שלמי תודה
תודה לאל שהביאני אל קו הסיום. רבים וטובים האנשים שסייעו לי ישירות ובעקיפין, אם מעט ואם הרבה, במהלך מסע כתיבת המחקר ועד הוצאתו כספר, וכאן אודה לקצתם. ראשית, תודתי נתונה לפרופ' ג'ודי באומל שוורץ, העומדת בראש המכון לחקר השואה על שם פינקלר באוניברסיטת בר־אילן, שבמסגרתו כתבתי עבודת פוסט־דוקטורט, על הסיוע שהעניקה לי יחד עם ד"ר יצחק פס, מנהל המכון, במהלך הכתיבה, בהשגת מלגת מחקר ובהוצאתה לאור.
תודה מקרב לב למר צבי ארני, העומד בראש קרן זולטן ארני, על נדיבות היד והלב שזיכוני במלגה, ולגב' אלונה גרינגהאוז, ממערך פיתוח משאבים עולמי של האוניברסיטה על עמלה בעניין.
תודה לפרופ' אהוד דוכובני ממשפחת עו"ד שמואל תמיר על היענותו רבת השנים למצוא מסמך זה או אחר בארכיון המשרד הקשור במשפט קסטנר, בהמשך לשליחת חלקים מהפרוטוקול ומוצגיו, אשר שירתו אותי גם במחקר זה. זאת, באין אפשרות לעיין במדינת ישראל במלוא הפרוטוקול ובמוצגיו המשפטיים, אף שלאחרונה חל שיפור מסוים בנגישות אליו בארכיון מדינת ישראל. מלוא פסה"ד של השופט המחוזי, בנימין הלוי, ממשיך להיות בלתי נגיש לציבור הרחב.
לראשונים שלא זכו בעבר לתודתי הראויה: בזכות נכונותו של פרופ' יואב גלבר שאִפשר לי להמשיך לחקור את עבודת המשרד הארצישראלי בבודפשט במחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה שבראשה עמד (לאחר סירובה של המחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה), גם המחקר הנוכחי רואה אור, ועל כך רוב תודה והערכה. עוד תודה וברכה לפרופ' יהודה אייזנברג, שהיה הראשון לפרסם את מחקרי ומאמרי באתר "דעת" ולהביאו אל ידיעת הציבור במסגרות נוספות, ועל שיתוף מידע ומסמכים הרלוונטיים למחקריי.
תודה גדולה למתרגמות, לגב' אמילה וייל, שתזכה לבריאות ושנים טובות, שמפגשה עם המסמכים בגרמנית החיו בקרבה את שנות האימה, מתקשה להאמין למקרא עיניה, ועל עקשנותה לפצח את הבלתי בהיר; ולגב' חווה לביא, המתרגמת מהונגרית, שנאבקה גם היא לחשוף את הכתוב בכתב יד, לעיתים מתוך דפים מצהיבים ומטושטשים. תרומת תרגומן למחקר זה לא יסולא בפז.
לקוראי כתב היד, בחלקו או בשלמותו, ששאלו, העירו והציעו, בהם העיתונאי דן מרגלית העוקב מאז נערותו אחר משפט קסטנר, ובהמשך גם אחר מחקרי; לידידתי נילי בן ארי, העוסקת שנים רבות בהנחלת זכר השואה, וליאיר אורבך, ידיד ומתעניין קבוע במחקרי.
עובדי הארכיונים, והם רבים מספור – ביד ושם, בבית לוחמי הגטאות, בארכיון הציוני המרכזי, בארכיון תנועת העבודה – מכון לבון, בארכיון ההגנה, במרכז לתיעוד היסטורי באוניברסיטת חיפה – הראויים לכל מילת תודה על שירות אדיב ויעיל שהעניקו לי. תודה גם לעובדי המוזאון היהודי בברטיסלבה על מענה לשאלות ועל סיוע לזהות מקומות בתוך סלובקיה שעברו שינוי, כמו גם לשיפוש גאבור, מדריך טיולים בהונגריה, ורבים אחרים שסייעו בדיוק ובחיפוש מידע, מסמך וכדומה.
ולבסוף ליקיריי, לאחיה ובשמת ילדיי וליגאל חתני, שהצילוני מ"כשלי" הטכנולוגיה המתקדמת וגם הראו את רוב טובה, ולשאר ילדיי ובני זוגם, נכדיי וניניי שסבלו אותי בכבוד. יותר מכול, לישראל בעלי, שמלווה אותי שנים רבות, תומך ומסייע, גם כשנמאס, שבלעדיו לא יכולתי לממש את רצוני ואת אמונתי בדרך שבה בחרתי.
מפת הונגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה
לוח תאריכים
סוף 1934: משה קראוס מנהל בפועל את המשרד הארצישראלי בבודפשט.
סוף 1938: ג'פרי נוקס, השגריר הבריטי בהונגריה העניק הגנה לפליטים יהודים בעלי סרטיפיקטים כאזרחים בריטים־פלשתינאים.
ינואר 1942: קרל לוץ, הקונסול השווייצי בהונגריה, ייצג בין השאר את האינטרסים הבריטיים־פלשתינאיים לאחר ניתוק היחסים הדיפלומטיים בין בריטניה והונגריה.
1943
ינואר: הקמת ועדות ההצלה באיסטנבול (קושטא) ובבודפשט מטעם הנהגת היישוב בארץ ישראל.
19 אפריל: מרד גטו ורשה.
אמצע יוני: דיטר ויסליצני, עוזרו של אייכמן, נפגש עם ישראל קסטנר ויואל ברנד לדון בתוכנית הצלה של יהודי הונגריה.
18 ביולי: קסטנר כתב לראשונה מכתב לוועדת ההצלה באיסטנבול, ולמוחרת הודיע לה שיהיה יו"ר זמני של ועדת ההצלה.
אוקטובר 1943 – 18 במרס 1944: עליית תשע משפחות מדי שבוע (כ־50 איש).
נובמבר: הכנות לעליית 700 יהודים מהונגריה.
1944
5 במרס: ד"ר שמידט הודיע לברנד על הכיבוש הקרוב של הונגריה.
6 במרס: ד"ר מרטון והלל דנציג, מנהיגים ציונים מקלוז', נפגשו בבודפשט עם אוטו קומוי במשרד פרו־פלשתינה.
9 במרס: שמידט הכתיב לברנד תוכנית הצלה מטעם הצבא הגרמני (לכאורה).
