במקרה הכי גרוע

אזהרה

כשחייכם עומדים בסכנה או כשאתם מוצאים את עצמכם במצב נואש, ייתכן שלא קיימת דרך בטוחה להיחלץ. בעת התמודדות אמיתית עם המקרים הגרועים ביותר שמוצגים בספר זה, אנחנו ממליצים בחום — למעשה, אנחנו עומדים על כך — שתתייעצו עם מומחה בעל ניסיון. אך כיוון שמומחים בעלי ניסיון אינם בהכרח זמינים ברגעי סכנה, ביקשנו ממומחים בתחומים שונים לתאר עבורנו את השיטות שהיו עשויות לשמש אותם במצבי חירום כאלה. המו"ל, המחברים, המתרגמת והמומחים מסירים מעליהם אחריות באופן גורף לכל פגיעה שעלולה להיגרם כתוצאה משימוש נכון או שגוי במידע הכלול בספר זה. מקורו של המידע במומחים אמיתיים, אבל איננו יכולים להבטיח שהוא מלא, בטוח או מדויק, ואין לראות בו תחליף לשיקול דעת ולהיגיון בריא. בנוסף, אין להשתמש במידע הכלול בספר כדי לפגוע בזכויות אנשים אחרים או לעבור על החוק: אנו מפצירים בכם לשמור על החוק ולכבד זכויות אנשים אחרים, כולל זכויות קניין או אחרות.

— המחברים

הקדמה

הכללים להישרדות
מאת מל "איש ההר" דֶוִויז

אני מדריך בתחום הנקרא ״הישרדות, התחמקות, התנגדות ובריחה״. פיתחתי, כתבתי ולימדתי קורסים בנושא זה בכל רחבי העולם, בהשתתפות יותר מ-000,001 תלמידים — אזרחים, טייסי חיל הים האמריקאי ואנשי יחידות עילית. יש לי ניסיון של יותר משלושים שנה באימוני הישרדות, מהחוג הארקטי ועד ערבות קנדה, מהג'ונגלים של הפיליפינים ועד מדבריות אוסטרליה. די לומר שעם השנים למדתי דבר או שניים לגבי הישרדות.

לא משנה איפה אתם נמצאים — בין שאתם מטיילים בהרים, טסים במטוס או חוצים את הארץ בנהיגה — הישרדות משמעותה ״הישארות בחיים או המשך קיום״ במצבים קשים. אחרי הכול, זהו עצם העניין — להמשיך להתקיים ולא חשוב כמה קשות הנסיבות.

• אתם חייבים להיות מוכנים — מנטלית, פיזית, וגם מבחינת הציוד שאתם לוקחים.

ההכשרה שלי בחוג הארקטי תישאר תמיד מבחינתי הרפתקת ההישרדות האולטימטיבית. הצפון הרחוק הוא סביבה קשוחה ולא סלחנית במידה קיצונית, אבל האינואיטים המקומיים לא סתם שורדים שם, זה המקום שהם מתגוררים וחיים בו. את רוב הפריטים שתזדקקו להם כדי לשרוד בחוג הארקטי עליכם להביא אתכם — מרווח האלתור שם קטן מאוד.

בוקר אחד, בעודנו מכונסים באיגלו שלנו ושותים תה חם, הבחנתי שהמדריך האינואיט, שהיה מבוגר מאתנו, שותה יותר תה מכולנו. ״כנראה הוא צמא,״ חשבתי לעצמי. לאחר צעדת הבוקר בנוף הקפוא, עם הגעתנו אל המחנה בשטח, הוא ניגש אל תל קטן. המדריך האינואיט הצעיר יותר תרגם עבורנו את דבריו: ״השועל יבוא לכאן בחיפוש אחר נקודת תצפית גבוהה. זה מקום טוב להציב בו מלכודת.״ האינואיט המבוגר שלף את מלכודת הפלדה שלו, הציב אותה, ולהפתעתנו הטיל את מימיו בקצה השרשרת. הקצה הרטוב קפא וקיבע את השרשרת אל הקרקע! המדריך הצעיר הסביר שזאת הסיבה שהאיש שתה כל כך הרבה תה בבוקר — כדי לקבע את המלכודת!

הלקח: משאבים + אלתור = הישרדות.

• אל תתעלמו מחשיבות ההיבטים המנטליים של ההישרדות — ובמיוחד, כמה חשוב להישאר רגועים ולא להיכנס לפאניקה.

