ישראל או יהודה

פרק ראשון
הדרך למדינת יהודה

בכנס בבנייני האומה בירושלים ב־28 בינואר 2024 נכחו אלפי אנשים משיחיים ומשולהבים, שרקדו יחד עם 27 חברי כנסת, בהם 11 שרים ובהם חברי קבינט בכירים. יחד, הם מנו כ־40 אחוז מהקואליציה שמנהיגה את מדינת ישראל מאז חורף 2023, החורף האנטי־דמוקרטי.

כותרתו הרשמית של הכנס הייתה "חוזרים לחבל עזה", אך לא זה היה התוכן המרכזי בנאומים שעל הבמה. לא זה היה מה שהרקיד את הקהל הצוהל בימים ההם, המלאים בהדיהן המחרידים של זוועות טבח שבעה באוקטובר ובהלמות המפחידה של תופי המלחמה, שמתרבים בה הנופלים.

התוכן המרכזי והאמיתי של נאומי הכנס היה ביסוס בתודעה של הקביעה שיש מצווה אחת שחשובה לבדה כמו כל המצוות גם יחד, ואף עולה על כולן יחדיו - מצוות כיבוש הארץ. וכיבוש, כך טענו נואמים בכנס, מצוּוה תיאולוגית שילווה במצווה להשמיד, או לפחות לגרש, את כל מי שגר בשטח המיועד. והארץ, נראה שהיה ברור מאליו לכל הנואמים ולקהל, היא ארץ ישראל של גבולות ההבטחה המקראית במובנם הפרשני הרחב ביותר, קרי מנהר הפרת הגדול ועד לנחל מצרים, שהוא לשיטתם הנילוס. זה היה התוכן שעליו חזרו הדוברים שוב ושוב.

את הכנס פתח - מלווה בתשואות רמות - הרב עוזיהו שרבף, מי שהורשע ברצח טרוריסטי של ערבים. הוא נידון למאסר עולם, אך קיבל חנינה, אחרי שנים בודדות ובלחץ ממשלת האחדות הישראלית, בידי הנשיא חיים הרצוג סמוי העיניים.

שרבף היה רק הראשון בסדרה ארוכה של דוברים בכנס, בהם מורשעים וחשודים בהקשרים של טרור יהודי, מהפרעה שיטתית לשוטרים ועד לרצח. מדניאלה וייס ועד לשר ולחבר הקבינט המדיני־ביטחוני הבכיר איתמר בן גביר, מי שנבחר על ידי בנימין נתניהו להיות הממונה על כוחות הביטחון בתוך ישראל, עבריין סדרתי שהורשע, בין השאר, בהסתה לגזענות ובתמיכה בארגון טרור.

בכנס כיכבו גם חשודים בטרור יהודי כמו בצלאל סמוטריץ' - שר האוצר והשר הנוסף במשרד הביטחון הממונה על המנהל האזרחי בשטחי יהודה ושומרון, גם הוא חבר בכיר בקבינט המדיני־ביטחוני. בעברו, לאחר שהיה עציר השב״כ כשלושה שבועות, קבע סגן ראש השב״כ דאז, יצחק אילן, שחקר אותו ואת כנופייתו, שהוא ״מחבל יהודי שזמם לפוצץ מכוניות באיילון״.

מקומו של שר השיכון יצחק גולדקנופף, המנהיג החרדי הבכיר העומד בראש מפלגת יהדות התורה, גם הוא לא נפקד מן הכנס. הוא המנהיג הפוליטי של הקבוצה השואבת מיליארדים מהמיסים שאנחנו משלמים כדי להטיף בבתי הספר נגד התגייסות לצה״ל ונגד עבודה של ממש.

מצד אחד, קבוצה זו קוראת למיליון ורבע אנשיה לא להתגייס, אבל מנגד, נציגה קרא באותו כנס לכיבוש כל הארץ, עד לגבולות ההבטחה, וכך דרש למעשה להשתמש בהקרבתם ובדמם של חיילי צה״ל, המגיעים מציבורים אחרים, כדי להקים מחדש את גוש קטיף ברצועת עזה.

