האחרים

פרק ראשון: 1
ההפְצָעָה

"It is not logically necessary to the existence of a memory-belief that the event remembered should have occurred, or even that the past should have existed at all.[...] There is no logical impossibility in the hypothesis that the world sprang into being five minutes ago, exactly as it then was, with a population that remembered a wholly unreal past."
 
Bertrand Russell (1921), The Analysis of Mind, The Macmillan Company, New York, p. 159
 
 
לפי ברטרנד ראסל, כדי שזיכרון יתקיים אין הכרח לוגי בכך שהאירוע שזוכרים אכן התקיים. מבחינה לוגית, אין זה מן הנמנע שרק לפני חמש דקות נוצר העולם, על האוכלוסייה שבו, שזוכרת עבר שאין בו ממש.
 
 
 
הייתה זו שעת בוקר מוקדמת. השמש זרחה בשמיים והאירה את האזור באור סגלגל, אך על רקע השמיים הסגולים נראתה כמאירה באור לבן. בגן הקטן, בינות הבניינים הנוצצים, שדמו לגבישים מוארכים וענקיים, רץ אדם עדין גוף בדמות בחורה צעירה. הסביבה הייתה שקטה והקול היחיד שנשמע היו צעדי הריצה. פה ושם נראו אחרים, ביניהם גם בחורים, רצים או הולכים להנאתם. הצעירה רצה ולצדה רץ יצור שנראה ככדור צמר נוצץ. הוא החליף צבעים והשמיע נביחות דומות לאלה של כלב. הכלב רץ לכיוון ערוגת הפרחים שליד הסלעים ומתוכם זרם מעיין מים כתומים. המים נבעו מתוך חריצים שעוצבו בקווים ישרים וסביבם צמחה צמחייה שעוצבה בקווים ישרים ששיוו לה מראה לא טבעי. הצעירה רצה בעקבות הכלב שלה וכשהצליחה לצמצם את המרחק ולהתקרב אליו, שמה לב שהוא מרחרח גופת אדם שהייתה מוטלת ליד ערוגת הפרחים. הצעירה, במעין תקשורת טלפתית, עצרה את הכלב והוא, בניגוד לרצונו, נסחף אליה, כאילו כרוך לצווארו קולר בלתי נראה שהצעירה מושכת אליה.
הרחבה שבה רצו נתגלתה כגן יפיפה, שהכול נראה בו מושלם. הפרחים היו גדולים ויפים בצבעים חדים, והיו שתולים בתוך משבצות שתאמו את הסביבה בצורותיהן המשורטטות בדיוק רב. בכל חלקה היו הפרחים בצבע אחר. בחלקה שאליה התקרבה הצעירה בעקבות הכלב שלה, כמו בחלקות האחרות, היו כל הפרחים זהים בגודלם וכולם בצבע ארגמן אחיד. נשמעו קולות דומים לציוץ של ציפורים, שחגו פה ושם והשלימו את הנוף המרהיב בהרמוניה מושלמת. לאחר שהרימה את הכלב מהרצפה, חיבקה אותו הצעירה ושידרה לו להירגע, ואז צעדה צעדים מפוחדים ומהוססים לכיוון הגופה.
הצעירה הייתה רזה וגבוהה, לבושה בגדים עזי צבע וצמודים, שהדגישו את חיטובי גופה העדין. היא העבירה את ידה על פרוות הכלב בתנועה מלטפת. הפרווה, שבאותו רגע הייתה בצבע ירוק בוהק, קיבלה בתנועת ידה שובל בגוונים שונים. גלי האור המרהיבים נעו והוחלפו במהירות בתוך כדור הצמר הכלבי, שהיה לא רגוע בחיקה של הצעירה. למראה הנגלה בפניה הואטו צעדיה המהוססים עד שנעצרו.
 
