לרקוד עם טי.אס. אליוט

עֵין-גַּנִּים
 

א.

הַאִם נֶעֱקַדְנוּ בְּכַבְלֵי תְּמוּתָה

לְגַבּוֹ שֶׁל הַלִּוְיָתָן הַלָּבָ^ן[1], זֶה הַזְּמַן הַלִּינֵאָרִי^[2]?

רוֹכֶבֶת עַל הַמְּטוּטֶלֶת בִּשְׁעוֹן הַסַּבָּא

שֶׁל הַמוֹיְרוֹת^[3], מִתְנַדְנֶדֶת, עוֹלָה יוֹרֶדֶת

בֵּין זְמַן עָתִיד לִזְמַן עָבָר,

אֲנִי עוֹבֶרֶת בֵּין הַחִשּׁוּרִים לִימֵי יַלְדוּתִי

בַּבַּיִת הַיָּשָׁן בְּעֵין-גַּנִּים.

הַמִּסְדְּרוֹנוֹת עִם הַפִּנּוֹת הַחֲשׁוּכוֹת

שֶׁהוֹבִילוּ לַמִּטְבָּח הַשָּׁקוּעַ לְמֶחֱצָה,

חֲדַר הָאוֹרְחִים שֶׁנִּכְנְסוּ אֵלָיו רַק לְנַגֵּב אָבָק

מֵהַכֻּרְסָאוֹת עִם הָרִפּוּד הַנֻּקְשֶׁה,

הַגַּג הַשָּׁטוּחַ עָלָיו, בְּלֵילוֹת קַיִץ לוֹהֲטִים

מַלְּאוּ עֵינֵינוּ כּוֹכָבִים,

עַתָּה נֶהֱפַךְ לְקֻפְסוֹת מְסֻדָּרוֹת בִּקְפִידָה,

מָעֳרָמוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ בְּמִגְדָּלִים

שֶׁל חֲלוֹמוֹת בּוּרְגָּנִיִּים.

לְמַטָּה, לְמַטָּה בְּמוֹרַד הַגֶּזַע הֶחָמִים

שֶׁל עֵץ הַמַּנְדָּרִינוֹת אָנוּ מַחְלִיקִים,

נוֹחֲתִים בְּרַכּוּת עַל עֲרֵמַת עָלִים מִתְפּוֹרְרִים,

אַחַי וְדוֹדָנַי כְּבָר מִתְגַּלְגְּלִים שָׁם, צוֹחֲקִים,

אֲחוּזִים בְּרֵיחַ פְּרִי מַרְקִיב בְּצַלָּחוֹת^[4] הַחַמְרָה

סְבִיב הָעֵצִים.

רוּצוּ, רוּצוּ, רוּצוּ, מְגַרְגֶּרֶת הַיּוֹנָה,

בּוֹאוּ לְגַן הַתַּעֲנוּגוֹת הַסּוֹדִיִּים שֶׁלִּי.

סְבִיב הַמִּרְפֶּסֶת הַקִּדְמִית, שָׁם הַמְּבֻגָּרִים

חוֹלְקִים אֲבַטִּיחַ קַר וּרְכִילוּת חַמָּה, בֵּין לוּל הַתַּרְנְגוֹלוֹת לַחֲצַר הָעִזִּים,

אֶל הַמַּמְלָכָה הַקְּסוּמָה בֵּינוֹת צְלָלִים יְרֻקִּים כֵּהִים, קְלִפַּת תַּפּוּז לוּלְיָנִית

מִסְתַּלְסֶלֶת מֵאוֹלָר, אַרְבָּעָה רָאשִׁים קְרוֹבִים, הֶעָסִיס נוֹזֵל מִשְּׂפָתַיִם

מֻכְתָּמוֹת בַּאֲדֹם פִּיטַנְגּוֹ^[5] בּוֹהֵק.

שָׁמַרְנוּ עַל הָעֵדֶר שֶׁלָּנוּ, קְעָרוֹת הֲפוּכוֹת

שֶׁהֵחֵלּוּ אַט-אַט לְהָנֵץ רַגְלֵי קַשְׂקַשִּׂים קְטַנּוֹת

וְרָאשִׁים עִם עֵינֵי חֲרוּזִים שְׁחֹרוֹת,

אַךְ לִקְלִפּוֹת הַמְּלָפְפוֹן הָרַעֲנַנּוֹת שֶׁבָּחַרְנוּ

עֲבוּרָם מִתּוֹךְ פַּח הָאַשְׁפָּה בַּמִּטְבָּח

לֹא שָׁעוּ. הָיִינוּ עֲצוּבִים.

