צעקה הופכת אדמה - מתוך כשהרוח משנה כיוון

ידיו נעות בתנועות מהירות, הודפות סרבנות של מי שאינם ששים לצאת לאור, חושפות כיס אחד ואחריו שני, מרושלים ומכובסים מדי. יש משהו נוגע ללב בגבר לא צעיר המפשפש בכיסי ג'ינס דהוי ועל פניו מרוחה נואשוּת של ילד המחפש אוצר. סוכרייה? ג'ולה? מסרק חסר שיניים? הוא פולט "אוף" רוטן מול ריקוּת כפותיו. היא מתבוננת בו בגניבה, מציעה עזרה, אף שהנדיבות היא אורחת נדירה אצלה, ולרוב לא ממש רצויה. ובכל זאת. "תודה, באמת תודה, הצלת אותי," הוא אומר בפליאה זהירה וגופו משתוחח לעברה בחצי קידה, מחוָוה זרה למקום המחוספס הזה.
"אל תתאמץ להודות לי, מה עשיתי? בסך הכול פתחתי שער."