הקדמה
ב־31 באוקטובר 1917 כבשו כוחות הצבא הבריטי בפיקודו של הגנרל אלנבי את באר־שבע. כעבור יומיים נמסרה בלונדון 'הצהרת בלפור', שבה הודיעה ממשלת הוד מלכותו שהיא רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. שלושים שנים שלטה בריטניה בארץ ישראל. הייתה זו תקופה הרת גורל בתולדות העם היהודי, התנועה הציונית וארץ ישראל. במהלך שנות העשור השלישי של השלטון המנדטורי הוכרע לטבח שליש מהעם היהודי על אדמת אירופה ובארץ התנהל מאבקו של היישוב העברי נגד השלטון הבריטי. בעקבות קבלת 'תוכנית החלוקה' באו"ם הסתיים ב־15 במאי 1948 המנדט הבריטי על ארץ ישראל.
הכרך התשיעי של כתב העת 'עלֵי זיִת וחרב' מיוחד לתקופת השלטון הבריטי בארץ ישראל. מתוקף ייעודו של כתב העת לחקר כוח המגן העברי, מרבית מאמרי הקובץ דנים בסוגיות שנוגעות בהיבטים ביטחוניים שאִפיינו את התקופה הנדונה. מאליו יובן, שאין בכוחה של האסופה להקיף את מלוא הנושאים הצבאיים והביטחוניים, אלא מעט מזעיר בלבד. לצד המחקרים הביטחוניים מובאים בשער השני של הכרך שני מאמרים שעניינם השתקפות מסוימת של המשטר המנדטורי בפזמונאות ובספרות.
במרוצת שנות קיומה של מדינת ישראל התפתחו מגמות היסטוריוגרפיות שונות בהתייחסות כלפי השלטון הבריטי בארץ ישראל. בדור שלאחר הכרזת העצמאות בלטה הגישה שביקרה בחריפות את השלטון המנדטורי, מנקודת המבט הציונית. במרוצת השנים ובמיוחד לאחר חשיפת מסמכים בארכיונים הבריטיים מן השנים הרלוונטיות, התגבשה אסכולה המציעה בחינה נרחבת יותר של תמונת המצב האיסטרטגית. המערכת מצאה לנכון לפרוס קשת דעות מגוונת מתוך כוונה להפרות את המחקר התמתי לגופו, ועל־מנת להעשיר את הדיון ההיסטוריוגרפי. עם זאת יודגש, כי כל מאמר המופיע בכרך הנוכחי מייצג את נקודת המבט של כותבו.
כדרכו של כתב העת 'עלֵי זיִת וחרב', מיוחד השער החותם את הכרך לנושאים מתחומו של ארגון ה'הגנה', בית היוצר של כוח המגן העברי.
חובה נעימה היא להודות לחוקרים ולכותבים שתרמו מפרי עמלם לכתב העת, ללקטורים שהקדישו מזמנם ומידיעתם המקפת לבחינת המאמרים, לד"ר פנחס עופר שסייע בהתקנת התקצירים באנגלית ולעמיתיי חברי המערכת הנכבדים. כמו כן נתונה תודה לארכיונים המוסדיים ולבעלי האוספים הפרטיים שהשאילו תצלומים, מִרשמים ומפות להעשרתו הגרפית של הקובץ.
לאחרונה סיים ההיסטוריון הצבאי אל"ם (במיל') ד"ר מאיר פעיל את פעילותו במערכת. תודת הוקרה נתונה לד"ר פעיל, שתרם מכישרונו המחקרי ומניסיונו העשיר לכתב העת 'עלֵי זיִת וחרב' מהכרך הראשון ועד הלום.
תודה מיוחדת ויקרה שלוחה לגב' אסנת שירן, שערכה את שלושת הכרכים הקודמים של כתב העת וחלקה רב לה גם בהכנת הכרך הנוכחי.