"מוזר מאוד, זה כאילו לא קיים בכלל. כאילו אף פעם לא היה חי." הצעירה נראתה מרוכזת בעצמה כששידרה את דבריה כחיווי למעין מרחב טלפתי שבו היו שותפים יצורים דומים לה. במילותיה שיתפה את מי שהיו זמינים במרחב בתמונה שנתגלתה בפניה.
תגובות שונות הציפו אותה. המגיבים היו ממקומות שונים, קרובים ומרוחקים, אך נדמה היה שכולם נמצאים שם יחד אִתה.
"זה לא ייתכן. אין שם שום דבר מלבדך ומלבד הכלב שלך."
"זו בטח מתיחה."
"אולי זה סתם מיצג אמנותי, פסל או תעלול הולוגרמי."
"את סתם מפברקת ועושה לנו תרגיל. זה ממש לא יפה מצדך!"
הודעות אלה ודומותיהן שעלו במרחב היו תגובות ראשונות וניכרה בהן ספונטניות. הצעירה ניסתה לדחות את הטענות, אך התגובות היו רבות ודבריה נעלמו ביניהן. בהמשך באו תגובות שהראו שאלה ששידרו אותן בחנו את מצב העניינים והבינו אותו לאשורו.
הצעירה עדיין עמדה בקרבת הגופה ונראתה חסרת מעש. היא נשארה במקום ולא ידעה מה לעשות מלבד השתתפות בדיון שהעירה. אמנם הייתה היחידה שנכחה במקום בגופה, אבל לא הייתה לה עדיפות על פני האחרים, כולם היו שם. מתוך כל השותפים בדיון, איש מאלה שהיו בקרבת מקום לא ראה צורך לבוא אליה פיזית.
הנתונים והתמונות המנותחות השתיקו את רצף התגובות הסתמיות והלא מבוססות, ועל הדיון השתלטו התגובות שניסו להבין את הנעשה.
"איך ייתכן שתופיע משום מקום גופה מוזרה כזו כאילו נפלה מהשמיים? ולמה הוא נראה ככה?" אמר מישהו, והצביע על תקריב פניה של הגופה שהיו כפני איש זקן. "ותראו את השערות האלה," הפעם סימן את השערות הלבנות של הגופה. "לא נראה לכם מוזר?"
"ראיתם באיזה בגדים הוא עטוף? ממש כמו שק בלי צבע."
"מי אמר שזו יחידת תקשורת רגילה כמונו? אני אומר לכם, זה אחד מעֵרֵי-שמיים שנפל מהחלל החיצון!"
"אתה צודק. וזה גם מראה שאבות אבותינו צדקו. הם ידעו עליהם עוד מימי קדם."
"זה בהחלט ייתכן. תראו את ניתוח החומרים. ביצעתי השוואה. ברוב הקטגוריות במבנה הכימי שלו הוא דומה לנו מאוד."
"אני אומר לכם, אין דברים שנופלים מהשמיים בלי סיבה ובלי שאף אחד ידע. ועוד שתיפול דווקא גופה שדומה לנו מאוד בנתונים שלה! אני אומר לכם שיש כאן משהו מוזר ומסריח."
 
