מארז הרשימה

הקדמה

בתחילת חודש אוקטובר 2018 נחתה בתיבת ההודעות שלי בפייסבוק הודעה מאישה שלא הכרתי. המסר שלה היה קצר ומרגש. היא שיתפה אותי בכך שבעלה בן ה-39 נמצא בימים האחרונים לחייו, לאחר שטיפולי הכימו שעבר לא הצליחו להכניע את סרטן המעי הגס האלים שתקף אותו.

"קצת אחרי שנודע לנו דבר המחלה, הענקתי לו במתנה את הספר הרשימה והצעתי שירשום מאה חלומות שהוא רוצה להגשים, ושנצא ביחד למסע ההגשמה. חשבתי שזה יכול להעניק לו כוח, תקווה וגם להסיח את דעתו ממחשבות על המחלה והטיפולים הרבים שעבר ושעוד צפויים לו.

"בהתחלה הוא היסס, אבל מהר מאוד, אחרי שקרא כמה עמודים בספר, הוא התמסר לרעיון ויצר רשימה ארוכה של חלומות קטנים וגדולים. הספקנו להגשים דברים רבים ביחד, ואפילו הגענו עד לפסגת האלפים הצרפתיים וגם למונדיאל שהתקיים ברוסיה באותה השנה. עכשיו הוא נמצא בימיו האחרונים, וחשבתי שזאת יכולה להיות סגירת מעגל מרגשת אם תגיע לבקר אותנו".

המום ונרגש מעוצמת המילים והסיטואציה, הבטתי שוב במסך המחשב. מצד אחד, רציתי לחבק את שני האנשים הזרים לי חיבוק חם ואוהב, ומנגד הרגשתי שזה "גדול" עליי. בסך הכול כתבתי ספר ואין לי כוחות-על. הייתי נבוך ומבולבל.

השבתי לאישה בנימוס, הודיתי לה על השיתוף, התנצלתי על כך שלוח הזמנים שלי עמוס ושאינני פנוי להגיע אל ביתם, ואיחלתי שיהיו ימים קלים עד כמה שאפשר.

אבל אז רצה הגורל (או כל כוח עליון אחר, אם תרצו ואם אתם מאמינים בצירופי מקרים), ויומיים אחר כך הוזמנתי להעביר הרצאה על הספר הרשימה במרחק של 20 דקות נסיעה מביתם של השניים.

המחשבות על הזוג, שבחר לנצל כל רגע משותף אחרון כדי להגשים ביחד כמה שיותר חלומות, ליוו אותי באותם הימים, ובדרך חזרה מההרצאה שלחתי הודעה לאישה.

"במקריות מפתיעה סיימתי הרצאה באזורכם. אם זה עדיין רלוונטי, אשמח להגיע".

כעבור מספר דקות מצאתי את עצמי בביתם של השניים. היא ואמהּ קיבלו את פניי בהתרגשות וסיפרו לי על האיש המדהים שאיתו אותה אישה חולקת את החיים, על ילדיהם הקטנטנים שעומדים לאבד את אביהם, על הגשמת מרבית חלומותיהם מרכישת כורסת טלוויזיה מפנקת ועד טיסות לחו"ל, על המכתבים שכתב לבניו ושאותם הם יקבלו כשיגדלו, ועל הסרטונים מלאי העצות והחיוכים שצילם להמשך חייהם. ואז היא הציעה לי לפגוש אותו.

היססתי לרגע.

עד לאותה נקודת זמן מעודי לא פגשתי אדם גוסס, ולמעט אובדנה של סופיה, סבתי האהובה, שנפטרה מאלצהיימר, זכיתי עד אז שלא להיתקל במוות פנים אל פנים. נשמתי עמוק והשבתי בחיוב. נכנסתי לחדר השינה שלהם, שהוסב להוספיס ביתי.

בעלה שכב במיטה, עייף ומותש. אישוניו היו מוגדלים, ועיניו היו צהובות. לימים אגלה בסיטואציה אחרת שזה אחד מסימני הגוף המעדכן בסיום מסע החיים. הוא התקשה לדבר, אך ניכר שהבין את המצב ושזיהה אותי. עיניו שלחו לעברי חיוך מאיר, ומצאתי את עצמי שוכב לצדו לתמונה שתהיה, ככל הנראה, התמונה האחרונה שלו.

זה היה רגע מטלטל עבורי ובאותה המידה היה גם רגע מרגש עד מאוד. זה בעיקר היה הרגע הראשון שבו קלטתי במעט את השפעת הספר ״הרשימה״ שכתבתי ושיצא לאור שנתיים קודם לכן.

עליי להודות בכנות שבמשך שנים רבות לא הבנתי עד הסוף את הרעש שנוצר סביב הספר, שבמשך 34 שבועות ברציפות היה במקום הראשון ברשימת רבי-המכר בישראל, ובשנת 2014, עם יציאתו לאור, היה לאחד מחמשת הספרים הנמכרים במדינה.

