הפסקת‭ ‬סיגריה

לתשומת ליבכם: הספר אינו מחליף
ייעוץ רפואי ו/או ליווי מקצועי.
הספר מספק ידע, כלים ופרקטיקות חדשות, אך אינו מהווה תחליף לליווי מקצועי, ואינו מהווה תחליף להתייעצות עם רופא המשפחה שלכם, שמכיר את התיק הרפואי שלכם ואת המצבים הבריאותיים שאיתם אתם מתמודדים.
לתשומת הלב, הספר כתוב בלשון זכר על פי רוב, אך פונה לנשים ולגברים.

בואו נכיר

נעים מאוד, עדי דיין. המייסדת של המרכז לגמילה פיזית ורגשית מעישון.

כבר יותר מ־19 שנה אני מלווה אלפי גברים ונשים בתהליך המופלא של הגמילה מעישון, כשמיקוד התהליכים הוא בשאלת השאלות — איך לא לחזור לסיגריה.

אני מאמינה ויודעת שכולם יכולים להפסיק לעשן, ויש מי שעדיין לא למדו איך. הפסקת עישון זאת רק התחלת הדרך. וללמוד איך לא לחזור לעשן — זה כבר נושא שדורש אסטרטגיה ברורה ומדויקת, שמבוססת על ידע, כלים פרקטיים וממשיים שמאפשרים למידה אמיתית.

המטרה שלי היא להביא ידע חדש והסתכלות אחרת לחלוטין על התהליך, גישה נטולת מניפולציות ואמירות כלליות. גישה שמביאה את האמת לאמיתה, אמת אחרת על גמילה מעישון, אמת שגורמת לאנשים כבר שנים ארוכות לומר לי בהתרגשות: "סוף־סוף הגעתי למקום שמדברים איתי תכלס. בגובה העיניים".

הדבר שמשאיר אותי בתוך העשייה המקצועית במשך שני עשורים כמעט הוא אותו ניצוץ בעיניו של אדם, שמעבר לעובדה שהפסיק לעשן, עשה בזכות כך גם קפיצת גדילה בכל תחום בחייו. לראות את זה קורה בכל פעם מחדש גורם לי לפרפרים בבטן.

בשנה הראשונה שלי כאחות קהילה פגשתי את הרופא שיציע לקחת אותי תחת חסותו ולהכשיר אותי בתחום שלא ידעתי שקיים בכלל. גמילה מעישון.

כבר אז הייתי מעשנת לשעבר כשלוש שנים (כן. אני מעשנת לשעבר בעצמי כבר יותר משני עשורים, כך שהחיבור שלי לנושא שהפך שליחות עבורי, הוא גם אישי ביותר), אבל בלי קשר לכך הנושא היה מרתק בעיניי. התשוקה שבה אותו רופא דיבר על הנושא והברק בעיניו הספיקו כדי שאגש אליו ואומר לו שאשמח שיביא אותי בחשבון אם הוא זקוק לאחות מוסמכת במרפאה שהוא עומד לפתוח. הוא הסתכל עליי ואמר בפשטות: "אני לא צריך אחות, אבל אני בהחלט צריך מנחים. תרצי להיות מנחת סדנאות לגמילה מעישון?" ואני, קצת לא מאמינה, קצת בהלם מהרגע המכונן, אמרתי "כן!" בלי לחשוב פעמיים. בלי לדעת שהרגע הזה יהיה נקודת המפנה בחיי המקצועיים.

בשנים הראשונות הייתי מנחה גרועה. הנה, אני אומרת את זה בפה מלא. במשך ארבע שנים ניסיתי בכל דרך אפשרית להעביר את הקבוצות תהליך. לפעמים סיימתי סדנה כשאני מסופקת, אך לא מעט סדנאות היו פשוט מזעזעות. לא הבנתי מה אני לא מבינה, אבל ככל שלא הבנתי, כך התמדתי לחקור, ללמוד, להכשיר את עצמי, לשדרג את בסיס הידע שקיבלתי מהרופא ולהעמיק אותו, להכיר עוד זוויות, להבין את נפש הנגמלים שהגיעו לסדנאות ונתנו בי אמון.