עם חתימת הכרך הלך לעולמו אלוף (במיל') שלמה שמיר ז"ל. שמיר העניק לצוות מחברי המערכת ריאיון מקיף לקובץ הנוכחי. בדבריו הוא גולל את חלקו האישי במסכת יחסי ה'הגנה' עם השלטונות הבריטיים שידעה תהפוכות משמעותיות. יהי זכרו ברוך.
ניר מן
שער ראשון
אבני דרך בתקופת המנדט
גד קרויזר
יחסי יהודים וערבים בצפת מהכיבוש הבריטי עד מאורעות 1929: עיון מחודש
מדורות דורות שרר יחס טוב בין יהודי צפת ובין שכניהם הערבים [...] כן לא הופרעה שלוות העיר עד המאורעות המעציבים שהרעישו את צפת בסוף חודש אוגוסט ש''ז.
(תזכיר העדה העברית לנציב העליון, 17 בנובמבר 1929)
המאורעות הבלתי־צפויים של 1929 גרמו להלם במוראל מבחינת האלימות והתוצאות כמו רעידת האדמה ב־1838 שהשאירה את העיר בהריסות.1
(תזכיר העדה העברית לנציב העליון, בתוך תיק העדויות שערך אפרים ושיץ)
הקדמה
כחודשיים וחצי לאחר מאורעות 1929 שלחה הנהגת הקהילה היהודית בצפת תזכיר לנְציב העליון, ובו תיארה את האירועים מתחילתם ועד התנפלות ערביי צפת על תושבי הרובע היהודי.2 הנהגת הקהילה קבעה בראשית תזכירה שיהודים וערבים חיו בעיר בשלווה במשך דורות, לפיכך היו מאורעות 1929 בגדר הפתעה גמורה.3 עבודות המחקר שדנו במאורעות 1929 בצפת קיבלו את הקביעה הזאת ללא עוררין, מתוך הנחה הגיונית שאם יצאה מתחת ידי נציגי הצד הנפגע ודאי שהיא משקפת אמת היסטורית.4 נוסף על קביעה זאת, היא נתמכת בעדויות של יהודי צפת המתארות יחסים קרובים מאוד בין יהודים לערבים, הן במישור החברתי והן במישור הכלכלי.5
טענתי במאמר זה היא שיחסי ערבים ויהודים בצפת היו סבוכים ומורכבים יותר מהתמונה החד־ממדית העולה מהקביעה של הנהגת הקהילה היהודית. מעיון במקורות עולה שיחסי יהודים וערבים התאפיינו בעליות ומורדות במתח הלאומי והביטחוני, שראשיתם בתחילת הכיבוש הבריטי. המנהיגות הדתית והפוליטית הערבית חוללה את המתח במחאתה הפעילה נגד המדיניות הבריטית באותן שנים. גם אירועים שהתרחשו בסוריה ובארץ ישראל, כגון הכתרתו המיועדת של פייצל בדמשק בשנת 1920, מאורעות 1921 וימי הזיכרון להצהרת בלפור שנערכו מדי שנה – השפיעו על עליית המתח הלאומי והביטחוני בין היהודים לבין הערבים בעיר. גלי המתח הלאומי והביטחוני שככו במחצית השנייה של שנות העשרים בעקבות הירידה בפעילות הלאומית הערבית. זו נבעה בעיקר מאדישות פוליטית של ערביי ארץ ישראל, שנוצרה נוכח כישלון הוועד הפועל הערבי לשנות את המדיניות הבריטית. בעת הרגיעה חזרו היחסים בין יהודים לערבים לשקט שאפיין אותם לפני הכיבוש הבריטי, תקופת רגיעה זאת נמשכה עד למאורעות 1929.
