מסע היוגה

מבוא

יוגה. מהי יוגה?

באופן כללי ופשטני ניתן לומר כי כל בעל חיים מבצע יוגה כאשר הוא אוכל, שותה, ישן, אינו ישן, קורא, כותב, מדבר, רואה, שומע וכו', ובלבד שיימצא במצב של התרכזות ותאום עם המאנאס¹.

פעולות אלו הינן כיוגה. הן יום יומיות ופשוטות, ועם זאת הינן יוגה. ללא יוגה דבר אינו יכול להתבצע, ללא התרכזות מלאה אף אחד אינו יכול להצליח.

יוגה בסנסקריט משמעותה 'להתאחד' או 'להתחבר עם אחר'. מצב בו כל דבר נעשה בהחלטיות מלאה תוך כדי התרכזות, בין אם הפעולה הינה למטרה חומרית או רוחנית, מביא לתוצאה הקרויה 'יוגה'. ישנם מצבים בהם אנו שקועים בקריאת ספר או בכל עבודה אחרת, ותוך כדי כך אנו מאבדים את המודעות שלנו - הן לעצמנו והן לסביבה. גם למצבים מיוחדים אלה אנו קוראים 'יוגה'. אין לכך מובן אחר! יוגה הינה טבע כללי פשוט שלנו. בכל רגע ורגע אנו מבצעים פעולות ועוסקים ביוגה, אך אין לנו את היכולת להבין תופעה זו. ומדוע זה כך? כי זה טבענו. כאשר אנו דנים בנושא ומנסים להבין מדוע זה כך, אנו רואים כי כל בעל חיים, מחרק ועד האדם שרוי בחיפוש אחר שמחה ואושר.

ההבנה המעשית והכללית היא, שאנו לומדים, מתרגלים ומקבלים הכשרה לעסוק בשירותים או בעסקים על מנת להרוויח כסף, כך שבעזרת כסף זה נוכל להשיג שמחה ואושר. אנו מתחתנים על מנת להקים משפחה וללדת ילדים, בונים לנו בית, צוברים רכוש, קונים רכב חדש וכו'. כל אלה נועדו על מנת לעשותנו שמחים יותר, כאשר אנו נהנים מהשפע שצברנו במידה הנדרשת למחייתנו. אנו נפגשים עם קרובים וחברים כדי לחוות שמחה ואושר. השמחה והאושר הם הינם טבע היוגה, צער ועצב הינם ההיפוך של טבע היוגה.

מדוע קיים הצער (ה'אי - יוגה')? היות ודבר איננו יציב או נצחי ביקום זה, הכול הינו בר שינוי וכליון. גם השינויים בגופנו, שהינו הדבר היקר לנו ביותר, אינם נתונים לשליטתנו. הגוף נשלט על־ידי מקורות אנרגיה עילאיים או בלתי ידועים. בגלל כוח זה, אנו, וכל דבר אחר ביקום משתנים. מצב זה, בו אנו לעתים שמחים ולעתים עצובים, לעתים נהנים, סובלים, צוחקים או בוכים - ידוע כ'דואליות' (שניות). אנו נמצאים במעין סערה, בה קיימים מצבים של עליות וירידות ועלינו לדעת כי זהו מצב הצער האמיתי. בכל עת אנו מחפשים אחר שמחה, אך היא איננה בנמצא. גם לאחר מאמצים רבים איננו מוצאים עצמנו במצב תמידי של שלווה, שמחה ואושר.

אין דבר הנמשך לנצח, הכל הוא בר חלוף. כל זאת הודות לכוח אלוהי אשר יוצר ומחריב בו זמנית. אנו רוצים להיות משוחררים ממחלות, אך איננו יכולים. איננו רוצים להזדקן, אנו רוצים להישאר צעירים, אך שלב הנעורים בא וחולף מעצמו ונלקח מאתנו בעוצמה. כתוצאה מכך נגרם לנו צער.

על פי האמונה, שימר המאסטר המבודד את עצמו בחיים, במשך מאות שנים. בַּאבַּאגִ'י בן האלמוות הוא אַוַואתַאר, שמשמעותו היא: מצב בו מתרחשת טרנספורמציה של העילאי לגוף פיזי. האַוַואתַארים הקדומים של הודו הם: קרישנה, ראמה, בודהה ופאטנג'אלי.

לַהִירִי מַהַאשַאיָה היה תלמידו העיקרי של בַּאבַּאגִ'י במאה התשע עשרה, והמחייה המודרני של אמנות הקריה יוגה האבודה. כשחנך מַהַאוַאתַאר בַּאבַּאגִ'י, בשנת 1861, את לַהִירִי מַהַאשַאיָה לרזי תורת הקריה יוגה, הוא העניק בכך מחדש לאנושות את אחת הדרכים העתיקות, המלמדת כיצד להגיע לשחרור עצמי.

