מיין הארט

יצירה מרתקת שנקראת באחת! קשה להניח את הספר מהיד. איריס אליה כהן מפליאה בתיאורי עד נימי הנפש של דמויותיה. בלשון ציורית, עשירה וקולחת פורטת איריס על חייה של בטי המתחקה אחר עבר. היא נעה בציר בין ינקות, ילדות, נעורים ועד לגיל שלושים בו חל מהפך גדול בחייה. דמויות המשנה ביצירה צבעוניות וממלאות את החושים. " מיין הארט" - סיפור מרגש, מסקרן ומפתיע.

אמאלההההההההה עכשיו סיימתי לגמוע את הספר, אני מוצפת בכל כך הרבה רגשות, כאב, צער, כעס, חמלה... וואווו איריססססססס אין לי מילים, ממש אין לי מילים ובא לי עוד, את חייבת לכתוב המשך! חייבת. וואוו איריס, וואוו.

סיימתי לקרוא את מיין הארט. ההמשך, הצד השני של "גלבי". ביום אחד ובקריאה בלב נחמץ. זה הגורל, הדרך שלנו, מתמיד, בצד נפלאות החיים ופסגות הלבבות, יש את תהומות ובורות המוות והאימה. באותה יד חולקו לנו החיים וההסטוריה שלנו. "אף אחד לא יצא נורמלי מהשואה". התיאורים החשופים של ניצולי השואה, ההורים והמשפחה של בטי, מלאי כאב וטירוף. איך לא. השפה היפיפיה והשירית של איריס אליה כהן מציירת את האנשים ההרוסים והשבורים בצבעים מלאי חיים. אף אחד לא יוצא מנצח וצודק בספר הזה. אבל, התקווה שמפציעה בשיחה של זוהרה ובטי פותחת צוהר ותקווה להחלמה וסיכוי לחיים חדשים. מומלץ כל כך!

יש ספרים מופלאים ויש ספרים חשובים, הספר הזה הוא גם וגם. הגעתי אליו בחשש, כי גלבי השאיר עליי רושם עצום, אבל הספר הזה מתעלה אפילו עליו. השפה מרהיבה, העלילה שוברת לב והסיפור עצמו כאמור, חשוב. חשוב מאד. בעיקר בימים אלה, שההיסטוריה חוזרת על עצמה. בהתייחס לשורות האחרונות בספר, גם לכתוב ככה דרוש אומץ. יישר כוח!

ללא ספק אחד הספרים העוצמתיים שקראתי. סיפור ניצולי השואה שזור בסיפור חטיפת ילדי תימן ומסופר בצורה מיוחדת במינה. כל פעם מתגלה עוד חלק מהפאזל, כל פעם מבינים עוד משהו. כתוב ברגישות ובצורה חכמה. לא ספר קל אבל ספר שבהחלט כדאי לצלוח אותו. ספר מצויין שכתוב מצויין ולא מניח לרגע.

עכשיו, כשהגעתי לסוף הספר, פתאום הרגשתי שהנשימות שלי חזרו לפעום בסדירות. הספר הזה נכנס לנשמה.

מצוינת אהבתי

ספר מקסים! כתוב היטב, אליה כהן מלהטטת בשפה, תענוג צרוף! קל להתחבר לדמויות, העלילה מרתקת ושוזרת בתוכה טראגיות והומור גם יחד. מומלץ מומלץ מומלץ!!!

נפלא, עצוב ויפה כל כך מומלץ

ספר מצוין

ספר מרגש מאד. איריס, בכשרונה ורגישותה שאין לה קץ, מטיבה לתאר את שני הצדדים, לעורר חמלה גם לצד שבאופן אוטומטי היינו כועסים עליו. הסיפור אכן, כולו לב, לב גדול אוהב ומתחבט... קראתי את הספר כמעט ברצף, כתיבה מרתקת. מומולץ בחום.

