קריאת הירח

"אנשי זאב חדשים הם מסוכנים, אישה. במיוחד כשקר להם והם רעבים".

הוא הביט במאק, וקולו השתנה מהקצה אל הקצה. הכעס נעלם ממנו. "מרסי, בואי הנה".

לא הבטתי למטה כדי לראות מה הוא ראה בפניו של מאק. התקדמתי צעד אחד, אבל מאק היה כרוך סביב רגלי השמאלית. עצרתי. "אהמ. אני תקועה קצת כרגע".

"יחסית לנערה חכמה, את די טיפשה לפעמים", אמר אדם בקול רגוע ועדין כדי שלא להבהיל את איש הזאב שלצדי. "לנעול את עצמך במוסך עם זאב חדש וגופה זה לא הדבר הכי חכם בעולם. עדיין אין לי קשר איתו. עליי לדעת מה שמו האמיתי".

"מאק", מלמלתי. "מה שמך?"

"אלן", הוא אמר בחולמנות וקם על ברכיו, כך שפניו נלחצו אל בטני. "אלן מקנזי פרייז'ר". תנועתו המתחככת הרימה את חולצתי מעלה, והוא ליקק את עורי החשוף. "יש לך ריח טוב".

לו היה ריח של איש זאב.

"אלן", אמר אדם, מגלגל את השם על לשונו. "אלן מקנזי פרייז'ר, בוא הנה אליי".

מאק הפנה ממני את ראשו בטלטלה, אבל הידק את אחיזתו המכאיבה בירכי. הוא הביט באדם ונהם בקול נמוך שהרעיד את חזהו כנגד רגלי.

"שלי", הוא אמר.

עיניו של אדם הצטמצמו. "לא. היא שלי".

זה היה יכול להיות מחמיא, חשבתי לעצמי, אלא שלפחות אחד מהם דיבר על ארוחת ערב.

פרק 1

בהתחלה לא קלטתי שהוא איש זאב. האף שלי אינו במיטבו כשהוא אפוף בריח של שמן צירים ודלק שרוף, ומלבד זאת, הרי זה לא שיותר מדי אנשי זאב משוטטים בסביבה. לכן כשמישהו השמיע קולות מנומסים ליד כפות רגליי כדי להפנות את תשומת לבי אליו, חשבתי שמדובר בלקוח. הייתי תקועה עמוק בתא המנוע של מכונית ג'טה, התקנתי תיבת הילוכים משופצת בביתה החדש. אחד החסרונות בניהול מוסך על ידי אישה אחת היה שבכל פעם שהטלפון צלצל או שלקוח הגיע, היה עליי לעצור את עבודתי ולהתחיל אחר כך מחדש. הדבר גרם לי להיות נרגנת – ואין זו דרך טובה להתנהל עם לקוחות. העוזר הנאמן שלי נסע ללמוד בקולג', ועדיין לא מצאתי מישהו במקומו – קשה למצוא מישהו שיעשה את כל העבודות שאינני רוצה לעשות.

"אתפנה אליך בעוד רגע", אמרתי וניסיתי לא להישמע נרגזת. אני משתדלת מאוד לא להבריח את לקוחותיי.

לעזאזל. אי אפשר להכניס תיבת הילוכים עם ג'ק. הדרך היחידה להכניס תיבת הילוכים לתוך ג'טה ישנה היא בכוח. לפעמים יש יתרון בכך שאני אישה בעבודה מסוג זה – ידיי קטנות יותר, כך שאני יכולה להכניס אותן למקומות שגבר לא יכול. אבל גם הרמת משקולות וקרטה לא יהפכו אותי חזקה כמו גבר חזק. בדרך כלל מנוף יכול לפצות על כך, אבל לפעמים אין תחליף לשרירים, ולי היה בקושי די כוח לבצע את העבודה.

נאנחתי מהמאמץ והחזקתי את תיבת ההילוכים במקומה בעזרת ברכיי ויד אחת. בידי השנייה הכנסתי פנימה את הבורג הראשון וחיזקתי אותו. העבודה עדיין לא הסתיימה, אבל תיבת ההילוכים תישאר במקומה בזמן שאטפל בלקוח שלי.

