מארז מחשב אל

עלייתו של זאוס-

1

השנה: 2036

מטוס ה — F16 נע על המסך קלות ימינה ושמאלה, בזמן שידו של הצלם האלמוני והלא מיומן ניסתה לעקוב אחרי מסלולו בשמיים המנוקדים בענני נוצות.

בחלק התחתון של המסך ניתן היה לראות באופק צבר של בנינים גבוהים, שהיו יכולים להיות ממוקמים בעיר התחתית של לפחות עשרים ערים שונות ברחבי ארצות הברית, אבל סם ידע כבר שמדובר בטוסון, אריזונה.

המטוס נטה לפתע בחדות ימינה וכלפי מטה, והחל לצלול במהירות בכיוון הקרקע. סם העריך שהגובה שלו בשלב הזה היה לא יותר מאלפיים רגל.

סם שמע את קולו של הצלם האלמוני עולה באוקטבה אחת מהתרגשות. הוא לא היה מומחה לשפות אבל הניחוש המושכל שלו והלא ממש רלוונטי לאירוע היה שהצלם ממוצא קוריאני.

המטוס המשיך בצלילה שלו, כמעט מאונך לחלוטין לפני הקרקע, ובראשו של סם חלפה פעם נוספת המחשבה שנראה כאילו הטייס נמצא במודעות מלאה לפעולותיו.

הוא אימץ את עיניו, מנסה לזהות איזשהו סימן לאש או לשובל עשן בגוף המטוס או מאחוריו, למרות שידע כבר בוודאות, מחמש או שש הפעמים שצפה כבר בסרטון הזה, שלא ימצא אותם שם.

מטוס הקרב נמצא עכשיו ממש מעל שכונה של בתים פרטיים, אי שם בפאתי העיר, ולא נראה שיש משהו שיוכל לעצור את דהירתו לכיוונם. עכשיו סם שמע גם קול נשי ברקע, צורח משהו בקוריאנית.

פטריה של אש בצבעי אדום וכתום החליפה על המסך את הבתים, ושנייה מאוחר יותר נשמע גם קול של פיצוץ עז. התמונה נטתה בחדות הצידה והתנדנדה בפראות, עד שידו של הצלם הנרגש הצליחה לייצב את הטלפון ולהתמקד באזור ההתרסקות. ענן שחור של עשן התמר מתוך האש והשתלט על התמונה.

סם עצר את הווידאו, הסיר את המשקפיים מעיניו ופיהק.

הוא היה ער במשך שלושים ושש השעות האחרונות, מנסה להבין האם יתכן שהייתה תקלה כלשהי ברובוט מסוג לוחם־על של בוסטון רובוטיקס שהטיס את מטוס ה — F16 אשר הופיע קודם על המסך, תקלה שבסופו של דבר גרמה למטוס להתנגש בעוצמה בבתי שכונת המגורים שתחתיו ולהיקבר בין הריסותיהם, ביחד עם אחד עשר אזרחים תמימים.

סם ידע שהסבירות לכך שואפת לאפס. הסיכויים לתקלה במערכות המטוס, על אף שלא הייתה עדות ויזואלית לכך בשעת התאונה, הייתה אומנם נמוכה מאוד אך עדיין גדולה משמעותית מהסיכוי לתקלה בלוחם־על.

מאז ההתרסקות הספיק לבדוק ביסודיות את כל התקשורת שעברה בין המטוס והטייס שלו לבין גורמים חיצוניים, כמו מגדל הבקרה בבסיס חיל האוויר דיוויס — מונת'ן, הסמוך לטוסון, ממנו המריא מבנה המטוסים שהמטוס שהתרסק היה חלק ממנו. הוא לא מצא שם משהו חריג.

הוא גם עבר על כמה סרטוני וידיאו, רובם כאלה שצולמו על ידי צלמים חובבים, שתיעדו את השניות שלפני ההתרסקות. התיעוד הברור ביותר היה של 'הקוריאני', כפי שסם כינה אותו בליבו.

 

*****

 

סם בהה בתמונה האחרונה של הסרטון שנותרה קפואה על המסך, מתעדת את הרגע האחרון של המטוס והבתים שהרס בריבועים גדולים ולא אחידים בגווני אפור ושחור, משובצים פה ושם בריבועים קטנים יותר של גווני אדום.

הוא הושיט יד מהוססת אל צידו הימני של השולחן, שם נחה כוס הקפה שחצי שעה קודם לכן הייתה מלאה בנוזל מעורר ומהביל, עיניו ממאנות להתנתק מהמסך. הוא לא הופתע במיוחד כשפיו התמלא בחומר קר ומריר, והכריח את עצמו לבלוע אותו.

מחשבותיו של סם חזרו אחורה, מנסות למצוא רמז לפתרון אפשרי בתוך ים העובדות והספקות.

תחילתו של יום האתמול הייתה רגועה יחסית, למרות שבליבו ידע מעשרים וארבע השנים בהן התקדם מתפקיד של מהנדס רובוטיקה זוטר לתפקיד של המהנדס הראשי בחטיבת הרובוטים הצבאיים של בוסטון רובוטיקס כי במקום הזה אף פעם אין רגע דל.

ישיבת ההנהלה המצומצמת במשרדו הגדול באופן מוגזם של ניק בולטון, מנהל החטיבה, התנהלה על מי מנוחות. הדיווחים השגרתיים של שלושת העובדים הבכירים ובכללם סם שישבו ליד השולחן היו משעממים, לטעמו במובן החיובי של המילה.

סם זכר שעברה בו המחשבה שאולי בכל זאת הוא חווה את תחילתה של תקופה רגועה בחטיבת הרובוטים הצבאיים, אחרי חמש שנים אינטנסיביות ביותר שנדרשו לייצור והטמעה של אלפי יחידות של לוחם־על בזרועות השונות של הצבא האמריקאי.

המחשבה הבאה הייתה שאולי סוף סוף, לפני שיהיה מאוחר מדי, הוא ימצא את הזמן לבלות בערבים ובסופי השבוע עם שרון אשתו ועם קייל בנו ולנסות לאטום את הסדקים הרחבים שנפערו עם השנים במשפחתו.

ובדיוק אז, כאילו כדי להכעיס, באה המציאות וטפחה על פניו.

הוא ראה את הטלפון של ניק שהיה מונח על השולחן עם פניו כלפי מטה מהבהב באור חלש בהיקפו. כחצי דקה מאוחר יותר, לאחר התעלמות מצידו של ניק, האור כבה, אבל כמה שניות לאחר מכן חזר להבהב בעקשנות.

ניק נאנח והתנצל, ואז הפך את הטלפון.

"סליחה, זה המנכ"ל..." אמר כשהביט במסך, והרים את הטלפון אל אוזנו כשהוא קם ופוסע לקצה הרחוק של החדר הגדול.

סם ושני עמיתיו עקבו מרחוק אחרי הבעות פניו המשתנות של מנהל החטיבה. הם שמעו אותו ממלמל משהו לפני שניתק את השיחה וחזר לשולחן.

"מטוס F16 עם לוחם־על בתוכו התרסק בתוך שכונת מגורים בטוסון, יש אחד עשר הרוגים ובתוכם שני ילדים," דיווח בקצרה כשפניו זעופות והתיישב בכיסא בכבדות.

