פרקי תהילה

הספר הזה הצטבר בשפה שאינה שפת דיבורי או שפת שירי, כי רציתי שיהיה גדול ממני. אבל בחשבון נוסף צר לי שלא יגיע בגלל זה אל בני הנעורים, שהם אולי קהלו האמיתי. כי כמותם הוא ממתין בלי תוחלת. בנעוריי מוקף הייתי אנשים שעסקו בלומר כל הזמן: אנחנו ההווה. ושמעתי והעמדתי פנים. אחר כך, כמקובל, גויסתי ופגשתי נערים ממקום אחר. שאלתי, מה עשיתם עד עכשיו. ענו, היינו עסוקים בלחכות שיקרה משהו. למשל, שמה שנראה כמו אהבה לא יהיה האפשרות היחידה לאהבה רק מפני שנמצא במרחק הליכה. והייתה בי הרווחה. שלא רק אני גמרתי את עצמי מלחכות ולחכות. כאן, במקום אחר, בזמן שאני מנסה לעבור בלשוני את מחסום ההווה והגוף, הייתי רוצה להגיע אל אלה שיש בהם נעורים מירושלים, מרמת גן, מזיכרון יעקב, מראש פינה, מכל מקום שחיכו בו. שחיכו לחיים. שלא הייתה בו בחירה שונה חוץ מההמתנה

בְּיוֹם הֻלַּדְתִּי הָעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה, שֶׁהוּא גִּיל אִמִּי כְּשֶׁנּוֹלַדְתִּי

נִשְׁאַלְתִּי מִפְּנֵי מָה לֹא נַעֲשֵׂיתִי סוֹפֵר. מִפְּנֵי פַּחַד לָצֵאת מִבֵּיתִי וְלִרְאוֹת בְּנֵי אָדָם. וּלְדַבֵּר כְּנֶגְדָּם. וְלִלְמֹד אֶת שְׁמוֹת צִמְחֵיהֶם, עָרֵיהֶם, מוֹשָׁבוֹת בְּתוּלוֹת. וְאֶת שְׁמוֹת הַחוֹחִים וְהַחוֹלוֹת וְהַמְּחִלּוֹת. וְאֶת הַצַּעַר לְסוּגָיו. וּמִפְּנֵי הָאַשְׁמָה. וּמִפְּנֵי שֶׁכָּל קְרוֹבַי חַיִּים עֲדַיִן. וּבְכָל יוֹם אֲנִי קָם מִמִּטָּתִי וּבְיָדַי כָּל דָּמַי. וּלְעוֹלָם לֹא אֶהְיֶה יָפֶה יוֹתֵר, בָּרִיא יוֹתֵר, אֶפְשָׁרִי יוֹתֵר, עִם כָּל טְעָמַי. אֲבָל אֵינִי רוֹצֶה לָצֵאת.

וְעֶשֶׂר שָׁנִים, אוּלַי כְּבָר יוֹתֵר, עוֹמֵד בִּי רַק גַּעֲגוּעַ אֶחָד. סָמוּק כָּזֶה כָּמוֹנִי. וְהוּא הוֹלֵךְ וְנֶאֱדָם. גַּם אִם כְּבָר כִּמְעַט אֵין לוֹ אֲחִיזָה בְּבָשָׂר וָדָם. גַּעֲגוּעַ שֶׁל נַעַר לְיַלְדָּה מִירוּשָׁלַיִם שֶׁפַּעַם פָּגַשׁ בְּאַקְרַאי, כַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה בָּעוֹלָם עוֹד לְבַד מִלְּבַדָּהּ.