10 במרס: אלדר סגדי־מסק הודיע לקראוס על דרישת הגרמנים להכריז על צפון־מזרח הונגריה שטח צבאי סגור, וביקש להגביר את העלייה לארץ ישראל.
16 במרס: המשרד הארצישראלי קיבל 600 סרטיפיקטים מאושרים; תוכנית ויסליצני–קסטנר נשלחה לוועדת ההצלה באיסטנבול.
19 במרס: גרמניה כבשה את הונגריה.
24 במרס: ויסליצני נסע לברלין. בעצירתו בברטיסלבה דרש מהרב וַיְסמנדל מכתב המלצה עבור מנהיגי היהודים בבודפשט לשוב לתוכנית אירופה.
27/28 במרס: ויסליצני מסר את מכתב ההמלצה לפנחס פרוידיגר, והשניים דנו במהלך כשבוע על תוכנית הצלה.
28 במרס: ממשלת הונגריה אישרה עליית 600 בעלי סרטיפיקטים והנפיקה צווי הגנה על בעליהם; 2,200 אישורי עלייה נשלחו למשרד הארצישראלי בצירות השווייצית ולא נמסרו למשה קראוס.
5 באפריל: חובת ענידת הטלאי הצהוב בהונגריה; קסטנר ויואל ברנד נפגשו לראשונה (כביכול) עם ויסליצני.
אחרי 5 באפריל: ויסליצני נמצא בצפון־מזרח הונגריה כממונה מטעם הגרמנים על ריכוז וגירוש להשמדה של יהודי הפרובינציה.
9-14 באפריל: פרוידיגר אסף מטעם היודנרט 200,000 דולר ומסרם לברנד עבור ויסליצני.
12 באפריל: יהודים בצפון־מזרח הוגריה החלו לצעוד למקומות המיועדים לגטאות.
16 באפריל: ראשית הגטואיזציה ההמונית. פגישה ראשונה בין אייכמן וברנד בעניין עסקת "משאיות תמורת דם".
סוף אפריל: משרד החוץ ההונגרי הכיר בקיומם של 40,000 סרטיפיקטים במשרד הארצישראלי.
2 במאי: הסכם קרומיי; בקשה להסדיר את כניסת ברנד לאיסטנבול לשם ביצוע עסקת ההצלה.
3 במאי: קסטנר הגיע מבודפשט לקלוז'. היום הראשון לגטואיזציה במקום.
8 במאי: לגרסת קסטנר, מועד פגישת אייכמן וברנד הראשונה.
15 במאי: תחילת הגירושים ההמוניים מערי השדה לאושוויץ.
17 במאי: ברנד ובאנדי גרוס יצאו לאיסטנבול והגיעו כעבור יומיים.
24 במאי: וניה הדרי הגיע מאיסטנבול לירושלים בקשר לעסקת ההצלה.
3 ביוני: לגרסת קסטנר, אישור ראשון מאייכמן להכנת רשימת אנשי קלוז' שיעלו ארצה.
6 ביוני: נחיתת בעלות הברית בנורמנדיה.
9 ביוני: חנה סנש חצתה את הגבול להונגריה ונתפסה.
10 ביוני: 388 יהודי קלוז' הגיעו למחנה קולומבוס בבודפשט.
11 ביוני: פגישת משה שרת וברנד בחאלב. ברנד נעצר ונכלא בקהיר עד אוקטובר 1944.
בין ראשית לאמצע יוני: נשלחו 40,000 סרטיפיקטים מאושרים למשרד הארצישראלי בבודפשט ולא נמסרו לקראוס.
17-24 ביוני: ריכוז כ־20,000 יהודים בבודפשט בבתים שסומנו בכוכב צהוב.
20-21 ביוני: יואל פלגי ופרץ גולדשטיין הגיעו לבודפשט.
24 ביוני: פרסום דו"חות אושוויץ ושואת יהודי הונגריה בתקשורת הבין־לאומית.
25-28 ביוני: נשלחו 12,000 יהודים לשטרסהוף.
26 ביוני: הצהרת הורטי: אישור עליית 40,000 יהודים לארץ ישראל והחלטה להפסיק את הגירושים, בכפוף לאישור גרמני.
30 ביוני: רכבת קסטנר יצאה מבודפשט.
9 ביולי: רכבת קסטנר הגיעה לברגן־בלזן.
9 ביולי – 15 באוקטובר 1944: הפוגה בגירוש יהודי הונגריה.
13 ביולי: קראוס קיבל 40,000 אישורים לסרטיפיקטים.
20 ביולי: ניסיון כושל להתנקש בהיטלר.
24 ביולי: בית הזכוכית נפתח להכנת עליית 40,000 בעלי סרטיפיקטים.
21 באוגוסט: פגישה ראשונה בין קסטנר ונציגי קורט בכר בשווייץ להסדרת המימון לשחרור נוסעי הרכבת מברגן־בלזן.
23 באוגוסט 1944: רומניה נכבשה בידי הסובייטים.
26 בספטמבר 1944: הצבא האדום חדר לדרום־מזרח הונגריה.
15 באוקטובר: הפיכת צלב החץ.
8 בנובמבר – 3 בדצמבר: צעדות המוות לעבר גרמניה ואוסטריה.
6 בדצמבר: נוסעי רכבת קסטנר הגיעו לשווייץ.
24 בדצמבר 1944: טבעת המצור הסובייטי נסגרה על בודפשט.
1945
18 בינואר: פשט שוחררה.
4 באפריל: הונגריה שוחררה.
ארגונים, מוסדות ותנועות שפעלו למען יהודים בהונגריה
ארץ ישראל
איסטנבול
בודפשט
תנועות נוער ציוניות חלוציות בהונגריה לפי גודלן המספרי
שווייץ
סלובקיה
הקדמה
שלושה חודשים וחצי בערך לאחר כיבוש הונגריה, ב־30 ביוני 1944, בשיא הגירושים של יהודי הפרובינציה של הונגריה לאושוויץ, יצאו 1,684 יהודים מבודפשט ב"רכבת קסטנר", בדרכם לארץ ישראל, אך הם הגיעו למחנה הריכוז ברגן־בלזן בגרמניה. כעבור חצי שנה הם השתחררו, והגיעו להפתעתם לשווייץ. מיעוט שבהם שוחרר קודם. זה היה מבצע ההצלה שבו הצליחו לצאת אל החופש מספר היהודים הגדול ביותר משטח גרמני כבוש במהלך מלחמת העולם השנייה, והוא שנוי במחלוקת ומעורר רגשות עזים בקרב תומכים ומתנגדים מאז ועד היום.