שאפתי אוויר מלוא ריאותיי וחייכתי פעם אחת במאור פנים כדי להתאמן בטרם התגלגלתי החוצה מתחת למכונית. לקחתי סמרטוט כדי לנגב את השמן מידיי ואמרתי, "במה אני יכולה לעזור לך?" עוד לפני שהבטתי בו מספיק כדי להבחין שלא מדובר בלקוח – אף שהוא בהחלט עורר את ההרגשה שמישהו צריך לעזור לו.

מכנסיו היו קרועים בברכיים ומוכתמים בדם ובלכלוך. מעל לחולצת הטריקו המלוכלכת שלו הוא לבש חולצת פלנל קטנה מדי – לבוש שאינו מתאים לחודש נובמבר במזרח וושינגטון.

הוא נראה כחוש, כאילו עבר זמן מאז בא מזון אל פיו. אפי אמר לי, למרות ריחות הדלק, השמן והחומרים נוגדי ההקפאה שמילאו את מוסך, שעבר זמן רב גם מאז התקלח. ומתחת ללכלוך, לזיעה ולריח הפחד הישן עלה ריחו המובהק של איש זאב.

"רציתי לשאול אם יש לך אולי עבודה בשבילי," הוא אמר בהיסוס. "לא עבודה אמיתית, גברתי. רק עבודה לכמה שעות".

הרחתי את החרדה שלו לפני שנשטפה בפרץ של אדרנלין, שהשתחרר בגופו לאחר שלא סירבתי לו מיד. קצב דיבורו הואץ, עד שמילותיו התנגשו זו בזו. "גם עבודה אמיתית תהיה בסדר, רק שאין לי כרטיס ביטוח לאומי, כך שתצטרכי לשלם לי במזומן, בשחור".

רוב האנשים שמגיעים לכאן ומבקשים לעבוד ולקבל את התשלום במזומן הם עובדים בלתי חוקיים, שמנסים להחזיק מעמד בתקופות שבין עונת הקציר לעונת השתילה. הנער הזה היה אמריקאי לבן רגיל – למעט העובדה שהיה איש זאב – עם שיער ערמוני ועיניים חומות. הוא היה מספיק גבוה כדי להיות בן שמונה-עשרה, אני מניחה, אבל האינסטינקטים שלי, שהם טובים למדי, קבעו שגילו קרוב יותר לחמש-עשרה. כתפיו היו רחבות אך גרומות, וידיו היו גדולות מעט, כאילו הוא צריך לגדול עוד לפני שיצמח להיות הגבר שהוא אמור להיות.

"אני חזק", הוא אמר. "אני לא מבין הרבה בתיקון מכוניות, אבל עזרתי לדוד שלי לתחזק את החיפושית שלו".

האמנתי שהוא אכן חזק: אנשי זאב הם חזקים. ברגע שהבחנתי בניחוח הייחודי של המושק המעורב במנתה, התעורר בי דחף עז לגרש אותו מהטריטוריה שלי. אך מכיוון שאינני אשת זאב, שלטתי באינסטינקטים שלי – אינני מניחה להם לשלוט בי. ומלבד זאת, הנער, שרעד קלות במזג האוויר הלח של חודש נובמבר, עורר בי אינסטינקטים אחרים, חזקים יותר.

יש לי מדיניות לא לעבור על החוק. אני נוהגת במהירות המותרת, מקפידה לעשות ביטוח למכוניות שלי, משלמת לרשויות קצת יותר מס מכפי שאני חייבת. נתתי לא פעם כסף לאנשים שנזקקו לו, אבל מעולם לא העסקתי מישהו באופן לא חוקי. והייתה עוד בעיה – הוא היה איש זאב, ועוד חדש, ככל שיכולתי לשפוט. לצעירים יש פחות שליטה בצורת הזאב שלהם מאשר לאחרים.

הוא לא העיר כמה מוזר לראות אישה מוסכניקית. הוא כנראה צפה בי זמן-מה, די זמן להתרגל לרעיון – אבל בכל זאת, הוא לא אמר דבר על כך, ועל זה הגיעו לו נקודות זכות, אם כי לא מספיק נקודות כדי שאעשה את מה שעמדתי לעשות.

הוא שפשף את ידיו זו בזו ונשף עליהן כדי לחמם את אצבעותיו שהיו אדומות מקור.

"בסדר", אמרתי לאטי. זו לא הייתה תשובה חכמה מצדי, אבל כשראיתי אותו רועד מקור, לא יכולתי לענות תשובה אחרת. "נראה איך זה מסתדר".