וכל זאת מדוע? בגלל הסיבה המשיחית. כפי שקבע גולדקנופף בכנס - אלוהים נתן ליהודים את כל ארץ ישראל בגבולות ההבטחה, ולאיש אין סמכות להתערב בכך. וכל הטוב הזה אמור להיות מושג, כאמור, באמצעות דם החיילים, שלאנשי גולדקנופף אסור להימנות עמם, ובזיעת העבודה והמיסים שאנשיו פטורים מהם, אם רק ירצו. דמם וזיעת כפיהם של ״חמוריו של משיח״, כתבתי פעם.

כדאי אפוא לשכוח מדימויים כוזבים על הנהגה חרדית יונית ומתונה. וכדאי גם לשכוח מהדימויים המתונים - והכוזבים נכון להיום - על הליכוד של פעם, הליכוד של מנחם בגין. בכנס כיכבו ונאמו בהתלהבות משיחית גם שרים מהליכוד, כמו למשל שלמה קרעי. השר הנאמן למשפחת נתניהו ולרב המשיחיות הקיצונית, הרב מאיר מאזוז, הופקד בידי נתניהו על המשרד המהותי ביותר בשבילו: משרד התקשורת.

ומעל כל אלה התבלט בכנס כוכב הערב ומנהיגו - הרב דב ליאור, הרב - למעשה, האדם - החשוב והמשפיע ביותר על המתרחש בישראל. כן, אפילו יותר מראש הממשלה נתניהו.

הרב ליאור היה הרב וההשראה התיאולוגית של המחתרת היהודית, ארגון מחבלים יהודי־משיחי שאנשיו רצחו ערבים. ארגון שזמם להביא למלחמת גוג ומגוג - במטרה משיחית להביא כך את הגאולה - על ידי פיצוץ כיפת הסלע, הכיפה המוזהבת שברחבת הר הבית והמסגדים. מתחת לכיפה מצויה אבן השתייה - אבן שנחשבת מקודשת גם במסורת היהודית, שעל פיה נברא העולם מאבן השתייה, וגם לפי המסורת האסלאמית, שעל פיה מאבן השתייה עלה מוחמד לשמיים.

הרב ליאור היה גם רבו ומורו של ד״ר ברוך גולדשטיין, הטובח במערת המכפלה. אחרי הטבח קבע ליאור, ״ברוך גולדשטיין קדוש יותר מכל נרצחי השואה״. בכנס בו נכחתי ושהתקיים ב־8 בנובמבר 1995, ארבעה ימים לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין, אמר הרב יואל בן־נון שכל הרבנים יודעים כי הרב ליאור הוא המקור המרכזי לפסקי דין רודף ומוסר.

לפני שירה את שלוש היריות בכיכר העיר הגיע הרוצח של רבין שוב ושוב לבקר באירועים בהשתתפות הרב ליאור, בעיקר בחברון. ליאור כיהן אז כרב של קריית ארבע ושל חברון. לפסקי ההלכה הללו - שהיו מי שראו בהם הוראת ביצוע, בעיקר בפסק דין רודף - היה תפקיד משמעותי ברצח רבין.

הרב ליאור הוא אותו הרב שעליו אמר נתניהו במאי 2013, בכנס המסורתי והמרכזי לציון יום ירושלים במרכז הרב קוק - הישיבה המרכזית והמכוננת של המשיחיות בישראל - כי הוא ״הסיירת שמובילה את עם ישראל״.

ופה, באופן חד־פעמי, ממש חד־פעמי, דווקא צדק נתניהו. שהרי תחת הנהגתו נהפך הרב דב ליאור למי שבאמת אוחז בהגה בנושאים הגורליים ביותר בממשלת נתניהו והמשיחיים־משתמטים־עבריינים מורשעים. הממשלה שאיתה נפתחה ונסגרה שנת הבלהות 2023. הממשלה שנכון לדייק ולכנותה ״ממשלת יהודה המשיחית הראשונה".

אמנם תהליך ההתגברות במידת השפעתו של הזרם המשיחי על ממשלות ישראל הוא תהליך היסטורי ארוך, אך בממשלה זו הגיע הזרם לראשונה לכדי שליטה דרמטית כל כך בכל מרכיבי ומימדי המדיניות והאסטרטגיה הממשלתית.