למדתי אימון אישי במכון אדלר, סיימתי מסלול מאסטר NLP וחשבתי שהנה! זהו! הבנתי הכול! עכשיו ההנחיה שלי תהיה שלמה ומלאה!

שנתיים קדימה, השנה 2016, ומשהו בי השתנה. קבוצות הגמילה היו מעולות, היו לי הרבה כלים פרקטיים, תודעתיים, הסתכלות לעומק על התהליך, וקיבלתי פידבקים מדהימים. אבל משהו בי לא היה לגמרי שקט. זה לא קרה ביום אחד, אלא הבשיל בי במשך כמה שבועות, עד שהבנתי שיש בי חלק שעד אז פחדתי לגעת בו. החלק הרוחני — החלק שמהותו הסתכלות מזווית גבוהה יותר על החיים האנושיים, על המסלול שאנחנו, בני האדם, עוברים כנשמות. החלק הזה היה קיים בי מאז ומעולם (הוא קיים אצל כולנו, אך לעיתים מושתק ו/או מוצנע). יש מי שיקראו לו אינטואיציה או תחושת בטן חזקה. כילדה, היו דברים שפשוט ידעתי שעומדים לקרות, וזה חלק בי שהדחקתי עמוק ונרתעתי ממנו במשך שנים רבות. גם כשאני כותבת מילים אלה כרגע, בטני מתכווצת מהפחד מפני "מה יגידו". אבל היום יותר מתמיד אני מסוגלת לומר שזה החלק שהשלים את התמונה באופן מוחלט, כך שאוכל להנחות, ללמד וללוות את הנגמלים שלי בתהליך המורכב, בכל ארבעת רבדיו — פיזי, מנטלי, רגשי ורוחני. ואת כל זה אני מגישה לכם בספר זה.

אני מזמינה אתכם להצטרף אליי לקהילת "הפסקת סיגריה" בפייסבוק, להקשיב לפודקאסט "הפסקת סיגריה" בספוטיפיי ובשאר הפלטפורמות, ולקרוא עוד תוכן באתר הבית של המרכז:
www.adidayan.co.il. אני שם כדי לענות על כל שאלה, לתמוך ולייצר יחד איתכם תהליך שיביא אתכם לנקודה שאליה תרצו להגיע.

עוד כמה מילים לפני שנתחיל

העניין המצחיק הוא שה"אמת" שאני עומדת לכתוב בספר — כבר ידועה לכם. כלומר, המהות שלה כבר נמצאת אצלכם בבטן. היא ברורה לכם גם אם ברגע הראשון היא מעוררת התנגדות טבעית. כמעשנת לשעבר, אני יודעת שברור לכם מהי האמת — ההתמכרות הזאת לא הולכת לשום מקום. היא לא עוברת אף פעם. היא לא תסתיים, ואין לנו דרך להוציא את זה ממערכת ההפעלה שלנו או להעלים את זה. אין לנו דרך "לא לחשוב על הסיגריה" או לא לרצות אותה. אומנם הזמן יעשה את שלו, וככל שהוא יעבור העוצמות והתדירות ילכו ויפחתו, אבל זה תמיד יהיה חלק מאיתנו. ואני יודעת איזו הרגשה מתעוררת בכם כשאתם קוראים שורות אלה. אני באמת ובתמים יודעת.

