מארז 3 קלאסיקות של צווייג
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מארז 3 קלאסיקות של צווייג

מארז 3 קלאסיקות של צווייג

4.5 כוכבים (170 דירוגים)

עוד על הספר

שטפן צוויג

“אני מברך את כל ידידי: הלוואי ויזכו הם לראות את עלות השחר לאחר הלילה הארוך. אני, שחסר סבלנות הנני ביותר, מקדים ללכת לפניהם.“
כך כתב שטפן צוויג במכתב ההתאבדות שלו ושל אשתו ממקום גלותם בברזיל.
 
שטפן צוויג היה אבטיפוס כמעט מוגזם של תקופתו, שכן חייו היו ייצוג מיקרוקוסמי של גדולתו ואסונותיו של העם היהודי במאה העשרים באירופה. צוויג, יהודי שנולד בווינה ב-1881, נהפך לפציפיסט בעקבות מלחמת העולם הראשונה, והיה לסופר המצליח והמפורסם ביותר בגרמניה. אך אז הגיעו שנות השלושים. צעדיו הוצרו וספריו נאסרו לפרסום. הוא נאלץ לגלות ללונדון והוסיף לנדוד שנים, חי בארצות הברית, בארגנטינה ובפרגוואי והתיישב בברזיל, ארץ שאהב, אך לא הצליח להכות בה שורש. הוא התאבד בפברואר 1942, חודש ימים לאחר ועידת ואנזה, שעליה אולי לא שמע.

תקציר

* 3 ספרים במארז*

סוד בוער

שטפן צוויג, אמן ההצצה לנבכי הנפש האנושית, מפנה הפעם את מבטו אל רגע מכריע בהתבגרותו של אדגר, נער אוסטרי־יהודי שיוצא לחופשה קצרה עם אימו בהרים, מחוץ לווינה. שם הוא נקלע למערבולת רגשות לא שגרתית, שמאיצה את כניסתו אל עולם הסוד של הגדולים, מאתגרת את כל מה שידע על העולם ועל עצמו, וגם מערבת אותו בכמה הרפתקאות ומערכות יחסים שכמותן לא שיער.

צוויג נוגע בידיים חשופות בנפש המתבגר, במנגנוני הבגידה, ההסתרה, הבושה, החרטה וההשלמה, עם קריצה מפורשת לפסיכואנליזה: לחברו זיגמונד פרויד. התוצאה היא נובלה קאמרית מופתית, מסחררת בעלילתה וחכמה בתובנותיה.
סוד בוער עומדת בשורה אחת עם 24 שעות בחיי אישה, מכתב של אלמונית ופחד, נובלות שראו אור ב"תשע נשמות" בתרגומו הנפלא של הראל קין. במובנים רבים, הספר הזה משלים מקבץ יצירות מאת צוויג, שבהן דמויות מורכבות אחדות ניצבות בתפאורה ציורית ומנהלות מאבק אינטימי להגדרת הסובייקטיביות.  

חלומות שכוחים

איך הגבתם ומה עשיתם בזמן שהתאהבתם? נובלה מאוחרת וסיפור מוקדם של צוויג משחקים משחקי ניגודים והשתקפויות. הם דנים ומתווכחים ביניהם על אף הזמן המפריד ביניהם. ב״לפורלה״ (1935), משרתת המשורטטת כדמות שולית וגרוטסקית לכאורה, נופלת בקסמו של מעסיקהּ בעת שאשתו נעדרת. ב״חלומות שכוחים״ (1900) שני אוהבים נפגשים שוב כעבור עשרים שנה בווילה ציורית – האם שרד הרגש את מבחן הזמן? 

שטפן צוויג הופך כהרגלו ל״בלש האהבה״, למפצח מופתי של הנפש האנושית, בעודו מנסה לפענח את צילום הרנטגן שלנו, האוהבים. מתח, דרמה וגורל שמתערב ומערבל את העלילות. המילים קולעות למטרה יותר מתמיד. 

תשוקה והתאהבות הן מהפכה פנימית מטלטלת. הן מביעות כמיהה לדבר שחסר,– נס. 
שטפן צוויג עושה זאת שוב! הוא מתרגם את הנס הזה לספרות על־זמנית.

אדם בלתי נשכח

תנו לעצמכם להיסחף אחר ההומניזם הספרותי של שטפן צוויג. בכתיבתו המופתית, הוא מלמד אותנו את ערכן של החמלה וההדדיות, ואת צורותיהם השונות של האושר והאהבה.
בספר זה קיבצנו ארבעה סיפורים ונובלה, העוקבים אחר מפגשים בינאישיים מתקופות שונות: מירושלים בימי הכיבוש הרומאי ועד אירופה שבין שתי מלחמות העולם. היצירות לובשות נימה נוגה מעט אך אוהבת אדם תמיד. יש בהם הבנה עמוקה של אופי האדם ומניעיו; טקסטים קצרים הפועלים כאלגוריות קיומיות מושלמות.

זהו תרגומנו השנים־עשר ליצירותיו הספרותיות של צוויג. כולן בידיו של הראל קין, שמזה עשור מעניק קול נאמן ומודרני לאחד הסופרים החשובים של המאה העשרים.

פרק ראשון

*פרק ראשון של הספר - סוד בוער*

השותף

הקטר הצטעק בקול צרוד: הגענו לזֵמֵרינג. לרגע אחד נחו הקרונות השחורים באור הגבהים הכסוף, פלטו כמה אנשים צבעוניים, בלעו אחרים לקרבם, קולות כעוסים הדהדו, ואז שוב הצטווחה המכונה הצרודה מלפנים ומשכה אחריה את שרשרת הקרונות השחורה והמקרקשת במורד המנהרה. הנוף הפתוח, שהרוח הרטובה טאטאה את רקעיו, התפרש עתה שוב, מבהיק בניקיונו.

אחד הבאים ברכבת, אדם צעיר שבגדיו הטובים וגמישות צעדיו הטבעית שיוו לו לוויית חן, מיהר להקדים את האחרים ושכר כרכרה למלון. הסוסים פסעו ללא חיפזון במעלה הדרך המטפסת. אביב שרר באוויר. ברקיע רפרפו אותם עננים לבנים וחסרי נחת שכמותם יש רק במאי וביוני, כעין בחורים צעירים ופוחזים אשר רצים, משחקים על פני המסלול הכחול, מתחבאים לפתע מאחורי הרים גבוהים, מתחבקים ואז נמלטים, מתקמטים רגע אחד כממחטות, נפרמים לרצועות, ואז במעשה קונדס עונדים לבסוף להרים מצנפות לבנות. גם הרוח במעלה ההר לא ידעה נחת, וטלטלה את העצים הרטובים עדיין מגשם בעוצמה כזאת שמפרקיהם חרקו בשקט, והם התיזו סביבם אלפי טיפות כניצוצות. לעיתים נדמה גם שניחוח שלג ירד קריר מההרים, ואז אפשר היה לחוש בנשימה דבר מה שהיה מתוק וחריף כאחד. הכול באוויר ובאדמה היה רווי תזזית וקוצר רוח מבעבע. בהתנשפות שקטה מיהרו הסוסים בדרך שירדה עתה מטה, וצלצול פעמוניהם נישא למרחק לפניהם.

במלון ניגש הגבר הצעיר קודם כול לרשימת האורחים הנמצאים, ורפרף עליה באכזבה שלא איחרה לבוא. ״לשם מה אני כאן,״ החל לשאול עצמו בחוסר נחת. ״להיות כאן לבד על ההר, ללא כל חברה, זה הרי גרוע יותר מהמשרד. ברור שהקדמתי או איחרתי לבוא. אף פעם אין לי מזל בחופשות. אינני מכיר אף לא שם אחד מבין כל האנשים האלה. אילו רק היו ביניהם לפחות כמה נשים, איזה פלרטוט קטן, במידת הצורך אפילו פלרטוט בלתי מזיק, כדי שלא אצטרך להעביר את השבוע הזה באומללות כזאת.״ הגבר הצעיר, ברון מאצולת פקידות אוסטרית לא ממש בעלת שם, שהועסק במשרד ממשלתי, יצא לחופשה הקטנה הזאת ללא כל צורך, למעשה רק משום שכל עמיתיו הספיקו לצאת לחופשת האביב, והוא לא רצה להעניק את ימי החופשה שלו במתנה לשירות. הוא היה בעל אופי חברותי לחלוטין, אף שלא חסרו לו יכולות פנימיות, וגם היה אהוב בתור כזה, מקובל בכל החוגים ומודע לגמרי לחוסר יכולתו להיות בודד. לא הייתה לו שום נטייה להתמודד עם עצמו לבדו, והוא נמנע ככל האפשר ממפגשים כאלה, כי לא ביקש לעצמו שום היכרות קרובה יותר עם עצמו. הוא ידע שהוא זקוק לחיכוך עם אחרים כדי להניח לכישרונותיו, לחמימות שלו וללבביות שלו להתפרץ בבערה, והוא לבדו היה קפוא וחסר תועלת לעצמו, כמו גפרור בקופסה.