לכן, מובן מאליו מדוע הרב ליאור היה מנהיגו של הכנס החשוב כל כך הזה בבנייני האומה. לא פלא שכניסתו לאולם תוזמנה בדיוק לנאומו המשולהב והמשלהב של סמוטריץ'. כך, כשנכנס לאולם המרקד הרב ליאור, עצר שר האוצר - שאביו הרב חיים סמוטריץ' שימש שנים כיד ימינו וכמורה בכיר אצלו - וביקש מהקהל כולו לקום ולהריע למנהיג הנכנס. הוא היה היחיד שקיבל בכנס סטנדינג אוביישן מפואר שכזה.

בדבריו הנחרצים בכנס דיבר ליאור על היותה של מצוות כיבוש הארץ שווה לכל המצוות יחדיו ואף עולה עליהן. על כולן. היא שווה יותר מ״לא תרצח״ ומ״לא תגנוב״ ומהמצוות הרבות לשמירת הכשרות והשבת ומכל מאות המצוות הנוספות. כולן יחד בקושי מתקרבות למצווה של כיבוש כל ארץ ישראל לפי גבולות ההבטחה. ובמשתמע, לפי פירושים ששבו והושמעו, ולא רק בכנס הזה, טיהורה מכל הלא־יהודים בה, מי על ידי גירוש ומי על ידי חיסולו הפיזי.

עוד הוסיף ליאור ואמר שהמצווה של כיבוש כל הארץ, לפי גבולות ההבטחה, הייתה תמיד המצווה בה"א הידיעה. מצווה שבמשתמע פירושה המעשי הוא סילוק הלא־יהודים מהארץ. אלא שלפני 100 שנה לא היה לנו את צה״ל, ולכן לא הייתה קיימת האפשרות המעשית לקיים את המצווה החשובה הזאת. עם זאת, מרגע שצה״ל קיים וחזק עליו ועל ישראל חלה חובה עליונה לקיים את המצווה. כלומר, למעשה, לכבוש, לגרש ולהרוג.

כדי להבין עד לאן חלחלו הדברים כדאי להאזין לנאומו בכנס של אליהו ליבמן. ליבמן, תלמידו של הרב ליאור זה שנים, כיהן אז כראש מועצת קריית ארבע. הוא התפרסם לאחר טבח שבעה באוקטובר, כאשר בנו, שהיה יוצא בשאלה ועבד - בשבת - כשומר בפסטיבל נובה, נעדר ונחשב לחטוף בעזה. רק בראשית מאי התברר שבנו נרצח באותו יום ארור.

ליבמן לא אמר בנאומו מילה אישית על בנו שנחשב לחטוף. ככלל, בכנס העולץ לא הייתה כמעט התייחסות ספציפית ומשמעותית גם לחטופים האחרים. ובואו נזכור שכותרתו עסקה במה שצריך לקרות בעזה.

במקום זאת שלהב ליבמן באקסטטיות את הקהל הצוהל בפירושים קיצוניים של הציווי ״והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם״, שמשמעו הוא למעשה סילוק כל הלא־יהודים מארץ ישראל שבגבולות ההבטחה. על פי הפרשנות הקיצונית של "אור החיים" הקדוש ששבה והושמעה בכנס, סילוק מעין זה כדאי שיתבצע באמצעות השמדה, אך בצוק העתים אפשר יהיה להסתפק רק בגירוש. כתוצאה מה"והורשתם" הזה, עליו המליץ ליבמן בהתלהבות, היה עלול להיעקד למוות גם בנו, שנחשב אז לחטוף בעזה.

על פסק ההלכה הכפול - זה שמאפשר ומצווה את הפירושים הללו - דיבר איתי הרב דב ליאור בריאיון יחידאי שנתן לסדרה דוקומנטרית שעשיתי ב־1985 בגלי צה״ל. שמה של הסדרה, שכללה שש תוכניות עמוסות ראיונות תורניים מעמיקים עם בכירי הרבנים, היה ״מחליפים כיפות: מכיפה סרוגה לכיפה שחורה, מכיפה סרוגה לכיפת הסלע״.

בפסיקה ששודרה בסדרה קבע הרב ליאור שתי הלכות. הראשונה, ״במצב מלחמה לא שייך גדר חף מפשע״. פסיקה זו הייתה ועודנה השראה לתזה ההרסנית כאילו במלחמה אין דבר כזה "חפים מפשע" וכאילו מצווה היא להרוג כל אחד מהעם שמולו נלחמים. תינוק. ילדה. זקן. טף.