התפיסה הקולקטיבית המשיכה להציף תגובות שונות. המשתתפים שבו וניתחו נתונים, הדגישו דברים שונים וחיוו איש איש את דעתו. המגיבים מהמרחב הפתוח היו שוכני העולם, אך גם משתתפים שהיו בגופם באזורים שונים וביישובים מרוחקים נכחו בדיון.
זמן קצר לאחר מכן, פורסם בהדגשה שאירוע מציאת הגופה הלא מזוהה אותר והועבר לטיפול מפקחי התוכן האוניברסליים של המרחב. תוך זמן קצר הודיעו הגורמים האלה על החלטתם להעביר את הנושא לטיפול הגורמים המשטרתיים, ומיד פורסם שהם אלה שהוסמכו לחקור אותו. באותם רגעים ממש השתלטו גורמי שיטור על כל הנתונים הקשורים לאירוע. הם הקימו מתחם ייעודי סגור ומאובטח, כדי לנהל בו חקירה משטרתית, במקביל להמשך חילופי דעות ותגובות בין יחידות תקשורת שבמרחב הפתוח. במתחם המשטרתי הייעודי חזרו על ניתוח העובדות וריכזו מצלמות וחיישנים נוסף על אלה שהיו פזורים בזירת האירוע ובכל מקום אחר.
אל מול עיניה הנדהמות של הצעירה, שעדיין עמדה שם במציאות הפיזית, נסגר אזור מציאת הגופה והיא סומנה בפסי אור שנראו כסרטים משטרתיים של זירת אירוע משטרתית סגורה וניתקו אותה מהמרחב הציבורי הפתוח. גורמים משטרתיים תשאלו אותה במתחם המאובטח מבלי שהגיעו אליו באופן פיזי. בניסיון להרגיעה, הם שבו וציינו שבסוף יתברר שזה משהו לא רציני.
במקביל המשיכו אותם גורמים לבצע בדיקות ולחקור את הזירה באופן יסודי. החיישנים התקרבו אל הגופה ובחנו את השטח. הייתה זו גופת איש זקן ולו שערות דלילות ולבנות. מראה חריג ולא מוכר בעולם שבו כולם נראים צעירים. מוזרה יותר הייתה העובדה שגם החוקרים האלה לא מצאו שום רישום קודם על אודות היצור הזה. די מהר, כשמיפו את זירת האירוע באור אולטרה סגול כדי לבחון את עקבות הרגליים, נתקלו במשהו חריג נוסף.
מיפוי הזירה באור אולטרה סגול היה נוהל רגיל של חקירה, שמטרתו לאמת את זיהוי כל העקבות בשטח, וכך לשרטט את יחידות התקשורת שעברו במקום בציר הזמן והמרחב שבו התרחש האירוע. בתהליך זה שויכה כל אחת מן העקבות ליחידת תקשורת באמצעות צילומים ועדויות שנשלפו מהמאגרים המאובטחים. לתדהמת החוקרים, לאחר שתייגו כל עקבה וקישרו אותה ליחידות תקשורת מזוהות שעברו בשטח באותו זמן, עדיין נותרו בזירת האירוע עקבות בלתי מזוהות. זו הייתה הפעם הראשונה שהחוקרים נתקלו בטביעות רגליים שלא הצליחו לשייכן ליחידות תקשורת שעברו במקום בזמן מסוים. העקבות הלא מזוהות היו בצורה של טורים רצופים, דבר שהגביר את התדהמה והעמיק את הערפל סביב הימצאות הגופה הלא מזוהה.
 
יחד עם כל התמונות וממצאי החקירה שהתנהלה עד כה, הגיע אל מרכז הפיקוח והשיטור העולמי מידע שבו נאמר: "משהו מוזר מאוד קורה. חוקרים אזוריים ניסו לפענח את הימצאותה של גופת איש שנתגלתה על ידי אחת מיחידות התקשורת. על הגופה אין סימני חיים, היא לא שייכת לשום יחידת תקשורת בהווה או בעבר ונראה כאילו הופיעה משום מקום. מדובר בגופה בעלת מאפיינים חריגים ומראה שונה מזה של יחידות התקשורת, אם כי היא דומה במבנה הפיזיקו-כימי שלה ליחידות רגילות. זמן המוות מתוארך לחמש שעות לפני שנמצאה, כלומר בשעות הלילה לפי זמן אזורי. ישנן הערכות שהגופה הבלתי מזוהה הגיעה ממקור זר והועלתה אפשרות שהיא קשורה לעֵרֵי-שמיים מהחלל החיצון."
חילופי הדברים בין חברי המרכז היו קצרים ומיד מונה צוות מיוחד שיחקור את המקרה. הצוות בדק את כל הממצאים במדור הייעודי והסגור, תוך כדי שיחה עם החוקרים האזוריים שעסקו בנושא.
"מה ההערכה שלכם?" שאל אחד מחברי הצוות המיוחד את החוקרים האזוריים.
"אין לנו שום קצה חוט. הכול עלום ולא מובן. ומה שגילינו רק סיבך עוד יותר את המקרה."
"מה עכשיו?"
"בוחנים את העקבות הלא מזוהות," ענתה בנימוס אחת החוקרות.
"מה שבטוח, זה לא נפל משמיים. לפחות לא כאן, במקום שבו זה נמצא," הסביר אחד החוקרים האזוריים, ספק מתבדח.
בעודם משוחחים נתקבל חיווי של חבר הצוות שבחן את העקבות שבזירה: "אני מזהה בהן שני טיפוסים של עקבות."
"שני סוגים? ולאן הן מובילות?"
"אני מנסה לראות אם הן מובילות למשהו."
במקביל לחיווי הזה, הבחינו החיישנים שסרקו את הזירה ונשלטו על ידי החוקרים בכיוון העקבות ומיד הגיעו לגופה נוספת.
"הנה עוד אחת," נאמר בהתרגשות סוחפת.
"היא נקבה. והיא חיה!" נאמר בחיוויים נוספים, שכל אחד מהם הגביה עוד יותר את סף ההתרגשות של השותפים בדיון.
"אני רואה, ורואה שגם היא איננה מזוהה וככל הנראה אף פעם לא הייתה יחידת תקשורת."
"מה מצבה הרפואי?" הופנה חיווי חדש לכיוון הצוות הרפואי שבדק אותה.
"היא נושמת, אבל נראה שהיא מותשת ואין לה כוח לזוז. כוחות רפואה בוחנים את מצבה."
"הם כבר הגיעו למקום?"
"לא. עדיין רק באמצעות החיישנים."
"הצליחו ליצור אִתה קשר?"
"לא. אי אפשר. היא איננה יחידת תקשורת."
 