במשך שנים נהגתי לעמוד מאחורי הקלעים של אולם כזה או אחר, כמה רגעים לפני שאני עולה לבמה כדי לספר את סיפור הרשימה, ומתפלל שהאירוע יעבור בשלום.

הייתי כל כך חסר ביטחון, שרגע לפני ששלחתי את כתב היד לדפוס, חשבתי לגנוז את פרסומו או להוציא אותו לאור בשם בדוי, והצטערתי על כך שאינני נושא בתואר דוקטור, תוספת שחשבתי שיכולה להקנות לספר ארומה של חשיבות. אפילו תהיתי אם לא יהיה נכון לדחות את פרסום הספר עשרות שנים קדימה, אז כבר אהיה בן 70 או 80, מנוסה מספיק בדבר הזה שנקרא "חיים", כך שאוכל לזכות בקשב של קהל הקוראים ובתשומת הלב שלהם.

אבל עם חלוף השנים, ובעיקר נוכח אין-ספור האימיילים שהגיעו אליי מקוראים, גיליתי שהדברים שאמרתי היו בעלי ערך, ושחידשתי לקוראים. ולמרות שבמועד יציאת הספר לאור לא הייתי הסופר הכי מפורסם, או השחקן הכי מצליח, או איש העסקים הכי עשיר בישראל, הרי סך כל העשייה שלי הוכיחה שגם בגיל 37 אני יודע להגשים חלומות קטנים וגדולים, ושפילוסופיית החיים שאימצתי בגיל צעיר עובדת גם עבור רבים אחרים.

כיום, לאחר שהספר ראה אור גם מחוץ לישראל, תיבת ההודעות שלי מתפקעת על בסיס יום-יומי מהודעות המגיעות מהארץ ומהעולם. בהודעות הקוראים משתפים אותי בסיפורי הגשמת החלומות שלהם ושל הקרובים אליהם. רק לפני כשבועיים קיבלתי הודעה מקוראת אמריקאית בת 82, שגרה ביוסטון שבטקסס. היא שיתפה אותי בכך שמאז שיצאה לפנסיה, היא נכנסה לדיכאון מכיוון שלא מצאה סיבה ממשית לקום בבוקר.

"מצאתי את עצמי יושבת בטרנינג מול הטלוויזיה, כשגולת הכותרת של היום שלי היא החלפת ערוצים בטלוויזיה והפעלת הפלייסטיישן לעוד סבב משחקים. ואז נתקלתי בספר הרשימה, צללתי לתוכו, יצרתי רשימה ונזכרתי שיש לי עוד כל כך הרבה חלומות. למשל, להתחיל לצייר או לנסוע למקומות שבהם עוד לא הייתי. עכשיו יש לי בשביל מה לקום בבוקר".

אתמול, רגע לפני סגירת הקובץ הזה והורדתו לדפוס, קיבלתי את ההודעה הבאה מקוראת ישראלית, הודעה שמפורסמת כאן כלשונה ובאישור הכותבת.

"קראתי את הרשימה וזה מאוד דיבר אליי, כי אני כל החיים חיה עם רשימות ומגשימה חלומות. אבל אני כותבת דווקא בגלל בעלי. הוא לא כזה בכלל. תקופה ארוכה הוא הרגיש שהחיים עוברים לידו, שהשגרה סתמית, ושהוא כמו עלה נידף. ניסיתי לשכנע אותו לקרוא את הרשימה אבל הוא לא רצה, אז בנובמבר האחרון 'גררתי' אותו להרצאה שלך. אנחנו יחד כבר 13 שנה, והוא יצא מההרצאה עם רשימת דברים שלא שמעתי עליהם ממנו מעולם, ובראש הרשימה 'ללמוד לנגן בתופים'. תוך שבוע הוא מצא מורה לתופים, תוך חודש הוא פינה את הממ"ד וקנה ערכת תופים מהממת. מאז כבר עברה כמעט שנה, ולא שמעתי אותו אומר שוב את המשפטים של פעם. הוא מתמיד בתיפוף, הוא ממש טוב! והוא הגשים חלום. הרגשתי שמגיע לך לדעת שהפכת מישהו שאתה לא מכיר להרבה יותר מאושר, ומן הסתם, גם הזוגיות יותר טובה כשכל אחד בפני עצמו מאושר יותר".

לפני מספר שנים הוזמנתי להרצות באירוע פרטי בביתה של אחת מהמשפחות העשירות בישראל. כמה עשירה? טובעת במיליארדים של דולרים, עד כדי כך שתהיתי לעצמי בזמן שנהגתי אל ביתם בכפר שמריהו, מה אני בכלל יכול לתרום ולהעניק להם.