זכרו שכוח רצון הוא הדבר החשוב ביותר להישרדות — אל תידבקו במחלה הנוראה של הרמת הידיים. חוסן מנטלי בא לידי ביטוי בעיקר כשמישהו עושה טעות, ואת זה לא ניתן למנוע לחלוטין.

במסע מסוים שהשתתפתי בו בג'ונגלים של הפיליפינים, המדריך המבוגר שלנו גָאני אסף צמחים שונים בזמן הצעדה. עם הגעתנו למחנה, גאני הכין במיומנות רבה כלי בישול מקני במבוק. הוא מילא כל צינור במבוק כזה בעלים, בחלזונות (זקנים תופסים חלזונות כי הם אטיים, כך אמר, צעירים תופסים חסילונים מהירים) ובפרוסות של מנגו ירוק, והוסיף כמה פריטים שלא הצלחתי לזהות. את כל זה כיסה בעלי טַארו (שיח אוזן הפיל), מזג מים והניח את כלי הבישול מעל האש.

לאחר סעודת המלכים הזאת התארגַנו לשינה. במהלך הלילה סבלתי מכאבים, מהתכווצויות ומגירוד בגרון. היינו בחשכה מוחלטת, הרחק מכל מקום יישוב, ודרכי הנשימה שלי הלכו ונסגרו. בשעות בבוקר המצב רק החמיר. המדריך סבל מאותם תסמינים כמוני וזה עזר בזיהוי מקור הבעיה: לא הרתחנו די זמן את עלי הטארו. לאחר כמה שעות התאוששנו, ואני רשמתי לעצמי את הלקח הזה שנלמד בדרך הקשה: אפילו זקני הג'ונגל עשויים לטעות.

כולנו עושים טעויות. הישרדות משמעותה התמודדות עם הטעויות הללו.

• עליכם לגבש לעצמכם תוכנית הישרדות שתביא בחשבון את הרכיבים החיוניים הבאים: מזון, אש, מים ומחסה (וכן אמצעי איתות ועזרה ראשונה).

סביבה טרופית היא אחד האזורים שהכי קל לשרוד בהם. קיימים בה כל צורכי ההישרדות — מזון, אש, מים ומחסה — אם יודעים היכן לחפש. במהלך קורס הישרדות צבאי בג'ונגל אחר נזקקנו מאוד למים, אבל לא יכולנו להתקרב אל הנחלים, הנהרות או מקווי המים הגדולים האחרים באזור משום ש״האויב״ עקב אחרינו והציב תצפיות על אזורים אלה. בזמן חיפוש בצמחייה, המדריך שלנו פֶּפּה הצביע בסכין הג'ונגל שלו (סכין בולו גדול) על צמח עבה דמוי גפן שקוטרו כעשרה סנטימטרים. הוא חתך את ראש הגפן וקצץ ממנה מקטע באורך כמטר, סימן לי והחזיק אותו מעל שפתי היבשות. מעולה! הגפן הפיקה מים בכמות של כוס גדולה כמעט. לאחר מכן הוא קצץ גבעול רַטאן עבה, שסיפק כמות דומה. באותו ערב חרצנו כמה חריצים בגזע של עץ טאבוי, הנחנו מתחת לחתכים כלי קיבול שיצרנו מבמבוק והשארנו אותם למשך הלילה. למחרת, בשעת בוקר מוקדמת, הכילו כלי הקיבול שלנו שישה עד שמונה ליטרים מים.

למחרת בבוקר ירד גשם, ופפה עצר לקצור צרור עשב ארוך. הוא קשר את העשב סביב עץ בעל קליפה חלקה ליצירת מגופה. מתחת למגופה הוא הניח את ספל השתייה שלו העשוי במבוק כדי לאסוף את מי הגשם. באותו לילה, לאחר שהגענו כולנו לאזור בטוח, חשכת הג'ונגל ירדה עלינו וישבנו כולנו באורהּ המרצד של המדורה. פפה חייך אלי ואמר, ״ושוב חמקנו מהאויב ולמדנו לחזור.״

הביטוי הפשוט הזה הפך לקו המנחה שלנו — ולמעשה, זהו הקו המנחה של כל מומחה הישרדות, גם אם אינו יודע זאת: ״ללמוד לחזור.״

המדריך שלפניכם יוכל לעזור לכם בכך.

פתח דבר

יש לנו חדשות טובות וחדשות רעות.