מאחר שאי היותה יחידת תקשורת צמצמה את יכולותיהם של המרפאים לערוך את הבדיקות והטיפולים הנדרשים מרחוק, והדרך היחידה ליצור אִתה קשר הייתה דרך הדיבור הווקאלי, הגיעו פיזית שתי ניידות אל זירת האירוע, אחת של שיטור ואחת של רפואה. דבר זה כשלעצמו היה חריג והעיד על כך שיש משהו שלא מצליחים לטפל בו באמצעים קונבנציונאליים.
מכל אחת מן הניידות יצאה יחידת תקשורת וצעדה לעבר רעותה. שתיהן היו נשים. כל אחת מהן הושיטה את ידיה קדימה והצמידה את כפות ידיה אל אלה של זולתה. כך עמדו רגעים מספר זו מול זו, וכשהן מביטות זו בעיני זו שידרו דברי שלום והיכרות, כנהוג בכל מפגש פיזי שכזה. לאחר מכן פנתה כל אחת מהן לבצע את תפקידה.
מהרגע שהמשטרה העבירה את הטיפול באירוע מציאת הגופה הלא מזוהה למדור הייעודי והסגור, לא היה לציבור כל מידע על המתרחש שם. לכן הגעת הניידות, שהייתה באופן טבעי פתוחה למרחב הציבורי, מיקדה סביבה התעניינות רחבה. שלא כמו במקרים דומים, עם היוודע הדבר במרחב, יחידות תקשורת ששהו בקרבת אזור האירוע באו לשם ברגליהן בתקווה לגלות משהו שאינו נמצא במרחב הפתוח ולהשביע את סקרנותן. אחת מהן אמרה שהגיעה לשם ברגליה משום שהיא סמוכה ובטוחה שתוכל לגלות משהו, נוסף על מה שמצוי במרחב. אמונה זו רווחה במרחב, ורבים ניסו לדובב את יחידות התקשורת שחיו בקרבת אזור האירוע, כדי להבין מה מסתירה מהם המשטרה.
 
בכל הזמן הזה המשיך הציבור לדבר על המקרה ולהתווכח עליו, ועל בסיס המידע שבידו ניסה לנחש מה קרה. בהיעדר אינפורמציה חדשה פנה את הציבור לכיוון של השערות ושמועות שונות.
הציבור שאב מידע מאלה שנקראו מוקדי מידע מוסדיים, וכונו גם "בעלי טור", וביסס את דעותיו על דבריהם. מוקדי המידע המוסדיים ניתחו לרוב את הידיעות שברשות הרבים, קיבצו וסידרו אותן, כתבו וערכו אותן בצורת כתבות ומאמרים מקיפים שלוו בממצאים שונים שלרוב הקלו על ההבנה, הסיקו מסקנות והעלו השערות. כמו כן, במקרים רבים הם עצמם היוו מקור מידע, כיוון שנחשבו מקורבים למקורות שטיפלו בנושאים שהוטל עליהם איפול. המעמד שהקנה להם הציבור הוא שהעניק להם לגיטימציה, וזו גרמה לציבור להסתמך על דבריהם כאילו היו מפי מקורות מהימנים ויודעי דבר.
אף על פי שגם בעלי הטורים היו מנותקים מהמתחם הייעודי הסגור של המשטרה ולא הייתה להם גישה לגילויים החדשים, היו ביניהם שהתיימרו לדווח שהם בעלי קשרים עם מקורות יודעי דבר המצויים במתחם. למעשה, הם היו אלה אשר יצרו וחיזקו את ההשערות שקשרו את הגופה הלא מזוהה לערי-שמיים.
ההשערות שקישרו את האירוע הזה בקשר הדוק לערי-שמיים היו כניצנים שצמחו והסתעפו במהירות על רקע הדיון ההמוני. ומכיוון שהושמעו מפי מקורות מידע בולטים טבעי היה שבין הסברות השונות שהתחרו זו בזו במרחב, בלטה הסברה על פיה ערי-שמיים פלשו לכוכב והמשטרה מסתירה מידע כדי למנוע בהלה המונית.
 