מצויין. אהבתי מאוד.הסופרת עשתה עבודה מצויינת בטווית הסיפור והפרטים . הדמויות היו אמינות מאחד

שערי בנפשך שיום אחד כל מה שידעת על עצמך משתנה, מתהפך; אינך מי שחשבת שאת, כל מה שידעת היה לא נכון, כל מה שסיפרו לך בשקר יסודו. ועכשיו, מי את? מה את? ומשפט אחד שמצאתי, ולא ידעתי אם נכון לפעם או עכשיו: "...אביה ודודהּ וגם אמה, כל הניצולים שהכירה, נהגו לומר: "המשכנו לחיות, למרות שלא היה שום טעם לחיים," "איבדנו הכול והמשכנו לחיות," ...."לא ידענו אז מה מציאות ומה הזיה. מה נכון ומה לא נכון. הכול היה לא נכון." ..." הספר הזה, כמו לא מעט מספריה של אליה-כהן, נכנס לחדרי הלב ומשוטט שם, מכאיב יותר או פחות וילך אתי עוד זמן רב. מומלץ

אהבתי. התרגשתי. הזדהיתי והשכלתי.

אמ:לק? חובה לקרוא -הספר הזה הוא כולו לב, בחיי. לא רק השם שלו "מיין הארט" (הלב שלי) ולא רק העובדה שהוא ההמשך הנרטיבי של קודמו "גלבי" (לבי) שבתורו לפת ומחץ את הלב שלי. הספר המקסים והסוחף הזה הוא כולו לב מכיוון שכמו במטאפורה מושלמת לשם הספר נדמה שאין חדר או עלייה שהוא מחמיץ והוא מכווץ ומרחיב גם את לב הקורא הלפות בסבך הסיפור. אישית, עלי להודות שנגשתי לספר בחשש. קודמו "גלבי" נשאר אתי בראש ובמחשבות חודשים רבים אחרי שסיימתי אותו, הסיפור שעמד במרכזו נשא כאב שהכרתי מילדות כבת לעדה התימנית ואליהם נוספו כעס ותסכול לכשהבגרתי ועוד פרטים התגלו, או יותר נכון - התברר כמה פרטים הוסתרו, נמחקו ביד פושעת. ועדיין הפשע מתקיים. כשהגיע אלי "מיין הארט" שהוא המשך הסיפור מהצד השני חששתי שלא יהיה אפשרי להכיל הבנה או אולי אמפתיה לצד השני, גם סירבתי! סירבתי לקבל בכלל שזה אפשרי. אבל גם ידעתי מהיכרותי עם ספריה הקודמים שאיריס היא סופרת שמחוננת לא רק בכישרון כתיבה מופלא, אלא גם ביכולת לסחוף את הקוראים אל עולמן העשיר של הדמויות, לחבר אותן בכבלים של אמפתיה, סקרנות ובעיקר בכבלי מוזהבים של אהבה. אם זה עדיין לא מובן בשל המלל שהשתלט עלי (סליחה..) זו המלצת קריאה לכל מי שמחפש ספר שימשוך את לבו, יפתח בפניו עולם של קסם לכמה שעות או ימים וגם ילך אתו זמן רב אחר כך במחשבות ובלב.

איריס אליה כהן היא קוסמת של מילים. גם כשהיא כותבת פרוזה, היא בעצם כותבת שירה. השפה של איריס היא כמו מוזיקה לאוזניי. מוזיקה קלאסית. מורכבת, עמוקה, מרתקת. מעבר לכל מה שאני אוהבת בכתיבה שלה, מיין הארט היה עבורי גם חיבור כואב להסטוריה המשפחתית שלי. שפת היידיש השזורה לאורך הספר נגעה בליבי ועוררה מחדש את הכאב הבלתי נסבל על אירועי השואה שעליהם שמעתי מסבי היקר שחזר ״משם״. קראתי את הספר לאט. התענגתי והתכווצתי מכאב. סיימתי כרגע ואני לא נושמת. איריס אהובה, תודה מעומק ההארט.

מהפנט!

ספר חשוב המעלה גם את נושא האימוץ מנקודת המבט של בטי, ילדה מאומצת , נושא רגיש ומורכב המעורר מחשבות רבות.

הספר "מיין הארט" סיבב לי את נקודת המבט על חטופי תימן ועל שורדי השואה. מנכיחה את עולם האימוץ - הכמיהה לילדים והמשכיות חזקה ומתוארת בדייקנות ובעומק. הדמויות נבנות ופועלות שאני הקוראת נפעמת מנקודות המבט העמוקות. יצירה מרגשת ומרככת את ההסטוריה הכל כך מורכבת שלנו.