ביום שבת, 24 באוגוסט 1929, החלו 'המאורעות' בצפת, ואלה הגיעו לשיאם ביום חמישי, 29 בו, בהתנפלות ערביי צפת על יהודי הרובע היהודי. במהלך ההתקפה נרצחו 17 יהודים, נפצעו 37, ונשרפו בתים רבים חנויות ומחסני מסחר.6 עבאסי וּויילר טענו במחקריהם שהמופתי הצפתי, שייח' אסעד קדורה, פעל למיתון ההסלמה שהובילה לפגיעה הקשה ביהודי צפת וברובע היהודי, ובכל מקרה היה בעל יכולות מוגבלות למנוע אותן.7 מעיון ביומן המשטרה הבריטית שנכתב בעת התרחשות האירועים,8 ובמיוחד במסמכים המשלימים את היומן,9 מתקבלת תמונה שונה. במאמר זה, המסתמך על המקורות הנ"ל, מועלית הטענה שקדורה לא הפעיל את מלוא סמכותו כדי לעכב את תהליכי ההתדרדרות הללו. השייח' אסעד שיתף פעולה עם צבחי אל־ח'דרא, יד ימינו של המופתי הירושלמי בצפת, והאיש שהניע מאחורי הקלעים את המאורעות בעיר, מחד גיסא, והשתדל שלא להתנגש עם השלטון הבריטי, מאידך גיסא. להערכתי, צירוף הנסיבות מלמד שהוא עשה כן משום שנתקל בקשיים להתנגד למופתי הירושלמי ערב המאורעות, וכן מכך שביקש לחלץ את הקריירה שלו מדשדוש במקום ולהתקדם במִדרג הדתי. שיקולים אלה הכתיבו במידה רבה את תגובותיו ערב המאורעות ובמהלכם. כדי לאשש את טענותיי אִבחן את האירועים בצפת, את מאפייני השלטון הבריטי בעיר ואת טיב היחסים בין יהודים לערבים מאז הכיבוש הבריטי ועד מאורעות 1929.
הקהילה היהודית בצפת עד המאורעות
הקהילה היהודית שכנה ברובע היהודי שהיה ממוקם על המדרון המערבי והצפוני־מערבי של צפת. הרובע היהודי היה נחות מבחינה טופוגרפית ביחס לשכונות הערביות שגבלו עימו: ממזרח ומצפון־מזרח חארת אל־כראד, מדרום חארת אל־סואוין וחארת אל־ווטאה, מדרום מערב חארת אל־רמאנה.10 ערב מלחמת העולם הראשונה היו היהודים רוב בצפת ומניינם היה כ־7,500 איש מתוך 13,500 תושבים.11 בעקבות המלחמה איבדו את עדיפותם באוכלוסיית העיר, ומספרם היה 2,986 נפש בלבד מתוך אוכלוסייה של 8,761 נפש.12 ערב המאורעות הגיע מספר המשפחות היהודיות בצפת ל־750, ובהן כ־3,000 נפש.13 רק מיעוט מקרבם התפרנס מעבודה, הרוב התקיים מכספי 'החלוקה', ולאחר המלחמה נוספה גם תמיכת המוסדות הציוניים.14 בעלי המלאכה היהודים בצפת עסקו במלאכות מסורתיות, וביניהן נגרים, סנדלרים, אופים, פחחים, קצבים, מדפיסים, צורפים, חנוונים ואפילו מלונאי אחד. לאחר הכיבוש הבריטי התווספו תחומי תעסוקה, כגון שוטרים ופקידי ממשלה. עד שנת 1929 התווספו שלושה בעלי מלונות, נהגים ובעלי מכוניות.15
