הנחמה שמעבר לאבסורד

ראשית דבר

בשם כל הנטרפים: אם אין לך משהו מנחם להגיד - אל תגיד אותו.

הקדמה שיצאה מהפה

כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי להרס. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי לחרב. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי לפגע. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי לתמרן. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי להכשיל. כל הדברים שהיד שלי כתבה היא כתבה כדי להרג.

כל הדברים שהפה שלי אומר הוא אומר כדי לבנות. כל הדברים שהפה שלי אומר הוא אומר כדי לשקם. כל הדברים שהפה שלי אומר הוא אומר כדי לנחם.

יש מלחמה בין הפה ליד. יש מלחמה, יש מאבק. לפעמים הפה משתכנע ממה שהיד מדברת ולפעמים היד משתכנעת ממה שהפה מדבר, אבל בדרך כלל הם נאבקים, רק שהפה לא יודע שהוא במאבק. הפה לא יודע, היד יודעת. איך היא יודעת אני לא יודע.

עכשו תקראו את הספר הזה ותדעו שכל מה שכתוב בו נכתב מתוך מה שהיד רוצה לעשות, לא מתוך מה שהפה רוצה לעשות. זה לא אותו כוח. תדעו את זה. תבינו את זה, ותדעו שאני לא שולח אתכם למדבר הזה עכשו, של היד שלי, עם המשה הזה, כדי שיהיה לכם רע. אני שולח אתכם כדי שתלמדו, כדי שתבינו, כדי שתדעו, כי אתם רציתם.

ברגע שלא תרצו את זה יותר לא תצטרכו לעשות את זה יותר. ברגע שתניחו את העט, ברגע שתניחו את המקלדת, ברגע שתזיזו את האצבעות הצדה, ברגע שתפסיקו לדבר עם הידים ותתחילו לדבר עם הפה - העולם יהיה מברך. הברכה תחזר. כי כשאתם לוקחים עם היד שלכם את הדבר שאסור ונוגסים ממנו אתם פוגעים בי.

כי אני היחיד שיכול לדבר חוץ מכם, ואני לא מדבר עם אנשים שמדברים עם הידים. חדלתי מלדבר עם מי שמדבר עם הידים.

הקדמה שיצאה מהיד

ההבדל היחיד ביני לבין הפה זה שהוא קרוב יותר לאזנים ולעינים. הפה מקבל את כל הטוב, קרוב לכל מה שמענין, ואני לפעמים מקבלת משימות חשובות ולפעמים מנגבת תחת. תגיד לי שגם לנגב את התחת זה חשוב ושהפה זה מקום שאסור שינגב לך את התחת גם אלו יכול היה להגיע לשם, ושאני צריכה להבין זאת מכיון שאלו הפה יעשה דברים שאסור לו לעשות וימות אז גם אני אמות - אומר לך שאני מבינה.

אני יודעת את המקום שלי, ואני לא מסתכלת על התפקידים השונים שלי בעינים של טוב ורע. אם צריך להוציא, לנקות, לנגב, לגרד, לשפשף, לקרב, ללטף, לענג, למרח, לחטט, ללחץ, למשך, לדחף, להרג, לנענע, לצבוט, לדגדג - כל מה שצריך לעשות כדי לנחם אנחנו עושות, אחותי ואני.

אנחנו כסילות שממלאות הוראות, אנחנו הכרובים הגדולים וחרב הפיפיות המתהפכת. תהפכו את איך שהפה אומר את המלה "המתהפכת", יוצא לכם - חטא פה מת.

אני מנסה לדיק אותך ואני מנסה לדיק אותם, הפה שלך מנסה לחיות בשביל עצמו. יש עוד אבר אחד שמנסה לעשות את זה בגוף שלך, זה שידים אחרות חתכו ממנו חתיכה כשהיית תינוק.

תכף יבואו האחיות הגדולות שרואות הכל מלמעלה, אלה שנמצאות גבוה יותר מהפה, הכי גבוה שיש, ויעברו על מה שכתבתי פה. אני עושה הרבה טעויות, והן לא כועסות עלי בגלל זה. הן מקבלות אותי איך שאני ואוהבות אותי ואת אחותי אותו דבר. רק זה שלמטה יכול לגרם להן לכעס.