במצב רוח עכור פסע הלוך ושוב באולם ההסבה הריק, מדי פעם עלעל פזור דעת בעיתונים, לעיתים ניגן איזה ואלס בפסנתר שבחדר המוזיקה, אבל הקצב לא קפץ לו לאצבעות כנדרש. לבסוף התיישב לו מדוכדך, הביט החוצה בחשכה היורדת לאיטה ובערפל שפרץ אפור כמו קיטור מבין עצי האשוח. כך פורר לו לפירורים שעה שלמה, חסר תועלת ועצבני. אחר כך נמלט אל חדר האוכל.

שם היו תפוסים רק כמה שולחנות, והוא סרק את כולם במבט מהיר. לשווא! שום מכר לא נראה, רק מאמן אחד שם בפינה — הוא השיב ברכה סתמית — ושם פרצוף מוכר מהרינגשטראסה, חוץ מזה כלום. שום אישה, שום דבר שהבטיח ולו הרפתקה חולפת. הדכדוך שלו הפך קצר רוח יותר. הוא היה אחד מאותם אנשים צעירים שהתמזל מזלם להתברך בפנים נאות, והכול בהן היה מוכן תמיד לפגישה חדשה, לחוויה חדשה, צעירים שנכונו תמיד לזנק אל הלא נודע שבהרפתקה, שדבר אינו מפתיע אותם מפני שחישבו הכול עוד במארב, ששום דבר ארוטי אינו חומק מהם, כי מבטם הראשון כבר לוכד ובוחן כל אישה בחושניותה, ואין זה משנה אם היא אשת חברם או משרתת שפותחת להם את הדלת. כשמכנים אנשים כאלה בבוז קליל "ציידי נשים", הדבר נאמר בלי לדעת כמה אמת של התבוננות חבויה בתוך המילה הזאת, כי אכן יש בהם כל האינסטינקטים הרגשיים של הציִד, וההתחקות אחר עקבות, ההתרגשות והאכזריות הנפשית נוצצות כולן בערנותם המתמדת של אנשים כאלה. הם מצויים תמיד בתצפית, מוכנים ונחושים ללכת בעקבות ההרפתקה עד עמוק לתוך התהום. הם טעונים תמיד במשא של רגש, אבל אין זה הרגש של האוהבים, אלא זה של שחקנים ומהמרים, רגש קר, מחושב ומסוכן. יש ביניהם מתמידים, שהרבה אחרי שנות נעוריהם הופכת הציפייה הזאת את כל חייהם להרפתקה, שכל יום בודד מורכב אצלם ממאה חוויות קטנות וחושניות כאלה — מבט חולף, חיוך מתעופף, מגע לוטף בברך של היושבת מולם — והשנה מורכבת ממאה ימים כאלה, אנשים שעבורם החוויה החושנית היא מקור חיים מפכה, מזין ומעורר.

 

כאן לא היו שותפים למשחק, בזאת יכול המחפש להבחין מייד. ואין עוררות חושים גרועה יותר מזאת של שחקן שיושב אל השולחן הירוק, הקלפים בידו, מודע לעליונותו, ומחכה לשווא לשותף. הברון ביקש שיביאו לו עיתון. הוא הריץ את מבטו על השורות, מדוכדך, אבל מחשבותיו היו לאות איברים ומעדו כמו שיכור, כשניסו לעקוב אחרי המילים.

אז שמע מאחוריו אוושה של שמלה וקול שאמר ברוגז קל ובצרפתית במבטא מעושה: ״אבל עתה הֱיה בשקט, אדגר!״

שמלת משי רשרשה כשחלפה על פני שולחנו, דמות גבוהה ומהודרת הטילה עליו צל, ומאחוריה הלך בחליפת קטיפה שחורה נער קטן וחיוור, ששלח אליו מבט סקרן. שניהם התיישבו מולו בשולחן המוזמן, וניכר שהילד מתאמץ להתנהג כיאות, מה שסתר את חוסר הנחת השחור שבעיניו. הגברת — ורק אליה הקדיש הברון את תשומת ליבו — הייתה מהודרת מאוד ולבושה באלגנטיות בולטת, ונוסף על כך הייתה טיפוס מהסוג שאהב, אחת מאותן יהודיות שופעות למדי בגיל שלפני בשלות היתר, וניכר היה שגם היא מלאת רגש, אבל מנוסה בהסתרת הטמפרמנט שלה מאחורי תוגה מכובדת. תחילה לא הצליח להביט לתוך עיניה והתפעל רק מהקו המקושת היפה של גבותיה. אלה התעקלו בעיקול נקי מעל אף עדין, שהסגיר אומנם את גזעה, אך צורתו האצילית הפכה את דיוקנה לחריף ולמעניין. שערה בלט בשפעתו, כמו כל דבר נשי בגופה המלא, ונראה שיופיה הפך שבע ורברבן מרוב מודעות עצמית בטוחה שהקנו לו מעריציה הרבים. היא הזמינה בקול שקט מאוד, הוכיחה את הנער שהרעיש במזלגו בשעת משחק — וכל זה במה שנראה כשוויון נפש כלפי מבטו המזדחל בזהירות של הברון, שנראה שהיא אינה מבחינה בו, אף שלמעשה הייתה זאת רק ערנותו החיונית שכפתה עליה את הזהירות המאופקת הזאת.

האפלולית בפניו של הברון התבהרה באחת, עצביו התעוררו מתחת לפני הקרקע, יישרו את הקמטים, הפעילו את השרירים, עד שדמותו הזדקפה והאורות נצצו בעיניו. הוא לא היה שונה בהרבה מהנשים אשר זקוקות תחילה לנוכחותו של גבר כדי לגייס את כל כוחן. רק גירוי חושני טען את האנרגיה שלו במלוא הכוח. הצייד שבו חש שיש כאן טרף בסביבה. עיניו המתגרות ניסו להיתקל במבטה, אשר הצטלב מפעם לפעם בשלו, כמו מביט מטושטש מעט מעבר לו, אך אף פעם לא משיב לו תשובה ברורה. גם סביב פיה סבר שהוא מבחין מפעם לפעם בתנועה רכה של תחילת חיוך, אבל כל זה היה מוטל בספק, ודווקא הספק הזה הוא שגירה אותו. הדבר היחיד שנדמה לו מבטיח היה המבט הזה שדילג עליו, כי הוא סימל התנגדות ומבוכה כאחת, וגם הדרך הקפדנית והמשונה שבה שוחחה עם הילד, שנועדה ללא ספק למי שצופה בה. דווקא התצוגה הבוטה הזאת של שקט הִסתירה, כך סבר, את תחילתו של אי־שקט. גם הוא התגרה: המשחק התחיל. הוא עיכב את ארוחת הערב שלו, אחז במבטו כמעט ללא הרף באישה הזאת במשך חצי שעה, עד שצייר במבטו כל קו בפניה והעביר אותו באין רואים על כל מקום בגופה השופע. בחוץ ירדה חשכה מעיקה, היערות נאנחו בפחד ילדותי כששלחו אליהם עתה ענני הגשם ידיים אפורות, הצללים חדרו לחדר קדורניים יותר, ונדמה היה שהאנשים הולכים ונדחסים כאן בשתיקתם. הוא שם לב ששיחתה של האם עם ילדהּ הפכה על רקע הדממה המאיימת הזאת למעושה יותר, מלאכותית יותר, ותכף, הוא חש, היא תבוא אל קיצה. הוא החליט אפוא לערוך מבחן. הוא קם על רגליו ראשון, שלח מבעד לה מבט ארוך אל הנוף, והלך לאט אל עבר הדלת. אז סובב את ראשו בתנועה פתאומית, כאילו שכח משהו. ותפס אותה מביטה אחריו במבט חיוני.

זה גירה אותו. הוא חיכה באולם ההסבה. היא באה אחריו מעט אחר כך, אוחזת ביד הנער, דפדפה מעט בכתבי העת, הראתה לילד כמה תמונות. אבל כשקרב הברון אל השולחן, כאילו במקרה, כדי לחפש לעצמו לכאורה כתב עת אף הוא, אך למעשה כדי לחדור עמוק יותר אל הנצנוץ הלח של עיניה ולפצוח אולי בשיחה, היא הסבה פניה ממנו, טפחה קלות על הכתף של בנה, אמרה בצרפתית ״בוא, אדגר! למיטה!״ וחלפה על פניו ברשרוש קריר.

מאוכזב מעט, עקב אחריה הברון במבטו. הוא הרי סמך על היכרות ראשונה כבר באותו הערב, והסתלקותה הבוטה אכזבה אותו. אבל אחרי ככלות הכול, גם בהתנגדות הזאת היה גירוי, ודווקא הספק הצית את תשוקתו. יהא אשר יהא: הנה נמצאה לו שותפה, והמשחק יכול להתחיל.