"הם יכולים לקנות אותי", שעשעתי את עצמי כדי להירגע לפני ההרצאה. בתום האירוע ניגשה אליי אחת מנשות המשפחה, שאמונה על השבחת ההון של האימפריה המשפחתית, ואמרה לי: "תודה שהזכרת לי את החלומות שלי. אני כל כך עסוקה בשימור העסק ובשמירה על ערך הכספים שלנו, עד ששכחתי לגמרי מהעובדה שאני רוצה גם לעשות דברים פשוטים כמו לכתוב, לצלם ולנגן".

בזמן שאני כותב את השורות הללו, הגיעה אליי הודעה עם תמונה של הספר בגרסתו הקוריאנית. התמונה צולמה בבית קפה בדרום קוריאה. מישהו גילה שם את קסם הרשימה (כך אגב נקרא הספר בגרסתו הצרפתית), התיישב בבית קפה מקומי והתחיל לגבש את רשימת החלומות שלו.

והרשימה עוד ארוכה...

רשימת סיפורי ההגשמה שהגיעו אל אוזניי וצרובים בלבי היא ארוכה וכוללת שלל סיפורים, כמו סיפורם של ענת איילון, חולת טרשת נפוצה, שלאחר שקראה את הספר השתתפה בניגוד לכל ההערכות הרפואיות בתחרות ריקודים סלוניים בין-לאומית ואף הקימה עמותה למען חולי טרשת נפוצה; מאיה אבישר שבזכות הרשימה ובאמצעות פרויקט מימון-המון גייסה כספים לטובת לימודי משחק בניו-יורק; יוספה לבריק שאיתרה קבר נעלם של קרוב משפחה שקבור ברומניה, והעלתה את עצמותיו לקבורה בישראל; אופיר לובל, בימאי טלוויזיה ישראלי שחלם לביים סרטים בהוליווד, ובעקבות "צעקת החלום", כלומר שיתוף ברשתות החברתיות על פי פילוסופיית "הרשימה", מצא את עצמו מביים פרסומת בארצות הברית בכיכובה של סלין דיון, אחת מהזמרות האהובות בעולם; לוני קורדובה שהפכה את הג'חנון הביתי שלה לעסק מקומי מצליח ונחלצה מחובות כלכליים; נורית משה גייסה באמצעות מימון-המון כספים להוצאת ספר הביכורים שלה; הסופרת מאירה ברנע-גולדברג ששמעה את הרצאת "הרשימה" שש פעמים ברציפות במשך שבוע אחד במסגרת עבודתה כמנהלת הדרכה ברשת "צומת ספרים", התפטרה מעבודתה לאחר 15 שנים ופצחה בקריירה ספרותית עשירה, הכוללת את סדרת הספרים המצליחה כראמל; אחרים מצאו עבודה, הקימו עסקים, התחתנו, התגרשו (כן, גם זה לפעמים סוג של חלום), כתבו ספרים ופרסמו אותם, המציאו פטנטים ושלל אפליקציות, פגשו אנשים שהם מעריצים ומימשו עוד מגוון חלומות קטנים, כמו שיפוץ הבית, טיול לאורך שביל ישראל או הפקת אלבום תמונות משפחתי. ויש גם סיפור על אישה אחת מיוחדת שקרובה ללבי, שהפכה לדוגמנית בגיל 60, ועליה ארחיב בהמשך הספר.

היום אני יכול לומר בוודאות שפילוסופיית החיים של "הרשימה", שאותה אני מביא בספרי הסדרה: הרשימה, הרעיון, ההזדמנות והפריצה, ובהמשך בעוד שני ספרים שנמצאים בתהליך כתיבה מתקדם אשר יסגרו את סדרת הספרים - עובדת. אני זוכה לראות את התהליך הזה מתרחש מדי יום, בהרצאות ובסדנאות, בארץ ובעולם, כאשר גברים, נשים, בני נוער וילדים (כן, יש גם גרסאות של הרשימה לגילאים הצעירים, כי למה לחכות עם הגשמת החלומות?) עומדים על הבמה, "צועקים" ומשתפים בחלום שלהם, וזוכים לכך שמי מהקהל שעד לפני רגע היו עבורם זרים לחלוטין, ממהרים להרים יד, לסייע, לחבר, לקשר ולעזור.