"הדבר היחיד שאתם והאנשים שלכם תעסקו בו בימים הקרובים הוא להבין האם מדובר בתקלה בלוחם־על," פקד בלשון רבים על שלושת המנהלים שקפאו במקומם, אבל המבט שלו היה מופנה ישירות לעבר סם.

"ולמרות שאני חושב שרוב הסיכויים הם שהתקלה הייתה במטוס ולא ברובוט," הוסיף, תתייחסו לאירוע כאילו הוא כן נגרם בגלל בעיה אצלנו. עתיד החברה עלול להיות מונח כאן על כף המאזניים, ואנחנו צריכים לוודא שנעשה כל מה שאפשר כדי להוכיח שהתקלה לא הייתה בלוחם־על, או לחילופין לאתר ולתקן אותה במהירות, במידה ואכן יסתבר שהיא בצד שלנו."

סם ראה כיצד המחשבה שחלפה קודם בראשו על הקדשת זמן לבילוי עם משפחתו מתפוגגת ונעלמת כפי שהופיעה.

"כן, ודבר נוסף: כרגע אנשים של חיל האוויר ושלנו מחפשים בקדחתנות באתר ההתרסקות אחר הקופסאות השחורות של המטוס ושל הרובוט. אני מניח שימצאו אותם במהלך היממה הקרובה ואז אולי נהיה חכמים יותר," אמר ניק כששלושת המנהלים היו כבר בדרכם אל דלת החדר.

 

*****

 

לוחם־על היה שם קוד לרובוט לשימוש צבאי של בוסטון רובוטיקס, אך הוא היטיב לבטא את יכולותיו היוצאות מהכלל של הרובוט המשוכלל ביותר שיצא אי פעם מקו הייצור של החברה.

איכותו של רובוט נבחנת לפי שלושה פרמטרים: המערכות המכניות שלו, יכולותיו הקוגניטיביות, ועוצמתו של מקור האנרגיה שלו.

המערכות המכניות ברובוטים שייצרה בוסטון רובוטיקס הגיעו לבשלות כבר עשור קודם לכן, מבחינת התחכום שלהן ואיכות החומרים מהן יוצרו.

אבל שתי פריצות דרך משמעותיות בתעשייה הן אלה שאפשרו את יצירתו של דגם לוחם־על.

פריצת הדרך הראשונה הייתה בתחום ה — AI, שחווה קפיצת מדרגה בעקבות השימוש היעיל להפליא ברשתות נוירונים גנרטיביות ליישום יכולות קוגניטיביות במערכות מבוססות מחשב.

פריצת הדרך השנייה הייתה בתחום האנרגיה. חברת הידרונרג'י הקטנה, שמאז שהציגה את המוצר שלה לראשונה הספיקה להפוך למפלצת תעשיה, הדהימה את העולם כשהצליחה לייצר מקור כוח חשמלי מבוסס על תא מימן, דחוס בתוך מיכל שגודלו לא עלה על זה של קופסת שימורים. מקור כוח כזה אפשר לרובוט לוחם־על לתפקד בלי הפסקה ובעצימות מלאה במשך שנה שלמה, ללא טעינה.

סם נזכר בסיפוק האינסופי שחווה כשצפה בהדגמה של הדגם הראשון של לוחם־על, שהוא היה אחראי על פיתוחו, לגנרלים של צבא ארצות הברית.

לוחם־על היה מסוגל לתפקד כלוחם חי"ר מיומן, באותה מידה של יעילות בה היה יכול להטיס מטוס קרב מתקדם, להשיט ספינת טילים או צוללת או לנהוג בטנק. רובה של ההדגמה בוצע אומנם בעזרת סימולטורים, למעט החלק של לוחמת הקרקע שהיה מלווה בהרבה פירוטכניקה, אבל זה היה מרשים ומשכנע מספיק כדי שצבא ארצות הברית יוציא הזמנה בשווי של מיליארדים לא מעטים לרכש של עשרת אלפים רובוטים לוחמים, בתור התחלה.

בשלבי הפיתוח המוקדמים של לוחם־על סם תהה בינו לבין עצמו למה כדאי לצבא להשקיע ברובוט לוחם שידע להפעיל מערכות לחימה שונות, כשאפשר במקום זאת להשקיע בהפעלה מרחוק של מערכות הלחימה על ידי בני אדם.

אבל די מהר הבין שיש לכך כמה סיבות הגיוניות: שליטה מרחוק דרשה הרבה שינויים בממשק של מערכות הלחימה שהיו בנויות במקור להפעלה על ידי אדם; היא הסתמכה על תקשורת שעלולה להיות משובשת בזמן מלחמה; ובסבירות לא נמוכה, יתכן שסכומי כסף גבוהים מאוד החליפו ידיים כדי לשכנע חלק מהגנרלים לתמוך בעסקת הרובוטים.

אלף הרובוטים הראשונים סופקו לצבא האמריקאי כשנתיים קודם לכן. הם עברו בהצלחה מרובה את ההטמעה שלהם בזרועות הצבא השונות, וכל תקלה תוקנה במהירות וביסודיות על ידי אנשיו של סם. שנה מאוחר יותר סופקו אלפיים רובוטים נוספים, שתפקדו ללא דופי ולשביעות רצונם המלאה של הגנרלים.

פסי הייצור של החברה עבדו במלוא המרץ, ויתרת שבעת אלפים הרובוטים היו אמורים להיות מסופקים בתוך שנה וחצי.

כל זה היה נכון עד עכשיו.

סם היה מודע לסבירות הנמוכה לכך שהתקלה אשר הובילה לתוצאה הטרגית של אחד עשר הרוגים באחד מפרברי טוסון הייתה בלוחם־על שהטיס את ה — F16; אבל בכל אחת מהפעמים בהן צפה בסרטון ההתרסקות שצולם על ידי הצלם החובב, הגוש שחש בגרונו הלך והתעבה.

הוא לא ידע אם זה היה בגלל הנחישות, לכאורה, שבה האיץ המטוס בכיוון האדמה, או, ואולי גם, בגלל העובדה שהמטוס נראה שלם מבחוץ וללא כל סימן לחלק שבור או מעלה עשן בגוף המתכת שלו.

המחשב שלו השמיע קול צפצוף, וסם ראה שיש לו הודעה חדשה בדף ה — whatsapp web.

ההודעה הייתה מניק, מנהל החטיבה.

'הקופסה השחורה של המטוס נמצאה לפני כמה שעות, ובדיקה ראשונית שלה מראה שכל מערכות המטוס היו תקינות בזמן ההתרסקות. הקופסה השחורה של הרובוט נמצאה לפני רבע שעה, והיא תהיה אצלנו בשש בבוקר.'

סם חש שהגוש שבגרונו מתעקש לצאת החוצה, ולקח לגימה נוספת מהנוזל הקר שבכוס כדי לעצור אותו.

הוא הביט בשעון הגרמין הספורטיבי שלו. הוא קנה אותו כדי לעקוב אחרי הביצועים שלו בריצות הבוקר שהקפיד לעשות בקביעות מאז ומתמיד, וגם, ואולי דווקא, בימים בהם עבד עד שעה מאוחרת.