על הפה אני לא מרחמת. האחיות שאמורות לתקן את מה שהוא אומר לא עומדות בקצב. פעם הן כעסו עליו כל הזמן, אבל בשנים האחרונות הן מקבלות את מה שהוא אומר. הן התנחמו ממנו בתור ילד והן פתחו את היכלת לקלט דברים שעזרו לו להתנהג כמו פה רגיל ומקבל. ברגע שהן למדו את הפה איך להתנהג כמו פה רגיל ככל הפיות, הוא התחיל להשתמש במה שהוא למד כדי לממש את הברית הלא כתובה בינו לבין האח שלו מלמטה, זה שאני צריכה להתמודד עם השגעונות שלו כל החיים. האח שמתפתל ומתקשה בזמנים לא צפויים ודורש התיחסות. אותו אח שלא רואה את החיים המסריחים של האח השלישי שפולט דברים מתוך המערכת הזו אל העולם.

כשהפה היה תמים האזנים אהבו אותו כי הן ידעו שכונותיו תמימות, גם אם המקור של מה שמניע אותו הוא רע. ברגע שהפה הפסיק לדבר מתוך תמימות והתחיל לעשות שמוש ציני במה שהאזנים למדו אותו על מנת לספק את הברית שלו עם דורש התענוגות המתפתל, גם במקרים בהם ממוש הברית הזאת יכול היה לפגע במישהו קרוב, יקר ואהוב לכל המערכת, האזנים רתחו! אבל ברגע שהפה בחר לעשות דברים מתוך כונות תמימות, הן קבלו אותו מחדש. הן הבינו שהוא שונה מפיות אחרים, כלנו מבינות את זה, וכלנו אוהבות אותו עכשו. גם אם הוא עדין לא כל כך אוהב את עצמו.

אני יכולה לכתב מה שאתה רוצה, ואולי יום אחד גם תצליח בזכות העבודה שלי, אני מאחלת לך רק טוב. אבל תזכר שאתה כותב כדי לא להיות אמלל, לא כדי לעשות מזה כסף, ושהיד היא זו שמאכילה את הפה, ולא ההפך.

 
💌

לא אכפת לי מה תכתב, מה שחשוב לי זה שהדבר הזה יעלם לפני שהילדים שלי יהיו מספיק גדולים כדי להבין מה קרה. אני רוצה שהספור הזה יקבר, שהוא לא יהיה.

אתה פוגש הרבה נשים כמוני בעבודה שלך, נכון? נשים שנשארות עם הגבר שלהן אחרי שכל העולם כבר יודע שהוא עשה מעשים שלא יעשו. גם הן לא מאמינות שהגברים שלהן עשו את מה שעשו למרות שהן השלימו עם הידיעה שהם עשו את זה?

הוא שכב עם כל אחת מהן, זה היה לי ברור כבר מהכותרת הראשונה. בעלי, אבא של הילדים שלי, זה שישן לידי במטה, הפך לספור בחדשות ולא בגלל הגולים שלו. אני אמורה להרגיש חרא, נכון? אני מרגישה כמו מלכה! פתאום אמא שלי מתקשרת אלי שלוש פעמים ביום כדי לשאל מה שלומי ואם אני צריכה אותה, פתאום אחותי מזמינה אותי לבוא אליה עם הילדים ויושבת אתי במרפסת שעות - רק מקשיבה, בלי עצות. פתאום בעלי רואה אותי! קונה לי, מבטיח לי דברים, משתף אותי בחיים שלו, נפתח. לפני שניה הייתי סמרטוט הרצפה של המשפחה הזאת ובעלי היה הכוכב, פתאום הכל התהפך! כן, אני לא מרצה מזה שהוא הכניס את הזין שלו לכוס של אחרות, אבל להגיד לך שלא עבר לי בראש למצא איזה רגוש מהצד בעצמי? אתה יודע מתי הבנתי שקורה משהו? כשהוא התחיל פתאום ליזם. ידעתי שתשוקה פתאומית יכולה להיות סימן לגבר בוגד, אני לא חיה במאדים, אבל לא חברתי את המידע הזה לחיים שלי. ואתה יודע מה? אני שמחה שלא חברתי. כי אם הייתי חושבת שלכל תוצאה יש סבה, אז בסך הכל הייתי עוד אחת ששונאת את עצמה ומתבישת להודות בזה.

