יוהנסבורג - מתוך לב רעב
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
יוהנסבורג - מתוך לב רעב

יוהנסבורג - מתוך לב רעב

ספר דיגיטלי
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

אשכול נבו

אשכול נבו (1971) הוא נכדו של ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל לוי אשכול, וקרוי על שמו. לאחר שנים של עבודה כקופירייטר במשרדי פרסום שונים, החליט להתמקד בכתיבה ספרותית. ספרו "ארבעה בתים וגעגוע" שתורגם וראה אור בצרפתית, זיכה אותו בפרס הספרותי הצרפתי ע"ש ריימונד ואלייר לשנת 2008 (הספר גם תורגם לאנגלית, איטלקית, גרמנית וערבית). בעקבות ספרו "נוילנד" היה מועמד לפרס ספיר לשנת 2011. ספרו "משאלה אחת ימינה" הפך מיד עם צאתו לרב מכר וזכה בפרס הזהב ובפרס הפלטינה של התאחדות הוצאות הספרים. ב-2014 זכה בפרס סטימצקי על ספרו "המקווה האחרון בסיביר". ספרים נוספים פרי עטו: "שלוש קומות", זמורה-ביתן, 2015, "הראיון האחרון", זמורה-ביתן, 2018, "גבר נכנס בפרדס", זמורה-ביתן, 2021, "לב רעב", זמורה ביתן, 2023. 

נבו מנחה סדנאות כתיבה עם המשוררת אורית גידלי והרצה בעבר ב"בצלאל".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/yx9kj3p8

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

סיפור קצר מתוך "לב רעב" מאת אשכול נבו

זה היה אמור להיות פסטיבל לזכר הימים שעברו, ימים בהם המוסיקה הייתה שומרת אותם ערים כל הלילה, וצוברת להם זיכרונות שהיו אמורים להחזיק לשנים. ומה קורה לחברות מעבר לים כשמה שנשאר ממנה הן בעיקר ציפיות למה שלא יחזור? אשכול נבו מפגיש זוג חברים במציאות שהשתנתה ובתוך חדר קטן מספר את הסיפור האמיתי.

פרק ראשון

החדר הקטן ההוא לא יוצא לי מהראש.

תשע שנים חלפו מאז שהייתי ביוהנסבורג, והוא עדיין מופיע לי בחלומות.

*

אין מצב שאתה לא בא לבקר אותי, הוא כתב.

ברור, עניתי.

אני אשלח מישהו שייקח אותך מהנמל, הוא הציע.

אין צורך, עניתי. הפסטיבל אוסף אותי.

תוודא שהרכב הוא באמת של הפסטיבל, הוא כתב. היה כאן איזה סיפור לפני שבוע. שחורים שיספו גרון של תייר. ואל תצא מהמלון שלך אחרי שש בערב. מסוכן מדי. מתי ההופעה שלך? בשבת בלילה? אולי תבוא אלינו לפני זה לצהריים? דיינה תשמח.

*

הוא היה הסולן של הלהקה שלנו בתיכון. קראנו לעצמנו "הפרטיזנים". הופענו בכל מיני ערבים של להקות צעירות, והיו לנו גם קצת מעריצים. בעיקר מעריצות. בעיקר בגללו. היה דיבור שנעשה אלבום, אבל אז התגייסנו וזה התמסמס. את דיינה הוא הכיר כשליווה טיול שורשים של צעירים יהודים מדרום אפריקה. אחרי שנה הם עברו ליוהנסבורג. והוא התחיל לעבוד אצל אבא שלה. יהלומים. אבטחה. אף פעם לא הבנתי מה בדיוק הוא עושה. אבל מהפייסבוק שלו היה ברור שהוא מרוויח טונות של כסף. ושהוא לא מתכוון לחזור.

*

הווילה שלו היתה מוקפת בגדר חשמלית. ובכניסה היתה בוטקה של שומר.

זה בטח נראה לך מוזר, הא? הוא אמר.

הינהנתי.

