קליסטו

1 

השנה: 2038, שנה וחצי לאחר חורבן העולם

אנדריי קלארק שאף לריאותיו את האוויר הצלול והקר של הרי האדירונדק, עד שלא יכלו להתרחב יותר, ואז נשף אותו לאיטו. הוא התגעגע לתחושה המשכרת הזאת, ולריח הנלווה של העלים ופרחי הבר שהעצים אותה עוד יותר.

שמונה עשר חודשים חלפו מאז שהוא, עם עוד כשלוש מאות גברים ונשים שהמשותף להם היה אמונה עיוורת בו ובדרכו, נכנסו למקלט האטומי המשוכלל אשר מפתחו יצא לפני שניות מספר.

מולו הוא ראה את כביש הגישה הצר שהתפתל מהפתח הרחב אשר מאחוריו אל תוך העצים שהקיפו אותו מכל עבר, אפופים בערפל דליל, ונבלע ביניהם כעבור כמה עשרות מטרים.

הוא נזכר כיצד לפני מספר שנים שילם סכום מוגזם בן חמש ספרות כדי לשחד את הפקיד המתאים, על מנת שידאג לאשר את סלילת הכביש הזה שהמשיך את הדרך הלא מתוחזקת אשר יצאה מפאתי העיירה קין מזרחה, והסתיימה למרגלות ביג קרואו מאונטיין.

פחות מיממה לאחר שהכביש היה מוכן לשימוש, החלה עליו תנועה בלתי פוסקת של משאיות וכלי רכב הנדסיים כבדים, בדרכם לאתר בלב השמורה שאנדריי בחר להקים בו את מקלט יום הדין, בפסגת ההר שהתנשא מעל השלולית הגדולה שנקראה בשם הלא מקורי 'לוסט פונד'.

עכשיו הכביש היה מכוסה רובו ככולו בעלים, שצבעם השחור חום העיד עליהם שהם מונחים שם, נרקבים לאיטם בגשם ובטל, עוד מהסתיו שעבר.

מנתוני לוויין הצילום האזרחי שאת שרותיו שכר מעט לפני המלחמה ועדיין תפקד, הוא ידע שרמת הקרינה הרדיואקטיבית ברחבי החוף המזרחי, ובכלל זה ברוב ערים הגדולות, ירדה מתחת לסף שהוגדר כבטוח לקיום בני אדם.

עכשיו הוא ואנשיו יוכלו לצאת מהמקלט ולהתחיל במימוש תוכנית התחיה המחודשת של המין האנושי.

הרעיון של הצורך ב-'ריסטארט' לעולם העסיק אותו עוד בימי לימודיו באוניברסיטת הרווארד, כמעט שלושה עשורים קודם לכן.

אבל הוא החל לקרום עור וגידים רק לאחר שנטמן על ידו בפועל הזרע אשר היה אמור להביא להכחדת הציוויליזציה הרקובה והמושחתת, העסוקה בהבלי הצריכה המיותרת, בגיבוב ההבלים האינסופי ברשתות החברתיות ובשאר ערוצי המדיה, כמו גם במלחמות חסרות תוחלת.

ואז הגיע היום שבו הזרע שטמן נבט לו בבת אחת. אנדריי היה היחיד על פני האדמה שידע ימים ספורים מראש על ההתרחשויות אשר יביאו להרס העולם המוכר, אשר הוא יהיה זה אשר ישקוד להצמיח מחורבותיו את העולם החדש שראה בחזונו.

אם לדייק, חשב לעצמו בעוד מבטו משוטט על פני מרבד צמרות העצים שהקיף אותו, הוא היה האדם היחיד שידע כי העולם עומד להיחרב.

היה עוד מישהו שידע זאת, ולמעשה היה הגורם הישיר לאותה מלחמה גרעינית.

אנדריי לא היה בטוח עדיין אם ההגדרה הנכונה לזאוס היא 'מישהו' או 'משהו'. גם עכשיו הוא לא היה משוכנע שמחשב, לא משנה כמה הוא יהיה עוצמתי או מה תהיה איכותה של תוכנת התודעה שנשתלה בו, זכאי לתואר 'מישהו' השמור בדרך כלל לבני אנוש.