 

חברות מהירה

כשנכנס הברון בבוקר המחרת לאולם ההסבה, ראה שם את בנה של הזרה היפה נתון בשיחה סוערת עם שני נערי המעלית. הילד הציג להם תמונות בספר של קרל מאי. אימו לא נראתה בסביבה, מן הסתם עדיין הייתה עסוקה בטיפוח הבוקר. רק עכשיו סקר הברון במבטו את הילד. הוא היה נער ביישן, לא מפותח ועצבני, כבן שתים־עשרה, בעל תנועות קופצניות ועיניים כהות מתרוצצות. הוא עורר רושם מבוהל, כמו שנפוץ אצל ילדים בגילים האלה, כאילו העירו אותו בדיוק משנתו ושמו אותו לפתע בסביבה זרה. הפנים שלו היו לא בלתי יפות, אך עדיין לא לגמרי מגובשות, ונראה שהקרב בין הגברי ובין הילדי בדיוק עומד לפרוץ, הכול בפניו נראה כאילו נלוש אך טרם נוצק בצורתו הסופית, דבר לא התבטא בקווים ברורים, אלא נראה רק כמעין תערובת חיוורת וחסרת מנוחה. מעבר לכך היה גם באותו גיל ביש מזל שבו ילדים אף פעם אינם מתאימים לבגדיהם, השרוולים והמכנסיים שמוטים על מפרקיהם הדקיקים ועדיין אין בהם הגאווה הפנימית להקפיד על מראם החיצוני.

הנער, שסבב כאן ללא מטרה ברורה, עשה רושם די אומלל. למעשה עמד בדרכם של הכול. רגע אחד הזיז אותו השוער הצידה, אחרי שנראה שהכביד עליו בכל מיני שאלות, ורגע אחר הפריע בכניסה; ניכר שחסרה לו היכולת לקשור קשרים חברתיים. בגלל הצורך הילדי שלו לפטפט, ניסה לקרוב לעובדי המלון, ואלה השיבו לו אם בדיוק היו עיתותיהם בידיהם, אבל קטעו מייד את השיחה מרגע שנגלה לעיניהם אורח מבוגר או שנדרשו לעשות משהו מועיל. הברון הביט בחיוך ובעניין בנער האומלל, שהביט בכול בסקרנות ושכולם חמקו ממנו בצורה לא חברותית. פעם אחת תפס הברון במבטו את אחד ממבטיו הסקרניים של הילד, אבל העיניים השחורות התחמקו והתכנסו בפחד מרגע שתפס אותן תרות סביב, והשתופפו מתחת לעפעפיים מושפלים. זה שיעשע את הברון. הנער התחיל לעניין אותו, והוא שאל את עצמו, שמא יכול הילד הזה, שנראה שהוא ביישן כל כך רק מרוב פחד, לשמש כמתווך המהיר ביותר להתקרבות. בכל אופן, הוא רצה לנסות זאת. בלי להתבלט עקב אחרי הנער, שבדיוק התנודד על רגליו החוצה אל הדלת וליטף את נחיריו הוורודים של סוס לבן, מתוך הצורך הילדי שלו בחיבה, עד שגם כאן — באמת שלא היה לו מזל — גירש אותו העגלון בבוטות רבה למדי. פגוע ומשועמם סבב לו שוב במבטו הריק והמעט עצוב. אז דיבר אליו הברון.

״נו, איש צעיר, איך מוצא חן בעיניך פה?״ פתח, מתאמץ לשוות לפנייה את מרב העליצות.

הילד האדים כאש ובהה בו מבוהל. הוא משך את ידו בחרדה ופנה אנה ואנה מרוב מבוכה. זאת הייתה הפעם הראשונה עבורו, שאדון זר פוצח איתו בשיחה.

״תודה, טוב,״ הצליח איכשהו לגמגם. המילה האחרונה נפלטה ממחנק יותר משנאמרה.

״זה מפליא אותי,״ הצטחק הברון, "זה הרי מקום די משמים, במיוחד לגבר צעיר כמוך. מה אתה עושה פה כל היום?״

הילד היה עדיין מבולבל מכדי שיוכל להשיב מהר. האם זה באמת אפשרי שהאדון הזר והאלגנטי הזה מבקש לפתוח איתו בשיחה, איתו, שאין איש נותן עליו אף פעם את דעתו? המחשבה הביאה אותו לידי מבוכה וגאווה גם יחד. הוא התאמץ להתעשת.

״אני קורא, ואז אנחנו הולכים הרבה לטייל. לפעמים אנחנו גם נוסעים בכרכרה, אימא ואני. אני אמור להבריא כאן, הייתי חולה. לכן אני גם צריך לשבת הרבה בשמש, ככה אמר הרופא.״

את המילים האחרונות אמר כבר די בביטחון. ילדים גאים תמיד במחלות, כי הם יודעים שהסכנה הופכת אותם לחשובים כפליים לקרוביהם.

״כן, השמש באמת טובה לאדונים צעירים כמותך, היא כבר תשחים אותך היטב. אבל אתה לא אמור סתם לשבת שם כל היום. בחור כמוך צריך להתרוצץ, להשתולל וגם לעשות קצת שטויות. לי נדמה שאתה ילד טוב מדי, אתה גם נראה כמו תולעת ספרים, עם הספר הגדול והעבה מתחת לזרועך. כשאני חושב איזה שובב הייתי בגילך, כל ערב הייתי חוזר הביתה במכנסיים קרועים. רק לא להיות ילד טוב מדי!״

המשך העלילה בספר המלא

שטפן צוויג

“אני מברך את כל ידידי: הלוואי ויזכו הם לראות את עלות השחר לאחר הלילה הארוך. אני, שחסר סבלנות הנני ביותר, מקדים ללכת לפניהם.“
כך כתב שטפן צוויג במכתב ההתאבדות שלו ושל אשתו ממקום גלותם בברזיל.
 
שטפן צוויג היה אבטיפוס כמעט מוגזם של תקופתו, שכן חייו היו ייצוג מיקרוקוסמי של גדולתו ואסונותיו של העם היהודי במאה העשרים באירופה. צוויג, יהודי שנולד בווינה ב-1881, נהפך לפציפיסט בעקבות מלחמת העולם הראשונה, והיה לסופר המצליח והמפורסם ביותר בגרמניה. אך אז הגיעו שנות השלושים. צעדיו הוצרו וספריו נאסרו לפרסום. הוא נאלץ לגלות ללונדון והוסיף לנדוד שנים, חי בארצות הברית, בארגנטינה ובפרגוואי והתיישב בברזיל, ארץ שאהב, אך לא הצליח להכות בה שורש. הוא התאבד בפברואר 1942, חודש ימים לאחר ועידת ואנזה, שעליה אולי לא שמע.

עוד על המארז

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
170 דירוגים
117 דירוגים
32 דירוגים
17 דירוגים
2 דירוגים
2 דירוגים
שם הספר: סוד בוער
30/3/2024

שטפן צוויג הוא אחד הסופרים האהובים עליי ביותר, בעיקר בגלל התכונה המרכזית שלו והיא הבנה עמוקה בנפש האדם. יש קוראים שפחות מתחברים אליו, אולי בשל רגשנות יתר, כמו למשל ברומן "קוצר רוחו של הלב", אבל לי זה לא מפריע ולטעמי הדבר לא מפחית מגדולתו כסופר. הפעם הכישרון היוצא מהכלל של צוויג בא לידי ביטוי דרך נפשו המיוסרת של ילד חולני בן 12 המגיע עם אימו היפה לבית מלון כדי לנוח ממחלתו. יופייה של האם צד את עינו של ברון צעיר, נאה וחובב נשים יפות, שמבקר במלון בגפו למס' ימים ומצא באם מטרה לחיזור ופתרון להפגת השעמום שלו. צריך לזכור שהתקופה המדוברת היא תחילת המאה שעברה ובארץ שבה בני המעמד הבורגני ומעלה כפופים לנימוסים והליכות נוקשים, כך שלא פשוט להתקרב לאשה כזו אלא דרך בנה הצעיר. הילד התמים מופתע כשהזר פונה אליו בהיותו בגפו בחביבות בלתי רגילה, בה אינו מורגל, ובמהרה נקשרה נפשו התמימה בזו של הברון הערמומי, שמבחינתו יעשה הכל כדי ללכוד ברשתו את האם היפה. הילד, שרגיל לחיי נוחות, חסר מושג לגבי כוונתו האמיתית של הברון, ורק כאשר נוצר הקשר בין הברון לבין אימו, חש מיום ליום כיצד הוא הופך מנושא העניין העיקרי בשיחותיהם של הברון ואימו לגורם מפריע, מצד שניהם. בתחילה הוא אינו מבין מדוע היחס כלפיו השתנה ובשלב מאוחר יותר האמון הבלתי מסויג והילדי שלו מתחלף בחשד וחוסר אמון כלפי הברון ואף כלפי אמו. הוא מרגיש שהברון מעוניין באימו אבל מפאת גילו הצעיר לא ברורה לו מה מטרתו, למעט החשד שעולה בליבו כי מדובר במטרה אפלה כלשהי, בסוד שהוא צריך לפצח. תוך זמן קצר מערכת היחסים בין האם לבנה מתערערת לחלוטין, כאשר מצד אחד אימו והברון עושים הכל כדי להיפגש ביחידות ומצד שני הילד לא מספק את הסחורה ונצמד אליהם בעקשנות ובכל דרך בניסיון לפצח את הסוד האמור המעיק עליו מאד, עד כדי חשש בשלב מסוים שאימו נמצאת בסכנה. איך הסתיים הסיפור בזה תיווכחו כשתקראו אותו עד תום. יש לציין לטובה את תרגומו השוטף והבהיר, כרגיל יש לומר, של הראל קין, המתרגם הקבוע של הוצאת תשע נשמות מגרמנית. אני מאד אהבתי והענקתי לספר בקלות חמישה מנצנצים.