נתחיל מהרעות: צר לנו לדווח שהעולם שׁם בחוץ הוא עדיין מקום מסוכן.

למרות מיטב מאמצינו; למרות ההתקדמות הדרמטית שלנו בתחומי הטכנולוגיה, הרפואה והמוּדעוּת הגלובלית; למרות מיליוני הקוראים שקראו את המדריכים שלנו בשני העשורים האחרונים (חלקם, אנחנו שמחים לדווח, טענו שהעצות המשעשעות אך המדויקות שלנו הצילו את חייהם), סכנות עדיין אורבות מתחת לפני השטח, מעבר לפינה ומאחורי הדלת.

ואי אפשר לדעת מתי תמצאו את עצמכם במצב גרוע. או הגרוע ביותר.

אבל עכשיו לחדשות הטובות: אנחנו עדיין נמצאים כאן כדי לעזור לכם.

כשיגיע הרגע, אנחנו רוצים שתדעו מה לעשות. אנחנו רוצים שתדעו מה לעשות כשהטייס מאבד את ההכרה, כשהרכבת יורדת מהפסים או כשאתם מתחילים לשקוע בבוץ הטובעני. אנחנו רוצים שתדעו מה לעשות כשהאליגטור תוקף, כשהשור מסתער או כשהליצנים שאמורים לשעשע עושים רושם מפחיד. אנחנו רוצים שתדעו מה לעשות כשהטלפון הנייד שלכם עולה באש, כשסכר בקרבת מקום נפרץ או כשאתם נקברים בעודכם בחיים.

אם תהיו מוכנים, יש סיכוי שתצאו מזה בזול או אפילו ללא פגע. אבל זכרו — כשאנחנו אומרים שתהיו מוכנים, אנחנו לא מתכוונים שאתם חייבים לזכור את ההנחיות שלנו מילה במילה. למרבה המזל, המפתח להישרדות במקרה הגרוע ביותר הוא תמיד זה:

אל תיכנסו לפאניקה.

אנחנו מקווים שאם יגיע הרגע, בזכות הקריאה במדריך השימושי הזה תזכרו אי שם בשיפולי מחשבתכם שאתם יודעים את התשובה על השאלה, ״מה לעזאזל עושים עכשיו?״ — וזה יספיק כדי להקנות לכם את קור הרוח הדרוש כדי לפעול.

בכתיבת המהדורה החדשה והמעודכנת הזאת התייעצנו עם עשרות מומחים במגוון תחומים, כדי לוודא שהעצות שלנו עדכניות ומגלמות את מיטב השיטות, העצות והמידע שיוכלו להציל את חייכם, את איבריכם ואת יקיריכם. נמשיך לעדכן את המידע באתר שלנו, www.worstcasescenario.com, כדי לעזור לכם להתמודד עם כל הפתעה שהעולם עשוי להשליך בכיוונכם.

כי העולם שם בחוץ הוא עדיין מקום מסוכן — אבל כמו תמיד, אנחנו כאן כדי לעזור.

המחברים

ג'ושוע פיבן ודיוויד בורגניכט

חלק ראשון

פריצות
והיחלצויות נועזות

איך להנחית מטוס

הנחיות אלה מתמקדות בהנחתת מטוסי נוסעים קלים, לא מטוסים של חברות תעופה מסחריות.

1. אם יש במטוס מערכת אחת בלבד של הגאים, דחפו את הטייס חסר ההכרה מהכיסא שלו, משכו אותו הצדה, בהרמה או בגרירה.

2. התיישבו מול ההגאים.

3. הרכיבו את אוזניות הקשר.

קראו לעזרה בקשר — ישנם כפתורי בקרה ממוקמים על מוט ההיגוי, או על גבי מיקרופון המחובר ללוח המחוונים. לחצו על הכפתור כדי לדבר והרפו כדי להאזין. אמרו ״מֶיידֵיי! מֶיידֵיי! מֶיידיֵי!״ ומסרו את מצבכם, יעדכם ומספר הזנב של המטוס, שאמור להיות מוצג בראש לוח המכשירים. אמרו שמדובר במצב חירום, שאין במטוס טייס מתפקד ושעליכם להנחית אותו מהר ככל האפשר.

4. אם אין תגובה, נסו את ערוץ החירום — כוונו את מכשיר הקשר לתדר 121.50.