הוא כן ידע שזאוס גרם לשיגורם של טילי הטריידנט מהצוללת לואיזיאנה לעבר ערים מרכזיות ברחבי העולם. הוא ידע גם שזה היה הניצוץ שגרם לפיצוץ האדיר שהחריב במהלך השעה שלאחר מכן את העולם.

אבל לא היה לו מושג מה עלה בגורלם של זאוס והרובוטים שסרו למרותו לאחר מכן. האם מחשב העל הסתפק בכך שחולל את המלחמה הגרעינית הכוללת, או שהתודעה שלו הגתה לאחר מכן רעיונות נוספים ומקוריים שהובילו אותו להרפתקאות נוספות?

אנדריי אהב אתגרים, וחוסר הידיעה לגבי ההתרחשויות בעולם לאחר חורבנו היה צפוי לייצר אתגרים רבים.

אבל קודם כל הוא צריך להכין את אנשיו ואת צבא הרובוטים שלו ליציאה מהמקלט האטומי אל העולם החדש — ישן המצפה לבואם מעבר ליערות.

הוא נשם פעם אחת אחרונה מהאוויר הממכר ופנה לאחור, פוסע לאיטו אל הפתח הגדול של המקלט ואל האוויר הדחוס שמעבר לו.

2

הוא ניחש מי עומד מעבר לדלת לפי קצב הנקישות ועוצמתן.

"אתה יכול להיכנס, קייל," אמר, והטריח את עצמו לקום מהכיסא המשרדי הפשוט כדי לקבל את פני האורח שלו, שהיה אחד האנשים המועדפים עליו במתחם.

"אני מקווה שאני לא מפריע, טים," אמר הבחור הצעיר והחסון שעמד על סף הדלת ממתין להזמנה להיכנס, "תגיד, יש לך יכולת לראות מבעד לדלתות?"

האפוד הקרבי עמוס המחסניות ורובה ה — XM7 התלוי על כתפו הסגירו את העובדה שהוא חזר ממש עכשיו מפטרול סיור על כביש 112, העובר קילומטרים בודדים מדרום למתחם שלהם במאונט הנקוק.

טים נזכר ביום שבו פגש לראשונה את קייל. זה קרה באותו מקום בו הם נמצאו עכשיו, המשרד שלו, בהבדל הקטן שלקייל הייתה אז חבורה בגודל כדור פינג פונג באחורי פדחתו וידיו היו אזוקות מאחורי גבו.

עד לאותו היום, קייל חי לבדו במשך חצי שנה בבית הקיץ של משפחתו, לא הרחק ממאונט הנקוק, עושה כמיטב יכולתו כדי לשרוד את הימים שלאחר קץ העולם לאחר שהתייתם משני הוריו אשר נרצחו על ידי צמד רובוטים.

קייל הפך מאז מנער מתבגר לגבר חסון, בטוח בכישוריו וביכולותיו. מאז שהחליט להיענות להצעה של טים להישאר במתחם הוא כבר הספיק להוכיח את האומץ שלו ואת תועלתו לקהילת המתחם כבר מספר פעמים.

ומעבר לכך, לטים הייתה שמורה פינה חמה בלב עבורו גם מעצם היותו בן זוגה של בתו, קארה. למרות שנראה היה לו שלאחרונה היחסים ביניהם התערערו במידה מסוימת.

"אתה אף פעם לא מפריע," ענה, "ואני מזהה בקלות את הנקישות שלך בדלת. כבר מזמן גיליתי שאין שני אנשים שנוקשים באותו אופן ... בוא תכנס."

"מצאנו עוד משפחה בת חמש נפשות ששוטטה על כביש 112, משהו כמו שני קילומטרים ממערב לפיתול," אמר קייל, בעודו פוסע לכיוון השולחן המשרדי שמאחוריו ישב טים.

"כן, וכמובן שהם ישמחו להצטרף אלינו," הוסיף, כמנחש את השאלה המתקרבת.

זו כבר הייתה הקבוצה העשירית שהצטרפה לקהילת מאונט הנקוק מאז הקרב ברובוטים של זאוס, הקרב שהיה קרוב מאוד להסתיים בהשמדת המתחם על כל דייריו.