שִׁלְחוּ אוֹתָם, צְאוּ לַחָפְשִׁי, צוֹוַחַת הַדּוּכִיפַת,

אַף יְצוּר חַי בַּל יְהִי כָּבוּל.

בִּקְצֵה הַסּוֹפִים

אֵין קִיּוּם לִכְלוּם

זוּלַת הָאֲנִי הַנּוֹכֵחַ

בָּרֶגַע הַזֶּה בַּיְּקוּם.

ב.

תַּפּוּזִים נוֹצְצִים כְּשִׁנֵּי זָהָב

בְּלֵב הָאֲפֵלָה, עֲרֵמוֹת

עָלִים יְבֵשִׁים כְּמִגְדְּלֵי נַעֲלַיִם וְאֵפֶר.

צַחֲנַת הַמָּוֶת מֵעֵבֶר לַיָּם

רְקוּמָה בְּשׁוּלֵי הִתְמַכְּרוּת מְתוּקָה,

פְּרִיחַת הַהֲדָרִים נִשֵּׂאת בָּרוּחַ.

דּוֹדָה בֶּטִי שָׁלְחָה חֲבִילוֹת שֶׁל הַצְּלָב הָאָדֹם

לְאָחִיהָ וְאִשְׁתּוֹ שֶׁנִּתְפְּסוּ בְּהוֹלַנְד וְהוּבְאוּ לְמַחֲנֵה מַטְהָאוּזֶן,

הֲרֵי הֵם כָּתְבוּ גְּלוּיוֹת מְרַגְּשׁוֹת כָּל כָּךְ מִשָּׁם, הֵם בְּטוֹב

וְהַכֹּל בְּסֵדֶר אִתָּם. רַק אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה

נוֹדַע לָהּ כִּי בִּזְמַן שֶׁשָּׁלְחָה אֶת הַחֲבִילוֹת הֵם מִזְּמַן כָּלוּ בֶּעָשָׁן

בַּמִּשְׂרָפוֹת, רַק הַגְּלוּיוֹת שֶׁהֻכְרְחוּ לִכְתֹּב, הַגְּלוּיוֹת

הִמְשִׁיכוּ לְהַגִּיעַ, כִּקְרִיאַת רְפָאִים מֵעוֹלָם שֶׁאֵינֶנּוּ עוֹד.

אוֹר נוֹזְלִי רָץ לְאֹרֶךְ תְּעָלוֹת חֲפוּרוֹת.

כָּל תְּעָלָה נִפְתַּחַת בְּתוֹרָה

לָתֵת לְצוּף הַחַיִּים הַצָּלוּל

לַעֲלוֹת בַּשָּׁרָשִׁים וּבַוְּרִידִים

לְהַגְשָׁמַת הַחֲלוֹם - הַחוֹלֵם

הָפַךְ לְמַעֲשִׂי, הַמְּתֻרְבָּת הִתְפָּרֵעַ.

חֵצִי עָלֶה עֲדַיִן זוֹרֵחַ כֻּלּוֹ^[6], מַחֲצִית הַלֵּב

לְעוֹלָם תִּזְכֹּר. תַּבְנִיּוֹת אֶתֶרִיּוֹת

מְשַׁמְּרוֹת עֲבוּרֵנוּ אֶת הַמֻּשָּׂג הַמֻּשְׁלָם,

בִּזְמַן שֶׁאָנוּ חוֹוִים אִי-שְׁלֵמוּת בָּעוֹלָם.

ג.

כָּאן מְקוֹם תְּחִיַּת-הַמֵּתִים.

מָה שֶׁהָיָה פַּעַם חֲלוֹם הָזוּי

הַיּוֹם מְעֻגָּן, מְבֻטָּן וּמְחֻשַּׁל

בָּשָׂר וָדָם, דָּם חָדָשׁ מְכַסֶּה עַל הַיָּשָׁן,

מְלַחְלֵחַ אֶת הָאֲדָמָה בְּדַחַף שֶׁאֵינוֹ בַּר-כִּבּוּשׁ

לְמָקוֹם לִקְרֹא לוֹ בַּיִת.