הספר כתוב היטב, נקרא בנשימה עצורה, מרטיט לב

יצירת מופת. ספר אמיץ, שנוגע בכאבים הכי גדולים -ברגישות, בהומור, בעושר מילולי בסיפורים קטנים שממלאים בגעגוע ורצון לחבק דמויות שכולנו הכרנו פעם.... איריס מפליאה שוב בכתיבה חד פעמית,מדוייקת ובנויה כספר מתח שקושר בסופו את כל הקצוות.

ספר נפלא ומטלטל על נושא כל כך כאוב. האם בשם הרצון בילדים של ניצולי שואה מותר לעשות הכל?

בטי, רופאה מתמחה צעירה מניו יורק, נשואה ובהריון עם תאומים מקבלת שיחת טלפון שטורפת את עולמה. מהשיחה עולה כי סיפור האימוץ שלה הינו סיפור לגמרי שונה מהסיפור שסיפרו לה הוריה והיא בעצם אחת מילדי תימן החטופים ולא, לא עשיתי פה ספוילר שמגלה את הפאנץ״ של הספר והורס לכם את הקריאה זה מסוג הספרים שבכלל אי אפשר לעשות להם ספוילרים, כי עיקר היופי שבהם היא הכתיבה לא נעשה פה ניסיון לבנות מתח עד לתגלית המטלטלת נקודת השבר מסופרת כבר בהתחלה ומכאן והלאה מסופר סיפורה של משפחה, משפחת מולנר, משפחה של שורדי שואה דרך הדמויות של בטי, הוריה, דודה ודמויות נוספות ונהדרות נעשה ניסיון כן ואמיתי להבין איך יכל לקרות דבר כזה. וכך בסוף הספר, למרות הכעס הרב על המעשה הנורא מצאתי את עצמי חומלת את משפחתה של בטי ומנסה בכל כוחי להבין ולהשלים. ברמה האישית, הספר נגע בי בהמון מקומות שלא ציפיתי להם הסיפורים שבו התערבבו לי עם הזיכרונות והרגשתי שהוא נכתב גם קצת על המשפחה שלי אני בוחרת לסיים בציטוט של בטי, הגיבורה הבאמת גיבורה ״אני לא באמת יכולה להימלט מזירת הפשע, חשבה. מכיוון שאני עצמי זירת הפשע״ ״לאן שנברח עצמנו יברח איתנו״ האמירה החזקה הזאת עשתה לי את הקישור של הספר לכאן ולעכשיו ויחד עם פסקול האירוויזיון שהתנגן לי במקביל לזמן קריאתי את הספר Life is no game but it’s ours יצאתי עם תחושה נחושה שאין לנו את הפריבילגיה לברוח אני כל כל מודה לאיריס אליה כהן על ספר רהוט, רגיש, חומל , אך לחלוטין לא אסקפיסטי זה ספר מחבק, מסוג הספרים שאני הכי זקוקה להם בתקופה זו. מומלץ ביותר!

הספר הנפלא הזה הוא מלאכת מחשבת מרתקת של בניית דמויות שנכנסות ללב וסיפור שלופת אותך. איריס כותבת מהלב ונכנסת לתוך הלב פנימה. אף שאת יודעת משלב מסויים מה הולך לקרות, תיאור המתרחש מרתק אותך, ולא מפסיק לשלוף הפתעות שמהממות אותך. את פוסעת יד ביד עם בטי, בתהליך גילויה את עצמה, את עברה, וחשה איך החמלה כלפי כל הדמויות מציפה אותך ומרגשת אותך עד עמקי נשמתך. תודה לאיריס שלא מרפה מהנושא החשוב הזה, של חטיפת ילדי תימן, כמו פצע שחוזרים אליו שוב ושוב, ומביאה אותו למודעות בצורה כל כך סוחפת וחודרת נפש. תודה על התובנה המחלחלת על אינסופיות התופעות האנושיות. ותודה מעומק הלב על חווית קריאה מרגשת וממלאת ועל מילות הסיום הנפלאות.

בשפתה המיוחדת של הסופרת עם משפטים וצירופי מילים מיוחדים, כמעט שירה, נשארתי מרותקת לכל אורכו של הספר. רציתי ולא רציתי שיסתיים הספר המיוחד הצובט והנוגע ללב.

