לייקשור יו 0.5 - לנפץ את הקרח + לחתוך את הקרח

פרק 1

קונור

"פאק, המקום נראה מדהים." נואה חייך כשסרק את הבית.

המקום באמת נראה די מדהים. הקבוצה הפכה אותו לבית רפאים חי ונושם, ולא יכולתי לחכות לראות את התגובות של כולם לחגיגות השנתיות שלנו במסיבת לחתוך את הקרח.

זו הייתה מסורת קבוצתית. בכל האלווין, קבוצת ההוקי של אוניברסיטת לייקשור הפכה את הבית של הלייקרס לבית הרפאים הגדול והמוצלח ביותר בעיר.

"תראה את זה." הנחתי את זרועי על כתפו והובלתי אותו לעבר דלת השירותים שבקומה הראשונה. הוא כיווץ את מצחו בבלבול כשהביט בי, וגיחכתי, "תפתח את הדלת."

נואה גלגל את עיניו, תפס את הידית ודחף את הדלת. חוטי עשן דקים הסתלסלו החוצה, וצחקוק מכשפה מילא את המסדרון כשאורות לבנים וירוקים הבהבו עמוק מתוך החלל האפל.

"טוב, זה פאקינג מלחיץ."

"ספר לי על זה. לקח לאוסטין וללינק כל היום להתקין את זה. יש לך תחפושת?" שאלתי אותו.

"תירגע, מצאתי משהו."

"יופי, כי אם קלאן יראה שאתה מתעצל, הוא יכריח אותך לעשות תרגילים עד שינשרו לך הרגליים."

"הוא צריך להשתחרר קצת, לעזאזל."

קלאן היה הקפטן שלנו, והוא לקח את העבודה שלו מאוד ברצינות. אפילו יותר מהרגיל, כי זו הייתה השנה האחרונה שלו עם הקבוצה.

ולא היה אף אחד שאהב לסבך לו את החיים יותר מהטירון חמום המוח שלנו, נואה הולדן.

"זהירות," מישהו צעק. הסתובבנו וראינו את אוסטין ולינק סוחבים במאמץ חבית עץ דרך הבית.

"מה זה לעזאזל?" שאל נואה.

"בשביל דיג תפוחים."

"דיג תפוחים בעירום," תיקן אוסטין בגיחוך זחוח.

"נשמע כמו דיג תפוחים מהסוג שאני אוהב." נואה הושיט את אגרופו לאוסטין, הם השיקו אגרופים וצחקו. "אני צופה המון כּוּס בעתיד שלנו. בחורות מתות על החרא הזה. פחד ואדרנלין —"

"ואלכוהול. הרבה מאוד אלכוהול." אוסטין חייך. "פאק, זה יהיה כיף. אנחנו הולכים ליהנות, לעזאזל."

"היי, אולי קון יסיים את ההתנזרות שלו מסקס," אמר נואה, וכולם הסתכלו עליי בציפייה.

"לך תזדיין. אמרתי לך, אני מנסה משהו חדש."

"הזין שלך הצטמק ונשר כבר?"

"לא, אבל הזין שלך עלול, אם תמשיך לעשות את זה בלי קונדום, הולדן."

"חוק מספר אחת, אחי," הוסיף לינק. "מיגון לפני זיון."

"לכו תזדיינו. זאת הייתה פעם אחת, ולא ידעתי שיש לה כלמידיה."

צחוק רעם בחזי. נואה הולדן היה כוכב.

"אני הולך לראות אם החבר'ה צריכים עזרה בקומה למעלה," אמרתי. "תנסו לא להרוס את המקום לפני שהמסיבה מתחילה."

"טוב, אבא," נואה קרא אחריי כשהמשכתי לצעוד לאורך המסדרון.

החבר'ה אהבו לצחוק שהייתי הבחור האחראי מבין כולם — או לפחות אחראי יותר מרובם — אבל לא היה לי אכפת. השתתפתי במספיק מסיבות במהלך השנה הראשונה ובמחצית השנייה של השנה השנייה. אבל החיים היו יותר מרק להשתכר ולזיין כל דבר בחצאית.

עקבתי אחרי הקולות שבקעו מהקצה השני של המסדרון והצצתי מעבר לדלת.

"אה, מורגן, בדיוק הבחור שאנחנו צריכים. בוא הנה," אמר קלאן.

"מה קורה, קפ?"

"הטמבל הזה," הוא החווה כלפי מייסון, "חשב שזה יהיה רעיון טוב להתקין כאן כדור אורות צבעוניים, אבל הוא שרף את הפיוז."