לרגל חגיגות העשור ליציאתו לאור בישראל של הספר "הרשימה" החלטתי להוציא לאור מהדורה מחודשת ומורחבת של הספר שהניע לפעולה רבים כל כך. יש אִמרה הגורסת שלא נוגעים במה שעובד, ואכן, הספר "הרשימה" עובד בדיוק כפי שהוא. עם זאת, בעשור האחרון דברים השתנו. נוספו שלל פלטפורמות חברתיות, כמו אינסטגרם, לינקדאין וטיק טוק, שלא היו קיימות בזמן כתיבת הספר המקורי, והן כלי נפלא לקידום חלומות, לכן חשבתי שיהיה ראוי להזכיר גם אותן, כמו גם לצמצם פסקאות שהפכו איטיות לקצב המהיר של המאה ה-21, להוסיף תובנות, עדויות וסיפורים, וגם לדייק כמה דברים - בעיקר בקול שלי ככותב.

קול שבגרסת המקור הוא קצת מהוסס, ואולי אפילו חצי מתנצל על ה"חוצפה" להעז וללמד אנשים איך להגשים חלומות.

"היי, סליחה שאני מפריע לך... אבל נראה לי שיש לי איזה רעיון שקשור להגשמת חלומות שיכול לעניין אותך".

אני כבר לא מתנצל.

אני יודע ש"הרשימה" עובדת.

אז אם זו הפעם הראשונה שאת או אתה קוראים את הספר הזה, אני מבקש שתניחו בצד את הציניות או החשדנות, כמו גם את מכשיר הטלפון המצפצף, ושתצאו איתי, יד ביד, אל מסע לגילוי החלומות שלכם ושלכן, וכמובן גם להגשמתם.

אם כבר קראתם את הספר הזה בעבר, אני בטוח שתשמחו לגלות בו מחשבות חדשות, ובעיקר לשוב ולדייק את רשימת החלומות שוודאי כוללת סעיפים וחלומות חדשים שצצו בראשכם בשנים האחרונות. ואפרופו דברים חדשים, ודאי תשימו לב לאורך הקריאה ששילבתי גם דוגמאות מסדרות, מסרטים, מסיטואציות או מסיפורי חיים שלא היו קיימים כשהספר המקורי נכתב, אבל בהחלט תפסו את תשומת הלב שלי או של הציבור בשנים שלאחר מכן, והאזכור שלהם משביח את הטקסט.

גרסת העשור של הרשימה ירדה לדפוס כשלושה חודשים לאחר אירועי ה-7.10.2023 ובעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל". אלו היו שבועות מתוחים ועצובים, שבהם אנשים רבים חשו שרשימת החלומות שלהם משותקת.

"איך אפשר לחלום כשיש כל כך הרבה הרוגים, חטופים ופצועים?" נשאלתי על ידי אנשים רבים שפנו אליי ברשתות החברתיות ולאחר הרצאות.

אחת העוקבות אף שלחה לי אימייל שכותרתו הייתה, "האם ייתכן שהמלחמה הרגה לי את רשימת החלומות?"

המלחמה לא הרגה לנו את החלומות, אבל בהחלט הסיטה את תשומת לבנו ואת האנרגיות שלנו מהעתיד אל ההווה המיידי. כולנו עברנו למצב הישרדות, התבצרנו במדרגה התחתונה של פירמידת הצרכים שלנו, ובצדק. כך פועל המוח האנושי בשעה שהוא חש איום. אחרי הכול, איך אפשר לחלום על נסיעה לאנטרקטיקה כאשר מאות ישראלים חטופים ואלפי משפחות אבלות?

אבל אז יום אחד, בדרך להרצאה, שמעתי ברדיו ריאיון שקיימה אילנה דיין עם אימא של אחת החטופות, שסיפרה שבתה העבירה אליה מסר באמצעות חטופים ששוחררו.

"היא אמרה להם לומר לי שלא לבטל את כרטיסי הטיסה לחופשה המתוכננת המשותפת שלנו, אלא פשוט לדחות את התאריך. זה מדהים שאפילו משם היא חושבת עלינו". ואותי ריגשה העובדה שחטופה שמוחזקת בתת-תנאים אנושיים נאחזת ברשימת החלומות שלה.

אגב, גברים ונשים רבים ששבו הביתה שיתפו שמה שעזר להם לשרוד היה גם התקווה והתוכניות לעתיד שהם הריצו בראש.

רשימה היא לא רק מתכון להגשמת חלומות, אלא גם קרן של תקווה לעתיד, להיאחז בה בימים מורכבים וחשוכים. ובינינו, למי אין לפעמים ימים כאלה?

החיים הם מסע יפהפה ומכושף שאנחנו עוברים בתוך הבלתי צפוי.

זהו מסע שמזמן לנו פסיעות סקרניות במסלולים שלא תכננו, פניות פתאומיות שלא חשבנו שאפשריות, עליות ומורדות, והדבר החשוב ביותר במסע הזה הוא להישאר בתנועה - גם בזמנים הטובים וגם בזמנים הפחות טובים.

אני למדתי שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא בעזרת רשימת חלומות.

קריאה נעימה, ניסוח מוצלח של חלומות, ובעיקר הגשמה משמחת