מתפתחים?

המשימה הראשונה של כול תינוק ותינוקת כאשר הם נולדים היא לנשום בכוחות עצמם. מיד לאחר מכן עליהם להתחיל להפעיל את מערכת העיכול, את חילוף החומרים ואת גופם. חודשיים לאחר מכן הם מתחילים לתרגל את המיומנויות החברתיות ומחייכים את החיוך החברתי הראשון. בחודשים ובשנים שלאחר מכן מסלול ההתפתחות מתרכז בעיקר בצורך להיות יותר ויותר עצמאי ומופרד מההורים בעזרת התפתחות של תפקודי אגו.

כך למשל התנסות והצלחה מוטורית: על התינוק ללמוד לזחול ואז ללכת, עליה להצליח לתפוס את הצעצוע שהיא רוצה, לטפס ולהגיע אל הבמבה ולהצליח לפתוח את מגירות המטבח כדי להוציא את הכלים ולשחק בהם. עליהם ללמוד להחזיק את הצבעים, העפרונות, המספריים ולהפעיל אותם לשביעות רצונם של ההורים ושל הגננת. עליו ללמוד להפעיל את המסכים כדי לראות את השיר שהוא אוהב, עליה ללמוד לרכוב על אופניים, לשחק בכדור, למצוא את המחברת הנכונה בתיק ולהוציא את ארוחת העשר ולאכול אותה בזמן קצוב. את כול ניהול החיים לומדים ילדינו בעזרת פיתוח כוחות האגו שלהם – כוחות העשייה המבוקרת והמווסתת.

עליהם ללמוד לדבר כך שהסביבה תבין אותם, להתנסות ולהבין את תהליכי ההתקשרות החברתיים, לדרוש ולוותר, למצוא את מקומם במשפחה, בחברת הילדים, אל מול מבוגרים המנהלים את המסגרות שבהן הם נמצאים.

את כול ההתפתחות המתרחשת צריך גם לעכל מבחינה קוגניטיבית ורגשית. יש לסנן מידע, להחליט מה ייכנס אל הרובד המודע ומה לא ולבחור מה ייתפס ויוטמע פנימה ואת מה להקיא החוצה. על הפעוטה להתחיל לספר לעצמה סיפור על כול מה שהיא פוגשת בתוכה ומחוץ לה ועל המפגש בין פנים וחוץ, וזה לא פשוט. לדוגמה, אם כואבת לפעוט הבטן האם יבטא את הכאב בצורה גופנית: עייפות, אי-שקט או התפרצויות בכי וזעם או שאולי יאמר להוריו כי כואבת לו הבטן. על מנת לעשות זאת עליו להבין שהבטן כואבת: להעביר את התחושה לרובד הקוגניציה וההבנה ומשם לרובד של קומוניקציה – העברת מידע למבוגר כך שהוא יבין מה מספר לו הילד ויפעל כדי להקל על המצוקה.

כדי לפעול בעולם נחוצים שני תהליכים חשובים במוח. האחד – להחליט איזה מהגירויים נכניס אל תוך מוחנו ואלו לא – מעין 'בחירה וגיזום' של כול המידע הזורם סביבנו ובתוכנו. לאחר שבחרנו את המידע שנתייחס אליו עלינו לבנות במוחנו מסלולים מהירים לתגובה (tracks). 'מסלולים מוחיים' נבנים ומתקיימים על ידי העברת זרם חשמלי בין נוירון אחד לשני באמצעות המרווח שבין הנוירונים – הסינפסה. ככול שאנו משתמשים יותר במסלול נוירונים מסוים, כך הוא יהיה זמין לנו יותר, יתגבש ויהפוך לתבנית חשיבה.

כך למשל ככול שהילדה תלמד להפעיל את מוחה כדי שייתן פקודה לשרירים, לגידים ולמפרקים ללכת – כך תלמד ללכת טוב ומהר יותר. ככול שהוא יתרגל יותר קריאה וחשבון – כך יתחזקו המסלולים הקשורים לפעולה שהוא עושה ויהיו זמינים יותר. עם זאת על המוח לעבור תהליך של גיזום – חיתוך הקשרים הסינפטיים שאינם רלוונטיים עוד. כפי שהגוף לומד לחתוך ולהרוג את התאים הסרטניים המתפתחים בגופנו כול העת, כפי שהוא לומד לסלק תאים שמתו כדי לאפשר לתאים המתפקדים לקבל מרחב מחיה ותפקוד – כך המוח מתמקד במה שהוא זקוק לו ו'גוזם' ומסיר סינפסות שאינן חשובות לתפקודנו כעת. לתהליך הגיזום קוראים pruning.

