עלייתו של זאוס

1

השנה: 2036

מטוס ה — F16 נע על המסך קלות ימינה ושמאלה, בזמן שידו של הצלם האלמוני והלא מיומן ניסתה לעקוב אחרי מסלולו בשמיים המנוקדים בענני נוצות.

בחלק התחתון של המסך ניתן היה לראות באופק צבר של בנינים גבוהים, שהיו יכולים להיות ממוקמים בעיר התחתית של לפחות עשרים ערים שונות ברחבי ארצות הברית, אבל סם ידע כבר שמדובר בטוסון, אריזונה.

המטוס נטה לפתע בחדות ימינה וכלפי מטה, והחל לצלול במהירות בכיוון הקרקע. סם העריך שהגובה שלו בשלב הזה היה לא יותר מאלפיים רגל.

סם שמע את קולו של הצלם האלמוני עולה באוקטבה אחת מהתרגשות. הוא לא היה מומחה לשפות אבל הניחוש המושכל שלו והלא ממש רלוונטי לאירוע היה שהצלם ממוצא קוריאני.

המטוס המשיך בצלילה שלו, כמעט מאונך לחלוטין לפני הקרקע, ובראשו של סם חלפה פעם נוספת המחשבה שנראה כאילו הטייס נמצא במודעות מלאה לפעולותיו.

הוא אימץ את עיניו, מנסה לזהות איזשהו סימן לאש או לשובל עשן בגוף המטוס או מאחוריו, למרות שידע כבר בוודאות, מחמש או שש הפעמים שצפה כבר בסרטון הזה, שלא ימצא אותם שם.

מטוס הקרב נמצא עכשיו ממש מעל שכונה של בתים פרטיים, אי שם בפאתי העיר, ולא נראה שיש משהו שיוכל לעצור את דהירתו לכיוונם. עכשיו סם שמע גם קול נשי ברקע, צורח משהו בקוריאנית.

פטריה של אש בצבעי אדום וכתום החליפה על המסך את הבתים, ושנייה מאוחר יותר נשמע גם קול של פיצוץ עז. התמונה נטתה בחדות הצידה והתנדנדה בפראות, עד שידו של הצלם הנרגש הצליחה לייצב את הטלפון ולהתמקד באזור ההתרסקות. ענן שחור של עשן התמר מתוך האש והשתלט על התמונה.

סם עצר את הווידאו, הסיר את המשקפיים מעיניו ופיהק.

הוא היה ער במשך שלושים ושש השעות האחרונות, מנסה להבין האם יתכן שהייתה תקלה כלשהי ברובוט מסוג לוחם־על של בוסטון רובוטיקס שהטיס את מטוס ה — F16 אשר הופיע קודם על המסך, תקלה שבסופו של דבר גרמה למטוס להתנגש בעוצמה בבתי שכונת המגורים שתחתיו ולהיקבר בין הריסותיהם, ביחד עם אחד עשר אזרחים תמימים.

סם ידע שהסבירות לכך שואפת לאפס. הסיכויים לתקלה במערכות המטוס, על אף שלא הייתה עדות ויזואלית לכך בשעת התאונה, הייתה אומנם נמוכה מאוד אך עדיין גדולה משמעותית מהסיכוי לתקלה בלוחם־על.

מאז ההתרסקות הספיק לבדוק ביסודיות את כל התקשורת שעברה בין המטוס והטייס שלו לבין גורמים חיצוניים, כמו מגדל הבקרה בבסיס חיל האוויר דיוויס — מונת'ן, הסמוך לטוסון, ממנו המריא מבנה המטוסים שהמטוס שהתרסק היה חלק ממנו. הוא לא מצא שם משהו חריג.

הוא גם עבר על כמה סרטוני וידיאו, רובם כאלה שצולמו על ידי צלמים חובבים, שתיעדו את השניות שלפני ההתרסקות. התיעוד הברור ביותר היה של 'הקוריאני', כפי שסם כינה אותו בליבו.

 

*****

 

סם בהה בתמונה האחרונה של הסרטון שנותרה קפואה על המסך, מתעדת את הרגע האחרון של המטוס והבתים שהרס בריבועים גדולים ולא אחידים בגווני אפור ושחור, משובצים פה ושם בריבועים קטנים יותר של גווני אדום.