נַעַר שֶׁקּוֹרֵא לָהּ תְּהִלָּה. הִיא מְגַלָּה בּוֹ מַשֶּׁהוּ. וְהוּא נִשְׁבָּר מוּלָהּ. וְהִיא נִשְׁבַּעַת. אוֹ שֶׁנִּשְׁמָע לוֹ בִּדְבָרֶיהָ מַשֶּׁהוּ, נִימָה שֶׁל שְׁבוּעָה. וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם חוֹזֵר לְבֵיתוֹ, הוּא מַעֲלֶה בְּדַעֲתוֹ נְבוּאָה: אֵיךְ הִיא רוֹאָה אוֹתוֹ, אֵיךְ הִיא מִתְבַּגֶּרֶת. אֵיךְ הִיא נִשְׁאֶרֶת עֵרָה בְּכָל הַלֵּילוֹת בְּבַיִת פְּרָטִי, חַד־קוֹמָתִי, בְּבֵית הַכֶּרֶם. וּמֵחַלּוֹן חַדְרָהּ רוֹאִים שָׁמַיִם חֲלָקִים, וּשְׁחֹרִים וְלֹא שְׁחוּקִים. וְאֶת כָּל אֵלֶּה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לְמַטָּה, אֶת טְבִיעוֹת יַשְׁבָנֵיהֶם הַמְּתוּקִים עַל כָּל הַסַּפְסָלִים בִּירוּשָׁלַיִם. אֶת הוֹרֶיהָ, תָּמִיד, שֶׁבְּחֶדֶר רָחוֹק יְשֵׁנִים וּנְשׂוּאִים. כְּמוֹ בְּכָל הַבָּתִּים.

יֵשׁ לָהּ אָח אֶחָד יָפֶה וְאָחוֹת שֶׁנִּרְאֵית מְכֹעֶסֶת תָּמִיד, עִם מִשְׁקָל עוֹדֵף. וְיֵשׁ לָהּ אוֹפְּטִימִיּוּת (בְּשָׂפָה עַדְכָּנִית יוֹתֵר זֶה אוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ לָהּ יְעָדִים). הִיא לוֹמֶדֶת בְּתִיכוֹן בְּגִבְעַת רָם, בִּיּוֹלוֹגְיָה וּדְרָמָה, וְחוֹצָה אֶת הַמִּסְדְּרוֹנוֹת בִּצְעָדִים חַדִּים. וּבָעֶרֶב הִיא הוֹלֶכֶת מֵרְחוֹב הַמֶּלֶךְ עַד כִּכַּר הַחֲתוּלוֹת. וְעִם הַבְּגָדִים הָהֵם שֶׁלָּהּ, וְעִם הַשֵּׁם שֶׁלָּהּ, הִיא יָכְלָה לָלֶכֶת כָּכָה כְּבָר לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה. וְאוּלַי כָּל אֵלֶּה לְקוּחִים מִשָּׁם, מִימֵי הוֹרֶיהָ הַמְּבֻגָּרִים, הַלֹּא־עֵרִים. וּבְכָל לַיְלָה הִיא עוֹנָה עַל שְׁאֵלוֹת שֶׁלֹּא שָׁאַלְתִּי.

וַאֲנִי יוֹצֵא אֵלֶיהָ בְּרֹאשִׁי. בַּשֶּׁלֶג הַגָּרוּעַ, בִּשְׁלֹשָׁה אוֹטוֹבּוּסִים, בְּשֶׁבַע יְמָמוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּיָנוּאָר אַלְפַּיִם וָתֵשַׁע. יוֹם הַהֻלֶּדֶת הָאַרְבָּעִים שֶׁל אִמִּי. וְעוֹלֶה בִּי אֵלֶיהָ תְּהוֹם נוֹאָשׁ וַחֲסַר יֶשַׁע. אֲבָל הִיא יְשֵׁנָה. 