אם כן, תבניות חשיבה נבנות במוחנו כדי לייעל את התפיסות, ההבנות והתגובות שלנו. כפי שכתבתי בפירוט בספרי "מחול התודעה והנפש - מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית" (ענבר-סבן, 2022) החיים מחייבים אותנו חשיבה בתבניות. בכול רגע נתון עלינו לתפוס מה מתרחש, להיות מודעים למה שתפסנו ולהחליט על התנהגות מותאמת על פי רצוננו, מאפייני המצב, היכולות הפיזיות, הקוגניטיביות והרגשיות שלנו והתחשבות באחרים סביבנו. מוחנו 'מופצץ' כול העת בגירויים רבים שרובם אינם חשובים לנו באותו הרגע.

על מנת לתפקד עלינו לסנן את הגירויים: אלה הפנימיים העולים מתוכנו והחיצוניים שבאים מהסביבה. לא יעיל להיות מודע לכול מה שמגיע אלינו בכול רגע: פעימות הלב שלנו, המטלות ליום הבא ולאלה שאחריו, הציפור המצפצפת בחוץ או נביחת הכלב, המבטים המופנים אלינו בעבודה, קולות תקתוק השעון, העיטוש בקצה השני של החדר, השיחות שמתרחשות לידינו או פחדים, כמו על הבן המשרת בצבא. עלינו להתרכז במשימה העומדת בפנינו ולהתעלם מהגירויים שלא רלוונטיים למילוי המשימה.

במיליוני שנות אבולוציה התפתחה בנו היכולת לסלול מסלולים במוח המְמַפִּים את הגירויים המגיעים אלינו ואת התגובות המתאימות שלנו אליהם. נוצרו במוחנו תבניות חשיבה, כך שבכול פעם שנרצה לחצות את הכביש נפעל באותה הדרך הטבועה במוחנו: נעצור ונביט אל הצדדים כדי לראות האם מכונית מתקרבת ואז נחצה. בכול בוקר אנו עושים אותן פעולות ומצפים מילדינו שיעשו בזמן נתון את המוטל עליהם: קימה, צחצוח שיניים ושטיפת הפנים, התלבשות, אכילה, לקיחת התיק ויציאה מהבית.

תבניות החשיבה שלנו, העוסקות בהתארגנות בבוקר ויציאה מהבית, ברורות וזמינות לנו כיוון שאנו פועלים על פיהן בכול בוקר מחדש. אלא שלעיתים הילדים שלנו מתנהלים על פי תבניות חשיבה אחרות: להתעורר, לקום מהמיטה, לראות טלוויזיה או לענות על הודעות ווטסאפ, להיכנס לטיק טוק לראות מה התחדש, לבחור בגדים ולשם כך להוציא אל המיטה והרצפה חצי מתכולת ארון הבגדים, לא לאכול את ארוחת הבוקר ולא לקחת את התרופה. בפרקים על טיפול ארחיב על הדרכים לשנות תבניות חשיבה לשם התפתחות.

כיצד ממסד הילד תבניות חשיבה המועילות לו?

הילד לומד מהתנסויות שלו ושל אחרים, מהסתכלות וחיקוי של הוריו, המורים שלו, המדריכים והילדים האחרים. כך למשל אם בפעם הראשונה שאכל בננה כאבה בטנו או שילדה בגן אמרה "איכס" בזמן שמישהו אכל בננה, הוא 'יספר' לעצמו שבננה היא לא משהו שהוא רוצה. כיוון שכך לא יסכים לטעום בננה ותתקבע תבנית חשיבה במוחו שבננות אינן טעימות לו. אילו רק היה טועם, היה יכול לשנות את תבנית החשיבה. כהורים אנו יודעים שברגע שהבן או הבת שלנו החליטו כי אוכל מסוים "לא טעים", יהיה קשה מאוד לשכנע אותם לוותר על תבניות החשיבה ולנסות לטעום אותו. באורח פלא כשחבר או חברה בגן או בבית ספר יאכלו בננה בהנאה, ייפתח השער להתנסות חדשה ויחד איתה לשינוי התפיסה שהתקבעה לגבי הבננה.

