מנהיגות מבפנים

הקדמה

הספר שלי נכתב במטרה לסייע לאנשים לחוות את חייהם ברווחה נפשית ובתחושת מסוגלות והצלחה. תחושה עמוקה מקננת בי שאנשים רבים, בארץ ובעולם, יתחברו לתכנים המופיעים בספרי, שנכתבו בשפה השווה לכל נפש. 

ספר זה, שהוא מבחינתי ילד קטן שבא לעולם, לא נוצר בן רגע. הוא פרי של כתיבה ושל סדנאות שהנחיתי בעשרים השנים האחרונות במסגרות שונות: סדנאות לתלמידות ולתלמידים וסדנאות העצמה לגמלאים ולסגלי הוראה; והוא עוסק בליבת הנושאים המעסיקים את כולנו: כיצד נוכל לחיות את החיים בעוצמה, בשלווה פנימית ובשמחה, וכל זאת במציאות המורכבת והמאתגרת שמזמנת לנו המאה העשרים ואחת.

אני שואפת לשתף אתכם בתובנות שהגעתי אליהן בשלבים שונים בחיי, מתוך רצון שיסייעו, ולו במעט, לאנשים המתמודדים מדי יום עם הקשיים והאתגרים שהחיים מציבים בדרכנו ולעיתים נראים בלתי עבירים. הרעיונות בספר התגבשו במחשבתי ובתודעתי במשך שנים ארוכות, שבהן תהליכים רגשיים עמוקים עברו עליי ועל הסובבים אותי במעגלי חיי השונים.

אתחיל מההתחלה: מי אני?

שמי אורנה מרקוס בן־צבי, גמלאית של מערכת החינוך, בשנות השישים לחיי.

וקצת היסטוריה: נולדתי והתבגרתי בתל אביב. בצבא מילאתי תפקיד קצינת שלישות, ובתום שבע שנות שירות השתחררתי בדרגת סרן.

במשך שנתיים שהיתי עם משפחתי בניגריה לרגל שליחות מסחרית, ואחר כך התפניתי להשלים את לימודי התואר הראשון והשתלבתי במערכת החינוך. לאחר סיום לימודי התואר השלישי במגדר ובהיסטוריה של עם ישראל, השתלבתי במערך ההדרכה של משרד החינוך, תחילה כמדריכה להיסטוריה, ולאחר מכן כמדריכה ארצית לחינוך ומגדר. מילאתי תפקידים אלו במשך שבע שנים, עד יציאתי לגמלאות.

בשנות עבודתי הרבות כמורה, כמחנכת וכממלאת תפקידים שונים בבית הספר התיכון שבו לימדתי, לצד לימודים לתואר שני ואחר כך לתואר שלישי, התמודדתי עם קושי מרכזי: למצוא את הדרך שתאפשר שילוב מיטבי של עבודת הוראה במשרה מלאה (על הדרישות המרובות שבה: ההוראה עצמה ומלבדה בדיקת מבחנים, הכנת שיעורי הכיתה, בניית קשר עם התלמידים וההורים ושמירה על רציפותו) עם עיסוק במחקר — איסוף החומר ועיבודו, מיקוד מחשבה וניתוח נתונים, ופרסום המידע שנאסף ונותח בכתיבה מדעית רהוטה ומדויקת — עיסוק שדרש עמל רב והתמדה; וכל זאת, לצד המטלות שנדרשו ממני בהיותי רעיה, אם ואחר כך סבתא. למילוי כל המשימות האלה נדרשים כוחות נפשיים, חיוניות ומעיין פנימי שממנו ניתן לשאוב עידוד ואופטימיות ההכרחיים כדי שנוכל להמשיך ולא נתייאש בדרך.

כדי להתעודד ולא לוותר וכדי לעמוד בהצלחה באתגרים המקצועיים שעמדו בדרכי, ובד בבד לשמור על איזון נפשי ושמחה, נהגתי לכתוב תובנות שהגעתי אליהן ומחשבות מעצימות. במשך שנים רבות שכנו חומרים אלו במגירה ולא זכו לפרסום. עיבדתי אותם להרצאות, הפעלות, סדנאות ומצגות, ובעזרתן הקניתי אותם לרבים בפורומים שונים; ואת המסרים המעצימים שילבתי בסדנאות לסגלי הוראה שהנחיתי בנושאי חינוך ומגדר. המשתתפים במפגשים השונים דיווחו שהתכנים האלה תרמו לרווחה הנפשית שלהם, עודדו אותם להשמיע את קולם האותנטי, חיזקו את תחושת המסוגלות שלהם ודרבנו אותם לחולל את המציאות שביקשו לעצמם. 