"יש חדר כביסה ומקלחת מאחור". הצבעתי אל הדלת בחלק האחורי של המוסך. "העוזר הקודם שלי השאיר כמה סרבלי עבודה ישנים שלו. הם תלויים על ווים בחדר הכביסה. אם תרצה להתקלח וללבוש אחד מהם, תוכל להכניס את הבגדים שאתה לובש למכונת הכביסה. יש מקרר בחדר הכביסה, ובתוכו כריך ירך חזיר ומשקה קל. תאכל ותחזור לכאן כשתהיה מוכן".

הדגשתי מעט את המילה "תאכל". לא התכוונתי לעבוד עם איש זאב רעב, גם אם נותרו עוד יותר משבועיים עד לליל הירח המלא. יש אנשים שאומרים שאנשי זאב יכולים לשנות את צורתם רק בליל ירח מלא, אבל אנשים אומרים גם שלא קיימות רוחות רפאים. הוא שמע את הפקודה והתקשח. עיניו התרוממו כדי לפגוש בעיני.

לאחר רגע הוא מלמל תודה, יצא מבעד לדלת וסגר אותה בעדינות מאחוריו. נשמתי לרווחה. הייתי צריכה לדעת שלא לתת פקודות לאיש זאב – הרי יש להם את רפלקס השליטה וכל זה.

האינסטינקטים של אנשי זאב אינם מקילים את חייהם – לכן הם לא נוטים לחיות חיים ארוכים. האינסטינקטים הללו הם הסיבה לכך שאחיהם הפראיים הפסידו בקרב מול הציוויליזציה, ואילו זאבי הערבות שגשגו אפילו באזורים אורבניים כמו לוס אנג'לס.

זאבי הערבות הם האחים שלי. לא, אינני אשת-זאב-ערבות – אם קיים דבר כזה בכלל. אני ווֹקרית – צועדת.

המונח נגזר מהשם "סקין ווקר – צועדת בעור חיה", שמה של מכשפה מהשבטים האינדיאניים הדרום-מערביים. המכשפה הזאת משתמשת בעור כדי להפוך לזאב ערבות או לכל חיה אחרת, וכך משוטטת וזורעת מחלות ומוות. המתיישבים הלבנים השתמשו בטעות במונח ווקר לכל מחליפי הצורה הילידים, והשם דבק. אנחנו בהחלט לא בעמדה שמאפשרת לנו למחות על כך – וגם לוּ היינו נחשפים בציבור, כפי שעשו הפיי¹ הנחותים, הרי נותרו כה מעטים מאיתנו, עד שאין טעם לעשות מזה עניין.

אינני חושבת שהנער ידע מה אני. אילו ידע שגם אני טורפת, לא היה מפנה את גבו אליי ויוצא מן הדלת כדי להתקלח ולהחליף בגדים. לזאבים יש אולי חוש ריח מפותח מאוד, אבל המוסך היה מלא בריחות לא מוכרים, ולא נראה לי שאי-פעם הריח מישהי כמוני.

"שכרת כרגע מחליף לטאד?"

הסתובבתי והבטתי בטוני, שנכנס דרך דלתות המוסך הפתוחות. היה ברור לי שהוא עמד שם בהיחבא וצפה בסצנה שהתחוללה בין הנער וביני. טוני היה טוב בזה – זאת הייתה העבודה שלו.

שערו השחור היה משוך לאחור וקשור בקוקו קצר, וניכר שזה עתה התגלח. שמתי לב שבאוזנו הימנית יש ארבעה חורים, ובהם שלושה חישוקים קטנים ועגיל יהלום. הוא הוסיף שניים מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו. הוא לבש סווטשרט פתוח עם קפוצ'ון, ומתחתיו חולצת טריקו דקה שהציגה לראווה את תוצאות השעות הרבות שבילה בחדר הכושר, ונראה כמו כרזת גיוס לאחת הכנופיות ההיספאניות המקומיות.

"אנחנו מנהלים על זה משא ומתן", אמרתי. "רק באופן זמני. אתה עובד?"

"לא. נתנו לי יום חופשי כפרס על התנהגות טובה". אמר טוני ושב לדבר על העובד החדש שלי. "ראיתי אותו בסביבה בימים האחרונים. הוא נראה בסדר – אולי הוא ברח מאיזה מקום". "בסדר" פירושו שהוא לא מתעסק בסמים או באלימות, וזה היה מעודד.