הקהילה היהודית בצפת, הממוקמת בלב אזור ערבי מובהק, הייתה מבודדת ומנותקת מהתהליכים החשובים שעברו על היישוב היהודי בארץ לאחר הכיבוש הבריטי בתחומי החברה, הכלכלה והתרבות. כמו כן היא לא לקחה חלק בתהליכי המודרניזציה שממנה נהנה היישוב, ולכן גם לא נהנתה מעליית רמת החיים בערים. תמונת המצב בצפת של אותם הימים משתקפת ממכתבן של בוגרות קורס האחיות המוסמכות בבית החולים 'הדסה' בירושלים, שנשלחו לתקופת שירות של שנתיים בצפת (חובה זו הוטלה על האחיות שסיימו את לימודיהן כחלק מחובותיהן לקבלת ההסמכה הרפואית). המכתב מופנה להנהלת 'הדסה' בירושלים מייד לאחר מאורעות 1929:
יקשה עליכם להבין עד כמה אכזרית ובלתי־צודקת החוקה הזאת [החובה לצאת לשירות בן שנתיים] לגבי אנשים צעירים ותרבותיים. אנחנו מרגישות שיקשה על כב' להבין זאת, מכיוון שהאדם שלא חי כאן לא יוכל בשום פנים ואופן להבין מהם החיים בצפת. אנו משוללות כאן הכול, החל מחברה, תאטרון, ספר, וגומר בצרכים הכי אלמנטריים, מצבנו הרבה יותר עלוב ממצב האחות המוסמכת במושבה או בקבוצה, היות ורמת חיי־הקבוצה או המושבה יותר גבוהה מזו שבצפת.16
על פי אורחות חייה השתייכה הקהילה היהודית בצפת ל'יישוב הישן'. היא נחלקה לשתי עדות: רובה עדה אשכנזית (כ־60%) ומיעוטה עדה ספרדית. שתיהן התבדלו במידה רבה זו מזו, ואף שרר ביניהן מתח סמוי בעיקר מטעמי מוצא ומנהגים. הן גרו בשכונות נפרדות, היו להן רבנים, 'חדרים' ובתי כנסת נפרדים.17 השפה המדוברת בקרב בני העדה הספרדית הייתה ערבית, ולא עברית,18 ואילו האשכנזים דיברו בינם לבין עצמם באידיש ועם שכניהם הערבים רובם דיברו בערבית. גם הערבים הבדילו בין שתי העדות. הספרדים נתפסו בעיניהם כחלשים יותר ומאורגנים פחות מהאשכנזים, ותפיסה זאת הייתה אַחד הגורמים המשפיעים על החלטתם שלא לתקוף את השכונה האשכנזית.19 במחצית השנייה של שנות העשרים נחלש הארגון הציבורי הלאומי והמקומי ובתוך זה נחלש גם ועד העדה הספרדית שהתקשה לתפקד עד כי ערב המאורעות היו ענייני העדה במצב של 'תוהו ובוהו'.20
לאחר מלחמת העולם הראשונה, משנפגעו מוסדות ה'חלוקה' של 'היישוב הישן' מתוצאות המלחמה, והמנהיגות נחלשה – החלה להתמסד בצפת פעילות ציונית בחסות 'ועד הצירים'. ביטוייה היו הקמת בתי ספר וגני ילדים, הרחבת הפעילות הרפואית21 והקמת סניף של ארגון ה'הגנה'.22 אולם, בגלל מאפייני האוכלוסייה הייחודיים לא היה אפשר להסתמך על יהודי העיר לצורכי סניף ה'הגנה'. גם חילוקי דעות פנימיים על אופי הארגון, טִלטלו קשה את הסניף. את החזקתו קיבלו עליהם, בתוך חודשים מספר, אנשי 'גדוד העבודה' תחת הנהלת קבוצת בירייה. אנשי 'גדוד העבודה' גייסו כחמישים צעירים מקומיים ולימדו אותם לתפעל נשק ברמה הבסיסית וכן לאסוף מודיעין מהסביבה הקרובה והרחוקה.23 הם גם העבירו מעט נשק שיעמוד לרשות הסניף בשעת הצורך. בשנת 1921 נוסד 'ועד הגנה' שבראשו עמד ד"ר גרשון (ג'ורג') גרי, מנהל 'הדסה' עד שעזב לירושלים. 