טובה דיה

ציפור שלא שבה בסתיו

עורב לבקן

גַּם אִם בַּחֲתֻנָּה הָיִית פְּתִית שֶׁלֶג,

בַּסּוֹף תָּמִיד יוֹצֵא מִזֶּה עוֹד יֶלֶד,

וְעוֹד יֶלֶד, וְעוֹד.

אַתְּ מַתְחִילָה לִמְעֹד

עַל אַבְנֵי לֵגוֹ וּמְטַיֶּלֶת

כָּל הַלַּיְלָה הָלוֹךְ וָשׁוֹב בֵּין הַקִּירוֹת

כְּעוֹרֵב לַבְקָן, סְתוּר נוֹצוֹת, כּוֹשֵׁל.

אַתְּ מַתְחִילָה לְבַשֵּׁל

סִירֵי מְמֻלָּאִים וחוֹבוֹת. פְּתִית

שֶׁלֶג תִּהְיִי רַק פַּעַם אַחַת,

אַחַר כָּךְ יָבוֹאוּ חַגִּים, גִּיסִים, חָמוֹת.

אַחַר כָּךְ אַתְּ בְּתוֹךְ "עַכְשָׁו" וְ"כָאן".

זֶה מִכְּבָר

הֻשְׁחַת לֹבֶן הַשֶּׁלֶג

וְנִשְׁאַר עוֹרֵב לַבְקָן.

אשתו

"הוא לא אהב...

היסטריה נשית.

...ואני הייתי אשתו".

אנה אחמטובה

הַמַּפְתְּחוֹת שֶׁהוּא הֶחֱזִיק

הִכְתִּימוּ אֶת יָדֵךְ

בִּדְיוֹ אָדֹם. צַר וּמַחֲנִיק

הַלַּיְלָה הִתְהַדֵּק.

שִׂמְלַת כַּלָּה שֶׁנִּמְשְׁחָה

בְּדַם קֶנְטָאוּר מֵת

וְהִינוּמָה שֶׁהִתְבַּיְּשָׁה —

כָּל אוֹצָרֵךְ כָּעֵת.

לִמְדֹּד מִטְפַּחַת וְלָתֵת

לַשֶּׁקֶר לְהוֹלִיךְ,

כִּי מְאֻחָר מִדַּי כָּעֵת —

הֵן הוּא נָסִיךְ.

אַךְ אַתְּ רָאִית, בָּרוּר כָּל כָּךְ,

בְּלֵיל הַבְּתוּלִים,

בְּסַנְטֵרוֹ הַמְגֻלָּח —

צֵל שֶׁל זִיפִים כְּחֻלִּים.

שמיכה

צִפּוֹרִים נוֹדְדוֹת — אוֹ מֵתוֹת מִצָּמָא.

הֵן עוֹבְרוֹת מֵעָלַי, שַׁיָּרָה יִצּוּגִית,

וְרַגְלַי נוֹדְדוֹת בִּבְחִילַת הָאֵימָה

מֵהַקֹּר הַנּוֹרָא בַּמִּטָּה הַזּוּגִית.

מִי עַכְשָׁו מֵת מִקֹּר בַּמִּטָּה הַזּוּגִית

כְּשֶׁתְּהוֹם שֶׁל שְׁתִיקָה פְּעוּרָה בַּמֶּרְכָּז,

מִי הוּא זֶה שֶׁכָּפָה עָלַי הַר כְּגִיגִית,

מִי טָרַח וְהָלַךְ, מִי אִבֵּד וְהָרַס

אֶת שְׂמִיכַת הַפִּיקֶה הַקְּטַנָּה, הַוְּרֻדָּה,

שֶׁכִּסְּתָה אֶת רַגְלַי, בִּבְרֵכָה רְדוּדָה

שֶׁל זֵעַת בַּלָּהוֹת. הַכְּאֵב — שֶׁיִּכְאַב.

חֹם מַחֲנִיק בַּסָּלוֹן, קֹר מַקְפִּיא בַּמִּטָּה,

וַאֲנִי הָאִשָּׁה שֶׁנִּשְׂרַף לָהּ בֵּיתָהּ,

וַאֲנִי הַצִּפּוֹר שֶׁלֹּא שָׁבָה בַּסְּתָו.