אינטרוורט

רגע אחרי שבארי פקח את עיניו הוא הבין שאין לו סיכוי. כל המערכת עבדה שלא בטובתו ומה שהתחיל כעוד יום שבת קיצי ומפוהק הפך למסע מפרך.

בארי היה ידוע בקרב חוג מכריו כטיפוס עצלן. לא משנה כמה רצה להשיג משהו, הוא לא מצא את הכוח להניע את עצמו לגרום לזה לקרות, בין אם דובר על מושא אהבה בלתי מושגת ובין אם חשק בפריט כלשהו שיכול היה לרכוש ולמצוא בקלות – בארי פשוט לא טרח. גם בבוקר שבת זו, בארי תהה, האם נכון יהיה לעלות על בגד ים, לזרוק על עצמו מגבת ובסך הכל לחצות את הכביש ולרדת לשפת הים. אבל כוחו לא עמד לו, הדבר היה כרוך במאמץ אדירים. במקום זה גרר את עצמו למקרר, פתח את הדלת תוך גירוד עמוק ומגרפתי לאורך הישבן וניסה לחשוב אילו מבין המוצרים המונחים באור המקרר החיוור ירצה להגיר לקרבו. כל כך התעצל עד שבסופו של דבר לאחר דקות ארוכות של גירוד, ויתר אפילו על הרצון ללעוס ושב לרבוץ על כורסתו.