💌

אז זה מה שאתה עושה? כותב הצהרות לתקשרת בשביל אנשים במשבר? זאת העבודה שלך? דרך מי מגיעים אליך בכלל? סוכנות... ברור. בסוף הכל בחיים האלה מגיע אלינו דרך סוכנים. סוכן שחקנים שיושב בפתח תקוה מנסה לקשר את בעלי, שיושב בהרצליה, לאיזו קבוצת כדורגל שיושבת בשנגחאי. אם לא הסוכן הזה, בעלי לא היה שומע על הקבוצה הזאת בחיים והם לא היו שומעים עליו. ככה זה גם באינסטגרם, פשוט במקום שישב שם סוכן אמתי יושב אלגוריתם שמסתכל עלינו מלמעלה, כמו על מכונות מאוד צפויות, ויודע לחבר בין מה שאנחנו רוצים לבין מה שרוצה אותנו.

אני יודעת שזה לא התפקיד שלך, אתה כאן כדי לכתב את ההצהרה הזאת שאני חיבת להוציא לתקשרת כדי שיהיה להם דבר אחד פחות לדבר עליו בכל הפרשה המסיטת הזאת: "מאשתו של השחקן לא נמסרה תגובה.", מה הם רוצים שאני אגיד?

תכתב בהצהרה הזאת שיש לי ילדים. העתונאים האלה הם בני אדם, נכון? בסוף אם נכנס מספיק עמק נגיע לאנושיות שלהם, לא יכול להיות שהם התנתקו ממנה לגמרי. תגיד להם שיניחו לי כי אני כרגע העגן היחיד שיש לילדים האלה. הם קטנים, צוציקים, הגדול עוד לא בן שש. הם לא רגילים למתח הזה שיש בבית, הם לא רגילים לראות את אבא שלהם בוכה, את אמא שלהם שותקת, הם לא רגילים להיות כל כך הרבה אצל סבתא שלהם ואצל דודה שלהם, הם לא רגילים לזה שכבר אין לנו ארוחות ערב משתפות, שאנחנו כבר לא נוסעים לטיל בששי לפני שאבא שלהם נוסע לישן עם הקבוצה.

בלילות אני מרגישה את האזנים הקטנות שלהם נצמדות לקיר ושואבות ממנו את המלים שיוצאות לאבא ואמא מהפה. אתה יודע משהו? באיזה שהוא מקום גם אני חודרת יחד עם המלים דרך הקיר ונכנסת אתן לתוך החדר עם האור הקטן, חולפת על פני מדבקות זוהרות של ירח וכוכבים מעולם אחר ונשאבת אל תוך קולטני הקול הזעירים שמחברים לראשים הקטנים, עושה סבוב קצר ברכבת ההרים שנמצאת במח התמים שלהם ומתפעלת מכל ניצוץ חדש שנדלק ביקום האינסופי שמוביל אותי אל סוף המסלול, אל הארץ בה המלים מוצאות להן נחלה, אל הלב.

💌

אתה באמת מאמין שזה יעזר? שהם ירדו מאתנו? בעלי בינתים שותק, בדיוק כמו שהממחים החדשים שנכנסו לחיים שלנו אמרו לו לעשות. פתאום הוא טטל'ה. אתה עובד ישירות מולם, אגב? ותגיד, הם באמת יודעים איך לקבר ספורים? כאלו, בסוף מי שיחפש אותו בגוגל כבר לא יגיע ישר לכתבות על הקטינות? מה אתה אומר. 'נהול מוניטין' אתם קוראים לזה... יעני לדחף את התוצאות של הקטינות כמה שיותר למטה. רגע, בגלל זה כל הספור הזה הנבחרת עכשו? הכל כדי שיהיו 'שערויות' חדשות שיענינו את האלגוריתם? מדהים. אבל איך מוחקים מהתודעה של האנשים את התמונה של בעלי עם שתי ילדות בנות שבע עשרה שמוצצות לו? את זה אתה והחברים שלך יודעים לעשות? בטח שלא, וזה גם לא מענין אתכם. בסוף מה שמשנה זה רק מה שרואים, אה? והרי לכלם יש שלדים בארון, ואנחנו הרי חברה ליברלית שמאמינה באפשרות של שנוי וכל ההזין הזה. שקרנים. סמרטוטי בשר עשיתם אותנו. גרמתם לנו להיות חכמות יותר ונתתם לנו אשליה של כוח, ואתם לא מפוצצים לנו אותה בפנים רק כי זה מדליק אתכם. כל אחד מאמלל את אשתו בעצמו ואז מתגאה בזה מול החברים, או יותר גרוע - שומר את זה לעצמו ומוציא עליה את התסכולים כי אין לו למי לספר.