'ועד ההגנה' דאג לארגון ולאימון הנוער הצפתי, רכש נשק ואִחסן אותו בסליק מרכזי.24 ברבות הימים נוספו לסניף צעירים מתנועות הנוער בעיר, והאחריות לסניף ה'הגנה' בצפת עברה באופן בלתי־רשמי לקבוצות איילת־השחר וכפר־גלעדי, היישובים הקרובים לעיר.25 שנים אחדות לפני המאורעות, כאשר נראה שאין צורך בנשק זה בגלל השקט והיחסים הטובים ששררו בין היהודים לערבים, הועבר הסליק לאיילת־השחר, ופעילות סניף ה'הגנה' בצפת שככה.26 רק ערב המאורעות ממש, כאשר היה ברור שיש להתארגן, הגיע לצפת המחסְנַאי, דוד כנעני מאיילת־השחר.27
בעיר הוקמו בראשית שנות העשרים שני ארגוני נוער 'מכבי' ו'הצופים'. הראשון מילא 'תפקיד חשוב בחיי היום־יום'. חברי הסניף עסקו בהתעמלות, ולשם כך הגיע אף מעמל מהמרכז.28 בארגון השני, היו חברים כמה עשרות בנים ובנות שנהגו לרדת מדי פעם לראש־פינה במיוחד לצורך תרגול איתות בדגלים.29 ככל הנראה, לפני המאורעות הוקם בצפת גם סניף תנועת הנוער בית"ר.30
לקראת סוף שנות העשרים נחלשה הפעילות הציונית בצפת הן בשל המשבר החמור שבו היה נתון המפעל הציוני שלא היה כמוהו בכל תקופת המנדט, הן בשל חוסר יכולתה של הקהילה היהודית המקומית לגייס כספים לטובת הוועד הלאומי וקק"ל, והן בשל המאבק שניהל נציג 'אגודת ישראל' בצפת, אליהו קלינגר, נגד הפעילות הציונית המקומית.31 סניף ה'הגנה' בצפת דעך גם הוא בעקבות היחלשות הפעילות הציונית בעיר וגם כחלק מדעיכה כללית של הארגון בשנות העשרים.32
צפת הייתה מרכז מִנהלי וכלכלי ליישובים הערביים והיהודיים בגליל העליון המזרחי ובעמק החולה.33 בשנת 1922 נסלל הכביש צפת-ראש־פינה והחלה להגיע תחבורה ממוכנת ששיפרה את הנגישות לעיר,34 ובשנת 1928 נסלל כביש עכו-צפת.35 מדי שנה, בין חודש מאי לספטמבר נהגו בני טבריה ותושבי עמק החולה לעלות לצפת כדי להתאוורר מהחום הכבד ששרר במחוזותיהם.36 בשל אווירה הצח והקריר נבנו בשנות העשרים בתי מלון ומרגוע בעיר העליונה, בצדי 'כביש הטבעת'. מלון 'הרצליה',37 מלון 'אכסניית הגליל', מלון 'מרכזי' ומלון 'אירופה'.38 בחלק זה של העיר הוקמו גם בית החולים 'הדסה', בנק אפ"ק שהיה הבנק המרכזי בצפת וכן סוכנות הדואר. בעיר היו גם מושב זקנים, בית יתומים, הבנק הפרטי של קלינגר וחנות הדלק של חברת 'של' שאליהו קלינגר היה סוכנה.39 החנות גבלה בשכונה הערבית חארת אל־ווטאה.