השעה עכשיו הייתה קצת אחרי עשר וחצי בערב.

הוא החליט ששום דבר טוב לא יצמח לו מצפייה נוספת בסרטון ההתרסקות, והדבר הכי מועיל שיוכל לעשות הוא לנסוע הביתה ולישון בשעות הספורות שנותרו עד הבוקר.

 

*****

 

הנסיעה בשעה כזו אל הבית הפרטי שקנו לפני כעשר שנים בפרבר היוקרתי בצפון מזרח בוסטון ארכה כעשרים דקות בלבד.

הייתי חותם עכשיו על נסיעה בזמן כפול מזה בבקרים, סם חשב לעצמו, בעודו פותח באמצעות השלט את דלת הגלילה של המוסך.

הוא הציץ בשעון. אחת עשרה. יש סיכוי לא רע ששרון כבר ישנה, מה שכנראה לא נכון לגבי קייל, בנם בן השש עשרה, שכמעט ולא ראו אותו בבית מאז תחילת שנת הלימודים.

באיזשהו מקום סם קיווה שלא יצטרך לפגוש מישהו משניהם עכשיו. הוא ידע שבעל כורחו ייגרר לוויכוח טיפשי או לריב, כשכל מה שרצה היה להניח את ראשו על הכר, כפי הנראה מול הגב של שרון, ולאגור קצת כוחות לקראת הבוקר הקשה שמצפה לו מחר.

הוא מצא אותה יושבת על אחד מכיסאות הבר במטבח, שותה נוזל ענברי מכוס הזכוכית הכבדה שבידה.

סם הפסיק מזמן להעיר לה על כמויות הוויסקי שהיא צרכה. הוא ידע שחלק לא מבוטל מהרגלי השתייה שלה נובע מתסכולה העמוק בשל הדרדרות היחסים ביניהם בשנים האחרונות, מאז תחילתו של פרויקט לוחם־על. הוא לא היה יכול להאשים אותה.

"היי," אמר, בוחן בזהירות את פניה.

היא לא סובבה אליו את ראשה, וליבו נחמץ כשהביט בצדודיתה, שהדגישה את אפה הסולד שכל כך אהב. השיער החום והשופע שלה היה סתור, כאילו קמה קודם משינה.

"היי," ענתה בקול שטוח, אחרי פרק זמן ארוך במיוחד.

"קייל בבית?" שאל, למרות שידע מה תהיה התשובה.

"לא. הוא עם חברים," ענתה שרון, רוקנה את הכוס בלגימה אחת וקמה על רגליה. היא עדיין לא הביטה בו ולו פעם אחת.

למרות שההתנהגות הזו הייתה די צפויה, הוא עדיין נעצב בכל פעם מחדש.

הוא היה עייף, וכל מה שהגוף שלו רצה היה לישון כמה שעות עד הבוקר. אבל משהו דחף אותו לנסות ולדבר איתה, לנסות ליישר איכשהו את ההדורים ביניהם, למרות שידע בוודאות שזה יהיה ניסיון עקר.

"תישארי איתי קצת? אולי תצטרפי אלי לכוס משקה אחרונה?" שאל בהיסוס.

"אני הולכת לישון. לילה טוב," ענתה שרון בשקט, מתעלמת לחלוטין מההצעה שלו, ופסעה בכיוון החדר.

סם התיישב על הכיסא ונאנח.

"לילה טוב גם לך," מלמל לעבר החלל שהותירה מאחוריה.

 

*****

 

כצפוי, כשהגיע לחדר השינה רבע שעה מאוחר יותר, הוא מצא במיטה את שרון מסובבת אליו את גבה בהפגנתיות. לא היה לו מושג אם היא ישנה או לא.

סם נרדם מייד, אבל השינה שלו הייתה טרופה. כשהתעורר בבהלה בשעה חמש לצליל השעון המעורר בטלפון שלו, זכר שחלם על כך שהוא יושב מבועת מאחורי רובוט במושב האחורי של מטוס הצולל במהירות בכיוון הקרקע.

שרון ישנה בקצה המרוחק של המיטה, גבה עדיין מופנה אליו.

בדרך למטבח שבקומה התחתונה עבר בשקט ליד דלת חדרו של קייל, רק כדי לוודא שהדלת סגורה, עדות לכך שהבן שלו חזר הביתה במהלך הלילה.

חמש דקות לפני שהגיע למשרד דרך הכבישים השוממים של שעת בוקר מוקדמת, קיבל הודעה מניק בולטון.

'הקופסה השחורה הגיעה' אמרה ההודעה הקצרה.

הייתה בו איזושהי נחמה מכך שגם הבוס שלו ער בשעה כזאת של הבוקר, ולא רק הוא.

אתמול בערב ביקש, או יותר נכון הורה, לשניים מהמהנדסים הבכירים ביותר שהיו כפופים לו, להגיע למשרד בשבע בבוקר. הם לא אהבו את ההוראה, אבל שניהם הגיעו בזמן, ומייד התחילו לנתח את נתוני הקופסה השחורה שהדיפה ריח חריף של עשן.

בשעות הבאות לא הצליח להתרכז. למרות שהיה לו ברור שכל זמן שאין תוצאות של ניתוח הנתונים הדבר מיותר לחלוטין, הוא לא היה יכול להימנע מלהריץ בראשו תרחישים שונים, מנסה לנחש מה היה הגורם לתקלה הקטלנית ברובוט.

חמש וחצי שעות ושש כוסות קפה מאוחר יותר, שני המהנדסים נכנסו למשרדו בפנים מחויכות.

"לא הייתה שום בעיה ברובוט שלנו," אמר הרווי, הבכיר מבין השניים, "אין בזיכרון של הקופסה השחורה שום דיווח על תקלה במערכות שלו ממש עד השנייה של ההתרסקות."

ליבו של סם צנח בקרבו. הוא לגמרי הבין את ההקלה של המהנדסים מכך שהתקלה לא הייתה ברובוט שהם היו שותפים בכירים בתכנונו ובייצורו, אבל הוא ידע שהם לא רואים, או לא רוצים לראות את ההשלכות של הנתון הזה.

סם היה מעדיף, ללא צל של ספק, שכן תמצא בקופסה השחורה עדות לתקלה כלשהי ברובוט.

עם כל הצער על ההרוגים וחוסר הנעימות מול הלקוח שלהם, הצבא האמריקאי, תקלות הן דבר צפוי במוצר כל כך מורכב ומתוחכם כמו לוחם־על. וזה היה ברור לחלוטין שברגע שהתקלה תתוקן הצבא ישמח לשכוח מהעניין מהר ככל האפשר, ויוודא שהמדינה תשלם פיצויים נדיבים למשפחות ההרוגים כדי להבטיח את זה. לכולם היה ברור שבשלב הזה כבר לא תהיה דרך חזרה מהחלפת רובם המוחלט של חיילי הצבא ברובוטים המתוחכמים.

סם התקשר לניק.

"ניק... הבדיקה של הקופסה השחורה שללה תקלה ברובוט שלנו," אמר.