ההלכה השנייה שפסק הרב ליאור באותו ריאיון תורני, שנמשך כשעתיים והתקיים במשרדו המרווח בישיבת ההסדר הצה״לית ניר שבקריית ארבע, הייתה ״אנחנו במצב מלחמה עם כל הערבים בארץ".

"הארץ", הבהיר ליאור, היא ארץ ישראל מנהר הפרת ועד הנילוס, וב״ערבים״ הכוונה ההלכתית היא למעשה לכל הערבים בגבולות ההבטחה האלוהית, ובכללם כמובן גם כל הערבים אזרחי ישראל.

היו מי שהבינו את השילוב בין שתי ההלכות הללו - שנאמרו בזו אחר זו - כהנחיה חד־משמעית ומעשית. מהם היו גם מי שפירשו אותן כמצווה ראשונה במעלה להרוג כל ערבי במדינת ישראל, ביהודה ושומרון ובעזה ובכל גבולות ההבטחה. מבוגרים. נשים. תינוקות. נכים. ילדות וילדים. כולם. זאת אף על פי שככלל, במציאות, אפשר "להסתפק" גם בגירושם.

שתי ההלכות הללו של הרב ליאור היו השראה תיאולוגית למעשי רצח, לפיגועים, לטרור ולטבח שביצעו יהודים בערבים בארץ ישראל מאביב 1980 ועד לימינו, באביב 2024, ובתוך כך לרציחות ולפיגועים של המחתרת היהודית. מחבליה חובקו תוך כדי ביצוע פשעיהם ואחריו בידי הציבור המשיחי וקיבלו, לכאורה גם בזכות מעשיהם, משרות בכירות, עד כדי עורכי עיתונים.

במקרה הזה, אגב, לא הסתפק ליאור רק בהלכות. מנחם לבני היה הראש האופרטיבי של המחתרת היהודית עד שב־1984 נתפס, יחד עם חברים אחרים בה, בידי השב"כ. לבני סיפר שמי ששלח אליהם שליחים לרוב, ודרכם זירז ולחץ "מתי כבר הם מפוצצים את האוטובוסים", היה הרב דב ליאור.

בפיצוץ האוטובוסים הכוונה לניסיון הפיגוע ב־27 באפריל באותה שנה, שבו נתפסו המחבלים היהודים, אחרי שכבר הניחו מאות קילוגרמים של חומר נפץ תקני מתחת לחמישה אוטובוסים שהסיעו תושבים ערבים במזרח ירושלים. אלמלא נתפסו בידי השב״כ באמצע הפעולה, מאות ערבים חפים מפשע היו מתפוצצים ומתים.

אך לא רק המחתרת היהודית קיבלה השראה תורנית מפרשנות התיאולוגיה ההלכתית של הרב ליאור. גם טבח גולדשטיין ב־29 מתפללים ערבים בפברואר 1994, במערת המכפלה הקדושה הן ליהדות והן לאסלאם, קיבל ממנה השראה, וכך גם רצח משפחת דוואבשה בביתם בדומא ביולי 2015.

התיאולוגיה ההלכתית הזאת הייתה למעשה גם השראה לאמירתו של סמוטריץ', ״אני חושב שאת חווארה צריך למחוק״ מ־1 במרס 2023. הוא אמר אותה בראיון, על הבמה, ככל הנראה כדי להבהיר שלא בכדי נתן לייק באחת הרשתות החברתיות לקריאה לעלות על חווארה, שעות לפני שפורעים יהודים הוציאו לפועל פוגרום בעיירה הפלסטינית, ב־26 בפברואר 2023.

למעשה, חלק מאופייה המעשי של משנת הרב ליאור מגולם במסמך, שהוא כנראה המהותי ביותר להבנת המתחולל בישראל מתחילת 2023, הלא הוא ״תוכנית ההכרעה״ - תוכנית ביצועית, ארוכה ומפורטת שנכתבה בידי סמוטריץ' והתפרסמה בספטמבר 2017 בגיליון השישי של "השילוח", רבעון ימני מבית קרן תקווה.