חשוב לי לומר שגמילה מעישון היא לא משהו שאתם צריכים לעשות. גמילה מעישון היא לא משהו שאתם צריכים לרצות. גמילה מעישון היא לא משהו שאתם חייבים לעצמכם. גמילה מעישון היא תהליך שאם תיגשו אליו נכון, הוא יהפוך לכלי הכי אפקטיבי, הכי מרגש והכי עוצמתי כדי לחבר את עצמכם לחוויית חיים שלא ידעתם שקיימת. ובשביל לכתוב משפט כזה, הייתי צריכה לעבור דרך ארוכה של יותר מ־19 שנים של הנחיית קבוצות והובלת תהליכים אישיים, שעות על גבי שעות של הקשבה לאלפי סיפורים אישיים, למידה ומחקר לעומק, ועוד 22 שנה בסטטוס "מעשנת לשעבר", כדי שיהיה לי האומץ לטעון כאלה טענות, ואני מבטיחה לעשות את המיטב כדי שהמשך הקריאה יבהיר לעומק את מה ששמתי פה על הנייר.

ללמוד מה לעשות בתכלס

אני מזמינה אתכם לקרוא את הספר מתוך הבנה עמוקה וברורה של מה הולך לקרות כאן, ומה לא הולך לקרות. אני מבטיחה לכם שבסיום הספר תדעו את כל מה שאני יודעת על גמילה מעישון. הכול. אני חושפת כאן את התורה כולה. כל ידע, פרט ותובנה שידועים לי, כתובים כאן עבורכם. הספר הזה ילמד אתכם צעד אחר צעד מה לעשות בתכלס, ומה עומד מאחורי התכלס הזה ברמה הרעיונית, הרגשית והרוחנית כדי שהתמונה תהיה שלמה.

ובאותה נשימה, חשוב לי לציין ששינוי עומק דורש זמן, השקעה, עשייה יום־יומית ולמידה. למידה אין־סופית. שינוי עומק דורש דברים נוספים שאפרט בספר, אבל מכל זווית שנסתכל על הנושא, התהליך הוא שלכם. הספר הזה, עם כל הטוב שמחכה לכם בו, אינו מתיימר לקחת מכם את האחריות לעשייה, אלא ללמד את הדרך.

אני אחשוף בפניכם באופן ברור מהו העישון, מהי ההתמכרות אליו, ולמה היא שונה בתכלית מכל התמכרות אחרת. ויותר מזה, אתם תבינו סופית למה אין שום סיבה לשנות הרגלי עישון לפני ההפסקה. כן. קראתם נכון. אפס שינויים לפני שמפסיקים לעשן.

קסמים קיימים באגדות. ניסים אנחנו אלה שיוצרים

הספר הזה אינו מתיימר להיות גלולת קסם. קסמים קיימים באגדות, אבל ניסים אנחנו בהחלט אלה שיוצרים באמצעות למידה, השקעה ועבודה. ניסים כמו גמילה מעישון קורים כשאנחנו מוכנים להעניק לעצמנו הרבה מאוד אהבה, חמלה ו... זמן! תוך כדי קריאת הספר אתם תגלו שזמן הוא אחד המרכיבים הכי חשובים בתהליך, והוא נמצא ברבדים רבים מאוד ושזור בהרבה מאוד שלבים.

הספר נכתב מתוך התייחסות לארבעת הרבדים של חיינו — פיזי, רגשי, מחשבתי ורוחני, וכתוב כך שלאט־לאט, תוך כדי קריאה, עוד ועוד שכבות של הבנה ישלימו את הפאזל המופלא של הגמילה מעישון, כך שלפחות בפעם הראשונה שווה לקרוא אותו מההתחלה ועד הסוף, כדי שהדברים יתמקמו בצורה יציבה ובטוחה. בו־בזמן, כספר שמבקש ליצור שינוי תודעתי, אני מקווה שהוא ייצור אצלכם בלבול מהסוג שגורם סדקים במערכת האמונות שפיתחתם לאורך השנים (מי יותר ומי פחות).