בכל שעתיים בממוצע נפרץ בעיר הזאת בית, הוא הסביר. בחצי מהמקרים זה נגמר ברצח.

ואללה, הצטמררתי.

הוא הקיש קוד כניסה, והשער הצהוב והארוך — כמו שער של קיבוץ — נפתח לפנינו.

*המשך העלילה בסיפור המלא*

אשכול נבו

אשכול נבו (1971) הוא נכדו של ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל לוי אשכול, וקרוי על שמו. לאחר שנים של עבודה כקופירייטר במשרדי פרסום שונים, החליט להתמקד בכתיבה ספרותית. ספרו "ארבעה בתים וגעגוע" שתורגם וראה אור בצרפתית, זיכה אותו בפרס הספרותי הצרפתי ע"ש ריימונד ואלייר לשנת 2008 (הספר גם תורגם לאנגלית, איטלקית, גרמנית וערבית). בעקבות ספרו "נוילנד" היה מועמד לפרס ספיר לשנת 2011. ספרו "משאלה אחת ימינה" הפך מיד עם צאתו לרב מכר וזכה בפרס הזהב ובפרס הפלטינה של התאחדות הוצאות הספרים. ב-2014 זכה בפרס סטימצקי על ספרו "המקווה האחרון בסיביר". ספרים נוספים פרי עטו: "שלוש קומות", זמורה-ביתן, 2015, "הראיון האחרון", זמורה-ביתן, 2018, "גבר נכנס בפרדס", זמורה-ביתן, 2021, "לב רעב", זמורה ביתן, 2023. 

נבו מנחה סדנאות כתיבה עם המשוררת אורית גידלי והרצה בעבר ב"בצלאל".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/yx9kj3p8

עוד על הספר

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

יוהנסבורג - מתוך לב רעב אשכול נבו

החדר הקטן ההוא לא יוצא לי מהראש.

תשע שנים חלפו מאז שהייתי ביוהנסבורג, והוא עדיין מופיע לי בחלומות.

*

אין מצב שאתה לא בא לבקר אותי, הוא כתב.

ברור, עניתי.

אני אשלח מישהו שייקח אותך מהנמל, הוא הציע.

אין צורך, עניתי. הפסטיבל אוסף אותי.

תוודא שהרכב הוא באמת של הפסטיבל, הוא כתב. היה כאן איזה סיפור לפני שבוע. שחורים שיספו גרון של תייר. ואל תצא מהמלון שלך אחרי שש בערב. מסוכן מדי. מתי ההופעה שלך? בשבת בלילה? אולי תבוא אלינו לפני זה לצהריים? דיינה תשמח.

*

הוא היה הסולן של הלהקה שלנו בתיכון. קראנו לעצמנו "הפרטיזנים". הופענו בכל מיני ערבים של להקות צעירות, והיו לנו גם קצת מעריצים. בעיקר מעריצות. בעיקר בגללו. היה דיבור שנעשה אלבום, אבל אז התגייסנו וזה התמסמס. את דיינה הוא הכיר כשליווה טיול שורשים של צעירים יהודים מדרום אפריקה. אחרי שנה הם עברו ליוהנסבורג. והוא התחיל לעבוד אצל אבא שלה. יהלומים. אבטחה. אף פעם לא הבנתי מה בדיוק הוא עושה. אבל מהפייסבוק שלו היה ברור שהוא מרוויח טונות של כסף. ושהוא לא מתכוון לחזור.

*

הווילה שלו היתה מוקפת בגדר חשמלית. ובכניסה היתה בוטקה של שומר.

זה בטח נראה לך מוזר, הא? הוא אמר.

הינהנתי.

בכל שעתיים בממוצע נפרץ בעיר הזאת בית, הוא הסביר. בחצי מהמקרים זה נגמר ברצח.

ואללה, הצטמררתי.

הוא הקיש קוד כניסה, והשער הצהוב והארוך — כמו שער של קיבוץ — נפתח לפנינו.

*המשך העלילה בסיפור המלא*