"תן לי להעיף מבט." הלכתי לעברם ולקחתי את התקע מקלאן. "נראה לי שאוכל לתקן את זה."

"ידעתי שאפשר לסמוך עליך, מורגן," הוא אמר. "איך הבחורים בקומה למטה מתקדמים?"

"דברים מתחילים להסתדר."

"יש לך תחפושת? אני לא רוצה שום משתמטים השנה."

"אל תדאג, קפ. הבנתי את המשימה." קרצתי, והוא גיחך והניף לעברי אצבע משולשת.

"לך תדע, מורגן," אמר מייס בחיוך משועשע. "אולי המזל ישחק לך הלילה, ותסיים עם ההתנזרות שלך מסקס."

"אין שום דבר רע בעובדה שהוא נמנע מסקס," אמר קלאן בהנהון אבהי. "במיוחד מוקדם כל כך בעונה."

"איאלץ לחלוק עליך, קפ. אם אני לא עושה סקס יותר מכמה ימים, המהלכים שלי יוצאים לגמרי מאיזון."

"יש לך מהלכים?"

"אאוץ'," צחק קלאן, ומייס הניף לעבר שנינו אצבע משולשת.

"ובנימה זו, אני הולך. אראה את שניכם בערב, אידיוטים."

הסתכלנו עליו כשנעלם במסדרון. "נצטרך לשים עין על נואה ועליו העונה." קלאן שחרר אנחה כבדה. "הדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא שני טירונים חסרי מעצורים."

"מייסון בחור טוב."

"נכון, אבל קל להשפיע עליו, והולדן הוא..."

"השפעה גרועה."

"עלול להיות." קלאן העביר את ידו על לסתו. "אני לא רוצה שום דבר שידפוק את העונה."

"זה לא יקרה."

אז חלק מהבחורים אהבו לתת בראש על הקרח ולדפוק את הראש במסיבות. המאמן טאקר ניהל תוכנית משמעת הדוקה, כל עוד זה לא השפיע על הביצועים שלנו על הקרח או האיר את הקבוצה באור שלילי, הוא היה הכי שמח לא לדחוף את האף שלו לחיינו האישיים.

"קון, אתה בחור טוב ורציני. אני שמח שאני זוכה לעבור את השנה הזאת לצידך."

"שיט, קפטן, אל תתחיל עם הרגשנות. עוד לא זכינו בשום דבר."

"לא, אבל יש לי הרגשה טובה לגבי העונה."

"פאקינג אמן." הצמדתי את האגרוף שלי לשלו.

"אני יכול להשאיר אותך לפתור את העניין בזמן שאני בודק מה קורה עם האחרים? סביר להניח שנואה כבר התחיל לשתות את האספקה לערב."

"בטח. תשאיר את זה לי."

קלאן שלח הנהון קטן לכיווני לפני שהתקרב אל הדלת, אבל בשנייה האחרונה נעצר והעיף מבט לעברי. "אתה יודע, היא שם בחוץ," הוא אמר במסתוריות.

"אין לי מושג על מה אתה מדבר," אמרתי בחיוך.

"ברור שלא." חיוך עלה בפניו ובעיניו כשחמק אל המסדרון.

האמת הייתה שכבר פגשתי אותה.

את הבחורה.

את האחת שרציתי יותר איתה.

אבל הייתה בעיה אחת ענקית... היא לא רצתה שום קשר איתי.

פרק 2

אלה

"לא. זה לא יקרה." הרמתי את ידיי וניסיתי להתחמק מניסיונותיה של השותפה שלי לעשות לי מהפך ברוח חג ההאלווין. "אני שונאת את החג הזה."

"אני יודעת, אני יודעת. ואם ג'ולי לא הייתה חולה, לא הייתי מבקשת. אבל יש איזושהי מסיבה, ואני ממש רוצה ללכת," מילה שרבבה את שפתיה, והביטה בי בהבעה המתחננת והמשכנעת ביותר שלה.

"איפה המסיבה הזאת?"

"אה... בשדרה היוונית," היא אמרה במהירות.

"לא. אין מצב." זינקתי לכיוון השירותים המשותפים שחלקנו. "זה לא יקרה."

"בחייך, אל. את חייבת לבוא. כולם יהיו שם, ואני ממש רוצה לראות את נואה. דיברנו אתמול שוב, והוא אמר שהוא אוהב את המגפיים שלי."

"הוא כנראה דמיין אותך רק עם המגפיים האלה," קראתי מעבר לכתפי. "נואה הולדן הוא אחד הסטוציונרים הגדולים ביותר בקמפוס."