את רוב הספר קראתי בשקיקה, נהנית מהמתח הנבנה, הטיול בין הזמנים (עבר, הווה) וסקרנית (כמו בפתיחת מתנה העטופה בשכבות רבות) מתי תגיע ההפתעה/תפנית בעלילה...אך מהרגע בו, בטי מקבלת את שיחת הטלפון מזוהרה, אחותה, הורדתי הילוך, ומשכתי את הסוף, במשך מספר ימים, שלא יגמר לי הספר! איריס, את סופרת מצויינת, נהניתי מאוד, רצה לקרוא את "גלבי" תודה על שעות מרגשות ומסעירות

איזה ספר נפלא!!!נפלא!!! קראתי אותו בנשימה עצורה כמעט בלי להניח אותו מן היד. איריס אליה כהן בוראת עולמות!! התאהבתי בעבר בספרה ׳גלבי׳. כבת לאב יוצא תימן ונכדה לסבא פעיל (חיים צדוק) מובן שנושא חטיפת ילדי תימן היה קרוב לליבי וחשתי בחשיבות הספר ׳גלבי׳ שעסק בנושא באומץ ובהעמקה. ואילו היום כשסיימתי את הספר המופלא ׳מיין הארט׳ חשתי כיצד איריס אליה כהן ברגישות, בחוכמה, ובלב מלא אהבה מצליחה להציג תמונה מורכבת וכואבת. מתארת את הסבל שעברו יהודי מזרח אירופה, את המחירים ששילמו עד כדי אובדן השפיות ממש. היכולת של איריס לחוש אהבה וחמלה לשלל הדמויות בספר על מורכבותן האנושית מעוררת השראה ומדביקה את הקוראים והקוראות. הספר הזה מומלץ בחום רב!!!

מעבר לכך שהספר נוגע בנקודות חשובות כל כך, הכתיבה של איריס אליה כהן פשוט מופתית! קריאת חובה! מפצירה בכן.

סיפור שוצף ומרתק, חוצה זמנים וגאוגרפיה, הטווה את קורי ההיסטוריה הרגשית של העם היהודי מתקופת השואה, דרך ההתיישבות במדינת ישראל, ועד התפוצה המודרנית. דרך סיפורה של בטי ומשפחתה, אנו מתוודעים לפרטי הזוועות, הטראומה האישית והקולקטיבית שחוו היהודים בשואה, ולמנגנון הטראומה שהמשיך גם לאחר השואה- חוזר כסיוט יומיומי ומפעיל את הניצולים כל אחד בדרכו שלו. יצוג אמת של המציאות הנשכחת של הדור הראשון לניצולי השואה השזור בדור הראשון העולה לישראל. איך טראומה אישית וקולקטיבית משפיעה על הנפש השורדת? מה הם אשם וצדק לנוכח מציאות בלתי אפשרית? האם אפשר להאשים קורבן בכך שהפך אחר לקורבן? מה הן פניה הרבות של האהבה? אלו רק כמה מהשאלות שהסיפור נוגע בהן. יצירת מופת האורגת חוטי זכרון, כאב, אהבה, נפש, ומציאות לכדי אריג האנושות כולה.

בטי סלדה מאנשים שאינם דוברי אמת והיא נמנעה מלבכות אבל לחיים יש תכניות מיוחדות ובמיוחד עבור בטי. קראתי את הספר בנשימה אחת, וככל שהתקרבתי לסופו נשארתי בלי אויר. לאט לאט אנחנו נחשפים, ביחד עם הגיבורה, לאמת המטלטלת. איריס אליה כהן טוותה סיפור מרגש שנכנס לתוך הלב ומכווץ את הבטן. מיין הארט מתכתב עם גלבי וחודר ללב.

ספר שקוראים בקריאה אחת. יש כאן מעשה רקמה שעשוי בידיים רגישות ואמונות העוסק במוסר ובמערכות יחסים. חיבור קורע לב בין שני נושאים כל כך מכוננים ומשמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו: השואה וחטיפת ילדי תימן. לצד הטיפול בנושא הכל כך חשוב הזה (השני במספר, אחרי גלבי, שאף הוא מומלץ מאוד), יש בספר תיאורים מרהיבים ומוחשיים המזמינים את כל החושים להיות שותפים בקריאה. איריס לוקחת אותנו יד ביד למסע בזמן ונעה בין הונגריה, לוס אנג׳לס, ניו יורק, ישראל ואושוויץ. מעבר למקומות עצמם, אנחנו עדים למוזיקה של התקופה, הן של בטי והן של הוריה. האיך שאיריס רוקמת את הדמויות, המעברים, ההומור והתפתחות העלילה, הוא תענוג לעיני הקורא. כמו בגלבי, איריס שבה ומעלה את הבעייה המוסרית והמורכבת הזו לסדר היום. היא יוצרת עולם עגול ומלא ומניחה אותו מול הקורא ; להזדהות עם השורדים והגהינום שעברו, או לחמול עליהם מול הפנמת מעשי חטיפת הילדים והקריעה הגסה שלהם משפחותיהם. קריעה לא אנושית, מתנשאת ופטרונית. התאריך החותם את הספר, 6 באוק' 23, הוא עוד בוקס, חזק במיוחד, בבטן הרכה של דברי ימינו. מצאו זמן לקרוא אותו.