מִתַּחַת לַשָּׁטִיחַ יֵשׁ מַפְתֵּחַ. הוּא אוּלַי הֻשְׁאַר לָאָח. וְנִפְתָּח לִי הַחֹשֶׁךְ שֶׁלָּהּ וְלוֹקֵחַ אוֹתִי לְחַדְרָהּ, וּבִפְנִים מִתְנַגֵּן מִמַּחְשֵׁב שִׁיר שֶׁל פִּיטֶר רוֹט שֶׁהָיְתָה לוֹחֶשֶׁת לִי עַל עַצְמָהּ: "רוֹצָה שֶׁיִּשְׁאֲלוּ אוֹתָהּ מָה אִתָּךְ". וּכְבָר הָרִיר הַחַם שֶׁלָּהּ נִמְתָּח מִפִּיהָ עַד שַׂעֲרוֹתַי, עַד כָּל קוֹרוֹתַי שֶׁהָיוּ לְבָשָׂר תַּחְתֶּנָּה. כְּאִלּוּ יָדַע כָּל יָפְיִי שֶׁיִּתֵּן הַכֹּל לְבִטְחוֹן נְשִׁימוֹתֶיהָ, הַקְּרוֹבוֹת לְנַחֲרָה. שֶׁיִּבָּלַע בְּקוֹלָן, כְּמוֹ שֶׁתָּמִיד רָצִיתִי עַד הֵנָּה. שֶׁיִּמְצָא בְּזֶה נְהָרָה. אֲבָל עַכְשָׁו הִיא לֹא עוֹנָה. 

אָז אֲנִי יוֹצֵא מִגַּג בֵּיתָהּ לְגֶשֶׁם. וּמַרְטִיב אֶת שִׁירַי הַיּוֹצְאִים מִתּוֹכָהּ עַד שֶׁכָּל אוֹת וְאוֹת מְרוּחוֹת. וּמַרְגִּיעַ אֶת עַצְמִי: כָּל הַדְּאָגוֹת כְּרוּכוֹת. כָּל הַדְּאָגוֹת כְּרוּכוֹת. אֲנִי נִזְכָּר בְּכָל מוֹרוֹתַי לְסִפְרוּת שֶׁנָּזְפוּ בִּי אַחַר שֶׁבִּקְּשׁוּ לְהַגְדִּיר מֻנָּח, וְהָיִיתִי מַגְדִּירוֹ דֶּרֶךְ עַצְמוֹ: "מֻנָּח הוּא מֻנָּח שֶׁהוּא כָּךְ וְכָךְ".

עַל זֶה אוּלַי לֹא יְסֻלַּח לִי מֵעֶשְׂרִים נָשִׁים שֶׁקָּרָאתִי לָהֶן תְּהִלָּה וְאָמַרְתִּי, אַתֶּן תְּהִלָּה כִּי יֵשׁ בְּכֻלְּכֶן תְּהִלָּה אַחַת שֶׁמִּתְפַּזֶּרֶת אַחֶרֶת. אֲבָל עַכְשָׁו, בָּרֶגַע הַזֶּה, הַכֹּל עוֹד נִסְלָח. לָרִאשׁוֹנָה הַכֹּל מַפְשִׁיט מִמֶּנִּי אֶת כְּבוֹדִי, אֶת מְאֹדִי. וּבְלִי שֶׁיֵּדְעוּ אֶת הֵדִי אֲנִי קוֹבֵר אֶת תִּיק שִׁירַי בַּאֲרוֹנוֹת. וְעוֹבֵר בַּהֲדַר בְּתוּלִין מִתְחַנֵּק וּמָתוּן עַל כָּל הַשְּׁלָגִים, עַל כָּל חֲרוֹנוֹתַי. וּמִתְחַנֵּן לִנְעָרוֹת וְלִנְעָרִים דּוֹמִים לִי שֶׁעוֹד לֹא יֵלְכוּ, שֶׁיִּוָּכְחוּ בִּי נִפְתָּח לְכָל עוֹנוֹתַי, שֶׁלֹּא יִהְיוּ קָמִים. וְעַל זֶה אֶתְגַּעֲגַע כָּל הַיָּמִים.