"והשווה ביותר."

"אני חולקת על דעתך," מלמלתי בשקט.

נואה היה חתיך בצורה שחצנית, יהירה ומודעת, והוא נפנף בכך יותר מדי. חייך וגיחך אל כל בחורה שחלפה על פניו. הבחור היה צריך רק למצמץ, והבחורות נפלו על ברכיהן והציעו לסגוד לזין המרשים שלו, אם השמועות היו נכונות.

העדפתי את הגברים שלי פחות בולטים. לא שמישהו משחקני ההוקי של הלייקרס היה כזה.

הוקי באוניברסיטת לייקשור נחשב כמו דת, וכולם סגדו לאלילים הקדושים שלהם והיללו אותם.

אבל לא אני.

לא הייתה לי כל כוונה להפוך לשפנפנת הוקי. לא מאז השנה הראשונה, כשעשיתי את הטעות האיומה ושכבתי עם קונור מורגן.

אחרי כמה דייטים ספורים חשבתי שהיה לנו חיבור עמוק, משמעותי. אבל נראה שהוא חשב שהיחסים בינינו הגיעו למיצוי והוא רצה לסיים את העניין בצורה בלתי נשכחת.

תרתי משמע.

אלוהים, עדיין זכרתי כמה מבועתת הרגשתי כשהתעוררתי במיטה שלו רק כדי לגלות שהוא השאיר לי פתק. פאקינג פתק, שבו הוא כתב שהיה לו כיף ושאני יכולה להישאר קצת כדי לחטוף לי משהו לארוחת בוקר. כאילו שרציתי להישאר קצת ולהתיידד עם השותפים שלו אחרי שהשפיל אותי לגמרי.

באותו יום הבטחתי לעצמי שלעולם לא אצא שוב עם שחקן הוקי. והנה עברו שנתיים. דבקתי במילה שלי.

הלייקרס של לייקשור היו חתיכים, שווים בטירוף ומעולים על הקרח, אבל מעבר לכך, לא רציתי להתקרב לאף אחד מהם. בטח לא במסיבת תחפושות כלשהי בבית הקבוצה בשדרה היוונית.

קונור לא גר שם. רוב השחקנים הבוגרים בשנה השלישית והרביעית לא גרו שם. אבל זה עדיין היה המטה הראשי של הלייקרס והמקום הקבוע למסיבות ולהתהוללויות הרגילות.

מילה הציצה מהדלת, ועיניה פגשו את עיניי דרך המראה. "את לא חושבת שהגיע הזמן לשחרר את כל עניין קונור?"

"אין שום קשר לקונור."

"ברור שלא." היא גלגלה את עיניה. "שניכם יצאתם עם אנשים אחרים מאז. היית בלפחות שתי מערכות יחסים, אל."

"וזה איכשהו אמור לרכך את העובדה שהוא הוליך אותי שולל במשך חודש שלם רק כדי לשכב איתי ואז לזרוק אותי? ועוד בפתק."

"כן, טוב, יש משהו במה שאת אומרת. הפתק היה מעשה שפל. אבל הוא היה בשנה הראשונה, וסטודנטים בשנה הראשונה עושים דברים מטומטמים. הוא לא כזה יותר. שמעתי שהוא כבר לא חוגג כמו פעם."

"יופי לו," מרירות חדרה לקולי.

"אל, בחייך. שניכם הייתם צעירים. זו הייתה השנה הראשונה של הקולג'."

היא לא ידעה את האמת. איך היא יכלה לדעת אם מעולם לא סיפרתי לאף אחד? אבל הענקתי את עצמי לקונור בלילה ההוא.

הייתי בתולה, ובטחתי בו בגופי, בליבי.

והוא ריסק אותי.

"לא אכפת לי מקונור," אמרתי, והרגשתי את השקר זוחל בעורקיי.

"אז אין לך סיבה לא לבוא למסיבה. זו השנה השלישית שלנו, בייב. אנחנו צריכות לחגוג כל עוד אנחנו יכולות לפני שהלימודים יתחילו להיות לחוצים מדי. את יודעת שהקבוצה ארגנה את הבית עם כל המלכודות והקישוטים המפחידים. יהיה כיף."

"מילה..."

"אל." היא זעפה עוד יותר. "את אפילו לא קצת סקרנית לגבי קונור ואיך הוא עכשיו?"

ידעתי על קונור מורגן מספיק לחיים שלמים, אבל היא לא התכוונה להניח לי.