עם בואן של ניידות השיטור והרפואה לאזור האירוע אמר אחד מבעלי הטורים: "הגעה פיזית של הניידות לזירת האירוע מחזקת את הסברה שהגופה שנמצאה שייכת לערי-שמיים או קשורה אליהם. אין בידינו אמצעים טכנולוגיים מתקדמים מספיק שיוכלו לסייע בבחינת האירוע ולכן נאלצנו להביא למקום אמצעים מתאימים לאירוע כזה." בהמשך הוא הוסיף: "ייתכן שאלה מתקנים מיוחדים ומסווגים שמסווים אותם כניידות שיטור ורפואה."
מוקד מידע אחר חיזק את הטענה הזאת באמרו שיש בידיו הדלפות ממקורבים לחקירה שקושרות את האירוע לערי-שמיים. לטענתו, "לא ייתכן שזו יחידת תקשורת שחלתה בפתאומיות במחלה מסתורית, כי אין לה זהות והיא כלל אינה יחידת תקשורת ולא הייתה כזו בעבר." לדעתו, זאת ההוכחה לנכונות הטענה בדבר פלישת ערי-שמיים. בנוסף לכך נטען: "זו דרכה של המשטרה להסתיר מידע מהציבור. זו אינה הפעם הראשונה שהיא עושה זאת וככל הנראה גם לא האחרונה."
בעל טור אחר טען, בהסתמך על מקורות עלומים: "זה חמש עשרה דקות שידוע למשטרה על גילויו של אובייקט לא מזוהה נוסף, והיא מסתירה את המידע מהציבור." מאמרו הסתיים באמירה: "שלטון המשטרה! לא יתקבל על הדעת שהמשטרה תעבוד במחשכים. אין לה זכות כזאת."
כל הסברות וההשערות הללו לא השאירו לציבור ברירה אלא להאמין להן, ויחידות התקשורת שהיו קהל היעד שלהן קיבלו אותן כאמיתות וכעובדות. הן אמרו: "כעת צריך לחשוב איך נקבל את פניהם של ערי-שמיים." היו גם כאלה אשר הפריזו והפליגו על בסיס הערותיהם של בעלי הטורים והפצירו: "חייבים לשדר אנרגיות חיוביות, כדי שערי-שמיים ירגישו בסביבה הטבעית שלהם ויתארגנו בהתאם."
אחד ממוקדי המידע המוסדיים שהיה בעל אוריינטציה מחקרית ניתח את האירוע לאור ממצאים מן העבר. לכל אורך ההיסטוריה היו עדויות להימצאותם של ערי-שמיים, הסביר: "אינני מעוניין להשבית את השמחה המוקדמת של אלה שכבר מתארגנים לשדר לערי-שמיים אנרגיות חיוביות. אולם בכל זאת, עליי להזהיר שאין פה שום דבר חדש." בוודאות גמורה הוא טען שכבר שנים רבות מצויות בידי השלטונות עדויות מערי-שמיים ועובדות על אודותיהם, אך הם מסתירים אותן מן הציבור. הוא הוסיף שהם ימשיכו לעשות זאת גם הפעם, בדיוק כמו במקרים אחרים לאורך ההיסטוריה. הם טוענים שהם עושים זאת כדי למנוע היסטריה, אך למעשה הם מסתירים את המידע החשוב הזה מהציבור כדי לשמור על האינטרסים שלהם. אין להם אינטרס שהציבור ידע, למשל, שהמצאות רבות, שחלקן אף מוכרות לנו ואנו משתמשים בהן, מקורן בידע של ערי-שמיים.
מחקרים אחרים הציגו עדויות על יחידות תקשורת שנחטפו על יד ערי-שמיים ובוצעו עליהן ניסויים שונים. אלה ידעו לספר שערי-שמיים מתקדמים מאתנו במיליוני שנים ושאין להם אפילו גוף פיזי. בתגובה לתהייה על הגופה שנמצאה, ענו שככל הנראה זה מישהו שחטפו, אולי לפני שנים רבות, ועשו עליו ניסויים. הם הוסיפו שייתכן מאוד שזו גופת אלמוני שנחטף מכוכב אחר, ונזרק כאן בטעות (או בכוונה).
 