כְּשֶׁנִּרְאֲתָה לִי תְּהִלָּה בָּרִאשׁוֹנָה

בְּעֶצֶם, לוֹמַר זֹאת פָּשׁוּט, כָּל יָמַי בִּירוּשָׁלַיִם

לֹא יָצָאתִי מֵחַדְרִי

שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ סֵקְס מֵחַדְרֵי אֲחֵרִים

שֶׁלֹּא לוֹמַר אִשָּׁה זָרָה, שֶׁבְּעֵינַי יָפָה לְהַחֲרִיד

(וְאוּלַי בִּמְקוֹם מוֹצָאָהּ יָפְיָהּ סְטַנְדַּרְטִי),

כְּשֶׁמַּכְחִיל בָּהּ וְרִיד

שֶׁל הִתְרַגְּלוּת לְכָאן. כְּשֶׁהִיא בְּטוּחָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי

שֶׁרַק בִּפְחָדַי הִתְאַדַּרְתִּי. הַצְּעָקָה הַמְּתוּחָה שֶׁלָּהּ

הִיא מִיץ מָהוּל בְּמִיץ הַיְּרָקוֹת הַנִּשָֹּאִים מִתּוֹךְ הַשּׁוּק

עַל מַדְרֵגוֹת בּוֹרְקוֹת מִלַּכָּה.

הִיא תֶּכֶף תִּהְיֶה רְגִילָה כָּאן

כִּי יֵשׁ בָּהּ צֹרֶךְ וּצְעָקָה: אַל תִּהְיֶה כְּמוֹ עַצְמְךָ

וְעִם הַצְּעָקָה נִמְתַּחַת הַצְּמִיחָה

שֶׁל הַמַּרְוָה מִתַּחַת לַחַלּוֹן,

בְּמַיִם מִבַּקְבּוּק שֶׁל הֵד אֶנְד שׁוֹלְדֵּרְס.

וַאֲנִי יוֹדֵעַ: אַהֲבַת חַיַּי קְרוֹבָה. אֲבָל

בַּיִת בַּשִּׁיר שֶׁמּוּלִי שׁוּב נִקְרָא בִּצְרִידָה מִגְּרוֹנִי:

"אֲסוֹנִי, כָּאן אֲנִי עֲרִירִי"

לַמָּחֳרַת, כְּשֶׁנִּרְאֲתָה לִי תְּהִלָּה בָּרִאשׁוֹנָה, לֹא הִכַּרְתִּי עוֹד אִישׁ בִּירוּשָׁלַיִם. בָּאתִי אֵלֶיהָ וְאָמַרְתִּי, אֲנִי רוֹצֶה לָצֵאת אִתָּךְ. אָמְרָה, בְּסֵדֶר גָּמוּר, בּוֹא לַגַּג בְּעוֹד שָׁעָה וְתֹאמַר לִי מִי אַתָּה. בָּאתִי וְאָמַרְתִּי, שְׁמִי עֹמֶר, אֲנִי בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת, יֵשׁ לִי נְטִיּוֹת, יֵשׁ לִי הַשְׁקָפַת עוֹלָם. אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת מִין. כַּנִּרְאֶה אִתָּךְ. מָה שֶׁנִּקְרָא כְּמוֹ כֻּלָּם. תְּהִלָּה אָמְרָה: שְׁמִי תְּהִלָּה. אֲנִי רוֹצָה שֶׁתְּדַבֵּר רָגִיל. לֹא כְּאִלּוּ יֵשׁ לְךָ בַּבֶּטֶן מַשֶּׁהוּ עָלוּם. אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ. אָמַרְתִּי שׁוּב: שְׁמִי תְּהִלָּה, אֲנִי בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת. אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת הַמִּלָּה "כְּלוּם", שֶׁבַּמִּלּוֹן הִיא מֻגְדֶּרֶת "מַשֶּׁהוּ", וּבַדִּבּוּר הִיא מְסַמֶּנֶת אֶת הָרֵיק שֶׁנִּקְרַע מִן הָרֵיק. אָז חִיְּכָה תְּהִלָּה וְאָמְרָה: עַכְשָׁו הַדִּבּוּר לֹא חוֹרֵק.