מתוך התובנה שחומרים אלו עשויים לסייע לאנשים רבים נוספים, החלטתי לקבצם ולהוציאם לאור בספר, כשהם מאורגנים על פי נושאי יסוד. אני מקווה שהקריאה בספר תסייע נפשית, רוחנית, רגשית ומעשית לאנשים — נשים וגברים — בהתמודדות עם מציאות החיים המורכבת והמאתגרת שכל אחד מאיתנו חווה במסלול חייו. בשיתוף הרבים בתובנות שאליהן הגעתי אני רואה שליחות וייעוד, ואם הקוראים יחושו שאכן זכו להסתייע בהן ולהתחזק — והיה זה שכרי.

פרק 1
לפני הכול — מנהיגות אישית

מנהיגות אישית היא קבלת אחריות של האדם — לגורלו, למסלול חייו ולתודעתו.

אנשים רבים מאמינים כי קיים גורם חיצוני כלשהו ה"מסדר" בעבורם את החיים. האמונה הזו — בגורל או בכוח חיצוני שיבוא ו"יציל" אותם — אינה מועילה להם ולמעשה חוסמת אותם: היא אינה מאפשרת להם לפעול כדי לקדם את עצמם ואת מטרותיהם.

עליהם לדעת: ה"הצלה" של האדם תבוא אליו תמיד — מעצמו.

מרטין לותר קינג, מנהיג המאבק למען זכויות השחורים בארצות הברית, אמר: "אם אתה לא יכול לעוף — רוץ; אם אתה לא יכול לרוץ — לך; אם אתה לא יכול ללכת — זחל. לא משנה מה אתה עושה — עליך להמשיך להתקדם".

(מתוך הנאום "מהי תוכנית החיים שלך" שנשא לפני תלמידי בית הספר התיכון בארט בפילדלפייה, 1967)

אחד הרעיונות המרכזיים של תנועת ההשכלה, שצמחה באירופה במאה השמונה־עשרה, גורס שכל אדם וכל אומה אחראים לעיצוב גורלם. זוהי תפיסה רציונלית של החיים, המטילה על האדם או על קבוצת בני אדם המאוגדים לחברה, את האחריות המלאה לגורלם ולחייהם. 

ואכן, המפתח לחיינו נמצא בידנו ולא בידי אנשים אחרים, בידי אלוהים, בידי הגורל או כל גורם חיצוני אחר, ממשי או מדומיין. אפילו אנשים אשר התנסו במצבים קשים מנשוא, למשל בשואה, מעידים שגם בעת איומה כזו עדיין נשמרה להם זכות הבחירה של הדרך שבה יתמודדו עם האירועים הנוראים והבלתי אפשריים שחוו.

ונוס ויליאמס, הטניסאית (האמריקאית) מספר אחת בעולם, אמרה באחד מנאומיה: "אני לא מתמקדת במה שניצב נגדי. אני מתמקדת במטרות שלי, ואני מנסה להתעלם מהשאר".

יש אנשים החיים בפסיביות תמידית. הם מניחים לחיים לגרור אותם, והם עצמם רק מגיבים לפעולות של אנשים אחרים או לתופעות שנכפו עליהם. הם ויתרו מראש על חופש הבחירה. אנשים אחרים חשים שהם קורבנות של נסיבות החיים, ובמשך כל חייהם הם חווים וגם צפויים להמשיך ולחוות תסכול, והוא ישפיע על בריאותם הפיזית והנפשית. הפסיביות שלהם תעיק עליהם וגם על סביבתם, והם יישארו תקועים וקפואים במשבצת חייהם ולא ייזמו שינויים ומהלכים לשיפור המציאות. הפסיביות "תוקעת" את האדם, ובפועל, היא מסיגה אותו לאחור.

כיצד המנהיגות האישית באה לידי ביטוי בחיינו?

• מנהיגות אישית היא קודם כול הצבת מטרות. נציב לעצמנו מטרות ("מגדלור") ויעדים אישיים, מקצועיים וחברתיים, ונדמיין את עצמנו במקומות הרחוקים ביותר ובמצבים הפרועים ביותר שנצליח לדמיין, כי ראשית כל מעשה היא בחלום. 

• מנהיגות אישית פירושה שאנחנו קובעים את סדר היום שלנו: נזהה מניפולציות רגשיות ואחרות שאנשים מסוימים מפעילים עלינו, ולא נאפשר לאיש לנהל אותנו, לא בדרך ישירה ולא בדרך עקיפה. 

הסופרת שרלוט ברונטה, כותבת בספרה "ג'יין אייר": "אינני ציפור; אף רשת אינה לוכדת אותי. אני אדם חופשי בעל רצון עצמאי".

(הוצאת ידיעות ספרים, 2007; תרגום: שרון פרמינגר)

ולאונרדו דה וינצ'י, מגדולי אומני הרנסנס, אמר: "הגעתי להבנה שאנשים בעלי הישגים נותנים לדברים לקרות להם רק לעיתים רחוקות. הם תמיד ייצרו את הדברים לעצמם".

• מנהיגות אישית מאפשרת לנו לנווט את החיים בסבך אינטרסים, רגשות ואנשים, הכולל גם מצבים מורכבים ועמומים. פירושה קבלת אחריות לקשר עם אנשים אחרים ולמערכות היחסים איתם, וגם להחלטה להיות מובילים ולא מובלים.