12
שם הספר: חלומות שכוחים
4/11/2023

תענוג צרוף. סוף סוף, אחר ספרים רבים, ספר שכל מילה שבו, כל משפט, כל פיסקה, כל עמוד, הם תענוג לדעת, לאזניים, לעיניים. לנשמה. סופר אחד יחיד ומיוחד. הספר הזה שפך דבש על ליבי בימים נוראיים אלה.

6
שם הספר: סוד בוער
29/3/2024

פשוט מופלא, כל נובלה של צוויג מוכיחה מחדש שהוא גאון בתיאור של מה שמתחולל בנו. לקרוא בנשימה אחת.

4
שם הספר: סוד בוער
31/3/2024

אחד הספרים הכי טובים שקראתי אי פעם!

3
שם הספר: סוד בוער
18/8/2024

ספר נפלא!! סוחף, מרתק, אהבה ממבט של ילד. שטפן צוויג הוא מושלם וכל ספר שלו הוא פשוט נפלא

2
שם הספר: סוד בוער
23/6/2024

מופלאה הבנתו של צוויג את נפש האדם. ישנם תיאורים אינטימיים של מחשבות המעוררות השתאות על האבחנות הדקות הללו. מבחינת העלילה אוסיף שנקודת המבט בתחילה שייכת לגבר, הברון הצעיר ואח"כ מתחלפת לעיני הילד, המחבר הלא מהימן, שרמת הבנתו את העולם חלקית והוא כמה לפענח את הסוד הגדול של הגדולים ובכך לעבור סופית לעולמם של המבוגרים. כל הספר הוא טלטלה בין עולם הילדים לעולם המבוגרים עבור אדגר הנער בן ה12, כאשר העלילה של החוויה הרומנטית הרוצה להתרקם בין אמו לבין הזר מהווה כר לחווית ההתבגרות שלו. אישית, קסמה לי נקודת ההסתכלות של הגבר הברון בהתחלה יותר מנקודת מבטו של הילד, המעבר היה מעט מאכזב עד ההבנה שעם השקפתו של הילד המתבגר נישאר עד סוף הסיפור. מה שנוגע ללב, אלו התובנות הדקות של נפש האדם המוארות ברגישות מופלאה של צוויג ואשר נחקקות בנפש ובלב. כתיבה מופלאה ומיוחדת שעושה חשק להיכרות עם יצירות נוספות של הסופר 5 כוכבים.

2
שם הספר: סוד בוער
29/4/2024

ספר לא קל לקריאה מבחינה ריגשית. כמו תמיד סטפן צוויג מיטיב להעמיק ברגשות האדם, והפעם הוא אף מצליח לחדור לנפש הילד, והחזיר אותי הרבה שנים אחורה.

2
שם הספר: סוד בוער
25/4/2024

סיפור התבגרות מופלא, כמו שרק צוייג יודע לכתוב. נפלא!

2
שם הספר: סוד בוער
17/6/2025

שטפן צווייג הוא יחיד ומיוחד בכושר שלו לחדור לנפשם של בני אדם ולתאר את מחשבתויהם ורגשותיהם ביד אומן שכמעט אין שני לו. בספרון הזה שמתחיל, כמו הרבה ספרים אחרים מהתקופה, בגבר שמגיע למלון ומחפש הרפתקה מינית מהירה, נכנס באמצע ילד בן 12. צווייג מתאר מה עובר על הילד כאילו זה עבר עליו . לעניות דעתי מעטים, אם בכלל, מהסופרים יכולים לתאר את נפשו של הילד הזה כמו צווייג. מדהים!!!!!

1
שם הספר: סוד בוער
3/2/2025

ספר רגיש, המתאר את התבגרותו הקשה של נער, על רקע פרשייה רומנטית של אמו עם גבר אחר. מעולה.

1
שם הספר: סוד בוער
6/1/2025

יפהפה, כמו כל כתביו של צווייג. פיוטי, חכם, מרגש ומלא אהבה אנושית.

1
שם הספר: סוד בוער
2/12/2024

סיפור קטן גדול מלאכת מחשבת....

1
שם הספר: סוד בוער
30/10/2024

סיפור קצר אבל מכיל כל כך הרבה מסרים, מסופר ע"י רב אומן. המעבר מהילדות לנעורים, ומשם לגבריות בתחילתה. תחושות שכל גבר בתחילת דרכו יוכל להזדהות ולהתמסר אליהן.

1
שם הספר: סוד בוער
10/9/2024

כרגיל סטפן צוויג אמן בהבנת נפש האדם. מומלץ ביותר לקריאה.

1
שם הספר: חלומות שכוחים
13/7/2024

צוויג שוב נוטל את מכחול האנושיות ובורא דמויות מרתקות וכל כך אמיתיות. בסיפור השני, מכחולו מצליח לתאר את הטבע כל כך יפה . הים , היבשה, השמיים, מתוארים בצורה מופלאה. כל זאת בלי לגרוע משתי הדמויות שנפגשות לסיכום חיים מעורר מחשבה. ספר מקסים

1
שם הספר: סוד בוער
2/7/2024

רק סטפן צוויג יכול לתאר בוירטואוזיות את צפונות הנפש ומעמקיה ולגרום לך להתרגש. עוד ספר פשוט נפלא של הסופר הענק הזה!

1
שם הספר: סוד בוער
9/6/2024
1
שם הספר: חלומות שכוחים
21/4/2024

כמיטב המסורת של צוויג, ראליזים נוקב. הפניית המבט לאותם אנשים מסביבנו המתייחסים אליהם כאוביקטים שכל מטרתם לשרת אותנו. ברגע שרואים אותם כסוביקטים, רואים את הכאב והתסכול

1
שם הספר: חלומות שכוחים
3/3/2024

שני סיפורים קצרים של צוויג סוחפים ומהפנטים בסגנון כתיבתו השוצף. היה תענוג לקרוא אותם

1
שם הספר: אדם בלתי נשכח
26/2/2024

מעולה כהרגלו

1
שם הספר: אדם בלתי נשכח
24/2/2024

כמו תמיד אצל סטפאן צוויג סיפורים מסופרים לעילא

1
שם הספר: חלומות שכוחים
23/2/2024

נפלא. לפורלה תענוג גדול, שירה צרופה ברמת המילה ועד הסיפור הגדול של העלילה. תרגום מצוין וגם ההקראה טובה.

1
שם הספר: חלומות שכוחים
17/2/2024

עוד פנינים של צוויג, פשוט כיף לקרוא אותו כל פעם מחדש. אף פעם לא מאכזב, עוד לפני שמתחילים בקריאה יודעים מה הולכים לקבל

1
שם הספר: חלומות שכוחים
14/3/2023

התצוגה הראשונית של הדמויות כל כך מוחשית וחיה עד שנדמה שהאינטראקציה שביניהן נגזרת מעצם נוכחותן והעלילה משתלשלת כאילו מעצמה באופן דטרמיניסטי. טוב שמדי פעם מפציעה נובלה כמו ''לפורלה'' שמזכירה לנו איך באמת נראית ספרות משובחת...

1
שם הספר: סוד בוער
19/6/2025

הספר מרתק ומצליח לתאר את הדמויות, את אופיין ואת הלך רוחן בצורה חיה ומוחשית. הסופר מעביר בעדינות ובעוצמה את רגשות הדמויות ואת המורכבות שבחוויות החיים, מומלץ!

שם הספר: חלומות שכוחים
17/6/2025

הספר מעולה הנובלה הראשונה חודרת לתוך מניעים של אדם למעשים שונים. צוויג מתאר בצורה מעולה את השתלשלות האירועים, הוא מעביר רגשות ומחשבות בצורה מושלמת והקורא יכול רק להתפעם מכך.

