דוגטאון

פרק
1
כלבה בעלת שלוש רגליים 

אני יודעת מה אתם חושבים: לכלבה המסכנה הזאת יש רק שלוש רגליים. אבל אל תתחילו עם זה. זה לא כל כך נורא, בסדר?

אז אני לא נערת הפוסטר של מועדון הכלבים הגזעיים האמריקאי.

ביג דיל.

העיניים שלי חדות, האף שלי רטוב, הפרווה שלי רכה כמו של גור, והכתם הלבן מעל העין?

יש בו קסם, אם יורשה לי לומר.

קוראים לי צ'אנס. נעים מאוד.

פרק
2
צ'אנס
 

ועוד משהו בקשר אלי... אני חושבת על דברים יותר מכלב ממוצע.

בזמן שכלבים אחרים רודפים אחרי מקלות וסנאים, אני יושבת, מתבוננת ומעריכה את המצב. כשאת מקפצת לכל מקום, כל טיול לוקח זמן. אז את חושבת לאן את הולכת ולמה.

חוץ מזה, שלוש הוא מספר מזל.

שלוש מערכות במחזה.

שלוש רגליים לשרפרף.

פעם שלישית גלידה וכל זה. ומכיוון שהנהלה בדוגטאון משחקת הרבה פוקר, להיות בת מזל זה חתיכת מזל.

ברור שלא היה לי מזל כשאיבדתי את הרגל שלי. אבל זה סיפור שאני לא אוהבת לספר.

פרק
3
מקום לכלבים חסרי בית
 

דוגטאון הוא מקלט — מקום לכלבים חסרי בית.

הכלבים בדוגטאון מרשימים כמו הכלבים בכל מקום. כלבי קולי וקורגי, כלבי שארפיי וכלבי רועים, שפע של שנודלים, פודלים ולברדודלים... והרבה מעורבים כמוני.

ויש את הכלבים שהם בכלל לא כלבים, כי הם עשויים ממתכת.

ליטפתם פעם שדכן סיכות? חיבקתם טוסטר? התכרבלתם עם שקית מלאה בידיות של דלתות?

אז אתם יודעים איך זה כשיש לכם כלב רובוט.

לא כיף בכלל.

למה בכלל יש כלבי מתכת בדוגטאון? זאת השאלה.