הוא הושיט יד מהוססת אל צידו הימני של השולחן, שם נחה כוס הקפה שחצי שעה קודם לכן הייתה מלאה בנוזל מעורר ומהביל, עיניו ממאנות להתנתק מהמסך. הוא לא הופתע במיוחד כשפיו התמלא בחומר קר ומריר, והכריח את עצמו לבלוע אותו.

מחשבותיו של סם חזרו אחורה, מנסות למצוא רמז לפתרון אפשרי בתוך ים העובדות והספקות.

תחילתו של יום האתמול הייתה רגועה יחסית, למרות שבליבו ידע מעשרים וארבע השנים בהן התקדם מתפקיד של מהנדס רובוטיקה זוטר לתפקיד של המהנדס הראשי בחטיבת הרובוטים הצבאיים של בוסטון רובוטיקס כי במקום הזה אף פעם אין רגע דל.

ישיבת ההנהלה המצומצמת במשרדו הגדול באופן מוגזם של ניק בולטון, מנהל החטיבה, התנהלה על מי מנוחות. הדיווחים השגרתיים של שלושת העובדים הבכירים ובכללם סם שישבו ליד השולחן היו משעממים, לטעמו במובן החיובי של המילה.

סם זכר שעברה בו המחשבה שאולי בכל זאת הוא חווה את תחילתה של תקופה רגועה בחטיבת הרובוטים הצבאיים, אחרי חמש שנים אינטנסיביות ביותר שנדרשו לייצור והטמעה של אלפי יחידות של לוחם־על בזרועות השונות של הצבא האמריקאי.

המחשבה הבאה הייתה שאולי סוף סוף, לפני שיהיה מאוחר מדי, הוא ימצא את הזמן לבלות בערבים ובסופי השבוע עם שרון אשתו ועם קייל בנו ולנסות לאטום את הסדקים הרחבים שנפערו עם השנים במשפחתו.

ובדיוק אז, כאילו כדי להכעיס, באה המציאות וטפחה על פניו.

הוא ראה את הטלפון של ניק שהיה מונח על השולחן עם פניו כלפי מטה מהבהב באור חלש בהיקפו. כחצי דקה מאוחר יותר, לאחר התעלמות מצידו של ניק, האור כבה, אבל כמה שניות לאחר מכן חזר להבהב בעקשנות.

ניק נאנח והתנצל, ואז הפך את הטלפון.

"סליחה, זה המנכ"ל..." אמר כשהביט במסך, והרים את הטלפון אל אוזנו כשהוא קם ופוסע לקצה הרחוק של החדר הגדול.

סם ושני עמיתיו עקבו מרחוק אחרי הבעות פניו המשתנות של מנהל החטיבה. הם שמעו אותו ממלמל משהו לפני שניתק את השיחה וחזר לשולחן.

"מטוס F16 עם לוחם־על בתוכו התרסק בתוך שכונת מגורים בטוסון, יש אחד עשר הרוגים ובתוכם שני ילדים," דיווח בקצרה כשפניו זעופות והתיישב בכיסא בכבדות.

"הדבר היחיד שאתם והאנשים שלכם תעסקו בו בימים הקרובים הוא להבין האם מדובר בתקלה בלוחם־על," פקד בלשון רבים על שלושת המנהלים שקפאו במקומם, אבל המבט שלו היה מופנה ישירות לעבר סם.

"ולמרות שאני חושב שרוב הסיכויים הם שהתקלה הייתה במטוס ולא ברובוט," הוסיף, תתייחסו לאירוע כאילו הוא כן נגרם בגלל בעיה אצלנו. עתיד החברה עלול להיות מונח כאן על כף המאזניים, ואנחנו צריכים לוודא שנעשה כל מה שאפשר כדי להוכיח שהתקלה לא הייתה בלוחם־על, או לחילופין לאתר ולתקן אותה במהירות, במידה ואכן יסתבר שהיא בצד שלנו."