כעבור כעשור הגישה מדינת ישראל תביעת דיבה נגד מלכיאל גרינוולד, יהודי ממוצא הונגרי, שהאשים את ד"ר ישראל (רז'ו) קסטנר, ראש ועדת העזרה וההצלה בהונגריה, שקמה מטעם היישוב בארץ ישראל בראשית 1943 (להלן: הוועדה), בשיתוף פעולה בוגדני עם הגרמנים. מאחורי סעיפי האישום עומדת, במישרין ובעקיפין הצלת נוסעי הרכבת. זמן קצר לאחר פתיחתו הוא הפך למשפט קסטנר, ויפורט בהמשך (להלן: המשפט).
יש המבקשים לדון את ד"ר ישראל (רז'ו) קסטנר, ראש ועדת העזרה וההצלה בהונגריה, לדיראון עולם בשל המחיר הכבד שהעיסוק ביציאתה של הרכבת מבודפשט גבה מחיי המוני יהודים אחרים; ויש הרואים בו את אחת הדמויות הטרגיות ביותר בהיסטוריה היהודית, אשר במו־ידיו הציל יותר יהודים מכל יהודי שקדם לו או בא אחריו. למרות הזמן שחלף ורגישות הנושא, טרם נערך מחקר היסטורי מקיף ומעמיק באמות המידה המקובלות. יש ברשותנו זיכרונות של נוסעים ברכבת, שידיעותיהם היו מועטות ומטעות, והתייחסויות קצרות במחקרים כלליים ובמחקרים בנושאים ספציפיים הקשורים בשואת יהודי הונגריה.
בספרי, המבוסס על עבודת הדוקטורט שכתבתי, מוצג מחקר קצר על רכבת קסטנר. חזרתי לחקור את הנושא בעקבות ההבנה שחלק מהמסמכים ששימשו אותי במחקרי עברו עריכה מחדש, כלומר זויפו, בזמן אמת ובמשפט, ומסמכים שנמצאו בארכיונים בעת המשפט הועלמו בזדון.
פרופ' שלמה אהרונסון חשף לראשונה את אוסף המכתבים של ועדת ההצלה, שנשמרו בארכיון ההגנה בידי גרשון ריבלין, ההיסטוריון של הארגון. מדובר לדבריו במסמכים ממקור ראשון שהוסתרו מחשש ששמואל תמיר, עורך דינו של מלכיאל גרינוולד במשפט קסטנר, או מישהו אחר, ייקחו את הדברים ויעמידו אותם על ראשם. לכן שמרו אותם ריבלין וכל מי שהחזיק בהתכתבות ספציפית בידיו, בסוד. את ההתכתבות עם ועדת ההצלה בבודפשט קרא ראש הממשלה דוד בן־גוריון עצמו, ומאחר שידע גרמנית, אפשר לראות הערות בכתב ידו על המברקים של קסטנר (להלן: אוסף ריבלין). אהרונסון לא ידע שאוסף ריבלין בארכיון ההגנה שימש גם "בית מלאכה" לזיוף מסמכים, כנראה למען ייפוי ההיסטוריה ולא רק לצורך המשפט, והוא עצמו הוטעה בגללם כמו אחרים. ממצא זה הובילני לארכיונים נוספים שבמסמכיהם עשיתי שימוש בעבר, וכך גיליתי שגם בהם נערכו מסמכים מחדש, חלקם עוד בזמן אמת, כשנשלחו אל "הבלתי מקורבים".
כדי לדעת אם מכתב זויף, יש למצוא מסמך נגדי להשוואה, וכן לבחון את התאמת התוכן לנסיבות. מקור חשוב לכך הוא הארכיון של "ועד פליטי המלחמה" (WRB – War Refugee Board) בארצות הברית (להלן: ופ"מ). נתן שוואלב, נציג תנועת "החלוץ" – ארגון הגג של התנועות הציוניות הסוציאליסטיות – בשווייץ, ואיש הקשר של קסטנר עם ארץ ישראל ונציגיה בחוץ לארץ, העביר בקצרה את דברי קסטנר אל נציג ופ"מ בשווייץ, וזה העבירם הלאה אל ראש ופ"מ במשרד החוץ בוושינגטון. מקור חשוב נוסף להשוואה הוא מכתבי סאלי מאיר, נציג הג'וינט (Joint) בשווייץ, הארגון שנשא בעיקר נטל ההוצאות של פעולות העזרה וההצלה בהונגריה, בכללן פעולות ועדת ההצלה בראשות קסטנר.
הכרתי את הסערה שנגרמה בזמן אמת עקב גילוי מכתב שממנו נמחקו שמותיהם של לוחמים במרידות בפולין, ולא של שמות חברי "השומר הצעיר", "פועלי ציון" ותנועות הקשורות ב"הקיבוץ המאוחד" בידי וניה פומרנץ הדרי, ראש ועדת ההצלה באיסטנבול. אך לא הבנתי שמחיקה או עריכה מחדש, כלומר זיוף, נהגו תדיר בזמן אמת ונמשכו בזמן המשפט ואחריו. אוסף נתן שוואלב בארכיון העבודה היה סגור שנים רבות, ואין לדעת כמה מסמכים סולקו או עובדו מחדש עד לפתיחתו. כך גם לגבי מסמכים באוסף קושטא־הונגריה בבית לוחמי הגטאות, שהיו סגורים לפחות חלקית. חלפו יותר מ־80 שנים, מחקרים וזיכרונות רבים התפרסמו, ואנו עדיין שרויים בהשפעת הידיים הרבות שבחשו בשכתוב פעולות ההצלה שהוביל קסטנר, ומטרתי להמשיך לחשוף אותם ולהעמיד דברים על אמיתותם.
שאלת המחקר
במחקרי הנוכחי אני מגוללת את שלבי לידתה של תוכנית ההצלה המכונה "רכבת קסטנר" ודנה בהם: מתי נולדה ולמה?; מי היו השותפים לה ולהובלתה?; מה היה חלקם של מנהיגי היישוב ונציגיהם בביצועה?; ומה היה חלקם של מנהיגיה המסורתיים של יהדות הונגריה בתוכנית?; כיצד ומדוע הפכה התוכנית לליבו של מפעל ההצלה של ועדת ההצלה בהונגריה?; מה היה יחסה של ועדת ההצלה אל תוכניות הצלה אחרות שנוסו בהונגריה? ועוד ועוד. השאלות ייבחנו בעיקר מתוך ההתכתבויות בזמן אמת, ומתוך דבריהם של מנהיגי ההצלה שכתבו את הדברים או שהעידו עליהם סמוך לאירועים, ומתוך עדויות במשפט קסטנר, ועימותם זה עם זה והמסקנות הנובעות מכך.
