יד הפלא 4 – קסם של חבר

פֶּרֶק 1

יֶלֶד פֶּלֶא

שָׁלוֹם לְכָל הַקּוֹרְאִים. אֲנִי שׁוּב כָּאן, רַן הַשְּׁמַנְמַן, (כֵּן, כֵּן, אֲנִי עֲדַיִן שְׁמַנְמַן, אֲפִלּוּ שָׁמֵן, אֶפְשָׁר לְהַגִּיד...) וַאֲנִי כָּאן יַחַד עִם יַד הַפֶּלֶא הַמֻּפְלָאָה שֶׁלִּי, הַיָּד הַחֲזָקָה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, הַיָּד שֶׁעוֹשָׂה קְסָמִים, שֶׁמְּסֻגֶּלֶת לַהֲפוֹךְ אֲנָשִׁים וַחֲפָצִים לִשְׁקוּפִים. שֶׁתֵּדְעוּ לָכֶם, קוֹרְאִים יְקָרִים, שֶׁאֲנִי מַרְשֶׁה לָכֶם לִקְרוֹא לִי יָדָה, שֶׁזֶּה קִצּוּר שֶׁל יַד־הַפֶּלֶא.

צְלִיל וְיָהֵל, הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי, הֵם שֶׁהִמְצִיאוּ לִי אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה. הֵם הַחֲבֵרִים הַיְּחִידִים שֶׁלִּי שֶׁיּוֹדְעִים אֶת הַסּוֹד. אֲנִי לֹא מְגַלֶּה אֶת הַסּוֹד הַזֶּה לְאַף אֶחָד בָּעוֹלָם כִּי אֲנִי פּוֹחֵד שֶׁיַּעֲשׂוּ מִמֶּנִּי יֶלֶד מְפֻרְסָם וְיִקְּחוּ אוֹתִי לִבְדִיקוֹת כְּדֵי לְגַלּוֹת מֵאֵיפֹה הַכֹּחַ הַזֶּה שֶׁיֵּשׁ לִי. טוֹב לִי כָּכָה עִם שְׁנֵי חֲבֵרִים וְסוֹד, אֲנִי לֹא צָרִיךְ יוֹתֵר כְּלוּם. אֲבָל בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן יֵשׁ בְּעָיָה קְטַנָּה: צְלִיל וְיָהֵל הָפְכוּ לְזוּג; הֵם חֲבֵרִים עַכְשָׁיו. וּמֵאָז שֶׁהֵם הָפְכוּ לְזוּג, הֵם כְּבָר לֹא כָּל כָּךְ מִתְיַחֲסִים אֵלַי, הֵם כָּל הַזְּמַן עֲסוּקִים זֶה בָּזֶה. מֵאָז שֶׁהֵם נַעֲשׂוּ חֲבֵרִים אֲנִי שׁוּב מַרְגִּישׁ בּוֹדֵד, לְבַדִּי, בְּלִי שׁוּם חָבֵר אֲמִתִּי. הֵבַנְתִּי שֶׁאֵין לִי בְּרֵרָה, שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ כְּדֵי לִמְצוֹא לְעַצְמִי חֲבֵרִים חֲדָשִׁים.

יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ לַכִּתָּה תַּלְמִיד חָדָשׁ. כְּשֶׁרָאִיתִי אוֹתוֹ בְּפֶתַח הַכִּתָּה, הָיִיתִי הָמוּם. הוּא נִרְאָה יָפֶה בִּמְיֻחָד: שֵׂעָר שָׁחוֹר חָלָק, חִיּוּךְ שׁוֹבָב, גֻּמָּה בְּלֶחִי יָמִין, עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת צוֹחֲקוֹת - הַפַּרְצוּף הֲכִי מָתוֹק שֶׁרָאִיתִי אֵי־פַּעַם. אַתֶּם בֶּטַח חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי מַגְזִים, אָז לֹא, אֲנִי לֹא מַגְזִים. אֲפִלּוּ רִנָּה הַמְּחַנֶּכֶת שֶׁהִצִּיגָה אוֹתוֹ לְפָנֵינוּ אָמְרָה: "הִגִּיעַ אֵלֵינוּ תַּלְמִיד חָדָשׁ, תַּלְמִיד מַקְסִים וְיָפֶה, דָּנִיֵּאל. אֲנִי מְקַוָה שֶׁנֵּדַע לְקַבֵּל אוֹתוֹ וּנְשַׁלֵּב אוֹתוֹ בְּתוֹכֵנוּ..."