התוכנית, המעבירה לשפה ביצועית את פסקי ההלכה הקיצוניים, מעמידה למעשה את כל הפלסטינים בפני שלוש אפשרויות: הראשונה היא להישאר בתחומי מדינת ישראל, שתספח אליה את שטחי יהודה ושומרון, בתנאי נתינות משפילים, כמובן ללא אזרחות של ממש ועם הכרזות נאמנות כמו־ציוניות. כלומר, אפשרות שקשה מאוד להאמין שיהיה פלסטיני שיבחר בה; האפשרות השנייה היא גירוש; והשלישית - למי שיגלה התנגדות לשתי האפשרויות הראשונות ולא יסכים להצהיר נאמנות או לעזוב, מצפה "הכרעה צבאית". כל בר דעת מבין מה משמעותה של "הכרעה צבאית" מעין זו.

אין להתפלא, אם כך, על קביעתו של השר - תוך כדי הלחימה - שבעזה צריכים להישאר מתוך 2.2 מיליון תושבים רק 200-100 אלף. כלומר, לפחות שני מיליון אנשים, נשים, זקנים וטף, צריכים להיות מגורשים, או ש"ייעלמו" באופן אחר.

בזמן המלחמה שאחרי הטבח הביע ראש השב״כ רונן בר שוב ושוב את דאגתו מכך שהצמד בן גביר־סמוטריץ', התלמידים המשיחיים של הרב ליאור שהורשעו בתמיכה בטרור יהודי או נחקרו בחשד לו, מונעים טיפול בטרור יהודי, ובכלל זה מעצר חשודים, ובכך מבעירים את השטח ומסכנים את ביטחון ישראל.

לאחר כמה מכתבים ששלח לנתניהו, זימן ראש הממשלה מפגש מרובע שכלל אותו, את בר ואת שני בכירי הקבינט המדוברים. במפגש הטיח ראש השב״כ בשניים שהם מבעירים את השטח ומגבים ואף ממרידים את קיצוני הגבעות נגד צה״ל והחוק.

בתגובה שאל סמוטריץ' את בר: ״אתה מרמז שאני זה שכתבתי את 'תוכנית המרד'?"

את "תוכנית המרד" כתב מאיר אטינגר, כחלק מקבוצת מרידה יהודית שברוחה פעלו הטרוריסטים של תג מחיר. אטינגר, הקרוי על שם סבו - רב הגזענות מאיר כהנא, הוא תלמידו הקיצוני ביותר של הרב המשפיע יצחק גינזבורג, שותפו הקבלי של הרב ליאור להובלת המשיחיות האלימה. הרב גינזבורג הוא גם הרב של ישיבת קבר יוסף הקיצונית ובעל השפעה רבה מאוד על פורעי הגבעות.

יחד עמדו ליאור וגינזבורג מאחורי הספרים ״ברוך הגבר״ - הספר שמהלל את הטובח ברוך גולדשטיין והיה ליד מיטתו של רוצחו של רבין כשיצא לרצוח, ו״תורת המלך״, ספר שעוסק בהלכות הריגת גויים.

נחזור לשיחה המרובעת, של חברי הקבינט הבכירים, ראש הממשלה וראש השב״כ. ״לא״, ענה בר לשאלתו של סמוטריץ' על "תוכנית המרד". ״אתה כתבת את 'תוכנית ההכרעה' והיא לא פחות חמורה ומסוכנת לביטחון ישראל״.

״תוכנית ההכרעה״ ומסמכים משיחיים מכוננים אחרים, דוגמת אלה שעמדו בבסיס התוכנית להפיכה המשטרית, חשובים להבנת מה שאירע בישראל ב־2023, מה שאִפשר אסטרטגית את טבח שבעה באוקטובר ואף הוביל לו, מה שהתחולל ומתחולל בישראל ובממשלתה לאחר הטבח, והחשוב מכול - להבנה לאיזה חורבן מובילה הממשלה הנוכחית את המדינה. בראשית 2023 לא החלה למשול פה עוד ממשלה ישראלית, אלא ממשלת יהודה המשיחית הראשונה.

הדחקתה של האמת ומשמעויותיה, אי־ידיעתה וחוסר ההבנה שלה - כל אלה הם סכנה קיומית של ממש באביב 2024. סכנת חורבן מלא. הכתובת זעקה מהקיר שנים רבות. למעשה, עוד לפני הרצח ההלכתי־משיחי של רבין. בסכנות הרצחניות, שנובעות מהתפיסות התיאולוגיות המשיחיות עסקתי אני עצמי, למשל, כבר בסדרה הדוקומנטרית שעשיתי בגל"צ עשור לפני הרצח.