מכשירי קשר שונים אלה מאלה, אבל אופן הכיוון של כולם דומה. האדם שישוחח אתכם בקשר יוכל להדריך אתכם איך לנחות: עקבו אחר ההנחיות בדקדקנות. אם אינכם מצליחים ליצור קשר עם מישהו שידריך אתכם כיצד לנחות, תצטרכו לעשות זאת בכוחות עצמכם.

5. בחנו את סביבתכם וזהו את המכשירים שלפניכם.

הסתכלו סביב. האם המטוס אופקי ביחס לקרקע? אם לא המראתם לפני זמן קצר ואתם לא בעיצומה של נחיתה, המטוס אמור לטוס אופקית ובקו ישר יחסית. אם הטייס האוטומטי מופעל, השאירו אותו פועל. אם הוא כבוי, חפשו כפתור כחול המאזן את המטוס. זוהי טכנולוגיה חדשה יחסית, שמפעילה את הטייס האוטומטי ומאזנת את המטוס כך שיטוס בקו ישר ואופקי.

מוט היגוי: זהו ההגה של המטוס והוא אמור להימצא היישר מולכם. הוא מעלה ומוריד את אף המטוס ומגלגל אותו ימינה ושמאלה. משכו בהגה אליכם כדי להעלות את האף, דחפו קדימה כדי להוריד אותו. סובבו מעט שמאלה כדי להפנות את המטוס שמאלה, מעט ימינה כדי להפנותו ימינה. ההגה רגיש מאוד — הזיזו אותו סנטימטרים ספורים בלבד אם אתם רוצים לשנות את כיוון הטיסה. במצב שִׁיוּט, כשיושב בכיסא הטייס אדם בגובה ממוצע הוא אמור לראות את אף המטוס מעט מתחת לאופק. במידת הצורך, אפשר למדוד באמצעות האצבעות: האופק אמור להימצא בגובה של ארבעה עד חמישה עוביי אצבע מעל מכסה המנוע או הדשבורד של המטוס.

מד גובה: מציין את גובה המטוס מעל פני הים. מד הגובה נמצא במרכז לוח המכשירים ויש לו שלושה מחוגים. המחוג עם המשולש בקצהו מציין גובה ביחידות של עשרת אלפים רגל, המחוג הרחב — ביחידות של אלף רגל, והמחוג הדק והארוך — ביחידות של מאה רגל.

מחוון כיוון: מציין את כיוון הטיסה. במרכזו יש ציור קטן של מטוס, ואף המטוס יצביע בכיוון שבו טס המטוס.

מד מהירות: מד צבעוני זה נמצא בחלקו העליון של לוח המכשירים, מצד שמאל. בדרך כלל הוא מציג את המהירות בקשרים, אך תיתכן גם תצוגה במיילים לשעה. במצב שיוט, מטוס קל אמור לטוס במהירות של כ-120 קשר. מתחת למהירות 50 קשר, המטוס יהיה קרוב במידה מסוכנת למהירות הזדקרות. (קשר אחד שווה מייל יבשתי ורבע לשעה.)

מִצערת: המצערת שולטת במהירות הטיסה (כוח מנוע) ובגובה האף ביחס לאופק. ידית המצערת נמצאת בין המושבים וצבעה תמיד שחור. משכו בה לעברכם כדי להאט את המטוס ולהנמיך גובה, או דחפו הלאה מכם כדי להאיץ ולטפס. רעש המנוע יתחזק או ייחלש בהתאם, ממש כמו במכונית.

מד דלק: מד הדלק נמצא בחלק התחתון של לוח המכשירים. אם הטייס ציית לתקנות רשות התעופה, אמור להיות במטוס די דלק לזמן הטיסה המתוכנן בתוספת חצי שעה. במטוסים מסוימים יש מכל דלק לגיבוי נוסף על המכל הראשי, אבל אינכם צריכים לעסוק בהחלפת מכלים.

מדפים: בשל מורכבותם, אדם בלתי מנוסה יתקשה לשלוט במטוס באמצעות מדפי הכנפיים. כדי לשלוט במהירות הטיסה השתמשו במצערת ולא במדפים.

6. התחילו להנמיך גובה.

משכו במצערת לעברכם כדי להאט. הפחיתו את מהירות השיוט בערך ברבע. עם ההאטה, אף המטוס יתחיל לרדת. האף צריך להגיע כעשרה סנטימטרים מתחת לאופק (חמישה־שישה עוביי אצבע).

7. פתחו כַּני נֶסע.