סם ראה כיצד המחשבה שחלפה קודם בראשו על הקדשת זמן לבילוי עם משפחתו מתפוגגת ונעלמת כפי שהופיעה.

"כן, ודבר נוסף: כרגע אנשים של חיל האוויר ושלנו מחפשים בקדחתנות באתר ההתרסקות אחר הקופסאות השחורות של המטוס ושל הרובוט. אני מניח שימצאו אותם במהלך היממה הקרובה ואז אולי נהיה חכמים יותר," אמר ניק כששלושת המנהלים היו כבר בדרכם אל דלת החדר.

 

*****

 

לוחם־על היה שם קוד לרובוט לשימוש צבאי של בוסטון רובוטיקס, אך הוא היטיב לבטא את יכולותיו היוצאות מהכלל של הרובוט המשוכלל ביותר שיצא אי פעם מקו הייצור של החברה.

איכותו של רובוט נבחנת לפי שלושה פרמטרים: המערכות המכניות שלו, יכולותיו הקוגניטיביות, ועוצמתו של מקור האנרגיה שלו.

המערכות המכניות ברובוטים שייצרה בוסטון רובוטיקס הגיעו לבשלות כבר עשור קודם לכן, מבחינת התחכום שלהן ואיכות החומרים מהן יוצרו.

אבל שתי פריצות דרך משמעותיות בתעשייה הן אלה שאפשרו את יצירתו של דגם לוחם־על.

פריצת הדרך הראשונה הייתה בתחום ה — AI, שחווה קפיצת מדרגה בעקבות השימוש היעיל להפליא ברשתות נוירונים גנרטיביות ליישום יכולות קוגניטיביות במערכות מבוססות מחשב.

פריצת הדרך השנייה הייתה בתחום האנרגיה. חברת הידרונרג'י הקטנה, שמאז שהציגה את המוצר שלה לראשונה הספיקה להפוך למפלצת תעשיה, הדהימה את העולם כשהצליחה לייצר מקור כוח חשמלי מבוסס על תא מימן, דחוס בתוך מיכל שגודלו לא עלה על זה של קופסת שימורים. מקור כוח כזה אפשר לרובוט לוחם־על לתפקד בלי הפסקה ובעצימות מלאה במשך שנה שלמה, ללא טעינה.

סם נזכר בסיפוק האינסופי שחווה כשצפה בהדגמה של הדגם הראשון של לוחם־על, שהוא היה אחראי על פיתוחו, לגנרלים של צבא ארצות הברית.

לוחם־על היה מסוגל לתפקד כלוחם חי"ר מיומן, באותה מידה של יעילות בה היה יכול להטיס מטוס קרב מתקדם, להשיט ספינת טילים או צוללת או לנהוג בטנק. רובה של ההדגמה בוצע אומנם בעזרת סימולטורים, למעט החלק של לוחמת הקרקע שהיה מלווה בהרבה פירוטכניקה, אבל זה היה מרשים ומשכנע מספיק כדי שצבא ארצות הברית יוציא הזמנה בשווי של מיליארדים לא מעטים לרכש של עשרת אלפים רובוטים לוחמים, בתור התחלה.

בשלבי הפיתוח המוקדמים של לוחם־על סם תהה בינו לבין עצמו למה כדאי לצבא להשקיע ברובוט לוחם שידע להפעיל מערכות לחימה שונות, כשאפשר במקום זאת להשקיע בהפעלה מרחוק של מערכות הלחימה על ידי בני אדם.

אבל די מהר הבין שיש לכך כמה סיבות הגיוניות: שליטה מרחוק דרשה הרבה שינויים בממשק של מערכות הלחימה שהיו בנויות במקור להפעלה על ידי אדם; היא הסתמכה על תקשורת שעלולה להיות משובשת בזמן מלחמה; ובסבירות לא נמוכה, יתכן שסכומי כסף גבוהים מאוד החליפו ידיים כדי לשכנע חלק מהגנרלים לתמוך בעסקת הרובוטים.