ראשי הקהילה ביקשו לבנות את עירם כעיר קיט לתיירות־פנים כבר מראשית שנות העשרים,40 אלא שהיא סבלה מתשתית גרועה ומוזנחת: בתיה היו צפופים וסמטאותיה צרות. הם פנו לשלטונות להשקיע בתשתיות: זיפות הרחובות, התקנת תאורה במקומות ציבוריים, הרחבת רשת המים ושיפור הניקוז, הוספת טלפונים והקמת מִרכֶּזֶת טלפונים כך שניתן יהיה להתקשר גם בלילות.41 חוץ מהתשתית הגרועה היה על חברי ועד העיר להתגבר על תדמיתה הבעייתית של צפת בקרב הנופשים הפוטנציאליים שכן "רבים מהקייטנים [היו] משוכנעים שרבים הנגועים בשחפת בצפת".42 ערב המאורעות, ב־7 באוגוסט 1929, הגיע לעיר לוק (Luke), ממלא מקום הנְציב העליון. הביקור נערך במסגרת ביקורו בצפון, ולבקשתם של ראש העירייה המוסלמי, חסן אפנדי, וּועד הקהילה – הבטיח לוק לסייע.43 העירייה בצפת הייתה עירייה משותפת יהודית־ערבית. הבריטים המשיכו את הנוהג העותמני לבחור ראש עיר מוסלמי וסגן יהודי. בבחירות 1927 נבחר מוחמד חסן עבד אל־רחים, וסגנו היה דוד בר. שלושה משבעת הנציגים בעירייה היו יהודים.44
בחודש מאי 1929 נבחר ועד זמני לקהילה במסגרת חוק הקהילות, ובתוך זמן קצר היה אמור להיבחר ועד קבוע.45 חברי הוועד הקבוע שנבחרו לבסוף היו ד"ר וייל – מנהל 'הדסה', לונץ – מנהל בנק אפ"ק, ענתבי, קלינגר, בנקאי וסוכן חברת 'של', איש אגודת ישראל ומשה פודהורצר, איש 'המזרחי' וכתב דֹאר היום. בפרוץ המאורעות הוחלט לבחור 'ועדה פוליטית' שתנהל את ענייני הקהילה היהודית ותייצגה במקום הוועד הזמני מול השלטונות, המוסדות הציוניים וההנהגה הערבית. לדעת ויילר הסיבה לשינוי זה הייתה הרצון לקיים גוף שייצג את כלל הזרמים בקהילה, ולא רק את הזרמים הציוניים המרכזיים.46
הקהילה הערבית בצפת
לאחר הכיבוש הבריטי הפכו ערביי צפת להיות רוב בעיר. מכלל האוכלוסייה בת 8,761 נפש היה מניינם 5,775 נפש, ומתוכם הערבים הנוצרים – כ־300 נפשות.47 צפת הייתה מרכז דתי חשוב בצפון הארץ שבה התרכזו המנהיגות והמוסדות הדתיים. הדמות הדתית הבכירה בסוף התקופה העותמנית, ובעיקר בתקופת המנדט, הייתה המופתי של צפת, שייח' אסעד קדורה, שמונה לתפקידו עוד בידי העותמנים בשנת 1914.48 המופתי נהנה מיוּקרה רבה בעיר ובסביבתה, הן בשל אישיותו והן משום היותו בן לחמולת קדורה הנכבדה ביותר בצפת. חמולה זו הייתה בעלת קרקעות רבות בצפת וסביבתה, ומקרבה יצאו ראש העיר זכי קדורה וכן בעלי מקצועות חופשיים, כמו עורכי דין ורופאים.49 שייח' אסעד היה בעל התפקיד הדתי היחיד שיצא מקרב משפחה זו.50 בעיר היו גם מוסדות הדת המוסלמית שאוישו בידי שכבת העולמאא (שכבת נושאי משרות הקודש וההנהגה הדתית), כגון בית הדין השרעי והמסגדים, שאַחד הגדולים בהם המסגד היונסי בשוק אל־ווטאה, היה מוקד גם לפעילות לאומית.51 בצפת היו 21 חמולות שונות.52 בראש הקהילה הצפתית עמדה שכבת הנכבדים