"בדקתם את כל הנתונים עד רגע ההתרסקות?" שאל ניק, וסם ידע שהתשובה ברורה לו אבל הוא מנסה לדחות במעט את גזר הדין.

"כן, ווידאתי את זה בעצמי," ענה סם, "ואני מניח שאתה, כמוני, מבין את ההשלכות של המצב הזה."

"כן, לעזאזל... בוא אלי למשרד. צריך לחשוב טוב מה אנחנו עושים עכשיו," פסק ניק וניתק.

המשרד של ניק נראה גדול וריק מהרגיל. מנהל החטיבה ישב בכיסא המנהלים המרופד שלו והחזיק סיגריה לא דלוקה בידו. סם ידע שניק בולטון הפסיק לעשן כשנה קודם לכן, ומאז לא ראה אותו מחזיק סיגריה, כבויה או דלוקה.

סם התיישב בכיסא שמעבר לשולחן מול ניק, יודע כבר מה הוא עומד לשמוע.

"אוקיי..." אמר ניק, והעיף מבט עורג בסיגריה שבידו, "אז לפי מה שאני מבין המצב הוא כדלקמן: המטוס היה תקין, וגם הרובוט היה תקין עד ההתרסקות, זאת בהנחה שהקופסאות השחורות לא משקרות, ואנחנו יודעים שלקופסאות שחורות אין סיבה ויכולת לשקר."

סם הביט בו בשתיקה והנהן.

"מה שאומר... שבמטוס ה - F16, או ברובוט שלנו, קרה משהו שאין לו אפשרות להיות מתועד בקופסה השחורה, מה שלא נשמע כל כך הגיוני..."

ניק הביט בסם, שעדיין שתק והמתין לשמוע ממנו איזושהי תובנה בעלת משמעות, ואיתה הנחיות לפעולה.

"אולי זו הייתה השתלטות מרחוק... אבל לוחם־על אמור להיות עמיד לחלוטין לכל מתקפת סייבר חיצונית, לא? היה איזה סימן לתקשורת חריגה עם הרובוט, בדקות או בשעות שלפני ה... אירוע?" תהה ניק.

סם השותק הניד בראשו לשלילה, כשהוא מנסה במקביל, ללא הצלחה יתרה, למצוא פתרון לחידה שהטרידה את שניהם.

"עדיין יכול להיות שהתקלה קרתה במטוס ולא תועדה," המשיך ניק, "אבל הבדיקה של חיל האוויר וג'נרל דיינמיקס עלולה לקחת חודשים. בוסטון רובוטיקס לא יכולה להרשות לעצמה להיות תלויה באוויר בחוסר ידיעה כל כך הרבה זמן. זה לא יעצור את הפרויקט אבל עלול לפגוע קשות במוניטין שלנו, וכמובן במחיר המניה... המשקיעים מאוד לא יאהבו את זה."

ניק הזדקף בכיסאו, מנסה לשדר בטחון מזויף, אבל סם ראה בברור את החשש שבעיניו.

"אתה, ומבחינתי גם כל האנשים שלך, עובדים מעכשיו רק על מציאת תשובה לשאלה איך לכל הרוחות יתכן שרובוט שלא התגלתה בו שום תקלה, ריסק מטוס קרב לתוך שכונת מגורים. תעשה כל מאמץ לחזור עם איזושהי תשובה הגיונית בזמן הקרוב... ותגיד לי אם יש משהו שאתה זקוק לו כדי למצוא את התשובה."

סם הרגיש פתאום זקן ועייף. הוא קם מהכיסא באיטיות.

"אני על זה," שמע את עצמו אומר בטון ענייני, שלגמרי לא שיקף את תחושותיו האמיתיות.

 

*****

 

בדרך חזרה למשרד שלו, החלה תכנית פעולה ראשונית להתגבש במוחו של סם.

המסדרון הרחב עדיין היה ריק מאנשים. למרות שחש כבר את האדרנלין מפעפע במרץ בדמו, הכין לעצמו קפה אספרסו חזק במיוחד. הוא לא ידע להעריך כמה שעות ערות מצפות לו.

סם אהב אתגרים, אבל לא מהסוג הזה. ויותר מכך, הבעיה של התפרקות התא המשפחתי שלו לא עתידה להעלם אם לא יטפל בה, אלא רק להעצים.

הוא נאנח והדליק את המחשב.

על המסך הרחב להפליא הופיעה דמותו של זאוס, מלך האלים היווני, וביד ימין שלו ברק.

מאז שהמחשב המרכזי הישן והטוב של בוסטון רובוטיקס הוחלף, שלוש וחצי שנים קודם לכן, במחשב על המבוסס על רשת נוירונים בהיקף שהיו רק מעטים כדוגמתו בעולם, סם תהה שוב ושוב מי בחר למחשב החדש את השם זאוס.

הוא הביט אל מצלמת המסך, ודמותו של זאוס התחלפה באוסף של תיקיות מסודרות בסדר מופתי.

"בוקר טוב, סם. מה אוכל לעשות בשבילך הבוקר?" שמע סם את קולו העבה ומלא הבטחון של זאוס.

הייתי מעדיף לשמוע הבוקר קול עדין ומנחם של אישה, חשב.

"בוקר טוב גם לך, זאוס. תמצא לי בבקשה אל כל המקומות בתוכנה של לוחם־על, מהם נרשם דיווח בקופסה השחורה שלו."

"מבצע," אמר זאוס, ואנימציה של סופת ברקים הופיעה על המסך, כחיווי על כך שזאוס עובד על המשימה שקיבל.

האנימציה הזאת תמיד נראתה לו טיפשית. הוא היה מעדיף את שעון החול הישן והטוב, או איזה עיגול מסתובב.

"סם, אולי תוכל לתת לי רקע לבקשה, כדי שאוכל למקד טוב יותר את התוצאות?" שמע את קולו של זאוס.

בקשה מוזרה קצת, חשב סם.

הוא לא זכר את זאוס מנסה להגדיל ראש באופן כזה... אבל אולי זו תוצאה של השדרוג האחרון שעבר לפני שבועיים.

"כן..." שמע את עצמו עונה, "אני מנסה להבין מה גרם לרובוט לוחם־על לרסק F16 לתוך שכונת מגורים."

"תודה סם," ענה זאוס, "אקח את הנתון הזה בחשבון בהכנת המידע שביקשת."

חמש דקות לאחר מכן, כשכוס הקפה שמולו הייתה נקייה גם מהטיפות האחרונות שהצליח לסחוט ממנה, קיבל את הרשימה שרצה.

התברר לו שבתוכנת הרובוט יש יותר מעשרים אלף מקומות בקוד מהם נרשם דיווח לקופסה השחורה. אחוז אחד מהדיווחים האלה היו על תקלות שהתרחשו, פעוטות או משמעותיות. כל השאר פשוט תעדו את פעילות הרובוט.

למרות שבמשימה כל כך חשובה כמו זו היה מעדיף לבצע את כל הבדיקה בעצמו, הוא הבין שאין סיכוי שיצליח לעשות זאת בפרק זמן סביר. ובמקרה הזה, כל דקה הייתה חשובה.