שם הספר: חלומות שכוחים
7/6/2025

ואו... אין מילים. כמו כל כתביו של צווייג, מילותיו מהלכות עליי קסם.

שם הספר: סוד בוער
31/5/2025

כווון שיש קוראת נוספת בשם זה ודעותינו שונות,אני מחליפה את שמי ל אטוש.. סטפן צווייג נהדר.

שם הספר: אדם בלתי נשכח
14/4/2025

צוויג הוא אמן של סיפורים, שמרגש כל פעם מחדש

שם הספר: סוד בוער
15/2/2025

נהדר

שם הספר: חלומות שכוחים
11/2/2025

שני סיפורים נהדרים כל אחד בדרכו. השני קצרצר יפה כמו שיר

שם הספר: סוד בוער
23/1/2025

מרתק

שם הספר: אדם בלתי נשכח
30/12/2024

יפהפה. אהבתי במיוחד את שני הסיפורים האחרונים - "שני בודדים" ו"החתונה בליון"

שם הספר: חלומות שכוחים
28/12/2024

שני סיפורים. הראשון- יצירת מופת שאי אפשר להפסיק לקרוא. רובו של הספר. הסיפור השני קצר ומפתיע

שם הספר: חלומות שכוחים
28/12/2024

קראתי את הספר בקריאה אחת. צווייג הוא אומן תיאור נפשם של בני ובנות האדם והתרגום של אוריאל קון עשיר, אמין וקולח. תענוג.

שם הספר: סוד בוער
2/12/2024

נקרא בנשימה אחת!! כמו כל ספריו של שטפן צווייג!

שם הספר: אדם בלתי נשכח
26/11/2024

אוי סטפן צוויג..כתיבה חד פעמית בלתי נשכחת דמויות ומצבים שרק הוא יכול ליצור ולתאר.תענוג צרוף

שם הספר: אדם בלתי נשכח
16/11/2024

צווייג תמיד טוב.

שם הספר: סוד בוער
15/11/2024

מדהים חכם נקודת הסתכלות אחרת ממש מומלץ

שם הספר: אדם בלתי נשכח
31/10/2024

ספר נפלא. הכישרון האל-מותי של שטפן צוויג לתאר דקויות של רגשות אנושיים - מופגן כאן בווירטואוזיות מעוררת התפעלות. הקריין אמיר אשר מעולה.

שם הספר: סוד בוער
29/10/2024

כמו רבים מספריו של צווייג אהבתי מאוד את הסיפור. צווייג שומר את הקורא במתח עד הרגע האחרון אבל הוא גם מצליח להעביר מסר בצורה מאוד חזקה.

שם הספר: אדם בלתי נשכח
27/10/2024

יוצא מן הכלל. מומלץ ביותר

שם הספר: סוד בוער
23/10/2024

מצטרף. ספר מומלץ.

שם הספר: חלומות שכוחים
20/10/2024

בסדר גמור

שם הספר: אדם בלתי נשכח
19/10/2024

סיפורים נעימים

שם הספר: סוד בוער
24/6/2024

שטפן צוויג, מה עוד אפשר להגיד על הסופר הנפלא הזה

שם הספר: סוד בוער
20/6/2024

ספר מקסים

שם הספר: אדם בלתי נשכח
17/6/2024

צוויג נפלא כתמיד. רגיש, רואה, חומל.

שם הספר: חלומות שכוחים
14/6/2024

עונג צרוף! שוב מפגין האמן את יכולתו הגאונית בתיאור צדדיה ונפתוליה של הנפש האנושית.

שם הספר: חלומות שכוחים
13/6/2024

כרגיל ספר גאוני.

שם הספר: אדם בלתי נשכח
30/5/2024

מקסים

שם הספר: סוד בוער
22/5/2024

מעולה, זורם. מתאים גם למבוגר (בעיקר הורה) וגם לילד\ה בגיל ההתבגרות המוקדם.

שם הספר: סוד בוער
18/5/2024

ספר נפלא של צוויג, שמפליא במילותיו ותיאוריו של נפש האדם. תענוג לקרוא

שם הספר: סוד בוער
11/5/2024

פשוט מעולה

שם הספר: סוד בוער
11/5/2024

נקרא בנשימה עצורה

שם הספר: סוד בוער
11/5/2024

WOW. על בגידה של אשה דרך עיני בנה בן ה-12 שמעולם לא שמע על סקס והמאהב שרוצה סטוץ להפיג את שעמומו מנצל אותו באכזריות

שם הספר: סוד בוער
5/5/2024

אהבתי

שם הספר: סוד בוער
4/5/2024

ספר מקסים עם הרבה עומק והבנה פסיכולוגית של הדומויות

שם הספר: סוד בוער
25/4/2024

רוצה עוד

שם הספר: סוד בוער
20/4/2024

מצויין

שם הספר: סוד בוער
20/4/2024

צוויג במיטבו. אמיתי מרגש וחכם

שם הספר: סוד בוער
17/4/2024

תענוג צרוף...כתיבה מופלאה סטפן צוויג אמן המילים, מזקק את הרגשות האנושיים באופן שה

שם הספר: אדם בלתי נשכח
10/4/2024

אהבתי

שם הספר: חלומות שכוחים
9/4/2024

צווייג גדול בכל סיפור. חלומות שכוחים הזכיר לי את "שארית היום".

שם הספר: אדם בלתי נשכח
6/4/2024

ספר מדהים מרגש אחר ונפלא תודה למי שהמליץ עליו. הולך איתי במחשבה

שם הספר: סוד בוער
31/3/2024

מקורי מאד מענין

שם הספר: סוד בוער
30/3/2024

מקסים התבגרותו של ילד גיל מבלבל כל כך ואשמה אמיתית והבנה בסופו של דבר

שם הספר: סוד בוער
30/3/2024

מצוין

שם הספר: חלומות שכוחים
22/1/2024

מעולה. כתיבה רבת עוצמה.

שם הספר: חלומות שכוחים
1/1/2024
שם הספר: חלומות שכוחים
8/12/2023

אושר קצר ומדוייק

שם הספר: חלומות שכוחים
16/11/2023

שטפן צוויג במיטבו. כתוב נפלא. הספר נגיע בשקיקה כהפוגה מחדשות המלחמה.

שם הספר: חלומות שכוחים
4/10/2023

עוד תרגום נפלא של הראל קין

שם הספר: חלומות שכוחים
2/9/2023

כתיבה שהיא שירה. כל ספר של צויג הוא חגיגה. היכולות של צויג להיכנס לרגשותיו של הגיבור ולהעביר אותן בצורה כל כך ציורית מרוממת את הרוח

שם הספר: חלומות שכוחים
10/6/2023

תענוג צרוף. עוצמה של רגשות רקומה בעדינות ובדייקנות. ספר על צורותיה המשונות, והחד פעמיות של האהבה ועל מקומה בחיים האנושיים.

שם הספר: חלומות שכוחים
2/6/2023
שם הספר: חלומות שכוחים
31/5/2023

עוד מאסטר פיס של המאסטרו. אמן המלים. נפלא!

שם הספר: חלומות שכוחים
27/5/2023

אין כמו סטפן צוויג להכניס חיים שלמים לסיפור קצר.

שם הספר: חלומות שכוחים
27/5/2023

נפלא

שם הספר: חלומות שכוחים
26/5/2023

יופי

שם הספר: חלומות שכוחים
24/5/2023

מאד אהבתי

שם הספר: חלומות שכוחים
13/4/2023

האחד והיחיד סטפן צוויג.סוםר מדהים

שם הספר: חלומות שכוחים
11/4/2023

שטפן צוויג, אלוף המילה הכתובה, מצליח באיזמל של מנתחים לחדור אל תוך נימי נפשות גיבוריו. שתי נובלות, אחת ארוכה ואחת קצרה, על נשים, ועל עולמן הפנימי. שתי נשים, שני סיפורים. מומלץ!

שם הספר: חלומות שכוחים
8/4/2023

ממתק קצר ומקסים

שם הספר: חלומות שכוחים
25/3/2023

לא תרצו שיגמר. ספרון קצר שהוא בבחינת המעט המחזיק את המרובה. כתיבה מעולה ודיוקנאות מורכבים משורטטים ביד אמן

שם הספר: חלומות שכוחים
25/3/2023

מהי בעצם אהבה? במי אנו מתאהבים ולמה? ומשהו הצד האפל של האהבה? הספר שופך אור על סוגיות אלו ועושה זאת באופן לא טריויאלי

שם הספר: חלומות שכוחים
24/3/2023

מעולה

שם הספר: חלומות שכוחים
12/3/2023

מהטובים ביותר של צוויג חובה.כשרון כתיבב יותר ממדהים. רלוונטי גם לאחר 100 שנים.

