למות מבושה ולהתחיל לחיות

פרק 1
על מה כל הסיפור?

את הספר הזה לא התכוונתי לכתוב בכלל. היו לי המון ספרים אחרים בראש ומלא מה להגיד. אבל את זה ספציפית? אין סיכוי. שלושה תארים ושתי תעודות, כולם מהאקדמיה, שלוש מאות אלף (ככה זה מרגיש) מבחנים, עבודות ומאמרים, ובסוף ספר על תקשור? באמת? והינה, בכל זאת אנחנו נפגשים פה.

את הבושה הכרתי תמיד. הייתי הבן שהתבייש שהוא לא משחק כדורגל ומעדיף ברביות, הייתי הנער שהבין שהוא לא מסתכל על החזייה של קרן שיוצאת מהחולצה שלה, אלא דווקא על השרירים של יונתן שהציצו כשהוא התכופף לשתות בברזייה, ותמיד ידעתי באינסטינקט שעדיף להסתיר, לא לגלות, שאף אחד לא ידע בחיים.

אל תטעו. לא הייתי ילד כאפות (אם לא מחשיבים את מה שאחותי ואחי עשו לי בחופש הגדול). ידעתי לדבר, לענות ולהשיג את מה שאני רוצה. העברתי חיים שלמים בלאסוף כמה שיותר "מדליות": תארים בהצטיינות, להופיע עם הלהקה העירונית בטלוויזיה (ב"זהו זה!" לא פחות), מועצת תלמידים, קורס קצינים, סמנכ"ל משאבי אנוש, מרצה לתואר ראשון — והכול כדי שלא יראו שמתחת לכל זה יש סוד. שמתחת לכל המדליות יש ילד שמת מפחד שרק לא ידעו.

בושה.

בשלב מסוים חשבתי שנגמלתי, שנרפאתי. יצאתי מהארון, מצאתי את הקול שלי, את המקום שלי, אבל אז, אחרי שהתחלתי לתקשר, הבושה חזרה אליי, ובגדול. נכון יותר, זה קרה אחרי שמינרווה, המדריכה הרוחנית שלי, הודיעה לי שהמילים האלו שאני רואה ולא מספר לאף אחד (כי בואו, פדיחה, יחשבו שאני משוגע במקרה הטוב) נקראות תקשור... לקח לי שבע שנים להסכים להפסיק להתבייש, או אולי להתבייש קצת פחות.

את הספר הזה כתבתי גם בגלל הבושה הזאת, שהלכה איתי כעוד איבר בערך כל חיי. המסע שלי מקפל בתוכו את ההתמודדות שלי עם הבושה, וגם את סיפוריהם של המטופלות והמטופלים בקליניקה שלי, שכל אחת ואחד מהם עברו מסע עם הבושה האישית שלהם. וגם כמובן את מילותיה של מינרווה, המדריכה הרוחנית שלי, שמעבירה לי כל הזמן מסרים — מסרים שהביאו פרספקטיבה אחרת, גבוהה הרבה יותר מזו שיכולתי לדמיין.

לבושה בחיינו יש תחפושות מגוונות. היא לא תמיד תהיה ברורה, ולפעמים נטעה ונפרש לא נכון את מה שאנחנו מרגישים. היא מנהלת אותנו מבלי שנדע. משפטים שנאמרו או סיטואציות יומיומיות שעברנו יכולים להפעיל בנו תגובה לא תואמת, כאשר בתת־מודע הבושה היא השורש שמכאיב לנו באמת.

ניסחתי רשימת היגדים שתגרום לנו להבין עד כמה הבושה נוכחת בחיינו ובאילו תחפושות מתעתעות היא מופיעה אצל כל אחד ואחת מאיתנו.

1. לעיתים קרובות אני מרגיש/ה שאני לא מספיק טוב/ה.

2. יש לי נטייה להסתיר את הטעויות או החסרונות שלי מאחרים.

3. לעיתים קרובות אני משווה את עצמי לאחרים ומרגיש/ה נחות/ה.

4. אני נמנע/ת ממצבים או מפעילויות שבהם אני עלול/ה להיכשל או לקבל ביקורת.

5. לעיתים קרובות אני חווה תחושה של חוסר ערך.

6. אני נאבק/ת בביקורת עצמית ובדיבור עצמי שלילי.