כשהעברתי את הדף האחרון ב'מיין הארט', כבר היתה אצבעי נעוצה בדף הראשון, והתחלתי לקרוא שוב. בהתרגשות. כי זהו ספר שהוא מלאכת מחשבת. רגיש. עמוק. סוחף. שפתה הייחודית הקסומה של איריס אליה-כהן, לוקחת אותנו לרוחב הגלובוס (הונגריה, לוס אנג'לס וניו-יורק, ישראל), לאורך לוחות השנה (במשך כל המאה ה 20) ולעומק המרחב הבין-דורי, ומחברת את עולמם השברירי של שורדי השואה, עם הווייתם הפצועה של משפחות יוצאי תימן וארצות הבלקן, שילדיהם נלקחו מהם באלימות (עליה כתבה ב'גלבי' – ספרה הקודם). דר' בטי מולנר – רופאה יהודיה ניו-יורקית, נשואה למייקל – 'גוי' שחור, חייתה כל חייה בידיעה שנמצאה נטושה על מדרגות בית כנסת, בהיותה בת מספר חודשים, ואומצה על ידי הוריה – ילידי הונגריה, שורדי השואה. שיחת טלפון עלומה, המגיעה אליה בימים הנוראים של 1983, מטלטלת את עולמה ומפרקת את חייה. מצידו השני אישה המציגה את עצמה כזוהרה - אחותה התאומה - המספרת לה שאמה לא השלימה עם חטיפתה ושנים ארוכות הם מחפשים אותה. בכייה של בטי, המתפרץ קבלת השיחה הראשונה עם זהרה משתלב בבכיו הרצוף של אביה ואמיתות חייה מתנפצות לרסיסים. 'באימוץ כמו שלי', אומרת בטי למייקל בעלה, 'קורה תהליך הפוך... במקום שההורים ילדו את הילד, הילד יולד את ההורים. כלומר, אני ילדה שילדה הורים... הרי בלעדיי לא היו נעשים 'הורים'. ככה הם נהפכו לנגזרת שלי. כלומר, נהפכתי להיות ההורים של ההורים שלי... אני למעשה האמא של ההורים שלי. בגלל זה כל החיים אני חשה אחריות עצומה כלפיהם, וחובה, ופחד לאבד אותם... אני חושבת שבגלל זה אף פעם לא יצאתי לחפש את ההורים הביולוגיים ברצינות, כמו שהמשפחה של זוהרה עשתה... להם זו היתה משימת חיים...' בכתיבה מופלאה, ברגישות ובאומץ-לב נוגעת איריס אליה-כהן בעניינים שלא ננגעו, וחושפת עצבים חשופים בחדרי-חדריהם של שורדי שואה. הכריכה (הדס לוי) יפה ומפתה. אהבתי את פניה המכווצות של הילדה הוורודה - כך, כנראה, בטי בילדותה. כיווץ חיצוני, שמציף את הכיווץ הפנימי. ועוד ארחיב את כתיבתי על הספר הסוחף. הייחודי. הפועל עלי ככיווץ פעימות הלב – ליבי – מיין הארט. – על ההבחנה בדמויות – בשפתן ובהתנהגויותיהן, על התחקיר היסודי שנערך כדי ליצור את העלילה המורכבת, על ההקבלות הרבות המתפקדות בשפה, ועל קשרו לגלבי, ספרה הקודם של אליה-כהן.

בנשימה אחת עצורה ונעתקת!!!!