אֵיזוֹ מוֹרָה מַצְחִיקָה, חָשַׁבְתִּי בַּלֵּב. בָּרוּר שֶׁנְּקַבֵּל אוֹתוֹ וּנְשַׁלֵּב אוֹתוֹ, הוּא הֲרֵי כָּזֶה יָפֶה, בֶּטַח כֻּלָּם יִרְצוּ לִהְיוֹת חֲבֵרִים שֶׁלּוֹ. כֻּלָּם הֲרֵי אוֹהֲבִים אֶת הַיְּלָדִים שֶׁנִּרְאִים יָפִים.

כָּל כָּךְ רָצִיתִי שֶׁדָּנִיֵּאל הַזֶּה יִהְיֶה חָבֵר שֶׁלִּי. כָּל כָּךְ רָצִיתִי לְהַפְסִיק לְהַרְגִּישׁ אֶת הַבְּדִידוּת הַזּוֹ שֶׁכָּל הַזְּמַן מְנַקֶּרֶת לִי בַּמֹּחַ כְּמוֹ תַּרְנְגוֹל עַצְבָּנִי.

וְאָז הִתְעַצַּבְתִּי. דִּמְיַנְתִּי לְעַצְמִי אֵיךְ בַּהַפְסָקָה כֻּלָּם יָרוּצוּ לְעֵבֶר דָּנִיֵּאל, כֻּלָּם יַצִּיעוּ לוֹ לְשַׂחֵק אִתָּם, לְדַבֵּר אִתָּם, לְהַחְלִיף מִסְפְּרֵי טֶלֶפוֹן, כְּתוֹבוֹת אִי־מֵיְל וְאַיי.סִי.קְיוּ, וַאֲנִי אֶעֱמֹד מֵאָחוֹר וְאֶסְתַּכֵּל. וּכְשֶׁכֻּלָּם יָזוּזוּ קְצָת, אֶתְקָרֵב אֵלָיו, אֲבָל דָּנִיֵּאל לֹא יָשִׂים לֵב אֵלַי כִּי אֲנִי כָּזֶה דֻּבּוֹן מַצְחִיק - בָּטוּחַ דָּנִיֵּאל לֹא יִרְצֶה לִהְיוֹת חָבֵר שֶׁל יֶלֶד שָׁמֵן כָּמוֹנִי. אוּלַי אִם הוּא הָיָה יוֹדֵעַ עַל יַד הַפֶּלֶא שֶׁלִּי הוּא הָיָה מִתְעַנְיֵן בִּי, אֲבָל הַבְּעָיָה הִיא שֶׁאֲנִי לֹא יָכוֹל לְסַפֵּר לוֹ עָלֶיהָ כִּי הִיא סוֹד מֻחְלָט בְּהֶחְלֵט, אוֹ בְּקִצּוּר: סמ"ב.

לֹא. אֲנִי לֹא אֲגַלֶּה לְדָנִיֵּאל עַל יַד הַפֶּלֶא, וְלָכֵן אֵין סִכּוּי שֶׁהוּא יִהְיֶה חָבֵר שֶׁלִּי, כִּי מַה יֵּשׁ בִּי חוּץ מִיָּד נִפְלָאָה? כְּלוּם. הִסְתַּגַּרְתִּי בְּתוֹךְ עַצְמִי כְּמוֹ שַׁבְּלוּל עָצוּב וּמְבֻיָּשׁ. הַמִּלִּים שֶׁל הַמּוֹרָה רִנָּה הִמְשִׁיכוּ לְהַדְהֵד בָּאֲוִיר, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי קִטְעֵי דְּבָרִים שֶׁעוֹרְרוּ אֶת הִתְעַנְיְנוּתִי.

"דָּנִיֵּאל הוּא יֶלֶד מְיֻחָד, יֶלֶד עִם קֹשִי."

קֹשִי? אֵיזֶה קֹשִי כְּבָר יָכוֹל לִהְיוֹת לְיֶלֶד יָפֶה כָּזֶה? שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי. שׁוּם דָּבָר לֹא נִרְאֶה יוֹצֵא דֹּפֶן אֶצְלוֹ. אָז מָה הַקֹּשִי שֶׁלּוֹ? יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא לֹא מֵבִין עִבְרִית?

"כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים, הִגִּיעָה אִתּוֹ 'מְתָאֶמֶת שִׁלּוּב' שֶׁתַּעֲזֹר בְּשִׁלּוּבוֹ בַּכִּתָּה."

פִּתְאוֹם שַׂמְתִּי לֵב לָאִשָּׁה הַנְּמוּכָה וְהַכְּחוּשָׁה שֶׁעָמְדָה לְיַד דָּנִיֵּאל.

"קוֹרְאִים לִי אֶפְרָת, וַאֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר עַל דָּנִיֵּאל," הִיא אָמְרָה. "דָּנִיֵּאל מְאוֹד מֻכְשָׁר, חָכָם, מְנַגֵּן, שָׁר, מְצַיֵּר, אֲבָל יֵשׁ לוֹ קֹשִי מְאוֹד מְיֻחָד."

"אֲנִי יוֹדֵעַ. הוּא לֹא מֵבִין אֶת הַשָּׂפָה שֶׁלָּנוּ, נָכוֹן?" הִצְבִּיעַ עִילַי, שֶׁאוֹהֵב לִקְפּוֹץ בָּרֹאשׁ.

"נָכוֹן מְאוֹד," אָמְרָה אֶפְרָת, וְעִילַי נִפֵּחַ חָזֶה כְּמוֹ תַּרְנְגוֹל גֵּאֶה.

"הוּא בֶּאֱמֶת לֹא מֵבִין אֶת הַשָּׂפָה, אֲבָל אֲנִי לֹא מִתְכַּוֶנֶת לַשָּׂפָה הָעִבְרִית. דָּנִיֵּאל לֹא מֵבִין אֶת שְׂפַת הַיְּחָסִים בֵּין אֲנָשִׁים."

"מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת?" שָׁאַל עִילַי, שֶׁנִּרְאָה מְעֻצְבָּן מִכָּךְ שֶׁתְּשׁוּבָתוֹ לֹא הָיְתָה מְדֻיֶּקֶת.

"דָּנִיֵּאל הוּא יֶלֶד עִם אוֹטִיזְם."

"אוֹטִיזְם? מַה זֶּה אוֹטִיזְם? אַתְּ מִתְכַּוֶנֶת שֶׁהוּא יֶלֶד עִם אוֹטוֹאִים, כְּלוֹמַר... מְכוֹנִיּוֹת? מָה, כְּבָר יֵשׁ לוֹ אוֹטוֹ?" שָׁאַל יִגְאַל הַפַּטְפְּטָן.

"לֹא אָמַרְתִּי אוֹטוֹ, אָמַרְתִּי אוֹטִיזְם," הִדְגִּישָׁה אֶפְרָת.

"מַה זֶּה אוֹטִיזְם?" גִּחֲכָה רֹתֶם.

מַה זֶּה יָכוֹל לִהְיוֹת, בֶּאֱמֶת? שָׁאַלְתִּי גַּם אֲנִי אֶת עַצְמִי, וְחִפַּשְׂתִּי אֵצֶל דָּנִיֵּאל אֵיזֶה תּוֹסֶפֶת עַל הָרֹאשׁ אוֹ עַל הַגּוּף. לֹא מָצָאתִי אֶצְלוֹ שׁוּם אוֹטִיזְם, אוֹ מַה שֶּׁזֶּה לֹא יִהְיֶה.

"אֲנִי אַסְבִּיר. אוֹטִיזְם זֶה לֹא מַשֶּׁהוּ שֶׁנִּרְאֶה לָעַיִן. לְהֶפֶךְ, מִבַּחוּץ דָּנִיֵּאל נִרְאֶה לְגַמְרֵי רָגִיל, אֲבָל כְּשֶׁמְּדַבְּרִים אִתּוֹ, לִפְעָמִים הוּא לֹא מֵבִין אֶת הַכַּוָנָה הַמְּדֻיֶּקֶת שֶׁל הַדְּבָרִים."

"אָז הוּא לֹא מֵבִין עִבְרִית, זֶה מַה שֶּׁאָמַרְתִּי," הִתְעַקֵּשׁ עִילַי.