שם הספר: אדם בלתי נשכח
18/5/2025

מרגש.סידרת סיפורים קצרצרים על הושטת ייד לזולת בשעה של אימה,כשהמוות כבר בלתי נמנע. האנושיות מנצחת לרגע את המוות

שם הספר: סוד בוער
18/4/2025

אהבתי מאד את הספר. "סוד בוער" הוא מין שילוב של מותחן פסיכולוגי עם ספר התבגרות, הוא רגיש, מסקרן, מרתק ופיוטי. הגירסה הקולית נהדרת. ביום אחד (תוך ביצוע עבודות הבית) יכולתי להינות מספר נהדר. הקראה מצוינת איכותית ונעימה לאוזן.

שם הספר: סוד בוער
25/3/2025

אהבתי את הילד שהתבגר תוך מספר ימים, שהלך עם רצונו וסקרנותו, שיודע לבטא את הצורך שלו באהבה וחיבוק.

שם הספר: אדם בלתי נשכח
1/2/2025

מיוחד

שם הספר: סוד בוער
17/1/2025

נהדר כהרגלו

שם הספר: סוד בוער
8/1/2025

כתוב מעניין. רגשות של ילד שעדיין לא מבין את עולם המבוגרים, אך מתחיל לחוש אותו

שם הספר: סוד בוער
9/12/2024

צוויג הוא גאון ועל כך אין עוררין. היה לי קשה קצת לקרוא את הספר הזה, שמביא איתו מועקה, כולם יוצאים ממנו כל כך גרוע. ובכל זאת ממליצה, בכל זאת, סטפן צוויג...

שם הספר: סוד בוער
31/8/2024

ספר טוב

שם הספר: חלומות שכוחים
17/8/2024

הקריינות של תום בייקין אוחיון נהדרת. הספר עצמו מורכב משני סיפורים נפרדים. הראשון, הארוך יותר, מצויין. השני, הקצרצר, נוטה מעט לתיאורים ולהרהורים יפים אמנם, אך הם כבשו אותי מעט פחות.

שם הספר: אדם בלתי נשכח
9/8/2024

מרתק

שם הספר: אדם בלתי נשכח
28/6/2024

צוויג פשוט לא יכול להיות פחות מנפלא.

שם הספר: אדם בלתי נשכח
17/6/2024

צוויג מצליח בסיפוריו הקצרים לשזור מתח עם שפה מיוחדת במינה.

שם הספר: סוד בוער
10/6/2024

נחמד

שם הספר: חלומות שכוחים
17/4/2024

מקסים, סיפור קצר שמעביר כל כך הרבה... הדמויות מתוארות מדוייק, הסיפור קולח

שם הספר: סוד בוער
6/4/2024

מתורגם טוב. סיפור התבגרות נעים. נחמד לקריאה אבל לא נשאר בראש כמו יצירות אחרות של צוויג.

שם הספר: חלומות שכוחים
29/12/2023

כל מה שצוויג כותב הוא זהב, היו סיפורים שיותר אהבתי אבל נהנתי ממנו כמו תמיד

שם הספר: חלומות שכוחים
1/4/2023

זה היה קצר מדי אבל צווייג זה צווייג, תמיד מעניין, כותב נפלא ונשאר כשהיה, אחד הסופרים האהובים עלי ביותר.

שם הספר: סוד בוער
12/6/2025

ספר מיוחד על התבגרות . כתיבה מעניינת של פעם

שם הספר: סוד בוער
14/3/2025

קראתי סיפורים של צוויג בעבר ואהבתי אותם מאד. את זה לא כל כך. התיאורים מנקודת מבטו של הילד היו כל כך לא תואמים. פשוט לא התחבר. כמובן כתוב יפה והסיפור עצמו מעניין.. אבל משהו שם פחות עבר לי מאשר בסיפורים אחרים שלו.

שם הספר: חלומות שכוחים
2/2/2025

הגרסה הקולית יפה מאד ותואמת את האווירה הקסומה של הספר

שם הספר: חלומות שכוחים
12/1/2025
שם הספר: אדם בלתי נשכח
27/12/2024

אני מאוד אוהב את צווייג, אבל כאן באוסף הקצר של הסיפורים הקצרים הוא לא תמיד מבריק לצערי. יש סיפורים טובים ויותר ופחות. הנובלות שלו הן כנראה נקודת האיזון המושלמת לעלילה של צווייג.

שם הספר: סוד בוער
22/11/2024

דרמה דרמה

שם הספר: אדם בלתי נשכח
7/11/2024

לסקירה - https://sivi-the-avid-reader.com/אדם-בלתי-נשכח-שטפן-צוויג/

שם הספר: חלומות שכוחים
24/6/2024

אחלה כתיבה אבל מה זה שווה אם המסקנה היא שנשים אוהבות כסף

שם הספר: אדם בלתי נשכח
21/4/2024

הסיפור האחרון נהדר, השאר נחמדים. סטפן צוויג יודע לספר סיפור זה בטוח, אבל אלו לא העילאיים שבהם

שם הספר: אדם בלתי נשכח
2/3/2024

חוץ מהסיפור האחרון לא מבינה למה הספר הזה קיים

שם הספר: אדם בלתי נשכח
27/2/2024

קצת מאכזב. סיפורים שנגרדו כאילו מתחתית החבית.

שם הספר: חלומות שכוחים
11/7/2023

בעיניי מהפחות טובים של צוויג

שם הספר: חלומות שכוחים
28/4/2024

למרות אהבתי הגדולה לספרים של שטפן צוויג, מהספר הזה לא נהניתי בכלל

שם הספר: סוד בוער
1/4/2024

מאכזב

שם הספר: סוד בוער
11/10/2024

קראתי

שם הספר: חלומות שכוחים
7/5/2024

הסיפור הראשון זעזע אותי והשני שעמום.. אולי הסופר גאון אבל לא לטעמי🤷‍♀️

שם הספר: אדם בלתי נשכח
30/5/2025
שם הספר: סוד בוער
30/5/2025
שם הספר: חלומות שכוחים
24/5/2025
שם הספר: סוד בוער
22/5/2025
שם הספר: חלומות שכוחים
10/5/2025
שם הספר: אדם בלתי נשכח
14/4/2025
שם הספר: אדם בלתי נשכח
14/2/2025
שם הספר: סוד בוער
11/2/2025
שם הספר: סוד בוער
26/1/2025
שם הספר: סוד בוער
20/1/2025
שם הספר: אדם בלתי נשכח
3/1/2025
שם הספר: חלומות שכוחים
21/12/2024
שם הספר: אדם בלתי נשכח
15/12/2024
שם הספר: חלומות שכוחים
30/11/2024
שם הספר: סוד בוער
19/11/2024
שם הספר: סוד בוער
17/10/2024
שם הספר: סוד בוער
16/10/2024

שם הספר: אדם בלתי נשכח
25/9/2024
שם הספר: סוד בוער
23/8/2024
שם הספר: סוד בוער
21/8/2024
שם הספר: חלומות שכוחים
18/7/2024
שם הספר: סוד בוער
16/7/2024
שם הספר: סוד בוער
6/7/2024
שם הספר: אדם בלתי נשכח
6/7/2024
שם הספר: אדם בלתי נשכח
30/6/2024
שם הספר: סוד בוער
30/6/2024
שם הספר: סוד בוער
29/6/2024
שם הספר: סוד בוער
2/6/2024
שם הספר: אדם בלתי נשכח
18/5/2024
שם הספר: אדם בלתי נשכח
4/5/2024
שם הספר: סוד בוער
29/4/2024
שם הספר: סוד בוער
27/4/2024
שם הספר: סוד בוער
27/4/2024

שם הספר: אדם בלתי נשכח
16/4/2024
שם הספר: סוד בוער
15/4/2024
שם הספר: סוד בוער
15/4/2024
שם הספר: סוד בוער
7/4/2024
שם הספר: סוד בוער
5/4/2024
שם הספר: חלומות שכוחים
2/4/2024
שם הספר: סוד בוער
30/3/2024
שם הספר: סוד בוער
30/3/2024
שם הספר: אדם בלתי נשכח
9/3/2024
שם הספר: אדם בלתי נשכח
29/2/2024
שם הספר: אדם בלתי נשכח
28/2/2024
שם הספר: חלומות שכוחים
15/12/2023
שם הספר: חלומות שכוחים
7/10/2023
שם הספר: חלומות שכוחים
19/8/2023
שם הספר: חלומות שכוחים
6/6/2023
שם הספר: חלומות שכוחים
27/5/2023
מארז 3 קלאסיקות של צווייג שטפן צוויג

*פרק ראשון של הספר - סוד בוער*

השותף

הקטר הצטעק בקול צרוד: הגענו לזֵמֵרינג. לרגע אחד נחו הקרונות השחורים באור הגבהים הכסוף, פלטו כמה אנשים צבעוניים, בלעו אחרים לקרבם, קולות כעוסים הדהדו, ואז שוב הצטווחה המכונה הצרודה מלפנים ומשכה אחריה את שרשרת הקרונות השחורה והמקרקשת במורד המנהרה. הנוף הפתוח, שהרוח הרטובה טאטאה את רקעיו, התפרש עתה שוב, מבהיק בניקיונו.