הדיון סביב מציאת הגופה הלא מזוהה הפך לאחד הדיונים הפוריים והסוערים ביותר במרחב. הוא חולק לנדבכים, קבוצות לפי סוג הסְבָרָה. הכול היה פתוח לכול והיו כאלה שהשתתפו בכמה נדבכי דיון במקביל.
הנדבך שסב סביב ערי-שמיים היה הנדבך העליון של דיון המוני וער במיוחד שהתנהל במרחב. מתחתיו  ובמקביל אליו התנהלו נדבכי דיון נוספים שבהם הובעו דעות אחרות. באחד הנדבכים הצביעו על אפשרות שהגופות האלמוניות הן בכל זאת יחידות תקשורת שחלו בגלל תקלה כלשהי. התומכים בגרסה זו לאירועים, ביקרו את הדעות שקשרו את המקרה עם ערי-שמיים ואמרו: "מה פתאום ערי-שמיים? אין דבר כזה ערי-שמיים. הכול דמיון שלכם." הם הצביעו בגיחוך מסוים על אלה שדיברו על כך שלכל אורך ההיסטוריה, עוד מימי קדם, היו עדויות לקיומם של ערי-שמיים. הם טענו ש"זה ממש לא מתקבל על הדעת שערי-שמיים, שלטענתכם מתקדמים מאתנו במיליוני שנים, הצליחו להגיע ממרחק של מיליוני שנות אור ודווקא פה, פתאום, הייתה להם תקלה. לא ייתכן שהיו פה ערי-שמיים ש'שכחו' את הגופה ולא ייתכן שיש בכלל ערי-שמיים שיכולים להגיע לכוכב שלנו."
יחד עם המחזיקים בהיגיון הפשוט הזה, היו אלה שהסכימו עם הרישא של הטענה שלא ייתכן שזוהי גופת ערי-שמיים, אך הסיפא של דבריהם הייתה שונה לחלוטין. אלה אמרו בנחרצות: "ודאי וברור כשמש שזהו סימן משמיים. זהו אות ומופת שמעיד על קיומו של האל ולא על ערי-שמיים ועל כל אמונות השווא האחרות, ובטח שזה לא מקרה או אירוע רגיל כמו שטוענים הפשטניים האלה. עכשיו העובדות מדברות בעד עצמן. קיומנו אינו מקרי! יש יד מכוונת, יש מי שברא אותנו ואת העולם הזה ומשגיח עלינו. יש אלוהים ואין מלבדו, ועלינו להאמין בקיומו. הגופה הזאת היא עדות לאצבע אלוהים ועלינו לחזור בתשובה. עכשיו יש אות ומופת ואין לנו אלא להתחזק באמונתנו. יתברך."
 