7. אני מוצא/ת את זה מאתגר לקבל מחמאות או שבחים מאחרים.

8. לפעמים אני מרגיש/ה כמו מתחזה, מאמין/ה שאני לא ראוי/ה להישגים שלי.

9. יש לי פחד מדחייה או מנטישה על ידי אחרים.

10. לעיתים קרובות אני חווה תחושת אשמה, גם כשלא עשיתי שום דבר רע.

11. אני נוטה לבודד את עצמי כשאני מרגיש/ה מדוכדכ/ת או מתבייש/ת.

12. יש לי קושי להביע את הרגשות שלי, במיוחד כשהם כרוכים בבושה.

13. אני נאבק/ת לסלוח לעצמי על טעויות העבר.

14. אני נמנע/ת מלחפש עזרה או תמיכה מאחרים כשאני מרגיש/ה בושה.

15. לעיתים קרובות אני מרגיש/ה צורך להוכיח שאני ראוי/ה לאחרים.

לא פשוטה, הרשימה הזו. אני יודע מהקליניקה וגם מהמסע האישי שלי עד כמה יכולה לטלטל ההבנה שהבושה שלי מתחפשת בכל מיני צורות שלא היה לי שום מושג עליהן.

אם גם אתכם חלק מההיגדים כיווצו, תדעו שבדיוק בגלל זה הספר הזה הגיע אליכם.

הבושה בתוככם כבר לא חייבת להתחבא, והגיע הרגע להתחיל לרפא אותה.

אז מה זו בכלל בושה?

בושה היא אחד הרגשות הכי בודדים והכי נפוצים שיש. היא יכולה להתעורר בגלל גיל, משקל, השכלה (או חוסר ההשכלה), אולי בעקבות מצב כלכלי או זוגי. אין תחום בחיים שהיא פוסחת עליו או לא יכולה להיכנס אליו. היא קיימת שם תמיד. הספר הזה יכול להיות צעד ראשון בהתקדמות אל מעבר לבושה, וכן, יש חיים שלמים וטובים אחרי שמפסיקים להתבייש במי שאנחנו.

בוויקיפדיה מגדירים בושה כ"תחושה לא נעימה, המתעוררת כשהאדם החש בה סבור שהוא עשה מעשה לא מקובל בעיניו או בעיני החברה". בהתאם לכך, הבושה גורמת לו להרגיש "חשוף" לעין הציבור בצורה שאינה מכבדת אותו. יותר מכך, יש לו תחושה שהאחר שופט ומבקר אותו בעקבות מעשה שעשה בניגוד לנורמות המקובלות.

בושה היא תחושה פיזית, רגש שלילי חזק ואוניברסלי בעל מאפיינים פיזיולוגיים. לעיתים מלווה תחושה זו בהסמקה, בחרדה ואשמה, עם נטייה להימנע מהגירוי הגורם לה.

"למות מבושה" הוא לא סתם ביטוי. מדי שנה יש גברים, נשים, ילדות וילדים שמתים בגלל בושה. לעיתים זה יהיה מוות פיזי ולעיתים רגשי, אבל המחיר הוא כבד בכל מקרה. מוות מבושה יכול להיות מסיבה חברתית, למשל פחד אמיתי שלא יקבלו אותי כמו שאני. זה יכול להיות מסיבה חיצונית ומהרגשה שאין מקום לנראות שלי במרחב. זו יכולה להיות כל סיבה הרואה תכונה או התנהגות כחריגה ולא לגיטימית על ידי הסביבה — מנטייה מינית, אמונה, השכלה, התמכרות, מצב משפחתי, מצב כלכלי, ועד מחלה, קריירה, מצב בריאותי ועוד.

אנשים נוטים להעביר את חייהם בבריחה מתמשכת ממה שמעורר בהם בושה. בריחה לחומרים משני תודעה כמו סמים, אלכוהול ואוכל, וגם למצבים שינתקו אותם מתחושת הבושה כמו צריכת פורנו, הימורים, קניות, עבודה, התנהגויות מסכנות חיים כמו נהיגה מופרזת, ספורט מסוכן ועוד.