נחזור למסמכים הרבים העומדים לרשות החוקרים. אחד החשובים שבהם הוא הדו"ח שכתב סמוך לאירועים פנחס פרוידיגר, שעם הכיבוש התמנה לחבר בהנהגה החדשה שמינו הגרמנים, היא מועצת היהודים (היודנרט). ב־10 באוגוסט 1944 נמלט פרוידיגר מבודפשט לרומניה, וב־1 באוקטובר 1944 הגיש דו"ח על פעולות ההצלה בהונגריה לווילהלם פילדרמן, מנהיג יהודי רומניה ונציג הג'וינט בה. פרוידיגר היה איש הקשר המרכזי מטעם מועצת היהודים מול קסטנר, ונפגש עם קציני ס"ס, בהם אדולף אייכמן. במשפט קסטנר הוא העיד לבקשתו כעד בית המשפט, שאינו רוצה לנקוט עמדה ביחס לאשמת קסטנר, וזכה להערכה רבה מצד פרקליטים ושופטים בבית המשפט על כנותו ועל יושרתו, על התגייסותו המרבית לסייע לעבודת ההצלה שהוביל קסטנר, ועל הודאתו שכשל כמנהיג הצלה, כי לא הבין את המצב לאשורו. ההגנה במשפט קסטנר הגישה לבית המשפט חלקים מדו"ח פרוידיגר, שתורגמו מגרמנית לעברית, והוגשו כמוצג משפטי במשפט, תוך השמטת עניינים שכנראה לא שירתו ישירות את מטרותיה, אך הם חשובים לענייננו.
יואל ברנד, חבר ועדת ההצלה בבודפשט, הגיע חודשיים לאחר כיבוש הונגריה לאיסטנבול לממש עסקת הצלה גדולה שהציעו הגרמנים ("משאיות תמורת דם"). פרוטוקול חקירותיו בידי רשויות המודיעין שהתמקמו באיסטנבול ובקהיר, הוא מקור חשוב שלא היה בפני פרקליטים ושופטים במשפט.
יומנו של אוטו קומוי (Komoly), נשיא ההסתדרות הציונית בהונגריה, שיש המכנים אותו ראש ועדת ההצלה, שתמך בדרכו של קסטנר, תורם תרומה חשובה להבנת "הקו הגרמני בהצלה", כהגדרת קסטנר, ובאופן מימושו. להוציא תקופה מסוימת, הוא כתב מדי יום ביומנו כמה שורות, בזהירות, תוך ציון שמות אנשים רבים ופרטים פרוזאיים, ועם חידוש הכתיבה הרחיבה במעט. הוא נהרג זמן קצר לפני שחרור פשט. היומן נמצא בארכיון יד ושם ודבריו מתקופת הכיבוש סגורים בפני הציבור הרחב, עיון בהם מותנה באישור.
דברים שאמר אדולף אייכמן לווילם סאסן, עיתונאי הולנדי נאצי, שנים ספורות לפני שנלכד אייכמן והועמד למשפט בישראל (להלן: מסמך סאסן), ואשר תמציתם פורסמו בשתי כתבות בעיתון Life, ימשיכו לשמש במחקרי. יש להתייחס בזהירות לדברי האדריכל הבכיר של השמדת יהודי אירופה, שביקש להמעיט מערך תפקידו, אך בו־זמנית חשף בגלוי את שנאת היהודים העמוקה בנפשו ואת תחושת החובה והשמחה להשמידם, לצד תיאורים ועובדות העומדים בהלימה להתרחשויות.
אשווה בין מכתבים שנכתבו בזמן אמת ודברים שאמר ברנד לחוקריו ב־1944 לבין דברי קסטנר וברנד לאחר המלחמה, כולל הדו"ח שקסטנר הגיש לקונגרס הציוני הכ"ב בדצמבר 1946 (להלן: דו"ח קסטנר) ועֵדות שניהם במשפט. הפער ביניהם מלמד מה ביקשו להעלים ולהשיג. דבריי ייתמכו בפרוטוקול משפט קסטנר, ובמוצגים משפטיים, בסיכומי פרקליטים ובפס"ד, שרק חלקם גלויים ונגישים לציבור, ואותם אספתי ממקורות שונים.
השאלה המרכזית שעמדה בלב המשפט הייתה מתי הבין קסטנר כי המשא ומתן שלו עם הנאצים נכשל, ושהדבר היחיד שנותר לעשות הוא להציל מספר קטן של יהודים: האם היה זה ב־3 במאי 1944, כחודש וחצי לאחר הכיבוש, בשיא הגטואיזציה בצפון־מזרח הונגריה, ביום שקסטנר נסע לעירו קלוז'; או כעבור חודש נוסף, בעת שהגירושים ההמוניים לאושוויץ היו בעיצומם.
אבקש להוכיח שכתוצאה מהעלמת מסמכים, מזיופים ומשקרים בזמן אמת ובמשפט, שגו שתי ערכאות במשפט קסטנר, היסטוריונים ומביני דבר באי־ידיעת העובדות כהווייתן; שתוכנית קסטנר וברנד להציל יהודים בשיתוף עם הגרמנים נולדה חודשים לפני כיבוש הונגריה, ועיקרה היה העלאתן של שתי קבוצות לארץ ישראל שיכללו כמה עשרות אלפי יהודים, והבטחה למתן קדימות בעלייה לקבוצה הקטנה מהשתיים, "למיוחסים", כהגדרת קסטנר. מאחר שכלל ידוע היה אצל הגרמנים, שאין הצלה ללא התחייבות לסור למרותם, תוך ציות מוחלט לצד הבטחת רווח גדול, הרי שגורל רוב יהודי הונגריה נחרץ במידה רבה עוד לפני כיבוש הונגריה. שמירה מוקפדת על הסוד האיום הזה לפני הכיבוש ומייד לאחריו מפני המוני היהודים, ושקרים שבהם הזין קסטנר את מנהיגי היהודים בבודפשט ואת ועדות ההצלה באיסטנבול ובשווייץ במידה שטרם ברורה, העצימה את ממדי הקטסטרופה.