שלוש שנים אחרי רצח רבין יצא לאור הספר "חמורו של משיח", שביססתי על מחקר שנמשך 16 שנה. דומני שהיו לחשיפות ובעיקר להסברים התיאורטיים שבו השפעה מסוימת. בימים שבהם כיהן כראש ממשלה, טען אריאל שרון, למשל, בכמה שיחות עם ראשי המתנחלים - בהם אורי אריאל וזאב (זמביש) חבר שסיפרו על כך - שהקריאה ב״חמורו״ היא ששינתה את דעתו על המתנחלים ושלמעשה הבנת סכנת המשיחיות הביאה אותו לעבור מבניית התנחלויות רבות לרצון לפנות את חלקן.

עליית המשיחיות בישראל הביאה איתה אסונות רבים: מרצח ראש ממשלה, דרך מזימת ההפיכה המשטרית־משיחית ועד - כפי שיַראו פרקי הספר - להפיכת תפיסת הלאומיות הישראלית המנצחת על ראשה, בואכה ״צריך לחזק את חמאס; חמאס הוא נכס״. תפיסה זו תרמה תרומה מכרעת להתממשותו של טבח שבעה באוקטובר הנורא.

לדאבון הלב, הדומיננטיות המשיחית ממשיכה להוביל את מדיניות הממשלה גם אחרי שבעה באוקטובר. זוהי מדיניות שערורייתית ומסוכנת אסטרטגית לישראל.

בגלל ההשפעה העצומה של התיאולוגיה המשיחית על השלטון ועל חיינו פה, ומתוך הצורך לתת לה תשובה ניצחת, הכרחי לדעת עוד: להכיר טוב יותר את המשנה ואת התוכנית המשיחית האלימה של הרבנים ליאור וגינזבורג.

כך גם לגבי שאר הגוונים של התורות המשיחיות, רבות מהן קוקיאניות. כלומר, נוצרו מהמיתוס המשיחי־קבלי שיצר הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מי שכיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון בתקופת המנדט. זאת, בשילוב עם ההשפעה המאוחרת יותר של בנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק, שפיתח את תורתו המשיחית של אביו ויצר את התנועה שביצעה הפיכה טריטוריאלית ומשטרית בישראל, ההפיכה שהיא כינונו של גוש אמונים.

חלקה של ההפיכה הזאת התממש טריטוריאלית וביטחונית בתנועת ההתנחלויות; חלקה התממש תרבותית לפי תוכנית מסודרת ליצירת השפעה בכלל מערכות המדינה - החינוכית, הביטחונית, התקשורתית ועוד; וחלקה ניסה להתממש משטרית־משפטית ב־2023 בעוד הפיכה - התוכנית שקידם יריב לוין לריסוק שאריות הדמוקרטיה הישראלית. כל המהלכים הללו מקודמים דרך מכונים משיחיים כקהלת ומטרתם להפוך את המדינה מישראל הדמוקרטית ליהודה המשיחית.

אך עם כל כוח השפעתה העצום ורוחה המהפכנית, המשיחיות הקוקיאנית אינה משרטטת לבדה את הדרך שבה נהפכת ישראל ליהודה. לא בכדי, למשל, השתתף בכנס שבו פתחנו את הפרק הזה גם נציג ההנהגה החסידית בישראל, שר השיכון גולדקנופף.

הסיבה לכך היא שהדרך למדינת יהודה רחבה ועמוקה בהרבה מהמשיחיות הקוקיאנית, שהשתלטה על חלקים עצומים ממה שהיה פעם ציונות דתית מתונה. רחבה ועמוקה יותר עד כדי כך שגם מה שהיה פעם יהדות חרדית יונית נהפך בעת הזאת לחברה שלרבים מאנשיה נדמה שהם חיים בימי המשיח, בואכה מדינת יהודה המשיחית.

גם לא בכדי הייתה תמונת השמש המשיחית של חב״ד תלויה על דלת ביתו של ברוך גולדשטיין. הטובח, תלמידו של הרב ליאור, העריץ גם את הרב מאיר כהנא וגם את הרבי מלובביץ'.