אלף הרובוטים הראשונים סופקו לצבא האמריקאי כשנתיים קודם לכן. הם עברו בהצלחה מרובה את ההטמעה שלהם בזרועות הצבא השונות, וכל תקלה תוקנה במהירות וביסודיות על ידי אנשיו של סם. שנה מאוחר יותר סופקו אלפיים רובוטים נוספים, שתפקדו ללא דופי ולשביעות רצונם המלאה של הגנרלים.

פסי הייצור של החברה עבדו במלוא המרץ, ויתרת שבעת אלפים הרובוטים היו אמורים להיות מסופקים בתוך שנה וחצי.

כל זה היה נכון עד עכשיו.

סם היה מודע לסבירות הנמוכה לכך שהתקלה אשר הובילה לתוצאה הטרגית של אחד עשר הרוגים באחד מפרברי טוסון הייתה בלוחם־על שהטיס את ה — F16; אבל בכל אחת מהפעמים בהן צפה בסרטון ההתרסקות שצולם על ידי הצלם החובב, הגוש שחש בגרונו הלך והתעבה.

הוא לא ידע אם זה היה בגלל הנחישות, לכאורה, שבה האיץ המטוס בכיוון האדמה, או, ואולי גם, בגלל העובדה שהמטוס נראה שלם מבחוץ וללא כל סימן לחלק שבור או מעלה עשן בגוף המתכת שלו.

המחשב שלו השמיע קול צפצוף, וסם ראה שיש לו הודעה חדשה בדף ה — whatsapp web.

ההודעה הייתה מניק, מנהל החטיבה.

'הקופסה השחורה של המטוס נמצאה לפני כמה שעות, ובדיקה ראשונית שלה מראה שכל מערכות המטוס היו תקינות בזמן ההתרסקות. הקופסה השחורה של הרובוט נמצאה לפני רבע שעה, והיא תהיה אצלנו בשש בבוקר.'

סם חש שהגוש שבגרונו מתעקש לצאת החוצה, ולקח לגימה נוספת מהנוזל הקר שבכוס כדי לעצור אותו.

הוא הביט בשעון הגרמין הספורטיבי שלו. הוא קנה אותו כדי לעקוב אחרי הביצועים שלו בריצות הבוקר שהקפיד לעשות בקביעות מאז ומתמיד, וגם, ואולי דווקא, בימים בהם עבד עד שעה מאוחרת.

השעה עכשיו הייתה קצת אחרי עשר וחצי בערב.

הוא החליט ששום דבר טוב לא יצמח לו מצפייה נוספת בסרטון ההתרסקות, והדבר הכי מועיל שיוכל לעשות הוא לנסוע הביתה ולישון בשעות הספורות שנותרו עד הבוקר.

 

*****

 

הנסיעה בשעה כזו אל הבית הפרטי שקנו לפני כעשר שנים בפרבר היוקרתי בצפון מזרח בוסטון ארכה כעשרים דקות בלבד.

הייתי חותם עכשיו על נסיעה בזמן כפול מזה בבקרים, סם חשב לעצמו, בעודו פותח באמצעות השלט את דלת הגלילה של המוסך.

הוא הציץ בשעון. אחת עשרה. יש סיכוי לא רע ששרון כבר ישנה, מה שכנראה לא נכון לגבי קייל, בנם בן השש עשרה, שכמעט ולא ראו אותו בבית מאז תחילת שנת הלימודים.

באיזשהו מקום סם קיווה שלא יצטרך לפגוש מישהו משניהם עכשיו. הוא ידע שבעל כורחו ייגרר לוויכוח טיפשי או לריב, כשכל מה שרצה היה להניח את ראשו על הכר, כפי הנראה מול הגב של שרון, ולאגור קצת כוחות לקראת הבוקר הקשה שמצפה לו מחר.

הוא מצא אותה יושבת על אחד מכיסאות הבר במטבח, שותה נוזל ענברי מכוס הזכוכית הכבדה שבידה.

סם הפסיק מזמן להעיר לה על כמויות הוויסקי שהיא צרכה. הוא ידע שחלק לא מבוטל מהרגלי השתייה שלה נובע מתסכולה העמוק בשל הדרדרות היחסים ביניהם בשנים האחרונות, מאז תחילתו של פרויקט לוחם־על. הוא לא היה יכול להאשים אותה.