כשהתחלתי לעבוד במוסך לפני תשע שנים, טוני ניהל חנות משכּונות קטנה מעבר לפינה. מאחר ששם ניצבה מכונת המשקאות הקרובה ביותר, ראיתי אותו לעתים קרובות למדי. לאחר זמן-מה עברה חנות המשכונות לידיים אחרות. לא חשבתי על זה יותר מדי, עד שהרחתי אותו עומד בפינת הרחוב עם שלט שעליו כתוב – מוכן לעבוד בשביל אוכל.

אני אומרת שהרחתי אותו, משום שהנער עם העיניים השקועות שהחזיק את השלט לא דמה במיוחד לגבר המאופק וטוב המזג בגיל העמידה שניהל את חנות המשכונות. הנער הביט בי כאילו אני משוגעת, אבל בבוקר המחרת חיכה טוני ליד המוסך שלי. אז הוא סיפר לי ממה הוא מתפרנס – לא ידעתי בכלל שבמקום בגודל של הטרַייסיטיז² היו שוטרים סמויים.

אחר כך הוא החל להגיע אל המוסך מדי פעם. בהתחלה הוא הופיע בכל פעם במראה אחר. טרייסיטיז אינה מקום גדול, והמוסך שלי נמצא בשולי האזור שניתן לכנות אזור מוכה פשע ביחס לקנוויק. ייתכן שהוא הגיע אליי בכל פעם שנתנו לו משימה באזור, אבל מהר מאוד החלטתי שהסיבה האמיתית היא שהוא מוטרד מכך שזיהיתי אותו. ברור שלא יכולתי לומר לו שפשוט הרחתי אותו, נכון?

אמו הייתה איטלקייה ואביו יליד ונצואלה. בזכות התערובת הגנטית הזאת היו לו תווי פנים וגון עור שאפשרו לו להיראות פעם מקסיקני ופעם אפרו-אמריקאי. הוא היה יכול להיראות בן שמונה-עשרה אם רצה, אף שהוא ודאי מבוגר ממני בכמה שנים – בן שלושים ושלוש בערך. הוא דיבר ספרדית שוטפת ותיבל את האנגלית שלו בחצי תריסר מבטאים.

כל המאפיינים האלו סייעו לו בעבודתו כסוכן סמוי, אבל מה שהפך אותו לטוב באמת היה שפת הגוף שלו. הוא היה יכול לצעוד בנענוע האגן האופייני לגברים היספאנים נאים וצעירים או לגרור את רגליו באנרגיה המתוחה המאפיינת מכורים לסמים.

לאחר זמן-מה הוא קיבל את העובדה שיכולתי לראות מבעד לתחפושות שהצליחו לתעתע בבוס שלו וגם באמו, לטענתו, אבל אז כבר היינו חברים. הוא המשיך לבוא מדי פעם, כשהיה בסביבה, לכוס קפה או שוקו חם ולנהל איתי שיחה ידידותית.

"אתה נראה צעיר וגברי מאוד", אמרתי. "העגילים הם חלק מהמראה החדש שלך במשטרת קנוויק? במשטרת פַּסקוֹ עונדים שני עגילים, והשוטרים של קנוויק צריכים לענוד ארבעה?"

החיוך שהפנה אליי גרם לו להיראות מבוגר יותר ותמים יותר בעת ובעונה אחת. "עבדתי בסיאטל בחודשים האחרונים", הוא אמר. "יש לי גם קעקוע חדש. למזלי, הוא נמצא במקום שאימא שלי לעולם לא תראה".

טוני טען שאמו מעוררת בו חרדה. מעולם לא יצא לי לפגוש אותה, אבל הוא הדיף ריח של שמחה ולא של פחד כשדיבר עליה, כך שידעתי שאין סיכוי שהיא כזאת מרשעת כפי שתיאר.

"מה מביא אותך לצל קורתי?" אני שואלת.

"באתי לראות אם תסכימי לבדוק מכונית של חבר שלי", הוא אמר.

"פולקסוואגן?"

"ביואיק".

גבותיי התרוממו בתמיהה. "אוכל להעיף מבט, אבל אני לא מצוידת לטיפול במכוניות אמריקאיות – אין לי את המחשבים המתאימים. הוא צריך לקחת אותה למקום שמטפלים בו בביואיקים".