ולמה בא לי לבלבל אתכם (מוזרה שאני)? כי בלבול הוא מצב שבו חלקי הפאזל מתבלגנים, הדברים יוצאים מ"איזון" (אם קיים בכלל דבר כזה), ונראה ששום דבר לא יחזור להיות כמו שהיה. וזאת בדיוק המטרה! ליצור אצלכם בלגן מהסוג שיאפשר לכם להסתכל על כל חלקי הפאזל במציאות שבה כמעט כולם טוענים ש"זה בסך הכול להפסיק לעשן" או "כל מה שצריך זה להחליט וגמרנו" או "תהיה מספיק חזק וזהו. תתאפק". מניסיוני, הבלגן הזה מחויב המציאות, כדי שתתחילו לראות את התמונה השלמה, שגדולה פי אלף מסך חלקיה ודורשת סידור מחדש שלהם, כדי שתהיה לכם אפשרות אמיתית לייצר פה את השינוי הכי מהותי שתעשו בקרוב. הבלגן הזה נדרש כדי לצאת באופן חד־משמעי וקיצוני מהתלם ה"רגיל" שכולם יודעים לדקלם.

הספר נטול מניפולציות, ניסיונות שכנוע או שיח על נזקי עישון. תמצאו בו הסתכלות אחרת, שמכוונת אתכם לאחריות אישית ולהתבוננות פנימה. ניסיונות שכנוע? נראה לי שחבל על המאמץ. גם שלי וגם שלכם. מי יכול לשכנע אדם להפסיק לעשן? מתי אי־פעם מישהו הפסיק לעשן כי שכנעו אותו? רמז — אף פעם.

אז שנתחיל?
כן. ברור. הגיע הזמן. קדימה.

אני לא יודעת איך זה אצלכם, אבל אני קודם כול מסדרת את הבית, ורק אז מתחילה לנקות. לכן נתחיל בלסדר את כל הבלגן שקיים סביב הנושא שלשמו התכנסנו (גמילה מעישון, מיינד יו) ולנפץ קצת מיתוסים. כלומר, הרבה מיתוסים. למה לנפץ? כזאת אני. אוהבת לעשות הרבה רעש. אני מזמינה אתכם להדליק סיגריה, להכין לעצמכם משהו מגניב לשתות, ולתת לעצמכם ליפול לתוך מאורת הארנב ולהפוך להיות... אליס.

סיפור גמילה: יוסי כהן

"הייתי מעשן כרוני. הסיגריה עם הקפה של הבוקר הייתה המניע שלי לקום בבוקר. הסיגריות היו חלק אינטגרלי מסדר היום שלי וממני בכלל. היה לי איתן חיבור מטורף, אהבה ותלות.

התהליך איתך, עדי, היה יותר ארוך מחוויות שעברתי עם אנשי מקצוע שניסו לגרום לי להפסיק. משום מקום משהו חלחל כנראה ושקע עמוק בנפש שלי. היום, אחרי חמש שנים, אני לא מצליח לחשוב שאעשן שוב. אני סולד מהמקל הסתמי הזה. לא נמשך לזה, ואני יודע שהייתי מסוג המכורים הכי הכי הכי חזקים שיש.

את בהחלט הצלחת לפרוץ את כל המחסומים של המוח והלב שלי. תודה על הכישוף והערך שאת מביאה לעולם. החיים שלי נראים ומרגישים אחרת, והרבה בזכותך".

בואו ננפץ מיתוסים על סיגריות וגמילה

מיתוס No. 1:
עישון הוא הרגל מגונה

אני מתחילה במיתוס הזה כי יש לי בטן מלאה עליו. פשוט כי עישון הוא לא הרגל. והוא גם לא מגונה. אבל בואו נתחיל עם המילה "הרגל". המילה הזאת מתארת פעולה קבועה שאנחנו יכולים לשנות בכל רגע נתון. לדוגמה, אדם יכול להתרגל לראות טלוויזיה בערב, הוא יכול להתרגל לחבק את הילדה שלו לפני השינה, הוא יכול להתרגל לקרוא את העיתון לפני שהוא מתחיל לעבוד, הוא יכול להתרגל לשתות תה בבוקר — את כל הפעולות האלה הוא יכול לשנות בהחלטה ברורה, בהתמדה ובתרגול. כנראה יהיו כמה ימים קשים (יותר או פחות) ורצון לחזור למה שהוא נהג לעשות, אבל בהתמדה ובנחישות — הוא ישנה את אותם הרגלים.