"היי," אמר, בוחן בזהירות את פניה.

היא לא סובבה אליו את ראשה, וליבו נחמץ כשהביט בצדודיתה, שהדגישה את אפה הסולד שכל כך אהב. השיער החום והשופע שלה היה סתור, כאילו קמה קודם משינה.

"היי," ענתה בקול שטוח, אחרי פרק זמן ארוך במיוחד.

"קייל בבית?" שאל, למרות שידע מה תהיה התשובה.

"לא. הוא עם חברים," ענתה שרון, רוקנה את הכוס בלגימה אחת וקמה על רגליה. היא עדיין לא הביטה בו ולו פעם אחת.

למרות שההתנהגות הזו הייתה די צפויה, הוא עדיין נעצב בכל פעם מחדש.

הוא היה עייף, וכל מה שהגוף שלו רצה היה לישון כמה שעות עד הבוקר. אבל משהו דחף אותו לנסות ולדבר איתה, לנסות ליישר איכשהו את ההדורים ביניהם, למרות שידע בוודאות שזה יהיה ניסיון עקר.

"תישארי איתי קצת? אולי תצטרפי אלי לכוס משקה אחרונה?" שאל בהיסוס.

"אני הולכת לישון. לילה טוב," ענתה שרון בשקט, מתעלמת לחלוטין מההצעה שלו, ופסעה בכיוון החדר.

סם התיישב על הכיסא ונאנח.

"לילה טוב גם לך," מלמל לעבר החלל שהותירה מאחוריה.

 

*****

 

כצפוי, כשהגיע לחדר השינה רבע שעה מאוחר יותר, הוא מצא במיטה את שרון מסובבת אליו את גבה בהפגנתיות. לא היה לו מושג אם היא ישנה או לא.

סם נרדם מייד, אבל השינה שלו הייתה טרופה. כשהתעורר בבהלה בשעה חמש לצליל השעון המעורר בטלפון שלו, זכר שחלם על כך שהוא יושב מבועת מאחורי רובוט במושב האחורי של מטוס הצולל במהירות בכיוון הקרקע.

שרון ישנה בקצה המרוחק של המיטה, גבה עדיין מופנה אליו.

בדרך למטבח שבקומה התחתונה עבר בשקט ליד דלת חדרו של קייל, רק כדי לוודא שהדלת סגורה, עדות לכך שהבן שלו חזר הביתה במהלך הלילה.

חמש דקות לפני שהגיע למשרד דרך הכבישים השוממים של שעת בוקר מוקדמת, קיבל הודעה מניק בולטון.

'הקופסה השחורה הגיעה' אמרה ההודעה הקצרה.

הייתה בו איזושהי נחמה מכך שגם הבוס שלו ער בשעה כזאת של הבוקר, ולא רק הוא.

אתמול בערב ביקש, או יותר נכון הורה, לשניים מהמהנדסים הבכירים ביותר שהיו כפופים לו, להגיע למשרד בשבע בבוקר. הם לא אהבו את ההוראה, אבל שניהם הגיעו בזמן, ומייד התחילו לנתח את נתוני הקופסה השחורה שהדיפה ריח חריף של עשן.

בשעות הבאות לא הצליח להתרכז. למרות שהיה לו ברור שכל זמן שאין תוצאות של ניתוח הנתונים הדבר מיותר לחלוטין, הוא לא היה יכול להימנע מלהריץ בראשו תרחישים שונים, מנסה לנחש מה היה הגורם לתקלה הקטלנית ברובוט.

חמש וחצי שעות ושש כוסות קפה מאוחר יותר, שני המהנדסים נכנסו למשרדו בפנים מחויכות.

"לא הייתה שום בעיה ברובוט שלנו," אמר הרווי, הבכיר מבין השניים, "אין בזיכרון של הקופסה השחורה שום דיווח על תקלה במערכות שלו ממש עד השנייה של ההתרסקות."

ליבו של סם צנח בקרבו. הוא לגמרי הבין את ההקלה של המהנדסים מכך שהתקלה לא הייתה ברובוט שהם היו שותפים בכירים בתכנונו ובייצורו, אבל הוא ידע שהם לא רואים, או לא רוצים לראות את ההשלכות של הנתון הזה.