העירונית, האעיאן, ובה נציגי חמולות חשובות ובעלות נכסים שמחלקן יצאה גם שכבת העולמאא. רבים מבני חמולות קדורה ואל־נחווי שימשו בסוף התקופה העותמנית במשרות דתיות, ובתקופת המנדט שימשו בהן רק שניים. רוב בני המשפחה עברו אז לעסוק במקצועות חופשיים, בתפקידי מִנהל ובפעילות לאומית. ביניהם בלטו עבד אל־רחמן שהיה עו"ד במקצועו ושימש נשיא 'אגודת הצעירים המוסלמים' בצפת, ועלי רדא שהיה הראשון שהצטרף לתנועה הלאומית הערבית בתקופת לימודיו, עוד לפני המרד הערבי בהנהגת השריף ממכה בשנת 1916, והמשיך בכך ברמה המקומית והארצית בתקופת המנדט.53 משפחות אעיאן בולטות נוספות היו חג' סעיד, מוראד וצבח. לשכבת המעמד הבינוני בעיר השתייכו בעלי אחוזות קטנות או משפחות שבניהן עסקו במסחר ובפקידות, כגון חמולות חג'אזי, אל־נקיב ואל־ח'דרא ממנה יצא צבחי אל־ח'דרא. צבחי היה יליד צפת בסוף המאה התשע־עשרה. אף שהגיע ממשפחה מהמעמד הבינוני־נמוך, שלא בלטה בצפת, צבחי הפך לאַחד הפעילים המרכזיים בתנועה הלאומית הפלסטינית. בהיותו בדמשק הצטרף למפלגה הלאומית הערבית 'אל־נאדי אל־ערבי' לאחר שערק מצבא טורקיה לצבאו של פייצל. הוא שימש מפקד הזַ'נדַרמֶריָה בדמשק, ואחר כך היה שלישו של המלך. כשסולק פייצל מדמשק ביולי 1920, הגיע צבחי לארץ ישראל. הוא הצטרף למשטרת ארץ ישראל, אך סולק במחצית שנות העשרים משורותיה בשל פעילותו האנטי־בריטית. צבחי עסק בפעילות פוליטית וייצג את צפת כחבר ב'וועד הפועל הערבי' וכמזכיר הלשכה, במחנהו של חג' אמין אל־חוסייני.54 למעמד הנמוך בצפת השתייכו חמולות, כגון חמולת מנצור וחמולת קלה, שעסקו בעיקר בעבודות שירותים. הפעילות הכלכלית התרכזה בכמה שווקים; אחד מהם היה ברחבה שהפרידה בין החלק הערבי לחלק היהודי של העיר סמוך למסגד היונסי. בשוק זה פעלו סוחרים מוסלמים ויהודים במסחר זעיר ובינוני.55
יחסי יהודים וערבים בעיר ידעו עליות ומורדות. תחת שלטון העותמנים לא אירעו אירועים חריגים בין ערבים ליהודים מסוג המהומות שאירעו בתקופה המנדטורית. רק בתקופת ביניים קצרה של עשור שנים (1831-1841), כאשר הוחלף השלטון העותמני בשלטון מצרי בראשות אברהים פחה, נפגעו קהילות היהודים בערי הקודש, ובמיוחד בצפת.56 בשנת 1834, כאשר פרץ 'מרד הפלחים' נגד השלטון המצרי, תקפו ערביי צפת גם את הקהילה היהודית במקום. כחודש ימים היו יהודי העיר נתונים בעיקר לביזה ולהתעללות קשה, אך לא לפגיעות בנפש.57 התקיפה השנייה אירעה כשנה וחצי לאחר רעידת האדמה הקשה שפקדה את צפת בינואר 1837. בקיץ 1838, במהלך המרד הדרוזי בחורן, חדרו לגליל כמה מן המורדים הדרוזים. אל הדרוזים הצטרפו מוסלמים בני המקום, ועל פי עדות מזכירו של מונטיפיורי בזזו את יהודי צפת.58 מאז ועד הכיבוש הבריטי שררו בין היהודים לערבים בצפת יחסי דו־קיום וקשרי גומלין חברתיים, כלכליים ודתיים.