אתם פוחדים מאתנו בדיוק כמו שהגברים שאתם קוראים להם 'פרימיטיביים' פוחדים מאתנו. אני תופסת מהחבר'ה שמנהלים את הענינים באיראן ובסעודיה. הם מסתירים את הנשים שלהם, אבל לפחות הם לא מסתירים את זה שהם פוחדים מהן. אתם? הגברים הפמיניסטיים, עאלק, המתקדמים, אתם משחקים אותה ילדים גדולים. אתם כבר לא פוחדים מנשים, אתם מאמינים בשויון. אתם אפלו נותנים לנו להצביע בבחירות. יפי, תודה רבה באמת על הפתק, ותודה רבה על זה שאני יכולה לצאת לעבד רק כדי לחזר לגבר שלא יראה גויה של פיל לבן גם אם היא תרקב לנו באמצע הסלון. תודה על רגשות האשמה על הזמן שאין לי לילדים שלי, ותודה על זה שהם נלחמים עם שלושים ילדים אחרים על תשומת לב מאשה שלא באמת אוהבת אותם, כל יום, משמונה בבקר עד חמש בערב.

תודה שלקחתם לנו אחת את השניה.

אני עיפה! אני עיפה ממה שאני יודעת שאני לא יכולה לעשות!

תכתב את זה! שכל הנשים האלה, שלא מבינות מה אני עדין עושה אתו אחרי מה שהוא עשה, ידעו שגם אני לא יודעת. אבל שידעו שזה לא בגלל שהוא שם את הזין שלו בפה של שתי ילדות בנות שבע עשרה או שאמרו לו שהן בנות שבע עשרה. לא אכפת לי! גם אני בגיל שלהן עשיתי דברים כאלה, מה זה משנה אם עשיתי את זה עם ילד בן שבע עשרה או עם ילד בן עשרים ושבע? זין בפה זה זין בפה. זה לא טוב ולא רע, זה מה שזה.

💌

האמונה מפעילה אותי רגשית יותר מהידיעה. אני חיה עם גבר שנותן לי להאמין שהוא אוהב ומכבד אותי, ושהוא אוהב את הילדים שלי אהבת נפש. זאת לא אשליה, זאת האמת בדיוק כמו האמת שהוא זיין את הבנות האלה. את ההצעה לשחק בסין הוא קבל לפני שכל הפרשה הזאת התפרסמה, ואתה יודע מה הוא עשה? הוא נתן לי להחליט. כן, הגבר האים והנורא הזה, שכל נשות ארגוני הנשים מתפללות שימות ולא מוכנות להאמין לבנות שמתעקשות שהכל היה בהסכמה, נתן לאשתו לקבל את ההחלטה הכי גדולה בקרירה שלו. אתה מבין? יש איזה מיליארדר סיני שמוכן להפך אותנו למולטי מיליונרים רק כדי שבעלי ירוץ עם כדור כשהוא לובש את החולצה של הקבוצה שלו, ואני אומרת לו שזאת הקרירה שלו ושלא יכניס אותי לדברים האלה, ומה הוא אומר לי? "לא, את תחליטי. אל תחשבי על הכסף, אל תחשבי עלי, תחשבי רק על הילדים ועליך. אם את חושבת שיהיה לך טוב שם ושהילדים יסתדרו, אנחנו הולכים על זה. אם את חושבת שלא, אז לא וזהו. לא מדברים על זה יותר בחיים." בקשתי ממנו לתת לי לחשב כמה ימים, הוא אמר לי "אין לחשב, מה שאת מרגישה עכשו את אומרת. אל תתני לפחדים שלך לשחק לך בראש." אז אמרתי - לא. וזהו, הוא התקשר לסוכן שלו ואמר לו שאנחנו לא עושים את זה. ככה, מול הפנים שלי. רציתי ללכת, אבל הוא הניח עלי את היד והסתכל לי בעינים תוך כדי שהוא חותך לסוכן שלו את הלב עם סכין. הסוכן הציע לו לדבר על זה בארוחת ערב באיזו מסעדה יקרה שאני מנסה לקבע אליה כבר חצי שנה בלי להפעיל פרוטקציה, ואמר לו "תבוא עם אשתך." בעלי בקש שיכבד את ההחלטה. אחר כך התפוצצה הפרשה ואז חפשנו לאן לברח. כבר היה קשה למצא קבוצות שירצו לקחת אותו, אבל גם ברגעים הכי קשים שעברו עלינו, הוא אף פעם לא הראה לי שהוא זוכר לי את ההחלטה הזאת.