טים חייך ונד בראשו, אבל מחשבותיו עסקו כבר בהשלכות של גידול האוכלוסין המהיר, מהיר מדי, של המתחם שהוא היה אחראי על ניהולו.

לא היה לו אכפת לשתף את מחשבותיו עם קייל. הוא ידע שלבחור יש על כתפיו ראש בריא אשר יודע להביא פתרונות יצירתיים בשעת הצורך.

"האתר שלנו נהיה פופולרי בזמן האחרון," התבדח, ואז הרצין שוב, "נראה לי שבקרוב נצטרך למצוא לנו מקום חדש, לפני שתהיה פה התפוצצות אוכלוסין."

"כן, ככה זה נראה..." ענה קייל, "מאז שהגעתי לפה כמות האנשים גדלה לפחות במחצית."

"אולי אתה רוצה שאחפש אתרים חלופיים באזור?" המשיך ושאל, וטים לא היה יכול שלא להבחין ביצר ההרפתקנות שמסתתר מאחורי השאלה הזו.

"בכל מקרה, נראה לי שהאתר הבא יכול להיות מעל פני האדמה," המשיך קייל לפני שטים הספיק לענות, "היום כבר אין יתרון בלהיות קבור בתוך הקרקע."

"כן, אתה צודק ... אני צריך קצת זמן בשביל להבין בעצמי אילו פעולות אנחנו צריכים לעשות כדי לעבור מכאן," ענה טים, "ואתה מוזמן גם לחשוב על כך. בכל מקרה, אתה יודע שאשמח להיעזר בשרותיך."

"אשמח לספק אותם," ענה קייל וטים הבחין שהחיוך שעל פניו כבר מראה ניצני עייפות.

"לך לישון," אמר לו טים ואז קם וטפח על כתפו בחיבה, "נוכל לדבר בהמשך השבוע."

כפי שתיאר לעצמו, קייל, שעדיין לא הספיק להתיישב על הכיסא, קיבל בשמחה את הצעתו.

"בסדר גמור, אז נתראה מחר."

"אוקיי," אמר טים, ובגחמה של רגע החליט להשליך אל קייל פיתיון.

"מסור את אהבתי לקארה. כבר יומיים לא ראיתי אותה."

קייל הביט בו, ונראה היה שהוא חוכך בדעתו כיצד עליו להגיב.

"כן ..." אמר לבסוף, "אבל אני לא בטוח שאראה אותה עכשיו ..."

הוא השתהה לרגע והוסיף: "אם אפגוש אותה בכל זאת כמובן שאמסור."

טים הבין שחשדותיו בדבר טיב היחסים בין קייל לבין בתו התאמתו ברגע זה, וליבו נחמץ מעט. הוא ממש חיבב את הבחור הצעיר שיצא זה עתה מהחדר.

*****

איו התעוררה לקול צלצול השעון המעורר, ומתוך הרגל שסרב להיעלם גם חצי שנה לאחר שאדם נתלש בפתאומיות מחייה, סובבה את ראשה בתקווה חסרת תוחלת למצוא אותו לצידה, מחייך אליה.

גם הבוקר הוא לא היה שם, וגם הבוקר עלתה לחלוחית בעיניה.

היא קמה מהמיטה, וחשבה שיכול להיות נחמד לקפוץ אל חדרה של רבקה, אותו חלקה עם עוד שתי בנות עשרה, כדי לומר לה בוקר טוב. לאחר מכן תבדוק לאיזה תפקיד שובצה היום.

רבקה הייתה הבת של אדם ושלה, וירשה את צבע הירוק בקבוק של עיני אמה ואת השיער הבהיר של אביה. מעבר לכך, היא הייתה העתק מושלם של כל יתר שלושים ואחד ההומנואידים שחיו עכשיו במאונט הנקוק.

היא נולדה עשרה חודשים קודם לכן, ונתנה לבני האדם ה'רגילים' שחיו במתחם הזדמנות ראשונה לחזות בנפלאות ההנדסה הגנטית שגרמו לעובר הומנואידים להיוולד בתוך חודשיים מיום היווצרו, ולהפוך לבוגר בתוך שנה מיום לידתו.