אבל עישון הוא לא הרגל. עישון הוא ההתמכרות המורכבת והחזקה ביותר שקיימת בקרב האנושות. אני מגדירה כך את העישון כי:

1. הוא לגיטימי וחוקי. למרות כל החוקים, האכיפות והניסיון להוקיע את הציבור המעשן, הוא עדיין (ולתמיד, כנראה) יהיה לגיטימי במובן שאין מישהו שיכול להגיד לאדם אחר להפסיק לעשן. זה חוקי וזה נתון לבחירתו בלבד. הוא יצטרך לשמור על חוקי המדינה (למשל, איסור עישון במקומות מסוימים), אבל אין חוק שאוסר עישון באופן כללי.
2. זמינות. מתי הייתה למישהו בעיה להשיג סיגריות? התשובה היא — אף פעם. תמיד יש, ותמיד יהיו. אנשים רבים אף דואגים לכך שהמציאות הזאת תמשיך להתקיים, ומייצרים דורות שלמים של בני אדם מכורים. מובן שמבחינת זמינות, ישנו גם הנושא הכספי — לקנות סיגריות זה זול. ועם כל ההתייקרויות של המוצר הזה לאורך השנים, הוא עדיין וכנראה תמיד יישאר זול (הרבה יותר זול מהרואין, לצורך העניין).
3. חד־משמעיות. זאת הסיבה האמיתית שהופכת את ההתמכרות לסיגריות למורכבת ביותר ובאותה המידה גם למרגשת ביותר, כי כל מה שצריך זה שכטה אחת... שאיפה אחת קטנה... ובזה נגמר התהליך. כן, זה כזה דרמטי. לא צריך לסיים סיגריה שלמה כדי לחזור לעשן, והסיבה לכך היא פיזית־אנטומית נטו (ההסבר המלא יגיע בהמשך הספר). זה לא קשור ביכולות האישיות / רגשיות / מקצועיות של אותו אדם. כאן אין הבדלים — כולם שווים. הנתון הזה מחייב את מי שרוצה להיגמל לתמיד להתבונן חף ממגננות על ההתמכרות שלו לעישון, או במילים אחרות, לייצר ו/או לשדרג את מערכת היחסים שלו עם עצמו.

ההבדל בין הפסקת עישון לגמילה מעישון

והנה אני חוזרת למילה "הרגל". עישון הוא לא הרגל, כי כשאנחנו חושבים על הרגלים, המסקנה היא שאנחנו צריכים לשנות אותם, או בז'רגון הרגיל, שינוי הרגלים — שזה בסדר גמור ואפילו נפלא אם רוצים לעשות הפסקת עישון. אבל זה ממש לא רלוונטי אם המטרה היא להיגמל מעישון. משינוי הרגלים לא תבוא הישועה בתחום הזה. זה בדיוק כמו להיכנס הביתה ולהחליט לנקות את כולו, ואז לגשת למדף בסלון, לצחצח אותו עד שהוא מבריק, ואת הרצפה להשאיר מלוכלכת מהקטשופ שנשפך עליה לפני שבועיים, ובזאת לטעון שהבית נקי. או כמו אדם שכואב לו הראש ולוקח אקמול במשך שנה במקום לטפל בגידול שיש לו בראש. או כמו אדם שעושה קיצור קיבה, ואחר כך שותה מילקשייק עם שלושה סוגי גלידה. הפסקת עישון היא רק האקט שמתחיל את התהליך כולו, התהליך שנקרא "גמילה מעישון", והוא דורש מאיתנו טיפול עומק רגשי ומחשבתי, כדי שהמטרה האמיתית תושג — לא לחזור לעשן. בלי לעשות עבודת עומק אמיתית ואמיצה עם ההתמכרות הרגשית שלנו לעישון, בשלב כזה או אחר נחזור לעשן. אצל אדם אחד זה יקרה אחרי חודש, ואצל אחר אחרי שנתיים ויותר — אבל זה יקרה. הרצון לחזור לכלי שנקרא סיגריה מחכה מעבר לפינה לרגע שבו נרגיש מבולבלים, מוצפים, חסרי יציבות וּודאות. הסיגריה תמיד תהיה החברה הכי טובה. אני יודעת שלחלקכם הביטוי הזה גורם כרגע אי־נוחות, ואני מבטיחה שעד סיום הספר העניין יובהר.