אנו מונעים מהגנטיקה והפנימיות שלנו, ממה שמתרחש סביבנו ומיכולותינו לתפוס ולהגיב למתרחש בחיינו. איך זה קורה? בואו נתחיל במסע להבנת המחשבות, הרגשות, ההתנהגויות שלנו ומקום הטיפול הנפשי בתהליכי שינוי של מה שאינו מועיל לנו לעבר התפתחות ומימוש עצמי.

הוראות לקריאת הספר:

הספר פונה אליכם ההורים וגם אל ילדיכם. הוא נועד לאפשר הבנה של תהליכי התפתחות של ילדים וילדות, מתבגרות ומתבגרים. לשם כך יש חלקים כתובים המופיעים במסגרת עם איור מקורי, שבהם אני פונה אליכם ואל הילדים. לפני כול פנייה כזו אכתוב למי היא מיועדת.

אשכול ראשון:

העולם הפנימי שלי

הרובד הלא-מודע

להורים, לילדים.ות ולמתבגרים.ות:
אנחנו חושבים, מרגישים ומתנהגים על פי מה שאנחנו רוצים וחושבים שנכון לעשות. האומנם? לא תמיד זה כך. לפעמים אנחנו צועקים או מכים ילד אחר, בוכים ומשתוללים בבית ועוד דברים שאם היינו חושבים עליהם היינו מעדיפים לא לעשות. לפעמים אנחנו לא מכינים שיעורים או לומדים למבחן למרות שאנחנו יודעים שעלינו לעשות זאת. קיימים מצבים שבהם עולים בנו פחדים ואנו לא מעזים לעשות דברים כמו ללכת לטיול או לחברה. לפעמים אנחנו אפילו כועסים על עצמנו כאשר אנו עושים משהו ומתחרטים עליו אחר כך.

מה גורם לנו לעשות ולהרגיש את הדברים האלה? כול אחד מאיתנו מושפע גם ממה שקורה לו בעולם החיצוני: חברים, הורים, מורים, וגם ממה שקורה לו בפנים, בתוך המוח והלב – רצונות או פחדים, למשל. למה שמשפיע עלינו מתוכנו קוראים "לא-מודע". זהו מבנה דמיוני שקראו לו כך פסיכיאטרים ופסיכולוגים והוא מכיל את הרגשות, הרצונות, הפחדים שלנו וגם את התקוות והכוחות להתפתח. יש בו דברים טובים ודברים מפחידים. דברים אלה משפיעים עלינו מבלי שנדע איך – מבלי שנהיה מודעים אליהם.

אז איך נדע מה יש במבנה דמיוני זה שנקרא הלא-מודע? בשיחות עם פסיכולוגית או פסיכולוג, במשחקים שנשחק בשעה הטיפולית ובחלומות שנזכור ונספר למטפל נוכל להבין את החלק הלא-מודע שלנו ולשלוט בדרכים שבהן הוא משפיע עלינו.

כולנו היינו במצב שבו התנהגנו או הרגשנו ללא יכולת להבין מה גרם לתופעה שחווינו: לא הבנו למה התרגזנו כל כך? ממה חששנו? למה נמנענו מלעשות משהו שרצינו לעשות? על כך אחראי הרובד הלא-מודע שלנו, זה שמתרחשים בו תהליכים ללא הרף הקובעים איך נרגיש, מה נחשוב ואיך נתנהג. הם קובעים אם נתמיד בניסיון להשיג את מטרותינו, אם נתפרץ על ילדה שלעגה לנו, אם נתמלא חרדה או פחד. בכול דבר שאנו עושים מעורב גם רובד הלא-מודע.

מהו הלא-מודע שלנו?

את המושג טבע הפסיכיאטר זיגמונד פרויד, יהודי יליד אוסטריה שחי ועבד בשנים 1939-1856. פרויד חי בתקופה שבה השתנו סדרי עולם מדעיים, רפואיים, פילוסופיים, אומנותיים וחברתיים. זו הייתה תקופה מרגשת ועתירת שינויים שהכתיבה גמישות מחשבתית וגיבוש תבניות חשיבה חדשות.