ספר מטלטל ונוגע ללב שפורט על כל נים שבגוף. במילותיה המכשפות והמכושפות מצליחה איריס לנווט בין עצב להומור, בין עבר להווה. כי היא הקוסמת, בוראת עולם המילים הנפלא והצבעוני שאני מכירה. קראתי כל מילה שכתבה ופרסמה, ובכל ספר היא מפתיעה מחדש בשזירת מילים וצרופים מיוחדים, בתיאורי רגש מדויקים פיוטיים ונוגעים ללב. סקירה מלאה על הספר בבלוג שלי,חלי והספרים.

ספרי פרוזה העוסקים בסוגיות חברתיות היסטוריות, וודאי כאלו שעדיין מדממות, עלולים ליפול למלכודות: מטיפנות, דידקטיות או בקיצור שעמום. לספרה החדש של איריס אליה כהן ניגשתי בחשש. כתמונת מראה ל"גלבי", ספרה הקודם, שעסק בפגיעה, ב"העלמות" של הילדים, לוקחת הפעם הסופרת את הצד הפוגע ונכנסת לתוכו באומץ. ההורים החוטפים, שנתפסים בעיני הגיבורה כהורים המאמצים, מוצגים ביצירה בכאבם הגדול. פרקים שלמים מעידים בתמונות תמונות את ההתמוטטות הנפשית של מי שחוו את מוראות שואת יהודי אירופה על גופם ונפשם, את העובדה הנוראה שאף אחד לא הצליח לצאת מ"שם". הספר מציג את הזוג האמריקאי ("המאמץ") והמשפחה ממנה נלקחה הילדה (התימנים) כתאומי הפגיעה הגדולה. קורבנות של גורל, תפיסת עולם וכמובן מלחמה נוראית. הלב של אלה והלב של אלה פצוע. מעניין שב"מיין הארט" דווקא זהרה הבת שנשארה להוריה, המחפשת את אחותה החטופה, זו שבאופן אינטואטיבי אנחנו מאמינים כי הצדק בצד שלה היא זאת שמוצגת כלא מספיק רגישה. היא מנחיתה על בטי שלל אינפורמציה, יוצאת נגד הוריה המאמצים, וזו אין לה אלא להתחבט במשך כל העלילה אם נכון לה בכלל להיפגש עם זהרה. לאורך הספר נבנה מוטיב התאומות. בטי ההרה בזמן הסיפור הריון ראשון לתאומים היא התאומה של זהרה שמחפשת אותה, פרלה ובלנקה – דודתה ואמה המאמצת - תאומות שהבחירות שלהם במלחמה ולאחריה הפרידו ביניהן. הקרע בין התאומות הצעירות שנעשה לא מבחירה עומד כל הזמן מול הניתוק שנעשה לכאורה מבחירה - סכסוך בין האחיות הבוגרות - ושואל את הקורא, התוהה לסיבת הניתוק, מהי באמת בחירה. זה ספר שיותר מהיותו עוסק בטרגדיה של ילדי תימן הוא עוסק בחיים של דור שני – בחייה של ילדה נערה אישה צעירה עם הורים פגועי נפש. אין דרך אחרת לראות זאת. התקפי הבכי לצד פלאש בקים מטורפים שהעמידו שוב ושוב את הילדה חסרת אונים למולם. האם תאור סבלם מצדיק באיזה אופן את המעשה? אני לא בטוחה. האם אבדן הילדים שהם חוו עומד מול אבדן הילדים לו הם גרמו? גם כאן איני בטוחה. לא יכולתי שלא להדהד בתוכי את ספרה של רונית פיינגולד "ברכה" (הוצאת שתיים), שאף הוא מנסה בדרכו להבין לאן נעלמה תינוקת באותה תקופה באותם ימים מלאי ערפל. האם אכן מתה כפי שמסרו הרשויות או אולי גם היא נחטפה. ב״ברכה״ יש תשובה אחרת. העמדה שלי (הידיעות שלי) בנושא רלוונטיות כמובן לקריאת הספר אך גם בלי לנקוט עמדה מה היה, מה לא היה, עד כמה היה, ובמי לתלות את האשמה - הספר סוחף ומצליח לייצר דמויות מלאות כאב, נאבקות לחיות, צבעוניות ובמידה רבה מעוררות בנו חמלה גדולה. המודעות המפורשת של בטי האישה הצעירה כי "הסיפור הזה כל כך הוליוודי. כל כך מהונדס. טלנובלה קלושה, בלתי אמינה בעליל. כאילו כתב אותו איזה תסריטאי כושל. במקום למסור לאביה את הבשורה הנפלאה – אין יום שחולף מבלי שהוא שואל אותה, " נו, יש חדש?" – יהיה עליה להתעמת אתו." המודעות הזו מתעמתת בסופו של דבר אתנו, עם הידע ההיסטורי שלנו עם ההבנה והנכונות לקבל שנעשו מעשים נוראיים שבמבט ראשון נראים לנו מופרכים או לא אמינים. ואחרי הקריאה דווקא בימים אלה לזכור שעדיין נעשים מעשים נוראיים בעולמנו, והם לא "נחלתו" של צד אחד.

