הגנבת

האובססיה שלה דבקה בי, כבר הייתי כמעט שתויה מאיזה חומר כהה, בלתי נראה, שחיבר בינינו כמו אהבה. לא, לא כמו אהבה – היינו החידה זו של זו, ובקשנו מוצא לתמהון – איך, איך יתכן לזהות את החתום בתוך טבעו, והצופן, אנחנו הרי כבר יודעות, הרוס לגמרי. העפתי בה מבט היא שוב הכניסה את העוגיות לתיק ושוב מבטנו הצטלבו מהגב. הייתי קורבן של פשע. רציתי לומר יפה למוכרת, האישה הזו היא גנבת, בבקשה. אך הלילה שלי כבר היה מונח בצהרי היום, והחטאים שלי היו גלויים בפניה – ברור רק חוטאים מזהים חוטאים.