פרויד יצא עם המחשבה, הדמיונית באותה העת, שקיימים בנו תכנים שאיננו מכירים אותם. תכנים אלה נמצאים בעולם הפנימי שלנו ומשפיעים על כול המתרחש איתנו (פרויד, 1899, 1956). המונח שטבע והסביר פרויד, "הלא-מודע" הפך לדייר קבוע במחשבות ובשיחות שלנו. התכנים, הרצונות, הרגשות ובתוכם יש מקום כבוד לכעסים – כול מה שאיננו רוצים להכיר בו בתוכנו מודחק אל הרובד הלא-מודע ונעלם מהמודעות שלנו, אך תכנים אלו ממשיכים להשפיע על חיינו: על הרגשות, המחשבות, התפיסות וההתנהגויות שלנו.

קארל גוסטב יונג, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי שחי בשוויץ בשנים 1961-1875, היה מבכירי תלמידיו של פרויד. יונג הרחיב את מושג הלא-מודע האישי שטבע פרויד ודיבר על הלא-מודע הקולקטיבי – הרובד שבו לכול בני האדם תפיסות, מחשבות ורגשות דומים לגבי החיים. רובד זה נבנה במשך שנות קיום האדם מתוך הצטברות של התנסויות ויחסים בתוך האדם ובינו לבין אחרים. כולנו מרגישים דברים דומים כשאנו פוגשים במילים כמו: "אמא", "אדמה", "עם", או "ילד" ו"מתבגר". בחלק מהפעמים אנו מודעים למה שעולה בנו ובחלק לא – וזה מה שמכיל הרובד הלא-מודע שלנו. על הלא-מודע שלנו ניתן ללמוד מחלומות שאנו זוכרים, נושא שאקדיש לו פרק בהמשך וכן בעזרת טכניקות השלכתיות שעל כולן ארחיב בשער השני שיעסוק בטיפול נפשי.

יונג הוסיף מושג חשוב להבנתנו את עצמנו ואת השפעת הלא-מודע עלינו, זהו מושג "הצל". הצל הוא כול מה שאיננו אוהבים בעצמנו וכדי לא לפגוש בו אנו מעבירים אותו אל הרובד הלא-מודע. הכישלונות, הכעסים, הפחדים, החולשות והכיעור שלנו, שאיננו רוצים לפגוש עוברים אל הרובד הלא-מודע ומשם ממשיכים להשפיע על חיינו. בטיפול נפשי נחשפים חלק מחומרים אלו ואנו לומדים להתמודד איתם ואף להיעזר שבהם לשם התפתחות. בהמשך ארחיב את הדיון במושג הצל והשפעתו עלינו (יונג, 1987).

כול התיאוריות הפסיכואנליטיות שבאו בעקבות פרויד ויונג מתייחסות בהרחבה אל הרובד הלא-מודע ומראות כיצד הוא משפיע על כול מה שאנו תופסים, חושבים, מרגישים ועושים, כול אחת בדרכה. הן עוסקות בהתפתחות הילד מרגע לידתו, דרך הבגרות ועד לזקנה. לכול אחת דגשים משלה ורעיונות לגבי טיב ההתפתחות שאנו עוברים, הקצב שלה וסוגי התהליכים. כולן מסכימות עם האמת הידועה: כולנו משתנים כול העת.

מהו טיב התפתחותנו כבני אדם ואילו תהליכים ושלבי התפתחות אנחנו עוברים? על כך בפרקים הבאים.

את הדברים המיועדים לקריאה עם הילד.ה/מתבגר.ת יש לקרוא יחד איתם ולאפשר להם לדבר על מה שאתם קוראים: מה הם חושבים? מה מהדברים הן מכירות בעצמן? מה היו רוצים לשנות? מה לא נכון לדעתם? כדאי להקשיב לילד.ה ולשמוע את דעתם. כדאי לאפשר להם ביטוי חופשי של רגשות ומחשבות. אחרי הכול, ילדיכם ילמדו לחשוב, להסיק מסקנות, להיות ביקורתיים ויצירתיים רק אם תאפשרו להם לתרגל את זה. המקום הבטוח ביותר לתרגול הוא מולכם, ההורים שאוהבים אותם כל כך.

פרק 1: מהי התפתחות?