סם היה מעדיף, ללא צל של ספק, שכן תמצא בקופסה השחורה עדות לתקלה כלשהי ברובוט.

עם כל הצער על ההרוגים וחוסר הנעימות מול הלקוח שלהם, הצבא האמריקאי, תקלות הן דבר צפוי במוצר כל כך מורכב ומתוחכם כמו לוחם־על. וזה היה ברור לחלוטין שברגע שהתקלה תתוקן הצבא ישמח לשכוח מהעניין מהר ככל האפשר, ויוודא שהמדינה תשלם פיצויים נדיבים למשפחות ההרוגים כדי להבטיח את זה. לכולם היה ברור שבשלב הזה כבר לא תהיה דרך חזרה מהחלפת רובם המוחלט של חיילי הצבא ברובוטים המתוחכמים.

סם התקשר לניק.

"ניק... הבדיקה של הקופסה השחורה שללה תקלה ברובוט שלנו," אמר.

"בדקתם את כל הנתונים עד רגע ההתרסקות?" שאל ניק, וסם ידע שהתשובה ברורה לו אבל הוא מנסה לדחות במעט את גזר הדין.

"כן, ווידאתי את זה בעצמי," ענה סם, "ואני מניח שאתה, כמוני, מבין את ההשלכות של המצב הזה."

"כן, לעזאזל... בוא אלי למשרד. צריך לחשוב טוב מה אנחנו עושים עכשיו," פסק ניק וניתק.

המשרד של ניק נראה גדול וריק מהרגיל. מנהל החטיבה ישב בכיסא המנהלים המרופד שלו והחזיק סיגריה לא דלוקה בידו. סם ידע שניק בולטון הפסיק לעשן כשנה קודם לכן, ומאז לא ראה אותו מחזיק סיגריה, כבויה או דלוקה.

סם התיישב בכיסא שמעבר לשולחן מול ניק, יודע כבר מה הוא עומד לשמוע.

"אוקיי..." אמר ניק, והעיף מבט עורג בסיגריה שבידו, "אז לפי מה שאני מבין המצב הוא כדלקמן: המטוס היה תקין, וגם הרובוט היה תקין עד ההתרסקות, זאת בהנחה שהקופסאות השחורות לא משקרות, ואנחנו יודעים שלקופסאות שחורות אין סיבה ויכולת לשקר."

סם הביט בו בשתיקה והנהן.

"מה שאומר... שבמטוס ה - F16, או ברובוט שלנו, קרה משהו שאין לו אפשרות להיות מתועד בקופסה השחורה, מה שלא נשמע כל כך הגיוני..."

ניק הביט בסם, שעדיין שתק והמתין לשמוע ממנו איזושהי תובנה בעלת משמעות, ואיתה הנחיות לפעולה.

"אולי זו הייתה השתלטות מרחוק... אבל לוחם־על אמור להיות עמיד לחלוטין לכל מתקפת סייבר חיצונית, לא? היה איזה סימן לתקשורת חריגה עם הרובוט, בדקות או בשעות שלפני ה... אירוע?" תהה ניק.

סם השותק הניד בראשו לשלילה, כשהוא מנסה במקביל, ללא הצלחה יתרה, למצוא פתרון לחידה שהטרידה את שניהם.

"עדיין יכול להיות שהתקלה קרתה במטוס ולא תועדה," המשיך ניק, "אבל הבדיקה של חיל האוויר וג'נרל דיינמיקס עלולה לקחת חודשים. בוסטון רובוטיקס לא יכולה להרשות לעצמה להיות תלויה באוויר בחוסר ידיעה כל כך הרבה זמן. זה לא יעצור את הפרויקט אבל עלול לפגוע קשות במוניטין שלנו, וכמובן במחיר המניה... המשקיעים מאוד לא יאהבו את זה."

ניק הזדקף בכיסאו, מנסה לשדר בטחון מזויף, אבל סם ראה בברור את החשש שבעיניו.