"היא לקחה אותה לשלושה מכונאים – החליפה את חיישן החמצן, את הפלאג ומי יודע מה עוד. המכונית עדיין לא בסדר. המוסכניק האחרון אמר לה שהיא צריכה מנוע חדש, ושהוא יכול להתקין אותו תמורת מחיר כפול ממחיר המכונית. אין לה יותר מדי כסף, אבל היא צריכה מכונית".

"אני לא אקח ממנה כסף על בדיקה, ואם לא אוכל לתקן אותה, אגיד לה את זה". הכעס ששמעתי בקולו בזמן שדיבר על בעיותיה העלה בי לפתע מחשבה. "זאת הגברת שלך?"

"היא לא הגברת שלי", הוא מחה באופן לא משכנע.

בשלוש השנים האחרונות הוא שם עין על אחת הסדרניות במשטרה, אלמנה מרובת ילדים. הוא מעולם לא עשה דבר בנוגע לזה מפני שאהב את עבודתו – ועבודתו, כך נהג לומר בעגמומיות, אינה מתאימה לדייטים, לנישואים ולילדים.

"תגיד לה להביא את המכונית. אם היא תוכל להשאיר אותה כאן ליום-יומיים, אבדוק אם זי יוכל לבוא ולהציץ בה". זי, הבוס הקודם שלי, פרש לאחר שמכר לי את המקום, אבל מדי פעם הוא קופץ לכאן כדי "להישאר בעניינים". הידע שלו במכוניות ובמנועים גדול יותר מזה של צוות מהנדסים שלם מדטרויט.

"תודה, מרסי, את גדולה". הוא הציץ בשעונו. "אני חייב ללכת".

נופפתי לו לשלום וחזרתי לעבוד על תיבת ההילוכים. המכונית שיתפה פעולה, כפי שקורה רק לעתים רחוקות, כך שהדבר לא ארך זמן רב. כשהעוזר החדש שלי יצא, נקי ולבוש באחד מהסרבלים הישנים של טאד, כבר התחלתי להרכיב את שאר חלקי המכונית. הסרבל לא היה חם מספיק כדי לצאת איתו החוצה, אבל במוסך, עם מפזר החום הגדול שלי, הוא יהיה בסדר.

הוא היה זריז ויעיל; אין ספק שבילה לא מעט מתחת למכסי מנוע של מכוניות. הוא לא עמד והסתכל, אלא הושיט לי חלקים עוד בטרם ביקשתי אותם, ומילא את תפקיד העוזר המיומן כמי שמכיר אותו היטב. ייתכן שהוא עצור מטבעו או שלמד לשתוק, מפני שעבדנו יחד שעתיים בשתיקה מוחלטת. גמרנו לעבוד על המכונית הראשונה והתחלנו לעבוד על אחרת, לפני שהחלטתי לפתות אותו לדבר.

"אני מרסדס", אמרתי בעת ששחררתי בורג באלטרנטור. "איך אתה רוצה שאקרא לך?"

עיניו אורו לרגע. "מרסדס³, מכונאית הפולקסוואגן?" האור שבפניו כבה במהירות, והוא מלמל, "סליחה, את בטח רגילה לשמוע את זה".

חייכתי אליו. הושטתי לו את הבורג שהוצאתי והתחלתי לעבוד על הבא אחריו. "כן. אבל אני עובדת גם על מכוניות מרצדס – כל מכונית מתוצרת גרמניה. פורשה, אאודי, ב-מ-וו ואפילו מכונית אופל מזדמנת. בדרך כלל אני מטפלת במכוניות ישנות, כאלה שכבר אין להן אחריות מהסוחר, אבל יש לי כאן את המחשבים המתאימים גם לרוב המכוניות החדשות יותר שמגיעות לכאן".

הסבתי את ראשי ממנו כדי שאוכל להביט היטב בבורג השני העיקש. "אתה יכול לקרוא לי מרסדס או מרסי, איך שתרצה. איך אתה רוצה שאקרא לך?"

*המשך הפרק בספר המלא*

1 הפֵיי הם יצורים בעלי כוחות על-טבעיים. כל ההערות בספר הן הערות המתרגמת.
2 אזור לא גדול במדינת וושינגטון, שכולל שלוש ערים שכנות: קנוויק, פסקו וריצ'לנד.
3  באנגלית Mercedes משמש גם למכוניות מרצדס וגם לשם מרסדס (כמו הזמרת מרסדס סוסה).