ישנו תחום רפואי שנקרא פסיכונוירואימונולוגיה, המתמקד באופן שבו מצוקות פסיכולוגיות ובהן הלחץ הכרוך בשמירה על סודות מתוך בושה, אשמה ופחד, מעוררות בנו מחלות. מחקרים זיהו קשר בין רמייה ושמירת סודות ובין עלייה בקצב פעימות הלב ובלחץ הדם, הפרשה מוגברת של הורמוני לחץ, עלייה ברמת הכולסטרול הרע והגלוקוז ותגובות חיסוניות מופחתות. בתכלס, מה שזה אומר הוא שככל שאנחנו מתביישים ועסוקים בלהסתיר, לשקר, ולהתעלם, אנחנו פוגעים בנפש, אבל גם בבריאות הגופנית שלנו. בושה גורמת לנו למחלות, הלכה למעשה.

במחקר שבוצע בהומואים נשאי HIV גילו שככל שהגברים היו יותר בארון, כך מחלתם התדרדרה מהר יותר, כלומר נמצא קשר של מינון־תגובה בין רמת ההסתרה ובין המצב החיסוני. בפועל, ככל שהסתירו יותר, כך חלו ומתו מהר יותר. עד כדי כך בושה יכולה להרוג! וזו רק דוגמה אחת מתוך המון ביטויים פיזיים נוספים.

לכן, הבחירה להתמודד עם הגורמים לבושה היא בחירה אמיצה ולא מובנת מאליה. הניסיון שלי בקליניקה ובסדנאות הוכיח לי שלחיות עם בושה זו לא גזירת גורל. אנחנו לא חייבים למות מבושה בעודנו חיים. אפשר לשנות את זה.

אם גם לכם רגשות תמיד נראו מפחידים, מיותרים, או חשבתם שאם תתנו להם ביטוי זה רק יסבך אתכם בעוד יותר בלגן, הספר הזה בשבילכם. כי בספר זה אני רוצה להזמין אתכם ללמוד להרגיש. לאט, ועם נשימות מוּדַעות, הספר הזה יכול להיות הצעד הראשון לגלות איך רגש יכול גם להניע אותנו קדימה ולא רק להפחיד ולעצור אותנו.

אם גם את או אתה מרגישים שטיפול פסיכותרפי (ויש לי כבוד עצום לתחום הזה — עזבו כבוד, אני מתפרנס מזה כבר שנים טובות) מצליח לסייע ברמה מסוימת, אבל גם עוד מיליון שעות לא באמת יביאו את התשובה לשאלות כמו "למה זה קרה לי?" "זה באמת כל מה שאני יכול/ה להשיג בחיים האלו?" "מה אני לא מצליח/ה להבין?" "איך שוב הגעתי לכאן?" — אז הספר הזה הוא בדיוק בשבילך, ולו מפני שהוא משלב את התנועה השלמה מבושה להגשמה ולמשמעות, מתוכנו פנימה ועד למעלה, מעבר לכוכבים.

בספר הזה אציג לפניכם את המודל שפיתחתי, שייקח אותנו מעבר להרי החושך של הבושה. המודל כולל הזמנה להסתכל על עצמנו גם מעבר ל"נסיבות היבשות" של חיינו: הילדות, ההורים, הסביבה, שהם כולם חשובים ובעלי חלק מהותי בהתפתחות שלנו כאנשים בוגרים, אבל ישנו ממד נוסף להתבונן דרכו והוא הממד הרוחני. איזה מסע באה הנשמה שלנו לעבור פה? מה המשמעות של המסע הזה ולמה הוא נראה דווקא ככה ולא אחרת? מה השיעור שבאתי לעבור בחיים האלו? בגלגול הזה? אלו שאלות עמוקות שעצם ההתבוננות בהן יכולה להביא שקט וחיבוק עוטף שלא תמיד נקבל בדיאלוג שמסתכל רק על מנגנוני ההתמודדות וההדחקה — איד, אגו וסופר אגו, ותהליכי היפרדות (פרויד ויתר אבות ואימהות של מדע הפסיכולוגיה). לפעמים יש שאלות שאין להן תשובות ברורות וחד משמעיות, אבל אתם תגלו שדווקא שם תימצא נחמה, כי יש משהו מעבר.

הממד הרוחני שאני מזמין אתכם להביא בקריאת הספר הוא הסתכלות על המשמעות של הסיפור שלכם: לרפא את הבושה ולעבור שלב שלב במודל תוך חיבור למסע ברמה הגבוהה יותר.