לֹא זָכִיתִי לְהַכִּיר אֶת סַבָּא-רַבָּא שֶׁלִּי

שֶׁבָּא מְדוֹרְטְמוּנְד עִם אִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנָּה,

עָזַב אֶת בָּנָיו, כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ, שֶׁאָבְדָה לָעַד.

הוּא רָאָה תְּחִלָּתָם שֶׁל חַיִּים חֲדָשִׁים,

עָזַר לַחֲתָנוֹ לַהֲפֹךְ אֶת הַלִּיפְטִים, מְכוּלוֹת הָרָהִיטִים

שֶׁשָּׁטוּ בָּאֳנִיָּה מִגֶּרְמַנְיָה לְתֵל-אָבִיב,

לְבִקְתוֹת מְגוּרִים, שָׁם, בְּפַרְדֵּס הַהֲדָרִים, לְיַד עֲצֵי הַפֶּקָן הָעֲנָקִיִּים.

הֵם הִכְנִיסוּ יְדֵיהֶם שֶׁלֹּא יָבְּלוּ מֵעֲבוֹדָה קָשָׁה

לְלֵב הָאֲדָמָה הָאֲדֻמָּה

וְעִסּוּ אוֹתָהּ לַחַיִּים.

הַמְּטוּטֶלֶת בִּשְׁעוֹן הַקּוּקִיָּה שֶׁל סָבָתִי נָעָה לְלֹא-מָנוֹחַ

מִזְּמַן עָבַר לִזְמַן עָתִיד, וְרַק פַּעַם אַחַת נֶעֶמְדָה.

בִּנְקֻדַּת הַכְּנִיסָה, בִּנְקֻדַּת הַיְּצִיאָה

שָׁם נָחוּשׁ הֱיוֹתֵנוּ נֵצַח.

עִם הֵעָלֵם הַחִכּוּךְ הַבִּלְתִּי-פּוֹסֵק שֶׁל הַחוֹלֵף

מַגִּיעָה הַדְּמָמָה הָרְחָבָה שֶׁל אֵינְסוֹף הֲיֵשׁ.

[1] הלוויתן הלבן הוא כמובן הלוויתן בספרו המפורסם של הרמן מלוויל – מובי דיק. הלוויתן היה מושא האובססיה של רב-החובל אחאב אשר רדף אחריו במשך שנים, נחוש לתפסו, למרות המחיר הכבד שהוא ואנשיו שילמו על כך, רובם בחייהם. בסופו של דבר אחאב, שלא מוותר על המרדף אחרי הלוויתן הלבן נתפס בכבלי הצלצל שתקע בגבו של הלוויתן, וכך, עקוד לגבו, הוא מוצא את מותו במצולות.
[2] הזמן הליניארי הוא הדרך שבה אנו רגילים לחשוב על מושג הזמן, כמתקדם באופן קווי ורציף מהעבר אל ההווה והעתיד.
[3] המוירות מהמיתולוגיה היוונית, הן שלוש אחיות, שתוארו כנשים זקנות אשר אחזו בידן את הכוח האחד שגם האלים פחדו ממנו – הן היו אלות הגורל, אשר מרגע שגזרו אותו, אף אחד לא יכול היה לשנותו.
[4] צלחות – כך קראו לגומות העגולות שחפרו מסביב לעץ כדי שמי ההשקיה יישארו סביב העץ וישקו היטב את שורשיו.
[5] פיטנגו הוא פרי קטן ועגול, טעמו מתוק-חמצמץ וצבעו אדום בהיר עד ארגמן כהה. הוא גדל על שיח ונוטעים אותו בדרך-כלל לנוי. למרות שפירותיו אכילים לא מגדלים אותו למכירה כי הגלעין שלו גדול מאד.
[6] צילום קריליאני מפורסם של עלה הראה כי ההילה מסביב העלה נותרה שלמה גם כשנחתך וצולם רק מחצית העלה. טכניקת צילום זו שהתגלתה במקרה על ידי סמיון קירליאן בשנת 1939 עוררה התלהבות רבה בקרב חוקרי תופעות על-טבעיות אשר ראו בה הוכחה לקיום ההילה האנרגטית סביב כל גוף חי.