מילה הייתה עקשנית כמו פרד. ואולי היה משהו בדבריה. עברו שנתיים. לא הייתי חייבת להתחמק מקבוצת ההוקי לנצח, והוא ככל הנראה אפילו לא זוכר אותי.

הבטן שלי צנחה.

כמה מדכא.

קונור ככל הנראה אפילו לא זוכר אותי, ואני בזבזתי את השנתיים האחרונות שלי בהשוואות בין כל אחד מהבחורים שיצאתי איתם לפעם האחת והראשונה שלי איתו.

"בסדר," אמרתי. "אני אבוא. אבל אני צריכה תחפושת."

"חשבת שסתם הבאתי את אוזני החתול?" מילה חייכה כשמשכה אותי חזרה לסלון. "זה הולך להיות כל כך כיף."

"כיף, בטח." מלמלתי. "אאמין כשאראה את זה."

"את כזו שלילית." היא הוציאה לעברי לשון. "יש לי הרגשה טובה לגבי הערב, אל. אולי סוף־סוף תפגשי את הנסיך שלך."

הייתי בספק מאוד גדול שדבר כזה אפשרי בבית אחווה מלא בשחקני הוקי שתויים וחסרי מוסר.

אבל לא התווכחתי.

במקום זאת, לקחתי את התחפושת ממילה בלית ברירה ולבשתי אותה. אם אני מתכוונת לבלות בבית הלייקרס, ידעתי שאני הולכת להיראות פאקינג לוהטת כשאני עושה זאת.

עוד לא הגענו אל הדלת וכבר התנפל עלינו שחקן הוקי בתחפושת של זומבי. הוא כרך את זרועו סביב כתפה של מילה, והיא צחקקה כשהרימה אליו את מבטה.

"מיאו, מי החברה שלך?" עיניו סרקו אותי, לא אותה.

"או, זאת אל."

"תחפושת יפה."

"תודה." הידקתי את שפתיי כשסקרתי את החדר. אנשים מחופשים למישהו אחר, או משהו, נשפכו מתוך הבית, מוזיקה הדהדה מהדלת ומהחלונות החוצה. שלדים נתלו במרפסת הקדמית של הבית, וקורי עכביש מזויפים נמתחו מהפינות לכיוון הדלת. אזקוף לזכותם שהקישוטים היו מוצלחים. אבל כל אחד יכול לקנות כמה קישוטים מטרגט ולהפוך את ביתו למקום מהסיוטים.

"לא התרשמת?" הוא שאל.

"נראה מעולה," השבתי לו בחיוך מתקתק וציני.

"נואה בפנים?" שאלה מילה.

"אה, הולדן בסביבה." משהו בער בעיניו של הבחור.

"בסביבה? מה זה אומר?"

"זה אומר שהוא בסביבה." הוא חייך, והניח לעיניו הבורקות לשוטט במורד גופי. עבר זמן מאז שמשכתי תשומת לב של בחור, אבל זה לא ממש עשה לי משהו.

הוא היה שחקן הוקי, ואני הייתי... ממש לא מעוניינת. חוץ מזה, הבחורים האלה זיינו כל דבר בחצאית. להתעלות על הסטנדרטים המפוקפקים שלהם לא בדיוק הרים לביטחון העצמי שלי.

"אני צריכה משקה," אמרתי והתקדמתי אל הדלת.

"נתראה." מילה הצטרפה אליי וחיוך על פניה. "מוכנה?"

"יותר משאהיה אי פעם."

היא דפקה עם המקוש בעיצוב הגולגולת והעצמות על הדלת, היא נפתחה לרווחה וחשפה מאחוריה את מלאך המוות. "ברוכות הבאות למסיבת לחתוך את הקרח." הוא הושיט לנו כוסות עם נוזל בצבע ירוק זוהר.

"אני לא שותה את זה," אמרתי.

"איך שאת רוצה." הוא משך בכתפיו, וחטף את הכוס שלי חזרה. "שנשתה?" מבטו היה ממוקד במילה.

"בשלוש," היא חייכה.

"מה —"

"אחת. שתיים. שלוש." שניהם שתו את המשקה המסתורי בלגימה, ומילה צחקה.

"זה רק פונץ', אל."

"אל?" הבחור כיווץ את עיניו כשהביט בי. "אלה האנשו?"

"כן, מה איתה?"

"אל של קונור?"

"סליחה?" בטני צנחה אל רגליי.

"אני... אה, כלום. שום דבר. תשכחי שאמרתי משהו."

סימני שאלה עלו במבטי שגלש אל מילה, אבל היא משכה בכתפיה. "קדימה. אני רוצה למצוא את נואה."