ורק לשם הבהרה חד־משמעית, אין בעיה רק להפסיק לעשן בלי לייצר גמילה מעישון. זאת יכולה להיות בחירה לגיטימית לחלוטין, אבל כשניגשים לצעד הזה צריך לדעת מהי המטרה — הפסקת עישון או גמילה מעישון. כי משם יש לגזור את הפעולות עצמן.

למי קראת מגונה?

עכשיו בואו נפַנה לעצמנו זמן לדבר על המילה "מגונה". זו אחת המילים שגורמות לי פריחה באופן אישי, כי זה פשוט לחטוא למטרה. האם אתם מכירים ילד או ילדה שחטפו עונשים כבדים, ועקב כך שינו את ההתנהגות שלהם לטווח הארוך? תנו לי לענות במקומכם, בבקשה — התשובה היא לא. אין, לא היה ולא יהיה מצב שבו עונש (או במילה הגרועה יותר — כאפה מכל סוג שהוא) יגרום לשינוי. כלומר, יכול להיות שיהיה שינוי לזמן מסוים. קצר. אבל לטווח הארוך — פשוט לא. תוכלו להתחבר לכך באמצעות חוויה אישית שעברתם כילדים, כשהענישו אתכם על משהו — קטן כגדול. איך הרגשתם באותו הרגע? מה חוויתם? מה למדתם על עצמכם? אני אקח סיכון ואנחש שכל מה שקרה בעקבות אירועים כאלה הוא ההבנה שמשהו שם לא היה לשביעות רצונם של הסובבים אתכם. אבל כשהסערה שככה חזרתם לאותם "הרגלים" והתנהגויות שגרמו לעונש מלכתחילה. והרי זה פלא, ההבנה הזאת לא השתנתה כשגדלנו להיות מבוגרים. האסטרטגיה: אנחנו "נותנים לעצמנו על הראש" בכל תחום אפשרי, כדי לאפשר לעצמנו להישאר במקום ולא לזוז, כי שינוי הוא עניין כואב, המצריך מאיתנו התארגנות ומוטיבציה.

המונח "הרגל מגונה" מאפשר בדיוק את זה, כי הוא אומר לנו בקטנה "נו נו נו", כדי שנוכל להמשיך להרגיש שזה בסדר לעשן עוד קצת. מבחינה פרקטית, אם נגיד לעצמנו שהעישון הוא הרגל מגונה או ביטוי להרס עצמי, לא נקדם את עצמנו לגמילה מעישון. תיזכרו בפעם שבה אמרתם את זה לעצמכם, ותתחברו לתחושת השחרור השקרית הזמנית. אם יש בכם כוונה אמיתית לעשות תהליך של גמילה מעישון, האמירה הזאת צריכה להימחק מהפרוטוקול.

שורה תחתונה: עישון אינו הרגל מגונה, אלא התמכרות מורכבת שמצריכה התייחסות הולמת בכל הרבדים.