וזאת יש לדעת, עם כל מתיקותן של הסופגניות שחסידי חב״ד מחלקים ליהודים בכל מקום ועם כל יחסי הציבור שהם עושים לעצמם על יחסם המיטיב, לכאורה, כלפי לא־יהודים בעולם, הרי שלגבי לא־יהודים בארץ ישראל הייתה דעת הרבי מלובביץ' - ואיתו כמובן דעתה של חב״ד - בדיוק כדעת הרב ליאור: ״ועמך גוי אחד בארץ״. שמשמעו, אין מקום ללא־יהודים בארץ ישראל כולה מהפרת ועד לנילוס.

ולכן, אחרי מלחמת יום הכיפורים, הרבי מלובביץ' התנגד בתקיפות אפילו לנסיגה מארץ גושן, השטח שמעבר לתעלת סואץ שצה"ל כבש. שלא במפתיע, הוא עשה זאת ממקום מושבו הבטוח בניו יורק וחרף העובדה שלפי הוראותיו, רבים מחסידיו - אף שאינם מתבדלים ואפילו לא ממש טוענים שהם ״לומדים בישיבה״ - משתמטים משירות בצה״ל.

שהרי גם הרבי מלובביץ' פסק ש״נחל מצרים״ - שעד אליו מגיעים גבולות ההבטחה - אינו נחל אל־עריש, כפי שפסקו קיצוניים פחות, אלא הנילוס. לכן ארץ גושן שלנו היא. ארץ ישראל היא. והיה אסור לסגת ממנה ולו מילימטר. כך פסק גם שאסור לסגת מילימטר מחצי לבנון עד לביירות. אין לזוז מכל מה שכבשו זמנית ב־1982 חיילי צה״ל, הלא חרדים, שיותר מ־1,000 מהם נהרגו שם. בשל אותה תיאולוגיה קיצונית משיחית, ששונאת את כל הלא־יהודים בישראל, רובם של חסידי חב״ד הצביעו כמעט תמיד לגורם הכהניסטי ביותר שהתמודד בבחירות לכנסת.

תחת אותה המטרייה התיאולוגית־משיחית חוסה גם התוכנית למלחמה בקהילת הלהטב״ק, ואיתה המלחמה בחירויות המיניות בכלל, ובפרט בחירות המינית הנשית, והמלחמה הכוללת בשוויון לנשים. זרמים שבתודעה הציבורית עדיין נתפסים בציבור כנבדלים זה מזה בישראל באביב 2024 נהפכו כולם למאמינים בתיאולוגיה משיחית כמעט זהה וחותמים כולם על המאבקים הללו.

נתבונן לצורך העניין במלחמה במודרניזם, בפמיניזם ובפתיחות המינית שלה התמסר חבר הכנסת אבי מעוז כשליחו של הרב צבי ישראל טאו. הרב טאו הוא רב משפיע בעולם הקוקיאני־משיחי, גם אם אינו דומיננטי בהנהגת ישראל כמו הרב ליאור.

עיקר תרומתו התיאולוגית של הרב טאו היא במאבק במודרנה, בלהטב״ק ובפמיניזם, והיא התממשה, בין היתר, בזכות השפעתו על מפעל המכינות הקדם־צבאיות, עם ההובלה של מכינת בני דוד בעלי. הרב אליעזר קשתיאל, שמלמד במכינה ומשמש גם כראש הישיבה לבוגרי צבא המקושרת למכינה ונושאת את אותו שם, אמר ב־2015: "העליונות היהודית גנטית, להציע לערבים להיות עבדים שלנו". תפיסת העליונות המשיחית הזאת אינה מוגבלת כמובן רק לערבים. הרב יוסף קלנר, רב בכיר אחר באותה מכינה, הקפיד ליידע את תלמידיו כי "היכולת הרוחנית של נשים היא מוגבלת. יש להן יכולת רוחנית בינונית".

באופן דומה, כשחבר הכנסת יצחק פינדרוס קבע ״הלהט״ב יותר מסוכנים מדאעש״, הוא עשה זאת כשליחו של הרב מאיר צבי ברגמן, הוותיק ברבני דגל התורה הליטאית. אותו ברגמן שיבח את פינדרוס על השתלחויותיו לא רק בלהטב״ק, אלא בחירויות המיניות בכלל, עם דגש על חירויות מיניות של נשים - חירויות שלשיטתם של השניים הן מסוכנות יותר מכל אויבינו. הרב ברגמן אף קבע שרק ברוח דברי פינדרוס הללו צריך לחנך.