המשך הפרק בספר המלא

קליסטו-

1 

השנה: 2038, שנה וחצי לאחר חורבן העולם

אנדריי קלארק שאף לריאותיו את האוויר הצלול והקר של הרי האדירונדק, עד שלא יכלו להתרחב יותר, ואז נשף אותו לאיטו. הוא התגעגע לתחושה המשכרת הזאת, ולריח הנלווה של העלים ופרחי הבר שהעצים אותה עוד יותר.

שמונה עשר חודשים חלפו מאז שהוא, עם עוד כשלוש מאות גברים ונשים שהמשותף להם היה אמונה עיוורת בו ובדרכו, נכנסו למקלט האטומי המשוכלל אשר מפתחו יצא לפני שניות מספר.

מולו הוא ראה את כביש הגישה הצר שהתפתל מהפתח הרחב אשר מאחוריו אל תוך העצים שהקיפו אותו מכל עבר, אפופים בערפל דליל, ונבלע ביניהם כעבור כמה עשרות מטרים.

הוא נזכר כיצד לפני מספר שנים שילם סכום מוגזם בן חמש ספרות כדי לשחד את הפקיד המתאים, על מנת שידאג לאשר את סלילת הכביש הזה שהמשיך את הדרך הלא מתוחזקת אשר יצאה מפאתי העיירה קין מזרחה, והסתיימה למרגלות ביג קרואו מאונטיין.

פחות מיממה לאחר שהכביש היה מוכן לשימוש, החלה עליו תנועה בלתי פוסקת של משאיות וכלי רכב הנדסיים כבדים, בדרכם לאתר בלב השמורה שאנדריי בחר להקים בו את מקלט יום הדין, בפסגת ההר שהתנשא מעל השלולית הגדולה שנקראה בשם הלא מקורי 'לוסט פונד'.

עכשיו הכביש היה מכוסה רובו ככולו בעלים, שצבעם השחור חום העיד עליהם שהם מונחים שם, נרקבים לאיטם בגשם ובטל, עוד מהסתיו שעבר.

מנתוני לוויין הצילום האזרחי שאת שרותיו שכר מעט לפני המלחמה ועדיין תפקד, הוא ידע שרמת הקרינה הרדיואקטיבית ברחבי החוף המזרחי, ובכלל זה ברוב ערים הגדולות, ירדה מתחת לסף שהוגדר כבטוח לקיום בני אדם.

עכשיו הוא ואנשיו יוכלו לצאת מהמקלט ולהתחיל במימוש תוכנית התחיה המחודשת של המין האנושי.

הרעיון של הצורך ב-'ריסטארט' לעולם העסיק אותו עוד בימי לימודיו באוניברסיטת הרווארד, כמעט שלושה עשורים קודם לכן.

אבל הוא החל לקרום עור וגידים רק לאחר שנטמן על ידו בפועל הזרע אשר היה אמור להביא להכחדת הציוויליזציה הרקובה והמושחתת, העסוקה בהבלי הצריכה המיותרת, בגיבוב ההבלים האינסופי ברשתות החברתיות ובשאר ערוצי המדיה, כמו גם במלחמות חסרות תוחלת.

ואז הגיע היום שבו הזרע שטמן נבט לו בבת אחת. אנדריי היה היחיד על פני האדמה שידע ימים ספורים מראש על ההתרחשויות אשר יביאו להרס העולם המוכר, אשר הוא יהיה זה אשר ישקוד להצמיח מחורבותיו את העולם החדש שראה בחזונו.

אם לדייק, חשב לעצמו בעוד מבטו משוטט על פני מרבד צמרות העצים שהקיף אותו, הוא היה האדם היחיד שידע כי העולם עומד להיחרב.

היה עוד מישהו שידע זאת, ולמעשה היה הגורם הישיר לאותה מלחמה גרעינית.

אנדריי לא היה בטוח עדיין אם ההגדרה הנכונה לזאוס היא 'מישהו' או 'משהו'. גם עכשיו הוא לא היה משוכנע שמחשב, לא משנה כמה הוא יהיה עוצמתי או מה תהיה איכותה של תוכנת התודעה שנשתלה בו, זכאי לתואר 'מישהו' השמור בדרך כלל לבני אנוש.

הוא כן ידע שזאוס גרם לשיגורם של טילי הטריידנט מהצוללת לואיזיאנה לעבר ערים מרכזיות ברחבי העולם. הוא ידע גם שזה היה הניצוץ שגרם לפיצוץ האדיר שהחריב במהלך השעה שלאחר מכן את העולם.

אבל לא היה לו מושג מה עלה בגורלם של זאוס והרובוטים שסרו למרותו לאחר מכן. האם מחשב העל הסתפק בכך שחולל את המלחמה הגרעינית הכוללת, או שהתודעה שלו הגתה לאחר מכן רעיונות נוספים ומקוריים שהובילו אותו להרפתקאות נוספות?

אנדריי אהב אתגרים, וחוסר הידיעה לגבי ההתרחשויות בעולם לאחר חורבנו היה צפוי לייצר אתגרים רבים.

אבל קודם כל הוא צריך להכין את אנשיו ואת צבא הרובוטים שלו ליציאה מהמקלט האטומי אל העולם החדש — ישן המצפה לבואם מעבר ליערות.

הוא נשם פעם אחת אחרונה מהאוויר הממכר ופנה לאחור, פוסע לאיטו אל הפתח הגדול של המקלט ואל האוויר הדחוס שמעבר לו.

2

הוא ניחש מי עומד מעבר לדלת לפי קצב הנקישות ועוצמתן.

"אתה יכול להיכנס, קייל," אמר, והטריח את עצמו לקום מהכיסא המשרדי הפשוט כדי לקבל את פני האורח שלו, שהיה אחד האנשים המועדפים עליו במתחם.

"אני מקווה שאני לא מפריע, טים," אמר הבחור הצעיר והחסון שעמד על סף הדלת ממתין להזמנה להיכנס, "תגיד, יש לך יכולת לראות מבעד לדלתות?"

האפוד הקרבי עמוס המחסניות ורובה ה — XM7 התלוי על כתפו הסגירו את העובדה שהוא חזר ממש עכשיו מפטרול סיור על כביש 112, העובר קילומטרים בודדים מדרום למתחם שלהם במאונט הנקוק.

טים נזכר ביום שבו פגש לראשונה את קייל. זה קרה באותו מקום בו הם נמצאו עכשיו, המשרד שלו, בהבדל הקטן שלקייל הייתה אז חבורה בגודל כדור פינג פונג באחורי פדחתו וידיו היו אזוקות מאחורי גבו.

עד לאותו היום, קייל חי לבדו במשך חצי שנה בבית הקיץ של משפחתו, לא הרחק ממאונט הנקוק, עושה כמיטב יכולתו כדי לשרוד את הימים שלאחר קץ העולם לאחר שהתייתם משני הוריו אשר נרצחו על ידי צמד רובוטים.

קייל הפך מאז מנער מתבגר לגבר חסון, בטוח בכישוריו וביכולותיו. מאז שהחליט להיענות להצעה של טים להישאר במתחם הוא כבר הספיק להוכיח את האומץ שלו ואת תועלתו לקהילת המתחם כבר מספר פעמים.