עכשיו היו במתחם התת קרקעי במאונט הנקוק עוד שלוש הומנואידיות בשלבים שונים של הריון. שתיים מהן היו צפויות, מניסיונה של איו עם רבקה, ללדת בתוך שבועות ספורים.

עם כל אהבתה לבתה, והאושר שחוותה בלראות אותה גדלה והופכת לאישה, החלו להתעורר אצל איו ספקות בנוגע לנכונות ההחלטה לאפשר להומנואידים להעמיד צאצאים.

בסופו של דבר, ההומנואידים נבראו על ידי זאוס רק כדי להיות יצורי מעבדה, ולהבנתה גם כדי לספק את שגעון הגדלות אשר דחף אותו להוכיח שהוא יכול לברוא יצורים אנושיים, בדיוק כמו אלוהים.

כך או כך, זאוס טרח להוסיף לגנטיקה המושלמת שלהם שיבוש שהפחית בכוונה את כמות הזרע שיוצרה על ידי הזכרים. דור ההומנואידים שיצר היה אמור להיות הדור הראשון והאחרון של הזן הייחודי הזה.

היא למעשה הייתה זו ששכנעה את טים ואת ארנולד הביולוג, לתקן גם את השיבוש הזה. זה נעשה במסגרת אותו טיפול גנטי שרקח ארנולד כדי להפוך את ההומנואידים לאנושיים יותר, ובעיקר סקרנים ויצירתיים יותר, על ידי וויסות מחדש של רמות ההורמונים בגופם שהסתבר כי גם הן שונו בכוונה על ידי זאוס.

התרופה הייתה מוכנה כבר לפני כמעט שנה. מסיבה שלא הייתה נהירה לה, טים התעקש לדחות עוד ועוד את השימוש בה, עד שבסופו של דבר החליט לתת להומנואידים את הטיפול הגנטי.

מאז שקיבלו לפני כחודשיים את הזריקה שהכילה את התרופה הגנטית המשולבת, בתואנה שמדובר בחיסון עונתי, היו הוכחות ברורות לכך שהיא פעלה כמתוכנן.

איו חשבה שבדיעבד, התרוץ של זריקת חיסון היה מטופש. לדברי ארנולד, מערכת החיסון של ההומנואידים הייתה כל כך טובה שלא היה סיכוי שהם יחלו אי פעם במחלה מדבקת כלשהי.

הטיפול אכן פעל היטב. ההומנואידים החלו לגלות עניין בחיי היומיום, ליזום פעילויות ולהתערות יותר בקהילה האנושית. אחרי חודשים רבים במהלכם ההומנואידים העדיפו להישאר מבודדים, היו סוף סוף סימנים חיוביים לכך שבני אדם והומנואידים יוכלו לחיות ביחד.

אבל לאחר לידתה של רבקה, איו קלטה פתאום את הבעיות הכרוכות בגידול הצפוי של קהילת ההומנואידים.

הבעיה הפחות מהותית נבעה מהדמיון הכמעט מוחלט ביניהם. מוחו הדיגיטלי המעוות של זאוס קבע שההבדלים בין יצורי המעבדה המהונדסים שלו יבואו לידי ביטוי רק במין, בצבע השיער ובצבע העיניים. ובנוגע לצבע, גם שם המגוון היה מצומצם, והיו רק ארבע אפשרויות לשיער וארבע לעיניים.

איו הבינה מזמן שזו הייתה הסיבה שברא בדיוק שלושים ושניים הומנואידים, כך שניתן יהיה להבדיל ביניהם לפי מינם וצבעי שערם ועיניהם.

למרות השונות הבסיסית הזו, כבר עכשיו בני האדם התקשו להבדיל בין ההומנואידים. איו ידעה שככל שכמותם תגדל, וכמות ההומנואידים הזהים בכל תגדל אף היא, הבעיה תלך ותחמיר.

