*3 ספרים במארז*
יקירי המנוול
בעיצומו של גל המי־טו, אוסקר - סופר צרפתי מוכר - מעלה בעמוד האינסטגרם שלו פוסט מיזוגיני על השחקנית המהוללת רבּקה: לדבריו, בצעירותה העניקה לנערים רבים את העונג של הפיתוי הנשי הנשגב, ועתה לא די בכך שלטעמו היא נראית כמו צפרדע קמוטה - היא גם מהווה מקור השראה לפמיניסטיות צעירות. רבקה אינה נשארת חייבת, ובמייל תשובה משגרת אותו לאלף עזאזל. כשאוסקר מתנצל ומזכיר לה שהוא האח הקטן של חברת ילדות שלה, רבקה לא מתרצה אבל סקרנותה מתעוררת, והשניים ממשיכים להתכתב. בינתיים זוֹאֵה, בלוגרית פמיניסטית מרובת עוקבים והיחצנית לשעבר בהוצאה לאור שבה מתפרסמים ספריו של אוסקר, מאשימה אותו בפומבי במסכת של הטרדות מיניות.
כשפורצת מגפת הקורונה והם נותרים ספונים במקומם, התכתובת הערה שהם מנהלים משמשת זירה לעיבוד התהליכים שעוברים עליהם ועל העולם, הנוגעים למדיות חברתיות, מגדר, מעמד, סמים, כוח וכסף. החמלה שמפציעה מתוכם והשינויים שמתחוללים אצלם מצליחים להפתיע גם אותם.
וירז'יני דֵפַּנט, הידועה בשמה הספרותי דפנט, היא כותבת ויוצרת קולנוע מסחררת, חתרנית וייחודית המיטיבה ללכוד את רוח הזמן. מ'הילדה הרעה' של הספרות הצרפתית הפכה עם השנים לסופרת מרכזית ומוערכת בשדה הספרות העולמי. ספריה זיכו אותה בשורת פרסים יוקרתיים ותורגמו ליותר משלושים שפות. הכרך הראשון מתוך הטרילוגיה “סיפורו של וֶרנוֹן סוּבּוּטֶקס“ פרי עטה ראה אף הוא אור בסדרה זו.
“כובש, מבריק... מעלה בחריפות ובאהדה שאלות נוקבות על עולמנו העכשווי לצד סוגיות אינטימיות יותר. “ Telerama
“במפגן של כישרון וטביעת עין מרהיבים, וירז׳יני דפנט לוכדת את הפצעים של החברה בת־זמננו ואורגת קומדיה אנושית רחבת ממדים.“ L’Express
“רומן מזהיר ומשופע ברוֹך.“ Le Monde
למחרת היום
למחרת היום התקבל בצרפת באהבה עצומה. ספרה כובש הלב של מליסה דה קוסטה נמכר בכחצי מיליון עותקים, כיכב חודשים ארוכים ברשימות רבי־המכר, והפך אותה לאחת הסופרות המצליחות במולדתה. זהו ספרה הראשון המתורגם לעברית.
בכפר נידח, בבית שכור ועלוב למראה, אָמַנד מנסה לאסוף את השברים. אבל איך אפשר לעשות זאת כשהתריסים מוגפים, החשכה עוטפת, והיחידים שמארחים לה לחברה הם הזיכרונות: מבעלה, אהוב לבה, שמת במפתיע, ואיתו החלומות על המשפחה שכמעט הקימו.
השבועות חולפים וגם החודשים. אור קלוש חודר אט־אט פנימה, ואמנד מעיזה להביט סביב. בבית הישן שבו היא מתגוררת, היא מוצאת זיכרונות של אישה אחרת: יומני גינון מפורטים, בכתב ידה המסודר של מדאם אוג, הדיירת הקודמת. אמנד קוראת בהם ומקנאת בתשוקה העולה מבין הדפים. מה לה ולגידול גינה, מה לה ולחיים בכלל.
אבל כשאמנד מגלה שגם מדאם אוג איבדה את אהובה, והגינון היה מה שהציל אותה מתהומות שיברון הלב, היא מחליטה לנסות. היא יוצאת אל הגן המתואר במחברות, זה שפעם פרח ופרחיו הפיצו ריח משכר, ועתה הוא נטוש ועזוב. ושם, בחיבור המחזורי לטבע, היא מגלה את עצמה שוב, את המגע הבלתי אמצעי עם האדמה, את הכוח ללבלב מחדש. כל מחר מביא איתו הבטחה חדשה, ועתיד שיש בו משמעות.
למחרת היום הוא הזמנה לחיות בעיניים פקוחות, לעורר את החושים, לטלטל את הלב. זהו שיר הלל יפהפה לטבע עשיר ופראי, שיש לו סגולות ריפוי ויכולת פלאית לפייס אותנו עם החיים, אלה שהיו ואלה שעוד נותרו לנו.
האישה עם המזוודה הכחולה
ז'וסטין נולדה בעיירה קטנה בבורגון. היא רק בת 21, ואין לה כוונות לעזוב. הרי יש לה עבודה: סניטרית בבית אבות צנוע בעיירה. היא יודעת שאחרים אולי ירימו גבה. מה לבחורה צעירה ולבית אבות? מדוע אינה רוצה לברוח משם אל העיר הגדולה כמו יתר בני גילה? מדוע היא מסתפקת בקשרים מזדמנים כמו עם זה שהיא לא זוכרת איך קוראים לו?
אבל ז'וסטין אוהבת את עבודתה ואת הזקנים העזובים שאיש אינו מגיע לבקר. אט-אט נרקמים יחסים מיוחדים בינה לבין דיירי בית האבות. הם פותחים בפניה את לבם, והיא כותבת את סיפוריהם. ברגעים קשים, כשהאופק מאפיר, היא קוראת להם מזיכרונותיהם שלהם ומשיבה אותם לרגעי האושר שחוו אי אז.
רק על עצמה ז'וסטין אינה יודעת דבר. סבה וסבתה מסרבים לספר לה על עברם או על התאונה המחרידה שבה איבדו את שני בניהם. מה קרה שם? ז'וסטין כבר ויתרה, אז מה אם לא תדע, אבל דווקא אלן, קשישה דמנטית מבית האבות, יודעת לספר סיפור שיאיר את חייהן של השתיים באור חדש.
האישה עם המזוודה הכחולה הוא רומן הביכורים המצליח של ואלרי פרין, מחברת רב המכר להחליף את המים של הפרחים שזכה להצלחה מסחררת בצרפת, תורגם לשפות רבות והפך אותה לאחת הסופרות האהובות במדינה. בכישרון יוצא דופן ובאהבה גדולה לדמויות שהיא בוראת, משרטטת פרין סיפור שיש בו אהבה וגעגועים, זיכרון ושכחה, וסוף שהוא שכולו התחלה ותקווה.