ומעבר לכך, לטים הייתה שמורה פינה חמה בלב עבורו גם מעצם היותו בן זוגה של בתו, קארה. למרות שנראה היה לו שלאחרונה היחסים ביניהם התערערו במידה מסוימת.

"אתה אף פעם לא מפריע," ענה, "ואני מזהה בקלות את הנקישות שלך בדלת. כבר מזמן גיליתי שאין שני אנשים שנוקשים באותו אופן ... בוא תכנס."

"מצאנו עוד משפחה בת חמש נפשות ששוטטה על כביש 112, משהו כמו שני קילומטרים ממערב לפיתול," אמר קייל, בעודו פוסע לכיוון השולחן המשרדי שמאחוריו ישב טים.

"כן, וכמובן שהם ישמחו להצטרף אלינו," הוסיף, כמנחש את השאלה המתקרבת.

זו כבר הייתה הקבוצה העשירית שהצטרפה לקהילת מאונט הנקוק מאז הקרב ברובוטים של זאוס, הקרב שהיה קרוב מאוד להסתיים בהשמדת המתחם על כל דייריו.

טים חייך ונד בראשו, אבל מחשבותיו עסקו כבר בהשלכות של גידול האוכלוסין המהיר, מהיר מדי, של המתחם שהוא היה אחראי על ניהולו.

לא היה לו אכפת לשתף את מחשבותיו עם קייל. הוא ידע שלבחור יש על כתפיו ראש בריא אשר יודע להביא פתרונות יצירתיים בשעת הצורך.

"האתר שלנו נהיה פופולרי בזמן האחרון," התבדח, ואז הרצין שוב, "נראה לי שבקרוב נצטרך למצוא לנו מקום חדש, לפני שתהיה פה התפוצצות אוכלוסין."

"כן, ככה זה נראה..." ענה קייל, "מאז שהגעתי לפה כמות האנשים גדלה לפחות במחצית."

"אולי אתה רוצה שאחפש אתרים חלופיים באזור?" המשיך ושאל, וטים לא היה יכול שלא להבחין ביצר ההרפתקנות שמסתתר מאחורי השאלה הזו.

"בכל מקרה, נראה לי שהאתר הבא יכול להיות מעל פני האדמה," המשיך קייל לפני שטים הספיק לענות, "היום כבר אין יתרון בלהיות קבור בתוך הקרקע."

"כן, אתה צודק ... אני צריך קצת זמן בשביל להבין בעצמי אילו פעולות אנחנו צריכים לעשות כדי לעבור מכאן," ענה טים, "ואתה מוזמן גם לחשוב על כך. בכל מקרה, אתה יודע שאשמח להיעזר בשרותיך."

"אשמח לספק אותם," ענה קייל וטים הבחין שהחיוך שעל פניו כבר מראה ניצני עייפות.

"לך לישון," אמר לו טים ואז קם וטפח על כתפו בחיבה, "נוכל לדבר בהמשך השבוע."

כפי שתיאר לעצמו, קייל, שעדיין לא הספיק להתיישב על הכיסא, קיבל בשמחה את הצעתו.

"בסדר גמור, אז נתראה מחר."

"אוקיי," אמר טים, ובגחמה של רגע החליט להשליך אל קייל פיתיון.

"מסור את אהבתי לקארה. כבר יומיים לא ראיתי אותה."

קייל הביט בו, ונראה היה שהוא חוכך בדעתו כיצד עליו להגיב.

"כן ..." אמר לבסוף, "אבל אני לא בטוח שאראה אותה עכשיו ..."

הוא השתהה לרגע והוסיף: "אם אפגוש אותה בכל זאת כמובן שאמסור."

טים הבין שחשדותיו בדבר טיב היחסים בין קייל לבין בתו התאמתו ברגע זה, וליבו נחמץ מעט. הוא ממש חיבב את הבחור הצעיר שיצא זה עתה מהחדר.

*****

איו התעוררה לקול צלצול השעון המעורר, ומתוך הרגל שסרב להיעלם גם חצי שנה לאחר שאדם נתלש בפתאומיות מחייה, סובבה את ראשה בתקווה חסרת תוחלת למצוא אותו לצידה, מחייך אליה.

גם הבוקר הוא לא היה שם, וגם הבוקר עלתה לחלוחית בעיניה.

היא קמה מהמיטה, וחשבה שיכול להיות נחמד לקפוץ אל חדרה של רבקה, אותו חלקה עם עוד שתי בנות עשרה, כדי לומר לה בוקר טוב. לאחר מכן תבדוק לאיזה תפקיד שובצה היום.

רבקה הייתה הבת של אדם ושלה, וירשה את צבע הירוק בקבוק של עיני אמה ואת השיער הבהיר של אביה. מעבר לכך, היא הייתה העתק מושלם של כל יתר שלושים ואחד ההומנואידים שחיו עכשיו במאונט הנקוק.

היא נולדה עשרה חודשים קודם לכן, ונתנה לבני האדם ה'רגילים' שחיו במתחם הזדמנות ראשונה לחזות בנפלאות ההנדסה הגנטית שגרמו לעובר הומנואידים להיוולד בתוך חודשיים מיום היווצרו, ולהפוך לבוגר בתוך שנה מיום לידתו.

עכשיו היו במתחם התת קרקעי במאונט הנקוק עוד שלוש הומנואידיות בשלבים שונים של הריון. שתיים מהן היו צפויות, מניסיונה של איו עם רבקה, ללדת בתוך שבועות ספורים.

עם כל אהבתה לבתה, והאושר שחוותה בלראות אותה גדלה והופכת לאישה, החלו להתעורר אצל איו ספקות בנוגע לנכונות ההחלטה לאפשר להומנואידים להעמיד צאצאים.

בסופו של דבר, ההומנואידים נבראו על ידי זאוס רק כדי להיות יצורי מעבדה, ולהבנתה גם כדי לספק את שגעון הגדלות אשר דחף אותו להוכיח שהוא יכול לברוא יצורים אנושיים, בדיוק כמו אלוהים.

כך או כך, זאוס טרח להוסיף לגנטיקה המושלמת שלהם שיבוש שהפחית בכוונה את כמות הזרע שיוצרה על ידי הזכרים. דור ההומנואידים שיצר היה אמור להיות הדור הראשון והאחרון של הזן הייחודי הזה.

היא למעשה הייתה זו ששכנעה את טים ואת ארנולד הביולוג, לתקן גם את השיבוש הזה. זה נעשה במסגרת אותו טיפול גנטי שרקח ארנולד כדי להפוך את ההומנואידים לאנושיים יותר, ובעיקר סקרנים ויצירתיים יותר, על ידי וויסות מחדש של רמות ההורמונים בגופם שהסתבר כי גם הן שונו בכוונה על ידי זאוס.

התרופה הייתה מוכנה כבר לפני כמעט שנה. מסיבה שלא הייתה נהירה לה, טים התעקש לדחות עוד ועוד את השימוש בה, עד שבסופו של דבר החליט לתת להומנואידים את הטיפול הגנטי.

מאז שקיבלו לפני כחודשיים את הזריקה שהכילה את התרופה הגנטית המשולבת, בתואנה שמדובר בחיסון עונתי, היו הוכחות ברורות לכך שהיא פעלה כמתוכנן.