איו ידעה שהבעיה היותר מהותית תהיה נעוצה בקצב הגידול המטורף של אוכלוסיית ההומנואידים. עם תקופת הריון של חודשיים, ומעבר לבגרות בתוך שנה, תוך פרק זמן קצר מאוד אוכלוסיית ההומנואידים תהיה גדולה בהרבה מזו האנושית. וזה בוודאות יהיה מקור לבעיות ולחיכוכים.

איו נאנחה, ודחקה בכוח את המחשבות הטורדניות מראשה. היא תנסה לחשוב ביחד עם טים על פתרונות יצירתיים לבעיות האלה.

היא סיימה להתלבש ויצאה אל האוויר הדחוס של המסדרון בעל קירות הבטון החשופים, בדרכה לחדרה של רבקה. מפגש עם הבת שלה תמיד היה הסחת הדעת הטובה ביותר לבעיות היומיום.

*****

ישמעאל פסע במבוך המסדרונות שבמתחם התת קרקעי, בדרכו לחדרה של איו.

מבלי משים עברו בראשו מחשבות על אירועי התקופה האחרונה.

חלפו כבר חודשיים מאז שהחליט, בגלל דחף פתאומי ולא מוסבר, לשנות את שמו.

היה לו חשד עמום ולא ממש מבוסס שהרצון לנטוש את השם אדם-15 ולמצוא לעצמו שם מקורי, אשר יבדל אותו באופן ברור מיתר ההומנואידים, קשור באופן כלשהו לחיסון שהם קיבלו.

כמה ימים לאחר שקיבלו את אותה זריקה, בהתאם לבקשתו או נכון יותר הנחייתו של טים, הוא החל לשים לב לשינויים, ההתנהגותיים בעיקרם, שהתרחשו אצלו ואצל חבריו.

פתאום הוא הפסיק לקבל כל דבר כמובן מאליו, כמו גם להסכים באופן מוכני לכל הנחיה שקיבל ממארחיו האנושיים במתחם מאונט הנקוק.

הוא התחיל לשאול שאלות, מתוך כוונה להבין מה הסיבה לדברים ומה המטרה שלהם.

הוא בא עם יוזמות משלו, וניסה לקדם אותן.

לא הייתה לו שליטה בשינויי ההתנהגות האלה. זה היה משהו שפשוט קרה.

ואותו תהליך התרחש גם אצל שאר ההומנואידים, אם כי אולי בעוצמה פחותה מעט מאשר אצלו.

וכחלק מהשינוי, התחיל להתעניין גם בנושאים שאינם קשורים בעיקרם למדעים מדויקים, שהיו תחומי העניין שנצרבו אצלו עוד במעבדה בבוסטון שבה נברא והתבגר עד שבני האדם שחררו את ההומנואידים משם.

את ספר הברית הישנה מצא בספריה של המתחם. למעשה, היו שם עשרה עותקים של הספר הזה והוא תהה בינו לבין עצמו מה הסיבה לפופולריות שלו.

תוך יומיים קרא את הספר מתחילתו ועד סופו, ומיד לאחר מכן החליט לקרוא לעצמו בשם ישמעאל.

אולי, חשב בדיעבד, אחרי שכבר אימץ לעצמו את השם החדש, בחירת השם הייחודי הזה נבעה מהסיבה שישמעאל היה נטע זר בקהילה שבה גדל, כפי שהיו ההומנואידים בקרב בני האדם.

יתר חבריו לא טרחו, לפחות בינתיים, לאמץ לעצמם שמות חדשים, ונשארו עם השמות המקוצרים שהוענקו להם מאז שנבראו, ואשר כללו קידומת של האות A לגברים והאות E לנשים, ואחריה מספר סידורי.

למעט איו, כמובן, ששמה המקורי היה איו שלוש, או אי שלוש. היא אימצה לעצמה את השם הקצר והמחייב הזה, מייד לאחר שנמלטה עם בן זוגה אדם ממתחם ההומנואידים, אשר היה ממוקם מספר קומות מעל מקום משכנו של זאוס.

מסיבה כלשהי, אולי בגלל אותם שינויים שנראה שהתחוללו בו באופן מעט יותר מוקצן מאשר אצל חבריו, ואולי בגלל היוזמה שלו לשנות את שמו, הוא מצא את עצמו במהלך השבועות האחרונים נוטל עליו את תפקיד דובר ההומנואידים במאונט הנקוק.