נדבך אחר של הדיון שנוהל במקביל, התבסס על ניתוח סקר דעת קהל שנערך בין תושבי האזור שבו נמצאה הגופה ובין תושבי אזורים אחרים, וקישר את האירוע ל'רפָאים'. כסימוכין הוצגו עדויות של יחידות תקשורת על אירועים שמעידים על קיומם של רפאים במקביל לעולמנו. על פי העדויות הללו ועל פי הניתוחים המלומדים של בעלי טורים שתמכו בגרסה זו לאירוע, ברור היה שחלקם הגדול של התושבים באזור מציאת הגופה ובאזורים האחרים מאמינים בקיומם של רפאים במחיצתם וחושבים שהרפאים האלה הם סוג של קדושים ויש להשאיר בעבורם מנחה ולא להפריע להם. אלה ידעו לספר על חוויות ואירועים שונים שבהם היו שזורים פעולות מופלאות ואפילו הצלת נפשות, שלא היה ניתן להסביר אלא כנִסים. לדבריהם, לנסים אלה אין הסבר אחר מלבד הרפאים וטוב לבם.
בציטוט מהחיווי של אחד המתגוררים באזור נאמר: "ברור שזה קשור לרפאים. הרי כל בר-דעת שפוקח את עיניו ומנסה לרגע להשתחרר מכבלי הסביבה של המרחב, יכול לראות בבירור שיש בבתים שלנו רפאים. כמה פעמים העירו אתכם? כמה פעמים הנחתם משהו והוא נעלם?"
לחיווי זה היו תגובות שונות. היו שחיזקו אותו ותמכו בו, אך היו רבים שהתנגדו אליו. אחד המתנגדים טען: "אבל המכשירים שהפעילו ומצלמות המעקב לא קלטו דבר."
"לא קלטו?! תלוי על איזה מכשירים אתה מדבר. המכשירים שאנחנו הבאנו בהחלט הבחינו בריכוזים אנרגטיים שסובבים אותנו."
לתגובות אלה ואחרות היו הקשרים משותפים עם נדבכים אחרים שבהם דנו במציאת הגופה הלא מזוהה. אלה דיברו לרוב על אנרגיות. ביניהם היו גם רבים שדיברו על הנשמות שסובבות אותנו וציינו שהרפאים אינם אלא נשמות תועות, והמאמינים בהם פשוט טועים ומטעים. לדעתם, לנשמות מקור עליון, וכל נשמה בעולם החומרי שלנו נקרעת מעולמה ומתרחקת ממנו והיא כלואה בעולם החומר הקר והגשמי שלנו ושואפת להשתחרר חזרה למקור. הגופה הלא מזוהה שנמצאה היא לטענתם חומר שהתרוקן מן הנשמה, מן האנרגיה החיובית שמאזנת את העולם בהרמוניה. היעדרה של הנשמה, קרי של האנרגיה החיובית הזאת, יהפוך את כולנו לגופות נטולות נשמה ונטולות חיוּת, כמו הגופה שנמצאה.
מכאן קצר היה המרחק לאמונה במאגיה שחורה. בין המאמינים במאגיה שחורה היו שידעו להביא הוכחות חותכות לכך שהגופה הלא מזוהה הזאת היא סימן מוחשי ומובהק ליציאת חומר מהשאול. לדבריהם, כעת עלינו להבין מה מבשר הדבר. האם עולמנו עומד לפני סכנת חידלון? האם מן השאול נמצא פתח מילוט לעולמנו?
"כל זה שטויות. דעות קדומות, פרימיטיביות וחסרות יסוד. הרי ברור שיש לנו כאן הוכחה ניצחת לקיומם של הממדים האחרים. אין ספק שאלה יצורים ששייכים לממד אחר אשר מצאו פתח בין-ממדי, נפלו ממנו והגיעו אלינו. זהו ההסבר היחיד ואין למקרה זה שום הסבר אחר," הוסבר בנדבך אחר. "עכשיו," הם טענו, "עכשיו עלינו לגלות איך אפשר לשלוט על הפתחים האלה. האם הם, אלה שבממדים האחרים, הצליחו לשלוט בהם? האם יש שם מתקפת הזדקנות המונית ולכן הם הגיעו אלינו? או שמא המעבר בין הממדים הוא שגורם לזִקנה כזאת. הגופה הלא מזוהה מהממד האחר היא המפתח לגילוי מדעי חסר תקדים, גילוי שיחולל מהפכה אדירה בקיומנו. מוצבות בפנינו עובדות ושאלות מדעיות שיש לחקור, במקום לדוש בהבלים שמקורם באמונות תפלות."
 