מהי התפתחות? מושג שמכיל עולם ומלואו. התפתחות היא מסע אל עבר הלא-נודע ותנועה לכיוונים שונים. היא מעירה פחד וסקרנות, רתיעה וחרטה, תסכול ואושר. כול מה שהיה עד עתה היה מוכר. לטוב ולרע ידענו מה יקרה. ואיך נצעד כעת אל הלא-נודע? מה נפגוש בדרכנו החדשה? ואיזו צידה עלינו לקחת לדרך?

כאשר מדברים על התפתחות עולה דימוי של חיתוך, נטישה, פירוק, לעיתים של בדידות. אולם התפתחות יכולה לבוא גם מתוך חיבור והכלה. אנו מתפתחים גם מתוך תמיכה זה בזו, מתוך התייעצות ושאלה ומתוך אהבה. התפתחות מגיעה גם בעזרת חיקוי של הסובבים אותי. אני מביטה בהם ורואה מה הם לובשים, היכן הן מבלות? איך הם מתנהגים בבית הספר ואיך בשעות הפנאי? מהי צורת הדיבור שלהן? מהם היחסים עם ההורים, האחים, המשפחה המורחבת?

ביתר שאת נביט סביבנו בגיל ההתבגרות ומה שנראה אצל החברים יקבע במידה רבה אילו מקצועות נרצה ללמוד ומה נרצה לעשות בשירות הצבאי. מאוחר יותר נסתכל מסביב ונושפע מאחרים לגבי השאלה האם נרצה ללמוד או לא, ואם כן – מה ואיפה, נחשוב עם חברים כדי להחליט לאן נרצה להגיע ומה יהיה מסלול התפתחותנו.

לסביבה ולחברה יש השפעה רבה על המטרות שנציב לפנינו, על התפיסה העצמית והדימוי שלנו, על הנחישות שבה נצעד כדי להשיג את מטרותינו. גם לאישיותנו חלק חשוב בהצבת מטרות. אנחנו רוצים להיות נאמנים לעצמנו, לשאיפות שלנו, לממש את יכולותינו ולהרגיש משמעותיים.

כול אלה משתתפים ב'מסיבת' תהליכי ההתפתחות אצל ילדות וילדים, בני ובנות נוער המחפשים ומחפשות לענות על השאלה מיהם, לאן הן רוצות להגיע ואיך ישיגו את מטרותיהם. כפי שכולנו יודעים, מסיבה יכולה להיות נהדרת, כיפית, עליזה ומעניינת וגם קשה, מדכאת, מורידה ומעצבנת. כך גם מסיבת ההתפתחות שלנו. בגיל הילדות מנוהלת המסיבה על ידי הורינו, המורים והמדריכות שלנו. בשנים הסוערות של גיל ההתבגרות נעשית המסיבה אינטנסיבית יותר ומסתמכת על חברים ועל התנסויות חדשות ומרגשות, לעיתים כאלה המסכנות אותנו. למרות שתמיד נמשיך לתהות, לחשוב, להיות מרוצים וגם לא מרוצים, עם הזמן שוכך הטורנדו של ההתפתחות, הרוחות נרגעות ואנו ממשיכים להתפתח בצורה יותר מווסתת ושקולה. כעת קיימים חלקים בחיינו, שבהם אנו יודעים מי אנחנו ומה אנחנו רוצים ואלה שלא – הופכים למועטים יותר. כבר יש לנו על מה להתבסס כשאנו אומרים "אני".

תהליכי התפתחות הם ספירליים. בספרי "מחול התודעה והנפש" (ענבר-סבן, 2022) הבאתי בהרחבה תיאורים של תהליכי התפתחות והספירלה שלהם: אנחנו מתקדמים מעט ואז נעצרים במקום, אפילו נסוגים למנגנוני תגובה, הסתגלות והגנה שהיו בילדות המוקדמת. כך נראה ילד בן 13 שבוכה כשהוא מקבל מכה ונאמר לו: "זה לא מתאים לך, אתה מתנהג כמו ילד קטן". או כאשר המתבגרת שלנו תקבל התקף זעם נאמר: "היא כל כך לא בוגרת בהתנהגות שלה".