"לֹא, לֹא... דָּנִיֵּאל מֵבִין אֶת הַמִּלִּים, אֲבָל הוּא מֵבִין אוֹתָן כִּפְשׁוּטָן," הִסְבִּירָה אֶפְרָת. נִיצוֹצוֹת זֵעָה עָלוּ עַל מִצְחָהּ. "לְמָשָׁל, אִם תִּצְחֲקוּ אִתּוֹ, הוּא יַחְשֹׁב שֶׁאַתֶּם צוֹחֲקִים עָלָיו. אִם תָּרִימוּ מְעַט אֶת הַקּוֹל, הוּא יַחְשֹׁב שֶׁאַתֶּם צוֹעֲקִים עָלָיו וְהוּא יִבָּהֵל וְיִתְחַבֵּא. דָּנִיֵּאל מְפָרֵשׁ דְּבָרִים בְּצוּרָה מְיֻחֶדֶת וְשׁוֹנָה. לִפְעָמִים הוּא אוֹמֵר דְּבָרִים שֶׁנִּשְׁמָעִים מוּזָרִים, וְאָז יֵשׁ אִי הֲבָנָה וּמִתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ, וְלָכֵן קָשֶׁה לוֹ לִרְכּוֹשׁ חֲבֵרִים." אֶפְרָת עָצְרָה וְנִגְּבָה אֶת מִצְחָהּ בִּנְיַר טִישׁוּ.

כָּל מַה שֶּׁהִיא אָמְרָה עַד עַכְשָׁיו מַמָּשׁ לֹא נִקְלַט לִי בָּרֹאשׁ. לֹא הֵבַנְתִּי לָמָּה הִיא מַמְצִיאָה אֶת כָּל זֶה, הֲרֵי רוֹאִים שֶׁדָּנִיֵּאל לְגַמְרֵי רָגִיל, הוּא נִרְאֶה מַמָּשׁ כְּמוֹ כֻּלָּם.

"דָּנִיֵּאל שׁוֹנֶה מִכֶּם בַּתְּגוּבוֹת שֶׁלּוֹ, בַּיּוֹזְמוֹת שֶׁלּוֹ, בַּהִתְנַהֲגוּת שֶׁלּוֹ..." הִמְשִׁיכָה אֶפְרָת. "וְכָאן מַגִּיעַ הַתַּפְקִיד וְהַמִּבְחָן שֶׁלָּכֶם: הַאִם אַתֶּם בּוֹגְרִים מַסְפִּיק כְּדֵי לְקַבֵּל אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא, הַאִם אַתֶּם יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת הַשּׁוֹנֶה?"

הִבַּטְתִּי עַל כֻּלָּם. חָה... אַף אֶחָד בַּכִּתָּה הַזּוֹ, חוּץ מִיָּהֵל וּצְלִיל, לֹא יוֹדֵעַ לְקַבֵּל אֶת הַשּׁוֹנֶה. אֲנִי יוֹדֵעַ מַה זֶּה לִהְיוֹת שׁוֹנֶה - אֲנִי הֲרֵי שׁוֹנֶה בַּמַּרְאֶה הַחִיצוֹנִי שֶׁלִּי, וַאֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת הַחִצִּים שֶׁל הַיְּלָדִים.

חֵלֶק מֵהַיְּלָדִים שָׁתְקוּ, אֲחֵרִים הִתְלַחֲשׁוּ בֵּינֵיהֶם. שָׁמַעְתִּי אֶת הַמִּלִּים 'אוֹטִיסְט... הוּא אוֹטִיסְט...' וְאַחֲרֵיהֶן צִחְקוּקִים קְטַנִּים.

רִנָּה הַמְּחַנֶּכֶת בִּקְּשָׁה שֶׁקֶט וּפָנְתָה אֶל דָּנִיֵּאל.

"דָּנִיֵּאל, אַתָּה רוֹצֶה לְסַפֵּר לָנוּ עַל עַצְמְךָ?"