איו חשבה שבדיעבד, התרוץ של זריקת חיסון היה מטופש. לדברי ארנולד, מערכת החיסון של ההומנואידים הייתה כל כך טובה שלא היה סיכוי שהם יחלו אי פעם במחלה מדבקת כלשהי.

הטיפול אכן פעל היטב. ההומנואידים החלו לגלות עניין בחיי היומיום, ליזום פעילויות ולהתערות יותר בקהילה האנושית. אחרי חודשים רבים במהלכם ההומנואידים העדיפו להישאר מבודדים, היו סוף סוף סימנים חיוביים לכך שבני אדם והומנואידים יוכלו לחיות ביחד.

אבל לאחר לידתה של רבקה, איו קלטה פתאום את הבעיות הכרוכות בגידול הצפוי של קהילת ההומנואידים.

הבעיה הפחות מהותית נבעה מהדמיון הכמעט מוחלט ביניהם. מוחו הדיגיטלי המעוות של זאוס קבע שההבדלים בין יצורי המעבדה המהונדסים שלו יבואו לידי ביטוי רק במין, בצבע השיער ובצבע העיניים. ובנוגע לצבע, גם שם המגוון היה מצומצם, והיו רק ארבע אפשרויות לשיער וארבע לעיניים.

איו הבינה מזמן שזו הייתה הסיבה שברא בדיוק שלושים ושניים הומנואידים, כך שניתן יהיה להבדיל ביניהם לפי מינם וצבעי שערם ועיניהם.

למרות השונות הבסיסית הזו, כבר עכשיו בני האדם התקשו להבדיל בין ההומנואידים. איו ידעה שככל שכמותם תגדל, וכמות ההומנואידים הזהים בכל תגדל אף היא, הבעיה תלך ותחמיר.

איו ידעה שהבעיה היותר מהותית תהיה נעוצה בקצב הגידול המטורף של אוכלוסיית ההומנואידים. עם תקופת הריון של חודשיים, ומעבר לבגרות בתוך שנה, תוך פרק זמן קצר מאוד אוכלוסיית ההומנואידים תהיה גדולה בהרבה מזו האנושית. וזה בוודאות יהיה מקור לבעיות ולחיכוכים.

איו נאנחה, ודחקה בכוח את המחשבות הטורדניות מראשה. היא תנסה לחשוב ביחד עם טים על פתרונות יצירתיים לבעיות האלה.

היא סיימה להתלבש ויצאה אל האוויר הדחוס של המסדרון בעל קירות הבטון החשופים, בדרכה לחדרה של רבקה. מפגש עם הבת שלה תמיד היה הסחת הדעת הטובה ביותר לבעיות היומיום.

*****

ישמעאל פסע במבוך המסדרונות שבמתחם התת קרקעי, בדרכו לחדרה של איו.

מבלי משים עברו בראשו מחשבות על אירועי התקופה האחרונה.

חלפו כבר חודשיים מאז שהחליט, בגלל דחף פתאומי ולא מוסבר, לשנות את שמו.

היה לו חשד עמום ולא ממש מבוסס שהרצון לנטוש את השם אדם-15 ולמצוא לעצמו שם מקורי, אשר יבדל אותו באופן ברור מיתר ההומנואידים, קשור באופן כלשהו לחיסון שהם קיבלו.

כמה ימים לאחר שקיבלו את אותה זריקה, בהתאם לבקשתו או נכון יותר הנחייתו של טים, הוא החל לשים לב לשינויים, ההתנהגותיים בעיקרם, שהתרחשו אצלו ואצל חבריו.

פתאום הוא הפסיק לקבל כל דבר כמובן מאליו, כמו גם להסכים באופן מוכני לכל הנחיה שקיבל ממארחיו האנושיים במתחם מאונט הנקוק.

הוא התחיל לשאול שאלות, מתוך כוונה להבין מה הסיבה לדברים ומה המטרה שלהם.

הוא בא עם יוזמות משלו, וניסה לקדם אותן.

לא הייתה לו שליטה בשינויי ההתנהגות האלה. זה היה משהו שפשוט קרה.

ואותו תהליך התרחש גם אצל שאר ההומנואידים, אם כי אולי בעוצמה פחותה מעט מאשר אצלו.

וכחלק מהשינוי, התחיל להתעניין גם בנושאים שאינם קשורים בעיקרם למדעים מדויקים, שהיו תחומי העניין שנצרבו אצלו עוד במעבדה בבוסטון שבה נברא והתבגר עד שבני האדם שחררו את ההומנואידים משם.

את ספר הברית הישנה מצא בספריה של המתחם. למעשה, היו שם עשרה עותקים של הספר הזה והוא תהה בינו לבין עצמו מה הסיבה לפופולריות שלו.

תוך יומיים קרא את הספר מתחילתו ועד סופו, ומיד לאחר מכן החליט לקרוא לעצמו בשם ישמעאל.

אולי, חשב בדיעבד, אחרי שכבר אימץ לעצמו את השם החדש, בחירת השם הייחודי הזה נבעה מהסיבה שישמעאל היה נטע זר בקהילה שבה גדל, כפי שהיו ההומנואידים בקרב בני האדם.

יתר חבריו לא טרחו, לפחות בינתיים, לאמץ לעצמם שמות חדשים, ונשארו עם השמות המקוצרים שהוענקו להם מאז שנבראו, ואשר כללו קידומת של האות A לגברים והאות E לנשים, ואחריה מספר סידורי.

למעט איו, כמובן, ששמה המקורי היה איו שלוש, או אי שלוש. היא אימצה לעצמה את השם הקצר והמחייב הזה, מייד לאחר שנמלטה עם בן זוגה אדם ממתחם ההומנואידים, אשר היה ממוקם מספר קומות מעל מקום משכנו של זאוס.

מסיבה כלשהי, אולי בגלל אותם שינויים שנראה שהתחוללו בו באופן מעט יותר מוקצן מאשר אצל חבריו, ואולי בגלל היוזמה שלו לשנות את שמו, הוא מצא את עצמו במהלך השבועות האחרונים נוטל עליו את תפקיד דובר ההומנואידים במאונט הנקוק.

בהתחלה, הוא לא היה ממש מודע לכך. בת הזוג שלו מזה חצי שנה, אי־שמונה, היא זו שהעירה את תשומת ליבו לכך שיתר חבריו וכמותם גם טים, החלו להתייחס אליו כאל הנציג הלא מוצהר של בני מינו מול הקהילה האנושית.

אי־שמונה הייתה בהריון מתקדם, שאצל בני האדם היה שקול להריון בחודש שישי או שביעי. למעשה, חלפו רק שישה שבועות מאז אותו לילה שבו התעברה ממנו על המיטה הצרה שבחדר הזוגי הקטן אשר הוקצה לשניהם, מעט אחרי שהגיעו למתחם.

הם לא היו בני זוג מתוך אהבה. למעשה, הם בחרו זה בזו באופן די אקראי, יומיים לאחר שזאוס הודיע להומנואידים, אם כי לא במילים אלה ממש, כי הם עברו לשלב חדש בניסוי שלו, וכי עליהם להתחלק לזוגות ולתפקד כזוגות.