שלמי תודה
תודה לאל שהביאני אל קו הסיום. רבים וטובים האנשים שסייעו לי ישירות ובעקיפין, אם מעט ואם הרבה, במהלך מסע כתיבת המחקר ועד הוצאתו כספר, וכאן אודה לקצתם. ראשית, תודתי נתונה לפרופ' ג'ודי באומל שוורץ, העומדת בראש המכון לחקר השואה על שם פינקלר באוניברסיטת בר־אילן, שבמסגרתו כתבתי עבודת פוסט־דוקטורט, על הסיוע שהעניקה לי יחד עם ד"ר יצחק פס, מנהל המכון, במהלך הכתיבה, בהשגת מלגת מחקר ובהוצאתה לאור.
תודה מקרב לב למר צבי ארני, העומד בראש קרן זולטן ארני, על נדיבות היד והלב שזיכוני במלגה, ולגב' אלונה גרינגהאוז, ממערך פיתוח משאבים עולמי של האוניברסיטה על עמלה בעניין.
תודה לפרופ' אהוד דוכובני ממשפחת עו"ד שמואל תמיר על היענותו רבת השנים למצוא מסמך זה או אחר בארכיון המשרד הקשור במשפט קסטנר, בהמשך לשליחת חלקים מהפרוטוקול ומוצגיו, אשר שירתו אותי גם במחקר זה. זאת, באין אפשרות לעיין במדינת ישראל במלוא הפרוטוקול ובמוצגיו המשפטיים, אף שלאחרונה חל שיפור מסוים בנגישות אליו בארכיון מדינת ישראל. מלוא פסה"ד של השופט המחוזי, בנימין הלוי, ממשיך להיות בלתי נגיש לציבור הרחב.
לראשונים שלא זכו בעבר לתודתי הראויה: בזכות נכונותו של פרופ' יואב גלבר שאִפשר לי להמשיך לחקור את עבודת המשרד הארצישראלי בבודפשט במחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה שבראשה עמד (לאחר סירובה של המחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה), גם המחקר הנוכחי רואה אור, ועל כך רוב תודה והערכה. עוד תודה וברכה לפרופ' יהודה אייזנברג, שהיה הראשון לפרסם את מחקרי ומאמרי באתר "דעת" ולהביאו אל ידיעת הציבור במסגרות נוספות, ועל שיתוף מידע ומסמכים הרלוונטיים למחקריי.
תודה גדולה למתרגמות, לגב' אמילה וייל, שתזכה לבריאות ושנים טובות, שמפגשה עם המסמכים בגרמנית החיו בקרבה את שנות האימה, מתקשה להאמין למקרא עיניה, ועל עקשנותה לפצח את הבלתי בהיר; ולגב' חווה לביא, המתרגמת מהונגרית, שנאבקה גם היא לחשוף את הכתוב בכתב יד, לעיתים מתוך דפים מצהיבים ומטושטשים. תרומת תרגומן למחקר זה לא יסולא בפז.
לקוראי כתב היד, בחלקו או בשלמותו, ששאלו, העירו והציעו, בהם העיתונאי דן מרגלית העוקב מאז נערותו אחר משפט קסטנר, ובהמשך גם אחר מחקרי; לידידתי נילי בן ארי, העוסקת שנים רבות בהנחלת זכר השואה, וליאיר אורבך, ידיד ומתעניין קבוע במחקרי.
עובדי הארכיונים, והם רבים מספור – ביד ושם, בבית לוחמי הגטאות, בארכיון הציוני המרכזי, בארכיון תנועת העבודה – מכון לבון, בארכיון ההגנה, במרכז לתיעוד היסטורי באוניברסיטת חיפה – הראויים לכל מילת תודה על שירות אדיב ויעיל שהעניקו לי. תודה גם לעובדי המוזאון היהודי בברטיסלבה על מענה לשאלות ועל סיוע לזהות מקומות בתוך סלובקיה שעברו שינוי, כמו גם לשיפוש גאבור, מדריך טיולים בהונגריה, ורבים אחרים שסייעו בדיוק ובחיפוש מידע, מסמך וכדומה.
ולבסוף ליקיריי, לאחיה ובשמת ילדיי וליגאל חתני, שהצילוני מ"כשלי" הטכנולוגיה המתקדמת וגם הראו את רוב טובה, ולשאר ילדיי ובני זוגם, נכדיי וניניי שסבלו אותי בכבוד. יותר מכול, לישראל בעלי, שמלווה אותי שנים רבות, תומך ומסייע, גם כשנמאס, שבלעדיו לא יכולתי לממש את רצוני ואת אמונתי בדרך שבה בחרתי.
מפת הונגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה
לוח תאריכים
סוף 1934: משה קראוס מנהל בפועל את המשרד הארצישראלי בבודפשט.
סוף 1938: ג'פרי נוקס, השגריר הבריטי בהונגריה העניק הגנה לפליטים יהודים בעלי סרטיפיקטים כאזרחים בריטים־פלשתינאים.
ינואר 1942: קרל לוץ, הקונסול השווייצי בהונגריה, ייצג בין השאר את האינטרסים הבריטיים־פלשתינאיים לאחר ניתוק היחסים הדיפלומטיים בין בריטניה והונגריה.
1943
ינואר: הקמת ועדות ההצלה באיסטנבול (קושטא) ובבודפשט מטעם הנהגת היישוב בארץ ישראל.
19 אפריל: מרד גטו ורשה.
אמצע יוני: דיטר ויסליצני, עוזרו של אייכמן, נפגש עם ישראל קסטנר ויואל ברנד לדון בתוכנית הצלה של יהודי הונגריה.
18 ביולי: קסטנר כתב לראשונה מכתב לוועדת ההצלה באיסטנבול, ולמוחרת הודיע לה שיהיה יו"ר זמני של ועדת ההצלה.
אוקטובר 1943 – 18 במרס 1944: עליית תשע משפחות מדי שבוע (כ־50 איש).
נובמבר: הכנות לעליית 700 יהודים מהונגריה.
1944
5 במרס: ד"ר שמידט הודיע לברנד על הכיבוש הקרוב של הונגריה.
6 במרס: ד"ר מרטון והלל דנציג, מנהיגים ציונים מקלוז', נפגשו בבודפשט עם אוטו קומוי במשרד פרו־פלשתינה.
9 במרס: שמידט הכתיב לברנד תוכנית הצלה מטעם הצבא הגרמני (לכאורה).