כל אלה, יחד עם בעלי דעות אחרות, היו בעצמם כחומר בידי הפסיכולוגים, הפרה-פסיכולוגים והמטפלים בדמיון מודרך. אלה ודומיהם ראו את האירוע מזווית אחרת. תוך כדי הדחקת עובדת מציאת הגופה הלא מזוהה לשוליים, הם ניסו לעמוד על מקורות אמונתן וחשיבתן של יחידות התקשורת ועל הסיבה לדעות המגוונות בקרב אוכלוסיותיהן השונות. הם ניתחו את פסיפס הדעות שבמרחב בטבלאות של נתונים ושל ניתוחים סטטיסטיים מידיים ופרסמו מאמרים בעלי אופי מחקרי בתחום הפסיכולוגיה ההמונית.
אחד ממוקדי המידע הפופולריים פרסם מאמר מקיף שבו ניסה לסקור, לרכז ולמפות את הדעות השונות במטרה לסייע לתפיסה של נושא סבוך זה ולהבנת היקפו. מחבר המאמר בנה טבלה שבה בדק וסיווג את הדעות ואת הנדבכים השונים במרחב. לאחר סיווגם, בדק את מספר יחידות התקשורת שמאמינות בכל אחת מהדעות הללו. הוא גילה שרבות מיחידות התקשורת מחזיקות במקביל בדעות אחדות, אך רובן מאמינות בדעה אחת ומתנגדות לדעות האחרות. כמסקנת ביניים צוין שחוסר המידע במקרה זה רציני ותהומי כל כך עד שיחידות תקשורת רבות לא מסוגלות לקבוע עמדה. על פי התיאוריה הזאת, נקבע שבסופו של דבר הרוב טועה, אם כי אין ערובה לכך שאחת מדעות המיעוט היא הנכונה. יחד עם זאת נטען שבהחלט קיימת הסבירות שהסבר אחד או יותר יתגלו כנכונים.
 
שבע דקות לאחר הגעתן של שתי ניידות השיטור והרפואה לזירת האירוע, התפרסמה במרחב הפתוח הודעה רשמית של מרכז ההסברה המשטרתי העולמי. בהודעה נאמר: "בנוסף לגופה הלא מזוהה נמצא יצור בלתי מזוהה נוסף. כפי שאתם רואים הוא ממין נקבה והוא בחיים."
ההודעה הייתה כהתפרצות הר געש במרחב. עוצמת ההתפרצות הוולקנית תאמה את הסימנים המקדימים לה, כשהמרחב רעם עקב חיווי על מציאת הגופה הלא מזוהה. הרעמים התת-קרקעיים הללו התגברו עוד ועוד עד לרגע ההתפרצות. כעת, נראה שהיא הביאה להדים נרחבים והיה נדמה שהשפעתה הייתה כמו לַבה, שכיסתה מספרים גדלים והולכים של יחידות תקשורת ברחבי העולם.
הציבור שהתעניין בנושא הלך וגדל בקצב עצום. ציבור זה יכול היה לראות את דמותה של האישה הזקנה שנמצאה במרחק של מטרים ספורים מהגופה הלא מזוהה שמצאה קודם לכן הצעירה. בהמשך ההודעה נאמר: "החוקרים בדקו וקבעו שככל הנראה שניהם חולים במחלת הזִקנה." והוסיפו, "מצד אחד, נראה כאילו הם יצורים דומים לנו שפתאום תקפה אותם מחלת הזִקנה. מצד שני, לא יודעים איך זה קרה." בהמשך הובהר שנותרו עוד הרבה שאלות פתוחות כגון מדוע הם חלו? מי הם בכלל? מהיכן הגיעו?
"מה שאנחנו יודעים הוא שהם לא כמונו, כיוון שאין הם יחידות תקשורת. כלומר, אין להם זהוּת. הם אינם קיימים ואי אפשר לקבוע אם יש סימן לכך שהיו קיימים בעבר. כרגע אנחנו עומדים בפני חידה לא מפוענחת ומקווים שנוכל לפתור אותה בהקדם."
 
בעקבות ההודעה על מציאת האישה הזקנה והעלייה החדה בהתעניינות הציבורית במרחב, נאלצה המשטרה להפסיק את תגובותיה לשאלות האינסופיות. כמות התגובות הייתה כה רבה, עד שכנחשול אימתני הכניעה אף את המערכות שנועדו למצבים כאלה וכבר עמדו במבחנים רבים. הנחשול האימתני נשא עִמו חשדנות כלפי ההודעה הרשמית ואיים להשליט רוחות של בהלה המונית. ניתן היה להתרשם שהמערכות המשטרתיות ניצבות בפני איבוד השליטה במרחב.