בזמנו, ישמעאל לא היה מודע לכך שהוא וכל יתר שלושים ואחד ההומנואידים מהווים בעצם שפני ניסיונות, כהגדרת בני האדם, במעבדה של זאוס. עכשיו זה כבר היה ברור כשמש, והייתה בליבו הכרת תודה למי שחילצו אותם משם.

יחד עם זאת, לא היה יכול שלא להתגעגע מעת לעת לנוחות שחיו בה אז, במתחם של זאוס, כאשר הרובוטים סיפקו את כל צרכיהם החומריים והרוחניים, ולחדר הזוגי המרווח והמפנק שעברו אליו לקראת סוף השהות שם.

*****

אתמול, אחרי זמן רב שלא הזדמן לו לשוחח עם איו, הוא מצא את עצמו יושב איתה בסמוך לאותו שולחן בחדר האוכל.

הבת שלה ושל אדם, רבקה, ההומנואידית הראשונה שנולדה במתחם, בדיוק עזבה את השולחן לאחר שנפרדה מאמה בנשיקה. הוא לא היה יכול שלא להבחין בחום האימהי שהשתקף בתנועותיה של איו, וחשב כי בקרוב גם לו ולאי־שמונה יהיה תינוק משלהם.

ישמעאל תפס את מקומה של רבקה ליד השולחן. השיחה שהתפתחה בינו לבין איו חרקה מעט בהתחלה, כמו מנגנון מכני שלא הופעל מזה זמן רב, אבל די מהר החל לחוש נינוח יותר בחברתה, ונראה היה שתהליך דומה מתרחש גם אצלה.

בשלב מסוים, השיחה התגלגלה לאותו יום שבו איו הצילה בפועל את כל המתחם מהשמדה. הוא ביקש ממנה לספר לו על אירועי אותו יום בפרוטרוט, והיא נענתה לכך בשמחה.

רק עכשיו הבין שאיו מצאה באותן שעות גורליות את הדרך להשתמש בטלפון הלווייני היחיד שהיה ברשות דיירי המתחם, אחד משני המכשירים שקייל קיבל במקור מאביו, סם פלינט, כדי לשלוט ברובוטים של זאוס.

ערמת גרוטאות המתכת שעל פסגת ההר היוותה עדות אילמת לרצף הפקודות ששידרה להם אז, שניות לפני שהצליחו לפרוץ אל המתחם, ואשר הנחו אותם להתרכז במקום אחד ולפוצץ את עצמם למוות.

בתום השיחה המרתקת, ולאחר שאיו כבר קמה ועזבה, ישמעאל מצא את עצמו ממשיך להרהר במה שסיפרה לו.

פתאום הבין שהטלפון הלווייני שהשתמשה בו, ושיש סיכוי טוב כי הוא עדיין נמצא במקום כלשהו בחדרה, יכול להיות אמצעי לנסות ליצור קשר עם העולם שבחוץ, או יותר נכון עם שרידים אפשריים שלו.

הוא לא רצה לבקש מאיו לתת לו את הטלפון, כי לא רצה להסתכן בתשובה שלילית. הוא העדיף להיכנס לחדר שלה בשעה שלא תהיה בו, ולשאול את המכשיר לזמן מה כדי שיוכל לנסות להפעיל אותו.

ישמעאל הניח שאיו לא תשים לב אם הטלפון יעלם למספר ימים, כי היא מן הסתם לא השתמשה בו ביומיום. לאחר מכן ידאג להחזיר אותו למקומו.

הוא מצא את עצמו עומד לפני הדלת של חדרה, ששלט הקרטון שעל דלתו עדיין נשא את הכיתוב 'איו ואדם'.

ישמעאל הקיש על הדלת. היה לו תרוץ מוכן למקרה שאיו תימצא בחדר ותפתח את הדלת.

לאחר שהקיש פעם נוספת, ללא מענה, הוא פתח את הדלת לאט. הדלתות במתחם, למעט דלת המחסן והנשקייה, אף פעם לא היו נעולות. ממילא לא היו במתחם דברי ערך שהיה כדאי לגנוב, וגם כך הדיירים לא היו בעלי פרופיל נפשי שיביא אותם לבצע מעשה כזה.

הוא נכנס לחדר המרוהט בפשטות, כמו כל החדרים, וסרק אותו בעיניו. אם איו לא טרחה להחביא את הטלפון במקום מסתור בחדר, הרהיט היחיד שנראה מועמד להכיל אותו הייתה ארונית המתכת שניצבה בסמוך לשולחן הקטן.

אמנם הייתה אפשרות לנעול את המגירות, אבל לשמחתו איו לא טרחה לעשות זאת. במגירה התחתונה מצא את מה שחיפש.

הטלפון הלווייני הזה, שנראה בעל עיצוב חדשני יחסית, נשא עליו תווית עם הכיתוב 'בוסטון רובוטיקס'. מהמקום בו הייתה צריכה לבלוט האנטנה, שהוסרה כפי הנראה על ידי איו, השתרבב כבל קצר עם מחבר אנטנה סטנדרטי בקצהו.

ישמעאל ידע היכן יוכל למצוא חיבור לאנטנה לוויינית, שיאפשר לו לנסות להתחבר לרשת האינטרנט, אם יש עדיין חלקים פעילים שלה.

במעבדה של רוג'ר. אותה מעבדה שלפי עדותה של איו, ממנה היא פקדה על הרובוטים לבצע התאבדות קבוצתית.

הוא לקח את הטלפון והכניס אותו לתיק הגב שהביא איתו, ולאחר מכן סגר את המגירה.

ישמעאל יצא אל מחוץ לחדר וסגר את הדלת בשקט אחריו. הוא הספיק לפסוע צעד אחד בכיוון ממנו בא ואז ראה את דמותה של איו מופיעה מעבר לעיקול המסדרון.

"באת אלי?" שאלה מופתעת, והעיפה מבט חטוף בתיק שבידו.

הוא היה חייב לאלתר במהירות. גם זה היה משהו שהיה מתקשה לעשות לפני שקיבל את אותו חיסון או מה שזה לא היה.

ישמעאל השתמש בתירוץ שהכין למקרה שהיה מוצא אותה בחדר.

"האמת שכן ... היה מאוד נחמד לדבר איתך שוב אחרי כל כך הרבה זמן שלא יצא לנו לעשות את זה ... חשבתי שאולי נקבע לשבת שוב ביחד," אמר בחיוך, "את יודעת, אשמח לשמוע עוד סיפורי גבורה שלך."

איו הביטה בו, מופתעת.

"כן ... אפשר, למה לא," אמרה, ועיניה נדדו לרגע אל התיק שהיה תלוי על כתפו וחזרו אליו, "לא שיש לי יותר מדי סיפורים ... נעשה את זה בהזדמנות קרובה."

"כן, בטח, לא התכוונתי עכשיו," שש לקראת גלגל ההצלה שנזרק אליו, "אז נדבר בהמשך."

איו הנהנה בראשה, ומבטה המשיך לעקוב אחריו ואחר התיק שעל כתפו בשעה שהתרחק ממנה.