10 במרס: אלדר סגדי־מסק הודיע לקראוס על דרישת הגרמנים להכריז על צפון־מזרח הונגריה שטח צבאי סגור, וביקש להגביר את העלייה לארץ ישראל.
16 במרס: המשרד הארצישראלי קיבל 600 סרטיפיקטים מאושרים; תוכנית ויסליצני–קסטנר נשלחה לוועדת ההצלה באיסטנבול.
19 במרס: גרמניה כבשה את הונגריה.
24 במרס: ויסליצני נסע לברלין. בעצירתו בברטיסלבה דרש מהרב וַיְסמנדל מכתב המלצה עבור מנהיגי היהודים בבודפשט לשוב לתוכנית אירופה.
27/28 במרס: ויסליצני מסר את מכתב ההמלצה לפנחס פרוידיגר, והשניים דנו במהלך כשבוע על תוכנית הצלה.
28 במרס: ממשלת הונגריה אישרה עליית 600 בעלי סרטיפיקטים והנפיקה צווי הגנה על בעליהם; 2,200 אישורי עלייה נשלחו למשרד הארצישראלי בצירות השווייצית ולא נמסרו למשה קראוס.
5 באפריל: חובת ענידת הטלאי הצהוב בהונגריה; קסטנר ויואל ברנד נפגשו לראשונה (כביכול) עם ויסליצני.
אחרי 5 באפריל: ויסליצני נמצא בצפון־מזרח הונגריה כממונה מטעם הגרמנים על ריכוז וגירוש להשמדה של יהודי הפרובינציה.
9-14 באפריל: פרוידיגר אסף מטעם היודנרט 200,000 דולר ומסרם לברנד עבור ויסליצני.
12 באפריל: יהודים בצפון־מזרח הוגריה החלו לצעוד למקומות המיועדים לגטאות.
16 באפריל: ראשית הגטואיזציה ההמונית. פגישה ראשונה בין אייכמן וברנד בעניין עסקת "משאיות תמורת דם".
סוף אפריל: משרד החוץ ההונגרי הכיר בקיומם של 40,000 סרטיפיקטים במשרד הארצישראלי.
2 במאי: הסכם קרומיי; בקשה להסדיר את כניסת ברנד לאיסטנבול לשם ביצוע עסקת ההצלה.
3 במאי: קסטנר הגיע מבודפשט לקלוז'. היום הראשון לגטואיזציה במקום.
8 במאי: לגרסת קסטנר, מועד פגישת אייכמן וברנד הראשונה.
15 במאי: תחילת הגירושים ההמוניים מערי השדה לאושוויץ.
17 במאי: ברנד ובאנדי גרוס יצאו לאיסטנבול והגיעו כעבור יומיים.
24 במאי: וניה הדרי הגיע מאיסטנבול לירושלים בקשר לעסקת ההצלה.
3 ביוני: לגרסת קסטנר, אישור ראשון מאייכמן להכנת רשימת אנשי קלוז' שיעלו ארצה.
6 ביוני: נחיתת בעלות הברית בנורמנדיה.
9 ביוני: חנה סנש חצתה את הגבול להונגריה ונתפסה.
10 ביוני: 388 יהודי קלוז' הגיעו למחנה קולומבוס בבודפשט.
11 ביוני: פגישת משה שרת וברנד בחאלב. ברנד נעצר ונכלא בקהיר עד אוקטובר 1944.
בין ראשית לאמצע יוני: נשלחו 40,000 סרטיפיקטים מאושרים למשרד הארצישראלי בבודפשט ולא נמסרו לקראוס.
17-24 ביוני: ריכוז כ־20,000 יהודים בבודפשט בבתים שסומנו בכוכב צהוב.
20-21 ביוני: יואל פלגי ופרץ גולדשטיין הגיעו לבודפשט.
24 ביוני: פרסום דו"חות אושוויץ ושואת יהודי הונגריה בתקשורת הבין־לאומית.
25-28 ביוני: נשלחו 12,000 יהודים לשטרסהוף.
26 ביוני: הצהרת הורטי: אישור עליית 40,000 יהודים לארץ ישראל והחלטה להפסיק את הגירושים, בכפוף לאישור גרמני.
30 ביוני: רכבת קסטנר יצאה מבודפשט.
9 ביולי: רכבת קסטנר הגיעה לברגן־בלזן.
9 ביולי – 15 באוקטובר 1944: הפוגה בגירוש יהודי הונגריה.
13 ביולי: קראוס קיבל 40,000 אישורים לסרטיפיקטים.
20 ביולי: ניסיון כושל להתנקש בהיטלר.
24 ביולי: בית הזכוכית נפתח להכנת עליית 40,000 בעלי סרטיפיקטים.
21 באוגוסט: פגישה ראשונה בין קסטנר ונציגי קורט בכר בשווייץ להסדרת המימון לשחרור נוסעי הרכבת מברגן־בלזן.
23 באוגוסט 1944: רומניה נכבשה בידי הסובייטים.
26 בספטמבר 1944: הצבא האדום חדר לדרום־מזרח הונגריה.
15 באוקטובר: הפיכת צלב החץ.
8 בנובמבר – 3 בדצמבר: צעדות המוות לעבר גרמניה ואוסטריה.
6 בדצמבר: נוסעי רכבת קסטנר הגיעו לשווייץ.
24 בדצמבר 1944: טבעת המצור הסובייטי נסגרה על בודפשט.
1945
18 בינואר: פשט שוחררה.
4 באפריל: הונגריה שוחררה.
ארגונים, מוסדות ותנועות שפעלו למען יהודים בהונגריה
ארץ ישראל
איסטנבול
בודפשט
תנועות נוער ציוניות חלוציות בהונגריה לפי גודלן המספרי
שווייץ
סלובקיה
הקדמה
שלושה חודשים וחצי בערך לאחר כיבוש הונגריה, ב־30 ביוני 1944, בשיא הגירושים של יהודי הפרובינציה של הונגריה לאושוויץ, יצאו 1,684 יהודים מבודפשט ב"רכבת קסטנר", בדרכם לארץ ישראל, אך הם הגיעו למחנה הריכוז ברגן־בלזן בגרמניה. כעבור חצי שנה הם השתחררו, והגיעו להפתעתם לשווייץ. מיעוט שבהם שוחרר קודם. זה היה מבצע ההצלה שבו הצליחו לצאת אל החופש מספר היהודים הגדול ביותר משטח גרמני כבוש במהלך מלחמת העולם השנייה, והוא שנוי במחלוקת ומעורר רגשות עזים בקרב תומכים ומתנגדים מאז ועד היום.