אחד הבאים ברכבת, אדם צעיר שבגדיו הטובים וגמישות צעדיו הטבעית שיוו לו לוויית חן, מיהר להקדים את האחרים ושכר כרכרה למלון. הסוסים פסעו ללא חיפזון במעלה הדרך המטפסת. אביב שרר באוויר. ברקיע רפרפו אותם עננים לבנים וחסרי נחת שכמותם יש רק במאי וביוני, כעין בחורים צעירים ופוחזים אשר רצים, משחקים על פני המסלול הכחול, מתחבאים לפתע מאחורי הרים גבוהים, מתחבקים ואז נמלטים, מתקמטים רגע אחד כממחטות, נפרמים לרצועות, ואז במעשה קונדס עונדים לבסוף להרים מצנפות לבנות. גם הרוח במעלה ההר לא ידעה נחת, וטלטלה את העצים הרטובים עדיין מגשם בעוצמה כזאת שמפרקיהם חרקו בשקט, והם התיזו סביבם אלפי טיפות כניצוצות. לעיתים נדמה גם שניחוח שלג ירד קריר מההרים, ואז אפשר היה לחוש בנשימה דבר מה שהיה מתוק וחריף כאחד. הכול באוויר ובאדמה היה רווי תזזית וקוצר רוח מבעבע. בהתנשפות שקטה מיהרו הסוסים בדרך שירדה עתה מטה, וצלצול פעמוניהם נישא למרחק לפניהם.

במלון ניגש הגבר הצעיר קודם כול לרשימת האורחים הנמצאים, ורפרף עליה באכזבה שלא איחרה לבוא. ״לשם מה אני כאן,״ החל לשאול עצמו בחוסר נחת. ״להיות כאן לבד על ההר, ללא כל חברה, זה הרי גרוע יותר מהמשרד. ברור שהקדמתי או איחרתי לבוא. אף פעם אין לי מזל בחופשות. אינני מכיר אף לא שם אחד מבין כל האנשים האלה. אילו רק היו ביניהם לפחות כמה נשים, איזה פלרטוט קטן, במידת הצורך אפילו פלרטוט בלתי מזיק, כדי שלא אצטרך להעביר את השבוע הזה באומללות כזאת.״ הגבר הצעיר, ברון מאצולת פקידות אוסטרית לא ממש בעלת שם, שהועסק במשרד ממשלתי, יצא לחופשה הקטנה הזאת ללא כל צורך, למעשה רק משום שכל עמיתיו הספיקו לצאת לחופשת האביב, והוא לא רצה להעניק את ימי החופשה שלו במתנה לשירות. הוא היה בעל אופי חברותי לחלוטין, אף שלא חסרו לו יכולות פנימיות, וגם היה אהוב בתור כזה, מקובל בכל החוגים ומודע לגמרי לחוסר יכולתו להיות בודד. לא הייתה לו שום נטייה להתמודד עם עצמו לבדו, והוא נמנע ככל האפשר ממפגשים כאלה, כי לא ביקש לעצמו שום היכרות קרובה יותר עם עצמו. הוא ידע שהוא זקוק לחיכוך עם אחרים כדי להניח לכישרונותיו, לחמימות שלו וללבביות שלו להתפרץ בבערה, והוא לבדו היה קפוא וחסר תועלת לעצמו, כמו גפרור בקופסה.

במצב רוח עכור פסע הלוך ושוב באולם ההסבה הריק, מדי פעם עלעל פזור דעת בעיתונים, לעיתים ניגן איזה ואלס בפסנתר שבחדר המוזיקה, אבל הקצב לא קפץ לו לאצבעות כנדרש. לבסוף התיישב לו מדוכדך, הביט החוצה בחשכה היורדת לאיטה ובערפל שפרץ אפור כמו קיטור מבין עצי האשוח. כך פורר לו לפירורים שעה שלמה, חסר תועלת ועצבני. אחר כך נמלט אל חדר האוכל.

שם היו תפוסים רק כמה שולחנות, והוא סרק את כולם במבט מהיר. לשווא! שום מכר לא נראה, רק מאמן אחד שם בפינה — הוא השיב ברכה סתמית — ושם פרצוף מוכר מהרינגשטראסה, חוץ מזה כלום. שום אישה, שום דבר שהבטיח ולו הרפתקה חולפת. הדכדוך שלו הפך קצר רוח יותר. הוא היה אחד מאותם אנשים צעירים שהתמזל מזלם להתברך בפנים נאות, והכול בהן היה מוכן תמיד לפגישה חדשה, לחוויה חדשה, צעירים שנכונו תמיד לזנק אל הלא נודע שבהרפתקה, שדבר אינו מפתיע אותם מפני שחישבו הכול עוד במארב, ששום דבר ארוטי אינו חומק מהם, כי מבטם הראשון כבר לוכד ובוחן כל אישה בחושניותה, ואין זה משנה אם היא אשת חברם או משרתת שפותחת להם את הדלת. כשמכנים אנשים כאלה בבוז קליל "ציידי נשים", הדבר נאמר בלי לדעת כמה אמת של התבוננות חבויה בתוך המילה הזאת, כי אכן יש בהם כל האינסטינקטים הרגשיים של הציִד, וההתחקות אחר עקבות, ההתרגשות והאכזריות הנפשית נוצצות כולן בערנותם המתמדת של אנשים כאלה. הם מצויים תמיד בתצפית, מוכנים ונחושים ללכת בעקבות ההרפתקה עד עמוק לתוך התהום. הם טעונים תמיד במשא של רגש, אבל אין זה הרגש של האוהבים, אלא זה של שחקנים ומהמרים, רגש קר, מחושב ומסוכן. יש ביניהם מתמידים, שהרבה אחרי שנות נעוריהם הופכת הציפייה הזאת את כל חייהם להרפתקה, שכל יום בודד מורכב אצלם ממאה חוויות קטנות וחושניות כאלה — מבט חולף, חיוך מתעופף, מגע לוטף בברך של היושבת מולם — והשנה מורכבת ממאה ימים כאלה, אנשים שעבורם החוויה החושנית היא מקור חיים מפכה, מזין ומעורר.

 

כאן לא היו שותפים למשחק, בזאת יכול המחפש להבחין מייד. ואין עוררות חושים גרועה יותר מזאת של שחקן שיושב אל השולחן הירוק, הקלפים בידו, מודע לעליונותו, ומחכה לשווא לשותף. הברון ביקש שיביאו לו עיתון. הוא הריץ את מבטו על השורות, מדוכדך, אבל מחשבותיו היו לאות איברים ומעדו כמו שיכור, כשניסו לעקוב אחרי המילים.

אז שמע מאחוריו אוושה של שמלה וקול שאמר ברוגז קל ובצרפתית במבטא מעושה: ״אבל עתה הֱיה בשקט, אדגר!״

שמלת משי רשרשה כשחלפה על פני שולחנו, דמות גבוהה ומהודרת הטילה עליו צל, ומאחוריה הלך בחליפת קטיפה שחורה נער קטן וחיוור, ששלח אליו מבט סקרן. שניהם התיישבו מולו בשולחן המוזמן, וניכר שהילד מתאמץ להתנהג כיאות, מה שסתר את חוסר הנחת השחור שבעיניו. הגברת — ורק אליה הקדיש הברון את תשומת ליבו — הייתה מהודרת מאוד ולבושה באלגנטיות בולטת, ונוסף על כך הייתה טיפוס מהסוג שאהב, אחת מאותן יהודיות שופעות למדי בגיל שלפני בשלות היתר, וניכר היה שגם היא מלאת רגש, אבל מנוסה בהסתרת הטמפרמנט שלה מאחורי תוגה מכובדת. תחילה לא הצליח להביט לתוך עיניה והתפעל רק מהקו המקושת היפה של גבותיה. אלה התעקלו בעיקול נקי מעל אף עדין, שהסגיר אומנם את גזעה, אך צורתו האצילית הפכה את דיוקנה לחריף ולמעניין. שערה בלט בשפעתו, כמו כל דבר נשי בגופה המלא, ונראה שיופיה הפך שבע ורברבן מרוב מודעות עצמית בטוחה שהקנו לו מעריציה הרבים. היא הזמינה בקול שקט מאוד, הוכיחה את הנער שהרעיש במזלגו בשעת משחק — וכל זה במה שנראה כשוויון נפש כלפי מבטו המזדחל בזהירות של הברון, שנראה שהיא אינה מבחינה בו, אף שלמעשה הייתה זאת רק ערנותו החיונית שכפתה עליה את הזהירות המאופקת הזאת.