עם הכיבוש הבריטי הפכו היחסים בהדרגה מורכבים יותר משהיו בתקופה העותמנית. השפיעו עליהם בעיקר הפעילים הפלסטינים הלאומנים שפעלו באופן אינטנסיווי בצפת בראשית שנות העשרים ובסופן.59 בחודשים הראשונים לאחר כיבוש ארץ ישראל, עדיין לא הבינו ערביי צפת את משמעות הצהרת בלפור מבחינה לאומית. ב־2 בנובמבר 1918, באירוע שהתקיים ביום השנה הראשון להצהרה, בירכו נכבדי הערבים בצפת את היהודים. השתתפותם באירוע הייתה סימן לקיומה של רקמת חיים משותפת, שבה השתתפו אלה בשמחות של אלה.60 התנועה הפלסטינית הלאומית בצפת התעוררה בראשית 1919 מתוך תקווה פלסטינית שרווחה בכל ארץ ישראל להסתפח לסוריה הדרומית, ובכך למנוע את הגשמת הצהרת בלפור. ביוני 1919 נשלחו מצפת ארבעה נציגים מקרב האעאין לקונגרס הסורי הראשון. התקבלה בו ההחלטה להכיר בסוריה הגדולה, הכוללת את ארץ ישראל, ולשלול כל מעורבות זרה של המעצמות והציונות.61 בצפת הוקמו מסגרות לפעילות לאומית. בסוף שנת 1920 הוקם בצפת סניף המועדון הלאומי 'אל־נאדי אל־ערבי' ובראשו עמד מי שהיה אז ראש עיריית צפת – נאיף צבח. בראשית שנת 1921 הוקמה 'הוועדה הערבית' בראשות המופתי של צפת, שייח' אסעד קדורה, והיא עסקה בפעילות לאומית והייתה הגוף שליכד את ערביי צפת.62 מוסדות אלה התקיימו תקופה קצרה, כשנתיים בלבד, עד שדעכו.
השלטונות הבריטיים בצפת
בשנת 1927 חילקו הבריטים את ארץ ישראל לשני מחוזות מנהליים: מחוז הצפון, מחוז הדרום ותת־מחוז ירושלים.63 המחוזות חולקו לנפות. נפת צפת בצפון הייתה אחת הנפות הגדולות בשטחה בארץ ישראל באותה תקופה. גבולותיה בצפון ובמזרח היו לבנון וסוריה, בדרום טבריה, ובמערב נפת עכו.64 בירת הנפה הייתה העיר צפת. בצפת רוכזו משרדי הממשלה למיניהם: משרד הבריאות, בית המשפט והמשטרה בתחילה בבניין המיסיון הסקוטי (בית בוסל) ואחר כך בבניין הסאראיה. ראשון מושלי נפת צפת עם החלת השלטון האזרחי היה ס' מודי (Moody) ששימש קודם לכן כסגן המושל הצבאי של צפת, מייג'ור ל' הרינגטון (Harrington). אחריו מונה לתפקיד בשנת 1926 סטפורד (Stafford). קצין המחוז בעת כהונתו של סטפורד היה יעקב ברגמן, איש ראש־פינה, קצין לשעבר בצבא טורקיה ומפקד משטרת צפת עד יוני 1921.65 עקב ניהולו הכושל של סטפורד הוא הוחלף על־פי הוראתו של א' קית'־רוש (Keith-Roach) אז מושל חיפה, בברגמן לזמן קצר, עד שהגיע לעיר ל' אנדרוס (Andrews).66 בשנת 1927 ערכו הבריטים רפורמה מִנהלית והעבירו בהדרגה את השליטה בנפות מידי הפקידות הבריטית לקציני המחוז. אנדרוס שימש מושל נפה עד אפריל שנת 1928; אז העביר את סמכויות ניהול הנפה לשני קציני המחוז, יעקב ברגמן ורפיק ביי בידון. הוא עצמו העתיק את מושבו לנפת נצרת. בחודש אוגוסט היה ברגמן אמור לעבור למחוז הצפון לתפקיד חדש ולשמש סגן מושל חיפה.67 לצפת מונה משה קופרמן כמושל הנפה. הבריטים ציפו מקציני המחוז (מושלי נפה) ניהול מדיניות מקצועי, ללא זיקה לנאמנותם העדתית.68 בתקופת חירום היה בסמכותו של מושל המחוז, שישב בחיפה, להפעיל ביוזמתו כוחות משטרה וגם צבא, אם להערכתו היו צפויים אירועים שיש בהם משום סיכון ביטחוני.69 לרשות השלטונות לא עמדו כוחות צבא שכן עם הרפורמה של המשטרה בשנת 1926 הועברה האחריות לביטחון הפנים לידי המשטרה, ואילו כוחות הצבא הועברו למצרים.70
המשך הפרק בספר המלא
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