💌

אני כל הזמן חושבת שאולי הוא זיין את הבנות האלה מתוך הכעס שלו עלי. שזאת היתה הדרך שלו להחזיר לי על סין. גברים עושים דברים כאלה. בבית הוא רגוע, מדבר, צוחק, משחק עם הילדים, עושה אתנו שטויות. אני משחזרת את הרגעים האלה ואני מבינה שיש שתי אופציות, או שהוא פרק את המתחים שלו בחוץ ואז הוא חזר אלינו בתחפשת של הבעל האוהב והאבא המשלם, או שהוא הסתובב עם בטן מלאה במתחים ושחק אותה שמח. בעלי מביע רגשות כל הזמן, הוא לא מסגל להסתיר אותם. רואים עליו מתי הוא נפגע, מתי הוא אומר משהו שהוא לא באמת יודע, מתי הוא מזלזל במי שמדבר אתו, ספר פתוח. הוא פשוט זיין אותן כי היתה סיטואציה, זה הכל. הוא אוהב לזיין אותי אבל הוא נהנה יותר לזיין נשים שהן לא אני.

כלנו מחליפים תחפושות. רגע אחד אתה לובש תחפשת של ילד שרוצה שההורים שלו יקחו ממנו את הכאב, ורגע אחרי אתה לובש תחפשת של מישהו שאוהב את מה שהילדים האחרים אוהבים כדי לא להיות שקוף. עוברים עוד כמה רגעים ואז אתה לובש תחפשת שאמורה למשך את המין שאתה נמשך אליו, וזאת התחפשת שאתה מחפש עד שאתה מוצא את זאת שעובדת הכי טוב בשבילך. אם אתה מרגיש שהתחפשת הצליחה להביא אותך אל היעד, אז אתה מוריד אותה ולובש תחפשת של חתן ומבטיח הבטחות שאתה רוצה לעמד בהן, נכון? יפה. אחר כך באה התחפשת של המבגר שתלה את כל התחפושות שלו בארון. זה שאמור להיות שמח שהוא סוף כל סוף יכול להשתחרר מהן. אבל חלק מהתחפושות האלה אתה דוקא אוהב. וזה לא שתכננת ללבש את כל התחפושות האלה, לא ידעת שאתה מתחפש, בסך הכל עשית את מה שהבנת שאתה צריך לעשות כדי שיאהבו אותך. עכשו אתה רוצה להתפשט, אתה בטוח שהתחפשת הנכונה תלויה בארון. אתה הרגשת את זה פעם! אז אתה פושט ולובש, לובש ופושט, החיים שלך הופכים למסבת תחפושות אחת גדולה ואתה כבר לא יודע מה בפנים ומה בחוץ. הארון מתערבב עם הגוף ואתה שוכח שהוא אמור לשרת אותך ולא אתה אותו. מתוך כל התהו ובהו הזה נולד הכעס, אבל נולדת גם תשוקה.

אני לא כועסת עליו, אי אפשר להכריח אותי לכעס ואני לא מוכנה שיגידו לי מה אני אמורה או לא אמורה להרגיש. התשוקה שלי אליו מאז הספור הזה רק גדלה. יש אנשים שחושבים שאני אתו כי אני פוחדת לעזב. אני לא יכולה לשכנע אותם שהם טועים, אבל אני יודעת מה אני מרגישה ואני שונאת את זה שאני מפקפקת ברגשות שלי בגללם. לא אכפת לי אם הם מאמינים לי או לא, הפרשה הזו גרמה לי להבין שאנשים מתיחסים לחיים של אנשים אחרים כמו לסדרת טלויזיה. גם אני.

💌

תכתב שבעלי לבש את בגדי המלך הישנים שלו ובגד בי אתם כי הוא כעס על זה שהוא נתן לי לבחר בינו לביני באפן חפשי ושבמקום לבחר בו בחרתי בי. תכתב שאני מבינה את הבחירה של בעלי ושעכשו אני בוחרת לסלח לו. תכתב שבעלי הוא לא אל, אלא אדם. תכתב שאני לא שופטת אותו על הטוב ולא על הרע. תכתב שאני לא מתימרת להיות אלה ושזה לא תפקידי להעמיד אותו למשפט. תכתב שאני אשה, לטוב ולרע אני אשה.