כעבור כעשור הגישה מדינת ישראל תביעת דיבה נגד מלכיאל גרינוולד, יהודי ממוצא הונגרי, שהאשים את ד"ר ישראל (רז'ו) קסטנר, ראש ועדת העזרה וההצלה בהונגריה, שקמה מטעם היישוב בארץ ישראל בראשית 1943 (להלן: הוועדה), בשיתוף פעולה בוגדני עם הגרמנים. מאחורי סעיפי האישום עומדת, במישרין ובעקיפין הצלת נוסעי הרכבת. זמן קצר לאחר פתיחתו הוא הפך למשפט קסטנר, ויפורט בהמשך (להלן: המשפט).
יש המבקשים לדון את ד"ר ישראל (רז'ו) קסטנר, ראש ועדת העזרה וההצלה בהונגריה, לדיראון עולם בשל המחיר הכבד שהעיסוק ביציאתה של הרכבת מבודפשט גבה מחיי המוני יהודים אחרים; ויש הרואים בו את אחת הדמויות הטרגיות ביותר בהיסטוריה היהודית, אשר במו־ידיו הציל יותר יהודים מכל יהודי שקדם לו או בא אחריו. למרות הזמן שחלף ורגישות הנושא, טרם נערך מחקר היסטורי מקיף ומעמיק באמות המידה המקובלות. יש ברשותנו זיכרונות של נוסעים ברכבת, שידיעותיהם היו מועטות ומטעות, והתייחסויות קצרות במחקרים כלליים ובמחקרים בנושאים ספציפיים הקשורים בשואת יהודי הונגריה.
בספרי, המבוסס על עבודת הדוקטורט שכתבתי, מוצג מחקר קצר על רכבת קסטנר. חזרתי לחקור את הנושא בעקבות ההבנה שחלק מהמסמכים ששימשו אותי במחקרי עברו עריכה מחדש, כלומר זויפו, בזמן אמת ובמשפט, ומסמכים שנמצאו בארכיונים בעת המשפט הועלמו בזדון.
פרופ' שלמה אהרונסון חשף לראשונה את אוסף המכתבים של ועדת ההצלה, שנשמרו בארכיון ההגנה בידי גרשון ריבלין, ההיסטוריון של הארגון. מדובר לדבריו במסמכים ממקור ראשון שהוסתרו מחשש ששמואל תמיר, עורך דינו של מלכיאל גרינוולד במשפט קסטנר, או מישהו אחר, ייקחו את הדברים ויעמידו אותם על ראשם. לכן שמרו אותם ריבלין וכל מי שהחזיק בהתכתבות ספציפית בידיו, בסוד. את ההתכתבות עם ועדת ההצלה בבודפשט קרא ראש הממשלה דוד בן־גוריון עצמו, ומאחר שידע גרמנית, אפשר לראות הערות בכתב ידו על המברקים של קסטנר (להלן: אוסף ריבלין). אהרונסון לא ידע שאוסף ריבלין בארכיון ההגנה שימש גם "בית מלאכה" לזיוף מסמכים, כנראה למען ייפוי ההיסטוריה ולא רק לצורך המשפט, והוא עצמו הוטעה בגללם כמו אחרים. ממצא זה הובילני לארכיונים נוספים שבמסמכיהם עשיתי שימוש בעבר, וכך גיליתי שגם בהם נערכו מסמכים מחדש, חלקם עוד בזמן אמת, כשנשלחו אל "הבלתי מקורבים".
כדי לדעת אם מכתב זויף, יש למצוא מסמך נגדי להשוואה, וכן לבחון את התאמת התוכן לנסיבות. מקור חשוב לכך הוא הארכיון של "ועד פליטי המלחמה" (WRB – War Refugee Board) בארצות הברית (להלן: ופ"מ). נתן שוואלב, נציג תנועת "החלוץ" – ארגון הגג של התנועות הציוניות הסוציאליסטיות – בשווייץ, ואיש הקשר של קסטנר עם ארץ ישראל ונציגיה בחוץ לארץ, העביר בקצרה את דברי קסטנר אל נציג ופ"מ בשווייץ, וזה העבירם הלאה אל ראש ופ"מ במשרד החוץ בוושינגטון. מקור חשוב נוסף להשוואה הוא מכתבי סאלי מאיר, נציג הג'וינט (Joint) בשווייץ, הארגון שנשא בעיקר נטל ההוצאות של פעולות העזרה וההצלה בהונגריה, בכללן פעולות ועדת ההצלה בראשות קסטנר.
הכרתי את הסערה שנגרמה בזמן אמת עקב גילוי מכתב שממנו נמחקו שמותיהם של לוחמים במרידות בפולין, ולא של שמות חברי "השומר הצעיר", "פועלי ציון" ותנועות הקשורות ב"הקיבוץ המאוחד" בידי וניה פומרנץ הדרי, ראש ועדת ההצלה באיסטנבול. אך לא הבנתי שמחיקה או עריכה מחדש, כלומר זיוף, נהגו תדיר בזמן אמת ונמשכו בזמן המשפט ואחריו. אוסף נתן שוואלב בארכיון העבודה היה סגור שנים רבות, ואין לדעת כמה מסמכים סולקו או עובדו מחדש עד לפתיחתו. כך גם לגבי מסמכים באוסף קושטא־הונגריה בבית לוחמי הגטאות, שהיו סגורים לפחות חלקית. חלפו יותר מ־80 שנים, מחקרים וזיכרונות רבים התפרסמו, ואנו עדיין שרויים בהשפעת הידיים הרבות שבחשו בשכתוב פעולות ההצלה שהוביל קסטנר, ומטרתי להמשיך לחשוף אותם ולהעמיד דברים על אמיתותם.
שאלת המחקר
במחקרי הנוכחי אני מגוללת את שלבי לידתה של תוכנית ההצלה המכונה "רכבת קסטנר" ודנה בהם: מתי נולדה ולמה?; מי היו השותפים לה ולהובלתה?; מה היה חלקם של מנהיגי היישוב ונציגיהם בביצועה?; ומה היה חלקם של מנהיגיה המסורתיים של יהדות הונגריה בתוכנית?; כיצד ומדוע הפכה התוכנית לליבו של מפעל ההצלה של ועדת ההצלה בהונגריה?; מה היה יחסה של ועדת ההצלה אל תוכניות הצלה אחרות שנוסו בהונגריה? ועוד ועוד. השאלות ייבחנו בעיקר מתוך ההתכתבויות בזמן אמת, ומתוך דבריהם של מנהיגי ההצלה שכתבו את הדברים או שהעידו עליהם סמוך לאירועים, ומתוך עדויות במשפט קסטנר, ועימותם זה עם זה והמסקנות הנובעות מכך.