• מנהיגות אישית אומרת שלעולם לא נימצא בעמדה של קורבנות. נחיה חיים מוסריים שיש בהם קבלה ונתינה, והנתינה והשפע יחזרו אלינו, כי לחיים יש אמת פנימית שיש בה איזון.

• מנהיגות אישית דורשת מאיתנו לנסות ולהבין את הזולת, להקשיב לו ולדעת שאנו חושבים מנקודת מבטנו (הסובייקטיבית) בלבד. ועוד נזכור תמיד כי הומניות לעולם לא תהיה סלקטיבית. היא תתייחס לכולם ותשפיע על כולם.

• מנהיגות אישית אומרת שלא נזדקק לעולם לאלימות פיזית או מילולית ולא נשתמש בהן. נדע שאנחנו חלק מהיקום, ממעגל החיים הקוסמי, וחוקי הטבע חלים עלינו. חיינו קצובים, ולכן עלינו לממש אותם במלואם ולחיות אותם במלוא העוצמה.

• מנהיגות אישית מעניקה לנו אפשרות לראות מעבר למצוקה הרגעית. בזכותה אנחנו מבינים כי כישלונות ואכזבות הם שלבים הכרחיים בדרך לצמיחה ולהשתפרות בכל התחומים.

• מנהיגות אישית היא ההבנה שכל הפתרונות נמצאים אצלנו ואיננו זקוקים לאחרים כדי למצוא את המתכון לאושר. עלינו לקבל אחריות לאושר שלנו ולמילוי המצברים הנפשיים שלנו, ולזהות את הכלים והאופנים שבעזרתם אכן נעשה זאת. 

• מנהיגות אישית היא הצבת מטרות ופסגות משלנו (ולא חיפוש מטרות שהוצבו על ידי ציוויים ונורמות חברתיות). עלינו לממש את הייחודיות שלנו ולא לפחד להיות יוצאי דופן. 

• מנהיגות אישית קובעת שעלינו להציב גבולות לעצמנו ולאחרים ולהיות אסרטיביים ביחס לצרכים ולרצונות שלנו מול הזולת.

• מנהיגות אישית משחררת אותנו מפחדים ומחרדות שעוצרים אותנו ומאפשרת לנו להתבונן בחיים מנקודת מבט המתאפיינת במלאות ולא בחוסר. בזכותה נוקיר את מתנות החיים ונודה עליהן ונוותר על הסבל. 

• מנהיגות אישית היא קבלת אחריות לשמחה ולהתנהלות שלנו בחיים, והחשוב מכול — היא ההבנה שכמעט הכול תלוי בנו, בתודעה, בהתמדה ובכוח הרצון שלנו.

חייו של אברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארצות הברית, הם דוגמה המיטיבה להמחיש את משמעותה של מנהיגות אישית. לינקולן נולד באזור כפרי עני למשפחה מעוטת אמצעים ולמד שנה אחת בלבד בבית הספר. בגיל תשע התייתם מאימו, ומאז סייע לאביו בכל עבודות החווה. היה עליו להתמודד עם קשיים רבים ולהתגבר עליהם. למרות העבודה הקשה הוא לא ויתר על החלום לרוות את צימאונו העז לידע ולהשכלה. הוא למד בכוחות עצמו והיה לעורך דין. לינקולן נחל הפסדים רבים בדרכו הפוליטית ואף סבל מדיכאון, אבל הקשיים האדירים בחייו חישלו את רוחו ואת אופיו. הוא בלט בגישה שקולה ורציונלית ונודע ברוגע שלו ובאהבת האדם. הכינוי "אייב הישר", שהודבק לו, מבטא את האהדה שזכה לה מצד בני תקופתו. לינקולן נחשב לאחד האישים שהשפיעו יותר מכול על ההיסטוריה של ארצות הברית. הוא חיזק את אחדות ארצות הברית ומנע את פילוגה בעקבות מלחמת האזרחים והוא האחראי לביטול העבדות. 

ברק אובמה, הנשיא השחור הראשון בתולדות ארצות הברית, אמר: "שינוי לא יבוא אם נחכה לאדם אחר או לזמן אחר. אנחנו האדם שחיכינו לו. אנחנו השינוי שאנו מחפשים".

(מתוך נאום שנשא בתאריך 5.2.2008 לפני תומכיו, כפי שסופק על ידי סוכנות הידיעות הפדרלית Federal News Service ומצוטט ב-The New York Times)

***

ג'יימס דין, שחקן הקולנוע האמריקאי שהיה לאיקון תרבותי, אמר: "אינני יכול לשנות את כיוון הרוח, אבל אני יכול לכוון את המפרשים שלי כך שתמיד אגיע ליעד שלי".

אני מאחלת לכם שתכוונו תמיד את המפרשים שלכם בכיוון הרצוי לכם ותגיעו ליעד שבחרתם.