מלאך המוות פינה לנו את הדרך, וחמקנו אל תוך העשן והצללים.

"וואו, הם ממש השקיעו," אמרתי מבעד למוזיקה כשסקרתי את הבית.

המקום היה מלא ורועש, בחורות ובחורים נדחקו פנימה, שתו, רקדו והתמזמזו בפינות חשוכות.

פרץ של חום חלף בגופי. עבר הרבה זמן מאז שהייתי במסיבה כזו. נהגתי להתחמק ממסיבות קולג', העדפתי לשתות עם הבנות ולרקוד באחד הברים במרכז העיר.

מילה תפסה את ידי וגררה אותי עמוק יותר בהמשך המסדרון אל תוך המטבח הענק. תרועות רמות מילאו את האוויר, ומייד מצאתי את מקור ההמולה.

שולחן בירה־פונג הוקם בצידו השני של החדר, מול דלתות המרפסת הפתוחה שהובילה לחצר המרשימה.

אבל הבחורים לא זרקו כדורי פינג־פונג רגילים. הם שיחקו עם עיניים שאליהן היו מחוברים עצבי ראייה מלאכותיים.

"זה... איכס," צחקקה מילה. "שנשתה משהו?"

"משהו בבקבוק," אמרתי, והיא זעפה. "בחייך, אל. הבחורים לא ייתנו לאף אחד לעשות משהו כזה."

משכתי בכתפיי. "אי אפשר להיות זהירה מדי." הדבר האחרון שרציתי היה למצוא את עצמי מסוממת במסיבת אחווה שלא רציתי להיות בה מלכתחילה.

"את צריכה ללמוד לחיות קצת, אחותי," מילה חייכה בשובבות. "את גם צריכה לחזור לשוק הרווקות."

"מילה," סיננתי מבין שיניי והסתכלתי סביב לוודא שאף אחד לא שמע אותה.

"לא עשית סקס מאז ריץ', אם אפשר לקרוא לזה בכלל סקס."

"הוא לא היה כזה גרוע."

"באמת?" היא הביטה בי באדישות. "הבחור היה כמו גלידת וניל גרועה. כל כך משעמם, מרובע וגנרי, שאפילו תוספות של גלידת סאנדיי לא היו משפרות את המצב."

"אז התנוחה המועדפת עליו הייתה מסיונרית." באורות כבויים, ואחרי מקלחת.

אוף.

היא צדקה ושנאתי את זה. שנאתי שבזבזתי חודשים מהחיים שלי על בחור שהיה כזו אכזבה בחדר השינה — שהוואגינה שלי נסגרה לאלתר באופן רשמי אחרי שנפרדנו.

"בייב, מגיע לך סקס טוב. סקס לוהט, מיוזע ומלוכלך לגמרי. מגיע לכוס שלך קצת אהבה. מגיע לך את קונור."

"מה? לא, ממש לא. את איבדת את זה לגמ —" מילה כבשה חיוך בזמן שעיניה נפערו מעבר לכתפי, וההבנה נחתה עליי. "הוא מאחוריי, נכון?" מלמלתי כשאני מייחלת שהרצפה תיפתח תחת רגליי ותבלע אותי בשלמותי.

גל של מודעות התפשט בגופי כשהסתובבתי באיטיות עד שפגשתי במבטו החודר והעוצמתי של קונור.

"אלה האנשו, איזו הפתעה." חיוך זחוח התפשט על שפתיו.

"קונור מורגן."

"הרבה זמן עבר מאז שראיתי אותך."

"לא מספיק זמן," מלמלתי, ומילה נעצה בי את מרפקה במורת רוח.

"אני רואה שיש לי לא מעט עבודה לעשות." הוא שפשף את לסתו, ולא טרח להסתיר את האופן שבו מבטו העז שוטט במורד גופי והבעיר סופה של אש בקרביי.

לקונור תמיד הייתה השפעה מוזרה עליי.

זו הייתה הסיבה שהתאהבתי בו מלכתחילה, והסיבה שבגללה הלכתי נגד כל מה שידעתי על שחקני הוקי ונתתי לו הזדמנות.

אבל הפעם לא הייתי אותה סטודנטית שנה ראשונה נאיבית שהייתי לפני שנתיים.

"את נראית טוב, אל." עיניו נצצו, אבל הרמתי את ההגנות שלי.

"גם אתה. טוב לראות אותך, קונור. אנחנו בדיוק הולכות." תפסתי את מילה וממש גררתי אותה מהמטבח,

כשצחוקו העמוק של קונור גורם לי לברוח משם כל עוד נפשי בי.