לבאבאג'י ניתנו הרבה תארים לשם ציון רמתו הרוחנית, אך המהאוואתאר אימץ רק את השם הפשוט באבאג'י. באבא הוא משורש המילה אבא, ו־ג'י הוא ציון כבוד, כלומר, האב הנערץ.

לאהירי מהאשאיה היה תלמידו העיקרי במאה התשע־עשרה, והוא המחייה המודרני של אומנות הקרייה יוגה האבודה. בשנת 1861 חנך מהאוואתאר באבאג'י את לאהירי מהאשאיה לרזי תורת הקרייה יוגה, ובכך העניק לאנושות מחדש את אחת הדרכים העתיקות המלמדת כיצד להגיע לשחרור עצמי.

על פי המסופר, חנך מהאוואתאר באבאג'י ענקי רוח, כמו: שנקרה, קאביר, ולאהירי מהאשאיה.

מהאוואתאר באבאג'י מקרין ויברציות טהורות לאנושות, כדי לעורר את המדינות להפסקת המלחמות, השנאה, והפירוד הנובע מהכיתתיות הדתית, ולהתנגד להשפעת הבומרנג השלילי של החומרנות. מהאוואתאר באבאג'י מודע היטב לנטיות הזמן המודרני, ובמיוחד להשפעות ולמורכבות של התרבות המערבית. הוא מבין את הצורך בהפצת דרך היוגה המובילה לשחרור עצמי, הן במערב והן במזרח, באופן שווה.

שרי שרי טאילאנג סוואמי הוא קרייה יוגי עצום, ומהיחידים שמאורעות חייהם השזורים בסיפורים מופלאים, מאומתים מבחינה היסטורית. הוא כונה בשם "טאילאנג" בעיקר בואראנאסי, כביטוי לשפת הטֶלוּגוּ, שפת האם המדוברת במקום הולדתו.

לא ידוע במדויק מתי הגיע טאילאנג סוואמי לעיר ואראנאסי, עירו של האל שיווה, בה התגורר במאה וחמישים השנים האחרונות לחייו. אלפי אנשים ראו אותו צף על מימי נהר הגאנגס, יושב במשך ימים מעל פני המים או שוהה תקופות ארוכות מתחת לפני המים. בגאת (מקום הירידה לנהר הגאנגס), מראה שכיח למדי היה גופו חסר תנועה של הסוואמי, מונח על לוחות האבן, חשוף לשמש ההודית היוקדת חסרת הרחמים, מבלי שמצב זה השפיע עליו כלל. דרך מעשים אלו, ניסה טאילאנג סוואמי ללמד את האנשים, כי חיי היוגי אינם תלויים בחמצן, בתנאי חיים רגילים או בנקיטת אמצעי זהירות כלשהם. בין ששהה מעל פני המים או מתחתם, בין שגופו היה חשוף לשמש או לא, הוכיח המאסטר כי הוא חי ומונע על ידי התודעה האלוהית, וכי המוות אינו יכול לגעת בו.

שרי טאילאנג סוואמי היה התגלמות הפשטות והריסון. הוא היה מלא אהבה, ורוחניותו הייתה משולבת ברגש עז. הוא נודע ברוחב לבו ובנדיבותו, בחשיבתו המתקדמת והליברלית, ובמעשי הצדקה הרבים שעשה. טאילאנג סוואמי לקח תחת חסותו תלמידים מכל הכיתות והאמונות, אנשים שנולדו למעמדות נמוכים, ואף כאלו שנחשבו לבורים גמורים. בשילוב של נדיבות וגאוניות האופייניים למורה, לימד אותם אהבת אלוהים ושירות לזולת מה הם.

שרי טאילאנג סוואמי נכנס לסאמאדהי ועזב את גופו בליל ירח מלא בחודש פושה (מקביל לדצמבר) בשנת 1881. מתוך 280 שנות חייו הוא חי 150 שנה בעיר ואראנאסי.

שֵאנְקָאַרִי מֵאי שירתה את שרי טאילאנג סוואמי ארבעים שנה, הייתה תלמידתו וממשיכת דרכו.

כבתו של אחד מתלמידיו של טריאלאנגה, אימן אותה היוגי למן ילדותה המוקדמת, במשך ארבעים שנה היא חייתה, בשורה של מערות מבודדות בהרי ההימאליה. הפרושה שנולדה בשנת 1826, בעברה את גיל 100 עדיין סימני הגיל אינם ניכרים בה, עדיין יש לה שיער שחור, שיניים מבהיקות ואנרגיה שלא תיאמן. מדי כמה שנים היא יצאה מהתבודדותה כדי להשתתף במלות, הירידים הדתיים.

שֵאנְקָאַרִי מֵאי שהייתה הגורו של הוריו של שיבוג'י, בירכה את שיבוג'י מיד עם לידתו.

ניתן לקרוא על הקדושה, שֵאנְקָאַרִי מֵאי ולראות את תמונתה מגיל 112 בספר "אוטוביוגרפיה של יוגי".