לקביעה הזאת, שיש לחנך למאבק בחירות המינית ולהטיף לצניעות, שותפים רוב רבני המשיחיות. אך האם הם נוהגים על פי אותם ציוויים? לאו דווקא.

וכאן המקום לציין מאפיין רווח בתולדות המשיחיות. בתנועות משיחיות, המנהיגים - מתוקף האיכויות המשיחיות שהם מייחסים לעצמם ומתוקף תפיסתם את עצמם והאישוש שמספקים לה מאמיניהם, כמי שנמצאים במעין מדרגה על־אנושית - תדיר אינם חשים מחויבים לכללים שהם עצמם משיתים על מאמיניהם. יתרה מזאת, בזכות כוחם התיאולוגי של מנהיגי המשיחיות, פעמים רבות ביכולתם לשכנע את מאמיניהם שעבירות הן דרך המלך לגאולה.

משלב מוקדם יחסית ביהדות נכרכה הגאולה בביצוע עבירות. כבר בגמרא נקבע שמשיח יבוא "בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב". וכיוון שדור שכולו זכאי כנראה לא יקום בקרוב, הוגים משיחיים רבים פנו לעבירות כחלק ממאמצי קידום הגאולה. כמו כן, לפי תפיסות תיאולוגיות יהודיות מסוימות, בזמן שלאחר בוא המשיח מה שאסור היום יהיה מותר. מובן אם כן מדוע טוענים רבים לכתר ״המשיח״ לא מנעו מעצמם לעשות עבירות קשות.

ואין מדובר רק ב"משיחי" עבר כמו שבתי צבי או יעקב פרנק. בימינו, למשל, הרב אליעזר ברלנד, רב משפיע מחסידות ברסלב, הכתיר את עצמו ל"משיח". לפי כמה מתלוננות אמיצות שנמנו עם קהל מאמיניו, בפגישות אישיות שלו איתן הוא ביצע בהן עבירות מין, תוך שהוא טוען שהמעשים האלה יביאו הן ל"תיקונן" והן יועילו להתממשות הגאולה המשיחית.

לא בכדי השתמש ברלנד במונח בעל האופי הפאלי, השגור בשיח המשיחי, "נחש דקודשא", שמכוון לגאולה בעבירה, כשניסה לשכנע את קורבנותיו שהן שותפות למעשה נאצל. ברלנד הורשע בעבירות מין ונכלא. אחרי שחרורו מהכלא, קיים בפברואר 2024 מסיבות פומביות כדי לחגוג את משיחיותו.

באופן דומה פעל גם גואל רצון, שטענתו כי הוא המשיח שימשה בידיו גם כדי לאפשר לו לבצע עבירות מין חמורות במאמינותיו. הוא הורשע בעבירות הללו ונידון ל־30 שנות מאסר. גם נגד הרב טאו שהזכרנו הוגשו תלונות של נשים ואף של גברים על פגיעות מיניות.

העבריינות תחת מטריית המשיחיות איננה מוגבלת, מטבע הדברים, לעבירות מיניות ״בלבד״. את גיליון ההרשעות העצום של בן גביר נכון לראות גם באור זה, של עבריינות בחסות המשיחיות. ועוד נראה בהמשך הספר מדוע התכחשות לעקרון המציאות, שעומדת תמיד בבסיס המשיחיות, מביאה להתנהגות עבריינית מסוכנת כל כך.

אך כעת נחזור ונשים לב כיצד תחת מטריית המשיחיות, זרמים שפעם נחשבו שונים לגמרי זה מזה מנהלים מלחמות זהות, עד שלא ברור במבט מהיר מי פה משתייכים לזרם שנחשב פעם ציונות דתית מתונה, ומי משתייכים לזרם שנחשב פעם יהדות ליטאית למדנית ויונית. שני הזרמים הללו פשוט נבלעו ברובם בידי המשיחיות המקצינה, שמסיתה נגד הדמוקרטיה, נגד להטב"ק, נגד פמיניזם. נגד לא־יהודים. נגד כל ערכי הכרזת העצמאות שעל בסיסה קמה ישראל.

המשך הפרק בספר המלא