נחזור למסמכים הרבים העומדים לרשות החוקרים. אחד החשובים שבהם הוא הדו"ח שכתב סמוך לאירועים פנחס פרוידיגר, שעם הכיבוש התמנה לחבר בהנהגה החדשה שמינו הגרמנים, היא מועצת היהודים (היודנרט). ב־10 באוגוסט 1944 נמלט פרוידיגר מבודפשט לרומניה, וב־1 באוקטובר 1944 הגיש דו"ח על פעולות ההצלה בהונגריה לווילהלם פילדרמן, מנהיג יהודי רומניה ונציג הג'וינט בה. פרוידיגר היה איש הקשר המרכזי מטעם מועצת היהודים מול קסטנר, ונפגש עם קציני ס"ס, בהם אדולף אייכמן. במשפט קסטנר הוא העיד לבקשתו כעד בית המשפט, שאינו רוצה לנקוט עמדה ביחס לאשמת קסטנר, וזכה להערכה רבה מצד פרקליטים ושופטים בבית המשפט על כנותו ועל יושרתו, על התגייסותו המרבית לסייע לעבודת ההצלה שהוביל קסטנר, ועל הודאתו שכשל כמנהיג הצלה, כי לא הבין את המצב לאשורו. ההגנה במשפט קסטנר הגישה לבית המשפט חלקים מדו"ח פרוידיגר, שתורגמו מגרמנית לעברית, והוגשו כמוצג משפטי במשפט, תוך השמטת עניינים שכנראה לא שירתו ישירות את מטרותיה, אך הם חשובים לענייננו.
יואל ברנד, חבר ועדת ההצלה בבודפשט, הגיע חודשיים לאחר כיבוש הונגריה לאיסטנבול לממש עסקת הצלה גדולה שהציעו הגרמנים ("משאיות תמורת דם"). פרוטוקול חקירותיו בידי רשויות המודיעין שהתמקמו באיסטנבול ובקהיר, הוא מקור חשוב שלא היה בפני פרקליטים ושופטים במשפט.
יומנו של אוטו קומוי (Komoly), נשיא ההסתדרות הציונית בהונגריה, שיש המכנים אותו ראש ועדת ההצלה, שתמך בדרכו של קסטנר, תורם תרומה חשובה להבנת "הקו הגרמני בהצלה", כהגדרת קסטנר, ובאופן מימושו. להוציא תקופה מסוימת, הוא כתב מדי יום ביומנו כמה שורות, בזהירות, תוך ציון שמות אנשים רבים ופרטים פרוזאיים, ועם חידוש הכתיבה הרחיבה במעט. הוא נהרג זמן קצר לפני שחרור פשט. היומן נמצא בארכיון יד ושם ודבריו מתקופת הכיבוש סגורים בפני הציבור הרחב, עיון בהם מותנה באישור.
דברים שאמר אדולף אייכמן לווילם סאסן, עיתונאי הולנדי נאצי, שנים ספורות לפני שנלכד אייכמן והועמד למשפט בישראל (להלן: מסמך סאסן), ואשר תמציתם פורסמו בשתי כתבות בעיתון Life, ימשיכו לשמש במחקרי. יש להתייחס בזהירות לדברי האדריכל הבכיר של השמדת יהודי אירופה, שביקש להמעיט מערך תפקידו, אך בו־זמנית חשף בגלוי את שנאת היהודים העמוקה בנפשו ואת תחושת החובה והשמחה להשמידם, לצד תיאורים ועובדות העומדים בהלימה להתרחשויות.
אשווה בין מכתבים שנכתבו בזמן אמת ודברים שאמר ברנד לחוקריו ב־1944 לבין דברי קסטנר וברנד לאחר המלחמה, כולל הדו"ח שקסטנר הגיש לקונגרס הציוני הכ"ב בדצמבר 1946 (להלן: דו"ח קסטנר) ועֵדות שניהם במשפט. הפער ביניהם מלמד מה ביקשו להעלים ולהשיג. דבריי ייתמכו בפרוטוקול משפט קסטנר, ובמוצגים משפטיים, בסיכומי פרקליטים ובפס"ד, שרק חלקם גלויים ונגישים לציבור, ואותם אספתי ממקורות שונים.
השאלה המרכזית שעמדה בלב המשפט הייתה מתי הבין קסטנר כי המשא ומתן שלו עם הנאצים נכשל, ושהדבר היחיד שנותר לעשות הוא להציל מספר קטן של יהודים: האם היה זה ב־3 במאי 1944, כחודש וחצי לאחר הכיבוש, בשיא הגטואיזציה בצפון־מזרח הונגריה, ביום שקסטנר נסע לעירו קלוז'; או כעבור חודש נוסף, בעת שהגירושים ההמוניים לאושוויץ היו בעיצומם.
אבקש להוכיח שכתוצאה מהעלמת מסמכים, מזיופים ומשקרים בזמן אמת ובמשפט, שגו שתי ערכאות במשפט קסטנר, היסטוריונים ומביני דבר באי־ידיעת העובדות כהווייתן; שתוכנית קסטנר וברנד להציל יהודים בשיתוף עם הגרמנים נולדה חודשים לפני כיבוש הונגריה, ועיקרה היה העלאתן של שתי קבוצות לארץ ישראל שיכללו כמה עשרות אלפי יהודים, והבטחה למתן קדימות בעלייה לקבוצה הקטנה מהשתיים, "למיוחסים", כהגדרת קסטנר. מאחר שכלל ידוע היה אצל הגרמנים, שאין הצלה ללא התחייבות לסור למרותם, תוך ציות מוחלט לצד הבטחת רווח גדול, הרי שגורל רוב יהודי הונגריה נחרץ במידה רבה עוד לפני כיבוש הונגריה. שמירה מוקפדת על הסוד האיום הזה לפני הכיבוש ומייד לאחריו מפני המוני היהודים, ושקרים שבהם הזין קסטנר את מנהיגי היהודים בבודפשט ואת ועדות ההצלה באיסטנבול ובשווייץ במידה שטרם ברורה, העצימה את ממדי הקטסטרופה.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
