מגדר - יש דבר כזה

הקדמה: למה לדבר על מגדר?

"מזל טוב! יש לכם בת!" 
בין אם המילים האלו נאמרות ברגע הלידה של תינוקת ובין אם הן נאמרות עוד בעודה ברחם, בבדיקת האולטרסאונד, המילים האלו עמוסות במשמעות: שמלות קטנטנות, מגוון אינסופי של צבעים (לא פעם עם דגש על האזור הוורוד והסגול), בובות; חלומות על איך אימה תלמד אותה לבשל או להתאפר, על הסודות שהן יחלקו, על היופי שלה ועל שמלת כלה; דאגות לביטחונה, שלא תלך לבד ברחוב, שתמצא בחור טוב; התוכן הספציפי עשוי להשתנות מתקופה לתקופה, בין תרבויות ובין משפחות, אבל עומס המשמעות המוצפן במילים "יש לכם בת", כמו במילים "יש לכם בן", הוא עומס שלא ניתן להתעלם ממנו בתרבות שלנו.

עומס המשמעות הזה מלווה אותנו ביום יום: בבגדים שאנחנו לובשים (עבור מי זה מקובל ללבוש בגדים צמודים וצבעוניים ועבור מי פחות, למשל), בכניסה האוטומטית לשירותי הגברים או הנשים, בעולם התעסוקה (כמה גננים אתן מכירות וכמה נהגות משאית?), ואפילו כשאתה חושב, או כשאת חושבת, בלשון זכר או נקבה. אולם, מכיוון שאנחנו נולדים עמוק לתוך המבנה של מגדר, של חלוקה לנשים וגברים, לרוב הוא שקוף לנו כמו אוויר, אנחנו נושמים אותו מבלי לחשוב. אתה לא חושב על זה שאתה חושב ולא חושבת. וכמו אוויר, אנחנו מתחילים לשים לב למגדר במקומות שבהם משהו משתבש ביחס להבנה האוטומטית שלנו ביחס אליו, פתאום אנחנו משקיעים מחשבה בשאלת המגדר, אנחנו לא פשוט נושמים אותו. אנחנו יכולות לחלוף על פני המון נשים וגברים ברחוב ולא לחשוב על כך, אבל ברגע שנראה אדם שלא ברור לנו אם הוא גבר או אישה, רובנו פתאום נשים לב ללבושו, צורת גופו, אופן הליכתו וכל רמז שיוכל להשיב על השאלה: זה בן או בת?

לא פחות מכך, גם מי מאיתנו שמעולם לא היה מושא לשאלה "זה בן או בת?", בוודאי נתקל מתישהו ברגע בו הוא "לא היה מספיק גבר", או שהיא "לא הייתה מספיק אישה" בעיני מישהו, וה-"לא מספיק" הזה בא עם מחיר: עם הערות, מבטים, בושה ואף אלימות. או לחלופין, רבות מאיתנו נתקלו ברגעים בהם הציפיות ביחס להיותנו נשים או גברים עמדו בדרכנו: בין אם זו הפעם שלא שיתפת בכך שנפגעת כי גברים לא אמורים להראות חולשה, או בין אם זו העבודה שלא התקבלת אליה וחשדת שאולי זה כי "ברור" שגברים טובים יותר מנשים בניהול.

אז למה לדבר על מגדר? בהקשר של סדרת ספרים זו, העוסקת בטרנסיוּת, פשוט לראות כי קצת קשה לדבר על טרנסיות והתאמה מגדרית בלי לדבר על מגדר. אולם, כפי שניסיתי להראות – הסיבה המרכזית לדבר על מגדר היא כי כולנו חיים וחיות אותו, כי זה מבנה חברתי שמארגן כל כך הרבה מהחוויות שלנו, וכי הוא לא נוגע רק למיעוט חברתי קטן – הוא נוגע לכולנו.