היה זה החופש הגדול, וענבל בת ה-7 הלכה עם אביה לעבודה. כבר חודש שהיא רק רואה טלוויזיה ואפילו הקייטנות כבר נגמרו ונכון שענבל העדיפה ללכת עם אימא לקניות. אבל אימא בכלל הלכה לרופא לעשות בדיקות, ולכן ענבל הייתה צריכה ללכת עם אבא לעבודה. לאחר טרוניות רבות, אביה הצליח לגרור אותה מהבית והם הגיעו למפעל.
אביה החנה את הרכב ושם לב שענבל כבר נרדמה לידו. הוא העיר אותה בעדינות. "ענבל, מתוקה, עורי, אני מאחר לפגישה". ענבל יצאה מהרכב לאיטה. אביה נעל את האוטו. ענבל אמרה "אוי אבוש, שכחתי את הדולפין".
אבא נתן לענבל את מפתחות הרכב ואמר שהוא רץ פנימה, שתנעל את האוטו והוא יבקש מהמזכירה שתכין לה שוקו בינתיים. ענבל חייכה חיוך בוקר מתוק וראתה את אבא רץ פנימה.
ענבל פתחה את דלת הרכב והשאירה אותו פתוח, לקחה לידה את בובת הדולפין ואז עצמה את עיניה לעוד נמנום קטן.
המשך העלילה בספר המלא
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