בדקו אם יש למטוס כני נסע קבועים או מתקפלים. במקרה של כני נסע קבועים אין צורך לעשות דבר. אם הם מתקפלים תמצאו ידית נוספת ליד ידית המצערת, בין המושבים, שהקצה שלה מעוצב בצורת גלגל. בנחיתה על מים, השאירו את כני הנסע מקופלים (למעלה).

8. חפשו מקום מתאים לנחיתה.

אם אינכם מצליחים למצוא שדה תעופה, מצאו שדה שטוח לנחות עליו. שדה באורך קילומטר וחצי יהיה אידיאלי, אבל מטוס מסוגל לנחות על רצועת אדמה קצרה בהרבה, כך שאין טעם לבזבז זמן על חיפוש אתר נחיתה ״מושלם״ — אין דבר כזה. בלית ברירה תוכלו לנחות גם על שטח שאינו חלק. אם אתם מוצאים חוף ים פנוי מאנשים, נחתו קרוב לשפת המים, היכן שהחול מוצק יותר. אם אתם נוחתים במים, השתדלו לנחות קרוב לספינה או לחוף ואל תפתחו את כני הנסע. לעולם אל תנסו להנחית במים מטוס בעל כני נסע קבועים.

9. התיישרו במקביל למסלול הנחיתה, כך שכאשר מד הגובה יעמוד על 1,000 רגל, השדה יימצא מעבר לקצה הכנף הימנית.

בנסיבות אידיאליות כדאי לבצע מַעבר מקדים מעל השדה כדי לבדוק שאין בו מכשולים; אם אין מצוקת דלק, אולי תרצו לעשות זאת. עברו מעל השדה, המשיכו לטוס במלבן גדול והתקרבו אל השדה פעם שנייה.

10. עם ההתקרבות למסלול הנחיתה, משכו אליכם את ידית המצערת כדי להאט.

אל תניחו לאף המטוס לרדת יותר מחמישה־עשר סנטימטרים מתחת לאופק.

11. המטוס אמור להימצא 100 רגל מעל הקרקע כשאתם נמצאים בתחילת מסלול הנחיתה. הגלגלים האחוריים אמורים לגעת בקרקע ראשונים.

מטוס מזדקר במהירות 55-65 מיי״ש/קשר. עם נגיעת הגלגלים בקרקע, המטוס צריך להיות קצת מעל מהירות ההזדקרות.

12. משכו בידית המצערת עד הסוף והקפידו שאף המטוס לא ירד בחריפות.

העלו את אף המטוס אל קו האופק. משכו בעדינות במוט ההיגוי בעוד המטוס נוגע בקרקע.

13. השתמשו בדוושות שעל הרצפה כדי לכוון את המטוס ולבלום על פי הצורך.

מרגע שהגלגלים נוגעים בקרקע יש להגה השפעה מעטה בלבד, ולכן השתמשו בדוושות. הדוושות העליונות הן הבלמים, והתחתונות שולטות בכיוון הנסיעה. התמקדו תחילה בדוושות התחתונות. לחצו על הדוושה הימנית כדי להפנות את המטוס ימינה ועל השמאלית כדי להפנות אותו שמאלה. אל תשכחו לשלוט גם במהירות. אפילו הפחתה קטנה במהירות על הקרקע תגדיל באופן משמעותי את סיכויי ההישרדות. אם תפחיתו את המהירות על הקרקע מ-120 ל־ 50-60 מיי״ש/קשר, סיכויי ההישרדות שלכם יגדלו פי שלושה.

זכרו:

◄ נחיתת חירום המבוצעת היטב בְּשטח בעייתי עשויה להיות מסוכנת פחות מנחיתה חסרת שליטה בשדה תעופה מוסדר.

◄ אם המטוס פונה בכיוון עצים, נסו לכוון אותו ביניהם כדי שהכנפיים יספגו את עוצמת ההתנגשות.

◄ עם עצירת המטוס, צאו מהר ככל האפשר והתרחקו ממנו — ואל תשכחו לקחת אתכם את הטייס.

◄ התרחקו מהמטוס לכיוון זנבו, ולפחות חמישה מטרים מעבר לזנב.

◄ לששת מחווני הטיסה הבסיסיים יש בדרך כלל סידור קבוע כדלהלן (משמאל לימין). בשורה העליונה: מד מהירות, אופק מלאכותי, מד גובה. בשורה התחתונה: מתאם פנייה, מחוון כיוון, מד מהירות אנכית.