גמרתי את הספר הבוקר, בקריאה כמעט רצופה. ספר מיוחד, ססגוני, כמעט אפילפטי ונורא נורא מצחיק, וזה לא מובן מאליו כי הנושאים שבו קיצוניים עד כדי בכי. אבל מצד שני, כל הספר קיצוני והוא מותח את הקצוות כמעט מכל בחינה אפשרית.

ספר מעולה. רומן היסטורי על ניצולי שואה , שרידים נפגעי פוסט טראומה והנזקים שהובילו אותם להחלטות מטורפות , אגואיסטיות,גזעניות ואכזריות. ספר מרתק , כואב וקשה לקריאה, בשל המראה המוצגת בפנינו הפוסט טראומתיים ,כיום.

מטלטל

ספר מרגש יחודי שנותן נקודת מבט על חברה כואבת שפוגעת זה בזה היו קצת תיאורים שלטעמי חזרו על עצמם ובכל זאת ספר נהדר מומלץ

חזק!!!

קריאה מצוינת ספר מרתק

הספר היה מעניין ומרגש אבל מדכא. לעתים קשה היה לזכור את הפרטים שקראתי והיה צורך לחזור ולקרוא מחדש בגלל המעברים מהעבר להווה בסיפור.

הספר היה מעניין מאד וכתוב באופן קריא מאד

הספר מעולה ויכול היה להיות עוד יותר מעולה אם היה משיל מעליו חזרתיות מסוימת. כשכל הזמן בוכים הדמעות מאבדות מכוחן...

סגנון כתיבה מיוחד ומפתיע. מעולה אבל סהכ הספר מאוד מוגיע וגדוש תיאורים ארוכים וטרחניים

ספר שמשאיר אותך מרותק עד לסופו . ממליצה לקרוא .

ספר חזק

ספר מרגש השופך אור על חטיפת ילדי תימן, מהיבט ניצולי השואה שהיו אודים ניצולים מאש ומאידך,מתאר בקצרה את חוסר הרגישות למשפחות העולים מתימן שהתעלמו ממצוקתם,העוול שגרמו להם,והחוצפה שהעזו לגנוב את ילדיהם. הפרשה העגומה הזאת עטופה בסיפור זה בהרבה מלל,הרבה תאורי בכי וטירוף,ובנסיון ,אולי,לנסות וליצור אמפטיה כלפי החוטפים. קצת מעוות!

שמעתי את הספר בגרסה קולית. סיפור מסקרן שמושך את הלב מאידך מאד פטפטני וגדוש בפרטים חוזרים (המורה מסריח, האימא יפה, האבא שקרן) - דווקא היו חסרים פרטים כמו מה בדיוק היא עושה כרופאה למה והיא בעלה (השחור כך יודגש) חייבים להיות כנרי על. אהבה למוסיקה ? כי הכריחו אותה ?.... מייגע קצת. הוקל כשנגמר.

הסיפור מעניין לכשעצמו, אבל יש המון מריחת מילים על מנת להגיע למסקנה הברורה מאליה כפי שאכן התגלה בסוף הספר. קראתי בהפסקות ובהרבה דילוגים שהרגשתי שהם פשוט מריחת זמן ומילים לעבות את הסיפר.

ספר חזק, אך לא ממש שכנע אותי. 1. סופר על ניצולה מאושוויץ שקצין נאצי התאהב בה והציל אותה עם כל הבעיות שזה גרם למשפחתה, סיפור אמיתי אשר שונה לצורך הספר כנראה... דבר שהפריע לי. 2. סיפור חטיפת תינוקות יוצאי תימן אשר עדיין לא ברור אם זה נכון. הספר כתוב יפה ומושך אך כפי שכתבתי, אותי לא ממש שכנע.

התייאשתי באמצע