צריך לזכור כי נסיגה למנגנוני הסתגלות קודמים היא אירוע נורמלי ותקין (גם אם לא אהוב ונוח) ובדרך כלל אינו מעיד על בעיה. אם הילד/מתבגר חוזר לתפקוד רגיל ותואם לגילו לאחר אירוע הנסיגה, הרי שברוב המקרים ההתנהלות תקינה. אם היא נסוגה להתנהגות מוקדמת ומתמידה בה, בין אם פיזית (לדוגמה: הרטבה) ובין אם רגשית (בכי תכוף, דיבור תינוקי, התקפי זעם או הימנעות) יש לבדוק מדוע זה קורה ובמקרה הצורך להתייעץ עם אשת מקצוע.

אחד המבנים הרגשיים-תפקודיים-קוגניטיביים המתפתחים מרגע הלידה הם כוחות האגו. בפרק על כוחות אגו ארחיב על תפקיד האגו בחיי הילדים והמתבגרים. כאן אביא את התהליך שעוברים תינוקות ופעוטות כדי לבנות אגו חזק, גמיש ומתפקד. כוחות אגו הם היכולות שאנו מפתחים כדי לתפקד בצורה יעילה בחיינו. הם נוצרים מתוך התנסות ועמידה באתגרים המתחילים עם רגע הלידה. עלינו ללמוד להפעיל את השרירים שלנו, להבין את ההבדל בינינו לבין אחרים, להתחשב בסביבה הפנימית והחיצונית שלנו, לדעת כיצד להשיג את המוצץ הנמצא במיטה ואת הדובי הנמצא אצל ילדה אחרת ומאוחר יותר לקיים משא ומתן עם אבא על מה נאכל לארוחת ערב, עם אמא מתי נחזור הביתה לאחר בילוי עם החברים ועם המורה על ציון שקיבלנו.

מושג ה"אגו" (ego) - "האני" מתייחס למבנה פנימי פסיכולוגי, שטבע פרויד בתיאוריה שלו על המבנה הנפשי של האדם. האגו מקשר בין העולם הלא-מודע שלנו, שלו קרא פרויד "איד" (id) - "הסתמי" ובין סל הרצונות והשאיפות שלנו שלהן קרא פרויד "סופר אגו" (super ego) - "האני העליון". בסופר אגו מתהווים עקרונות המוסר, והם אלה המאפשרים לנו לתפקד בתוך הלהקות האנושיות שבהן אנו חיים במשך כול חיינו.

עם ההתפתחות אנחנו עוברים ממצב, שבו שולט האיד ואנו פועלים למימוש הדחפים שלנו למצב, שבו האגו לוקח בהדרגה שליטה ומסדיר ומווסת את מילוי הדחפים שלנו גם בהתחשב בדחפים ובצרכים של אחרים. מאוחר יותר נכנס הסופר אגו לשליטה, והוא מאפשר מילוי הדחפים, הצרכים והרצונות שלנו על פי המוסר החברתי.

האגו פועל על פי עקרון המציאות: מה שניתן להשיג והדרכים לעשות זאת. תפקידו של האגו הוא לתווך בין הלא-מודע לשאיפות ולאפשר לנו להשיג את מה שנרצה. לא פחות חשוב – תפקידו הוא להגן עלינו מבחינה נפשית מפני אירועים טראומתיים שעברנו, מפחדים העולים מהלא-מודע שלנו או מהתנהגויות שחוסמות אותנו ומזיקות לנו. תפקיד האגו הוא לעזור לנו לפתח מנגנוני הסתגלות יעילים.

על פי פרויד ניתן להמשיל את המבנה הנפשי שלנו לעץ. האיד, החלק החבוי והלא-מודע המזין את מי שאנחנו, הוא השורשים היונקים חומרי הזנה ומים מהאדמה ומאפשרים את קיומנו. הגזע הוא האגו שלנו, היכולת להחזיק אותנו, להעביר את חומרי ההזנה למעלה אל הסופר אגו – העלווה, הפרחים, הפירות שהם מימוש הפנטזיות והשאיפות שלנו. גזע-אגו חזק יאפשר לנו לתפקד בצורה יעילה וטובה, לממש את שאיפותינו, לא להישבר כאשר הרוח מכה בנו או להיפגע ממזיקים ולהתגונן מפניהם בעזרת מנגנוני ההגנה הנפשיים שלנו. כוחות האגו שלנו מתפתחים כול העת בעקבות התנסויות ועמידה באתגרים, הבנות ותובנות, עזרה מאחרים ובעיקר הודות לכוח הרצון שלנו להתפתח ולהתקדם.