בהתחלה, הוא לא היה ממש מודע לכך. בת הזוג שלו מזה חצי שנה, אי־שמונה, היא זו שהעירה את תשומת ליבו לכך שיתר חבריו וכמותם גם טים, החלו להתייחס אליו כאל הנציג הלא מוצהר של בני מינו מול הקהילה האנושית.

אי־שמונה הייתה בהריון מתקדם, שאצל בני האדם היה שקול להריון בחודש שישי או שביעי. למעשה, חלפו רק שישה שבועות מאז אותו לילה שבו התעברה ממנו על המיטה הצרה שבחדר הזוגי הקטן אשר הוקצה לשניהם, מעט אחרי שהגיעו למתחם.

הם לא היו בני זוג מתוך אהבה. למעשה, הם בחרו זה בזו באופן די אקראי, יומיים לאחר שזאוס הודיע להומנואידים, אם כי לא במילים אלה ממש, כי הם עברו לשלב חדש בניסוי שלו, וכי עליהם להתחלק לזוגות ולתפקד כזוגות.

בזמנו, ישמעאל לא היה מודע לכך שהוא וכל יתר שלושים ואחד ההומנואידים מהווים בעצם שפני ניסיונות, כהגדרת בני האדם, במעבדה של זאוס. עכשיו זה כבר היה ברור כשמש, והייתה בליבו הכרת תודה למי שחילצו אותם משם.

יחד עם זאת, לא היה יכול שלא להתגעגע מעת לעת לנוחות שחיו בה אז, במתחם של זאוס, כאשר הרובוטים סיפקו את כל צרכיהם החומריים והרוחניים, ולחדר הזוגי המרווח והמפנק שעברו אליו לקראת סוף השהות שם.

*****

אתמול, אחרי זמן רב שלא הזדמן לו לשוחח עם איו, הוא מצא את עצמו יושב איתה בסמוך לאותו שולחן בחדר האוכל.

הבת שלה ושל אדם, רבקה, ההומנואידית הראשונה שנולדה במתחם, בדיוק עזבה את השולחן לאחר שנפרדה מאמה בנשיקה. הוא לא היה יכול שלא להבחין בחום האימהי שהשתקף בתנועותיה של איו, וחשב כי בקרוב גם לו ולאי־שמונה יהיה תינוק משלהם.

ישמעאל תפס את מקומה של רבקה ליד השולחן. השיחה שהתפתחה בינו לבין איו חרקה מעט בהתחלה, כמו מנגנון מכני שלא הופעל מזה זמן רב, אבל די מהר החל לחוש נינוח יותר בחברתה, ונראה היה שתהליך דומה מתרחש גם אצלה.

בשלב מסוים, השיחה התגלגלה לאותו יום שבו איו הצילה בפועל את כל המתחם מהשמדה. הוא ביקש ממנה לספר לו על אירועי אותו יום בפרוטרוט, והיא נענתה לכך בשמחה.

רק עכשיו הבין שאיו מצאה באותן שעות גורליות את הדרך להשתמש בטלפון הלווייני היחיד שהיה ברשות דיירי המתחם, אחד משני המכשירים שקייל קיבל במקור מאביו, סם פלינט, כדי לשלוט ברובוטים של זאוס.

ערמת גרוטאות המתכת שעל פסגת ההר היוותה עדות אילמת לרצף הפקודות ששידרה להם אז, שניות לפני שהצליחו לפרוץ אל המתחם, ואשר הנחו אותם להתרכז במקום אחד ולפוצץ את עצמם למוות.

בתום השיחה המרתקת, ולאחר שאיו כבר קמה ועזבה, ישמעאל מצא את עצמו ממשיך להרהר במה שסיפרה לו.

פתאום הבין שהטלפון הלווייני שהשתמשה בו, ושיש סיכוי טוב כי הוא עדיין נמצא במקום כלשהו בחדרה, יכול להיות אמצעי לנסות ליצור קשר עם העולם שבחוץ, או יותר נכון עם שרידים אפשריים שלו.