"אֲנִי יֶלֶד פֶּלֶא מְיֻחָד בִּמְיֻחָד..." חִיֵּךְ דָּנִיֵּאל. "אֲנִי מְצַיֵּר יָפֶה, וְגַם שָׁר, הוֹפַעְתִּי בַּטֶּלֶוִיזְיָה כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים... רוֹצִים לִשְׁמוֹעַ אוֹתִי שָׁר?..." דָּנִיֵּאל פָּרַץ בְּשִׁירָה. הַקּוֹל שֶׁלּוֹ הָיָה מַדְהִים וְהוּא סִלְסֵל אֶת הַמַּנְגִּינָה. כְּשֶׁסִּיֵּם כֻּלָּם שָׁתְקוּ וְנָעֲצוּ בּוֹ עֵינַיִם נִדְהָמוֹת.

"יָדָה, שָׁמַעְתָּ אֵיזֶה קוֹל יָפֶה?" שָׁאֲלָה צְלִיל שֶׁיּוֹשֶׁבֶת מֵאֲחוֹרַי.

"כֵּן, וְאֵיזֶה אֹמֶץ, אֵיךְ הוּא שָׁר כָּכָה בְּלִי לְהִתְבַּיֵּשׁ מוּל כֻּלָּם..." אָמַר יָהֵל.

"סְתָם יֶלֶד שְׁוִיצֶר!" לָעַג אֱלִיאָב שֶׁיּוֹשֵׁב לְפָנַי. "יָשָׁר שָׁר, צוֹרֵחַ, מַשְׁוִיץ: 'אֲנִי יֶלֶד פֶּלֶא, אֲנִי חָכָם, אֲנִי מֻכְשָׁר'!"

"הַמּוֹרָה, אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַארִי פּוֹטֶר," אָמַר לְפֶתַע דָּנִיֵּאל וְהִצְבִּיעַ עַל יָהֵל, חֲבֵרִי הַטּוֹב שֶׁמַּרְכִּיב מִשְׁקָפַיִם גְּדוֹלִים.

"וְגַם אֶת בִּילְבִּי," הוּא הוֹסִיף וְהִצְבִּיעַ עַל לִיאַת הַיָּפָה עִם הַצַּמּוֹת.

"וְגַם אֶת כַּדּוּר שׁוֹקוֹלָד," הוּא אָמַר וְהִצְבִּיעַ... עָלַי. כֵּן הוּא פָּשׁוּט קָרָא לִי כַּדּוּר שׁוֹקוֹלָד, כָּכָה בְּלִי בּוּשָׁה. יָרָה בִּי חֵץ יָשָׁר לַלֵּב. כָּל הַיְּלָדִים פָּרְצוּ בִּצְחוֹק, וְהוּא פָּשׁוּט עָמַד וְחִיֵּךְ כְּאִלּוּ אָמַר דָּבָר מָתוֹק נוֹרָא.

"הַמּוֹרָה... שֶׁיַּפְסִיק לִלְעוֹג לַיְּלָדִים," כָּעֲסָה לִיאַת.

"כֵּן, שֶׁיַּפְסִיק, לְמָה הוּא חוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ?" הֵחֵלּוּ לְהִשָּׁמַע קוֹלוֹת מִכָּל עֵבֶר.

"לָמָּה? שֶׁיַּמְשִׁיךְ, דַּוְקָא נִהְיָה פֹּה מַצְחִיק," אָמַר אֱלִיאָב, וְאֵלָיו הִצְטָרְפוּ טֹהַר וְעֹפֶר, הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ.

כֻּלָּם הִצְבִּיעוּ עַל דָּנִיֵּאל וְהֵעִירוּ הֶעָרוֹת. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ רַע עוֹמֵד לִקְרוֹת. דָּנִיֵּאל הִקְשִׁיב לְקוֹלוֹת הַצְּחוֹק, הַחִיּוּךְ שֶׁלּוֹ נִמְחַק אַט־אַט, פִּתְאוֹם הוּא הָפַךְ רְצִינִי. הוּא הֵחֵל לִטְפּוֹחַ בְּכַפּוֹת־יָדָיו עַל אָזְנָיו וְצָרַח צִרְחַת סוֹפְּרָן גְּבוֹהָה וּמַבְהִילָה שֶׁהִשְׁתִּיקָה אֶת כֻּלָּם.

הוּא הֵחֵל לִטְפּוֹחַ בְּכַפּוֹת־יָדָיו עַל אָזְנָיו וְצָרַח צִרְחַת סוֹפְּרָן גְּבוֹהָה וּמַבְהִילָה