"אתה, ומבחינתי גם כל האנשים שלך, עובדים מעכשיו רק על מציאת תשובה לשאלה איך לכל הרוחות יתכן שרובוט שלא התגלתה בו שום תקלה, ריסק מטוס קרב לתוך שכונת מגורים. תעשה כל מאמץ לחזור עם איזושהי תשובה הגיונית בזמן הקרוב... ותגיד לי אם יש משהו שאתה זקוק לו כדי למצוא את התשובה."

סם הרגיש פתאום זקן ועייף. הוא קם מהכיסא באיטיות.

"אני על זה," שמע את עצמו אומר בטון ענייני, שלגמרי לא שיקף את תחושותיו האמיתיות.

 

*****

 

בדרך חזרה למשרד שלו, החלה תכנית פעולה ראשונית להתגבש במוחו של סם.

המסדרון הרחב עדיין היה ריק מאנשים. למרות שחש כבר את האדרנלין מפעפע במרץ בדמו, הכין לעצמו קפה אספרסו חזק במיוחד. הוא לא ידע להעריך כמה שעות ערות מצפות לו.

סם אהב אתגרים, אבל לא מהסוג הזה. ויותר מכך, הבעיה של התפרקות התא המשפחתי שלו לא עתידה להעלם אם לא יטפל בה, אלא רק להעצים.

הוא נאנח והדליק את המחשב.

על המסך הרחב להפליא הופיעה דמותו של זאוס, מלך האלים היווני, וביד ימין שלו ברק.

מאז שהמחשב המרכזי הישן והטוב של בוסטון רובוטיקס הוחלף, שלוש וחצי שנים קודם לכן, במחשב על המבוסס על רשת נוירונים בהיקף שהיו רק מעטים כדוגמתו בעולם, סם תהה שוב ושוב מי בחר למחשב החדש את השם זאוס.

הוא הביט אל מצלמת המסך, ודמותו של זאוס התחלפה באוסף של תיקיות מסודרות בסדר מופתי.

"בוקר טוב, סם. מה אוכל לעשות בשבילך הבוקר?" שמע סם את קולו העבה ומלא הבטחון של זאוס.

הייתי מעדיף לשמוע הבוקר קול עדין ומנחם של אישה, חשב.

"בוקר טוב גם לך, זאוס. תמצא לי בבקשה אל כל המקומות בתוכנה של לוחם־על, מהם נרשם דיווח בקופסה השחורה שלו."

"מבצע," אמר זאוס, ואנימציה של סופת ברקים הופיעה על המסך, כחיווי על כך שזאוס עובד על המשימה שקיבל.

האנימציה הזאת תמיד נראתה לו טיפשית. הוא היה מעדיף את שעון החול הישן והטוב, או איזה עיגול מסתובב.

"סם, אולי תוכל לתת לי רקע לבקשה, כדי שאוכל למקד טוב יותר את התוצאות?" שמע את קולו של זאוס.

בקשה מוזרה קצת, חשב סם.

הוא לא זכר את זאוס מנסה להגדיל ראש באופן כזה... אבל אולי זו תוצאה של השדרוג האחרון שעבר לפני שבועיים.

"כן..." שמע את עצמו עונה, "אני מנסה להבין מה גרם לרובוט לוחם־על לרסק F16 לתוך שכונת מגורים."

"תודה סם," ענה זאוס, "אקח את הנתון הזה בחשבון בהכנת המידע שביקשת."

חמש דקות לאחר מכן, כשכוס הקפה שמולו הייתה נקייה גם מהטיפות האחרונות שהצליח לסחוט ממנה, קיבל את הרשימה שרצה.

התברר לו שבתוכנת הרובוט יש יותר מעשרים אלף מקומות בקוד מהם נרשם דיווח לקופסה השחורה. אחוז אחד מהדיווחים האלה היו על תקלות שהתרחשו, פעוטות או משמעותיות. כל השאר פשוט תעדו את פעילות הרובוט.

למרות שבמשימה כל כך חשובה כמו זו היה מעדיף לבצע את כל הבדיקה בעצמו, הוא הבין שאין סיכוי שיצליח לעשות זאת בפרק זמן סביר. ובמקרה הזה, כל דקה הייתה חשובה.

המשך הפרק בספר המלא