האפלולית בפניו של הברון התבהרה באחת, עצביו התעוררו מתחת לפני הקרקע, יישרו את הקמטים, הפעילו את השרירים, עד שדמותו הזדקפה והאורות נצצו בעיניו. הוא לא היה שונה בהרבה מהנשים אשר זקוקות תחילה לנוכחותו של גבר כדי לגייס את כל כוחן. רק גירוי חושני טען את האנרגיה שלו במלוא הכוח. הצייד שבו חש שיש כאן טרף בסביבה. עיניו המתגרות ניסו להיתקל במבטה, אשר הצטלב מפעם לפעם בשלו, כמו מביט מטושטש מעט מעבר לו, אך אף פעם לא משיב לו תשובה ברורה. גם סביב פיה סבר שהוא מבחין מפעם לפעם בתנועה רכה של תחילת חיוך, אבל כל זה היה מוטל בספק, ודווקא הספק הזה הוא שגירה אותו. הדבר היחיד שנדמה לו מבטיח היה המבט הזה שדילג עליו, כי הוא סימל התנגדות ומבוכה כאחת, וגם הדרך הקפדנית והמשונה שבה שוחחה עם הילד, שנועדה ללא ספק למי שצופה בה. דווקא התצוגה הבוטה הזאת של שקט הִסתירה, כך סבר, את תחילתו של אי־שקט. גם הוא התגרה: המשחק התחיל. הוא עיכב את ארוחת הערב שלו, אחז במבטו כמעט ללא הרף באישה הזאת במשך חצי שעה, עד שצייר במבטו כל קו בפניה והעביר אותו באין רואים על כל מקום בגופה השופע. בחוץ ירדה חשכה מעיקה, היערות נאנחו בפחד ילדותי כששלחו אליהם עתה ענני הגשם ידיים אפורות, הצללים חדרו לחדר קדורניים יותר, ונדמה היה שהאנשים הולכים ונדחסים כאן בשתיקתם. הוא שם לב ששיחתה של האם עם ילדהּ הפכה על רקע הדממה המאיימת הזאת למעושה יותר, מלאכותית יותר, ותכף, הוא חש, היא תבוא אל קיצה. הוא החליט אפוא לערוך מבחן. הוא קם על רגליו ראשון, שלח מבעד לה מבט ארוך אל הנוף, והלך לאט אל עבר הדלת. אז סובב את ראשו בתנועה פתאומית, כאילו שכח משהו. ותפס אותה מביטה אחריו במבט חיוני.

זה גירה אותו. הוא חיכה באולם ההסבה. היא באה אחריו מעט אחר כך, אוחזת ביד הנער, דפדפה מעט בכתבי העת, הראתה לילד כמה תמונות. אבל כשקרב הברון אל השולחן, כאילו במקרה, כדי לחפש לעצמו לכאורה כתב עת אף הוא, אך למעשה כדי לחדור עמוק יותר אל הנצנוץ הלח של עיניה ולפצוח אולי בשיחה, היא הסבה פניה ממנו, טפחה קלות על הכתף של בנה, אמרה בצרפתית ״בוא, אדגר! למיטה!״ וחלפה על פניו ברשרוש קריר.

מאוכזב מעט, עקב אחריה הברון במבטו. הוא הרי סמך על היכרות ראשונה כבר באותו הערב, והסתלקותה הבוטה אכזבה אותו. אבל אחרי ככלות הכול, גם בהתנגדות הזאת היה גירוי, ודווקא הספק הצית את תשוקתו. יהא אשר יהא: הנה נמצאה לו שותפה, והמשחק יכול להתחיל.

 

חברות מהירה

כשנכנס הברון בבוקר המחרת לאולם ההסבה, ראה שם את בנה של הזרה היפה נתון בשיחה סוערת עם שני נערי המעלית. הילד הציג להם תמונות בספר של קרל מאי. אימו לא נראתה בסביבה, מן הסתם עדיין הייתה עסוקה בטיפוח הבוקר. רק עכשיו סקר הברון במבטו את הילד. הוא היה נער ביישן, לא מפותח ועצבני, כבן שתים־עשרה, בעל תנועות קופצניות ועיניים כהות מתרוצצות. הוא עורר רושם מבוהל, כמו שנפוץ אצל ילדים בגילים האלה, כאילו העירו אותו בדיוק משנתו ושמו אותו לפתע בסביבה זרה. הפנים שלו היו לא בלתי יפות, אך עדיין לא לגמרי מגובשות, ונראה שהקרב בין הגברי ובין הילדי בדיוק עומד לפרוץ, הכול בפניו נראה כאילו נלוש אך טרם נוצק בצורתו הסופית, דבר לא התבטא בקווים ברורים, אלא נראה רק כמעין תערובת חיוורת וחסרת מנוחה. מעבר לכך היה גם באותו גיל ביש מזל שבו ילדים אף פעם אינם מתאימים לבגדיהם, השרוולים והמכנסיים שמוטים על מפרקיהם הדקיקים ועדיין אין בהם הגאווה הפנימית להקפיד על מראם החיצוני.

הנער, שסבב כאן ללא מטרה ברורה, עשה רושם די אומלל. למעשה עמד בדרכם של הכול. רגע אחד הזיז אותו השוער הצידה, אחרי שנראה שהכביד עליו בכל מיני שאלות, ורגע אחר הפריע בכניסה; ניכר שחסרה לו היכולת לקשור קשרים חברתיים. בגלל הצורך הילדי שלו לפטפט, ניסה לקרוב לעובדי המלון, ואלה השיבו לו אם בדיוק היו עיתותיהם בידיהם, אבל קטעו מייד את השיחה מרגע שנגלה לעיניהם אורח מבוגר או שנדרשו לעשות משהו מועיל. הברון הביט בחיוך ובעניין בנער האומלל, שהביט בכול בסקרנות ושכולם חמקו ממנו בצורה לא חברותית. פעם אחת תפס הברון במבטו את אחד ממבטיו הסקרניים של הילד, אבל העיניים השחורות התחמקו והתכנסו בפחד מרגע שתפס אותן תרות סביב, והשתופפו מתחת לעפעפיים מושפלים. זה שיעשע את הברון. הנער התחיל לעניין אותו, והוא שאל את עצמו, שמא יכול הילד הזה, שנראה שהוא ביישן כל כך רק מרוב פחד, לשמש כמתווך המהיר ביותר להתקרבות. בכל אופן, הוא רצה לנסות זאת. בלי להתבלט עקב אחרי הנער, שבדיוק התנודד על רגליו החוצה אל הדלת וליטף את נחיריו הוורודים של סוס לבן, מתוך הצורך הילדי שלו בחיבה, עד שגם כאן — באמת שלא היה לו מזל — גירש אותו העגלון בבוטות רבה למדי. פגוע ומשועמם סבב לו שוב במבטו הריק והמעט עצוב. אז דיבר אליו הברון.

״נו, איש צעיר, איך מוצא חן בעיניך פה?״ פתח, מתאמץ לשוות לפנייה את מרב העליצות.

הילד האדים כאש ובהה בו מבוהל. הוא משך את ידו בחרדה ופנה אנה ואנה מרוב מבוכה. זאת הייתה הפעם הראשונה עבורו, שאדון זר פוצח איתו בשיחה.

״תודה, טוב,״ הצליח איכשהו לגמגם. המילה האחרונה נפלטה ממחנק יותר משנאמרה.

״זה מפליא אותי,״ הצטחק הברון, "זה הרי מקום די משמים, במיוחד לגבר צעיר כמוך. מה אתה עושה פה כל היום?״

הילד היה עדיין מבולבל מכדי שיוכל להשיב מהר. האם זה באמת אפשרי שהאדון הזר והאלגנטי הזה מבקש לפתוח איתו בשיחה, איתו, שאין איש נותן עליו אף פעם את דעתו? המחשבה הביאה אותו לידי מבוכה וגאווה גם יחד. הוא התאמץ להתעשת.

״אני קורא, ואז אנחנו הולכים הרבה לטייל. לפעמים אנחנו גם נוסעים בכרכרה, אימא ואני. אני אמור להבריא כאן, הייתי חולה. לכן אני גם צריך לשבת הרבה בשמש, ככה אמר הרופא.״

את המילים האחרונות אמר כבר די בביטחון. ילדים גאים תמיד במחלות, כי הם יודעים שהסכנה הופכת אותם לחשובים כפליים לקרוביהם.

״כן, השמש באמת טובה לאדונים צעירים כמותך, היא כבר תשחים אותך היטב. אבל אתה לא אמור סתם לשבת שם כל היום. בחור כמוך צריך להתרוצץ, להשתולל וגם לעשות קצת שטויות. לי נדמה שאתה ילד טוב מדי, אתה גם נראה כמו תולעת ספרים, עם הספר הגדול והעבה מתחת לזרועך. כשאני חושב איזה שובב הייתי בגילך, כל ערב הייתי חוזר הביתה במכנסיים קרועים. רק לא להיות ילד טוב מדי!״

המשך העלילה בספר המלא

עוד ספרים של שטפן צוויג