שְׂפַת הַשָּׂדֶה הָיְתָה עִבְרִית

שָׂדֶה שֶׁעָמְדָה בּוֹ תְּהִלָּה לְנֶגֶד עֵינַי מֻזְהָב הָיָה כָּל הַיָּמִים. כְּשֵׁם שֶׁכָּתְבָה לֵאָה מִן הָהָר הַמֻּזְהָב: "בְּהַר מֻזְהָב תָּחוּשִׁי דֶּחִי, בְּשָׂדֶה מֻזְהָב תֵּלֵכִי". וְכֵן אָמַר עָלָיו מֵאִיר אֲרִיאֵל: "בְּהַר מֻזְהָב תֵּלְכִי, בְּשָׂדֶה מֻזְהָב לֹא תֵּלְכִי". וְאַחֲרֵי שָׁנִים שָׁר עַל כָּךְ אַחֵר: "כְּשֶׁתֵּלֵךְ אֲהוּבָתִי אֶל הַשֶּׁמֶשׁ אֵצֵא. בְּשָׂדֶה מֻזְהָב אֵצֵא. וְאֵצֵא עִם כָּל אַחַי". אַךְ לָצֵאת לֹא יָכֹלְתִּי וַדַּאי. כִּי הָיִיתִי לְבַדִּי. וְעוֹד לֹא הָיִיתִי חַי.

וּשְׂפַת הַשָּׂדֶה הָיְתָה עִבְרִית. בְּזֶה אֲנִי בָּטוּחַ. כִּי רַק בָּהּ הָיוּ הַחִזּוּרִים עַל פֶּתַח תְּהִלָּה מִתְבַּהֲרִים לְהַחֲרִיד. בְּשָׂפָה אַחַת בָּאתִי לַשָּׂדֶה מִכָּל שְׁעָרִים. עֶרֶב עֶרֶב. בַּחֲשֵׁכָה אַחַת. שֶׁבְּתוֹכָהּ עָמְדוּ בָּתֵּי יְרוּשָׁלַיִם. וְאוֹר הַמְּחֻמָּם יוֹצֵא מֵהֶם וּכְמוֹ רוֹאֶה עָלַי יִרְאָה.

שָׁעָה שָׁעָה הָיוּ שׁוֹמְעִים אַחַר עֲבוֹדָתִי בַּחֲדָשׁוֹת, בָּאוֹטוֹבּוּס, אֶת דָּן כָּנֵר קוֹרֵא אֶת הַהֹוֶה בְּמִלּוֹתַי. וְלֹא עָזְרוּ לִי עִלּוֹתַי שֶׁלֹּא לִסַּע מִשָּׁם אֶל חֶדֶר תְּהִלָּה. כִּי כָּל תְּהִלּוֹתַי עַד אָז נִרְאוּ בְּחֶדֶר חָשׁוּךְ, בַּחֲשֵׁכָה. אֲבָל פִּתְאֹם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אוֹרוֹת רָעִים וַחֲשׂוּפִים שֶׁשְּׁמִי עָלָה בָּהֶם נִרְאוּ לִי כִּבְרָכָה.

הָאוֹטוֹבּוּס הָיָה עוֹלֶה עוֹד עֲלִיָּה אַחֲרוֹנָה: רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הָיָה נוֹתֵן סִימָן לְהִזְדַּקֵּף מִן הַשְּׁפִיפוּת. קַנָּאֵי גָּלִיל הָיָה לָהֶם לְמִי לִנְטֹר.

וַאֲנִי, וְרַק אֲנִי, שֶׁגּוּפָנִי מִדַּי הָיִיתִי בְּשָׁעוֹת כָּאֵלֶּה בְּחַיַּי כְּאִלּוּ כָּל חַיַּי הֵחֵלּוּ שָׁם שָׁעָה שָׁעָה עוֹמֵד בֵּין הַבָּתִּים שֶׁנִּפְתְּחוּ לִי כִּכְלוּבִים. וְאַחֲרַי שִׁמְעוֹן וְהַלֵּוִי וְגַמְלִיאֵל. וּמַשִּׂיאִים לִי אֵלֶּה, הַיָּפִים בַּבַּחוּרִים, אֶת קוֹל הַתּוֹר. אֶת רַחַשׁ פֶּתַח תְּהִלָּה. וְחִזְּקוּ אוֹתִי קוֹדְמַי גַּם פְּעָמַי הָאֲחֵרוֹת עַד שֶׁעָמְדָה בִּי גַּאֲוָה לְהִכָּנֵס.