הַסִּפּוּר מוּבָא מִנְּקֻדַּת מַבָּט יִחוּדִית וּמְקוֹרִית – נְקֻדַּת מַבָּטוֹ שֶׁל תַּפּוּז; מֵהַיָּמִים שֶׁבָּהֶם עֲדַיִן הָיָה גַּרְעִין, דֶּרֶךְ הַתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ הָפַךְ לְנִצָּן רַךְ וְעַד הַיָּמִים שֶׁבָּהֶם הָיָה לְעֵץ הָדָר מְלַבְלֵב הַמְּסַפֵּק פֵּרוֹת עֲסִיסִיִּים וְצֵל לַחֲבֵרָיו.
הֵן הַשּׁוּעָל וְהֵן הַיְּעֵלָה מְלַמְּדִים אֶת גַּרְעִין הַתַּפּוּז עַל הַחַיִּים בַּמִּדְבָּר וּמַעֲשִׁירִים אֶת יְדִיעוֹתָיו. הַיְּלָדִים שֶׁיִּקְרְאוּ אֶת הַסִּפּוּר יִלְמְדוּ, כְּמוֹ עֵץ הַתַּפּוּז הַזָּר בַּמִּדְבָּר, עַל הַמִּדְבָּר וְעַל הַחַיִּים בּוֹ, וְכַמָּה חָשׁוּב לִשְׁמֹר עָלָיו וְעַל הַטֶּבַע שֶׁלָּנוּ.
כֵּיצַד הִתְגַּלְגֵּל אוֹתוֹ תַּפּוּז לְלֵב הַמִּדְבָּר? אֵיךְ שָׂרַד וְאַף הִצְלִיחַ לַהֲפֹךְ אֶת הַמִּדְבָּר לְבֵיתוֹ?
בְּעֶזְרַת הַסִּפּוּר, הַמִּשְׂחָק הַמְּלַוֶּה אוֹתוֹ וְהַדִּמְיוֹן תּוּכְלוּ לַחְווֹת יַחַד אִתּוֹ אֶת מַסָּעוֹ הַמֻּפְלָא וּלְהָבִין: כְּשֶׁיֵּשׁ אַהֲבָה וְעֶזְרָה, גַּם עֵץ תַּפּוּז יָכוֹל לְהַכּוֹת שֹׁרֶשׁ בַּמִּדְבָּר וְלִרְאוֹת בּוֹ אֶת בֵּיתוֹ.