הוא לא רצה לבקש מאיו לתת לו את הטלפון, כי לא רצה להסתכן בתשובה שלילית. הוא העדיף להיכנס לחדר שלה בשעה שלא תהיה בו, ולשאול את המכשיר לזמן מה כדי שיוכל לנסות להפעיל אותו.

ישמעאל הניח שאיו לא תשים לב אם הטלפון יעלם למספר ימים, כי היא מן הסתם לא השתמשה בו ביומיום. לאחר מכן ידאג להחזיר אותו למקומו.

הוא מצא את עצמו עומד לפני הדלת של חדרה, ששלט הקרטון שעל דלתו עדיין נשא את הכיתוב 'איו ואדם'.

ישמעאל הקיש על הדלת. היה לו תרוץ מוכן למקרה שאיו תימצא בחדר ותפתח את הדלת.

לאחר שהקיש פעם נוספת, ללא מענה, הוא פתח את הדלת לאט. הדלתות במתחם, למעט דלת המחסן והנשקייה, אף פעם לא היו נעולות. ממילא לא היו במתחם דברי ערך שהיה כדאי לגנוב, וגם כך הדיירים לא היו בעלי פרופיל נפשי שיביא אותם לבצע מעשה כזה.

הוא נכנס לחדר המרוהט בפשטות, כמו כל החדרים, וסרק אותו בעיניו. אם איו לא טרחה להחביא את הטלפון במקום מסתור בחדר, הרהיט היחיד שנראה מועמד להכיל אותו הייתה ארונית המתכת שניצבה בסמוך לשולחן הקטן.

אמנם הייתה אפשרות לנעול את המגירות, אבל לשמחתו איו לא טרחה לעשות זאת. במגירה התחתונה מצא את מה שחיפש.

הטלפון הלווייני הזה, שנראה בעל עיצוב חדשני יחסית, נשא עליו תווית עם הכיתוב 'בוסטון רובוטיקס'. מהמקום בו הייתה צריכה לבלוט האנטנה, שהוסרה כפי הנראה על ידי איו, השתרבב כבל קצר עם מחבר אנטנה סטנדרטי בקצהו.

ישמעאל ידע היכן יוכל למצוא חיבור לאנטנה לוויינית, שיאפשר לו לנסות להתחבר לרשת האינטרנט, אם יש עדיין חלקים פעילים שלה.

במעבדה של רוג'ר. אותה מעבדה שלפי עדותה של איו, ממנה היא פקדה על הרובוטים לבצע התאבדות קבוצתית.

הוא לקח את הטלפון והכניס אותו לתיק הגב שהביא איתו, ולאחר מכן סגר את המגירה.

ישמעאל יצא אל מחוץ לחדר וסגר את הדלת בשקט אחריו. הוא הספיק לפסוע צעד אחד בכיוון ממנו בא ואז ראה את דמותה של איו מופיעה מעבר לעיקול המסדרון.

"באת אלי?" שאלה מופתעת, והעיפה מבט חטוף בתיק שבידו.

הוא היה חייב לאלתר במהירות. גם זה היה משהו שהיה מתקשה לעשות לפני שקיבל את אותו חיסון או מה שזה לא היה.

ישמעאל השתמש בתירוץ שהכין למקרה שהיה מוצא אותה בחדר.

"האמת שכן ... היה מאוד נחמד לדבר איתך שוב אחרי כל כך הרבה זמן שלא יצא לנו לעשות את זה ... חשבתי שאולי נקבע לשבת שוב ביחד," אמר בחיוך, "את יודעת, אשמח לשמוע עוד סיפורי גבורה שלך."

איו הביטה בו, מופתעת.

"כן ... אפשר, למה לא," אמרה, ועיניה נדדו לרגע אל התיק שהיה תלוי על כתפו וחזרו אליו, "לא שיש לי יותר מדי סיפורים ... נעשה את זה בהזדמנות קרובה."

"כן, בטח, לא התכוונתי עכשיו," שש לקראת גלגל ההצלה שנזרק אליו, "אז נדבר בהמשך."

איו הנהנה בראשה, ומבטה המשיך לעקוב אחריו ואחר התיק שעל כתפו בשעה שהתרחק ממנה.